ישיבת חברון (ירושלים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ישיבת חברון)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כנסת ישראל-חברון
Knesses Yisrael Yeshiva Hebron.jpg
תאריך יסוד 1877. מעבר הישיבה לחברון - 1924.
מיקום גבעת מרדכי-ירושלים
השתייכות (זרם) ישיבה ליטאית
מייסדים רבי נתן צבי פינקל
ראש הישיבה כיום הרב משה מרדכי פרבשטיין, הרב דוד כהן, הרב שלמה כץ
מספר תלמידים כ-1200

ישיבת כנסת ישראל חברון (בעבר: ישיבת סלבודקה) היא אחת הישיבות הגדולות והבולטות בציבור החרדי-ליטאי. דרכה של הישיבה מבוססת על שיטת גדלות האדם של מייסדה, הרב נתן צבי פינקל ("הסבא מסלובודקה"), מראשי תנועת המוסר.

הישיבה הוקמה בשנת ה'תרל"ז (1877) בסלובודקה, פרבר של קובנה שבליטא. באמצע שנות העשרים החליטו ראשיה להעביר חלק ניכר ממנה לארץ ישראל. בשנת ה'תרפ"ד (1924) הוקם סניף של הישיבה בחברון שבארץ ישראל המנדטורית, שאליו הצטרפו בהמשך ראשי הישיבה. לאחר מאורעות תרפ"ט (1929) שבהם נהרגו חלק מתלמידי הישיבה עברה הישיבה לשכונת גאולה בירושלים. משם עברה הישיבה לשכונת גבעת מרדכי, שם היא שוכנת עד היום.

במהלך השנים חלו פיצולים בישיבה, בעקבותיהם קמו ישיבת חברון-גאולה, ישיבת עטרת ישראל וישיבת כנסת הגדולה (חברון-קריית ספר). בכמה מקומות בארץ ישראל הוקמו בתי מדרש של בוגרי הישיבה. קבוצה אחרת של בוגרי ישיבת סלבודקה הקימו ישיבה נוספת בבני ברק לאחר השואה, הקרויה אף היא ישיבת סלובודקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הישיבה הראשון - הרב משה מרדכי אפשטיין

סלובודקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)

ישיבת "כנסת ישראל" נוסדה בשנת תרל"ז (1877) על ידי הרב נתן צבי פינקל, המכונה "הסבא מסלובודקה", בפרבר סלובודקה שבעיר קובנה, ליטא. הרב פינקל היה מגדולי תנועת המוסר ותלמידו של הרב שמחה זיסל זיו, "הסבא מקלם".

הרב נתן צבי פינקל מינה את מחותנו הרב משה מרדכי אפשטיין, ואת הרב איסר זלמן מלצר, גיסו של הרב אפשטיין, לראשי הישיבה. בעוד הרב מלצר נשלח אחר כך על ידי נתן צבי פינקל לפתוח את ישיבת סלוצק, הרב אפשטיין כיהן בראשות הישיבה עד לפטירתו, וצאצאיו הם מאלה שמכהנים כיום בראשות הישיבה.

הישיבה בחברון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישיבת "חברון - כנסת ישראל" בעיר חברון

בשנת תרפ"ד (1924) הוצא צו על ידי הממשלה הליטאית שחייב את תלמידי הישיבה בגיוס לצבא, או לחלופין להנהיג בה לימודי חול. ראשי הישיבה חששו מהיוזמה הממשלתית והחליטו לעלות לארץ ישראל.

כדי להכין את עליית הישיבה נשלחו לארץ ישראל בחשאי הרב יחזקאל סרנא, חתנו של הרב אפשטיין ולימים ראש הישיבה ורבי ישראל זיסל דבורץ, יד ימינו של נתן צבי פינקל לחפש מקום היכול להתאים לישיבה.

הרב סרנא סיפר על הטעמים לבחירה בעיר חברון:

כשבאתי לארץ ישראל שאלתי היכן לייסד את הישיבה. נועצתי בגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל, שקרא לי לחדר ואמר: 'באתם לקבוע ישיבה, תעשו כרצונכם הטוב', אבל הבנתי מדבריו, שירושלים אינה נוחה להקים בה את הישיבה, בגלל הניגוד בין היישוב החדש לישוב הישן והמחלוקת שבין הגראי"ה קוק לקנאי ירושלים. לא רצינו להיגרר למחלוקת הזאת. כמו כן לא רצינו להראות כרפורמים בלבוש המודרני שהיה נהוג אז בישיבה. בתל אביב לא רצינו להקים את הישיבה כי היישוב היה מאוד חופשי, ושמענו שב'אחוזת בית' נחתם חוזה שלא יבנו שם בית כנסת.

