הרמטיציזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מטה הרמס, סמל ההרמטיציזם

הֶרמֶטיציזם (או הרמטיקה) או המסורת ההרמטית המערבית היא מערכת של אמונות פילוסופיות ודתיות[1] הקרויה על שמו של הרמס טריסמגיסטוס, דמות מיתולוגית אשר לה מיוחסים הטקסטים הראשונים של תורה זו, המכונים קורפוס הרמטיקום. אמונות אלה השפיעו רבות על המיסטיקה המערבית, ויוחסה להן חשיבות רבה בתקופת הרנסאנס ובתקופת הרפורמציה הפרוטסטנטית.[2][3] ישנם מספר תחומים להם ההרמטיקה נוגעת במיוחד, בהם כישוף, אלכימיה, אסטרולוגיה ואף על עיסוק בקבלה כתחום-דעת השייך לתחומים הללו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלהי העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההרמטיציזם הופיע לראשונה בשלהי העת העתיקה[4] במקביל לגנוסיס, לנאופלטוניזם ולנצרות המוקדמת. "הוא התאפיין בהתנגדות לדומיננטיות גם של הרציונליות הטהורה וגם לאמונה הדוגמטית"[5].

אוסף החיבורים הידוע כיום בשם הכללי קורפוס הרמטיקום (Corpus Hermeticum) היה חלק מתחייה של הגות אינטלקטואלית פגאנית שהתרחשה בסביבות המאה השנייה לספירה. ביטויים אחרים לתנועה תרבותית זו ניתן לזהות בפילוסופיה הנאואפלטונית, באורקלים הכשדיים, בספרות האורפאית המאוחרת ובספרות הפיתגוראית, וכן בחלק גדול מהספרות הגנוסטית. הטקסטים ההרמטיים שהשתמרו ביוונית עוסקים באחדותו ובטובו של אלוהים, קוראים לטיהור הנשמה ומגנים מנהגים דתיים פוליתאיסטיים כמו עבודה לצלמים. הצורה הספרותית הבולטת בטקסטים הללו הוא דיאלוג שבו מדריך הרמס טריסמגיסטוס את התלמיד הנבוך בנקודה מסוימת של חכמה נסתרת. רבים מהטקסטים היווניים שלא השתמרו וכמה חיבורים ששרדו בתרגום ללטינית כוללים דיונים באלכימיה עטופים במטפורות פילוסופיות. החיבור אסקלפיוס, שאבד ביוונית אבל השתמר בלטינית, בחלקו, כלל נבואה עקובה מדם על סוף השלטון הרומי במצרים ותחיית העוצמה המצרית הפגאנית.

רנסאנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי כמה מאות שנים, שבהן לא היה מקובל, חזר ההרמטיציזם למערב ב-1460, כאשר הנזיר לאונרדו דָה פיסטויה (Leonardo da Pistoia) ‏[6] הביא את הקורפוס הרמטיקום לפיסטויה כדי שפיצ'ינו יתרגם אותו. לאונרדו דה פיסטויה היה שם בדוי של לאונרדו אלברטי דה קנדיה (Leonardo Alberti de Candia), אציל בן משפחת אלברטי, מן השליחים הרבים ששלח שליט פירנצה קוזימו דה מדיצ'י לסרוק מנזרים בחיפוש אחר כתבים עתיקים אבודים[7]. לאונרדו חיפש כתבי יד הרמטיים עתיקים גם סביב קונסטנטינופול, פֶּרָה וגלאטה. כדי לערוך את החקירות שלו קיבל הגנה מהמושל הביזנטי בתקופה של שלטון משותף, ביזנטי ואיטלקי (לפני כיבוש קונסטנטינופול על ידי הטורקים). פלוטרכוס מזכיר את הרמס טריסמגיסטוס, ובכך מתארך אותו למאה הראשונה לספה"נ. גם טרטוליאנוס, יאמבליכוס ופורפיריוס מכירים את הכתבים ההרמטיים[8]. ב-1614 ניתח איזק קזובון פילולוג שווייצרי את הסגנון הבלשני בטקסטים ההרמטיים והגיע למסקנה שהכתבים ההרמטיים המיוחסים להרמס טריסמגיסטוס לא היו יצירתו של כהן מצרי קדום וכי אפשר לתארך אותם למאות השנייה והשלישית לספה"נ[9][10]. במאה ה-19 תארך אותם פלינדרס פיטרי בין 200 ל-500 לספה"נ[11]. ב- 1945 נמצאו ליד נגע חמאדי כתבים הרמטיים הכתובים כשיחות בין הרמס ואסקלפיוס וטקסט על אסכולות המסתורין ההרמטי "על בעל השמינייה והתשיעייה" (On the Ogdoad and Ennead) שנכתב בקופטית[12].

