קרלס פויול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרלס פויול
Carles Puyol Joan Gamper-Tr.jpg
מידע אישי
שם מלא קרלס פויול אי ספורקדה
תאריך לידה 13 באפריל 1978
מקום לידה פובלה דה סגור, קטלוניה שבספרד
גובה 1.78 מטר
עמדה בלם, מגן
מועדוני נוער
1993 - 1995
1995 - 1996
1996 - 1997
פובלה דה סוגור
ברצלונה
ברצלונה ג'
מועדונים מקצועיים
1997 - 1999
1999 - 2014
ברצלונה אתלטיק
ברצלונה
89 (6)
392 (12)
נבחרת לאומית
2000 - 2013 ספרד 100 (3)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד

מאזן מדליות
מתחרה עבור Flag of Spain.svg ספרד
המשחקים האולימפיים
כסף סידני 2000 כדורגל

קרלס פויול אי ספורקדהקטלאנית: Carles Puyol i Saforcada; נולד ב-13 באפריל 1978 בפובלה דה סגור, ליידה, קטלוניה) הוא כדורגלן עבר ספרדי קטלוני ששיחק בעמדת הבלם בברצלונה שם שימש קפטן הקבוצה ובנבחרת ספרד. כיום משמש כעוזר המנהל הספורטיבי בברצלונה.

בשל גופו החסון והשיער הארוך והמתולתל שלו, הוא מכונה "טרזן". במשך תקופה של 15 שנים הופיע פויול במדי ברצלונה ב-593 משחקים רשמיים, מה שהופך אותו לשחקן עם מספר ההופעות השני בגודלו במדי הקבוצה. עם הקבוצה הוא זכה ב-6 אליפויות ספרד וב-3 גביעי ליגת האלופות. במדי נבחרת ספרד, עמה הגיע ל-100 הופעות, היה שותף לזכייתה השנייה ביורו 2008 והראשונה במונדיאל 2010.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פויול החל לשחק כדורגל בקבוצת הכדורגל המקומית, בעמדת השוער. לאחר שנפצע בכתפו הפך להיות חלוץ. בשנת 1995, בגיל 17, הצטרף פויול למחלקת הנוער של ברצלונה, "לה מאסיה". הוא הוסט מתפקיד החלוץ לתפקיד הקשר האחורי. בספר "מאחורי דלתות סגורות" שנותן סיפורים רבים מהיסטוריה של ברצלונה, מסופר שפויול קיבל ביקורת וספקות רבים מגורמים במחלקת הנוער של ברצלונה, ועלו מחשבות להעבירו לקבוצה אחרת.‏[1] אף על פי כן, ב-1997 קודם פויול לקבוצת המשנה של ברצלונה, ברצלונה ב', בה שיחק במשך שנתיים בעיקר כמגן ימני.

ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא החל לשחק בקבוצת הבוגרים של ברצלונה תחת המאמן לואי ואן חאל, שנתן לפויול את הופעת בכורתו ב-2 באוקטובר 1999, בניצחון ברצלונה 2-0 על ויאדוליד. בעונתו הראשונה בקבוצה הבוגרת, בה עדיין השתייך רשמית לקבוצת המשנה, שיחק ב-24 משחקי ליגה, עם המספר 32 על גבו. פויול תפס את מקומו של המגן ההולנדי מיכאל רייזיחר, כשלפי דברי הספר "מאחורי דלתות סגורות", זה היה מפני שהמאמן לא היה מרוצה מיכולותיו, ופויול היה ברירת המחדל, בתור שחקן שגדל במועדון.‏[1] בעונה הבאה, עונת 2000/01, קודם באופן רשמי לקבוצה הבוגרת והוא שיחק ב-17 משחקי ליגה. במהלך עונה זו הראה פויול את יכולותיו ההגנתיות, בעיקר בשמירה הדוקה על שחקני ההתקפה של הקבוצה היריבה, והמאמן ואן חאל הסיט אותו בהדרגה מתפקיד המגן הימני לתפקיד הבלם.

