דני חלוץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דני (דן) חלוץ
Dan Halutz 2.jpg
נולד 7 באוגוסט 1948 (בן 66)
Flag of Israel.svg תל אביב, ישראל
השתייכות IDF new.png צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1966 - אוגוסט 1973
אוקטובר 1973 - 1978
1982 - 14 בפברואר 2007
דרגה רב אלוף (אוויר) רב אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה
האינתיפאדה השנייה
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה

תפקידים אזרחיים

דני (דן) חלוץ (נולד ב־7 באוגוסט 1948) היה הרמטכ"ל ה־18 של צה"ל, מיוני 2005 עד פברואר 2007, וקודם לכן מפקד חיל האוויר וסגן הרמטכ"ל. כרמטכ"ל פיקד על צה"ל במהלך תוכנית ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה. חלוץ היה הרמטכ"ל הראשון שהתחיל את שירותו בצה"ל כטייס בחיל האוויר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוץ נולד ב־1948 בתל אביב, בן לאב עולה מאיראן ואם עולה מעיראק. גדל במושב חגור שבשרון, למד בבית הספר התיכון "ברנר" בפתח תקווה וסיים את לימודיו בתיכון קוגל בחולון. סיים תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת תל אביב. בוגר קורס מתקדם למינהל עסקים AMP באוניברסיטת הרווארד.

נשוי ואב לשלושה ילדים, מתגורר בשכונת רמות צהלה בתל אביב. בנו טל משרת כטייס תובלה.

שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טייס קרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוץ התגייס בשנת 1966, סיים קורס טיס כטייס קרב ביולי 1968 במהלך מלחמת ששת הימים סייע לטייסת 147 שפעלה מחצרים. בתום הקורס הוצב בקורס האימון המתקדם (קא"מ) על מטוסי אוראגן בטייסת 113. בהמשך שירת במשך ארבעה חודשים כטייס מיסטר, ושמונה חודשים כטייס ווטור. בדצמבר 1969 עבר לטייסת 201 ("טייסת האחת"), טייסת ה-F-4 פנטום הראשונה בחיל האוויר. לחם כטייס במלחמת ההתשה והשתתף ב־40 גיחות מבצעיות, בהן הגיחה בה נהרג מפקד הטייסת שמואל חץ שהיה חונכו. ב-1971 הוצב לשירות כמדריך בבית הספר לטיסה ובמקביל שירת בהצבת חירום בטייסת 201. השתחרר מצה"ל באוגוסט 1973 בדרגת סרן. במלחמת יום הכיפורים (באוקטובר 1973) שירת במילואים בטייסת 201 כטייס פנטום. במהלך המלחמה השתתף ב־43 גיחות תקיפה ובהן תקיפת המטכ"ל הסורי[1]. כמו כן הפיל חלוץ במלחמה שלושה מטוסי אויב: מיג-21 מצרי, ושני מיג-21 סוריים מעל חומס. אחרי המלחמה חזר לשירות קבע, בשנים 1978-1975 שירת כסמ"ט ב' וכסמ"ט א' בטייסת 201 וכסגן מפקד טייסת תעופה. השתחרר שוב בשנת 1978 ולמד לתואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת תל אביב.

חלוץ חזר לשירות פעיל בחיל האוויר בשנת 1982, בזמן מלחמת לבנון. לאחר מכן הוסב לטייס F-16 ("נץ"). בשנת 1983 מונה לראש מדור במחלקת אמצעי לחימה שבלהק ראש המטה. בשנת 1984 הועלה לדרגת סגן-אלוף וקיבל את הפיקוד על טייסת 107 ("טייסת אבירי הזנב הכתום") שהפעילה מטוסי F-4 פנטום. ב־1986 הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה לעמוד בראש היחידה המבצעית בפרויקט הלביא. בשנים 1991-1988 שימש כראש מחלקת אמצעי לחימה במטה חיל האוויר. ביולי 1991 מונה למפקד בסיס חצור של חיל האוויר. באוגוסט 1993 הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה לראש להק אוויר (רל"א) במטה חיל האוויר. בשנת 1995 מונה לראש מטה חיל האוויר (רמ"ט). ביולי 1998 הועלה לדרגת אלוף ומונה כעוזר ראש אג"ם (אגף המטה הכללי). ב־1999, בעקבות שינוי מבני במטה הכללי, מונה חלוץ להיות ראש אגף המבצעים (אמ"ץ) הראשון, ובאפריל 2000 החליף את איתן בן-אליהו, ומונה למפקד חיל האוויר ה־14.