הרמטיציזם כדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוביאס צ'רטון (Tobias Churton), פרופסור לאזוטריות מערבית באוניברסיטת אקסטר קובע ש"המסורת ההרמטית הייתה מתונה וגמישה והציעה דת פילוסופית סובלנית, דת של שכל הנמצא בכל מקום, תפיסה מטוהרת של אלוהים, הקוסמוס והאני ועידוד חיובי למחפש הרוחני"[13]. באחרונה העריך הבישוף הלותרני ג'יימס הייסר את כתביהם של מרסיליו פיצ'ינו ופיקו דלה מירנדולה כניסיון לרפורמציה הרמטית[14].

דת וטקסטים פילוסופיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמטיציסטים מסכימים שיש 42 ספרים השייכים להרמס טריסמגיסטוס, למרות שיש הרבה יותר כתבים המיוחסים לו. אבל רוב הספרים האלה הושמדו עם חורבנה של הספרייה הגדולה של אלכסנדריה. יש שלוש יצירות עיקריות שהן הטקסטים הידועים ביותר על הדת ההרמטית:

  • הקורפוס הרמטיקום הוא גוף היצירה הידוע ביותר. שבעה-עשר ספרים אלה בנויים כדיאלוג בין הרמס ואנשים אחרים. בספר הראשון יש דיון בין פוימנדרס (הידוע גם כ Nous ואלוהים) . זאת הפעם הראשונה בה נמצא הרמס בקשר עם אלוהים. פוימנדרס מלמד להרמס את סודות היקום. הספרים הבאים הם ההוראה של הרמס לאחרים כמו אסקלפיוס ובנו טאט.
  • לוח הברקת של הרמס טריסמגיסטוס היא יצירה קטנה שטובעת את הביטוי הידוע בתורת הנסתר "כמו שלמעלה, כך למטה". הטקסט האמיתי של מימרה זו הוא: זה שהוא למטה תואם את זה שלמעלה וזה שהוא למעלה תואם לזה שלמטה כדי להשלים את נס הדבר האחד[15]. הלוח מתייחס, גם, לשלושת החלקים של חוכמת כל היקום. הרמס טוען שידיעתו את שלושת החלקים היא הסיבה לכך שקיבל את השם טריסמגיסטוס (גדול פי שלושה). על פי הסיפור הלוח הזה נמצא על ידי אלכסנדר הגדול בחברון, כנראה בקבר של הרמס[15].
  • הדרשה המושלמת, ידועה גם כאסקלפיוס, הנאום המושלם, או, ההוראה המושלמת. היא נכתבה במאה השנייה או השלישית והיא יצירה הרמטית הדומה לקורפוס הרמטיקום.

יש עוד יצירות שאינן חשובות כמו השלוש שהוזכרו אבל יש להן מקום חשוב בנאו-הרמטיציזם ובמחקר שלו.

