משתמש:התו השמיני/רוצחים סדרתיים בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רוצחים סדרתיים בישראל הם רוצחים סדרתיים (אנשים שביצעו שלושה מעשי רצח שונים, או יותר, לאורך זמן, של קרבנות שעל פי רוב לא היו מוכרים להם לפני כן) שפעלו בעבר ובהווה בשטחה של מדינת ישראל.

לדעת רוב הקרימינולוגים, בישראל פעלו מעט מאוד רוצחים סדרתיים. הרוצח הסדרתי הישראלי היחיד שנלכד בגבולות שטחה של מדינת ישראל הוא ניקולאי בונר, שהורשע בארבעה מקרי רצח שונים.

רוצח סדרתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – רוצח סדרתי

רוצח סדרתי הוא אדם שביצע שלושה מעשי רצח שונים, או יותר, לאורך זמן, של קרבנות שעל פי רוב לא היו מוכרים לו לפני כן. רוצחים סדרתיים הם נדירים בדרך כלל, משום שלרוצח הסדרתי יש דחף לעשות מעשים שהחברה רואה אותם כחמורים ביותר, ומצד שני הוא מצליח, לרוב, להסתיר אותם מהחברה. רוצחים סדרתיים פועלים בעיקר מתוך דחפים פאראפיליים, סדיסטיים, נקרופיליים או נרקיסיסטיים.

רוב הרוצחים הסדרתיים עוטים בתקופת הצינון "מסיכה של שפיות" הגורמת לכך שרוב הסובבים אותם אינם חשים כי יש בהם משהו חריג.[1]

רוב מעשי הרצח מבוצעים על ידי אדם בודד, אף כי ישנם רוצחים סדרתיים שפעלו בצמדים או בקבוצות.

לרוב הרוצחים הסדרתיים יש רקע משפחתי מעורער וחלקם חוו ניצול והתעללות מינית, גופנית או נפשית בילדותם. לעיתים קרובות יש קשר הדוק בין סוג ההתעללות שחוו לבין פשעיהם. עם זאת, חלק מהרוצחים הסדרתיים לא סבלו מהתעללות וחלקם אף מודים כי טענו שסבלו מהתעללות על מנת לזכות באהדת הציבור, הפסיכולוגים, השופטים וחבר המושבעים.

ישנם שני סוגים עיקריים של רוצחים סדרתיים: הטיפוס המאורגן והטיפוס הלא מאורגן.

מאפייני שני הסוגים של רוצחים סדרתיים[2]
מאורגנים לא מאורגנים
מנת משכל מעל לממוצע, בטווח 105–120 מנת משכל מתחת לממוצע, בטווח 80–95
מותאם חברתית לא מותאם חברתית
חי עם בת זוג או יוצא בקביעות חי לבד, לרוב אינו יוצא עם נשים
דמות אב יציבה אב נעדר או לא יציב
התעללות פיזית חריפה במשפחה התעללות רגשית, לא עקבית
נייד תעסוקתית/גאוגרפית חי או עובד סמוך לזירת הפשע
עוקב אחרי החדשות מגלה עניין מזערי בחדשות
בעל השכלה גבוהה או מקצועית לרוב נשר כבר מבית הספר התיכון
מיומנות היגיינה ושמירה על ניקיון הבית היעדר מיומנות היגיינה ושמירה על ניקיון הבית
אינו מחזיק בדרך כלל במקום מסתור מחזיק מקום מסתור בבית
פעיל בעיקר ביום פעיל בעיקר לילית
נוהג במכונית ראוותנית נוהג במכונית ישנה או בטנדר
חש צורך לשוב לזירת הפשע כדי לראות מה השתנה בה חש צורך לשוב לזירת הפשע כדי לחיות מחדש את הזכרונות
עשוי ליצור קשר עם המשטרה כדי לשחק משחקים עשוי להתקשר למשפחת הקרבן כדי לשחק משחקים
מעריץ של המשטרה או מי שרצה להיות שוטר אינו מגלה עניין בעבודת המשטרה
אינו מתנסה בתוכניות עזרה-עצמית מתנסה בתוכניות עזרה-עצמית
רוצח באתר אחד, נפטר מהגופה באתר אחר רוצח במקום אחד
עשוי לנסר את הגופה לאבריה בדרך כלל פוגע בגופה
מתקיף באמצעות פיתוי של הקרבן ואז כבילתו דפוס של תקיפת בזק
מתייחס לקרבן, מנהל עמו שיחה מנסה להתעלם מהקרבן או "להחפיץ" אותו
מותיר אחריו זירת פשע מבוקרת מותיר אחריו זירת פשע כאוטית
לא מותיר ממצאים פיזיים מותיר ממצאים פיזיים
מגיב בצורה הטובה ביותר לראיון ישיר מגיב בצורה הטובה ביותר לראיון ייעוצי