מפקד חיל האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת תפקידו כמפקד חיל האוויר ביצע חלוץ שינויים מקיפים בחיל האוויר וזכה להערכה רבה מקציני החיל. בתקופתו החלו להיקלט מטוסי ה-F-16I ("סופה") המסוגלים לתקוף מטרות בטווחים ארוכים בכל תנאי מזג האוויר. כמו כן, הרחיב חלוץ את השימוש בכלי טיס בלתי מאוישים והידק את שיתוף הפעולה עם כוחות היבשה (דבר שבא לידי ביטוי משכנע במבצע ימי תשובה). בתקופתו ביצע חיל האוויר מאות "סיכולים ממוקדים" שבהם נהרגו עשרות בכירי טרור פלסטיניים.

בנוסף, פעל חלוץ לשיפור התרבות הארגונית בחיל האוויר ולהקטנת מספר תאונות האימונים, התאונות המבצעיות והתקלות הטכניות בחיל. מאמציו נשאו פרי ובתקופתו התאונות בחיל היו מעטות. חלוץ השיג השג נדיר של שנתיים וחצי ברציפות שבהן לא התרסק אף כלי טיס של חיל האוויר‏[2].

את כהונתו כמפקד חיל האוויר חתם חלוץ בפיקוח על חיסולו של מייסד החמאס אחמד יאסין ב־22 במרץ 2004 מטילים שירו מסוקי AH-64 אפאצ'י.

במהלך שירותו בחיל האוויר צבר חלוץ כ־4,000 שעות טיסה.

ב-4 באפריל 2004 העביר את הפיקוד על החיל לאליעזר שקדי.

חיסול סאלח שחאדה והתבטאויות חלוץ בעקבותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סאלח שחאדה

ב־22 ביולי 2002, בזמן ששירת כמפקד חיל האוויר, הפציץ חיל האוויר מבנה בעיר עזה במטרה לפגוע בבכיר החמאס סאלח שחאדה. בהפצצה נהרגו מלבד שחאדה גם 14 אזרחים ובהם ילדים. בציבור ובתקשורת נשמעו קולות שהאשימו את טייסי חיל האוויר בפשעי מלחמה, ועל כך שהאחראים לפעולה צריכים להישפט בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. מספר פעילים מהשמאל הלא-ציוני אף ריססו כתובות נאצה על מכוניות של טייסים. בעת ביצוע פעולת החיסול שהה חלוץ בחו"ל ולא היה מעורב בקבלת ההחלטה לבצעה, אף על פי שכמפקד חיל האוויר היה אחראי לה.

במבוא לראיון אתו במוסף "הארץ"‏[3] צוטט חלוץ באומרו לטייסים שהשתתפו בפעולה:

"חבר'ה, תישנו טוב בלילה. גם אני, אגב, ישן טוב בלילה. לא אתם בוחרים את היעדים ולא אתם בחרתם את המטרה במקרה שלפנינו. אינכם אחראים לתוכן המטרה. הביצוע שלכם היה מושלם. מעולה. ואני חוזר ואומר - שום בעיה לא מוטלת לפתחכם בעניין הזה. עשיתם בדיוק את מה שהונחיתם לעשות. לא חרגתם מילימטר ימינה או שמאלה. וכל אלה שיש להם בעיה עם זה, שיתייצבו מולי".

בתשובה לשאלת המראיינת בנוגע למידת הרגשות שטייס צריך לגלות, ענה לה חלוץ:

"אם את בכל זאת מאוד רוצה לדעת מה אני מרגיש כשאני משחרר פצצה, אז אני אומר לך: אני מרגיש מכה קלה באווירון, כתוצאה משיחרור הפצצה. כעבור שנייה זה עובר, וזה הכל. זה מה שאני מרגיש".

בעקבות דבריו של חלוץ התעוררה סערה ציבורית. קבוצה של אנשי רוח מן השמאל, בשיתוף עם תנועת "יש גבול" הגישו עתירה לבג"ץ בדרישה לפתוח בחקירה פלילית בעניין הרג הילדים‏[4], ואחר כך דרשו לעכב את מינויו של חלוץ לתפקיד סגן הרמטכ"ל עד שתפתח חקירה שכזו‏[5].