  • קיבליון: פילוסופיה הרמטית הוא ספר שפורסם ב-1908 באופן אנונימי על ידי שלושה אנשים שכינו את עצמם "שלושת החברים שהוכנסו בסוד" (Three Initiates). רבים מהעקרונות ההרמטיים מוסברים בספר הזה.
  • חקירה מרומזת על פילוסופיה הרמטית ואלכימיה שנכתבה על ידי מרי אן אטווד. היצירה התפרסמה לראשונה באופן אנונימי ב- 1850. הפסיקו להפיץ את הספר בהוראת המחברת אבל הוא נדפס, מאוחר יותר, מחדש על ידי החברה הוותיקה שלה איזבלה דה שטייגר (Isabelle de Steiger). איזבלה דה שטייגר הייתה חברה במסדר השחר המוזהב הספר שימש כבסיס למחקר הרמטיציזם לחברי המסדר. תוצאת מחקרים אלו הייתה כמה ספרים שפורסמו על ידי חברי השחר המוזהב[16].
  • ארתור אדוארד וייט היה חבר ואחרי כן ראש השחר המוזהב. הוא כתב את החיבור מוזיאון הרמטי' (Hermetic Museum) ומוגדל (Enlarged) וכן ערך את החיבור חיבורים הרמטיים ואלכימיים של פרצלסוס (Hermetic and Alchemical Writings of Paracelsus). ארתור אדוארד וייט ראה עצמו כהרמטיציסט ועשה להכנסת המילה הרמטי לשם הרשמי של השחר המוזהב[17]. אדוארד וייט ערך סופית את קלפי הטארוט הקרוי על שמו, והוא מושתת על סמלים הרמטיים ואלכימיים.
  • ויליאם ווין ווסטקוט (William Wynn Westcott) היה מהבות המייסדים של השחר המוזהב. הוא ערך סדרה של ספרים על הרמטיציזם שנקראה אוסף הרמטיקה (Collectanea Hermetica) שפורסמה על ידי Theosophical Publishing Society[18].
  • "נישואיו הכימיים של כריסטיאן רוזנקרויץ", המייסד האגדי של "מסדר צלב הוורד".

מדוע גדול פי שלושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאולוגיה הראשונית (Prisca Theologia)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחברים נוצרים רבים, ביניהם לקטנטיוס (אנ'), אוגוסטינוס, ג'ורדנו ברונו, מרסיליו פיצ'ינו, תומאסו קמפנלה ופיקו דלה מירנדולה התייחסו להרמס טריסמגיסטוס כנביא פגאני חכם שצפה את בואה של הנצרות[19][20]. הם האמינו בתאולוגיה ראשונית דוקטרינה לפיה קיימת תאולוגיה אחת, אמיתית שמתפשטת בכל הדתות ושניתנה על ידי אלוהים לאדם בתקופה העתיקה[19][20]. כדי להוכיח את אמיתותה של prisca theologia ניכסו הנוצרים לעצמם את התורות ההרמטיות למטרותיהם. על פי תיאור זה של אבות הכנסייה היה הרמס טריסמגיסטוס בן זמנו של משה רבנו[21] או האדם השליש במספר ששמו הרמס, כלומר, חנוך, נח והמלך הכהן המצרי הידוע לנו כהרמס טריסמגיסטוס[22] או הגדול פי שלושה – כהן, פילוסוף ומלך הגדול ביותר[22][23]. הנימוק לכינוי טריסמגיטוס, 'הגדול פי שלושה', עולה גם מהכתוב בלוח הברקת של הרמס טריסמגיסטוס, בו נאמר כי הוא יודע את שלושת חלקי החוכמה של היקום כולו[24]. שלושת חלקי החוכמה הם אלכימיה, אסטרולוגיה ותאורגיה. החיבור פימנדר, שעל פיו עיצב מרסיליו פיצ'ינו את דעותיו, אומר ש"הם קוראים לו טריסמגיסטוס משום שהוא היה הפילוסוף הגדול ביותר והכהן הגדול ביותר והמלך הגדול ביותר[25]

שלושת חלקי החוכמה של כל היקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכימיה – הפעלת השמש: היא לא רק שינוי עופרת לזהב[26]. "זהו מחקר בהרכב הרוחני או בחיי החומר ובקיום החומרי על ידי יישום של מסתורין הלידה, המוות והתחייה"[27]. השלבים השונים בזיקוק ובהתססה הכימית הם אספקטים של מסתורין זה. כאשר משתמשים בהם מאיצים את התהליכים הטבעיים כדי להביא את הגוף הטבעי לשלמות[28]. שלמות זו היא הגשמת ה Magnum Opus (היצירה הגדולה). את סמלי האלכימיה פרש ק.ג. יונג כסמלי תהליכי הנפש ועל בסיס זה פיתח את תורת הנפש שלו, כשהתהליך האלכימי מתאר את תהליך הטרנספורמציה והאינדיבידואציה של הנפש.

