משתמש:Avneref/פילוסופיה/משה הלברטל

משה הלברטל, מתוך הקורס מבוא למחשבת ישראל, אביב 2014

19.2.2014

ספר היובלים

• הבעל שם טוב: ”לקרוא את הלבן שבין האותיות”
• ברוך שפינוזה: ”אין כופר, ללא כתבי קודש”
• רש"י: ”רחקו מן ההגיון” (מקרא)
• יצחק אברבנאל: ”בן חמש למקרא, ולא עד חמש למקרא”. (כוונתו שראוי ללמוד מקרא גם אחרי גיל 5. ואכן, בספרד למדו מקרא, בניגוד ליהדות אשכנז); רבי יהודה הלוי, למשל, לא היה בקי בתלמוד.

מאפיינים של ספר היובלים

1. אין חיתום של תורה כלשהי - ההתגלות היא תהליך נמשך. אין הבדל בין סופר ופרשן.
2. תפיסה קפדנית של הזמן - תארוך, כל הזמן. הסיבה: המסורת טועה באשר ללוח שנה, בשעה שהזמן קדוש וקבוע מראש - בניגוד לגישה התלמודית שמבוססת על עדות, ולכן נזילה.
3. מבנה דואלי, "ביורוקרטי" (בעיית הרוע): היררכיה בין אל למלאכים; "מונותאיזם מרוכך"
4. החמרה (בדיני שבת): אין דין מדאורייתא; אין פיקוח נפש דוחה שבת (כמו בספר מכבים)

סרך היחד

• ביקורת על פרשנות הפרושים - כמו על בית המשפט העליון דהיום
• זו הפעם הראשונה שמופיעה תפילת קבע
• דטרמיניזם
• הבחנה בין גוף לנפש, בין חומר לרוח
• "וועדת היחד" - קהילת לימוד

בנוסף

• ספר מגילת אסתר הוצא מהמקרא בידי מרטין לותר, כמו גם בידי כת מדבר יהודה.

5.3.2014

ספרות ההיכלות

• פרדוקס הסוד: ניתן לגלות אותו רק למי שכבר יודע! ("מבין מדעתו",s:חגיגה יא ב)
• פרדוקס נוסף: ברגע שמגדירים רעיון פילוסופי כ"סודי" - הוא נפתח לעיסוק של כל פרשן ויוצר, ונוצרות פרשנויות ואמונות שונות ורבות, וכולן מתפרסמות ברבים; עם התפתחות תורות הקבלה, הגרעין המרכזי של המסורת היהודית נשבר, במובן מסוים.
• המסע במעלה הספירות (מוטיב חוזר במיתוסים ובסיפורים רבים, בכל העולם) הוא הרפתקני, מסוכן; רק מעטים מגיעים עד למעלה הגבוהה ביותר.
• הביטוי "יורדי מרכבה" הוא פרדוקסלי - יש עליו רק תיאורים של עליה.
• בניגוד לאל המתגלה במקרא ובתלמוד - האל כאן הוא נשגב וקוסמי, ויש לו "חסך היראות" - הוא "משתוקק" להתגלות לאדם.
• האל הנשגב - מוקף בביורוקרטיה: המלאכים (שבעצמם לא יכולים לראות את האל), שתפקידם כמו כל מנגנון ביורוקרטי - למנוע גישה אל הסמכות, אל האל. המעבר מספירה אחת לזו שמעליה הוא כמו עם סיסמה או כרטיס מגנטי - שמותיו של האל.
• כלל: ככל שבעל הסמכות גבוה יותר - הוא רואה טוב יותר, ונראה פחות.
• בעיה קשה היא החזרה מהפסגה הרוחנית: איך חוזרים משם שפויים; איך יורדים; מדוע חוזרים בכלל? - אי אפשר לעמוד שם זמן רב: נשרפים, נכווים מהאור; רוצים "לספר איך היה", להשפיע.
• במהדורה הראשונה של פירוש המשנה לרמב"ם הוא מציין את הספר הקבלי שיעור קומה בהערכה; במהדורות הבאות האזכור נמחק לגמרי, והרמב"ם הפך את יחסו לספר.
• ספרות ההיכלות והמרכבה כתובים בעברית עשירה ופיוטית - כמו שירה; היא חוצה את גבול הסוד, אך האם היא עצמה - סודית?
• בתורת הסוד, היחס בין שפה להוויה - הפוך: השפה יוצרת את ההוויה; השפה אינה קונוונציה אנושית לתיאור המציאות, אלא - כוח יוצר את המציאות.
• מדוע מפצחים ומגלים את הסוד? -

1. מצב משברי: למשל, הרמב"ם כותב בפירוש לחזון יחזקאל, שיש משנה מפורשת שאסור להעלות זאת על הכתב, ובכל זאת הוא כותב; כי הוא טוען שהוא האחרון שיודע את הסוד (ואפילו בלי שקיבל זאת במסורת - רק בשכלו!), ואחריו הסוד יאבד. דווקא בגלל ששמרו את הסוד כל כך טוב - הוא נשכח ונעלם. רבי ישמעאל: "תשש כוחי" - לא נותר אדם חי שראוי לכך. ואז מחליט ר' נחוניה בן הקנה לכנס את כל גדולי הסנהדרין, ולגלות להם את הסוד כדי שלא יאבד.
2. גילוי הסוד קשור למצב של קירבה לגאולה. (אפוקליפסה - החורבן שלפני הגאולה; הסרת המסווה והליקוי). בעלי הסוד הבינו, שחברה לא יכולה לתפקד במצב של שקיפות מוחלטת; לכן חייבים להסתיר את הסוד - עד הגאולה, שהיא מצב של שקיפות מלאה.