בג"ץ הורה לחלוץ להבהיר את עמדתו בסוגיה, וחלוץ הגיש תצהיר ובו הסביר כי הדברים אינם משקפים את עמדתו המוסרית:

"העובדה שנהרגו אזרחים לא מעורבים וילדים חפים מפשע, מעציבה מאוד. אני מצר על-כך. (...) [מדיניות חיל האוויר היא] להפעיל את העוצמה המינימלית ההכרחית להשגת המטרה המבוקשת. (...) אם מישהו מהשותפים לאותו מבצע היה יודע מראש שאלה תהיינה התוצאות הטראגיות - המבצע לא היה מאושר. עדות לכך היא שהמבצע המדובר לא אושר מספר פעמים קודם לכן, בגין הידיעה שקיימת אפשרות לנוכחות חפים מפשע בקרבת הטרוריסט סלאח שחאדה. (...) התייחסתי באופן ערכי לחלוקת האחריות בין המפקד ופקודיו, בין הטייסים ובין אלה ששלחו אותם למשימה, ולכן אמר להם שישנו טוב בלילה. האמירות הללו נאמרו בהקשר של מתן גיבוי המפקד לפקודיו שהוא ערך בפני עצמו, על רקע ההתקפה התקשורתית המילולית והישירה שספגו צוותי האוויר... אם הובנו המשפטים שצוטטו על ידי העותרים כאילו התכוונתי לומר בהם שליבי גס בפגיעה בחפים מפשע הרי שאין לדבר שחר..."

בג"ץ דחה את הבקשה לעיכוב מינויו של חלוץ בינואר 2005, תוך כדי מתיחת ביקורת מסוימת על דבריו.

כהונתו כרמטכ"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרך למשרת הרמטכ"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2004 סיים את תפקידו כמפקד חיל האוויר, ומונה לתפקיד סגן הרמטכ"ל. בפברואר 2005 הודיע שר הביטחון, שאול מופז, כי חלוץ ימונה לתפקיד הרמטכ"ל, ויחליף את משה יעלון, שבניגוד למקובל, כהונתו לא הוארכה בשנה נוספת.

ב־1 ביוני 2005 מונה חלוץ לרמטכ"ל ה־18 של צה"ל. חלוץ הוא הרמטכ"ל הראשון שעשה את מרבית שירותו בחיל האוויר (גם הרמטכ"ל החמישי, חיים לסקוב, שירת כמפקד חיל האוויר, אך לא צמח בחיל), והוא טייס הקרב הראשון שמונה לרמטכ"ל.

תפיסתו הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בהיותו מפקד חיל האוויר טען חלוץ בראיונות שונים, שעיקר בניין הכוח של צה"ל צריך להתבסס על חיל האוויר ועל ירי מונחה מדויק לרבות ירי ארטילרי. את טענתו ביסס על ההנחה שעיקר האיום האסטרטגי על מדינת ישראל מגיע מכיוון איראן, ועל ההנחה שהישגי ארצות הברית במלחמת המפרץ ומלחמת עיראק הוכיחו שאמצעים אלה יעילים לטיפול באיומים מרוחקים, כמו גם בטורי שריון קרובים. משום כך הוא קרא לצמצם השקעות מיותרות, לדעתו, בחילות היבשה (כגון בפרויקט טנק המרכבה). לאחר שנתמנה לתפקיד רמטכ"ל דחף חלוץ ליישום רעיונות אלה בפועל.

בנוסף החל חלוץ בשינוי מבנה צה"ל ובהגדלת סמכויותיה של מז"י בדרך להפיכתה לזרוע יבשה אמיתית, בדומה לזרוע האוויר והחלל וזרוע הים.

תוכנית ההתנתקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמטכ"ל דני חלוץ ומפקד פיקוד הדרום, דן הראל, בעת פינוי שירת הים

אחת המשימות המרכזיות של צה"ל בתקופת כהונתו הייתה ביצוע תוכנית ההתנתקות (פינוי תושבים מרצועת עזה ומצפון השומרון). הפינוי האמור החל ב־15 באוגוסט 2005 במבצע יד לאחים וב-17 באוגוסט החל הפינוי הכפוי. חלוץ פרסם מספר פקודות יום בנוגע לביצוע ההתנתקות וטבע את הסיסמה "בנחישות וברגישות" כאפיון של גישת צה"ל למבצע ההתנתקות. בסופו של דבר, בוצע הפינוי ללא נפגעים וברובו המוחלט ללא אלימות. על כך זכו חלוץ, צה"ל והמשטרה לשבחים - הן על האיפוק של הכוחות המפנים והן על הארגון‏[6]. חלוץ הקפיד לחלוק שבחים למתנחלים והנהגתם על פעולתם להובלת מחאה לא אלימה והרגעת הרוחות, אך הביע ביקורת קשה על ההתנגדות שהייתה בכפר דרום ובצפון השומרון מצד הנוער.

לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות, התבטא חלוץ מספר פעמים בביקורת על המתנחלים מעל במות שונות. בין השאר אמר כמה פעמים שיש לסגור ישיבות הסדר התומכות בסרבנות, ולאחר אירועי עמונה טען כי כוחות הצבא והמשטרה התנהגו כראוי כלפי האלימות שהופגנה נגדם ושיבח את התנהגותם. התנהגותו של חלוץ והתבטאויותיו החלישה, לדעת גורמים בהתיישבות, את האמון של ציבור המתנחלים במערכת הביטחון, אמון שהיה רעוע כבר קודם לכן, מאז תוכנית ההתנתקות.

מבצע גשמי קיץ ומלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך חודש יוני 2006, בתגובה להגברת ירי הרקטות מרצועה עזה, הרג צה"ל שני פעילי חמאס ברצועה, לאחר הפוגה בסיכולים הממוקדים בת יותר משנה. כמו כן ביצע צה"ל התקפות נרחבות ברצועה, שבהן נהרגו 7 אזרחים ונפצעו יותר מ-50 בני אדם, בהם נשים וילדים ששיחקו בחוף הים‏‏‏[7]. חלוץ הורה להפסיק את הירי עד לסיום תחקיר האירוע. לאחר מכן, חטפו אנשי החמאס את חייל צה"ל גלעד שליט בסוף יוני 2006, בגבול רצועת עזה, לאחר שעברו את גדר הגבול במנהרה ותקפו עמדה של צה"ל. בעקבות זאת יצא צה"ל, בפיקודו של חלוץ, למבצע גשמי קיץ, שנועד לפגוע בתשתיות הטרור ולהפעיל לחץ שיביא לשחרורו של החייל החטוף.

ב־12 ביולי 2006 פתח חזבאללה בירי רקטות לאורך גבול הצפון, ובמהלכו תקף סיור של צה"ל, הרג שלושה מחיילי הסיור וחטף שניים אחרים. בעקבות זאת יצא צה"ל למבצע "שינוי כיוון" בלבנון, שהפך למלחמת לבנון השנייה. המערכה התבססה בתחילה על מתקפה אווירית, ובהמשך התרחבה לפעילות קרקעית של זרוע היבשה שכללה גיוס מילואים בצווי 8.

במהלך המלחמה נוצר קרע בין חלוץ לבין אלוף פיקוד הצפון, אודי אדם, ובהליך שנתפס כהבעת אי-אמון בתפקודו של האחרון מינה חלוץ את סגן הרמטכ"ל, אלוף משה קפלינסקי, כנציג הרמטכ"ל בפיקוד הצפון. ב-28 ביולי, לאחר שהתלונן על כאבי בטן ותשישות, חלוץ אושפז בבית החולים איכילוב לסדרת בדיקות, שלאחריהן שוחרר למנוחה. האירוע זכה לסיקור נרחב בכלי תקשורת ערביים.

הלחימה בלבנון נמשכה עד 14 באוגוסט ובמהלכה נורו על צפון ישראל קרוב ל־4,000 רקטות. על אופן קבלת ההחלטה לצאת למבצע זה ועל אופן ניהול המערכה נמתחה ביקורת רבה, שהופנתה בפרט אל מפקד המערכה חלוץ על ידי ועדת וינוגרד. הוועדה קבעה כי חלוץ כשל בתפקידו בקבלת ההחלטות ובניהול המלחמה. בדו"ח (החלקי) של הוועדה נכתב כי "הרמטכ"ל לא שטח בפני הדרג המדיני את מלוא המידע שהיה נדרש לצורך החלטות מסוג אלו שהתקבלו באותו יום", ושגה ב"אמונת-יתר בכוחו של חיל האוויר ואי הערכה נכונה של כוחו והיערכותו של היריב", חלוץ נמצא "אחראי אישית ופיקודית לעובדה כי ביום הפקודה לא היו באמתחתו תוכניות ריאליות מוכנות למצב הסלמה בזירת הלבנון, שיכלו לסייע לדרג המדיני לבחון בצורה טובה את האפשרויות שעמדו בפניו". כל אלה לדעת הוועדה "מצטרפים לכשלים חמורים של הצבא ושל הרמטכ"ל לשעבר (חלוץ) בראשו" (עמ' 141-143).