אסטרולוגיה – הפעלת הירח: הרמס טוען שזרתוסטרה גילה חלק זה של חוכמת כל היקום ולימד אותה לבני האדם[29]. על פי החשיבה ההרמטית מתקבל על הדעת שיש לתנועות כוכבי הלכת משמעות מעבר לחוקי הפיזיקה ויש להם, למעשה, ערך מטאפורי כסמלים בשכלו של האחד, או אלוהים. לאסטרולוגיה יש השפעות על כדור הארץ אבל אין היא מכתיבה את הפעולות שלנו. החוכמה נרכשת כאשר אנחנו יודעים מה הן השפעות אלה ואיך לטפל בהן.

תאורגיה – הפעלת הכוכבים: יש שני סוגים של מאגיה על פי ג'ובני פיקו דלה מירנדולה המנוגדים זה לזה. הראשון הוא γοητεια – גוֹאֶטיָה – מגיה שחורה הנסמכת על ברית עם שדים. השני הוא תאורגיה, מגיה אלוהית הנסמכת על ברית עם מלאכים, אלים[30].

ניתן לתרגם תאורגיה כ"מדע או אמנות של המעשים האלוהיים" והיא הפן המעשי של אמנות האלכימיה ההרמטית[31]. ייתר על כן, אלכימיה היא ה"מפתח" לתאורגיה[32]. המטרה הסופית של מה שעתיד להיות מאוחד עם מקבילים גבוהים יותר המוביל להשגת ההכרה האלוהית[31].

אמונות הרמטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שנאמר לעיל בדת ההרמטית מתייחסים לאל הראשי, או העיקרון כ'אלוהים', 'הכול' או 'האחד'. ה'מוחלט' הוא המוקד המרכזי של ההרמטיציזם ולכן קשה להקצות לו עמדה בין הדתות התאיסטיות המסורתיות המונותאיסטיות או על פני הספקטרום המונותאיסטי והפוליתאיסטי. הרמטיציזם מתעלה, גם על מונותאיזם וגם על פוליתאיזם וכן על דאיזם ופנתאיזם בתוך מערכת האמונות שלו שמלמדת שיש אל טרנסצנדנטי, 'הכול' או ה'אחד' שבו אנחנו וכל היקום נוטלים חלק.

יסודות קלסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באלכימיה משתמשים, לעיתים קרובות, בארבעת היסודות הקלסיים אדמה, מים, אוויר ואש ומזכירים אותם כמה וכמה פעמים בקורפוס הרמטיקום.

כמו שלמעלה, כך למטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילים אלה נפוצות בתורת הנסתר ובחוגים מאגיים והן מגיעות מהטקסטים ההרמטיים. המושג הובע לראשונה בלוח הברקת[15]. בהתאם לרמות המציאות השונות: פיזית, רגשית ושכלית מתייחס המשפט לכך שמה שקורה ברמה אחת קורה בכל רמה אחרת. משתמשים בו במיוחד בהקשר לדמיון בין המיקרוקוסמוס למקרוקוסמוס. המיקרוקוסמוס הוא עצמיותו של האדם והמקרוקוסמוס הוא היקום. המקרוקוסמוס הוא כמו המיקרוקוסמוס ולהפך. בתוך כל אחד טמון השני ועל ידי הבנת האחד (בדרך כלל המיקרוקוסמוס) ניתן להבין את האחר[33].

מוסר, טוב ורע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמס מסביר בספר התשיעי של קורפוס הרמטיקום ש'הכול' מוליד גם את הטוב וגם את הרע. הדבר תלוי מהיכן הוא מקבל את העוצמה, מאלוהים או מהשדים. אלוהים מביא איתו טוב ואילו השדים – רע.