בנוסף

• הטקסט הקבלי הראשון שהגיע אלינו: פירוש ר' יצחק סגי נהור על ספר יצירה
• המוצר הראשון שיוצר בייצור המוני - ספר! הייתה בעיה דתית להדפיס את ספר הזוהר, לאחר שאפילו כתיבה בכתב יד הייתה אסורה!

19.3.2014

רבי יהודה הלוי

• הבסיס של תורת ישראל איננה אמונה או אוסף של דוגמות, אלא - ההיסטוריה הייחודית. מכך נגזר הכל: קדושת המקום והעם, תשתית ראייתית לאפשרות ההתגלות, כעובדה.
• מה שמוכיח את בחירת ישראל היא אירוע ההתגלות, שהוא המוני ולא לנביאים יחידים.
• מכאן הוא מסיק, שיש בעם ישראל תכונה אימננטית, מוּלדת, שמאפשרת לו לקבל נבואה - ולא לשום עם אחר.
• ישראל מאפשרים את התורה.
• קדושה: לפי ריה"ל (וגם רמב"ן ואחרים), קדושת המקום, או הזמן, היא הסיבה לפרוצדורות ולטקסים הנדרשים כדי להתקרב לקודש; על פי הרמב"ם - להפך, המעשים מקדשים את המקום (ארץ, מקדש), את העושים ("קידשנו במצוותיו"), את הזמן (שבת), השפה העברית.
• יש האומרים שראשיתו הרעיונית של ספר הכוזרי היא בפולמוס עם היהדות קראית.
• הנמען של הספר אינו המלך, אלא - תלמיד חכם, שכנו של ריה"ל, ואולי - ריה"ל עצמו, שעובר תהליך של בירור והעמקה באמונתו.
• המלך עושה את כל הדרך לגיור, ולומד ש: 1. האמונה אינה סותרת את ההיגיון, אבל 2. ההיגיון האנושי לבד אינו מספיק כדי להגיע לאמיתות; הפילוסופים הגדולים לא הגיעו להישגים אמיתיים משמעותיים, ואת זה לומדים בעזרת השכל. יש להבחין בין נוגד את השכל, לבין מה שמעבר לשכל. הדת אינה יכולה לסתור את השכל, אבל יש בה אמיתות שאינן מושגות בשכל.
• הנס הוא התערבות של רצון האל בסיבתיות של העולם; אם זה קורה כאקט פומבי - זה ממש מהווה את תשתית הדת.
• הנבואה היא כשרון חבוי בעם ישראל, אבל צריך לאמן ולשכלל - כמו שמאמנים את הגוף, או את המוח. זאת עושים ע"י המצוות; שלפעמים אינן מובנות ואין להן משמעות במסגרת חיים ארציים, אבל הן מקבלות את משמעותן ע"י כך שהן הדרך להתקרבות אל האל.
• הלברטל:
  • קדושת א"י מתקיימת כל עוד היא לא עומדת למבחן - כמו איסוף אשפה ומטלות ארציות כאלה
  • הקשר בין קדושה של דבר לבין בעלות עליו הוא פרדוקסלי (כמו מושג הקודש עצמו): במובן מסוים, מבחינת האמונה המזוקקת, המחשבה של בעלות על דבר קדוש היא - חילול הקודש!
  • הר הבית הוא לב הסכסוך עם הפלסטינים, ככל שהוא נהיה דתי יותר - נהיה יותר ירושלמי. במונחים של היום, המשמעות של הקדושה של הר הבית היא - שאסור לעלות אליו.}}
  • בהרבה מקרים, מקום קדוש נקבע בדיוק על מקומו של מקום קדוש לדתות או אמונות קודמות, ולפעמים דתות-אב של הדת הנוכחית.
  • (עד כמה רעיון הקדושה האימננטית מקורי של ריה"ל, ועד כמה הוא קיים בחז"ל? - הלברטל: אצל חז"ל ניתן למצוא כל רעיון... יש אומרים למשל, שרעיונות הדרשה על ההר קיימים בחז"ל)

הרמב"ם

• ממעט להזכיר הוגים יהודים שקדמו לו (בניגוד למוסלמים), אבל אין ספק שהוא מנהל שיח אתם.
• בעקבות עליית המווחידון, משפחתו בורחת לפז שבמרוקו (לעין הסערה); התיבונים - לצפון ספרד. באיגרת השמד: מותר להתאסלם למראית עין, ולא ייהרג ובל יעבור על זה. יש לו דיון עמוק בזה: על אמירה ("שהאדה", עדות) אין להיהרג, להבדיל ממעשה.

הערות

שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית