טיכו ברהה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טיכו אוטסן ברהה
Tycho Ottesen Brahe
1546 –‏ 1601
Tycho Brahe.JPG
תרומות עיקריות
הקמת מצפי כוכבים וביצוע התצפיות האסטרונומיות המדויקות ביותר ללא טלסקופ.

טיכו ברהה (דנית: Tycho Brahe, , 14 בדצמבר 1546 - 24 באוקטובר 1601), נולד כטיגה אוטסן ברהה בסקונה, דנמרק (כיום דרום שבדיה). היה אציל ואסטרונום דני, בנם של אוטה ברהה וביטי בילי. ידוע בשל תצפיותיו האסטרונומיות המדויקות והנרחבות. ברהה היה מפורסם כבר בזמנו כאסטרונום ואלכימאי.

בספרו De nova stella (על הכוכב החדש) משנת 1573 הוא הפריך את התאוריה של הספירות השמימיות על ידי הוכחה שהשמים אינם במצב בלתי משתנה של שלמות, כפי שנטען בעבר על ידי אריסטו ותלמי. המדידות המדויקות שלו הראו שלכוכבים חדשים (נובות), במיוחד לזה של 1572, חסרה הפרלקסה הצפויה בתופעה תת ירחית, ולכן לא היו כוכבי שביט "אטמוספיריים", כפי שהאמינו קודם, אלא הופיעו מחוץ לאטמוספירה. באופן דומה הוא הראה גם שכוכבי שביט אינם תופעה פנים אטמוספירית וחייבים לעבור דרך הספירות השמיימיות, שנחשבו לקשיחות.

טיכו ברהה שילב את התאוריה הקופרניקאית עם המודל של תלמי ליצירת המודל הטיכוניאני[1]. הוא היה אחרון האסטרונומים הגדולים בעין בלתי מזוינת, והמדויק ביותר שבהם, הודות למצפי הכוכבים שבנה באי ון - אראניבורג (טירת אורניה, מוזת האסטרונומיה) וסטהרנברג (טירת הכוכבים), בהם ייצר בעצמו את מכשירי התצפית המתוחכמים שלו. מאוחר יותר הקים מצפה נוסף בקרבת פראג, והנתונים שאסף שימשו את עוזרו יוהנס קפלר בניסוח חוקי תנועת כוכבי הלכת.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טירת טוסתרופ, בה גדל טיכו ברהה אצל דודו

ברהה נולד בטירת קנוטסתורפ, כשמונה קילומטרים צפונית לסוואלוב, בסקונה, דנמרק (כיום דרום שבדיה) בשם טיגה אוטסן ברהה על שם סבו. אחיו התאום נפטר לפני שהוטבל. כמו כן היו לו 10 אחים ואחיות נוספים, שהצעירה שבהם סופיה ברהה, סייעה לו במחקר באסטרונומיה. אביו אוטה היה יועץ סתרים ומאוחר יותר מושל טירת קרונבורג אשר שלטה על המעבר הימי לים הבלטי. אמו שימשה כמפקדת החצר של המלכה סופי מקלנבורג גוסטרו וכשריף של ויסנברג לאחר מות בעלה.

כאשר ברהה היה בן שנתיים, חטף אותו דודו יורגן ברהה לטירת טוסתרופ ללא ידיעת הוריו. על פי מקורות אחדים‏[2]‏ הוריו לא ניסו להשיבו ולא הביעו התנגדות מכיוון שהם הבטיחו ליורגן חסר הילדים אחד מבניהם. כאשר לא קיימו הבטחתם לקח הדוד את היוזמה לידיו. יורגן ברהה היה אדם אמיד מאד, מפקד בצי הדני ומושל של טירות שונות. הוא הרעיף אהבה רבה על בנו המאומץ והעניק לו את החינוך הטוב ביותר שניתן היה להעניק בזמנו.

