המן האגגי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "המן" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו המן (פירושונים).

המן הוא דמות ממגילת אסתר

צלמו של המן האגגי, תלוי מעץ, מוצג במהלך תהלוכת עדלאידע
אחשוורוש והמן במשתה אסתר, יצירתו של רמברנדט משנת 1660 המוצגת כיום במוזיאון פושקין שבמוסקבה. היצירה מתארת את הרגע שבו אסתר המלכה מתוודאת בפני אחשוורוש על יהדותה ומאשימה את המן במזימתו.

דמותו של המן על פי מגילת אסתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מגילת אסתר, המן היה הבכיר בשרי אחשוורוש מלך פרס. הוא ואשתו זרש חיו בשושן, בירת ממלכת פרס ומדי. מעמדו של המן היה כה רם, עד שעל פי הוראה מהמלך אחשוורוש, היה על הכול להשתחוות לו (לפי המדרש רקם המן צלם של עבודה זרה בגרביו, כך שמי שהיה משתחווה לו היה משתחווה גם לצלם), אך מרדכי היהודי סירב להשתחוות, ובכך עורר את חמתו של המן. חימה זו הפכה במהרה לתוכנית פעולה אכזרית נגד בני עמו של מרדכי כולם: "וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ, כִּי-הִגִּידוּ לוֹ אֶת-עַם מָרְדֳּכָי; וַיְבַקֵּשׁ הָמָן, לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי".

המן הטיל פור, על מנת לראות את המועד המתאים לבצע את טבח היהודים, ועל פי הפור היה המועד המתאים לכך י"ג באדר. בעקבות זאת שיכנע המן את אחשוורוש להוציא גזירה בכל מדינות מלכותו להרוג את כל היהודים באותו היום. מלבד זאת, בעצת זרש אשתו הכין המן עץ שגובהו חמישים אמה על מנת לתלות עליו את מרדכי.

אחשוורוש, שנזכר כי מרדכי הציל את חייו, החליט דווקא לרומם אותו. הוא זימן את המן, ושאל אותו "מה לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". המן, שסבר כי המדובר בו, הציע כי איש זה יובל ברחובות שושן כשהוא רכוב על סוס, לבוש בבגדי מלכות ובעטרת זהב. או אז הורה לו אחשוורוש להוביל את מרדכי ברחובות העיר, כשמרדכי רכוב על סוס, לבוש בבגדי מלכות וחבוש בעטרת זהב, ולקרוא בפניו "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ". בעקבות אירוע זה אשת המן ומכריו ניבאו לו רעות: "אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא-תוּכַל לוֹ, כִּי-נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו".

תוך כדי כך הוזמן המן להשתתף, לצד המלך, במשתה היין של אסתר. המן שמח בתחילה על ההזמנה, אולם ביום המשתה השני התברר לו כי מטרת אסתר הייתה לבקש רחמים על בני עמה היהודים מפני מזימתו שלו. לאחר שקראה עליו "אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה", נפל על המיטה והתחנן על נפשו. אז נכנס אחשוורוש לחדר, וסבר כי המן מנסה "לכבוש את המלכה". הוא הורה על תלייתו של המן על העץ אשר הכין לתלות עליו את מרדכי (לפי המסורת היה זה בט"ז בניסן), וכן אפשר ליהודים להינקם מאויביהם ביום שבו תוכננה להם הפורענות בידי המן. לאחר כשנה, ביום י"ג באדר, הוא יום הפור שהטיל המן להרוג ביהודים, נהרגו גם עשרת בני המן. בעקבות בקשת אסתר ניתלו למחרת כל העשרה על עץ.

לזכר אירועים אלו, ולזכר הפור שהטיל המן על מנת להרוג את כל היהודים, חוגגים היהודים עד ימינו את חג הפורים.

בחז"ל גם מופיעות דעות שונות על ריבוי בנים של המן. דעה אחת מדברת על 40 בנים (כך בפרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק מט), ואילו האחרת על 100 בנים (מדרש תהלים (בובר) מזמור כב ב). ויש שדרשו מהמילה "רב בניו" (מגילת אסתר ה' י"א) שהיו לו 202 בנים כמניין רב בגמטריה.

על פי המדרש הייתה להמן גם בת, אך משזו ראתה את המן מוביל את מרדכי ברחובות שושן וקורא "ככה יעשה לאיש..." קפצה מן החלון ונהרגה כי לא יכלה לשאת את הקלון.

דמותו של המן במסורת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגילה מכנה את המן "האגגי", ועל־פי חז"ל, הכוונה היא לאגג מלך עמלק. בשל קשר זה נהוג לקרוא בשבת זכור - היא השבת שלפני פורים - את פרשת זכור (דברים פרק כ"ה, י"ז-י"ט), המזכירה לישראל את אשר עשה לו העמלק. מכאן ההתייחסות אל המן כאבטיפוס לשנאת ישראל בכל הדורות, וכחולייה המחברת בין העמלקים הקדומים לשונאי ישראל של ימינו. מכאן ההתייחסות המיוחדת להמן כ"ארור המן" (במסכת מגילה דף ז', מיוחסת לרבה האמירה כי "חיב אדם להתבסם בפורים עד שלא ידע בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'"). המאבק בהמן, הוא אם כן המאבק של עם ישראל בעמלק המיתולוגי, הלובש ופושט צורה במהלך הדורות.