עם זאת, ישנה חלוקה נוספת המקובלת בין סוגי רוצחים סדרתיים:

  • ההוזה - רוצח זה הוזה ושומע/רואה דברים שמביאים אותו לרצוח.
  • המשימתי - רוצח זה פועל בצורה מהירה ומאמין כי מוטלת עליו שליחות או משימה לרצוח מסיבה מסוימת.
  • המרוויח - רוצח זה נהנה מביצוע הרצח, אך גם מפיק ממנו רווח ישיר או עקיף.
  • החושק - רוצח זה מפיק הנאה - בדרך כלל מינית - ממעשה הרצח, וירצח עוד ועוד על מנת לספק את תאוותיו.
  • אוהב הריגוש - רוצח זה מבצע את מעשה הרצח בשביל הריגוש שנלווה אליו, הסכנה להתפס והאדרנלין שגורם המעשה.
  • השולט - רוצח זה רוצח על מנת להוכיח שהוא חזק ושולט, ובדרך כלל מתעלל בגופה. רוצח זה סובל מרגשי נחיתות רבים ובדרך כלל מטראומות ילדות, ורוצח על מנת להוכיח לעצמו ולכולם כי הוא חזק ושולט.

הטבלה הבאה מתארת בתמציתיות את מאפייני זירת הפשע הטיפוסיים לכל אחד מסוגי הרוצחים הסדרתיים לפי מיון מניעי:

מאפייני זירת פשע המקושרים לששת סוגי הרוצחים הסדרתיים
מאפיינים הוזה משימה רווחה תשוקה ריגוש כוח/שליטה
זירת פשע מבוקרת כן לא לא כן לא לא
השתוללות מופרזת כן לא לא כן לא לא
עינוי לא לא לא כן כן כן
הזזת הגופה לא לא לא כן כן כן
קרבן ספציפי כן כן כן לא לא לא
נשק בזירת הפשע כן לא כן לא לא לא
קשר קודם עם הקרבן לא לא כן לא לא לא
קרבן מוכר לרוצח כן לא כן לא לא לא
מין חריג לא לא לא כן כן כן
כלי עינוי לא לא לא כן כן כן
חניקה לא לא לא כן כן כן
חדירת פין ? כן לרוב לא כן כן כן
החדרת חפצים כן לא לא כן כן כן
נקרופיליה כן לא לא כן לא כן

שכיחות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים דיווחים שונים על המידה בה רווחת תופעת הרצח הסדרתי. סוכנות ה-FBI העריכה בשנות השמונים כי בכל זמן נתון ישנם כ-35 רוצחים סדרתיים פעילים בארצות הברית. כיום מעריכים שבערים הגדולות, כלוס אנג'לס וניו יורק יש בין 4 ל-5 רוצחים סדרתיים פעילים בכל אחת.[3] על פי חשבון זה, נרצחים בשנה לפחות 9,000 אנשים בידי רוצחים סדרתיים. במספר ספרים[4][5] הובאו נתונים סותרים, הטוענים כי המספר גבוה או נמוך בהרבה, אך לא הובאו לכך הוכחות.

מספר המקרים המדווחים של מעשי רצח סדרתי במדינות המערב גדול יותר מזה המדווח במדינות אחרות, כשהסיבות העיקריות לכך הן שבמדינת אלו נלכדים יותר פושעים, יש דיווח תקשורתי נרחב על מעשי פשיעה וכן הבדלים תרבותיים בין מדינות.[6]

עם זאת, בישראל הורשע בהגדרה הכוללת רוצח סדרתי רק רוצח סדרתי אחד, ניקולאי בונר (הרוצח מוחמד חלבי טען כי פעל בשליחות ארגון חמאס, והרוצחים יחיא עדואן פרחאן ופיודור בייז'נרי הורשעו רק בשני מעשי רצח).