בין הגילאים 6 - 12 ברהה למד בבית ספר לטיני ששמו לא השתמר‏[3], וב-1559 החל לימודי משפטים באוניברסיטת קופנהגן. ליקוי החמה של 1560, ובמיוחד זה שהוא היה צפוי מראש, גרם לברהה בן ה-14 להתחיל להתעניין באסטרונומיה, והוא החל ללמוד את התחום אחרי שעות הלימודים, בעזרת חלק ממרציו, אשר עזרו לו גם לבנות גלובוסים קטנים, מצפנים ושאר כלים אסטרונומיים בסיסיים. הוא גם רכש לוח שנה אסטרונומי וספרים רבים על אסטרונומיה, כגון האלמגסט של תלמי, De sphaeramundi של יוהנס דה סקרובוקו ו-Cosmographia seu descriptio totius orbis של פטרוס אפיאנוס. הוא גם שינה את שמו המקורי טיגה לגרסה הלטינית - טיכו. יורגן, שרצה להעניק לבנו המאומץ חינוך שיאפשר לו להיות עובד מדינה, כפה עליו לצאת ללימודים באוניברסיטת לייפציג ב-1562, אך ברהה הצעיר שיכנע את החונך שלו, אנדרס ודל, לאפשר לו להמשיך לעסוק באסטרונומיה גם שם. ברהה הבין שהגדלת הידע באסטרונומיה דורשת תצפית קפדנית ושיטתית לאורך זמן תוך שימוש בכלים המדויקים ביותר להשגה, לכן עמל רבות על בניית כלים חדשים ושכלול הכלים הקיימים, עיסוק שהפך למפעל חייו.

ברהה לא זכה לסיים את לימודיו בלייפציג: במאי 1565 החלה מלחמה בין דנמרק לשבדיה ויורגן קרא לו לחבור אליו בקופנהגן. חודש לאחר הגעתו של ברהה, אביו המאמץ לקה בדלקת ריאות לאחר שקפץ למים הקפואים כדי להציל את המלך פרדריך מטביעה וזמן קצר לאחר מכן נפטר. את עצמאותו החדשה החליט היורש בן ה-19 לנצל כדי לסיים את לימודיו. תחילה פנה אל אוניברסיטת וויטנברג, אך מגפה שהשתוללה במקום גרמה לו לשנות את תוכניותיו וב-1566 הוא נרשם לאוניברסיטת רוסטוק שבצפון גרמניה.

האף של ברהה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנזר הראוואד כפי שהוא נראה היום

במהלך לימודיו באוניברסיטת רוסטוק, ברהה הסתכסך עם אציל דני אחר, מנדרוף פרסברג. ב-29 בדצמבר 1566 השתתפו השניים בדו-קרב בחשיכה מוחלטת, לדברי העדים, אשר במהלכו נפצע ברהה ואיבד את גשר אפו.‏[4] אירוע זה גרם לו להתחיל להתעניין ברפואה ואלכימיה. בעקבות פציעתו נאלץ ברהה להרכיב תותב ממתכת לשארית חייו. ישנה סברה שהיו ברשותו מספר תותבים ממתכות שונות, מכיוון שתותב הזהב היה כבד מכדי להרכיב ביומיום‏[5]. כמו כן הוא נהג לשאת עמו קופסת בדיל קטנה עם דבק, על מנת להבטיח שהתותב ישאר במקום.

מנזר הראוואד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום לימודיו סייר ברהה באירופה לזמן מה. עם חזרתו לדנמרק ב-1571 הציע דודו מצד אימו, סטין בילי, שיבנה מצפה כוכבים ומעבדה אלכימית במנזר הראוואד שהיה ברשותו. בצמוד לאלו הקים ברהה את סדנת ייצור הנייר הראשונה בסקנדינביה וסדנה לייצור זכוכית. שם פגש גם את אשתו קירסטן, בתו של כומר לותרני מקנודסטרופ. מכיוון שהייתה מפשוטי העם לא יכלו השניים להינשא באופן רשמי, אך נחשבו לבעל ואישה על פי החוק האזרחי. לשניים היו שמונה ילדים, שישה מהם הגיעו לבגרות. קירסטן וברהה חיו יחד כמעט שלושים שנה, עד מותו של ברהה.

במצפה שבהראוואד גילה ברהה את התגלית החשובה הראשונה שלו: הסופרנובה של שנת 1572 וכתב את ספרו המפורסם De nova stella (הכוכב החדש) שתבע את המונח נובה לכוכב "חדש" ושבו ניפץ את ההנחה הרווחת שהעולם העל-ירחי אינו משתנה. הגילוי הזה היה מכריע בבחירתו של ברהה באסטרונומיה כמקצועו העיקרי והפך אותו לכוכב עולה, ושנוי במחלוקת, בעולם המדע של תקופתו.

