קרלס פויול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרלס פויול
Carles Puyol Joan Gamper-Tr.jpg
מידע אישי
שם מלא קרלס פויול אי ספורקדה
תאריך לידה 13 באפריל 1978
מקום לידה פובלה דה סאגור שבליידה, קטלוניה, ספרד
גובה 1.78 מטר
עמדה בלם, מגן
מועדוני נוער
1993 - 1995
1996 - 1997
פובלה דה סוגור
ברצלונה ג'
מועדונים מקצועיים*
1997 - 1999
1999 -
ברצלונה אתלטיק
ברצלונה
89 (6)
593 (12)
נבחרת לאומית
2000 - ספרד 100 (3)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד ומעודכן לתאריך 5 במרץ 2014

מאזן מדליות
מתחרה עבור Flag of Spain.svg ספרד
המשחקים האולימפיים
כסף סידני 2000 כדורגל

קרלס פויול אי ספורקדהקטלאנית: Carles Puyol i Saforcada; נולד ב-13 באפריל 1978 בפואלבה דה סגור, ליידה, קטלוניה) הוא כדורגלן ספרדי קטלוני המשחק בעמדת הבלם בברצלונה שם הוא משמש קפטן הקבוצה ובנבחרת ספרד. בגלל גופו החסון והשיער הארוך והמתולתל שלו, הוא מכונה "טרזן".

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פויול החל לשחק כדורגל בקבוצת הכדורגל המקומית, בעמדת השוער. לאחר שנפצע בכתפו הפך להיות חלוץ. פויול אף אמר:"הורי היו בספק לגבי עתידי ככדורגלן ועודדו אותי ללמוד". בגיל 17 הצטרף למחלקת הנוער של ברצלונה, "לה מאסיה". פויול הפך לשחקן קבע בברצלונה ב', ואת הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת ערך ב-2 באוקטובר 1999, בניצחון ברצלונה 2-0 על ויאדוליד.

ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פויול בשנת 2010

הוא החל לשחק בקבוצת הבוגרים של ברצלונה תחת המאמן לואיס ואן חאל. בעונתו הראשונה בקבוצה שיחק ב-24 משחקי ליגה. בתחילת דרכו בברצלונה שיחק בעמדת המגן הימני, אך עבר לעמדת הבלם תוך זמן קצר.

במהלך עונת 2003, ברצלונה נקלעה לחובות ענק, ומנצ'סטר יונייטד ביקשה לרכוש אותו, אך המהלך לא התממש מעולם, כעבור שנתיים, חידש פויול את חוזהו בברצלונה ל-5 עונות.

בעונת 2004/2003, הפך פויול לקפטן השלישי של ברצלונה. בעונה זו ערך 27 הופעות בליגה ושבע נוספות בגביע אופ"א ועזר לקבוצתו לסיים במקום השני בליגה.

בעונה הבאה הוביל את הקבוצה, כקפטן הראשון שלה (לאחר פרישתו של לואיס אנריקה), לזכייה באליפות הליגה, תחת המאמן פרנק רייקארד.

עונת 2005/2006 הייתה השיא עבורו. הוא החמיץ חמישה משחקים בסך הכול בעונה, שבסיומה הניף הן את גביע אליפות הליגה והן את גביע ליגת האלופות לאחר הניצחון 2-1 על ארסנל בגמר. בעונת 2007/2006 שיחק ב-35 משחקי ליגה. במשחק הידידות האחרון לעונה זו נפצע בברכו והושבת עד סוף ספטמבר. לאחר ששב מהפציעה שיחק 30 משחקי ליגה עד סוף העונה.

בשנת 2007 פויול ביצע מתיחה עם עיתון "ספורט" הספרדי, ואמר כי הוא עשה קרחת.‏[1] בתאריך 13 בנובמבר 2010 הופיע פויול בפעם ה-500 שלו בכל המסגרות (עבור קבוצת הבוגרים בלבד) במשחק בליגה הספרדית נגד ויאריאל.

בעונת 2010/2011, בה סבל בחלקה מפציעה, שיחק 28 משחקים עם קבוצתו בלה ליגה. בסוף אותה עונה זכה פויול עם קבוצתו באליפות ספרד ובליגת האלופות, בגמר, נגד מנצ'סטר יונייטד שיחק חמש דקות בלבד כאשר נכנס לקראת סיום המשחק.