סיבות אפשריות לשכיחות הנמוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי הקרימינולוג הקליני גיא בקר הסיבה לשכיחות הנמוכה של רוצחים סדרתיים בישראל היא שיטת השלטון בארץ וכמות האוכלוסייה בה. מחד - אין מספיק אזורי ספר בהן הנוכחות המשטרתית נמוכה מספיק כדי שרוצח סדרתי יוכל לפעול מבלי להיתפס, ומאידך - אין ערים גדולות מספיק בהן ניתן להעלים אדם מבלי שמישהו ישים לב לכך וידאג.[6]

סיבה נוספת היא הפחד מפיגועים הטבוע בישראלים הגורם להם להפוך לדרוכים יותר ולשים לב לכל דבר או אדם חריג. בנוסף לכך, המצב הביטחוני בישראל מביא לכך שבקלות רבה ניתן יהיה לבקש מהרוצח את תעודת הזהות שלו או לעצור אותו, מה שמקשה על רוצחים סדרתיים לפעול בחופשיות.[6]

ניקולאי בונר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ניקולאי בונר

בונר נולד במולדובה, ואף שאינו יהודי, עלה לישראל בשנת 2000 מכוח חוק השבות, לאחר שנישא ליהודייה. לאחר מות אשתו הפך לחסר בית ומכור לאלכוהול ובילה בחברת חסרי בית אחרים בסביבת מגוריו.

בפברואר 2005 רצח את ריטה וולמן, עמה היו לו קשרי ידידות. לאחר שסירבה לקיים איתו יחסי מין, הוא אנס אותה, הצית את דירתה וכתוצאה מכך גופתה נשרפה באופן חלקי.[7]

חודש לאחר מכן רצח את אלכסנדר לבנט, לאחר שבין השניים פרץ ויכוח על מנעול צילינדר של דלת שהיה מונח במקום. בונר הכה את לבנט למוות ושרף את המבנה.

באפריל 2005 רצח את ולרי סצ'נוב. השניים שתו אלכוהול והדליקו מדורה במבנה נטוש, ובמהלך ויכוח הכה בונר קשות את סצ'נוב וחנק אותו. סצ'נוב הופל לאש הבוערת, בעוד בונר עוזב את המבנה. רק לאחר רצח זה החלה המשטרה לחשוד כי היא מתמודדת עם רוצח סדרתי.

במאי 2005 רצח את אלכסנדר קרס, שעל פי דברי בונר קילל את אמו. בתגובה, בונר הכה אותו, חנק אותו, שרף את הדירה.

ב-29 במאי 2005 נעצר בונר לאחר שתקף אדם, ששרד. בונר הודה במעשיו בתוך זמן קצר, אך במהלך המשפט חזר בו מן ההודאה בטענה שהודה תחת לחץ ובעת שהיה שיכור.

בעקבות מעשיו של בונר, שכללו - למעט הרצח הראשון - רצח של חסרי בית, כונה בונר "רוצח ההומלסים".[8]

בנובמבר 2006 הורשע בארבעה מעשי רצח ובמעשה אונס,[9] ובמאי 2007 נידון לארבעה מאסרי עולם מצטברים ועוד 17 שנות מאסר בגין אונס, חבלה, הצתה, השמדת ראיות ובשל שיבוש הליכי משפט. במהלך המשפט דחה בונר הסדר טיעון שהוצע לו לפיו יודה וירצה שני מאסרי עולם מצטברים ועוד שניים חופפים.[10]

בונר הוא הישראלי היחיד שהורשע בעבירות המגדירות אותו כרוצח סדרתי.[11][12]

רוצחים נוספים שנלכדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולדימיר פיניוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחפש עוד כתבות בגוגל
ערך מורחב – ולדימיר פיניוב

פיניוב נולד ברוסיה בשנת 1957, ובשנת 1993 עלה לישראל עם אשתו ושלושת ילדיו. לאחר מספר חודשים נמלטה אשתו מהבית וטענה כי הכה אותה ואיים לרצוח אותה.[13] כתוצאה מכך ניתק פיניוב קשר עם משפחתו, ועבר להתגורר בבקתה שבנה לעצמו באזור התעשייה בבת ים.[14] בשנת 1998 אובחן בבית החולים אברבנאל כסובל מסכיזופרניה פסיכופתית, אך סירב להתאשפז ולא עמד בקריטריונים לאשפוז בכפייה.[13]