האי ון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורניבורג כפי שצייר אותו ברהה בעצמו

מאחר ובחר באסטרונומיה כעיסוק עיקרי, חיפש ברהה להקים מצפה כוכבים גדול ומקצועי יותר מזה שבמנזר הראוואד. כוונתו הראשונית הייתה לבנות מצפה כזה בצפון גרמניה, אך המלך, פרדריך השני, שהיה מעוניין להשאיר את המדען המפורסם בדנמרק (הוא גם הכיר טובה לאביו המאמץ של ברהה, שהציל את חייו) הציע עזרה במימון של מצפה ומכון מחקר באי ון שבמיצר ארסונד. בשנת 1576 בונה שם ברהה את האורניבורג (על שם מוזת האסטרונומיה, אורניה) – מצפה כוכבים גדול ומכון מחקר אסטרונומי עם כ-100 אנשי צוות שעסקו בין השאר בייצור כלי המדידה והאביזרים למצפה ולמעבדה האלכימית. ברהה היה לא רק מדען אלא גם אומן (מה שהיה נפוץ בתקופה) ועיצב את האורניבורג בצורה מרהיבה, מצייד אותו במתקני נוחות לא שגרתיים לתקופה דוגמת שירותים עם מים זורמים. תקוותו של פטרונו של ברהה, פרדריך השני נתמלאה והמכון הפך למרכז החשוב ביותר לחקר השמיים באירופה הצפונית.

עם הזמן ברהה הגיע למסקנה שהאורניבורג לא היה גדול ויציב מספיק לכליו המדויקים, ובשנת 1581 הקים מצפה חדש, סטהרנבורג (טירת הכוכבים) בצמוד למצפה הישן. סטהרנבורג היה מצפה תת-קרקעי ברובו, מה שסיפק יציבות רבה יותר למכשירים. שני המבנים נהרסו במהלך השנים, אך לאחרונה שוחזרו חלקית ומשמשים כאתרי תיירות.

המעבר לפראג ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלם של ברהה וקפלר בפראג

בשנת 1588 נפטר פטרונו של ברהה, פרידריך השני. במקומו עלה לשלטון בנו, כריסטיאן הרביעי, שהיה לא רק אדיש למדע ואסטרונומיה, אלא גם זקוק בדחיפות לכסף. ב-1596, עם הגעתו לבגרות, ביטל כריסטיאן את המימון, המדולדל גם כך, למכון של ברהה ואסר עליו לעסוק באסטרונומיה ואלכימיה בתחומי דנמרק‏[4]. כל זה לא השאיר לברהה ברירה אלה לזנוח את אורניבורג ולחפש פטרון חדש. תחילה חזר לרוסטוק, משם קיים חלופת מכתבים עם המלך, שהייתה משפילה מאד בשבילו, ומשנוכח כי לא יוכל לשוב ולעסוק במחקריו במולדתו נענה להזמנתו של הקיסר הגרמני רודולף השני לבוא לשמש מתמטיקאי, אסטרונום ואסטרולוג חצרו (שהייתה ממוקמת רוב שנות שלטונו בפראג). רודולף העניק לברהה קצבה, בית בפראג ואת טירת בנאטקי לבניית מצפה כוכבים חדש. בתקופה זו הזמין ברהה את יוהנס קפלר, שהיה נרדף בגראץ עקב אמונותיו הדתיות, להיות לעוזרו – קפלר עתיד לרשת את גוף הנתונים ואת הציוד של ברהה, שיהיו הבסיס לתגליותיו הגדולות.

בשנים שאחרי המעבר עמל ברהה רבות על מנת להעביר חלק ניכר ממכשירו וספריתו מוון לבנאטקי, אך לא הספיק לעשות הרבה מעבר לכך – בשנת 1601 חלה באופן פתאומי ונפטר ב-24 באוקטובר, לאחר 11 ימי מחלה בלבד. על פי קפלר, מילותיו האחרונות היו: "לא חייתי לשווא"‏‏‏‏[6]‏.