בעונה הבאה, ב-11 בנובמבר 2001, הבקיע פויול את שערו הראשון במדי הקבוצה הבוגרת, מול אותה קבוצה בה ערך את בכורתו - ריאל ויאדוליד. בתחילת עונת 2002/03 קיבל פויול את החולצה מספר 5, המספר עמו הוא מזוהה יותר מכול במהלך הקריירה שלו. בעונה זו הרגע הזכור ביותר היה במשחק מול לוקומוטיב מוסקבה בליגת האלופות. לאחר ששחקן התקפה של היריבה עבר את השוער ונותר לבעוט לבדו מול השער, פויול התמקם במהירות בינו לבין השער, הדף את הכדור עם החזה ומנע שער, אף על פי שלרוב כדורים כאלה מסתיימים בשער או בעבירת יד.‏[2]

בעונת 2004/2003, כעת עם המאמן פרנק רייקארד, הפך פויול לקפטן השלישי של ברצלונה. בעונה זו ערך 27 הופעות בליגה ושבע נוספות בגביע אופ"א ועזר לקבוצתו לסיים במקום השני בליגה.

בתחילת עונת 2004/05, לאחר פרישתו של לואיס אנריקה, קפטן הקבוצה, ועזיבתו של פיליפ קוקו, קפטן המשנה, מונה פויול לקפטן הקבוצה. היה זה הספתח לתחילתה של תקופה נפלאה עבור הקבוצה, שכן כקפטן הקבוצה זכה פויול להניף מעל לעשרים תארים, בהם 6 אליפויות הליגה הספרדית ו-3 גביעי ליגת האלופות. כבר בעונה זו הצליחה ברצלונה לזכות באליפות ראשונה מזה 6 שנים, עם פויול כשחקן קבוע במרכז ההגנה - הוא שיחק 36 משחקי ליגה מתוך 38.

פויול באפריל 2007

עונת 2005/2006 הייתה עונה נפלאה עבורו. ברצלונה הצליחה לזכות באליפות הליגה בפעם השנייה ברציפות, ולראשונה מזה 14 שנה גם בליגת האלופות, לאחר ניצחון 2-1 על ארסנל בגמר. פויול שמר על מקום קבוע בהגנת ברצלונה ומיעט להחמיץ משחקים. יכולותיו הטובות באותה עונה באו לידי ביטוי בזכייה בתואר שחקן ההגנה הטוב ביותר ב-2006. עונת 2007/2006, בה שיחק פויול ב-35 מתוך 38 משחקי ליגה, הסתיימה בצורה צורמת מבחינה ספורטיבית. במחזור ה-37, ספגה קבוצתו שער בדקה ה-89 מרגליו של ראול טאמודו, כשבמקביל מבקיעה ריאל מדריד שער במשחקה. שני שערים אלו הביאו לכך שריאל מדריד תפסה את המקום הראשון בליגה במקומה של ברצלונה, וכך היא הצליחה לזכות באליפות, בעוד ברצלונה מסיימת במקום השני. במשחק הידידות האחרון לעונה זו, ביוני 2007, נפצע ברצועות בברכו והושבת לשלושה חודשים, עד סוף ספטמבר.

לאחר ששב מהפציעה בעונת 2007/08, הספיק פויול להשתתף ב-30 משחקים בליגה, אך הקבוצה עצמה לא הצליחה לשחזר את ההצלחות מהעונות הקודמות עם רייקארד והגיעה רק למקום השלישי, אחרי ריאל מדריד וויאריאל, כשבסוף העונה הקבוצה אף מובסת על ידי מדריד בביתה בתוצאה 4-1. אמנם הקבוצה הגיעה לחצי גמר ליגת האלופות והודחה נגד מנצ'סטר יונייטד, אך היכולת הדלה בליגה הביאה לכך שהסתיימה דרכו של רייקארד במועדון הכדורגל ברצלונה.