בחורף 1999 חנק ורצח את התייר האוקראיני ניקולאי גראסימוב וקבר אותו בדיונות של בת ים בסיועו של חסר בית אחר, אלכסיי ארטמנוב,[15] אותו הרג וקבר בסיוע חסר בית נוסף כמה חודשים לאחר מכן.[13] ביולי 2000 נקלע לוויכוח עם ויאטסלב "סלאבה" שוורץ, ובעוד השניים שיכורים חבט פיניוב בראשו של שוורץ ולאחר מכן חנק אותו למוות וקבר אותו תחת עץ סמוך.[16][7]

לקראת סוף שנת 2000 פנתה למשטרה בת זוגו של פיניוב, סבטלנה, וטענה כי הוא הודה בפניה שרצח מספר אנשים וקבר את גופותיהם בדיונות.[17] ב-2 בנובמבר 2000 עצרה המשטרה את פיניוב בחשד לרצח.

בחקירתו הודה פיניוב ברצח ארבעה או חמישה בני אדם,[18] אך התקשה לזכור את הספירה המדויקת מכיוון שהיה שיכור בעת כל מעשי הרצח.[13] למרות זאת, הוא תיאר במדויק היכן נמצאים אתרי הקבורה, והוסיף כי לעיתים חפר והטמין מחדש את הגופות כראות עיניו.[17] מספר ימים לאחר מעצרו הובא פיניוב לדיונות, ולמרות שבתחילה הכחיש - הוא הצביע בפני השוטרים על שני אתרי קבורה, בהם נמצאו לבסוף גופותיהם של גראסימוב, ארטמנוב ושוורץ.[14][16]

באפריל 2001, עוד לפני פתיחת משפטו, התאבד פיניוב בחדר מעצרו.[18] במשטרה טענו כי עוד מספר חסרי בית נעלמו בצורה מסתורית בעת פעילותו של פיניוב, וכי ייתכן שגם הם מצאו את מותם בידי פיניוב.[18]

מוחמד חלבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחיא עדואן פרחאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוצע בוצע

ערך מורחב – רצח דנה בנט

ביום שישי 1 באוגוסט 2003 בשעה אחת בלילה לערך, נעלמה דנה בנט, מלצרית בת 17, כשהייתה בדרכה לביתם של דודיה בטבריה ומאז נעלמו עקבותיה.[19] בשעה 01:45 באותו לילה, נקלט אות מהטלפון הסלולרי שלה בסמוך למושבה מגדל.

סמוך ליום העצמאות 2009 הגיעו חוקרי המשטרה לי' (בשל היותה קטינה בעת המעשים, נאסר פרסום זהותה), שהודתה כי הייתה חברתו של הרוצח, יחיא עדואן פרחאן, תושב ואדי חמאם בן 32. היא פירטה את השתלשלות אירוע הרצח של דנה בנט, ואף פירטה על מעשי רצח נוספים שביצע פרחאן.[20] היא הפנתה את המשטרה לאתר קבורת הגופה,[21][22] שנשלחה למכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר, שם אושרה זהות הגופה כדנה בנט.[22]

בכתב האישום שהוגש נגד פרחאן נכתב כי פרחאן וחברתו הבחינו בבנט כשירדה ממונית שירות, שכנעו אותה לעלות לרכבם ואז נסעו לשדות שבין המושבה מגדל לוואדי חמאם. שם הכה אותה פרחאן, חנק אותה למוות ושרף את גופתה. י' הייתה עדה לרצח וסייעה בשריפת הגופה.[23] הרצח היה ללא מניע, ובנט לא נאנסה לפני מותה.

בחקירתו הודה פרחאן בשלושה מעשי רצח נוספים: הרצח הראשון שלו, בגיל 18, שהתרחש על גדת נהר הירדן, בו הכה פרחאן אדם מבוגר באמצעות קרש וגרם לנפילתו למים וטביעתו. רצח זה בוצע לדבריו בעקבות סירובו של הקורבן לתת לפרחאן סיגריה.[24] הרצח השני הוא רצח התיירת הצ'כית סילביה מולרובה ביוני 2003, אותה הטביע פרחאן בנחל צלמון, כשגם במעשה רצח זה סייעה לו חברתו, י'. מעשה רצח נוסף היה ביולי 2004; באותה עת היה פרחאן עצור במשטרת טבריה. לאחר קטטה עם אסיר אחר בשם אהרון סימחוב, עקב אחריו פרחאן למקלחת, שם חנק אותו למוות. עד להודאתו של פרחאן סברה המשטרה שסימחוב התאבד. פרחאן הואשם גם בחטיפה ואונס של נערת ליווי בספטמבר 2005, שהצליחה להימלט ממנו לאחר המעשה.[23]