תלמידי ישיבת חברון באשל אברהם תרפ"ז

לאחר התלבטות בין המושבה פתח תקוה ובין העיר חברון, הוחלט לבחור בחברון, שבה היה חשש קטן יותר שהשפעות מן החוץ יפריעו לתלמידי הישיבה. חברון נבחרה גם כדי לחזק את הקהילה היהודית במקום שהידלדלה מאד. בשל כך תמכו ראשי היישוב היהודי ביוזמה‏[1]. הרב אפשטיין, ששהה באותה תקופה בארצות הברית, התרים כספים עבור העלאת הישיבה לחברון‏[2].

הנהלת הישיבה השיגה 100 סרטיפיקטים, בעזרתו של הרב מאיר ברלין. בחודש אלול תרפ"ד נפתחה הישיבה בחברון. בתחילה הגיעו רק עשרה מתלמידי הישיבה לחברון, אך במשך שנת תרפ"ה הצטרפו לישיבה תלמידים רבים שהתגוררו בארץ ישראל‏[3].

תלמידי הישיבה נהגו לבקר לעתים קרובות באשל אברהם[4], מבנה הישיבה נמצא כיום בשטחי H1 כמאתיים מטר צפונית מערבית לקניון של חברון.

בחברון השתנתה במקצת שיטת המשטר שהייתה נהוגה בישיבה, והפכה לקלה יותר‏[5] אך תלמידי הישיבה עדין למדו בבית המדרש כשהם לבושים בכובע וחליפה‏[6], בחברון גם לא נהגו תקופות "בין הזמנים" המקובלות כיום, ובחודשים תשרי ואב התקיימו הלימודים כסדרם.

ר"מ ומנהל הישיבה היה הרב יחזקאל סרנא, וכמשגיח כיהן הרב אברהם גרודזינסקי, שאף הוא עלה מסלובודקה לחברון בשנת תרפ"ד. בהמשך הצטרף אליהם הרב משה פינקל, בנו של "הסבא". בחודש שבט חזר הרב גרודזינסקי לליטא, לשמש כמשגיח בקרב הנשארים בסלובודקה. באדר תרפ"ה הגיע לארץ ראש הישיבה רבי משה מרדכי אפשטיין. את פניו קיבלו 5000 איש, בהם הרב יוסף חיים זוננפלד (שבירך לכבודו ברכת שחלק מחכמתו ליראיו) והרב צבי פסח פרנק, והוקם לכבודו "שער כבוד" בכניסה לחברון‏[7]. הרב אפשטיין הנהיג בישיבה לימוד בסדר קודשים בשל המעבר ל"ארץ הקודש"‏[8]. בחודש תמוז תרפ"ה עלה "הסבא", הרב נתן צבי פינקל. מושל חברון הביע את שמחתו על הרחבת היישוב היהודי במקום והבטיח את סיועו‏[9]. בשנת תרפ"ו עלה הרב לייב חסמן ומונה למשגיח בישיבה לצד "הסבא"‏[10]. הסבא הזמין גם את הרב אברהם נח פלאי שיעלה ארצה וימסור שיחות מוסר לתלמידים. בכ"ט בשבט תרפ"ז נפטר "הסבא" ולאחר פטירתו מונה כמשגיח הרב חסמן. כר"מים כיהנו לצד הרב סרנא, גיסיו (חתני הרב אפשטיין) הרב משה חברוני, הרב אהרן כהן והרב משה פינקל (שנפטר בחיי אביו). בקיץ תרפ"ז ביקר האדמור מגור "האמרי אמת" בישיבה‏[11].

באזור הישיבה התגוררו מספר משפחות הקשורות אליה.