בין הדברים שמביאים השדים נמנים: ניאוף, רצח, אלימות כלפי האב, חילול הקודש, כפירה, חניקה, התאבדות על ידי קפיצה מצוק ופעולות דומות הנעשות על ידי שדים[34].

יש בהרמטיציזם תודעה של מוסר. אבל משתמשים במילה טוב בצורה מאוד קפדנית והיא מוגבלת בשימוש ל'טוב העליון', אלוהים[35]. רק אלוהים (במשמעות של הטוב העליון) חופשי לגמרי מרוע. בני אדם לא יכולים לקבל ההזדמנות להיות טובים משום שיש להם גוף שיש לו טבע פיזי והם לא בורים בקשר ל'טוב העליון'[36].

בין הדברים הנחשבים כחטאים במיוחד נמצאת ההתמקדות בחיים החומריים שנאמר אליה שהיא הדבר היחיד שחוטא כנגד אלוהים: כפי שתהלוכות העוברות ברחוב אין יכולות להשיג שום דבר בעצמן, אבל מפריעות לאחרים, כך בני אדם שרק הולכים ביקום, מובלים על ידי תענוגות הגוף[37].

אדם מודאג כשאין לו "ילדים". זהו תיאור סמלי ואין כוונתו לילדים ביולוגיים, כי אם יצירות. לפני טענה זו מוסבר שאלוהים הוא "האב" משום שהוא יצר את כל הדברים. בין אם אדם הוא אבא או אמא הוא חייב ליצור, לעשות משהו חיובי בחייו, כמו שהטוב העליון הוא "כוח מוליד". הקללה שלא יהיו "ילדים" היא להיות כלוא בתוך הגוף, לא זכר (פעיל) ולא נקבה (מהורהר) כשהאדם נמצא בסוג של עקרות, כלומר הוא לא יכול לבצע שום דבר[38].

קוסמוגוניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור הקוסמוגוני מסופר בספר הראשון של הקורפוס הרמטיקום. אלוהים מספר אותו להרמס טריסמגיסטוס, אחרי שקיעה בהרהורים. הוא מתחיל כשאלוהים, בפעולה של רצון בורא את החומר הראשוני שעתיד להיות הקוסמוס. מן החומר הראשוני מפריד אלוהים את היסודות: אש, אוויר, מים ואדמה. אחרי כן סידר אלוהים את היסודות בשבעת הרקיעים (הגלגלים של כוכב חמה, נוגה, מאדים, צדק, השמש והירח) הסובבים במעגלים ושלוטים בגורל.

ואז הדבר מתפרץ מהיסודות המתגשמים שגרם להם להיות לא נבונים. 'נוּס' גרם למושלים להסתובב ומהחומר שלהם פרצו החוצה יצורים ללא כושר דיבור. הארץ הופרדה, אז, מן המים והחיות נולדו מן הארץ.

אז ברא אלוהים את האדם, זכר ונקבה בדמותו ובצלמו ומסר אותו למה שברא. האדם התבונן בבריאה של אחיו, 'נוּס' הנחות יותר, בדקדקנות וקיבל את המרות ממנו ומאביו על כל הבריאה. האדם התרומם, אז, מעל כל נתיבי הגלגלים כדי לראות טוב יותר את הבריאה ואז הראה את צורת 'הכול' ל'טבע'. ה'טבע' התאהב בו והאדם שראה צורה דומה לעצמו בהשתקפות במים התאהב ב'טבע' והשתוקק לגור בו. מייד נעשה האדם אחד עם ה'טבע' ונעשה עבד למגבלותיו כמו מגדר ושינה. האדם איבד את כושר הדיבור (כשאיבד את ה'מילה') ונעשה זוגי, בהיותו בן תמותה בגופו ובן אלמוות בנשמתו. יש לו סמכות על הכל אבל הוא נתין לגורלו[39].

