תורה שבעל פה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תורה שבעל פה היא בעיקר הפרשנות הלא כתובה של התורה שבכתב, שנאמרה בעל פה ולא הועלתה על הכתב עד תקופתו של רבי יהודה הנשיא.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור תורה שבעל פה
על פי המסורת הרבנית תורה בעל פה נמסרה מחכם לחכם בעל פה, כפי שמתארת המשנה הראשונה במסכת אבות: "משה קיבל תורה מסיני (מה'), ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה". בתקופת החורבן נכתבה תורה זו במשנה, ולאחר מכן פותחה בתלמוד ובספרי השו"ת.
על פי חז"ל הגרעין של התורה שבעל פה נמסר על ידי משה בהר סיני. לפי הכתוב במקרא, "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד משֶׁה". (ויקרא פרק כו מו). ומכאן למדו חז"ל שהיו שתי תורות, אחת בכתב והשנייה בעל פה. הכתובה נמסרה לכהנים למשמרת (דברים לא ט) ואילו זו שבעל פה נמסרה לחכמים ולעם, כפי שמרחיב הרמב"ם.
על פי רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי, לא ייתכן שתורה שבכתב נמסרה כפי שהיא, מפני שהרבה מצוות בתורה כתובות באופן תמציתי וכוללני וללא פירוט, ואם לא הייתה מסורת פרשנית נלווית אליהן, היה אפשר לקיים אותן בכל מיני דרכים וצורות. כך למשל התורה מצווה: "בסוכות תשבו שבעת ימים" (ויקרא פרק כ"ג פסוק מ"ב), אך היא אינה מפרטת פרטים רבים שנכללים בהלכה הרבנית בנוגע למבנה הסוכה וטיבה, גודלה, דפנותיה והסכך שלה וגם המילה "תשבו" ניתנת לפרשנויות שונות. בצורה כזאת יכולנו להיות עדים לסוכות שונות בצורתן בטיבן או בגובהן, גבוהות מאוד או נמוכות מאוד וכדומה. כמו כן יכול להיות מצב שלא תהיה אחידות באופן פירוש זמן הישיבה בסוכה.
[עריכה] חלוקתה של תורה שבעל פה
הרמב"ם ב"משנה תורה", ספר שופטים, הלכות ממרים פ"א, מחלק את התורה שבעל פה לשלושה חלקים:
- "דברים שלמדו אותם מפי השמועה והם תורה שבעל פה" – זוהי התורה שבעל פה במובנה המצומצם, שלפי ההלכה הרבנית ניתנה למשה במעמד הר סיני יחד עם התורה שבכתב. דברים אלו כוללים את הדינים שבהם אמרו הרבנים שהם הלכה למשה מסיני, בין אם יש עליהם ראיה מהכתוב ובין אם לא.
- "דברים שלמדום מפי דעתם באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שהדבר זה כך הוא" – אלו מדרשי ההלכה, כלומר אותם דינים שנלמדו באחת מהמידות שהתורה נדרשת בהן, ובהם יכולה ליפול מחלוקת בין הרבנים השונים.
- "דברים שעשאום סיג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה והן הגזרות והתקנות והמנהגות" – אלו הדינים שקבעו הרבנים שבכל דור ודור בדרך של תוספת חומרה להלכה ואיסור המותר על פיה על מנת להרחיק את האדם מן העברה. דברים אלו כוללים גם את התקנות שהנהיגו הרבנים מדעתם על מנת להסדיר את העניינים שבין בני אדם וכן את מנהגי המקום. מותר לבטל תקנות וגזרות בשני מקרים: במקרה שבית הדין גדול בחכמה ומניין מבית הדין שתקן תקנה או גזרה, או במקרה שדימו שתקנה התפשטה בישראל, ולאחר זמן רב בית דין בדק ומצא שהגזרה לא התפשטה בישראל.
הרמב"ם עוד קובע שם כלל:
- "דברי הקבלה, אין בהן מחלוקת לעולם. וכל דבר שתמצא בו מחלוקת, בידוע שאינו קבלה ממשה רבנו."
בחז"ל ישנן גישות מנוגדות להיקפה של התורה שניתנה בידי משה, לעומת הגישה המרחיבה סוברת שהכל ניתן: "כשבא הקב"ה ליתן את התורה, אמרה למשה על הסדר, מקרא משנה אגדה ותלמוד... אפילו מה שעתיד תלמיד ותיק לשאול מרבו, אמר הקב"ה למשה באותה שעה" (תנחומא, כי תשא, י"ז). ולעומתה קיימת בתלמוד גישה שמצמצמת זאת: "...הלך [משה] וישב לסוף שמונה עשר שורות, לא היה יודע מה הם אומרים. תשש כוחו. כיון שהגיעו לדבר אחד אמרו לו תלמידיו: רבי מניין לך? אמר להם: הלכה למשה מסיני." (בבלי, מסכת מנחות כט ע"ב).