הטבח בחברון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טבח חברון (מאורעות תרפ"ט)
תלמידי הישיבה על קבר חבריהם, נטבחי תרפ"ט, ביום השנה לטבח

בשנת 1929 במהלך מאורעות תרפ"ט, אירע טבח חברון. רבים מתלמידי הישיבה הלכו לביתו של סלונים, בהנחה ששם הם בטוחים מפגיעה‏[12]. בפועל שם היה מספר הנרצחים הגבוה ביותר של תלמידי הישיבה‏[13]. הנרצח הראשון בטבח היה תלמיד הישיבה שמואל רוזנהולץ, שנרצח בדקירת פגיון בבית המדרש של ישיבת חברון‏[14], ארבעה תלמידים נרצחו ב"בית קפיליוטו-בורלנד", וב"בית קיזלשטיין" נרצח תלמיד הישיבה זאב גרינברג באכזריות‏[15]. בסך הכל נרצחו בטבח 24 מתלמידי הישיבה, אך רבים אחרים ניצלו, אנשי היישוב היהודי פונו מהעיר וראשי הישיבה החליטו על העברתה לירושלים.

המעבר לשכונת גאולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש אלול של אותה שנה השתכנה הישיבה בבית הכנסת "אחווה" בירושלים ושכרה דירות לתלמידים. הרב סרנא נסע לאסוף כספים בחו"ל על מנת להקים מבנה לישיבה. בשנת תרצ"ד 1934 נפטר הרב אפשטיין ומאז הנהיג את הישיבה הרב סרנא, כשעמו משמשים גיסיו, הרב אהרן כהן והרב משה חברוני, כראשי ישיבה. בשנת תרצ"ו נפטר גם הרב חסמן, ובמקומו נתמנה הרב מאיר חדש למנהל הרוחני. בשנת תרצ"ט נחנך היכל הישיבה החדש בשכונת גאולה. בתקופה זו הצטרפו לישיבה גם בחורים בני היישוב הישן או חסידים, כמו למשל הרב דוד משה טעפ והרב משה צבי הולצברג, שניהם לימים ראשי ישיבת קרלין. כמו כן, חלק מתלמידי הישיבה, ואף ראש הישיבה הרב אהרן כהן, התקרבו לחבורת ה"רעבאראלך", למורת רוחו של הרב סרנא. כך גם בהמשך, לאחר שמונה רבי ישראל אלתר לאדמו"ר מגור, רבים מתלמידי הישיבה היו הולכים לחצרו, וחלק אף הכו לחסידים של ממש, בהם הרב מרדכי חברוני, לימים ר"מ בישיבה.

בקיץ תש"ח, לאחר שרבים מבני הישיבה חזרו לבתיהם בזמן ההפוגה, הקימה הישיבה סניף זמני בתל אביב, בראשות הרב אהרן כהן, ששהה אז בבני ברק. סניף זה פעל עד חורף תש"ט, אז חזרו הבחורים לירושלים.

בהמשך מונו כמשגיחים גם הרב צבי הירש פלאי (בנו של הרב אברהם נח) והרב אברהם סלומון. לאחר פטירתו של הרב סרנא בשנת תשכ"ט הנהיג את הישיבה הרב משה חברוני, עד לפטירתו בשנת תשל"ה. בשנת תשכ"ו מונה הרב יעקב חיים סרנא (בנו של הרב יחזקאל) לראש ישיבה, ובשנת תשכ"ח מונו גם הרב אברהם פרבשטיין (חתנו של הרב יחזקאל סרנא) והרב שמחה זיסל ברוידא (חתנו של הרב משה פינקל) שעד אז כיהנו כר"מים, וכך היו בישיבה חמישה ראשי ישיבת בו זמנית. שנה לאחר פטירתו של הרב חברוני החל חתנו הרב הלל זקס למסור שיעור כללי לצד היותו ר"מ בשיעור ב'.

כר"מים כיהנו הרב מרדכי חברוני (בנו של הרב משה), הרב רפאל שמואלביץ (חתנו של הרב פרבשטיין), הרב ברוך מרדכי אזרחי (חתנו של הרב מאיר חדש) והרב נחמן טוקר (חתנו של הרב חברוני). בהמשך מונה גם הרב אהרן יפה'ן.

