חיפוש שרידי תיבת נח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
שכתוב
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
שריד המציג חתיכת עץ שנלקחה מתיבת נח ומעליה נמצא צלב המגן עליה ומסגרת זהב המקיפה אותם. נמצא במוזיאון בקתדרלת אצ'מיאדזין בארמניה. על פי המסורת, חתיכת העץ ניתנה ליעקב מניסביס ממלאך.בשנת 1766, חלק קטן מעץ התיבה ניתן על ידי הקתוליקוס שמעון הראשון במתנה לקיסרית הרוסית קתרין השנייה.

החיפושים אחר תיבת נח סוקרו מאז ימי קדם, כאשר חוקרים עתיקים ביקשו להוכיח את ההיסטוריה העומדת מאחורי הנרטיב של סיפור המבול הנמצא בספר בראשית והחלו להראות זאת על ידי ציטוט תיאורים שנשארו על שרידים שנמצאו מהתיבה עצמה. עם הופעתה של הארכאולוגיה המקראית במאה ה-19, הפוטנציאל בחיפוש רשמי אחר גילויים שונים בהיסטוריה הביא לעניין רב וב - 1940 אורגנו משלחות שעקבו אחר רמזים שונים בכדי להגיע אל ממצאים. תנועת המשלחת בחיפושה אחר שרידים, הייתה מודרנית באותה תקופה ונקראה באופן לא-רשמי "ארקולוגיה".

אגדה ארמנית מספרת על חתיכת עץ מתיבת נח שהוענקה ליעקב מניסביס שישן על הר אררט, על ידי המלאך כמתואר בציור. אנשים בתקופתו של יעקב פקפקו בקיום תיבת נח, ולכן הוא החליט לטפס להר אררט כדי לראות את התיבה ולהביא חתיכה ממנה. למרות רצונו הוא לא הצליח להגיע לראש ההר ונרדם לאחר קושי וסבל בטיפוס מעלה ההר. בחלומו ביקרו המלאך והניח על ראשו שריד מתיבת נח כמתואר בציור. ציור קיר בכנסיית גרגוריוס הקדוש - האפוסטולית-ארמנית.

בשנת 2020, קבוצה הקרויה "ברואי כדור הארץ הצעירים" ממכון המחקר לחקר הבריאה, הכירה בכך שלמרות שבמשך השנים היו משלחות רבות בחיפוש אחר תיבת נח - התיבה עצמה לא נמצאה וסביר להניח שגם לא תימצא. רבים מהממצאים והשיטות המשוערות ששומשו בחיפוש אחר התיבה, נחשבות בעלות מידע כוזב ונאמרו על ידי גאולוגים וארכאולוגים שהיו שקרנים פתולוגיים.

תיבת נח ביְמֵי קֶדֶם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבליט סלע יצוק של סנחריב החצוב בהר ג'ודי. התלמוד מציע שהוא ביקר בתיבת נח במאה ה-7 לפני הספירה.

בסוף סיפור המבול בספר בראשית, כאשר המבול החל לדעוך, נאמר כי תיבת נח הובאה למנוחתה "על הרי אררט". בספר היובלים מצוין הר מסוים המכונה: "לובר" - מילה הדומה למילה הארמנית "הר". התורה לא נתנה לתיבה קדושה מסוימת ולכן תשומת הלב אליה הייתה מועטת לאחר הסתלקותו של נח מהעולם.[1]

על פי התלמוד, המלך האשורי סנחריב מצא קורת עץ מתיבת נח ועיצב אותה בתור אליל כתמורה לאל, בנימוק שהאל הוא זה שהציל את נח מהמבול. פעולה זו מרחיבה את הנושא המקראי על פולחן סנחריב במקדש נסרוך, ומבאר את פירוש שמו של האל כנגזרת מהמילה העברית "נסר" = "קורה". כמו כן, ישנו מדרש לגבי מגילת אסתר האומר שהגרדום שהקים המן הרשע נבנה באמצעות "קורה" מתיבת נח.[1]

הדעות על מיקומם של "הרי אררט" השתנו מאז ימי קדם. הפרשנויות לסיפור נח הושפעו ממיתוס "המבול הארמני" המדבר על מאסיס, ומהגרסה הסורית על "קרדו בקורדואה", עד ששני סיפורים אלו התערבבו.[2] התרגומים לסיפור נח והמבול בספר בראשית, מפרשים את המילה "אררט" בתור "קדרון" ו"קרדו" (הידוע גם בתור "קורדואנה").[3][4][5] יוספוס בסיפורו על נח והמבול, ביקש לקשור את סיפור זה אל מיתוס המבול השומרי כפי שתואר על ידי האישים הבאים: ברוסוס, הירונימוס מקרדיה, מנסיאס מפטרה וניקולאוס מדמשק. בכך, יוספוס בא להניח את הסברה באמצעות המיתוס ששרידים של תיבת נח נמצאים על הר בארמניה "עד היום".[6][7]

עם זאת, מאוחר יותר יוספוס מתאר את קארה כמיקום בו הייתה תיבת נח, וטען שוב שהמקומיים הראו את השרידים למבקרי ה"קארה".[8] בנוסף ליוספוס, ג'רום מסטרידון תרגם את "אררט" בתור "ארמניה" בוולגטה,[9] ואילו הארמנים עצמם קשרו את תיבת נח עם "קורדואן" עד המאה ה-11.[2]

בכנסייה הנוצרית המוקדמת, סיפורים על שרידי תיבת נח נחשבו לעדות לכך שהספינה אותרה, זוהתה ונשמרה בצורה כלשהי. מסקנה זו הפכה לשימושית באפולוגטיקה נוצרית למשל: באישור אירועי החומש כעובדה. בהקשר לכך, גם בישופים נוצרים הביאו לכך התייחסות ואחד מהם הוא אפיפניוס מסלמיס שרשם: "לכן, גם היום שרידי תיבת נח עדיין מוצגים בקרדאיי."[10][11] בנוסף אליו ובאופן דומה, כדי לבסס את החיזוק באמונה כי סיפור נח והמבול אכן היה - יוחנן כריסוסטומוס הציג את השאלות הבאות לאנשים הלא-מאמינים בסיפור נח: "האם שמעת על המבול — על ההרס האוניברסלי הזה? זה לא היה רק איום, נכון? אם זה לא באמת קרה — האם העבודה האדירה הזו לא הייתה מתבצעת? האם לא מעידים על כך הרי ארמניה, שם נחה תיבת נח? והאם לא נשמרו בהרים שרידי תיבת נח עד עצם היום הזה? "[11] עם זאת, באותה תקופה החלו לאמץ את הנצרות באירופה בשכיחות גבוהה ובכך הערך האפולוגטי של שרידי תיבת נח פחת, מכיוון שהיו פחות אנשים שאינם האמינו שהיו צריכים לשכנעם באמיתות סיפור המבול.

עד המאה ה-5, עלו גם אגדות שונות ואחת מהן הייתה אגדה שיעקב מניסביס עלה על הר בחיפוש אחר תיבת נח. כפי שסיפר פאוסטוס מביזנטיון, מניסביס וחברתו טיילו בהרי ארמניה, והגיעו ל"הר סאראראד" שגבל בגבולות ממלכת האדנות האיראטית במחוז קורדוק. ליד פסגת ההר, מלאך ביקר את מניסביס בשנתו, והורה לו לא לטפס יותר משכבר עשה. בשביל נחמת המלאך למניסביס, הוא סיפק לו קרש שנלקח מתיבת נח. מניסביס החזיר את הקרש לעיר שנאמר עליה כי שמרה את השריד מאז.[12]

ימי הביניים והתקופה המודרנית המוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-7, האטימולוגיה קבעה ששרידי תיבת נח עדיין נמצאים בהר אררט בארמניה, בעוד שהקוראן תיאר את תיבת נח כנוחתת על "אל-ג'ודי", המובן כ"קארדו", ולימים הר ג'ודי (אנ').[13] באותה תקופה היו דיווחים כי הרקליוס עלה על הר ג'ודי כדי לראות את תיבת נח בשנת 628 או 629.[14] בנוסף על כך, ישנה אגדה הטוענת שעומר בן אל-ח'טאב הסיר את תיבת נח מאתר שהיה נמצא ליד ניסביס והשתמש בעץ התיבה לבניית מסגד.[15]

למרות הקשר ארוך השנים של ארמניה עם הרי אררט בנצרות המערבית, הנוצרים בארמניה לא אימצו את הרעיון של מאסיס כאתר הנחיתה של תיבת נח עד הגעתם של הצלבנים בסוף המאה ה-11. רק לאחר הגעתם, הארמנים אימצו את הזיהוי המערבי שנתן מאסיס למיקום התיבה כ"הר אררט", והעבירו את אגדת יעקב מניסביס לפסגה זו.[16] האזהרה של המלאך למניסביס לא לטפס יותר על ההר, הפכה להסבר חדש לטאבו הפרה-נוצרי נגד טיפוס על ההר הקדוש ("הר ג'ודי").[16] גם ללא אזהרת המלאך, מטיילים בתקופות מאוחרות יותר טענו כי טיפוס על פסגת ההר לא הייתה נגישה פיזית, בגלל קו השלג הקבוע ושפע משקעים.[17][18][19]

דיווחים מאוחרים מימי הביניים לגבי הרי אררט, הזכירו לעיתים קרובות את הישרדותם של שברי תיבת נח, אבל הסכמה לגבי הישרדותה של התיבה עצמה הייתה פחותה. נוסע יהודי מפורסם מהמאה ה-12 בשם פתחי רגנסבורג הכריז כי: "התיבה אינה שם, כי התכלתה".[20] עם זאת, מאה שנה מאוחר יותר, הייטון מקוריקוס (אנ') שהיה נזיר ארמני, טען כי "על פסגת ההר נראה משהו שחור, שאנשים אומרים שהיא תיבת נח עצמה".[18]

סר וולטר ראלי התנגד לדעה לפיה תיבת נח נחתה בארמניה, בטענה שההרים הארמנים יכולים להיות רק תת-בטווח של "הרי אררט". ראלי הציע הגדרה מחודשת של "אררט" שתכלול בטווח את רכסי הרי מזל שור, קווקז, סאריפי ופארופאמיסוס. פרשנות זו הביאה לסבירות כי תיבת נח נחתה ממזרח למסופוטמיה, שלדעתו של ראלי היה צורך להסביר זאת בשאלה מדוע צאצאיו של נח היגרו לשנער "ממזרח" ועל כך נכתב בספר בראשית פרק י"א, פסוק ב'.[21]

המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר אררט

את העלייה המתועדת הראשונה להרי אררט הוביל פרידריך פרוט ב-1829.[22] בדיווחו על המשלחת בו לקח חלק, כתב פרוט כי "כל הארמנים משוכנעים בתוקף שתיבת נח נותרה עד עצם היום הזה על פסגת אררט, ושכדי לשמרה, אסור לאף אדם להתקרב אליה".[22]

בנוסף לפרוט, ג'יימס ברייס טיפס להרי אררט בשנת 1876.[23] עם עלייתו, הוא גילה "חתיכת עץ באורך של כארבעה מטרים ובעובי של חמישה סנטימטרים, ככל הנראה חתוכה על ידי כלי כלשהו שנמצאת מעל גבול העצים שבשום אופן לא יכול היה להיות כתוצאה משבר טבעי." ברייס חתך חלק מהעץ כדי לשמור עליו, ומאוחר יותר טען שאולי זה עשוי להיות שריד מתיבת נח. למרות שהוא הודה שלדעתו יכול להיות הסבר אחר לחתיכת העץ שנמצאה על ידו, הוא קבע ש"אין על האדם להכחיש את השריד שלו".[23]

מתיחה צינית בניו זילנד הראלד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 במרץ 1883 דווח על מפולת שלגים בהר אררט שהרסה מספר כפרים.[24][25][26][27] בתור בדיחה באחד באפריל, ג'ורג' מקולאג ריד, שכתב כ"פולקס" עבור טור הדעות שלו בעיתון "ניו זילנד הראלד", טען כי המפולת חשפה את שרידי תיבת נח.[28][29] סיפורו של ריד הביא למשלחות בחיפוש על היוודאות תיבת נח שהתקבלה כדיווח כביכול בעיתון הדו-לשוני " Levant Herald" בקונסטנטינופול. הדו"ח בעיתון על התיבה, תיאר את החיפוש על ידי "נציבים שמונו על ידי ממשלת טורקיה", כולל מדען אנגלי שלא היה קיים באמת בשם "קפטן גאסקוין", שהגיש את הממצאים לסולטן עבדול חמיד השני ולשגריר גרמניה באימפריה העות'מאנית. עקב הממצאים, בדו"ח הייתה התייחסות ל"נוסע אמריקאי יוזם" שמבקש לרכוש את תיבת נח שנמצאה לשימוש בתערוכה בארצות הברית ונועדה על ידי ריד במכירתה ל-PT בארנום.[28][30]

במהלך החודשים הבאים, המתיחה של ריד התגלתה על ידי עיתונים ברחבי העולם.[31][32][33][34][35][36][37][38] בעוד שפרסומים מסוימים הציגו את הסיפור אירוני וציני, אחרים לא ייחסו לו ביקורת ושייכו אותו דווקא לדו"ח שפורסם בעיתון הדו - לשוני בקונסטנטינופול. ב-24 בנובמבר, ריד כתב טור נוסף והתנצל על המתיחה ואף הביע שעשוע בכך שהסיפור התפשט לממדים רחבים.[30][39] למרות זאת, הסיפור המשיך להיות מופץ.