המן נראה כאביה של האנטישמיות ההשמדתית, השואפת לאבד את היהודים כעם, או כגזע, על נשיהם וטפם.

בימינו נוהגים לזהות את המן עם דמותם של צוררים בני דורנו כאדולף היטלר, וכמחמוד אחמדינג'אד. בספרו "הטור השביעי" מביא נתן אלתרמן שיר על "גנרל המן" ( דמות אמיתית ממלחמת העולם השנייה - הגנרל הגרמני אדולף האמן) אשר נשבה על ידי הצבא האדום ונחקר על ידי חוקר שבויים רוסי ועוזר היהודי, קצין צעיר בשם "מרדכי אסתרון" ומנסה להזכר מאין הלה מוכר לו.

ההשוואה להמן משמשת עד ימינו ככלי לניגוח פוליטי. בשנת 2000 אמר הרב עובדיה יוסף, בדרשה שנשא, באשר ליוסי שריד: "בקריאת המגילה, שעה שתגידו ארור המן תגידו גם ארור יוסי שריד". כפי הנראה הכוונה הייתה למתוח ביקורת על תפקודו של שריד כשר החינוך, תפקיד בו שימש באותה העת. על דבריו אלו של הרב נמתחה ביקורת רבה, והיו שקראו אף לחקירתו על ידי המשטרה.

אופיו של המן מתואר כמושחת ותאב בצע, והוא מוזכר בכפיפה אחת עם שאר רשעי עולם, כמי שביקש לקבל הכל, ולבסוף איבד את הכל:

"וכן מצינו בקין וקורח ובלעם ודואג ואחיתופל ואבשלום ועוזיהו והמן שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם. מה שביקשו לא ניתן להם ומה שבידם נטלוהו מהם" (סוטה, ט').

יוספוס פלביוס מזכיר את המן בספרו "קדמוניות היהודים". סיפורו של יוספוס נראה כשאוב מתרגום השבעים, וממקורות יווניים ויהודים שאינם עוד בנמצא.

מסורת פורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחג הפורים חוגגים היהודים את סיפור ישועת היהודים ותבוסת המן. ביום זה קוראים במגילת אסתר, וכאשר מוזכר שמו של המן, מרעישים בקול, על מנת להביע את הבוז לצורר זה; ובכך מתבצע מחיית זכר עמלק. מכאן המנהג להרעיש ברעשן בחג הפורים. כן נהוג לאכול מאפה בצק משולש, בדרך כלל במילוי פרג הקרוי "אוזני המן". מקורו של המאפה הוא בעדות אשכנז, ושמו ביידיש "המן טאַש" - נרתיק (או כיס) של המן. הביטוי המקורי היה "מאָן טאַש" - כיס של פרג, והדמיון של כינוי זה לשמו של המן הוא מקור המנהג המפורסם.

בחסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחסידות ברסלב משויך להמן יסוד הייאוש ושם נאמר שבחינת המן עמלק הוא הייאוש שמציף אותנו תמיד ועל-כן עלינו להלחם בם בכל שנה ולהזהר שלא ליפול בו. ובחודש אדר יש חשש גדול לנפילה לייאוש, ועלינו להתחזק באמונה.

סיבת השיוך היא שהמן ניסה את מעשהו הרע בחישוב מוטעה של השנים לקראת השיבה לארץ ישראל ולבניין בית המקדש השני ובכך ניסה המן להראות שעם ישראל לא ישוב לארצו ושריבון כל העולמים עזב אותם לצמיתות.

משמעות שמו של המן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין החוקרים הרואים במגילת אסתר "גיור" של מלחמות אלים מהמזרח הקדום, יש המזהים את דמותו של המן עם האל העילמי הראשי הֻמְבַּן, ויש המזהים אותו עם אחד האלים הזורואסטריים, ווֹהוּ-מַנַה (פרסית עתיקה "הרוח הטובה"), דעה שנדחתה על ידי חוקרים מאוחרים יותר‏[1].

אטימולוגיות אפשריות נוספות בפרסית עתיקה הן הוּ-מַנַה "בעל הרוח הטובה", או הַמַה-מַנַה - "בעל אותה דעה". אטימולוגיות אלה אינן מזהות את המן עם אל כלשהו. משמעות שם אביו של המן, המדתא, היא "בעל אותו חוק" (פרסית עתיקה הַמַה-דַתַה).

הכינוי "אגגי" נוסף לשמו של המן במגילת אסתר, ומשייך אותו, כאמור לעיל, למשפחת אגג מלך עמלק. בתרגום השבעים (תרגום התנ"ך ליוונית) כינויו של המן הוא bougaios, תואר דתי זורואסטרי.

המן בקוראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקוראן מוזכר שש פעמים איש ששמו הוא המן, ומסופר עליו שהוא ידידו של פרעה, וחוטא בזמנו של משה.

בסורת סיפור המעשה, ‏‏‏[2] הוא מוזכר בסיפור, המבוסס, כפי הנראה, על סיפורו המקראי של משה ועל סיפור מגדל בבל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ A Critical and Exegetical Commentary on the Book of Esther, Lewis Bayles Paton, The Biblical World, Vol. 33, No. 2 (Feb., 1909)
  2. ^ ‏היא סורה 28, בפסוק‏ 38