לדעת חלק מהחוקרים תורה שבעל פה התפתחה במהלך הדורות, ואף שינתה מצוות בסיסיות שקיימות בתורה שבכתב (ראו פרוזבול, למשל). יתר על כן חז"ל הפרושים ניהלו מלחמת תרבות כנגד הקראים והצדוקים שנטו לפרש את המקרא לפי הפשט ולהצמד לדברים הכתובים ולציווי המקראי "לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ", לעומת הפרושים, שחוללו מהפכה תרבותית של המקרא, בשיטתם הדרשנית-החדשנית.
[עריכה] איסור כתיבתה
חז"ל סברו כי כשם שקיים איסור לצטט את תורה בכתב בעל פה, כך קיים איסור להעלות את תורה שבעל פה על הכתב, "דברים שבעל פה - אי אתה רשאי לאומרן בכתב" [1] עם זאת, מכיוון שראו שעלולה תורה שבעל פה להשכח, עמד רבי וכתבה. [2] תורה שבעל פה
[עריכה] הלכותיה
על פי ההלכה אסור ללמד תורה שבעל פה בשכר.
- "מקום שנהגו ללמד תורה שבכתב בשכר, מותר ללמד בשכר. אבל תורה שבעל פה, אסור ללמדה בשכר: שנאמר "ראה לימדתי אתכם" (דברים ד,ה) מה אני בחינם למדתי, אף אתם בחינם למדתם ממני. וכן כשתלמדו לדורות, בחינם כמו שלמדתם ממני." [3]
אף שישנה במשנה (סוטה ג' ג') דעה בשם בן עזאי, כי נשים חייבות ללמוד תורה, הרמב"ם פוסק שנשים פטורות [4] וכרבי אליעזר שאין ללמד נשים תורה שבעל פה כלל. ואם מלמדה הרי זו כתיפלות.
- "אמרו חכמים, כל המלמד את בתו תורה, כאילו לימדה תפלות. במה דברים אמורים, בתורה שבעל פה. אבל תורה שבכתב, לא ילמד אותה לכתחילה; ואם לימדה, אינו כמלמדה תפלות."
בעקבות הרמב"ם ההלכה נפסקה, שאין ללמד נשים תורה שבעל פה, עם הסתייגות של הרמ"א, שיש ללמדן הלכות הקשורות להן ודברי מוסר. אם כי בדורות שונים אנו מוצאים תיעוד לכך, שהיו חכמים שלא קיבלו דעה זו ולימדו את בנותיהן או נשותיהן גם תורה שבעל פה כשיטת בן עזאי.
[עריכה] מקורות
- "וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל": (דברים פרק לא ט)
- "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם:" (דברים פרק יז יח)
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- מבוא לתורה שבעל-פה, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- משה דוד הר, תורה שבעל פה לפני תקופת המשנה, באתר דעת
- צבי זינגר, התורה שבעל פה במחשבת ישראל, באתר דעת
- נח עמינוח, על התקופות בתולדות התורה שבעל פה, באתר דעת
- אורי פז, "עם הספר - על השתלשלות התורה שבעל פה", באתר פאזל
- שֶׁבְּעַלְפֶּדְיָה, מפעל משנה תורה האנציקלופדי
- "מבוא לתורה שבעל פה" שעורים מוקלטים (וידאו), מפי הרב אורי שרקי, מתוך אתר מכון מאיר
- כתיבת תורה שבעל פה, מאת הרב זאב סולטנוביץ', באתר Yeshiva.org.il (ישיבת בית אל)
- גיבוש תורה שבעל פה, מאת הרב זאב סולטנוביץ', באתר Yeshiva.org.il (ישיבת בית אל)
[עריכה] סימוכין והערות שוליים
- ^ (בבלי, גיטין ס' ע"ב)
- ^ "עת לעשות לה' - הפרו תורתך, אמרי מוטב תיעקר תורה ואל תשתכח תורה מישראל." (בבלי, תמורה י"ד ע"ב)
- ^ משנה תורה, הלכות תלמוד תורה פרק א' הלכה ט'
- ^ משנה תורה, הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה א'. מסתבר שהרמב"ם נסמך בדבריו גם על דעתו של רבי אליעזר שמובאת בירושלמי: "ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים."