ג'ון ג'וזף נורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון ג'וזף נורי

ג'ון ג'וזף נורי טען שגילה את תיבת נח על פסגת הרי אררט באפריל 1887.[40][41] חוץ ממידע זה, לא נודע עליו יותר מדי. נורי נולד בבגדד בשנת 1865, ובשנת 1885 הוא התקדש כארכי-דיאקון בכנסייה הקתולית הכלדית. במהלך סיבוב ההופעות שלו בארצות הברית, הוא משך תשומת לב עם רשימת התארים הרשמיים הארוכה שלו: "הוד מלכותו האפיפיורי", "הפרלט המכובד ביותר", "מונסיניור", "ג'ון ג'וזף הנסיך מנורי", "ארכידיאקון הפטריארכלי הכלדי של בבל וירושלים","מגלה תיבת נח והרי הזהב של הירח" ועוד תיאורים רבים ושונים.[42] אלה שהכירו אותו, התייחסו אליו כמלומד כריזמטי, נוסע מתמיד שדיבר שפות רבות.[41][40][43]

בשנת 1893, נורי השתתף "בפרלמנט הדתות העולמי" בשיקגו.[40] לפי דיווחו, הוא הוזמן לאירוע בכדי לדבר על מפגשו עם תיבת נח, אם כי הדיווחים הרשמיים על האירוע לא ציינו שהרצאה כזו התרחשה.[41] מאוחר יותר באותה שנה, בעת ביקורו של נורי בסן פרנסיסקו, הוא נשדד ונלקח לבית המשוגעים בנאפה, שלקחו אותו למעצר כמטופל.[41][42] למרות שבסופו של דבר הוא סידר את שחרורו, אירוע לקיחתו לבית המשוגעים עורר שאלות לגבי מצבו הנפשי וכן גם לגבי מתן הלגיטימיות לאופיו יוצא הדופן. לאחר שחקרה את המקרה משנת 2014, אימרה סאהין הגיעה למסקנה כי "נורי, למרות דמותו היוצאת דופן, היה שפוי".[44]

דיווח נוסף משנת 1897 לפיו נורי הוכתר כפטריארך בקתדרלת האפיפיור הכלדית בתריסור, נתפס כעוד תיאור ברשימת התארים אותה ציין לעצמו. למרות זאת ולמרות טענותיו על תיבת נח, פקידים טורקים לא אישרו את טענותיו לגילוי התיבה.[45]

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיפושים לתיבת נח שנערכו מאז אמצע המאה ה-20 ונתמכו במידה רבה על ידי כנסיות אוונגליסטיות ומילנאריות, נמשכו עקב עניין פופולרי מתמשך בחיפוש אחר מציאת התיבה ופורסמו במגזינים שעוסקים באמונה, סיורי הרצאות, סרטונים וספיישלים בטלוויזיה.

משלחת רוסית בחיפוש התיבה שלכאורה הייתה קיימת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר א. קור טען שנודע לו ב-1921 על משלחת רוסית למציאת תיבת נח.

לפי הסיפור, רוסקוביצקי היה טייס רוסי שהוצב במרחק 25 מיל (40 קילומטרים) מצפון-מזרח לאררט. באוגוסט (לא סופקה שנה ספציפית) הוא נצטווה לבצע טיסת מבחן של מטוס המצויד במגדש-על חדש. רוסקוביצקי וטייס המשנה שלו טסו ליד הרי אררט והבחינו בספינה טרופה ענקית על שפת אגם שנמצאה על ההרים. מאוחר יותר טייס המשנה זיהה את ההריסות של הספינה כתיבת נח והגיש לממשלה דו"ח בכדי להבין מה הוא באמת הממצא כפי שהם ראו והממשלה שלחה 150 חיילים למקום. למרות שליחת הדו"ח אל הצאר, הוא נשלח ימים ספורים לפני "שהבולשביזם חסר הרחמים והאמונה השתלט על המדינה" - דבר שגרם לדיכויו וככל הנראה להשמדתו בטענה כי הדו"ח בא להכפיש את הדתות והאמונה באמיתות המקורות הקדומים כמו הברית החדשה והתנ"ך. רוסקוביצקי, שזוהה כרוסי לבן, נמלט לארצות הברית כדי ליהנות מהחופש להמשיך את חיפושיו וגילויו החדשים.[46]

סיפורו של רוסקוביצקי אינו עולה בקנה מידה אחד עם ההיסטוריה הרוסית, שכן הצאר ניקולאי השני ויתר על כס המלוכה בסוף מהפכת פברואר, חודשים לפני שהבולשביקים תפסו את השלטון במהפכת אוקטובר.[47] כמו כן, גם הטיעון כי רוסקוביצקי בביצוע טיסת המבחן שהיה צריך לעשות הוא כשל כרונולוגי ואנכרוניסטי בטווח הזמן הנתון בו מדובר כי הוא מצא את תיבת נח.[48] עם זאת, הסיפור הפך לפופולרי מאוד והודפס מחדש אף על פי שעד 1942, לפחות שני פרסומים חזרו בהם מפרסום מציאת התיבה על ידי רוסקוביצקי.[49][50][51]

פניות לחוברת "ניו עדן" על מאמר מציאת התיבה, הופנו לבנג'מין פ. אלן, שהיה המקור לפרסום הסיפור.[46] עם זאת, פ. אלן לא התכוון שהסיפור יתפרסם עד שניתן יהיה לאשש אותו, והוא התרעם על כך שפלויד מ. גרלי הוציא אותו לאור. באוקטובר 1945 פ. אלן תיאר את גרסת הסיפור שסיפר למ. גורלי, וכתב: "בשיחה איתו מסרתי לו את הפרטים המעטים שיש אצלי ומקורם בשני חיילים בצבא הרוסי הצארי במלחמת העולם הראשונה, שנפטרו לפני שנים רבות. סיפורם של החיילים הללו הגיע אלי מקרוביהם וכיצד אחד מהם, שהיה טייס רוסי, ראה מבנה חשוד באחד הקניונים האפלים של הרי אררט. חיילים מחיל הרגלים נשלחו לחקור ברגליהם את הממצא והם החליטו שזו חייבת להיות תיבת נח, עם קצה אחד שהיה שקוע בביצה קטנה באזור בו כביכול נמצאה התיבה. אלו הפרטים היחידים שהם מסרו". פ. אלן אמר כי "95%" מהמאמר שפורסם בחוברת ב"ניו עדן", כולל את שמו של הטייס הרוסי "ולדימיר רוסקוביצקי", נבדה על ידי מ. גרלי, שלבקשתו של פ. אלן הוציא גם התנצלות לסיפור הבדייה.[46][52]

למרות התנצלותו ונסיגתו מהסיפור הבדוי שהמציא מ. גרלי, העניין בסיפור הטייס הרוסי נמשך, כאשר תשומת הלב הופנתה לאימות גרסתו אל מול פ. אלן.[41][46][52] לסוכן הנדל"ן אריל קאמינגס, נודע על סיפור רוסקוביצקי ב-1945, והוא קיבל השראה כן לחקור את האפשרות שתיבת נח באמת התגלתה במקרה זה. בנובמבר 1945 קאמינגס ייסד את "משלחת המחקר להיסטוריה מקודשת" לצורך חקירת העניין, ובאמצעות מחקריו ניתן לו מאוחר יותר התואר "דיקן ציידי התיבות האמריקאי".[41][53]

קאמינגס גילה דרך חדשה למציאת התיבה שפורסמה במאמר מתוך גיליון 6 באוקטובר 1945 של המגזין בשפה הרוסית "רוזסיה", שהיה דומה לפרסום של מ. גרלי בחוברתו על רוסקוביצקי. במאמר של "רוזסיה", שנכתב על ידי הקצין הרוסי לשעבר - אלכסנדר א. קור, הוא הוציא משלחת בפקודת הצאר בדצמבר 1917 ותיאר את מציאת תיבת נח בגודל של 500 רגל באורך (150 מטרים), 83 רגל ברוחב (25 מטרים) ו-50 מטרים רגל בגובה (15 מטרים). גרסתו של א. קור הסתיימה בשמועה לפיה דו"ח המשלחת יורט על ידי ליאון טרוצקי.[41] מאוחר יותר יצר קאמינגס קשר עם א. קור, שסיפר כי שירת באזור הר אררט ב-1915, ושמע על המסע אחר חיפוש תיבת נח מקצינים אחרים שפגש ב-1921. זה הספיק כדי לשכנע את קאמינגס שא. קור לא עשה גניבה למאמר ב"ניו עדן".[41] א. קור טען שגם גילה באררט כתובות בכתב יתדות המתארות את סיפור המבול.[52] בעקבות התכתבותו עם עם קאמינגס, א. קור גם התעניין בקידום ספרו המושמץ של הרברט ג'ורג' וולס "כולם על הסיפון עבור אררט (אנ')".[54]

ארון ג'יי. סמית'[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1948 דיווח אדווין גרינוולד לסוכנות הידיעות AP כי כפריים כורדים גילו ספינת עץ גדולה ומאובנת בהרי אררט.[55][52] שוקרה אסנה שהיה כפרי בעל אדמות באזור, דיווח לגרינוולד כי חקלאי בשם "רשית" מצא את חרטום הספינה בספטמבר, שנחה על שני שלישים מהדרך במעלה הרי אררט. אסנה טען "רשית" הפיץ תגליתו על התיבה, ואנשים רבים מהכפרים המקומיים טיפסו על אררט כדי לצפות בחפץ שתואר כ"תיבת נח".[55]

אף על פי שהמאמר שפורסם על תגליתו של רשית היה בגדר שמועה, הארכאולוג הבריטי החובב אגרטון סייקס קיווה לארגן משלחת כדי לקבוע שתגליתו של רשית היא למעשה תיבת נח.[56][41] ארון ג'יי. סמית', דיקן אוניברסיטת "ג'ון וויסלי (אנ')" בצפון קרוליינה, הצטרף לסייקס בהכנה למבצע. השניים זכו בפרסום שלילי על חיפושם בכך כשעיתון פרבדה האשים אותם בתכנון מבצע מעקב אחר "אימפריאליסטים אנגלו-אמריקאים", בגלל ציון קרבתם של הרי אררט לגבול הסובייטי. כשסייקס לא הצליח להמשיך את חיפושיו בגלל חוסר מימון, סמית' המשיך בלעדיו.[41]

עם ההגעה לטורקיה, המשלחת בילתה חודשיים באיסטנבול, וסידרה את כל האישורים ההכרחיים כדי להמשיך לאררט. בעקבות העיכוב הזה, הצטרף גרינוולד למשלחת של סמית', שתכננה לשכור את "רשית" החקלאי כמדריך.[41] עם זאת, לא ניתן היה לאתר את רשית, למרות שהוצע פרס על איתורו והבאת מידע על מיקום התיבה שאמר שנמצאה על ידו. למרות שהמאמר של גרינוולד ציין כי לממצאו של רשית לתיבת נח היו עדויות של אנשים מכל האזור, לא ניתן היה למצוא עדים כאלה על ידי הצוות של גרינוולד.[52]

למרות שהמשימה הסתיימה בכישלון, לסמית' עדיין נותרה תקווה שתיבת נח תימצא מתישהו בהר אררט. חבר מהמשלחת בשם "נקטי דולונאי" טען כי הפרויקט של החיפוש "עשה רבות למען המדע והמחקר בכל הנוגע לתיבת נח. הפרויקט הפריך לחלוטין דעות ותצפיות שנמשכו למעלה מ-100 שנים בהן תיבת נח נראתה לעין."[41]

ב-1986, דייוויד פאסולד ראיין אדם בשם עלי אוגלו רשיט סריהאן, שלדעתו הוא החקלאי בשם "רשית" המקורי שתיאר את הימצאותה של תיבת נח על ידו, שלושים ושמונה שנים קודם לכן. לדברי פאסולד, החפץ ש"רשית" גילה לכאורה בשנת 1948 לא נמצא בהרי אררט כפי שדווח במקור, אלא היה למעשה אתר בשם "דורופינאר" (Durupınar).[57]

חאג'י יאראם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרולד וויליאמס, כומר אדוונטיסט של היום השביעי, סיפר את סיפורו של "חאג'י יאראם" במכתב משנת 1952 לחוקר "אריל קאמינגס" שחקר את סיפור תיבת נח.[41] בשנים הבאות לאחר שליחת המכתב, קאמינגס ואשתו ויולט עבדו כדי לאשש את הסיפור, ואיתרו את תעודת הפטירה של יאראם בשנת 1956 והשיגו את רשותו של וויליאמס, ב-1958 בכדי לפרסם את מכתביו.[41] לא ברור אם הסיפור זכה לתפוצה רחבה עד שנות ה-70, כי בשנה זו החלה ויולט קאמינגס אשתו של אריל, לכתוב ספרים על תיבת נח.