המעבר לשכונת גבעת מרדכי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישיבה בגבעת מרדכי

בשנת תש"כ מנתה הישיבה 250 בחורים והבניין בשכונת גאולה היה קטן מדי. הרב סרנא העדיף שהישיבה תהיה בשכונה מרוחקת ממרכז העיר. לצורך כך תוכננה הקמת קרייה לישיבה, שתכיל בית מדרש, פנימיות ודירות לצוות. בנו של הרב משה חברוני, יצחק, מונה לאחראי על הקמת הקריה. הרב חברוני והרב כהן סייעו בגיוס כספים. בשנת תשכ"ב הונחה אבן הפינה בשכונת גבעת מרדכי[16] והוחל בבניית המבנה החדש, כשבתחילה נבנה בית מדרש המתאים לכ-500 בחורים. בגמר הבנייה בתשל"ו (1976) אוכלס בית המדרש והחלו הלימודים במקום. עם השנים עלה מספר התלמידים ונבנה בית מדרש חדש שיוכל להכיל עד 1,400 מקומות ישיבה. בית המדרש הישן חולק לשלושה חדרים שהוסבו לחדרי שיעורים. כיום לומדים בישיבה כ-1,200 בחורים.

במהלך שנותיה של הישיבה בגבעת מרדכי עברה הישיבה מספר שינויים בולטים:

  • בשנת תשל"ז פרש הרב ברוך מרדכי אזרחי, ויסד יחד עם חמיו, המשגיח הרב מאיר חדש (שלא פרש מהישיבה), את ישיבת עטרת ישראל בשכונת "בית וגן" בירושלים.
  • בשנת תשמ"ז פרש הרב חיים סרנא עקב מחלוקת עם מנהל הישיבה יצחק חברוני (בנו של הרב משה). לאחר הסכם פשרה הקים ישיבה משלו בבניין הישן של הישיבה בשכונת גאולה. ישיבתו מכונה "חברון-גאולה".
  • בשנת תשמ"ח, עקב מחסור בסגל הוראה מונו אנשי צוות מחוץ למשפחה, הרב דוד כהן (בוגר ישיבת חברון) והרב שלמה כץ (בוגר ישיבת בריסק), בעצה אחת עם הרב שך. בשנת תשנ"ז מונו השניים לראשי ישיבה, לצד הרב משה מרדכי פרבשטיין.
  • בשנות התש"נ פרש הרב הלל זקס - מראשי הישיבה - עקב חילוקי דעות עם מנהל הישיבה, והקים את "ישיבת כנסת הגדולה" במודיעין עילית. הרב זקס המשיך לשמור על קשר עם תלמידים בישיבת חברון והמשיך למסור שם שיעורים כלליים פעם בשבוע. בהמשך פחת מספר השיעורים עד שפסק כמעט לגמרי.

לאחר פטירת הרב אברהם פרבשטיין בשנת תשנ"ז מונו לראשי ישיבה הרבנים דוד כהן, שלמה כץ, משה מרדכי פרבשטיין. בהמשך מונה גם יוסף חברוני, בנו של יצחק חברוני. כר"מים מונו הרבנים יצחק לנדא (נפטר תשע"ד, 2014) ואברהם לויסון ובשנת תשע"ג מונה גם הרב איתן יפה'ן (בנו של הרב אהרן). ראש הקיבוץ הוא הרב נחמן טוקר, חתנו של הרב משה חברוני.

המשגיח הרוחני בישיבה כיום הוא הרב חיים יצחק קפלן, ולצדו הרב שלמה פלאי, הרב אלימלך רטמן, הרב חיים צ'צ'יק והרב חיים וייסבלום.

עד לאמצע שנות ה-80 השיעורים בישיבה היו נמסרים ביידיש, אם כי חלק מהר"מים (כמו הרב אברהם פרבשטיין) היו עוברים במהלך השיעור לעברית.

ישיבה קטנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנות ה-30 עד תחילת שנות ה-80 פעלה ישיבת תפארת צבי, שהוקמה כישיבה קטנה לישיבה. בהמשך נפתח לצידה תלמוד תורה יבנה, שיועד לחרדים שלא השתייכו ליישוב הישן.

בשנת תשס"ז נפתחה בירושלים ישיבת חברון לצעירים בראשות הרב משה קלאר.

מאפייני הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישיבת חברון-כנסת ישראל היא ישיבה חרדית ליטאית מהסגנון המקובל. ישיבות אלו שמות את הדגש העיקרי שלהם בלימוד התורה בהתמדה תוך עיון והעמקה. אמנם יש לישיבה כמה דגשים מיוחדים:

גדלות האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדלות האדם היא תמצית את משנתו של הסבא מסלובודקה, הבאה לידי ביטוי בשימת דגש עיקרי על עבודת ה', מתוך הכרת רוממות האדם שהוא צלם אלוהים, והקפדה על ההנהגות המתחייבות מכך, בין היתר שיטה זו כוללת גם הנהגות חיצוניות שנועדו לתת לאדם הרגשה כי הוא נזר הבריאה, כגון שימת דגש על מראה נאות ומסודר, והדגשת יכולותיו וכישוריו של האדם, שיטה זו עומדת בניגוד לשיטת הרב יוסף יוזל הורוביץ - הסבא מנובהרדוק, ראשה של ישיבת נובהרדוק - הסוברת כי עבודת ה' צריכה להעשות מתוך הכנעה וענווה, והאדם צריך לחוש מושפל אל מול בוראו.

כתוצאה מיישום שיטה זו נוצרה רפורמה מסוימת בישיבה, המתבטאת בעיקר בצורתם החיצונית של בני הישיבה, כמו גילוח הזקן ותלבושת מוקפדת ומכובדת של הבחורים, פעולות שעמדו בניגוד למקובל אז בקרב אנשי היישוב הישן בארץ ישראל. הנהגות אלו אף גרמו בתחילה לחשש בקרב אנשי היישוב הישן, והם הקפידו לשמור מרחק מהבחורים במראה החדש, אמנם חששות אלו התבדו לאחר שהכירו את הבחורים ועמדו על טיבם, ובהמשך היו אף מבין אנשי היישוב הישן ששלחו את בניהם ללמוד בישיבה.

עצמאות בהנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדר לימוד בהיכל הישיבה בגבעת מרדכי

כחלק משיטה זו של גדלות האדם, דגל הסבא בעמדה, שלכל אדם יש את הכישורים הנדרשים להחליט לבדו במה הוא יכול להתקדם וכיצד, וכשהגיע הסבא לארץ ישראל החליט לבטל את המשמעת הנהוגה בישיבה, כתוצאה מכך בפרט ומשיטתו בעניין זה עוד קודם העלייה לארץ בכלל, נוצרה בישיבה תבנית מיוחדת המאפשרת את גדילתו של הבחור בצורה אינדיבידואלית ולא כחיקוי לראשי הישיבה ומשגיחיה, דבר שלא היה מקובל בשאר הישיבות באותה תקופה. עד היום נשמרת במידה רבה עצמאותם של התלמידים והשפעתם על סדרי הישיבה רבה.

הבדלים בשיטת הלימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישיבת חברון שיטת הלימוד הנהוגה, היא שיטת הלימוד הליטאית הקלאסית מיסודו של הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק שהייתה מקובלת גם בהרבה ישיבות אחרות, אך עם זאת ישנם מספר מאפיינים לישיבה הנגזרים משיטתו של הסבא:

  • עצמאות בלימוד - כחלק מהנהגתו לתת לכל תלמיד יכולת ביטוי משל עצמו, עיקר הלימוד בישיבה מתבסס על הלימוד האישי של הבחורים, ושיעורי הר"מים משמשים רק לתוספת והרחבה, הדבר מתבטא בין היתר בכך שבשנה השלישית כבר לא שומעים הבחורים שיעורים יומיים פרטניים, אלא לומדים לאורך כל היום בכוחות עצמם, ושומעים רק שיעור כללי הנמסר לכלל הישיבה.
  • צורות לימוד שונות - כיום בישיבה ישנם שלשה ראשי ישיבה, וכל אחד לומד ומלמד לפי דרכו, וכל אחד מן התלמידים יכול להחליט באיזו דרך רוצה ללמוד. המבוגר מבין ראשי הישיבות הוא הרב פרבשטיין שנוהג לצבור ידיעות מקיפות של כל הראשונים והאחרונים בסוגיא, ראש הישיבה השני, הרב כהן, נוהג ללמוד את דברי רש"י והראשונים ולהתעמק בהם בעיון ובפלפול, וראש הישיבה השלישי, הרב כץ, נוהג ללמוד בצורה המאפיינת את שיטת בריסק בהתעמקות בפשט הגמרא והראשונים הבסיסיים.