פויול (במרכז, מספר 5) במשחק הקלאסיקו בו ניצחה ברצלונה 6-2 ופויול הבקיע שער

את מקומו של רייקארד החליף פפ גוארדיאולה, קפטן העבר של הקבוצה, עמו פויול הספיק לשחק עד 2001. עונת 2008/09 הייתה העונה המוצלחת ביותר בהיסטוריה של ברצלונה - היא זכתה בטרבל, כלומר שלושת התארים האפשריים: גביע, ליגה וליגת האלופות. פויול אמנם נפצע מספר פעמים וסך המשחקים בהם שותף לא היה גבוה כבשנים קודמות, אך הוא כן הספיק לשחק ברגעים החשובים של הקבוצה בסוף העונה. בקלאסיקו, במשחק מול ריאל מדריד שנערך באצטדיונה הביתה ב-2 במאי 2009, הבקיע פויול שער נגיחה שהעלה את קבוצתו ליתרון 2-1. את השער חגג על ידי כך שהוריד את סרט הקפטן ונישק אותו לעיני הקהל המדרידאי, מה שהפך לרגע סמלי בקריירה שלו בפרט ובעונה זו עבור ברצלונה בכלל. הקבוצה ניצחה בסוף המשחק 6-2, הניצחון המשמעותי ביותר של ברצלונה על ריאל בביתה. בגמר גביע המלך שיחק פויול כמגן שמאלי, כחיפוי על השעייתו של אריק אבידל, והקבוצה ניצחה את אתלטיק בילבאו 4-1. בגמר ליגת האלופות לאותה שנה, שיחק פויול כמגן ימני, הפעם מחפה על דני אלבס המושעה, והוא הצליח לעזור לקבוצתו לשמור על רשת נקייה מול מנצ'סטר יונייטד ושחקני ההתקפה המוכשרים שלה, כריסטיאנו רונאלדו, קרלוס טבס וויין רוני. הייתה זו הזכייה השלישית של ברצלונה בליגת האלופות והשנייה עם פויול.

פויול בשנת 2010

בתחילת עונת 2009/2010, זכתה ברצלונה בסופר קאפ הספרדי ובסופר קאפ האירופי, ומאוחר יותר, בדצמבר 2009, גם באליפות העולם לקבוצות לאחר ניצחון על אסטודיאנטס בהארכה. בכך, השלימה הקבוצה זכייה בשישה תארים בשנה אחת, הישג יחיד במינו בכדורגל האירופי, כשאת כל התארים מניף פויול. בעונה זו המשיך גוארדיאולה להדריך את הקבוצה בהצלחה, והיא זכתה בליגה בפעם השנייה ברציפות עם 99 נקודות, והגיעה לחצי גמר ליגת האלופות, בו הודחה על ידי אינטר מילאנו. תפקידו המרכזי והיכולת הטובה של פויול בקבוצה המשיכו, מה שבא לידי ביטוי בסוף עונה זו, כשנכלל בפעם האחרונה בהרכב השנה של פיפ"א, המכונה FIFPro World XI.

בעונת 2010/11 התמודד פויול עם מספר פציעות שהגבילו את מספר הופעותיו במדי הקבוצה - רק 27 הופעות בכל המסגרות ו-17 בליגה, הכמות הנמוכה ביותר של פויול מזה עשור. בתאריך 13 בנובמבר 2010 הופיע פויול בפעם ה-500 שלו בכל המסגרות במדי ברצלונה במשחק בליגה נגד ויאריאל. ב-29 בנובמבר היה שותף פויול לאחד ממשחקיה הטובים ביותר של ברצלונה מול ריאל מדריד, בו ניצחה ברצלונה בתוצאה 5-0. בינואר 2011 נפצע בברכו, ולמרות אי-כשירות מלאה, שיחק פויול גם במשחק הקלאסיקו השני לאותה עונה באפריל, אך לא בגמר גביע המלך בו הפסידה ברצלונה 1-0 לאותה ריאל מדריד. בעונה זו זכתה ברצלונה באליפות הליגה בפעם השלישית ברציפות. הקבוצה הגיעה גם לגמר ליגת האלופות, בו פויול נכנס כמחליף 6 דקות לסיום. הקבוצה ניצחה את מנצ'סטר יונייטד בתוצאה 3-1, וכשהגיע הרגע של פויול להניף את הגביע, הוא החליט להעניק את סרט הקפטן ואת הכבוד שבהנפת הגביע לאריק אבידל, שהחלים בהצלחה מהסרת גידול בכבד בחודשים שלפני כן.‏[3] רק לאחר סוף העונה, נותח פויול בברכו.‏[3]