יאראם היה אדוונטיסט אדוק של היום השביעי שהיגר מארמניה לארצות הברית, ולבסוף התיישב באוקלנד, קליפורניה. בשנת 1915, הרולד וויליאמס והוריו החלו לטפל בקשישים וגם בקשיש החולה, יאראם. "חאג'י ביקש ממני [...] לרשום בקפידה סיפור שהוא היה להוט מאוד לספר", כתב וויליאמס, "כי הוא היה בטוח שזה יועיל יום אחד אחרי שהוא ימות ויעלם". לדברי וויליאמס, הצהרתו של יאראם כערש דווי חשפה כי כאשר יאראם היה ילד, הוא לקח חלק ממשלחת סודית שאיתרה את תיבת נח בהר אררט.[41] מסגרת הזמן המדויקת של משלחת זו לכאורה אינה ברורה, אם כי ויולט קאמינגס הסיקה כי היא התרחשה בסביבות שנת 1856.[41]

בסיפורו של יאראם, כפי שסיפר ויליאמס, כפר הולדתו היה למרגלות הר אררט, וקהילתו עלתה לשם באופן קבוע עד מיקומה של תיבת נח. יום אחד שכרו "שלושה אנשים שפלים שלא האמינו לתנ"ך" את יאראם ואביו כמדריכים, שכן הם התכוונו לחפש בהר כדי להפריך את סיפור תיבת נח. כשאביו של יאראם הוביל אותם לתיבת נח, שלושת האנשים "נכנסו לזעם שטני כשמצאו את מה שהם קיוו להוכיח שהוא לא קיים". לאחר שניסו ולא הצליחו להרוס את הכלי שנראה כתיבה, הסכימו השלושה לכסות את התגלית וגרמו ליאראם ואביו להישבע לשמור על הסוד תחת איומים של עינויים ורצח.[41] מאוחר יותר הסביר וויליאמס כי יאראם "רצה שהסיפור שלו יישמר כדי שכשיגיע הזמן המתאים הוא יעודד אנשים אמיצים ללכת לאתר את תיבת נח ולתת לעולם הוכחה כזו שלא ניתן להכחיש".[41]

חאג'י יאראם נפטר ב-3 במאי 1920.[41] וויליאמס טען שבאותה תקופה הוא קרא כתבה בעיתון על מדען בלונדון שנתן וידוי שהיה בערש דווי, על הסתרת גילוי תיבת נח. הדיווח הזה היה אמור להיות מתואם באופן מופלא עם ההצהרה שנתן יאראם לוויליאמס. וויליאמס אמר שהוא שמר את העיתון בו פורסמה ההצהרה עם תמליל הסיפור של יאראם. עם זאת, העדויות נהרסו בשריפת בתים ב-1940.[41] למרות חיפוש קפדני, מעולם לא אותר עותק של המאמר על יאראם המדען הגוסס.[41]

הביקורת העיקרית על וויליאמס הייתה שזו עדות שהועברה מפה לאוזן בלבד.[56] וויליאמס הוא המקור היחיד לסיפור שנראה לו חשוב מאוד ב-1920, אך הוא לא עשה כל מאמץ לחלוק אותו לפני השמדת העדויות שלו עשרים שנה מאוחר יותר, ולא התאמץ לפרסם אותו עד שנות ה-50.[56] המניעים של 3 האנשים המוזכרים אינם הגיוניים מלבד להתאים את תפקידם לסיפור דרמטי סטדנרטי שמאופיין לפי לארי אסקרידג' כ"מלודרמה".[56][53] בארכיון המכונה "דיבור על נקודות מבט (אנ')" ישנה הצעה שהסיפור על שלושת האנשים הוא כולו נוצר כתעמולה דתית.[58]

התעשיין הצרפתי פרננד נווארה טען שאיתר את תיבת נח בספרו מ-1956 J'ai Trouvé l'Arche de Noé.[59] לדבריו של נווארה, הוא קיבל השראה לחפש את התיבה ב-1937, לאחר שהאזין לחברו הארמני שתיאר את האגדות שסיפר לו סבו ב-1920. [59] בשנת 1952, הוא הוזמן להצטרף למשלחת חיפוש בהרי אררט עם ז'אן דה ריקר וסיהאפ אטאלי, שלא דיווחו על שום סימן להימצאות התיבה.[59][60] עם זאת, נווארה טען מאוחר יותר שבעודו לבדו, הוא ראה מסה גדולה וחשוכה שלדבריו יכולה להיות רק התיבה עצמה. מאחר שלא הצליח להגיע לחפץ זה או לספק הוכחה לקיומו, החליט שלא לחשוף את הגילוי שכן יוכל לחזור עם גילויו שוב בעתיד.[59]

לאחר שלא הצליח לחזור לאתר את התיבה ב-1953, החליט נווארה לחזור ב-1955. בניסיון הבא שלו, הוא ביקש להימנע מעיכובים פוטנציאליים שנגרמו עקב קבלת אישור מהרשויות הטורקיות לטפס על אררט. לשם כך, הוא הסווה את המשימה בתור חופשה משפחתית, הביא את אשתו ושלושת בניו לטורקיה וטיפס על ההרים עם בנורפאל נווארה בן האחת-עשרה.[59] האב ובנו צילמו שרידים של קורת עץ שנחצבה ביד באורך 5 רגל (1.5 מטרים) שלדברי נווארה נחתכה מהמבנה שהוא איתר ב-1952. כדי להקל על נשיאת שרידי העץ מבלי לעורר את חשדם של הטורקים, הם חתכו את הקורה לחתיכות קטנות יותר.[59]

בשנת 1956 נווארה הביא את שרידי העץ שהביא עימו למספר מוסדות שינתחו את השרידים מדעית.[59] העץ זוהה כאלון. לפי הדיווחים והניתוחים שנעשו והתבססו על צבע, צפיפות וגניטיזציה הצביעו על תיארוך גיל העץ כבן 5,000 שנה, בהתאם למסגרת הזמן של המבול.[61] עם זאת, מתודולוגיות אלו לתיארוך עץ אינן אמינות, ונדחו על ידי רוב המדענים.[61] התכתבות אישית משנת 1959 התייחסה לדיווח לא ידוע לפיו העץ שהביא נווארה היה בעצם מפחמן רדיואקטיבי שתוארך לגיל של 4,484 שנים בדיוק.[59][46] נתון מדויק כזה לא ניתן לקבל מתארוך פחמן רדיואקטיבי, ואינו תואם לשום כרונולוגיה מקראית מלבד זו של נווארה, שכתב ב-1955 כי המבול התרחש "לפני 4,484 שנים".[46]

הקרן למחקר ארכאולוגי ערכה מספר משלחות בשנות ה-60 לאיתור המקום שנווארה מצא לטענתו, אך לא הצליחה למצוא אותו. בתור יועץ, נווארה סיפקה מפות ש-ARF מצאה מעורפלות ולא עולות בקנה אחד עם ההרים.[62] במשא ומתן על כך שנווארה יוביל אישית את ARF לאתר, דרש נווארה פיצוי כספי ניכר ותמלוגים מכל מה שהצוות עשוי למצוא. שני הצדדים הגיעו להסכמה על כך בשנת 1968, בה נווארה הגיע באיחור ונפצע בכף רגלו בעת שניסה להדביק את הקצב.[46] עד 1969 השתלטו על מאמצי החיפוש של ARF ארגון חדש שהייתה קרן חיפוש בשם "SEARCH", בראשות ראלף קרופורד ועם כהונתו של נווארה בדירקטוריון קרן זה.[62] במסע של קרן "SEARCH" בשנת 1969, נווארה נפרדה משאר חברי המפלגה וזמן קצר לאחר מכן, זיהה אתר בו הצוות מצא חתיכות עץ.[62]

חבר מקרן "SEARCH", אלפרד לי, ארגן תיארוך פחמן רדיואקטיבי בשנת 1955 על דגימות של נווארה.[46] הדגימות נותחו על ידי חמישה מוסדות, עם תוצאות המתארכות את העץ לפני כ-1,200-1,700 שנים. שני ניתוחים של דגימות משנת 1969 תארכו את העץ לפני כ-1,350 שנה.[63] בשנת 1984, נווארה נתן חתיכת עץ נוספת לג'יימס ארווין, שהביא אותה לסבב נוסף של מבחנים מדעיים. הדגימה של ארווין נמצאה כבת 1500 שנים, עם עדויות לכך שציפויה היה ממקור חדש בהרבה, שיושם בטכנולוגיה מודרנית.[64]

באותה תקופה החלו האשמות שהטילו ספק באמינותו של נווארה.[52] למרות שנווארה אמר ב-1958 שסיהאפ אטאלי אסף חתיכת עץ מהאתר שהוא מצא לפני כן, אטאלי סתר את טענה זו. לדבריו, נווארה נתן לו את חתיכת העץ בדרכו חזרה מהמשלחת ב-1955.[62] בשנת 1970 האשים ז'אן דה ריקר את נווארה בניסיון לקנות עצים עתיקים מכפריים למרגלות אררט במהלך המשלחת שלהם ב-1952.[46][62] במהלך עליותיו באררט, גונאר סמארס פגש מדריכים כורדים שליוו את נווארה בטיפוס פרטי אחד או יותר בסביבות השנים 1968 או 1969, ללא ידיעת קרן "SEARCH" אף שנווארה היה חלק ממנה.[62]

אתר דורופינאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר דורופינאר, אגרי, טורקיה

במהלך 1959 מחקר גאודזיה שערכה טורקיה משנת 1959, הבחין בצורה חריגה ליד Doğubayazıt שזוהה על ידי אילאהאן דורופינאר מחיל האוויר הטורקי וסאבקט קורטיס שהיה מאוניברסיטת אוהיו סטייט.[41][65][66] הגודל והצורה של האובייקט היו דומים לסירה באורך של כ - 450 רגל (140 מטרים) לגובה ו - 150 רגל (46 מטרים) לרוחב, שהביא להשערה כי זו יכולה להיות תיבת נח.[41] האוונגליסט ג'ורג' ונדמן ארגן משלחת לאתר זה ב-1960, שקבעה שהצורה היא תצורה גאולוגית טבעית.[41]

אתר דורופינאר ביולי 2019

העניין באתר דורופינאר חודש על ידי רון וויאט, שביקר בו ב-1977, 1979 ו-1984.[67] בהתבסס על קידום מחקריו של וויאט, ממשלת טורקיה הכריזה על האתר כפארק לאומי בשנת 1986. הגיאופיזיקאי ג'ון באומגרדנר ומומחה ההצלה דייוויד פאסולד דגלו בתוקף שהאתר הוא למעשה תיבת נח עצמה, אך שניהם נפרדו בסופו של דבר מוויאט כדי להביע הסתייגות ממצאיהם.[67] בשנת 1996, פאסולד כתב מאמר עם הגאולוג לורנס ג' קולינס, וטען כי האתר "לא יכול להיות תיבת נח ואפילו לא דגם מעשה ידי אדם".[66]

ג'ורג' גרין[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-60, מהנדס הנפט פרד דרייק טען שראה שישה תצלומים של תיבת נח ב-1954. לדברי דרייק, התמונות צולמו על ידי עמיתו ג'ורג' גרין, שעשה טיסה באמצעות מסוק מסביב הרי אררט בזמן שעבד בצינור נפט טורקי. התמונות הראו בליטה שאינה מזוהה על ההר, הדומה לחרטום של ספינת עץ גדולה. חקירה של הקרן למחקר ארכאולוגי קבעה שגרין ניסה ולא הצליח לארגן משלחת לאררט, ולאחר מכן עבר לגיאנה הבריטית, שם מת ב-1962. חבריו ובני משפחתו של גרין לא היו בטוחים מה עלה בגורלם של תמונותיו על הרי אררט, שמעולם לא נמצאו.[41]

מאמר מ-1990 מאת ביל קרוז מנה תצורות טבעיות שונות באררט שנראו כמו ספינה בתצלומים עד שמטפסי הרים בחנו אותן באופן אישי. קרוז האמין שאחד מ"תיבות הפנטום" האלו למעשה היו מגושי בזלת בצורת חרטום שצולמו על ידי טום קרוצר בשנות ה-70, יכול להיות אותם אובייקטים שראה ג'ורג' גרין.

