יחיאל יעקב וינברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הרב יחיאל יעקב וינברג (תרמ"ה - ד' בשבט ה'תשכ"ו), רב ופוסק. כיהן כראש בית המדרש לרבנים בברלין, וחיבר את שו"ת "שרידי אש". הרב וינברג, ניצול השואה, התמחה בהלכה, תלמוד, מחשבה ומוסר, ופרסם ספרים ומאמרים לרוב.

תוכן עניינים

[עריכה] קורות חייו

הרב וינברג נולד ברוסיה, והתחנך מגיל צעיר בישיבת מיר ובישיבות בליטא; ישיבות אלו חינכו על בסיס תנועת המוסר של הרב ישראל סלנטר, והרב וינברג קלט גישה זו, שאף ליישמה וכתב בהמשך חייו מאמרים שונים עליה (בספרו "לפרקים"). בערך בשנת תרס"ו התחתן והחל לכהן כרב בעיירה פילווישאק באזור ליטא. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נדד הרב וינברג לגרמניה, שם עשה דוקטורט באוניברסיטת גיסן. בהמשך מונה הרב וינברג לכהן כראש בית המדרש לרבנים על שם רבי עזריאל הילדסהיימר בברלין; בתפקיד זה החזיק הרב וינברג עד לסגירת המוסד בליל הבדולח (1938). בזמן מלחמת העולם השנייה גורש הרב וינברג, בגלל היותו נתין רוסי, לפולין, שם היה זמן מה בגטו ורשה. בהמשך, שוב בגלל היותו נתין רוסי נשלח על ידי הנאצים למחנה עבודה וילדבורג בגרמניה, שם הוא הצליח לשרוד את השואה. לאחר המלחמה נדד הרב וינברג לשווייץ. הרב ויינברג נפטר בעיירה מונטרה בשווייץ בשנת 1966.

[עריכה] פסיקותיו

עקב המצב הרוחני הירוד בגרמניה וצרפת נטה הרב וינברג להקל בפסיקותיו לקהילות אלו. בין השאר, התיר לנשים לשיר זמירות שבת יחד עם גברים מטעם "עת לעשות לה' הפרו תורתך", (יש לציין שגם זאת עשה רק בהסתמכו על פוסקים קודמים שהתירו באופנים מסוימים את האיסור של "קול באישה ערווה"); מטעמים אלו גם התיר פעילות של תנועת הנוער המעורבת 'ישורון' בצרפת[1]; התיר לבצע התעמלות וספורט בשבת; והתיר עריכת ניסויים בבעלי חיים לצרכים רפואיים[2].

התאפיין בחדשנות מחשבתית ותפיסתית; בניגוד למקובל בעולם החרדי תמך בחקר התלמוד כמקובל בעולם האקדמי, דהיינו שילוב של כלי מחקר ספרותיים ופלילוגיים ואף חיבר מאמרים וספרים בדרך לימודית זו ובכך תפס לו מקום כגדול הפוסקים אשר תמך והשתתף במחקר תלמודי. הוא היה שייך לאסכולת הרבנים מגרמניה שתמכה בשיטת "תורה עם דרך ארץ" של הרש"ר הירש. למרות ההתנגדות של דמויות שונות בזמנו לחגיגת בת המצווה, בטענה שחגיגות אלו מחקות את מנהגי הנוצרים ויש בהם בעיות צניעות, תמך בחגיגות אלו מתוך שיקולים חינוכיים ולשם מניעת פגיעה ברגשות הבת.

[עריכה] מתלמידיו

[עריכה] ספריו

  • שו"ת שרידי אש, 4 כרכים, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשכ"א-תשכ"ט (בהמשך יצא בהדפסות נוספות).
    • השו"ת יצא בהוצאה מחודשת ובסדר שונה בשני כרכים, בעריכת הרב אברהם אבא וינגורט והרב שבתי רפפורט, על ידי "הוועד להוצאת כתבי הרב", ירושלים, תשנ"ט. במהדורה זו, רוכזו בחלק השני שאלות ותשובות של רבני תקופתו בנושא הימום בהמות לפני השחיטה.
  • חידושי בעל שרידי אש על הש"ס, בהוצאת הרב אברהם אבא וינגורט, ירושלים, תשנ"ח.
  • לפרקים, מהדורה ראשונה: בילגוריי, תרצ"ו. מהדורה שלישית מורחבת: הוועד להוצאת כתבי הרב, ירושלים תשס"ב. בספר מופיע תיאור תולדות בעלי המוסר, בשילוב דברי הגות על ההווה
  • כמו כן, הוציא מבחר מאמרים שהתפרסמו בכתבי עת שונים

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ בתשובתו התיר פעילות של תנועת נוער מעורבת בצרפת, לשם מניעת התבוללות ואף קידמה "בשמחה ובברכה", וראה בה צו השעה למשוך את הנוער ולהוציאו מבדידותו, ליצירת אווירה יהודית. (שו"ת שרידי אש ח"ב סימן ח'). על היתר זה הסתמכה בין היתר תנועת בני עקיבא.
  2. ^ שו"ת שרידי אש ח"ב סימן צא

מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%97%D7%99%D7%90%D7%9C_%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91_%D7%95%D7%99%D7%A0%D7%91%D7%A8%D7%92
כלים אישיים
שפות אחרות