פרויקט סינון עפר הר הבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קבוצת תיירים בעת עבודה בפרויקט
הכניסה למסגד. קודם החפירות גובה הרצפה היה שווה לגדר המתכת הנראית ברקע
קבוצה במהלך הסבר
בולת [...]ליהו [בן] אמר
ראש חץ מהטיפוס ה"סקיתו-איראני", ששימש את יחידות הסקיתים בחילות נבוכדנצר, מחריבה של ממלכת יהודה
קוביות משחק בנות התקופה הרומית-ביזנטית

פרויקט סינון עפר הר הבית הוא פרויקט ארכאולוגי המשלב מיקור המונים, שמטרתו היא סינון ובדיקה של שפכי עפר שהוצאו מהר הבית ללא פיקוח ובדיקה ארכאולוגית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996, עקב מצוקת מקום במסגד אל-אקצא, הוכשר האזור התת-קרקעי בפינה הדרום-מזרחית של הר הבית, המכונה "אורוות שלמה", לתפילה, ונחנך תחת השם "אל מצאלה אל-מרואני" - מקום התפילה של מרואן. בנובמבר 1999, נחפר בור גדול במטרה להכשיר כניסה מונומנטלית למתחם זה. הבור, בעל הממדים 43x36 ובעומק 12 מטרים, נחפר ברובו תוך ארבעה ימים, תוך שימוש בציוד מכני כבד וללא כל פיקוח ארכאולוגי. תכולתן של למעלה מארבע מאות משאיות מלאות עפר ושפכים פונו למספר מקומות, וברובן נשפכו בנחל קדרון הסמוך.‏‏[1] סביבותיו של הבור רוצפו ובבור עצמו נבנו מדרגות המובילות מטה.

הפרויקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עיכובים מסוימים, הונפק ב-2004 רישיון חפירה לארכאולוגים גבריאל ברקאי ויצחק צוויג. בניצוחם של השניים, החל הפרויקט, בעזרת צוות מצומצם ומתנדבים בשטיפה ובסינון של שפכי העפר, שהובא בחלקו לגן הלאומי עמק צורים. ב-2005, לאחר שהפרויקט נקלע לקשיים כספיים, פרשה עמותת אלעד את חסותה הניהולית על האתר. עם התפתחותו של הפרויקט, בנוסף לייעודו הארכאולוגי, הוא קיבל אף צביון חינוכי-תיירותי, ומלבד מתנדבים, מושך אליו אף אלפי מבקרים הבאים להתנסות ב"חוויה ארכאולוגית", בה הם מתנסים בעצמם בסינון ובחינת העפר, תחת השגחתם של עובדי הפרויקט.

באתר, המתנדבים מקבלים הסבר על תולדות הר הבית ומהות הפרויקט ומשתתפים באופן פעיל במלאכת הסינון, כשהם מפזרים את החומר מעל רשתות, שוטפים את העפר ממנו, שולים את כל הממצאים שאינם מאבניה הטבעיות של ירושלים ומעידים על מגע יד האדם, וממיינים אותו לפי סוג החומר. בשלב שני ממויינים הממצאים לפי סוגם ותקופתם על ידי הארכאולוגים חברי המשלחת, ובמקרה הצורך, נשלחים למומחים בתחומם. המטרה הסופית היא לתעד את כמות וסוגי הממצאים לתקופתם, ולאפשר ניתוח סטטיסטי שילמד על תמורות בתולדות הר הבית.

נכון ל-2009, ההערכות הן כי הסינון ומיון הממצאים יארכו לפחות 10 שנים נוספות.

הממצא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצאים ברובם הינם ממצאים זעירים, שגודלם אינו עולה על מספר סנטימטרים, וכולל ממצא מכל התקופות, החל בכלי צור פרהיסטוריים, וכלה במטבעות של שקל חדש.

צורת העבודה, הכוללת סינון יבש ורטוב של כלל העפר מניבה כמות ממצאים הגדולה בהרבה מהכמות הנמצאת בדרך כלל בחפירה ארכאולוגית רגילה‏‏[2]. מטבע הדברים, עם שינועם של ערמות העפר, כל סטרטיגרפיה והקשר שהייתה בהם אבדה, וחלק גדול מהממצאים, שבחפירה מוסדרת היו זוכים לעיבוד נוסף, כגון רפאות או תיארוך יחסי, מתבררים כחסרי תועלת.

בין הממצאים שנמצאו עד כה (מרץ 2009), נמנים למעלה מ-3000 מטבעות מכל התקופות השונות, כלי חרס שאחוז גבוה מתוכם מתייחס לתקופת בית שני, חתיכות של ריצוף מסוג אופוס סקטילה שהולידו הערכות חדשות לגבי ריצופו של הר הבית בתקופתו של הורדוס‏‏[3], בולה מתקופת בית ראשון הנושאת את השם [...]ליהו [בן] אמר (אִמֵּר הוא שמה של אחת מכ"ד משמרות הכהונה), מגוון גדול של פסיפסי זכוכית ואריחי קרמיקה שדומיהם מעטרים את כיפת הסלע עד ימינו, שברים אדריכליים, ומגוון רחב נוסף של ממצאים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏גדעון אבני ויוחנן (ג'ון) זליגמן, הר הבית 1917-2001, רשות העתיקות, ירושלים, התשס"א, עמודים 30-33‏
  2. ^ ‏במרבית החפירות הארכאולוגיות בארץ ישראל, למעט אלו העוסקות באתרים פרהיסטוריים, נעשה סינון מלא של העפר רק בתחומים הקרובים לרצפות, ולא באדמת המילוי שביניהם; מאז תחילת הפרויקט, החל הסינון הרטוב המלא של הממצאים להתפשט למספר חפירות בירושלים, כגון חפירות שונות בעיר דוד או חפירות שער ציון‏.
  3. ^ ‏אסף אברהם, "'אבני צבעונים': על סוגיית ריצוף רחבת הר הבית בתקופה ההרודיאנית", חידושים בחקר ירושלים י"ג, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשס"ח.