ג'ורג'י הגופיאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970 דיווח אדם ארמני-אמריקאי בשם ג'ורג'י הגופיאן שדודו לקח אותו לראות את תיבת נח פעמיים במהלך ילדותו. תיאורים שונים מסיפורו מציבים את התצפית הראשונה על הגילוי ב-1902, 1906 או 1908, כאשר התקרית השנייה התרחשה כשנתיים לאחר מכן בכל אותה שנה משוערת.[52][41][68] לפי דיווח זה, התיבה כוסתה באזוב ונשענה על שפת מצוק, כך שרק צד אחד אליה היה נגיש.[11] הגופיאן סיפר שנערים רבים אחרים בקהילה בה היה בילדותו אמרו לו שראו את המבנה.[41]

לפי הערכתו של הגופיאן, הארון היה מעל אורך של 1,000 רגל (300 מטרים), 600–700 רגל (180–210 מטרים) רוחב, ומעל 35 רגל (11 מטרים) גובה. כדי ליישב הערכה זו עם הפרשנויות המסורתיות של גודלה של תיבת נח, ג'ון וורוויק מונטגומרי הציע ש"ממדים נראים באופן קבוע גדול יותר ממה שהם באמת."[11]

הגופיאן אמר שדודו רצה לשמור חלק מהתיבה, אך לא הצליח לחתוך בתוך העץ באמצעות סכין ששימשה אותו וגם לא באמצעות פיצוץ אבק שריפה. הוא דחה בתוקף את טענתו של פרננד נווארה שמצא את שברי תיבת נח[41] ובניסיון ליישב את שתי הטענות, העלה מונטגומרי את האפשרות שהתיבה "לא מאובנת באופן אחיד".[11] הגופיאן, לעומת זאת, האמין שהמבנה כולו היה "מאובן לחלוטין", וכי "אלוהים הכל יכול לעולם לא ירשה לחתוך ולפרק את התיבה."[41]

ג'יימס ארווין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס ארווין

האסטרונאוט ג'יימס ארווין, האדם השמיני שהלך על הירח, חווה התגלות דתית במהלך משימת אפולו 15 ב-1971. בשנה שלאחר מכן הוא התפטר מנאס"א והקים ארגון אוונגליסטי, קרן המכונה "High Flight".[69][70] במהלך עבודת ההסברה שלו, ארווין פגש את אריל קאמינגס ב-1976 והביע עניין להצטרף לאחת המשלחות שלו בחיפוש אחר תיבת נח.[71] באותה תקופה, המדיניות הטורקית סגרה את הרי אררט בפני מגלי ארצות, ולאירווין נדחה ההיתר לחקור את ההרים ב-1977. עם זאת, בעקבות ההפיכה ב-1980, ידוענותו של ארווין אפשרה לו ליצור קשר עם הנשיא קינן אוורן, שהזמין אותו להוביל משלחת ב-1982.[71][72]

משימתו של ארווין ב-1982 הסתיימה באסון של נפילתו מהשביל כאשר עזב את הקבוצה בחיפוש אחר קיצור דרך לפסגה של אררט. הוא לא זכר מה גרם לנפילה, אבל מאוחר יותר שיער שהוא נקלע למפולת סלעים ונפגע מסלע. הוא התעורר שעות לאחר מכן, פצוע קשה וזחל לתוך שק השינה שלו כדי לשרוד את הלילה.[71] צוות המשלחת שלח למחרת משלחת חיפוש, שחילצה והורידה אותו מההר לקבלת טיפול רפואי.[71][73]

ארווין לא נרתע מכך והוא חזר לאררט חודש לאחר מכן, הפעם עם אשתו ובנו.[72][64]הוא קיווה להמשיך בחיפושיו גם לאחר שחוקר אחר הציע לו שדיווח שראה חפץ בגובה של כ 12,000 רגל (3,700 מטרים) במעלה ההרים בערוץ אהורה. אשתו של ארווין, מרי, הביעה מאוחר יותר חששות לגבי מצבו הנפשי של בעלה זמן קצר לאחר נפילתו "מכיוון שהרציונל של ג'ים(=שם חיבה לג'יימס) לא היה ממש נכון לאחר שנפגע כל כך חזק בראשו", היא כתבה ב-2012, "הוא הסיק שלא נזדקק לתרמילים וציוד טיפוס." ללא ציוד מתאים, הצוות נאבק להתקדם במהלך הלילה, ונאלץ לנטוש את המשלחת.[64]

באוגוסט 1983, ארווין עשה ניסיון נוסף, תוך שיתוף פעולה עם מרווין סטפינס.[74][75] הם שכרו מטוס כדי לסקור את אררט, והובילו משלחת בת 22 חברים, כולל אריל קאמינגס וכמה מבני משפחתו של ארווין.[64][75] במהלך הטיפוס, מדריך טורקי ראה עץ שבו קו השלג נסוג.[75] סופת שלגים אילצה את הצוות להסתובב לאחור לפני שיוכלו להגיע לאתר.[76] "קל יותר ללכת על הירח", אמר ארווין בנוגע לקשיים בטיפוס על אררט, "עשיתי כל מה שיכולתי, אבל התיבה ממשיכה לחמוק מאיתנו."[75]

ארווין התכוון לחלוטין לנסות שוב ב-1984. עם זאת, הוא הכיר באפשרות שאולי התיבה לא תימצא. למרות שהוא האמין בתוקף שהתיבה באמת קיימת, הוא היה בטוח הרבה פחות שהיא נהרסה במשך מאות שנים. "הסבירות שזה ישרוד בכלל", אמר, "קטנה". הוא גם חשד שרבות מהתצפיות שדווחו בהר אררט היו כוזבות.[72] אף על פי כן, הוא עלה על ההרים באותו קיץ כדי לחפש את שרידי העץ שנראו בשנה הקודמת. כשהגיע לאתר, מצא רק זוג מגלשיים נטושים.[76][77]

במהלך עונת הטיפוס של 1985, המורדים הכורדים ארבו לפחות לארבע משלחות באררט.[78] עד שארווין יכול היה להתחיל את טיפוסו ב-24 באוגוסט, רק חמישה ממשלחת של 22 חבריו הורשו להתלוות אליו, והיא לוותה על ידי שלושים חיילים טורקים.[79] בדיוק כשהצוות הגיע לפסגה, פקידים טורקים הורו להם לרדת. עד שהמשלחת קיבלה אישור לחדש את המשימה, הם היו מותשים מכדי להמשיך. לדברי שגריר ארצות הברית בטורקיה, רוברט שטראוס-הופה, הממשלה היו ערים לתמרונים סובייטים סמוך לגבול עם טורקיה, וחששו שארווין יהפוך ליעד בעל ערך גבוה עבור טרוריסטים.[80]

ארווין תכנן לצאת לטיול השישי במספר באררט ביולי 1986, עם צוות קטן יותר.[81] תוכניות אלו שובשו כאשר סבל מהפרעת קצב ב-6 ביוני.[82] אולם עד יולי הוא חידש את תוכניות המשלחת.[83] "הרופא שלי מתנגד לנסיעה שלי, והוא אמר שאני לא יכול לעבור טיפוס של מעל 10,000 רגל", אמר ארווין. "אבל אם ירצה ה', אני אהיה שם."[84] לאחר השלמת סקירה אווירית של הר אררט, צוותו של ארווין נעצר במלון בו שהו, תחת האשמות בהפרת המרחב האווירי הסובייטי והאיראני. המשלחת שוחררה לאחר שגורמים מקומיים אישרו שהטיסה של ארווין הייתה מאושרת מבעוד מועד.[85][86] לדברי חבר המשלחת בוב קורנוק, ארווין הביע דאגה שהתהילה שלו משכה תשומת לב תקשורתית וסיכונים ביטחוניים שמעכבים את החיפוש "ג'ים עצמו הודה בטיול האחרון שלנו, כשתהליך ההיתר לחיפוש התיבה הגיע לשיאים חדשים של טירוף - הבעיות החלו להגיע אליו, וזו לא (כפי שחלקם חשדו) הייתה מזימה טורקית מרושעת למנוע מאיתנו למצוא את תיבת נח."[86] בספטמבר הכריז ארווין "אני חושב שעשיתי כל שביכולתי כדי למשוך תשומת לב לתיבת נח. אני חושב שהגיע הזמן שאחרים יתחילו לחפש".[87]

ב-1987 היה גל חום בטורקיה ששיכנע את ארווין לשנות את דעתו ולחזור למשלחתו השביעית להר אררט. הוא האמין שהטמפרטורות החמות אולי המיסו מספיק מהקרחונים של ההר כדי שיהיה קל יותר לזהות את תיבת נח מהאוויר.[88][89] קרן "הטיסה הגבוהה" של ארווין שיתפה פעולה עם Institute for Creation Research - Evangelische Omroep (אנ') למבצע משותף. לדברי ג'ון ד. מוריס, ממשלת טורקיה אסרה על חקר אררט מוקדם יותר באותה שנה, ואישרה משלחת זו רק בתנאי שהצוות יעשה חיפוש גם באתר דורופינאר. ההיתר לחקור את אררט עצמה בוטלו לפני שהמשלחת יכלה להתחיל במשימתה המיועדת. בסופו של דבר המשלחת הצליחה לארגן רק סקירה אווירית בגובה רב, כשהיא נשארה לא פחות מ 20 קילומטרים (12 מיל) מהמרחב האווירי הסובייטי והאיראני.[90]

המשלחת של 1987 הייתה האחרונה של ארווין, שכן הרופאים הורו לו לוותר על החיפוש.[91] כאשר קרן "High Flight" ארגנה טיול נוסף ב-1988, בוב קורנוק הוביל את המשלחת בזמן שארווין נשאר בבית.[86]

אד דייוויס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיקוד המפרץ הפרסי, שבו הוצב דייוויס ב-1943

האופטומטריסט וחוקר אררט דון שוקי נודע לציבור ב-1985 אחרי שאד דייוויס דיבר עם הכנסייה שלו על כך שראה את תיבת נח במהלך מלחמת העולם השנייה.[92]

שוקי הזמין את דייוויס לנאום בכנס "ארק-א-תון" שארגן ב-1986 בפרמינגטון, ניו מקסיקו.[86] דייוויס התראיין וסיפר בהרחבה את סיפורו לארגון פייבר של שוקי, ולאחר מכן עבר בדיקת פוליגרף לאמת את סיפורו, מטעם קרן "הטיסה הגבוהה" של ג'יימס ארווין.[93][94][86]

בשנת 1943 דייוויס היה סמל בחיל ההנדסה של צבא ארצות הברית, שהוצב בחמדאן כדי לעבוד במסדרון הפרסי בין חרמשהר לקזווין.[93][95] לדברי דייוויס, במהלך המשימה הזו הוא התיידד עם נהג מקומי בשם באדי ועם אביו עבאס-עבאס, שטען כי ביקר בתיבת נח בראש ההרים ליד הכפר בו הם גרים. בסביבות 1 ביולי, הזמין עבאס-עבאס את דייוויס להצטרף אליו ואל בנו בביקור כזה, ואמר כי השלג והקרח נמסו בצורה טובה כדי לחשוף חלקית את הספינה. כשהגיעו לראש ההר שכונה גם "נקודת יום הדין", אמר דייוויס כי ראה את תיבת נח, ש"הופיעה לראשונה כצורת סלע ענק מכוסה בערפל". הסלע הונח במפרץ בתוך אגם שהקניון נמצא מתחתיו והסלע היה שבור לשני חלקים. עבאס-עבאס טען שהתיבה הייתה שלמה בימיה הראשונים והתפרקה רק במשך הזמן.[93]

חוקרי תיבת נח היו חלוקים בדעתם אם ניסיונו של דייוויס בגילוי התיבה בהרי אררט היה במחוז אגרי בטורקיה. דייוויס אמר שניתן היה לראות את ראש ההר מבסיס היחידה שלו בהמאדן, אבל מחוז אגרי הוא כ - 400 מיל (640 קילומטרים) משם.[96] הגרסה שפורסמה ראשונה, תיארה את הנהג המקומי באדי ואביו עבאס-עבאס ככורדים, מה שעולה בקנה אחד עם סיפור על ביקור בכפר שלהם במחוז אגרי.[93] עם זאת, בצילומים של הראיון המקורי של דייוויס, הוא אמר כי תושבי הכפר היו לורס, קבוצה אתנית במערב איראן.[86][96] מספר הרים שונים בלורסטן מזוהים על ידי קבוצת הלורס כאתרים אפשריים בו נחתה תיבת נח.[97][86] באופן דומה, הקבוצת ממקמת את גן העדן, שגם דייוויס דיווח שראה, בלורסטן.[98]