אחוות הרמטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשההרמטיציזם לא נתמך יותר על ידי הכנסייה הנוצרית הוא ירד למחתרת ונוצרו כמה אגודות סתרים הרמטיות. המסורת האזוטרית המערבית הייתה, עתה, רוויה בהרמטיציזם. עבודתם של מחברים כמו פיקו דלה מירנדולה שניסו לשלב בין קבלה יהודית ומיסטיקה נוצרית הכניסו את ההרמטיציזם להקשר שהובן יותר על ידי אירופאים בתקופת הרנסאנס.

בימי הביניים המאוחרים וברנסאנס המוקדם נוסדו כמה מסדרים ראשוניים שעסקו באוקולטיזם. הייתה התעוררות של מאגיה הרמטית במערב אירופה במאה ה-19[40]. עסקו בה אנשים וקבוצות כמו השחר המוזהב, Aurum Solis, Ragon, אליסטר קראולי, קנת מקנזי (Kenneth M. Mackenzie), אליפז לוי (שגם השפיע על עיצוב קלפי הטארוט), ויליאם בטלר ייטס[41]. קיימות היום אגודות הרמטיות רבות, או כאלו שהושפעו מהרמטיציזם. רובן יצאו מהשחר המוזהב, מסדר צלב הוורד או הבונים החופשיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף דן, אפוקליפסה אז ועכשיו, 178 - 225, הוצאת ידיעות אחרונות, 2000
  • הנרי אטלן, אלו ואלו: ביקורת הדדית של המדע והמיתוס, עם עובד, 1994
  • ג'פרי ב. ראסל וברוקס אלכסנדר, ההיסטוריה של הכישוף: קוסמים, מכשפות ופאגאנים, רסלינג, 2009
  • רות נצר. מסע אל העצמי - אלכימית הנפש - סמלים ומיתוסים. 2004. מודן.
  • רות נצר, הקוסם, השוטה והקיסרית - קלפי הטארוט במעגל החיים ובתרפיה. 2008. מודן
  • פרנסיס
  • The Rosicrucian Enlightenment
  • The Occult Philosophy in the Elizabethan Age
  • Ideas and Ideals in the North European Renaissance (1984) Collected Essays III
  • Abel, Christopher R. and Hare, William O. (1997). Hermes Trismegistus: An Investigation of the Origin of the Hermetic Writings. Sequim: Holmes Publishing Group.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  • Anonymous (2002). Meditations on the Tarot: A Journey into Christian Hermeticism. New York: Jeremy P. Tarcher/Penguin.
  • Budge, E. A. Wallis (1895). The Egyptian Book of the Dead: (The Papyrus of Ani) Egyptian Text Transliteration and Translation. New York: Dover Publications.
  • Churton, Tobias. The Golden Builders: Alchemists, Rosicrucians, and the First Freemasons. New York: Barnes and Noble, 2002.
  • Copenhaver, B.P. Hermetica, Cambridge University Press, Cambridge, 1992.
  • Garstin, E.J. Langford (2004). Theurgy or The Hermetic Practice. Berwick: Ibis Press. Published Posthumously
  • Hoeller, Stephan A. On the Trail of the Winged God: Hermes and Hermeticism Throughout the Ages, Gnosis: A Journal of Western Inner Traditions (Vol. 40, Summer 1996). Also at "Hermes and Hermeticism". Gnosis.org. אורכב מ-המקור ב-2009-11-26. נבדק ב-2009-11-09.
  • Heiser, James D. (2011). Prisci Theologi and the Hermetic Reformation in the Fifteenth Century. Texas: Repristination Press. ISBN 978-1-4610-9382-4.
  • Powell, Robert A. (1991). Christian Hermetic Astrology: The Star of the Magi and the Life of Christ. Hudson: Anthroposohic Press.
  • Regardie, Israel (1940). The Golden Dawn. St. Paul: Llewellyn Publications.
  • Salaman, Clement and Van Oyen, Dorine and Wharton, William D. and Mahé, Jean-Pierre (2000). The Way of Hermes: New Translations of The Corpus Heremticum and The Definitions of Hermes Trismegistus to Asclepius. Rochester: Inner Traditions.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  • Scully, Nicki (2003). Alchemical Healing: A Guide to Spiritual, Physical, and Transformational Medicine. Rochester: Bear & Company.
  • Marjorie G. Jones, Frances Yates and the Hermetic Tradition, Ibis Press, 2008 ISBN 978-0892541331