ב-21 ביולי 2010 הורשע פרחאן על ידי בית המשפט המחוזי בשלושה מעשי רצח - רצח דנה בנט, סילביה מולרובה ואהרן סימחוב, ונידון לשלושה מאסרי עולם. על חטיפת ואונס נערת הליווי הוא נידון ל-12 שנים נוספות.[25] ב-2 באוקטובר 2013 זיכה בית המשפט העליון את פרחאן מרצח אהרן סימחוב מחמת הספק, לאחר שקבע כי ההודאה והשחזור במקרה זה היו בלתי מספקים,[26] ובשל כך לא ניתן להגדיר את פרחאן כרוצח סדרתי.[27]

פיודור בייז'נרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשדות לרציחות סדרתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצח סְטוֹלֶרוֹ-יַכמַן-צַ'צ'קֶס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוצע בוצע

ערך מורחב – רצח סטולרו-יכמן-צ'צ'קס

בין החודשים נובמבר 1962 ליולי 1963 אירעו שלושה מקרי רצח שלא פוענחו על ידי משטרת ישראל, אך בשל שיטת הפעולה הדומה עלה החשד כי מדובר ברוצח סדרתי.[28][29]

ב-15 בנובמבר 1962 נורה משה סטולרו, בעל חנות לכלי בית, ספרים ועיתונים, בעת שנכנס לביתו ברמת גן באזור השעה שבע בערב. הוא נורה בחדר המדרגות בשלוש יריות מתת-מקלע עוזי ונהרג.[30]

ב-2 באפריל 1963, בסמוך לשעה 10:30 בערב, חזרו הרופא ד"ר זיגפריד יכמן ואשתו מקונצרט. בכניסה לביתם שבמרכז תל אביב, נורה ד"ר יכמן בירייה בודדת מתת-מקלע עוזי, ונפטר מפצעיו.[31][32][33][34][35]

ב-17 ביולי 1963, חדר אלמוני לביתה של דבורה צ'צ'קס ששכן ליד פרדסים בפאתי כפר סבא, וירה מספר כדורים מתת-מקלע עוזי באשה ובבעלה בשנתם. האישה נהרגה ובעלה נפצע קשה.[36][37][38][39]

העובדה כי שלוש הרציחות היו ללא מניע נראה לעין, שלושתן בוצעו בתת-מקלע עוזי, בשלושתן הרוצח נמלט ובשלושתן לא נמצא קצה חוט לפענוח הביאו את הציבור לחשוש כי מדובר במעשיו של רוצח סדרתי.[40]

בתחילה ערכה המשטרה מצוד אחר לוי נויפלד, סטודנט לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים שסבל ממצוקה נפשית ונעלם מבלי להותיר עקבות בערך בזמן מעשי הרצח,[41] אך במאי 1964 נמצאו שרידי גופתו כשלצידם מכתב התאבדות ובקבוק רעל, בו השתמש כדי לשים קץ לחייו. הבדיקה הפתולוגית העלתה כי מותו של נויפלד קדם לשתי הרציחות האחרונות, ושמו נוקה מאשמה.[42][43][44]

תאוריית גולדברג - רוצח כביש החוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – צל של אמת: רוצח כביש החוף