מתיחה שנעשתה על ידי ג'ורג' ג'מאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1985, השחקן ג'ורג' ג'מאל כתב לדואן גיש, סגן נשיא המכון לחקר הבריאה, וטען באופן שקרי שחיפש אחר תיבת נח בין השנים 1972 ל-1984. ג'מאל תיאר כי הוא נעזר באישים שונים והינם: "מר אשוליאן", "אליס בולס היטיאן" ו"ולדימיר סוביצ'סקי". הסיפור הגיע לשיאו כאשר ג'מאל ולדימיר איתרו את תיבת נח במערה שעשויה מקרח, ואז ולדימיר נפל אל מותו בניסיון לצלם את התיבה. ג'מאל גם טען כי לקח חתיכת עץ מהאתר.[99]

ג'ון ד' מוריס (אנ') מ-ICR הגיב לג'מאל ב-1986, וביקש לראיינו. ג'מאל הכין את עצמו לראיון על ידי לימוד עצמי בספרים המתארים את חיפוש תיבת נח, וגם צפה בסרט "תמונות קלאסיות של השמש" משנת 1976 שעסקה בחיפוש אחר התיבה. במהלך הראיון, ג'מאל השתמש בטכניקה של מניפולציה "קריאה קרה", כדי להוציא ממוריס מידע שיקבע את תשובותיו של ג'מאל לשאלותיו של מוריס.[99] לדברי ג'מאל, מוריס הציע שוב ושוב לממן משלחת כדי לאשש את סיפורו.[100]

שנים מאוחר יותר, כאשר מישהו בשם "סאן" החל לעבוד על המשך לחיפוש אחר תיבת נח, מוריס שיתף את המידע שלו איתו לגבי ג'מאל. לדייוויד בלסיגר, שחקר את הסיפור עבור סאן, ייעצו חוקרים שעוסקים בתיבת נח: דייוויד פאסולד וביל קרוז והם טענו כי סיפורו של ג'מאל אינו אמין. לא היה בטוח אם רצו להנציח את מתיחתו של אך ג'מאל יצר קשר עם הספקן הנודע ג'רלד א. לארו, שתיאר כיצד הוא הרגיש שסרט הטלוויזיה "הסודות הקדומים של התנ"ך" של סאן משנת 1992 מציג מצג שווא.[99][100] ב-20 בפברואר 1993, CBS שידרה את הסרט "התגלית המדהימה של תיבת נח" שנעשה על ידי סאן, שהציג קטע מסיפורו של ג'מאל והראה אותו מציג פיסת עץ שנלקחה לכאורה מתיבת נח.[99] לאחר מכן פורסמה הודעה לעיתונות שחשפה את המתיחה של ג'מאל, שהתעלמו ממנו במידה רבה עד שמגזין טיים סיקר את הסיפור ביולי.[99]

לאחר חשיפת המתיחה, ג'מאל נרתע מלהגיב מחשש לתביעה משפטית.[99] עם זאת, באוקטובר 1993 הוא הודה שהמציא את כל הסיפור.[101] העץ שהוא הציג על המסך היה למעשה אורן שנמצא ליד כמה פסי רכבת בלונג ביץ', קליפורניה, אותם הוא בישל עם תבלינים ואפה בתנורו.[101][100] ג'מאל מתח ביקורת על כישלונו של סאן לאמת את הסיפור שלו ואמר "אפילו נתתי לחברת ההפקה חתיכת עץ לבדוק, אבל הם לא התעניינו באמת; כל מה שהם רצו זה הופעה טובה. אם באמת היה להם אכפת מהאמת, הם היו צריכים לשאול אותי למה חתיכת העץ שלכאורה הייתה מתיבת נח, מריחה כמו רוטב טריאקי!"[100] נציג מטעמו של סאן הצהיר שהקטע של ג'מאל יוצג במהדורות עתידיות מתוך הסרט של סאן "הגילוי המדהים של תיבת נח."[101]

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

דניאל מקגיוורן[עריכת קוד מקור | עריכה]

איש העסקים מהונולולו, דניאל מקגיוורן, החל לחקור את הסיפורים בחיפוש אחר תיבת נח ב-1995, ובסופו של דבר מימן צילומי לוויין מסחריים שצילמו את הר אררט.[102] על פי מחקרו, גל חום משנת 2003 המיס מספיק קרח ושלג במדרון הצפון-מערבי באררט כדי לחשוף כתם כהה, שאותו פירש כדומה לשלוש אלומות וקורה שהייתה צלובה.[103] באפריל 2004, מקגיוורן ומטפס ההרים הטורקי, אחמט עלי ארסלאן, הכריזו על תוכניות להוצאת משלחת לאתר שראו בצילומי הלווין שתיצא ביולי.[102][104][105] מאמר מטעם הגרדיאן שייך את האתר שמצא מקגיוורן לאנומליה של אררט, תופעה דומה שנצפתה גם בתמונות מעקב של הר אררט שהוסרו על ידי ממשלת ארצות הברית בשנות ה-90.[106]

למרות שמקגיוורן קיווה להתחיל את המשלחת עד 15 ביולי, הוא העביר את כל הקיץ בניסיון להשיג אישור מהממשלה הטורקית. בקשתו נדחתה לבסוף לספטמבר.[107] המבקרים הציעו שמקגיוורן הכריז על המשלחת לפני שקיבל אישור גם כפרסום כדי לשכנע את טורקיה לאשר את משלחתו. גם במקרה של ארסלאן להוביל משלחת לאחר שטען ב-1989 שצילם את תיבת נח, הוטל בספק. "אחמט ארסלאן הוא דברן גדול",כך נאמר עליו מפי חוקר תיבת נח שהתייחס למקרה במגזין של נשיונל ג'יאוגרפיק והוסיף כי "בשיחה אחת הוא יאמר שיש לו 3,000 תמונות, ובשיחה אחרת, עשר דקות לאחר מכך הוא יאמר שיש לו 5,000 תמונות".[104]

מקגיוורן אמר כי הוא לא יעשה ניסיון נוסף בחיפושים כשנה שלאחר מכן "אין לי "אובססיה" לחפש את תיבת נח כמו רבים שעושים זאת שנה אחר שנה" והוסיף "איש עסקים טוב עושה חישובים לגבי אילו סכומי כסף וכמה זמן הוא צריך להשקיע בחיפושים וצריך לדעת מתי לעזוב זאת".[107] עם זאת, ב-2011 הוא אמר שהוא יממן משלחות אחרות, קטנות יותר, והוציא על מחקר מחודש על תיבת נח כסכום של 500,000 דולר.[108]

בוב קורנוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה משנת 1722 המתארת את תיבת נח באקבטנה, לימים מערב איראן

במהלך משלחת לא מוצלחת ב-1988, בוב קורנוק השתכנע שתיבת נח לא יכולה להיות בהרי אררט.[86] קורנוק ויתר על החיפוש, והקים את המכון לחיפוש ולחקר ארכאולוגיה של התנ"ך ב-1992 כדי לחפש מקומות וחפצים תנ"כיים אחרים. עם זאת, בשנת 1998 נודע לקורנוק שספר בראשית פרק 11 פסוק 2 מציב את נחיתת תיבת נח מזרחית לשנער.[86] בהקשר זה, הוא העריך מחדש את עדותו של אד דייוויס, והגיע למסקנה שהאתר שתיאר דייוויס חייב להיות באיראן.[86]

ביוני 2006, הכריז מכון "בייס" על גילוי של חפץ גדול הדומה לעץ מאובן בהר טכט-ה סולימאן באלבורז.[109][110][111] האובייקט, ממוקם על פני 13,000 רגל (4,000 מטרים) מעל פני הים, דווח כגודל דומה להערכות של תיאור תיבת נח.[110] אתר "בייס" טען כי חפץ זה הוא אותו חפץ שאד דייוויס טען שראה, אך לא הכריז עליו כתיבת נח, במקום זאת הוא קרא לכך "מעמד".[112] "אני חושב שמצאנו משהו שראוי להרבה יותר מחקר" אמר קורנוק, "יש לכך אפשרות ברורה שזה יכול להיות משהו כמו תיבת נח."[113]

מבקרים להכרזתו של קורנוק התנגדו להיעדר ביקורת עמיתים על ממצאיו.[114][115] בהתבוננות בתמונות המשלחת, מומחים בגאולוגיה ובעצים עתיקים חלקו על האפשרות שהממצא הוא עץ מאובן.[111] המשלחת כללה רוב של מנהיגי עסקים, משפטנים, אך לא גאולוגים או ארכאולוגים מקצועיים.[116] גם פרשנותו של קורנוק לכתבי הקודש בתנ"ך זכתה לביקורת, שכן ספר בראשית אינו מציין אם צאצאיו של נח היגרו לשנער ישירות מאררט, או ממקום ביניים ללא שם.[117] יתרה מכך, ניתן לתרגם באופן סביר את ספר בראשית פרק 11 פסוק 2 בכדי לציין שהשבט נדד מזרחה, מה שמרמז על נקודת מוצא ממערב לשנער.[98]

עד 2010, קורנוק הפסיק לחפש את תיבת נח, ואמר "ירדתי (מההר) עם כל ההוכחות כי זו תיבת נח, אך לאף אחד לא היה אכפת".[118] בשנת 2012 הוא כתב "בכל 25 שנות חיפושי אחר תיבת נח מעולם לא ראיתי את הסירה הישנה המדוברת".[119]

משרדי תיבת נח הבינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכה על החיפוש אחר תיבת נח בפארק השעשועים תיבת נח בהונג קונג

בשנת 2004, מייסד האוונגליזם התקשורתי, אנדרו יואן מאן-פיי, והכומר בואז לי צ'י-קווונג הכריזו על גילוי חלקים מתיבת נח בהר אררט. הם דיווחו שהצוות שלהם מצא מבנה עץ גדול בגובה של 4,200 מטרים (13,800 רגל) במהלך המסע הרביעי שלהם להר.[120] על פי תערוכה בפארק השעשועים "תיבת נח" בהונג קונג, צוות החיפוש חקר את אררט במשלחת המכונה "נאמי" - Naah's Ark Ministries International (NAMI) מאז 2003.[121] ליואן ולי לא היו ראיות לטענתם מעבר לתמונות מטושטשות, שכן לדבריהם "כוח מסתורי" שיבש את צילומי הווידאו שלהם.[120] בשנת 2005, האוונגליזם התקשורתי של יואן הוציאה סרט תיעודי "ימיו של נח" המבוסס על משלחת המכונה "נאמי".[122]

על פי אתר האינטרנט של "נאמי", מטפס ההרים הטורקי אחמט ארטוגרול (Ahmet Ertuğrul, בכינוי: "Paraşut") הגיש ל"נאמי" דגימה של עץ מאובן, שלטענתו השיג באוגוסט 2006 ממבנה עץ שני במספרו, הממוקם 4,000 מטרים (13,000 רגל) במעלה הר אררט. "נאמי" טענה כי בפברואר 2007 נשלחה משלחת, שמצאה כי האתר ב-2004 קרס עקב רעידת אדמה, ובנוסף לכך נמנעה מהמשלחת האפשרות לבחון את האתר ב-2006 בשל תנאי מזג האוויר.[123] מסיבת עיתונאים באוקטובר 2007 הודיעה כי משימת המשך באוגוסט הצליחה לשחזר עוד עץ מאובן מהאתר ומי שדיווח על כך היה ארטוגרול.[123][124]

במסיבת עיתונאים ב-25 באפריל 2010, "נאמי" הודיעה כי משלחת שנשלחה באוקטובר 2009 חפרה וצילמה את מבנה העץ שהתגלה על ידי ארטוגרול.[125][126][127] למרות שהאתר של "נאמי" טען שארטוגרול גילה את האתר באוגוסט 2006, הוא הצהיר במסיבת העיתונאים שנודע לו על כך רק ביוני 2008.[123][127] לעומת זאת, מבנה העץ שנמצא על ידי יואן ולי ב-2004 לא טופל למרות דיווחיהם.[127] לפי "נאמי", דגימות מהאתר תוארכו בפחמן ל-4800 BP.[126][128] צילומים של פנים המבנה פורסמו בחשבון היוטיוב של "נאמי".[129] כמו כן, היא אמרה כי טורקיה תגיש את המיקום שנמצא בתור הכרזה כאתר מורשת עולמית. עם זאת, כשהגיעה התגובה, אמר דובר מטעם אונסק"ו כי הארגון לא קיבל בקשה כזו.[125]