כנגד חלוץ הופנתה גם ביקורת אישית, כאשר נחשף שביום חטיפת החיילים טלפן לבנק והורה למכור את כל ניירות הערך שבחשבונו. לטענתו, לא שיער שתפרוץ מלחמה, זאת על אף שבהדלפות לתקשורת מישיבת המטכ"ל שנערכה בבוקר, לאחר החטיפה, נאמר ש"ישראל תחזיר את לבנון עשרים שנה אחורה"‏[8].

דני חלוץ בטקס סיום קורס קציני יבשה

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום המלחמה התפתח דיון ציבורי לגבי המשך כהונתו של חלוץ בתפקיד, כאשר חלוץ, בתמיכתו של שר הביטחון עמיר פרץ, הצהיר שלא יעזוב את התפקיד ויתמקד בהכנת הצבא לעימות עתידי, כמו גם תיקון הליקויים שהתגלו במהלך המלחמה.

ב-17 בינואר 2007 חלוץ התפטר מתפקידו. במכתב ההתפטרות ציין כי המתין לסיום העבודה של ועדות הבדיקה למלחמת לבנון השנייה[9], ולאחר "שנקבע מתווה ליישום לקחי התחקור", הוא מקבל על עצמו את האחריות ומסיים את תפקידו. ב-13 בפברואר בוועדת החוץ והביטחון נשא חלוץ נאום פרידה מריר ובו אמר "הכי כואב לטייס כאשר מספר 2 שלו יורה לו בגב"‏[10] ב־14 בפברואר 2007 הוחלף על ידי גבי אשכנזי.

לאחר הפרישה מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

דני חלוץ

ב־30 באפריל 2007 פורסם דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד, שחקרה את אירועי מלחמת לבנון השנייה. בדו"ח נקבע כי חלוץ בנוסף לראש הממשלה אולמרט ושר הביטחון פרץ, כשלו בתפקידיהם בניהול המערכה. בדוח הסופי נאמר כי במלחמת לבנון השנייה הייתה החמצה גדולה וחמורה, לאור העדיפות הגדולה של צה"ל על חזבאללה, ומי שאחראי לה הוא הדרג הצבאי, במיוחד כוחות היבשה, עם שותפות מסוימת של הדרג המדיני.

לאחר שפרש מצה"ל, עבר חלוץ לעסקים. הוא מונה ליו"ר הסטארט אפ "סטרלינג" שבשליטת איש העסקים נוחי דנקנר, ואחר כך למנכ"ל חברת קמור מוטורס, שבשליטת דן ברנר, יבואנית מכוניות BMW.

בשנת 2010 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי "בגובה העיניים" (בהוצאת ידיעות ספרים), בו הוא משיב, בין השאר, על הטענות שעלו נגדו בנוגע לתפקודו במלחמת לבנון השנייה. חלוץ ממשיך לשרת במילואים כמדריך בבית הספר לטיסה של חיל האוויר‏[11].

ב-2 בדצמבר 2010 התפקד חלוץ למפלגת קדימה[12], בעקבות סדרת פגישות עם יו"ר קדימה ציפי לבני, אך לפני הבחירות המקדימות לבחירת יושב ראש קדימה ב-27 במרץ 2012, הודיע על תמיכתו בשאול מופז. ב-7 ביולי 2012 הודיע חלוץ על פרישתו מקדימה על רקע המחלוקת בעניין גיוסם לצה"ל של חרדים וערבים‏[13].