ב-18 בדצמבר 2012, האריך את חוזהו בברצלונה עד לתאריך ה-30 ביוני 2016, כלומר, עד שיהיה בן 38.

הוא מתאר את ברצלונה כך: "המועדון אשר כל ילד קטאלוני ירצה לשחק בשבילו, אני חי את החלום לשחק כאן כדורגל, וללא ספק ארצה לפרוש כאן".

ב-4 במרץ 2014, כינס מסיבת עיתונאים שבה הכריז שהוא מתכוון לפרוש בסוף עונת 2013/14.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פויול הוא שחקן קבע גם במדי נבחרת ספרד. עם הנבחרת השתתף באולימפיאדת סידני (2000), מונדיאל 2002, יורו 2004, מונדיאל 2006 וגביע הקונפדרציות 2009, וזכה ביורו 2008 ובמונדיאל 2010.

ביורו 2008 היה פויול חלק מכריע מהסגל, כשהיה בלם, לצד קרלוס מרצ'נה, מולנסיה, ותרם רבות לזכייתה של ספרד.

בגביע הקונפדרציות 2009, שיחק פויול 3 מתוך 5 משחקים שספרד הייתה שותפה להם, ואף היה קפטן הנבחרת באותו טורניר, משום שאיקר קסיאס, הקפטן הנוכחי, החליט לא להשתתף בטורניר.

פויול היה שותף לזכייתה של נבחרת ספרד במונדיאל 2010. במשחק חצי הגמר, שבו התמודדה ספרד נגד גרמניה, כבש פויול בנגיחה את השער היחיד במשחק, בדקה ה-73, וסייע לנבחרתו להעפיל לראשונה בתולדותיה לגמר הטורניר,‏[2] שבו ניצחה את נבחרת הולנד וזכתה בגביע. כמה ימים לאחר הזכייה ההיסטורית של ספרד בגמר המונדיאל, הודיע פויול שהוא פורש מהנבחרת,‏[3] אך לאחר מספר שיחות עם מאמן הנבחרת, החליט פויול להישאר עד אחרי יורו 2012.‏[4]

בסופו של דבר, החמיץ פויול את יורו 2012 בגלל פציעה בברכו הימנית במשחק נגד אספניול, בתחילת חודש מאי של אותה השנה. הפציעה חייבה ניתוח בברך וזמן הבראה של כ-6 שבועות.‏[5]

פויול שיחק את הופעתו ה-100 במדי נבחרת ספרד ב-6 בפברואר 2013, כקפטן הנבחרת, בניצחון נבחרתו 1-3 במשחק ידידות נגד אורוגוואי, שנערך בדוחא, קטאר.

פויול לא נכלל בסגל ספרד לגביע הקונפדרציות 2013, למרות שהיה כשיר לשחק.

נבחרת קטלוניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פויול גם שחקן של קטלוניה, משחק הבכורה שלו בקטלוניה היה ב-22 בדצמבר 2001, נגד נבחרת צ'ילה, בקאמפ נואו, בניצחון 1 - 0 לקטאלונים.

עוד משחק שפויול שיחק בנבחרת זו היה שוב ב-22 בדצמבר 2009, נגד נבחרת ארגנטינה, פויול הוחלף במשחק זה בדקה ה - 62.

לפויול 6 הופעות במדי נבחרת קטלוניה.

סגנון המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

פויול במהלך אימון

פויול ידוע כאיש חזק מאד, לפי דברי הרופא הראשי של ברצלונה, אמר: "פויול הוא החזק ביותר, יש לו את התגובה המהירה ביותר, האוהדים מתייחסים אליו כמו לאל". מיגל אנחל נאדל, אשר שיחק עם פויול תקופה קצרה, אמר: "קרלס משחק בבגרות, יש תחושה טובה לשחק איתו, יש בו גאווה רבה למועדון בו הוא משחק".