התגובה המיידית להודעה הייתה סקפטית במידה רבה.[130][131] מדענים מהזרם המרכזי התנגדו להיעדר ארכאולוגים מקצועיים המעורבים במחקר, ולהחלטה לחשוף את הממצאים באמצעות אירוע תקשורתי במקום לערוך מחקר מקדים שייערך על ידי ביקורת עמיתים.[132] העוסקים בחקר הבריאה הביעו גם הם דאגה מהיעדר נתונים זמינים לאישור עצמאי.[133] אנדרו א. סנלינג אמר מאוחר יותר ש"נאמי" סיפקה לו את דו"ח התיארוך הרדיו-פחמני שלהם, שהראה שרק בדיקה אחת של דגימה אחת הפיקה את התוצאה המפורסמת של 4800 BP. יתרה מכך, סנלינג דחה את התוצאה של 4,800 לפני הספירה כראיה לתיבת נח, בהתבסס על אמונות בריאתיות לגבי רמות פחמן-14 בעץ קדום.[134] משרד התרבות והתיירות של טורקיה הביע ספק בכך ש"נאמי" השיג אישור בעריכת משלחות לאררט, והחל בחקירה לגבי האופן שבו "נאמי" הובילה את דגימות העץ שלה מטורקיה לסין.[135][136]

בתוך כמה ימים מההודעה, רנדל פרייס, שהתייעץ עם "נאמי" ב-2008, הגיש טענות לפיהן ארטוגרול שכר עובדים כורדים כדי לבנות את האתר באמצעות עץ ממבנה ישן ליד הים השחור.[137][138][139][140] "נאמי" פרסמה הודעה לפיה הקשר שלה עם פרייס הסתיים באוקטובר 2008, ולכן הוא לא הכיר את הממצאים שנעשו לאחר מכן.[141] בהגנה על טענותיה של "נאמי", טענו חברי הצוות כי לא ניתן יהיה לגרור מספיק חומרים במעלה הר אררט כדי לבנות את המבנה שהם תיארו.[135] בהפרכה ציטטו פרייס ועמיתו דון פאטון את השימוש בציוד כבד במשלחות אחרות של אררט, כמו גם תרגיל פרסומי משנת 2007 שבו בנה גרינפיס 10 מטרים (33 רגל) העתק של תיבת נח על ההר.[142][143]

לאחר קידום יציאת הסרט: ימי נח 2: האפוקליפסה משנת 2011, אתר "נאמי" בכתובת: NoahsArkSearch.net לא עודכן עוד.[144][145] תמיכה בטענותיה של "נאמי" התקבלו מאוחר יותר על ידי נורמן גייסלר, שהזמין את ארטוגרול לנאום בכנס אפולוגטיקה שאורגן על ידי הסמינר האוונגליסטי הדרומי באוקטובר 2015.[145][146][147][148] ג'ואל קלנק, שהיה קשור בעבר ל"נאמי", המשיך לקדם את טענותיה עד דצמבר 2020.[149]

"נאמי" וארטוגרול מעולם לא חשפו את מיקומו של האתר שעליו דיווחו, אם כי פרייס ופטון טענו ב-2010 כי איתרו אותו באופן עצמאי.[149][142] דונלד מקנזי, מיסיונר שחיפש את תיבת נח במשך כמעט עשור, נסע לאררט ב-2010 בתקווה למצוא את האתר של ארטוגרול בעצמו. מקנזי יצר קשר עם משפחתו מההר בספטמבר, אך מאז לא שמעו ממנו שוב. אתר הקמפינג הנטוש שלו נמצא מאוחר יותר, אך נסיבות היעלמותו עדיין לא ידועות.[150][151]

דעות סותרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיפושים מאורגנים מודרניים אחר תיבת נח נוטים לדעות סותרות בעיקר בחוגים אוונגליסטים אמריקאים. לפי לארי אסקרידג', תופעה מעניינת שהתעוררה בתוך זרם אוונגליזם אמריקאי שמרני של המאה העשרים הייתה האמונה הרווחת שתיבת נח העתיקה נמצאת למעשה על קרחון גבוה בהרי אררט וממתינה להימצא. סיפור זה שילב אמונה בכך עם פיתוי להרפתקאה, ראיות מפוקפקות עם טענות מדהימות שהביאו אנשי הזרם. המצוד אחר התיבה, כמו האוונגליזם עצמו, הוא שילוב מורכב של הרציונלי והעל-טבעי, המודרני והפרה-מודרני. למרות שהזרם מכיר בחוב לאמונה טהורה בקריאה מילולית של כתבי הקודש ומאות שנים של אגדה מאפיינים אותו, האמונה שתיבת נח מונחת על אררט היא בעיקר מהתקופה האחרונה, מגובה בקאנון של ראיות בעיקר מהמאה העשרים וכוללת סיפורים של עדי ראייה, צילומים, סיפורים על תצלומים נעדרים מסתוריים, שמועות על קונספירציה אתאיסטית וחתיכות של "עץ מתיבת נח" שנחשבות למפוקפקות ביותר. יתר על כן, דבר זה הופך את הניסיון למצוא את תיבת נח כמקבילה האוונגליסטית של החיפוש אחר ביגפוט או מפלצת לוך נס. בכל הדרכים הללו, זה חושף מידע רב על חוסר האמון של האוונגליסטים במדע המיינסטרים ועל המניעים ודרכי הפעולה של האליטה המדעית.

אדם שרדף אחר תיבת נח ריצ'רד קארל ברייט ראה בחיפוש אחר התיבה מסע דתי, התלוי בברכת האל להצלחתו. ברייט גם היה בטוח שיש קונספירציה ממשלתית רב לאומית להסתיר את "האמת" על התיבה.