ברהה נקבר בכנסיית טין שבפראג, אשתו קירסטן, שנפטרה שלוש שנים אחריו נקברה לידו. על המצבה המקורית נחקקה הכתובת הלטינית שעיטרה קודם את הכניסה ל"ארמון הכוכבים": "Non fasces, nec opes sola artim sceptra perennant" (לא השלטון ולא העושר, רק שרביט המדע נצחי).

סברות לגבי נסיבות מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריית שלפוחית השתן
הנפוצה ביותר היא זו המייחסת את מותו לסיבוך בשלפוחית השתן שנבע מכך שברהה התאפק מלצאת לשירותים בעת סעודת ערב חגיגית אצל הקיסר, שנערכה 11 יום לפני מותו.

תאוריית הקשר
טענה אחרת, המתבססת על פתיחת קברו ובדיקת שיער שפמו שנערכה ב-1991 וב-1996, היא שברהה נפטר מהרעלת כספית.‏[7] ב-15 בנובמבר 2010 נפתח קברו בשנית ונלקחו דגימות משיערו ועצמותיו. נטען כי כריסטיאן הרביעי ביקש להתנקש בברהה לאחר ששמע שמועה כי ברהה מנהל רומן עם אמו. כדי להשיב את כבודו האבוד. הוא יצר קשר עם בן דודו הרחוק של ברהה - אריק ברהה. השניים רקמו מזימה לגרום למותו. ביומנו האישי של אריק שנתגלה בספרייה המלכותית בשבדיה נתגלו אזכורים לתחושות אשם כבדים.‏[8]

המוס של ברהה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברהה היה אדם עשיר מאד, במיוחד בשנות השמונים של המאה השש-עשרה, ונודע, מעבר לאפו המוזהב, בתחביביו המוזרים ובחגיגותיו המפוארות. בביתו חי גמד בשם ג'פ, אשר ברהה האמין שהוא בעל כוחות נבואיים, ואשר היה יושב תחת השולחן באירועים. סיפור מפורסם נוסף נוגע למוס שברהה גידל בביתו. על פי ויליאם הרביעי, רוזן האסה-קאסל, שהיה חברו, המוס מת לאחר שהושקה בירה במסיבה בביתו של ברהה ומעד במדרגות.[9]

קריירה והשגים מדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסופרנובה של 1572[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 בנובמבר 1572, מהמצפה שבמנזר הראוואד, זיהה ברהה כוכב חדש, בהיר יותר מנוגה, בקבוצת הכוכבים קסיופאה. מכיוון שמאז יוון העתיקה היה נהוג לחשוב שהעולם שמעבר לירח הוא קבוע ומושלם, אסטרונומים אחרים סיווגו את האירוע כתת-ירחי, אומנם ברהה הבחין, לאחר שתצפת על הכוכב החדש בשיטתיות במשך כמה ימים, כי אין לו היסט יומי אל מול הכוכבי הלכת כפי שמצופה מגוף בעולם התת-ירחי. לאחר כמה חודשים של תצפית לא נצפה היסט גם מול הכוכבים ה"קבועים" (הכוכבים שמחוץ למערכת השמש), כך הוכיח ברהה שהכוכב החדש נמצא רחוק מאד מכדור הארץ, ולכן הספירות השמימיות כן משתנות, בניגוד לדוגמה האריסטוטלית ששלטה בכיפה עד אז. תגלית זו, אשר פורסמה בספרו De nova stella (על הכוכב החדש), בו קבע את המונח נובה לכוכב חדש, זעזעה את העולם המדעי עד היסוד והפכה אותו לאסטרונום בעל שם‏[10].

מפת הכוכבים של קבוצת הכוכבים קסיופאה, בה מופיע הכוכב החדש (מסומן ב- I)

התצפיות מאורניבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך 20 שנות התצפית שערך ברהה ממצפי הכוכבים באי ון אסף ברהה כמות מידע עצומה לגבי מיקומי כוכבים ואופן תנועתם. על אף הטעויות הרבות שהתגלו ברישומיו במרוצת השנים, היו אלו התצפיות המדויקות ביותר שנערכו עד המצאת הטלסקופ. נתונים אלו שימשו מאוחר יותר את יוהנס קפלר לפיתוח חוקי תנועת הכוכבים שלו.