פויול בפעולה בעונת 2011/12

בתחילת עונת 2011/12 פויול היה עדיין פצוע, אך ברצלונה זכתה בסופר קאפ הספרדי לאחר ניצחון על ריאל מדריד באוגוסט 2011. פויול החלים בסוף ספטמבר והיה שותף לזכיית הקבוצה באליפות העולם לקבוצות שנערך בדצמבר. למרות זאת, זו הייתה עונתו האחרונה של גוארדיאולה בברצלונה, לאחר שהפסידה את אליפות הליגה לריאל מדריד והודחה בחצי גמר ליגת האלופות על ידי צ'לסי. בגביע הספרדי, הבקיע פויול שער בנגיחה לרשתה של ריאל מדריד ברבע הגמר ושער נגיחה נוסף לרשתה של ולנסיה בחצי הגמר. שערים אלו עזרו לברצלונה להגיע לגמר, אך פויול לא שותף בו בשל פציעה נוספת בברכו שמנעה ממנו לשחק במשך מספר חודשים. הוא הבקיע 3 שערי ליגה נוספים, ועם 5 שערים בסך הכול באותה עונה, הייתה זו העונה הפורייה ביותר של פויול מבחינת כיבוש שערים. הקבוצה זכתה בגביע לאחר ניצחון 3-0 על אתלטיק בילבאו. בעונה זו אמנם שיחק יותר מאשר העונה שלפניה, אך עדיין שותף רק ב-26 משחקי ליגה, שכן שני הבלמים הבכירים בקבוצה היו ג'רארד פיקה וחאבייר מסצ'ראנו. בעונה זו חלף על פני מיגלי והפך לשחקן עם מספר ההופעות השני בגודלו בכל המסגרות הרשמיות במדי ברצלונה, מאחורי חברו הוותיק לקבוצה צ'אבי.

את גוארדיאולה החליף עוזרו, טיטו וילאנובה. לאחר שהחלים מהפציעה בברך, פרק פויול את מרפקו במשחק ליגת האלופות נגד בנפיקה. בתחילה התחזית להיעדרותו הייתה חודשיים, אך פויול חזר לכשירות תוך מחצית מהזמן. ב-18 בדצמבר 2012, האריך את חוזהו בברצלונה בפעם האחרונה, עד לסוף עונת 2015/16. עונה זו הייתה מוצלחת עבור ברצלונה בליגה, בה היא זכתה עם כמות שיא של 100 נקודות, אך בליגת האלופות היא הודחה בחצי הגמר על ידי באיירן מינכן בהפסד כפול. עבור פויול הייתה זו עונה קשה, והוא מיעט לשחק בשל פציעות נוספות מעבר לפריקת המרפק. לקראת סוף העונה נפצע פעם נוספת בברכו ועבר ניתוח שישי בקריירה שלו.‏[4]