באוגוסט 2013 נבחר לתפקיד יושב ראש איגוד הכדורסל בישראל[14]. ב-30 במרץ 2014 התפטר מתפקידו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דני חלוץ, "בגובה העיניים", ידיעות ספרים, 2010, עמוד 100, "נכנסנו לתקיפה, שקט מוחלט ואף אחד לא יורה... מוזר! ארבעת המטוסים מטילים 24 פצצות על המתחם. הפיצוצים על הקרקע צבעו אותה בכתום שחור. פגענו פגיעות מצוינות. מראה תחנת הכוח קורסת תחת מטר הפצצות היה מרשים בעוצמתו".‏
  2. ^ פליקס פריש, שרון רופא-אופיר, מפקד חיל האוויר קירקע את כל מטוסי ה-אף-16, באתר ynet‏, 25 בפברואר 2003
  3. ^ ורד לוי-ברזילי, יפי נפש, נמאסתם, באתר הארץ, 24.8.2002
  4. ^ בג"ץ 8794/03 יואב הס ואחרים נגד הפרקליט הצבאי הראשי, ניתן ב-23.12.2008
  5. ^ בג"ץ 5757/04 יואב הס ו-30 אחרים נגד סגן הרמטכ"ל, האלוף דן חלוץ, ניתן ב-26.1.2005
  6. ^ משה פרל (טור דעה), "בחורינו המצוינים" מודל 2005, באתר nrg‏, 22 באוגוסט 2005
  7. ^ ‏אמיר בוחבוט וברק רביד, "7 פלסטינים חפים מפשע נהרגו בתקיפה", באתר nrg‏, 9/6/2006‏
  8. ^ רוני סופר, אולמרט: מדינה ריבונית תקפה אותנו ותישא בתוצאות, באתר ynet‏, 12 ביולי 2006
  9. ^ דני חלוץ, מסמך: מכתב ההתפטרות המלא של חלוץ, באתר ynet‏, 17 בינואר 2007
  10. ^ אריק בנדר, חלוץ: הכי כואב כשמספר 2 יורה בך בגב, באתר nrg‏, 13 בפברואר 2007.
  11. ^ מוריה בן-יוסף, הרמטכ"ל שהתפטר, האלוף שהמשיך הלאה והקמ"ן שהתאבד, "ישראל דיפנס", ‏ 11.07.2011.
  12. ^ מיה בנגלחתום וגמור: דן חלוץ התפקד לקדימה, באתר nrg‏, 2 בדצמבר 2010
  13. ^ חדשות 2, ‏דן חלוץ הודיע: "עוזב את מפלגת קדימה", באתר ‏mako‏‏, ‏7 ביולי 2012‏
  14. ^ nrg מעריב, דן חלוץ נבחר לתפקיד יו"ר איגוד הכדורסל, באתר nrg‏, 20 באוגוסט 2013


ראשי המטה הכללי של צה"ל
יעקב דורי · יגאל ידין · מרדכי מקלף · משה דיין · חיים לסקוב · צבי צור · יצחק רבין · חיים בר-לב · דוד אלעזר · מרדכי גור · רפאל איתן · משה לוי · דן שומרון · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · שאול מופז · משה יעלון · דני חלוץ · גבי אשכנזי · בני גנץ דגל הרמטכ"ל
סגני ראשי המטה הכללי של צה"ל

צבי איילון · מרדכי מקלף · חיים לסקוב · צבי צור · יצחק רבין · חיים בר-לב · ישראל טל · יקותיאל אדם · משה לוי · דוד עברי · דן שומרון · אמיר דרורי · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · מתן וילנאי · שאול מופז · עוזי דיין · משה יעלון · גבי אשכנזי · דני חלוץ · משה קפלינסקי · דן הראל · בני גנץ · יאיר נוה · גדי איזנקוט

מפקדי חיל האוויר
ישראל עמיר · אהרן רמז · שלמה שמיר · חיים לסקוב · דן טולקובסקי · עזר ויצמן · מרדכי הוד · בני פלד · דוד עברי · עמוס לפידות · אביהו בן-נון · הרצל בודינגר · איתן בן-אליהו · דני חלוץ · אליעזר שקדי · עידו נחושתן · אמיר אשל Coat of arms of the Israeli Air Force.png
ראשי להק המטה בחיל האוויר

אביהו בן-נון · אשר שניר · הרצל בודינגר · רן גורן · גיורא רום · איתן בן-אליהו · גדעון שפר · דן חלוץ · אבנר נווה · עמוס ידלין · אליעזר שקדי · עידו נחושתן · אמיר אשל · יוחנן לוקר · נמרוד שפר · חגי טופולנסקי · עמיקם נורקין

ראשי להק האוויר בחיל האוויר

הימן שמיר · בוריס סניור · דן טולקובסקי · דניאל שמשוני · שלמה להט (לנדאו) · עזר ויצמן · גדעון אלרום · מרדכי הוד · מנחם בר · בני פלד · יחזקאל סומך · בני פלד · דוד עברי · רפי הר-לב · עמוס לפידות · גיורא רם-פורמן · עמוס עמיר · אביהו בן-נון · אשר שניר · הרצל בודינגר · רן גורן · איתן בן-אליהו · אמיר נחומי · גדעון שפר · דן חלוץ · אבנר נווה · יוסף גונן · אליעזר שקדי · עידו נחושתן · אמיר אשל · יוחנן לוקר ·נמרוד שפר ·חגי טופולנסקי ·עמיקם נורקין · טל קלמן