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרמטיציזם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Churton p. 5
  2. ^ "Hermeticism" The Concise Oxford Dictionary of World Religions
  3. ^ Heiser, James D., Prisci Theologi and the Hermetic Reformation in the Fifteenth Century, Repristination Press, Texas: 2011. ISBN 978-1-4610-9382-4
  4. ^ van den Broek and Hanegraaff (1997) distinguish Hermetism in late antiquity from Hermeticism in the Renaissance revival.
  5. ^ van den Broek and Hanegraaff (1997), p. vii
  6. ^ This לאונרדו די פיסטויה היה נזיר [1], ואין לבלבל אותו עם האמן לאונרדו דה פיסטוריה שנולד רק ב- 1483.
  7. ^ Salaman, Van Oyen, Wharton and Mahé,The Way of Hermes, p. 9
  8. ^ Stephan A. Hoeller, On the Trail of the Winged God—Hermes and Hermeticism Throughout the Age, Gnosis: A Journal of Western Inner Traditions (Vol. 40, Summer 1996).
  9. ^ Tambiah Magic, Science, Religion, and the Scope of Rationality pp. 27–28.
  10. ^ The Way of Hermes, p. 9.
  11. ^ Abel and Hare p. 7.
  12. ^ The Way of Hermes, pp. 9–10.
  13. ^ Churton p. 5.
  14. ^ Heiser, James D., Prisci Theologi and the Hermetic Reformation in the Fifteenth Century, Repristination Press: Texas, 2011. ISBN 978-1-4610-9382-4
  15. ^ 1 2 3 Scully p. 321.
  16. ^ "A Suggestive Inquiry into Hermetic Philosophy and Alchemy" with introduction by Isabelle de Steiger
  17. ^ "Hermetic Papers of A. E. Waite: the Unknown Writings of a Modern Mystic" Edited by R. A. Gilbert
  18. ^ "The Pymander of Hermes" Volume 2, Collectanea Hermetica" published by The Theosophical Publishing Society, 1894.
  19. ^ 1 2 Yates, F., Giordano Bruno and the Hermetic Tradition, Routledge, London, 1964, pp 9–15 and pp 61–66 and p 413
  20. ^ 1 2 Heiser, J., “Prisci Theologi and the Hermetic Reformation in the Fifteenth Century", Repristination Press, Texas, 2011 [ISBN 978-1-4610-9382-4]
  21. ^ Yates, F., Giordano Bruno and the Hermetic Tradition, Routledge, London, 1964, p 27 and p 293
  22. ^ 1 2 Yates, F., Giordano Bruno and the Hermetic Tradition, Routledge, London, 1964, p52
  23. ^ Copenhaver, B.P., "Hermetica", Cambridge University Press, 1992, p xlviii
  24. ^ Scully p. 322.
  25. ^ Copenhaver, Hermetica, p. xlviii
  26. ^ Hall The Hermetic Marriage p. 227.
  27. ^ Eliade The Forge and the Crucible p. 149 and p. 155–157
  28. ^ Geber Summa Perfectionis
  29. ^ Powell pp. 19–20.
  30. ^ Garstin p. v
  31. ^ 1 2 Garstin p. 6
  32. ^ Garstin p. vi
  33. ^ Garstin p. 35.
  34. ^ The Way of Hermes p. 42.
  35. ^ The Way of Hermes p. 28.
  36. ^ The Way of Hermes p. 47.
  37. ^ The Way of Hermes pp. 32–3.
  38. ^ The Way of Hermes p. 29.
  39. ^ PŒMANDRES, THE SHEPHERD OF MEN
  40. ^ Regardie p. 17.
  41. ^ Regardie pp. 15–6.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הרמטיציזם&oldid=37829369"