פויול ידוע כמנהיג וכשחקן מסור לקבוצתו, לעתים קרובות נשאר פויול להתאמן לאחר סיומם של אימונים, או במקום חופשים. בשנת 2010 אמר: "אין לי את הטכניקה של רומאריו, את הקצב של מארק אוברמארס או את הכוח של פטריק קלויברט, אבל אני עובד קשה יותר מאחרים, אני כמו התלמיד שאינו חכם, אך לומד ומשקיע, ובסוף - מצליח". קרלס פויול לעתים מתואר כמו הלב של ברצלונה.

חברו לקבוצה, ג'רארד פיקה אמר: "הוא אדם שגם אם תנצח אותו 0 - 3, בשניות האחרונות הוא עדיין יצעק בקולי קולות וידרבן את כולם גם אם אין שום סיכוי שננצח". עוד חבר לקבוצה לשעבר של פויול אמר: "אפילו אם נספוג ארבעה שערים, הוא יחשוב שאנחנו עדיין יכולים לנצח".

חיו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 אמר פויול: "אני אוהב חיים שקטים, גם כשאני יוצא בלילות אני יושב במסעדה עם חברים שלי". פויול מתעסק ביוגה ובפילאטיס, חבריו אף טוענים כי הוא מתעניין בבודהיזם טיבטי. בשנת 2007 פויול פגש את הדלאי לאמה.

לקראת סוף שנת 2006 נהרג אביו של פויול, ז'וזפ, בתאונת עבודה. פויול תיאר את התקופה לאחר מות אביו, שהשתלבה עם פציעה, כ"תקופה חשוכה בחיו".

בשנת 2009 אמר פויול: "אני לא אוהב לצאת הרבה, אני אוהב לקרוא ולשמוע מוזיקה של "נפלם דת'".

שיערו הוא סימן היכר של פויול, איתו הוא הולך לאורך כל הקריירה. בזמן שלואיס ואן חאל אימן את ברצלונה (כשפויול היה בן 19), הציע ואן חאל לפויול לקצץ את שערו, אך פויול עמד על שלו ולא הסתפר. פויול אף אמר כי הוא לא יוריד את שערו, לפחות עד לפרישה מכדורגל.‏[6]

ב-25 בינואר 2014 נולדה ביתם הבכורה של פויול ושל בת זוגו ונסה לורנסו - מנואלה.

סטטיסטיקות קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פויול (מימין) במדי נבחרת קטלוניה

מעודכן לתאריך 12 במרץ 2013.

מועדון עונה ליגה גביע1 אירופה אחר סך הכל
הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים
ברצלונה אתלטיק 1996/1997 1 1 0 0 0 0 0 0 1 1
1997/1998 42 3 0 0 0 0 0 0 42 3
1998/1999 38 2 0 0 0 0 0 0 38 2
1999/2000 8 0 0 0 0 0 0 0 8 0
סך הכל 89 6 0 0 0 0 0 0 89 6
ברצלונה 1999/2000 24 0 5 0 8 0 0 0 37 0
2000/2001 17 0 2 0 5 0 0 0 24 0
2001/2002 35 2 1 0 15 0 0 0 51 2
2002/2003 32 0 0 0 0 0 0 0 46 0
2003/2004 27 0 4 0 7 0 0 0 38 0
2004/2005 36 0 1 0 8 0 0 0 45 0
2005/2006 35 1 3 0 12 0 2 0 52 1
2006/2007 35 1 7 0 8 1 5 0 55 2
2007/2008 30 0 7 0 10 1 0 0 47 1
2008/2009 28 1 6 0 11 0 0 0 45 1
2009/2010 32 1 2 0 9 0 5 0 48 1
2010/2011 17 1 3 0 8 0 0 0 28 1
2011/2012 26 3 7 2 9 0 2 0 44 5
2012/2013 13 1 5 1 4 0 0 0 22 2
סך הכל 387 11 52 3 128 2 14 0 581 16
סך הכל בקריירה 475 17 52 3 128 2 14 0 670 22
  1. כולל גביע המלך הספרדי והסופר קאפ הספרדי.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת שנה סך הכל
הופעות שערים
ספרד 2000 1 0
2001 4 0
2002 10 1
2003 8 0
2004 10 0
2005 10 0
2006 10 0
2007 5 0
2008 14 1
2009 8 0
2010 14 1
2011 4 0
2012 1 0
2013 1 0
סך הכל בקריירה 100 3

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברצלונה

נבחרת ספרד

אישיים

עיטורים נוספים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]