ברייט אמר: "אני מאמין בתוקף שממשלות טורקיה, רוסיה וארצות הברית יודעות בדיוק היכן נמצאת התיבה. הם מעלימים את המידע, אבל אלוהים אחראי ויודע כי המבנה ייחשף בזמנו. אנחנו מטפסים על ההר ומחפשים, בתקווה שזה, למעשה, הנוכחות של אלוהים וזמנו בזמן שאנחנו מטפסים לתור אחר התיבה. אנו מצפים כי אלוהים ישתמש בנו, הוא בתפילתנו." [77]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Shurpin, Yehuda (2019-10-27). "What Happened to Noah's Ark?". Chabad.org. נבדק ב-2021-02-08.
  2. ^ 1 2 Conybeare, F. C. (באפריל 1901). "Untitled review of Ararat und Masis. Studien zur armenischen Altertumskunde und Litteratur by Friedrich Murad". The American Journal of Theology. The University of Chicago Press. 5: 335–337. doi:10.1086/477703. JSTOR 3152410. {{cite journal}}: (עזרה)
  3. ^ "Targum Onkelos Genesis 8:4". Sefaria. נבדק ב-2021-02-10.
  4. ^ "Targum Jonathan Genesis 8:4". Sefaria. נבדק ב-2021-02-10.
  5. ^ Neusner, Jacob (ביולי–בספטמבר 1964). "The Jews in Pagan Armenia". Journal of the American Oriental Society. American Oriental Society. 84 (3): 230–240. doi:10.2307/596556. JSTOR 596556. {{cite journal}}: (עזרה)
  6. ^ Josephus, Titus Flavius (1961) [circa 93-94 CE]. Jewish Antiquities, Books I-IV. Josephus. Vol. IV. תורגם ע"י Thackeray, H. St. J. London: William Heinemann. נבדק ב-2021-02-09.
  7. ^ Büchler, Adolf (בינואר 1897). "The Sources of Josephus for the History of Syria (In "Antiquities", XII, 3-XIII, 14)". The Jewish Quarterly Review. University of Pennsylvania. 9 (2): 311–349. doi:10.2307/1450594. JSTOR 1450594. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ Josephus, Titus Flavius. Complete works of Josephus. Antiquities of the Jews; The wars of the Jews against Apion, etc., etc. Vol. III. New York: Bigelow, Brown & Co. נבדק ב-2021-02-09.
  9. ^ "Genesis 8:4 (Latin Vulgate)". LatinVulgate.Com. נבדק ב-2021-02-10.
  10. ^ Epiphanius of Salamis (2009). Thomassen, Einar; van Oort, Johannes (eds.). The Panarion of Epiphanius of Salamis Book I (Sects 1-46). Nag Hammadi and Manichaean Studies. Vol. 63. תורגם ע"י Williams, Frank. Leiden: Koninklijke Brill NV. ISBN 9789004170179. נבדק ב-2021-02-10.
  11. ^ 1 2 3 4 5 Montgomery, John Warwick (1974). The Quest for Noah's Ark (2 ed.). Minneapolis: Dimension Books. ISBN 0871234777. נבדק ב-2021-02-10.
  12. ^ Faustus of Byzantium (1985). "Concerning Yakob (James) of Mcbin (Nisibis).". P'awstos Buzand's History of the Armenians. תורגם ע"י Bedrosian, Robert. נבדק ב-2021-02-10.
  13. ^ Isidore of Seville (2006) [c. 615-636]. The Etymologies of Isidore of Seville (PDF). תורגם ע"י Barney, Stepehen A.; Lewis, W. J.; Beach, J. A.; Berghof, Oliver. With the collaboration of Muriel Hall. Cambridge: Cambridge University. ISBN 9780511217593. נבדק ב-2021-02-13.
  14. ^ Theophilus of Edessa (2011) [8th c.]. Theophilus of Edessa's Chronicle and the Circulation of Historical Knowledge in Late Antiquity and Early Islam. Translated Texts for Historians. Vol. 57. תורגם ע"י Hoyland, Robert G. Liverpool: Liverpool University. ISBN 978-1-84631-697-5. נבדק ב-2021-02-11.
  15. ^ Benjamin of Tudela (1928) [12th c.]. "The Travels of Rabbi Benjamin of Tudela". In Komroff, Manuel (ed.). Contemporaries of Marco Polo. New York: Liveright. pp. 251–322. נבדק ב-2021-02-13.
  16. ^ 1 2 Petrosyan, Hamlet (2001). "The Sacred Mountain". In Abrahamian, Levon; Sweezy, Nancy (eds.). Armenian Folk Arts, Culture, and Identity. Bloomington: Indiana University. pp. 33–39. ISBN 0253337046. נבדק ב-2021-02-13.
  17. ^ Polo, Marco (1926) [13th c.]. Komroff, Manuel (ed.). The Travels of Marco Polo. תורגם ע"י Marsden, William. New York: Liveright. נבדק ב-2021-02-13.
  18. ^ 1 2 Hayton of Corycus (2004) [1307]. "The Kingdom of Armenia". Het'um the Historian's History of the Tartars [The Flower of Histories of the East]. תורגם ע"י Bedrosian, Robert. נבדק ב-2021-02-14.
  19. ^ Olearius, Adam (1662). The Voyages & Travels of the Ambassadors from the Duke of Holstein, to the Great Duke of Muscovy, and the King of Persia. תורגם ע"י Davies, John. London: Thomas Dring and John Starkey. נבדק ב-2021-02-14.
  20. ^ Petachiah of Regensburg (1856) [ca. 1187]. Travels of Rabbi Petachiah, of Ratisbon. תורגם ע"י Benisch, A. London: Trubner & Co. נבדק ב-2021-02-14.
  21. ^ Raleigh, Walter (1829) [1614]. "That the ark rested upon part of the hill Taurus, or Caucasus, between the East Indies and Scythia.". The History of the World, Book I. The Works of Sir Walter Raleigh, Kt. Vol. II. Oxford: Oxford University. pp. 217–247. נבדק ב-2021-02-12.
  22. ^ 1 2 Parrot, Friedrich (1859) [1834]. Journey to Ararat. תורגם ע"י Cooley, W. D. New York: Harper & Brothers. נבדק ב-2021-02-07.
  23. ^ 1 2 Bryce, James (1896) [1877]. Transcaucasia and Ararat: Being Notes of a Vacation Tour in the Autumn of 1876 (4th ed., revised ed.). London: MacMillan and Co. נבדק ב-2021-02-07.
  24. ^ "Buried by Snow Avalanches". The Sun. New York. 1883-03-26. p. 1. נבדק ב-2021-02-15.
  25. ^ "Dreadful Loss of Life". Indianapolis Journal. 1883-03-26. p. 2. נבדק ב-2021-02-15.
  26. ^ "Over a Hundred Persons Killed by Snow Avalanches". Portland Daily Press. Portland, Maine. 1883-03-26. p. 1. נבדק ב-2021-02-15.
  27. ^ "Destructive Avalanches at Mount Ararat". New Zealand Herald. Vol. XX, no. 6664. Auckland. 1883-03-28. p. 5.
  28. ^ 1 2 "Calamo Currente". New Zealand Herald. Vol. XX, no. 6667. Auckland. 1883-03-31. p. 1 (supplement). נבדק ב-2021-02-15.
  29. ^ "NZ hoax went round world". New Zealand Herald. Auckland. 2004-04-01. נבדק ב-2021-02-15.
  30. ^ 1 2 "Calamo Currente". New Zealand Herald. Vol. XX, no. 6871. Auckland. 1883-11-24. p. 9 (supplement). נבדק ב-2021-02-15.
  31. ^ "Noah's Ark found". Ashburton Guardian. Vol. IV, no. 942. 1883-05-14. p. 2. נבדק ב-2021-02-15.
  32. ^ "Reported Discovery of Noah's Ark". Australian Town and Country Journal. Sydney. 1883-06-23. p. 27. נבדק ב-2021-02-15.
  33. ^ "The Latest Ark-aeological Find". The Weekly Mail. Henry Mackenzie Thomas. 1883-07-28. נבדק ב-2021-02-15.
  34. ^ "Noah's Ark: Discovered on Mount Ararat". Chicago Daily Tribune. 1883-08-10. p. 5.
  35. ^ "The Ark Found". Daily Globe. St. Paul, Minnesota. 1883-08-11. p. 1. נבדק ב-2021-02-15.
  36. ^ "Noah's Ark Discovered". The Silver State. Unionville, Nevada. 1883-08-21. נבדק ב-2021-02-15.
  37. ^ "[untitled]". The Straits Times. Vol. XXIV, no. 15089. Singapore. 1883-08-25. p. 2. נבדק ב-2021-02-15.
  38. ^ "Reported Discovery of Noah's Ark". Saints' Herald. Vol. 30, no. 36 (539). Lamoni, Iowa. 1883-09-08. p. 570. נבדק ב-2021-02-15.
  39. ^ Aalten, Gerrit (2020-02-11). "1883 Noah's Ark Discovery Hoax". Ark InSight. נבדק ב-2021-02-07.
  40. ^ 1 2 3 Coan, Frederick G. (1939). Yesterdays in Persia and Kurdistan. Claremont, California: Saunders Studio Press. נבדק ב-2021-02-16.
  41. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 Cummings, Violet M. (1973). Noah's Ark: Fable or Fact?. San Diego: Creation-Science Research Center. נבדק ב-2021-02-16.
  42. ^ 1 2 "The Chaldean Patriarch: The Prince of Nouri Kidnaped at San Francisco". Indianapolis News. Vol. XXV, no. 61 (7, 537). 1894-02-15. p. 5. נבדק ב-2021-02-16.
  43. ^ Barrows, John Henry (1899). Barrows, Mary Eleanor (ed.). A World-Pilgrimage (3 ed.). Chicago: A. C. McClurg. נבדק ב-2021-02-16.
  44. ^ "Sultan's America: Lessons from Ottoman Encounters with the United States" (PDF). Journal of American Studies of Turkey. 39: 55–76. 2014. נבדק ב-2021-02-16.
  45. ^ "John Joseph Nouri Crowned". San Francisco Call. Vol. 81, no. 140. 1897-04-19. נבדק ב-2021-02-16.
  46. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Noorbergen, Rene (1974). The Ark File. Mountain View, California: Pacific Press. נבדק ב-2021-03-08.
  47. ^ "Stalking the Elusive Mountain Boat: The Quest for Noah's Ark". American Atheist. Vol. 28, no. 8. באוגוסט 1986. pp. 28–31. נבדק ב-2021-03-19. {{cite news}}: (עזרה)
  48. ^ "Has Noah's Ark Been Found?" (PDF). Present Truth. Vol. 62, no. 15. 1946-07-18. pp. 2–3. נבדק ב-2021-03-19.
  49. ^ "Has Archaeology Found Evidence of the Flood?". The Biblical Archaeologist. University of Chicago. 5: 55–62, 72. בדצמבר 1942. doi:10.2307/3209284. JSTOR 3209284. {{cite journal}}: (עזרה)
  50. ^ "Has Noah's Ark Been Discovered?" (PDF). The Baptist Examiner. Vol. 11, no. 39 (247). Russel, Kentucky. 1942-11-14. pp. 1–2, 4. נבדק ב-2021-03-22.
  51. ^ Hoehn, Herman. "Have Any Remains Of Noah's Ark Ever Been Found?" (PDF). Hoehn Research Library. ארכיון (PDF) מ-2021-06-24. נבדק ב-2021-03-19.
  52. ^ 1 2 3 4 5 6 7 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם LaHaye 1976
  53. ^ 1 2 Eskridge, Larry (1999). "A Sign for an Unbelieving Age: Evangelicals and the Search for Noah's Ark". In Livingstone, David N.; Hart, D. G.; Noll, Mark A. (eds.). Evangelicals and Science in Historical Perspective. Oxford UP. pp. 244–263. ISBN 9780195353969.
  54. ^ Ilieva, Polina. "Register of the Aleksandr Aleksandrovich Kurenkov (A. A. Koor) Papers". Online Archive of California. נבדק ב-2021-03-20.
  55. ^ 1 2 "Petrified Ship Parts on Ararat". Townsville Bulletin. Townsville, Queensland. 1948-11-13. p. 3. נבדק ב-2021-02-19.
  56. ^ 1 2 3 4 Bailey, Lloyd R. (1978). Where is Noah's Ark?. Nashville: Abingdon. ISBN 0687450934. נבדק ב-2021-02-17.
  57. ^ Fasold, David (1988). The Ark of Noah. New York: Wynwood Press. ISBN 9780922066100. נבדק ב-2021-02-21.
  58. ^ Isaak, Mark, ed. (2003-05-07). "CH505.1: Yeararm and the ark". An Index to Creationist Claims. TalkOrigins Archive. ארכיון מ-2020-10-20. נבדק ב-2021-02-08.
  59. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Navarra, Fernand (1974). Balsiger, Dave (ed.). Noah's Ark: I Touched It. Plainfield, New Jersey: Logos International. ISBN 0882700650. נבדק ב-2021-03-03.
  60. ^ "French Expedition to Mt. Ararat Fails to Find Traces of Noah's Ark". Jewish Telegraphic Agency. 1952-08-18. נבדק ב-2021-03-03.
  61. ^ 1 2 "Wood from "Mount Ararat": Noah's Ark?". The Biblical Archaeologist. University of Chicago. 40: 137–146. בדצמבר 1977. doi:10.2307/3209528. JSTOR 3209528. {{cite journal}}: (עזרה)
  62. ^ 1 2 3 4 5 6 Cummings, Violet M. (1982). Has Anybody Really Seen Noah's Ark?. with Phyllis E. Watson. San Diego: Creation-Life Publishers. ISBN 0890510865.
  63. ^ Bailey, Lloyd R. (1989). Noah: The Person and the Story in History and Tradition. Columbia, South Carolina: University of South Carolina. ISBN 0872496376. נבדק ב-2021-03-08.
  64. ^ 1 2 3 4 Irwin, Mary (2012-10-24). The Unsolved Mystery of Noah's Ark. Bloomington, Indiana: WestBow Press. ISBN 9781449764777. נבדק ב-2021-03-10.
  65. ^ "Noah's Ark? Boatlike form is seen near Ararat". Life. Vol. 49, no. 10. 1960-09-05. ISSN 0024-3019.
  66. ^ 1 2 Collins, Lorence Gene; Fasold, David Franklin (1996). "Bogus "Noah's Ark" from Turkey Exposed as a Common Geologic Structure". Journal of Geoscience Education. 44 (4): 439–444. Bibcode:1996JGeEd..44..439C. doi:10.5408/1089-9995-44.4.439. נבדק ב-2021-02-08.
  67. ^ 1 2 Sellier, Charles E.; Balsiger, David W. (באפריל 1995). The Incredible Discovery of Noah's Ark. New York: Dell. ISBN 0440217997. נבדק ב-2021-02-23. {{cite book}}: (עזרה)
  68. ^ "Episode #4.22". 1992-02-26. NBC. https://www.amazon.com/dp/B06Y43LKHH/.
  69. ^ "James Irwin dead at 61 - astronaut and evangelist". Chicago Sun-Times. 1991-08-10.
  70. ^ "Ex-Astronaut James Irwin, 61; Founded Evangelical Organization". Chicago Tribune. 1991-08-11. ארכיון מ-2021-03-13. נבדק ב-2021-03-11.
  71. ^ 1 2 3 4 Irwin, James B. (1985). More than an Ark on Ararat: Spiritual lessons learned while searching for Noah's ark. With Monte Unger. Nashville: Broadman Press. ISBN 0805450181. נבדק ב-2021-03-11.
  72. ^ 1 2 3 "Ex-Astronaut blasts off on new mission: Find Noah's Ark". Tempo. Chicago Tribune. 1984-01-31. p. NW1-2.
  73. ^ "[untitled]". UPI. 1982-08-21. ארכיון מ-2021-03-13. נבדק ב-2021-03-11.
  74. ^ "Ex-astronaut vows to persist in search for biblical ark". Chicago Tribune. 1983-08-17. p. 15.
  75. ^ 1 2 3 4 "The rush is on to climb Mt Ararat". The Canberra Times. 1983-10-01. p. 11. נבדק ב-2021-03-11.
  76. ^ 1 2 "Who's Seen Noah's Ark?". Natural History. Vol. 106, no. 9. באוקטובר 1997. pp. 14–17. נבדק ב-2021-03-11. {{cite news}}: (עזרה)
  77. ^ 1 2 Bright, Richard Carl (2001). Quest for Discovery: One Man's Epic Search for Noah's Ark. Green Forest, Arkansas: New Leaf. ISBN 0892215054. נבדק ב-2021-03-12.
  78. ^ "Raiders search for Noah's Ark". UPI. 1985-08-25. ארכיון מ-2021-03-13. נבדק ב-2021-03-12.
  79. ^ "Ex-astronaut searching for Noah's Ark". UPI. 1985-08-24. ארכיון מ-2021-03-13. נבדק ב-2021-03-12.
  80. ^ Bright, Richard (1999). "1984-2006 Dick Bright, Ph.D.". In Corbin, B. J. (ed.). The Explorers of Ararat and the Search for Noah's Ark. Great Commission Illustrated Books. pp. 226–273. ISBN 9780965346986.
  81. ^ "Astronaut thinks ark is no myth". Chicago Tribune. 1986-06-01. p. A5. ארכיון מ-2021-03-13. נבדק ב-2021-03-12.
  82. ^ "Ex-astronaut Irwin continues to improve". UPI. 1986-06-09. ארכיון מ-2021-03-13. נבדק ב-2021-03-12.
  83. ^ "Irwin Plans 5th Bid For Ark". South Florida Sun-Sentinel. ארכיון מ-2021-03-13. נבדק ב-2021-03-12.
  84. ^ "Going to the Mountain". Washington Post. 1986-08-13. ארכיון מ-2021-03-13. נבדק ב-2021-03-12.
  85. ^ "Ex-Astronaut Irwin Briefly Detained in Turkey With AM-Soviet-Reporter, Bjt". Associated Press. 1986-08-30. ארכיון מ-2021-03-13. נבדק ב-2021-03-12.
  86. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Cornuke, Robert; Halbrook, David (2001). In Search of the Lost Mountains of Noah: The Discovery of the Real Mts. of Ararat. Nasvhille: Broadman & Holman. ISBN 0805420541. נבדק ב-2021-02-27.
  87. ^ "Former Astronaut Giving Up Search For Noah's Ark". Associated Press. 1986-09-14. ארכיון מ-2021-03-13. נבדק ב-2021-03-12.
  88. ^ "Astronaut hopes to resume search for Noah's ark". UPI. 1987-07-30. ארכיון מ-2021-03-13. נבדק ב-2021-03-12.
  89. ^ "Irwin After The Lost Ark". UPI. 1987-07-30. ארכיון מ-2021-03-13. נבדק ב-2021-03-12.
  90. ^ "A Report on the ICR Ararat Expedition, 1987". Acts & Facts. Vol. 17, no. 1. בינואר 1988. ארכיון מ-2019-05-05. נבדק ב-2021-03-12. {{cite news}}: (עזרה)
  91. ^ "Ex-astronaut foresees cooperative Mars trip". Stars and Stripes. 1989-10-23. ארכיון מ-2020-09-04. נבדק ב-2021-03-12.
  92. ^ Chandler, Tye (2013-07-08). "Ark dedication brings big news". Glen Rose Reporter. Glen Rose, Texas. נבדק ב-2021-02-16.
  93. ^ 1 2 3 4 Shockey, Don (1986). Agri-Dagh (Mount Ararat): The Painful Mountain. Fresno: Pioneer Publishing Company. ISBN 0914330942.
  94. ^ Davis, Ed. "Ararat adventure and Ark sighting". NoahsArkSearch.com. נבדק ב-2021-02-28.
  95. ^ Schubert, Frank N. (1992). "The Persian Gulf Command: Lifeline to the Soviet Union". In Fowle, Barry W. (ed.). Builders and Fighters: U.S. Army Engineers in World War II. Fort Belvoir, Virginia: US Army Corps of Engineers. pp. 305–315. נבדק ב-2021-03-01.
  96. ^ 1 2 "Figment or Fact? The Incredible Discovery of Noah's Ark". The Ararat Report. No. 32. במאי 1993. אורכב מ-המקור ב-2007-10-13. נבדק ב-2021-03-02. {{cite news}}: (עזרה)
  97. ^ "Notes on a March from Zoháb, at the Foot of Zagros, along the Mountains to Khúzistán (Susiana), and from Thence Through the Province of Luristan to Kirmánsháh, in the Year 1836". The Journal of the Royal Geographical Society of London. London: John Murray. 9: 26–116. 1839. doi:10.2307/1797715. JSTOR 1797715.
  98. ^ 1 2 "The Search for Noah's Ark (Critique of 2008 Video Tape produced by the BASE Institute of Colorado Springs, CO. $14.95.)" (PDF). NoahsArkSearch.com. 2008-12-12. ארכיון (PDF) מ-2020-01-14. נבדק ב-2021-02-28.
  99. ^ 1 2 3 4 5 6 "Sun Goes Down In Flames: The Jammal Ark Hoax". Skeptic. Vol. 2, no. 3. 1994. pp. 22–23. ארכיון מ-2020-10-01. נבדק ב-2021-03-18.
  100. ^ 1 2 3 4 Jammal, George. "Hoaxing The Hoaxers: or, The Incredible (phony) Discovery of Noah's Ark". Atheist Alliance International. אורכב מ-המקור ב-2007-09-11. נבדק ב-2012-10-09.
  101. ^ 1 2 3 "Admitting 'Noah's Ark' Hoax". Los Angeles Times. 1993-10-30. ארכיון מ-2020-10-20. נבדק ב-2021-03-18.
  102. ^ 1 2 Mayell, Hillary (27 באפריל 2004). "Noah's Ark Found? Turkey Expedition Planned for Summer". National Geographic. אורכב מ-המקור ב-24 ביוני 2018. נבדק ב-2021-02-08. {{cite web}}: (עזרה)
  103. ^ "Explorers of Noah's Lost Ark". Christianity Today. Vol. 48, no. 7. 2004-07-01. ארכיון מ-2006-10-10. נבדק ב-2021-03-16.
  104. ^ 1 2 Lovgren, Stefan (20 בספטמבר 2004). "Noah's Ark Quest Dead in Water – Was It a Stunt?". National Geographic. אורכב מ-המקור ב-15 ביוני 2018. נבדק ב-2021-02-08. {{cite web}}: (עזרה)
  105. ^ "Seeking Noah's Ark ... In Turkey". CBSNews.com. 2004-04-26. אורכב מ-המקור ב-2004-04-28. נבדק ב-2021-03-16.
  106. ^ "Scientists to search for Noah's ark on Turkish mountain". The Guardian. 2004-05-03. ארכיון מ-2013-08-28. נבדק ב-2021-03-16.
  107. ^ 1 2 "Turkey denies Honolulu man's bid to find Ark". Honolulu Star-Bulletin. 2004-09-03. ארכיון מ-2013-12-16. נבדק ב-2021-03-16.
  108. ^ "Dan McGivern and the Ark". MidWeek. Honolulu. 2011-12-28. ארכיון מ-2020-02-20. נבדק ב-2021-03-16.
  109. ^ Howse, Brannon (2006-06-16). "Noah's Ark? For Real". Worldview Weekend. אורכב מ-המקור ב-2006-07-03.
  110. ^ 1 2 "Has Noah's Ark Been Found?". ABC News. 2006-06-29. ארכיון מ-2006-08-06. נבדק ב-2021-02-08.
  111. ^ 1 2 "Noah's Ark Discovered in Iran?". National Geographic. 2006-07-05. אורכב מ-המקור ב-2006-07-08. נבדק ב-2021-02-27.
  112. ^ "Noah's Ark". Base Institute. ארכיון מ-2020-11-24. נבדק ב-2021-02-27.
  113. ^ "Is Noah's Ark on mount in Iran?". Deseret News. Salt Lake City. 2006-08-12. נבדק ב-2021-02-27.
  114. ^ Cline, Eric H. (2007-09-30). "Raiders of the faux ark". Boston Globe. ארכיון מ-2021-02-28. נבדק ב-2021-02-15.
  115. ^ Franz, Gordon (2012-11-02). "Where are Bob Cornuke's Peer-Reviewed Scientific Publications?". Life and Land. ארכיון מ-2016-10-30. נבדק ב-2021-02-28.
  116. ^ Brayton, Ed (2006-06-17). "Noah's Ark Found - Again". ScienceBlogs. ארכיון מ-2018-03-31. נבדק ב-2021-02-28.
  117. ^ Lanser, Rick (2006-07-19). "Noah's Ark in Iran?". Associates for Biblical Research. אורכב מ-המקור ב-2006-08-20. נבדק ב-2021-02-28.
  118. ^ "Ark hunter finds fulfillment in aiding orphans". The Gazette. Colorado Springs. 2010-09-05. נבדק ב-2021-02-27.
  119. ^ Irwin, Mary (2012-10-19). "Foreword". The Unsolved Mystery of Noah's Ark. Bloomington, Indiana: WestBow. pp. xi–xiii. ISBN 9781449764760. נבדק ב-2021-02-27.
  120. ^ 1 2 "HK evangelists join list of Noah's Ark 'discoverers'". South China Morning Post. 2004-11-23. ארכיון מ-2021-03-13. נבדק ב-2021-03-13.
  121. ^ "Hong Kong's Bizarre Noah's Ark Theme Park". Roads & Kingdoms. 2016-07-04. ארכיון מ-2020-11-08. נבדק ב-2021-03-13.
  122. ^ "Media Evangelism Featuring Documentary of 'The Days of Noah'". The Gospel Herald. 2005-03-20. ארכיון מ-2020-09-18. נבדק ב-2021-03-13.
  123. ^ 1 2 3 "Major Events of the Noah's Ark Expedition". NoahsArkSearch.net. Noah's Ark Ministries International. אורכב מ-המקור ב-2010-05-01. נבדק ב-2021-03-13.
  124. ^ "Explorers bring traces of 'Noah's ark' to HK". South China Morning Post. 2007-10-03. ארכיון מ-2021-03-13. נבדק ב-2021-03-13.
  125. ^ 1 2 "Noah's Ark Found in Turkey?". National Geographic. 2010-04-30. אורכב מ-המקור ב-2021-02-19.
  126. ^ 1 2 "Have Hong Kong evangelists found the biblical Noah's ark?". South China Morning Post. 2010-04-26. ארכיון מ-2020-09-24. נבדק ב-2021-03-13.
  127. ^ 1 2 3 "Exploration Team Successfully Ventures inside 4,800-year old Wooden Structure on Snow-capped Mount Ararat". NoahsArkSearch.net. Noah's Ark Ministries International. אורכב מ-המקור ב-2010-05-01. נבדק ב-2021-03-13.
  128. ^ Kelly, Cathal (2010-04-27). "Noah's Ark found, researchers claim". Toronto Star. ארכיון מ-2020-11-30. נבדק ב-2021-03-13.
  129. ^ NoahsArkSearch (2010-05-06). Noahs Ark found in Turkey 7 Spaces were Discovered 探索隊新考據，七度空間曝光. אורכב מ-המקור ב-2021-12-13. נבדק ב-2021-02-08.
  130. ^ "Is the latest Noah's Ark discovery a fake?". Toronto Star. 2010-04-29. ארכיון מ-2021-01-26. נבדק ב-2021-03-14.
  131. ^ "Noah's Ark found? Not so fast". NBC News. 2010-04-27. ארכיון מ-2020-11-24. נבדק ב-2021-03-14.
  132. ^ "no, no you didn't find noah's ark". XKV8R: The (Retired) Blog of Robert R. Cargill, Ph.D. 2010-04-28. ארכיון מ-2020-11-09. נבדק ב-2021-03-14.
  133. ^ "Noah's Ark Discovered Again?". Life and Land. 2010-04-30. ארכיון מ-2017-12-29. נבדק ב-2021-03-14.
  134. ^ "Is the Wood Recently Found on Mt. Ararat from the Ark?". Answers in Genesis. 2011-11-09. ארכיון מ-2021-02-13. נבדק ב-2021-03-14.
  135. ^ 1 2 Kurczy, Stephen (2010-04-30). "Chinese explorers stand by claim of Noah's Ark find in Turkey". The Christian Science Monitor. ארכיון מ-2010-04-30. נבדק ב-2021-02-08.
  136. ^ "Culture Ministry launches investigation over Noah's Ark claims". Today's Zaman. 2010-04-30. אורכב מ-המקור ב-2014-10-22. נבדק ב-2021-03-15.
  137. ^ "Noah's Ark PaleoBabble Update". PaleoBabble. 2010-04-27. אורכב מ-המקור ב-2010-05-01. נבדק ב-2021-03-14.
  138. ^ "Doubt cast on Noah's ark found in Turkey". The Christian Science Monitor. 2010-04-28. ארכיון מ-2021-02-06. נבדק ב-2021-03-14.
  139. ^ Tigay, Chanan (29 באפריל 2010). "Ex-Colleague: Expedition Faked Noah's Ark Find". AOL News. AOL. אורכב מ-המקור ב-2010-05-02. נבדק ב-2021-03-14. {{cite web}}: (עזרה)
  140. ^ Price, Randall. "Statement of Dr. Randall Price on the Alleged Discovery of a Wooden Structure on Mt. Ararat by a Chinese-Turkish Expedition that is Claimed to be the Remains of Noah's Ark". World of the Bible. אורכב מ-המקור ב-2010-05-02. נבדק ב-2021-03-15.
  141. ^ "Statement of Noah's Ark Ministries International (NAMI) on Randall Price's recently released document "The Alleged Discovery of a Wooden Structure on Mt. Ararat by a Chinese-Turkish Expedition that is claimed to be the Remains of Noah's Ark"". NoahsArkSearch.net. Noah's Ark Ministries International. 2010-04-30. אורכב מ-המקור ב-2010-05-04. נבדק ב-2021-02-08.
  142. ^ 1 2 "A Critique of the Claim of Noah's Ark Ministries International of the Discovery of a Wooden Structure on Mount Ararat" (PDF). World of the Bible News & Views. Vol. 12, no. 2. Fall 2010. pp. 1–33. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2010-12-02. נבדק ב-2021-03-15.
  143. ^ "How Greenpeace rebuilt Noah's Ark". The Guardian. 2007-06-01. ארכיון מ-2021-03-15. נבדק ב-2021-03-15.
  144. ^ "NoahsArkSearch.net". NoahsArkSearch.net. Noah's Ark Ministries International. אורכב מ-המקור ב-2011-10-26. נבדק ב-2015-03-15.
  145. ^ 1 2 Lanser, Rick (2015-10-21). "Does New 'Eyewitness' Evidence Point to Noah's Ark?". Associates for Biblical Research. ארכיון מ-2020-09-19. נבדק ב-2015-03-15.
  146. ^ "Noah's Ark 'Discovery' Likely a Sinking Ship". Institute for Creation Research. 2015-10-26. ארכיון מ-2018-10-26. נבדק ב-2021-03-15.
  147. ^ "Panel will focus on claims that ancient structure is Noah's Ark". The Charlotte Observer. 2015-10-14. ארכיון מ-2015-10-16. נבדק ב-2021-03-15.
  148. ^ "Does New Eyewitness Evidence Point to Noah's Ark?". Southern Evangelical Seminary. 2015-10-09. אורכב מ-המקור ב-2015-10-21. נבדק ב-2021-03-15.
  149. ^ 1 2 "The Pseudoarchaeology of Noah's Ark". Archaeology Review. 2020-12-23. ארכיון מ-2020-12-23. נבדק ב-2021-03-15.
  150. ^ "A Mystery on the Mountain of Pain". Roads & Kingdoms. 2014-11-25. ארכיון מ-2014-12-08. נבדק ב-2021-03-15.
  151. ^ McKenzie, Steven (2010-11-30). "Weather hits search for Noah's Ark man Donald Mackenzie". BBC News. ארכיון מ-2017-12-14. נבדק ב-2021-02-08.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חיפוש_שרידי_תיבת_נח&oldid=38451748"