עצמים שמימיים הנצפים בסמוך לאופק נראים בגובה רב יותר ממה שהם באמת, עקב שבירת קרני האור באטמוספירה. אחד החידושים החשובים של ברהה היה שהוא פיתח ופרסם את הטבלאות הראשונות לתיקון שיטתי של מקור שגיאה אפשרי זה, אל אף שהן לא היו מושלמות והתעלמו ממקרים רבים. כמו כן זיהה ברהה וריאציות בתנועת הירח ופיתח נוסחה לחישוב הסטיה שלו. זאת הקטינה את הטעות הנהוגה במדידת מיקום הירח בכחמישית‏[11].

בנובמבר 1577 הופיע בשמים כוכב שביט בהיר במיוחד. ברהה עקב אחריו עד להיעלמותו בינואר 1578 ועל ידי השוואת נתוניו עם נתונים ממצפים אחרים הגיע למסקנה החד משמעית שכוכב השביט היה תופעה על ירחית, שהוא נמצא רחוק יותר מנוגה ושאופן תנועתו שולל את קיומן של ספרות שמימיות, בניגוד למה שהציע אריסטו. הוא פרסם גילוי זה בספרו De mundi aetherei recentioribus phaenomenis (התופעות השמימיות של העולם העליון ביותר), אשר גרם למהומה גדולה יותר אפילו מ"הכוכב החדש". עד 1596 הוא זיהה ותיעד עוד שישה כוכבי שביט.

המודל הטיכוניאני‏[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרשים זה של המודל הטיכוניאני האובייקטים במסלולים הכחולים (השמש והירח) נעים סביב הארץ. האובייקטים במסלולים האדומים (כוכבי הלכת נעים סביב השמש. מסביב נמצאים כוכבי השבת.

ברהה התנגד לקביעה שכדור הארץ סובב סביב השמש. הוא לא התעלם מהדוגמות הדתיות והפילוסופיות שתמכו במודל הגאוצנטרי, אך בעיקר תנועת כדור הארץ לא הסתדרה עם התצפיות שלו – אילו היה כדור הארץ נע היה צריך להיווצר היסט במיקום שלנו אל מול הכוכבים, אך הוא לא הצליח לזהות שום שינוי במיקומנו היחסי. למעשה היסט שכזה קיים, אך הכוכבים כל כך רחוקים שהשינוי בזווית קטן מכדי להיות נראה לעין בלתי מזוינת וטלסקופ שמסוגל לזהות היסט זה יופיע רק במאה ה-19. ברהה ואסטרונומים בני זמנו לא יכלו להעלות על דעתם עד כמה הכוכבים רחוקים, ולכן קבע ברהה כי כדור הארץ אינו נע.

למרות זאת, תצפיות אחרות סתרו את האפשרות שכוכבי הלכת סובבים את כדור הארץ. כך לדוגמה המסלולים של מאדים והשמש אמורים להתנגש אם שני הגורמים השמימיים נעים סביב כדור הארץ (ראה תרשים). בהסתמך על ממצאים אלו שכלל ברהה מערכת שהוצעה על ידי נילקנטה סומיאג'י[12], אסטרונום הודי, כמאה שנים מוקדם יותר. במערכת של ברהה השמש והירח סובבים את כדור הארץ, אך חמשת כוכבי הלכת (הידועים אז) סובבים סביב השמש‏[1]. שאר הכוכבים קבועים, כפי שהיה מקובל עד אז, אף על פי שברהה עצמו הוכיח על ידי הנובה של 1572 שעולם הכוכבים הקבועים אינו בלתי משתנה.

יוהנס קפלר השתמש בתצפיותיו של ברהה עצמו כדי להוכיח שתנועת כוכבי הלכת היא למעשה אליפטית, וגרסה מעודכנת של המודל הטיכוניאני‏ עם תנועת כוכבים אליפטית אומצה על ידי הכנסייה. חוקי התנועה של אייזק ניוטון שפורסמו במאה ה-17 הפריכו את המודל מבחינה תאורתית, כיוון שלא ייתכן שמערכת השמש סובבת סביב מסה כה קטנה כמו כדור הארץ, אך הכנסייה קיבלה את המודל ההליוצנטרי רק לאחר פרסום תצפיותיו של ג'יימס בראדלי במאה ה-18, אשר זיהה היסט אל מול הכוכבים.