השוטר והחוקר עזרא גולדברג

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים לבדיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריית גולדברג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ה"מדריך למיון פשעים" מאת ברג'ס ורסלר: Douglas, J., Burgess, A., Burgess, A., & Ressler, R. (1992). Crime Classification Manual. Lexington, MA: Lexington Books.
  2. ^ הטבלה מבוססת על המידע הנמצא כאן.
  3. ^ אתר למנויים בלבד החידה של בירת הרוצחים הסדרתיים בקנדה, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2015
  4. ^ Norris, Joel. Serial Killers: The Growing Menace. Arrow Books, 1990
  5. ^ , כגון Jenkins, B. (1994). Using Murder: The Social Construction of Serial Homicide. NY: Aldine de Gruyter.
  6. ^ 1 2 3 זיו קיטרו, ‏למה אין רוצחים סדרתיים בישראל?, באתר ‏מאקו‏, ‏16 באפריל 2009
  7. ^ 1 2 ירון דורון ואסף גולן, בכל זמן נתון פועל בישראל לפחות רוצח סדרתי אחד, באתר מקור ראשון, ‏2 במאי 2016
  8. ^ תומר לוי, נאשם ברצח חסרי בית טירפד את עסקת הטיעון עמו, באתר וואלה!, 12 ביוני 2006
  9. ^ אלי לוי, הורשע הרוצח הסדרתי מחיפה, באתר nrg‏, 7 בנובמבר 2006
  10. ^ אחיה ראב"ד, רוצח ההומלסים נשלח לארבעה מאסרי עולם, באתר ynet, 6 במאי 2007
  11. ^ איילה חננאל‏, עדואן יחיא פרחאן: דיוקן של רוצח סדרתי, באתר וואלה!‏, 26 במאי 2009
  12. ^ קטע קול קרן סיאורדיה ושלי שמורק, רוצח ההומלסים (ניקולאי בונר), באתר בואי נדבר רצח, ‏24 בנובמבר 2016
  13. ^ 1 2 3 4 "Murder Case a Mystery Due to Doctor-patient Confidentiality". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2021-10-16.
  14. ^ 1 2 רוני זינגר, משולש ברמודה של העולם התחתון, באתר הארץ, 11 באפריל 2004
  15. ^ חשד: קורבן נוסף של רוצח ההומלסים, באתר וואלה!‏, 7 בנובמבר 2000
  16. ^ 1 2 הוארך מעצרו של הומלס מבת ים - החשוד כרוצח סדרתי, באתר וואלה!‏, 2 בנובמבר 2000
  17. ^ 1 2 רוצח ההומלסים הראשון, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2005
  18. ^ 1 2 3 רוני זינגר, כשהומלס נרצח, אף אחד לא מתלונן במשטרה, באתר הארץ, 31 במאי 2005
  19. ^ חיפושים אחר נערה בת 18 מטבריה, באתר וואלה!‏, 3 באוגוסט 2003
  20. ^ יהונתן ליס, אלי אשכנזי, בהכנת הידיעה השתתף, המשטרה: דנה בנט נרצחה בידי רוצח סדרתי, באתר הארץ, 26 במאי 2009
  21. ^ נמצאה גופתה של דנה בנט, שנעלמה לפני כ-6 שנים, באתר הארץ, 18 במאי 2009
  22. ^ 1 2 שרון רופא-אופיר, שש שנים לאחר שנעלמה: נמצאה גופת דנה בנט, באתר ynet, 18 במאי 2009
  23. ^ 1 2 אתר, ‏האישום נגד רוצח דנה בנט: חנק אותה בחזייה והצית את גופתה, באתר גלובס, 25 ביוני 2009
  24. ^ קצה חוט - סיפור הרצח של דנה בנט ז"ל - הסודות שבואדי, דקה 31:20
  25. ^ אחיה ראב"ד, גזר הדין של פרחאן - למות בכלא: "מפלצת אדם", באתר ynet, 21 ביולי 2010
  26. ^ אביאל מגנזי, רוצח דנה בנט זוכה מרצח אחר, באתר ynet, 2 באוקטובר 2013
  27. ^ קטע קול מקרה דנה בנט - חלק א’, בפודקאסט "בואי נדבר רצח", 30 בנובמבר 2017
    קטע קול מקרה דנה בנט - חלק ב’, בפודקאסט "בואי נדבר רצח", 7 בדצמבר 2017