ניגונים ונוסח ימים נוראים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישיבת סלובודקה עודד הסבא מסלבודקה את נושא השירה. מסורת זו נמשכה אף לאחר עלייתה לחברון בשנת תרפ"ד. בשבתות ובחתונות נהגו בחורים בעלי כישרון מוזיקלי לשיר סולו ולאחריהם שאר בני הישיבה. המוזיקה הורכבה ממסורות משפחתיות שהביאו בחורים, כמו גם שירים שנקלטו מהסביבה או הולחנו במקום. בשמחת בית השואבה נהגו לשיר בסוכה ולאחר מכן לרקוד בבית המדרש. אחד השירים היה "חינדאלע", שיר שמקורו מערביי חברון. לעומת זאת בישיבת פוניבז' לא בלטה השירה.

נוסח תפילת ימים נוראים של חברון הוא אחד משני הנוסחאות המרכזיים בציבור הליטאי (לצד "נוסח פוניבז'"), ונהוג בעיקר בישיבות ובתי כנסת שהוקמו על ידי יוצאי חברון. מסורת הנוסח היא מהרב שלום שבדרון שהתפלל לפני העמוד בתפילת מוסף של ראש השנה. בשנותיו הראשונות הוא נצמד לנוסח הוותיק של הרב שלמה צימבליסט (ראש ישיבת תפארת צבי), הרב צבי קופשיץ, הרב אליהו פרוש והרב חיים מנחם מנדלסון, נוסח מונוטוני שמקורו מישיבת טלז. עם השנים החל הרב שבדרון לפתח את נוסח התפילה, עם קישוטים (המכונים "קנייטשים") ושילוב קטעי נגינה לחלקים מהתפילה. את שיריו שאב ממקורות שונים, חלקם מהמסורת המשפחתית החסידית, חלקם משכניו כמו ר' הלל ליכטנשטיין (כגון 'ארשת שפתינו', ניגון חסידי שהותאם לתפילה הליטאית), ר' אליהו פרוש החזן בשערי חסד שנוסחאותיו וניגוניו התבססו בחלקם על הרב זלמן סנדר כהנא שפירא (כמו 'ובשופר גדול יתקע' ו'מה נאמר לפניך'), וחלקם מהחזן ר' הירשל גולדשטיין ('כי הנה כחומר', 'ויאתיו') ועוד‏[17].

אוצר הספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לישיבה בגאולה אוצר ספרים בולט ובו גם ספרים שהביאו בחורי הישיבה מסלובודקה וספרים מהאוצר בישיבה בחברון. חברי ועד האוצר היו בדרך כלל הבחורים המצוינים בישיבה.

בוגרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב דב כץ, תנועת המוסר, כרך ג'
  • שבעים שנות תורה ומוסר: מסלבודקא לחברון וירושלים, בעריכת ישראל גליס, 1994
  • כנסת ישראל: ישיבת חברון כנסת ישראל, קוים לתולדותיה מסלבודקא ועד לגבעת מרדכי, בעריכת ישראל גליס, 2009
  • שמעון יוסף מלר, נסיך ממלכת התורה - ביוגרפיה של הרב שמחה זיסל ברוידא
  • שולמית אזרחי, המשגיח רבי מאיר - ביוגרפיה של הרב מאיר חדש
  • רבי הירש - ביוגרפיה של המשגיח רבי צבי הירש פלאי
  • שמעון יוסף מלר, הכהן הגדול מאחיו - תולדות חייו של הרב אהרון כהן

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נסיך ממלכת התורה, שמעון יוסף מלר, הו"ל פלדהיים, 2001, עמוד 55
  2. ^ וילכו שניהם יחדיו, רבי דב כהן, הו"ל פלדהיים, ירושלים 2009, עמוד 116
  3. ^ שם, עמוד 57
  4. ^ שם, עמוד 166
  5. ^ שם, עמוד 63
  6. ^ שם, עמוד 81
  7. ^ שם, עמוד 59-60
  8. ^ שם, עמוד 61
  9. ^ שם, עמוד 56
  10. ^ שם, עמוד 72
  11. ^ שם, עמוד 196
  12. ^ שם, עמוד 111
  13. ^ שם, עמוד 118
  14. ^ שם, עמוד 110
  15. ^ שם, עמוד 114
  16. ^ מפה ומשם, חרות, 31 בינואר 1962
  17. ^ קול חוצב, תולדות הרב שלום שבדרון.