אזכורים בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישנה סברה כי המחזאי הבריטי ויליאם שייקספיר השתמש בסיפורו של ברהה כבסיס למחזהו המפורסם "המלט".
  • הסופר הצ'כי מקס ברוד כתב את ספרו "דרכו של טיכו ברהה אל האלוהים", שיצא לאור בשנת 1935, על ימיו האחרונים של ברהה בפראג ועבודתו עם קפלר.
  • הסופר הצ'כי מילן קונדרה תיאר את המשתה האחרון של ברהה ברומן "אלמוות" משנת 1990.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתש טיכו על הירח נקרא על שם טיכו ברהה. כך גם מכתש טיכו ברהה על המאדים, והפלנטריום של קופנהגן.

החללית המאוישת הדנית HEAT 1X Tycho Brahe, שצפויה לשאת את האסטרונאוט הדני הראשון לחלל קרויה אף היא על שמו.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • John Robert Christianson (2000). On Tycho's Island: Tycho Brahe and his assistants, 1570–1601. Cambridge University Press. ISBN 0-521-65081-X. 
  • John Robert Christianson (2002). On Tycho's Island: Tycho Brahe, science, and culture in the sixteenth century. Cambridge University Press. ISBN 0-521-00884-0. 
  • Kitty Ferguson: The nobleman and his housedog: Tycho Brahe and Johannes Kepler: the strange partnership that revolutionised science. London: Review, 2002 ISBN 0-7472-7022-8 (published in the US as: Tycho & Kepler: the unlikely partnership that forever changed our understanding of the heavens. New York: Walker, 2002 ISBN 0-8027-1390-4)
  • Joshua Gilder and Anne-Lee Gilder Heavenly intrigue. New York: Doubleday, 2004 ISBN 0-385-50844-1
  • Arthur Koestler. The Sleepwalkers: A History of Man's Changing Vision of the Universe. Hutchinson, 1959; reprinted in Arkana, 1989
  • Godfred Hartmann. Urania. Om mennesket Tyge Brahe. Copenhagen: Gyldendal, 1989 ISBN 87-00-62763-1
  • Wilson & Taton. Planetary astronomy from the Renaissance to the rise of astrophysics 1989 CUP (articles by Thoren, Jarell and Schofield on the nature and history of the Tychonic astronomical model)
  • מקס ברוד. "דרך טיכו ברהי לאלוהים". תל אביב: שטיבל, 1935

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 http://dd.dynamicdiagrams.com/wp-content/uploads/2011/01/orrery_2006.swf יש ללחוץ על Tychonian מימין למטה
  2. ^ Godfred Hartmann (1989). Urania. Om mennesket Tyge Brahe (Urania. About Tyge Brahe, the Man). Copenhagen: Gyldendal. ISBN 87-00-62763-1.
  3. ^ Adam Mosley (2007). Bearing The Heavens. Cambridge: Cambridge University Press. p-26 ISBN 9780521838665.
  4. ^ 4.0 4.1 J J O'Connor and E F Robertson. Tycho Brahe biography. April 2003. Retrieved 9 August 2011
  5. ^ Pierre Gassendi(1654). Tycho Brahe, the man and his work
  6. ^ Joannis Kepleri astronomi Opera omnia vol. VIII, p. II, p. 742.
  7. ^ The Copenhagen Post February 4, 2010. Retrieved August 9, 2011
  8. ^ עופר אדרת, משהו רקוב מאוד בממלכת דנמרק, באתר הארץ, 30 בינואר 2009
  9. ^ Fredric Ihren. Tycho Brahe's Nose And The Story Of His Pet moose. www.nada.kth.se. from a translation from Gassendi. April 2003. Retrieved 9 August 2011
  10. ^ Mosley p. 42
  11. ^ Noel Swerdlow, Astronomy in the Renaissance, pp. 187-230 in Christopher Walker, ed., Astronomy before the Telescope, (London: British Museum Press, 1996)
  12. ^ Ramasubramanian, K. (1994), "Modification of the earlier Indian planetary theory by the Kerala astronomers (c. 1500 AD) and the implied heliocentric picture of planetary motion", Current Science 66: pp. 784–90