  28. ^ משה ויניצקי, הרציחות המסתוריות לא פוענחו: בשלושת מקרי הרצח – של סטולרו, ד"ר יכמן ודבורה צ'צ'קס – היה הביצוע זהה, והרוצח טרם נתגלה, מעריב, 22 ביולי 1963
  29. ^ משה ויניצקי, הרוצח – עודנו חופשי, מעריב, 4 ביוני 1964
  30. ^ צוות משטרתי מיוחד הוקם לחקירת רצח סטולרו בר"ג: טרם נתגלו מניעי הפשע שתוכנן מראש, דבר, 18 בנובמבר 1962
  31. ^ משה ויניצקי, רופא תל־אביב נרצח ביריה: ד"ר זיגפריד יכמן, רופא שגרירות ארצות הברית, היה ממונה על בדיקות מהגרים, מעריב, 3 באפריל 1963
  32. ^ רופא נרצח לעיני אשתו בשובם מקונצרט לביתם בת"א: חקירת המשטרה – לכיוונים שונים, דבר, 4 באפריל 1963
  33. ^ שאול הון, "אבא היה אדם נפלא": בתו של ד"ר שמואל יכמן ז"ל, מספרת על אביה שנרצח בידי אלמוני, מעריב, 4 באפריל 1963
  34. ^ נמשכים המאמצים לאתר רוצחו של ד"ר יכמן, דבר, 5 באפריל 1963
  35. ^ סטולרו ויכמן לא נרצחו באותו תת־מקלע, דבר, 20 במאי 1963
  36. ^ י. יחיאלי, אשה נרצחה בשנתה בכפר סבא ובעלה נפצע קשה ביריות: מניעי הרצח לוטים בערפל, מעריב, 17 ביולי 1963
    המשך
  37. ^ הרצח תוכנן באופן מדוקדק: כך סבורים חוקרי־המשטרה המתחקים אחר עקבות האלמוני, שירה את כדורי־המוות לחדר־השינה של משפחת צ'צ'קס בכפר־סבא, מעריב, 18 ביולי 1963
  38. ^ הרצח בכפר־סבא עדיין בגדר תעלומה, דבר, 19 ביולי 1963
  39. ^ י. יחיאלי, שוחזר דיוקן החשוד ברצח צ'צ'קס, מעריב, 19 באוגוסט 1963
  40. ^ אפרים גנור, ‏רצח מן העבר: חזרה ל-3 מקרי הרצח שהסעירו את המדינה בשנות ה-60, באתר מעריב אונליין, 13 בספטמבר 2022
  41. ^ כוח משטרתי גדול יחפש את לוי נויפלד, מעריב, 19 באוגוסט 1963; החל "מבצע שדה" לחיפוש אחר לוי נויפלד: מאות שוטרים משתתפים בסריקות, מעריב, 21 באוגוסט 1963; משה ויניצקי, מצור על עיר הקיט – במצוד על נויפלד: שוטרים ומטוסים סרקו את נהריה, מעריב, 30 באוגוסט 1963; מחפשים את נויפלד בגליל, מעריב, 1 בספטמבר 1963; נמשך המצוד על לוי נויפלד נראה באחרונה בישובי הגליל, דבר, 2 בספטמבר 1963; משה ויניצקי, האתגר: תפיסת לוי נויפלד: במבצע שאין לו תקדים מנסה המשטרה למצוא את הצעיר, שלדעתה מצוי בידו המפתח לתעלומת שלושה מקרי רצח, מעריב, 3 בספטמבר 1963; מצוד אחר אלמוני שנעלם ממערה בה השאיר תחמושת ומסיכה, מעריב, 13 בספטמבר 1963; המשטרה מנסה לפענח תעלומת "איש המערה": נתברר כי לוי נויפלד עבד בביה"ח, לידו נרצח חולה־הנפש, מעריב, 15 בספטמבר 1963; "מבצע שדה" נסתיים: לוי נויפלד לא נמצא, מעריב, 22 בספטמבר 1963; יימשכו המאמצים לאיתור נויפלד, דבר, 23 בספטמבר 1963; לבנון וסוריה השיבו: לוי נויפלד אינו אצלנו, מעריב, 26 בספטמבר 1963; פרשת החיפושים, מעריב, 1 ביוני 1964.
  42. ^ לוי נויפלד – "התיק" נסגר: פרשת חיים נסערת שהגיעה לקיצה הטראגי; הגיע לישראל בעליית הנוער והיה תלמיד מצטיין עד שנתקף במשבר נפשי, מעריב, 1 ביוני 1964
  43. ^ "המשטרה אינה מייחסת כל חשד לבנכם נויפלד": הודיעה המשטרה להוריו המאמצים של הצעיר, מעריב, 10 ביוני 1964
  44. ^ יהושע ביצור, שר המשטרה מטהר את לוי נויפלד: מגלה ש־16 אלף איש נחקרו עד כה בקשר לשלוש הרציחות המסתוריות של סטולרו, יכמן וצ'צ'קס, מעריב, 23 ביוני 1964
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:התו_השמיני/רוצחים_סדרתיים_בישראל&oldid=37330268"