וילאנובה סיים את תפקידו כמאמן ברצלונה מכיוון שחלה בסרטן הגרון בפעם השנייה תוך פחות משנה. בעונה זו, עונת 2013/14, אייש טאטה מרטינו הארגנטינאי את תפקיד המאמן, ופויול החלים מהפציעה בברכו זמן כחודשיים לאחר תחילת העונה. הוא הספיק להשתתף בחמישה משחקי ליגה בסך הכול. האחרון שבהם היה מול אלמריה, ב-2 במרץ 2014. במשחק זה הבקיע גול ועבר את מיגלי גם במספר משחקי הליגה כשחקן ברצלונה. באותו משחק נפצע פעם נוספת. יומיים לאחר מכן כינס פויול מסיבת עיתונאים שבה הודיע על כוונתו לעזוב את הקבוצה בסיום העונה, מבלי לציין אם מדובר בפרישה או במעבר לקבוצה אחרת.‏[5] פויול לא הצליח להחלים מפציעתו, אף על פי שכן נכלל בסגל הקבוצה בגמר הגביע הספרדי מול ריאל מדריד, וב-15 במאי 2014, הודיע פויול על פרישה ממשחק פעיל.‏[6] בפרידתו מהקבוצה אמר "חייתי את החלום של ילדים קטנים, עושה את הדבר שאני הכי נהנה ממנו בחיים, משחק ומתאמן בכדורגל".‏[7]

פויול הוא השחקן השני המעוטר בתולדות ברצלונה, עם 21 תארים קבוצתיים, כאשר לפניו נמצא רק צ'אבי. הוא זכה שש פעמים באליפות ספרד, פעמיים בגביע המלך, 6 פעמים בסופר קאפ הספרדי, 3 פעמים בליגת האלופות, פעמיים בסופר קאפ האירופי ועוד פעמיים באליפות העולם לקבוצות. הוא הופיע ב-392 משחקי ליגה, ב-120 משחקי ליגת האלופות, ב-58 משחקי גביע, ב-9 משחקי גביע אופ"א, ב-6 משחקים בסופר קאפ הספרדי, ב-6 משחקים באליפות העולם לקבוצות ובשני משחקי סופר קאפ אירופי. סך הכול 593 משחקים רשמיים במדי ברצלונה, וכך הוא, כאמור, השחקן עם מספר ההופעות השני בגודלו במדי ברצלונה. מבין משחקים אלו ניצח ב-369 משחקים והפסיד רק ב-96. הוא הבקיע במדי הקבוצה 18 גולים: 12 בליגה, 4 בגביע ו-2 בליגת האלופות.‏[8]

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 2000 שיחק עם הנבחרת האולמפית של ספרד באולימפיאדת סידני (2000), עמה זכה במדליית כסף. את הופעת בכורתו בנבחרת ספרד הבוגרת ערך פויול ב-15 בנובמבר 2000. הטורניר המשמעותי הראשון שפויול לקח בו חלק היה מונדיאל 2002 שנערך ביפן ובקוריאה הדרומית. פויול שותף בארבעה משחקים והנבחרת הודחה ברבע הגמר על ידי קוריאה הדרומית.

פויול עזר לנבחרת להעפיל ליורו 2004, אך הנבחרת לא הצליחה לעבור את שלב הבתים של הטורניר עצמו. פויול היה שחקן קבוע במוקדמות מונדיאל 2006 והוא היה שותף להעפלתה לטורניר הגמר שנערך בגרמניה. הוא חבר בהגנה לפאבלו איבנייס והוא שיחק בכל ארבעת משחקי הנבחרת. במשחק שלב הבתים נגד אוקראינה בישל שער לפרננדו טורס. נבחרתו עברה את שלב הבתים אך הודחה בשמינית הגמר על ידי צרפת.

ביורו 2008 שנערך בשווייץ ובאוסטריה היה פויול חלק חשוב בהרכב הנבחרת, כששיחק בעמדת הבלם לצד קרלוס מרצ'נה. הנבחרת ספגה שני שערים בלבד, כשפויול משחק בכל המשחקים מלבד המשחק האחרון בשלב הבתים מול יוון, שהיה חסר חשיבות שכן נבחרת ספרד כבר העפילה לשלב הבא. לבסוף, זכתה נבחרת ספרד בתואר לראשונה מזה 48 שנים לאחר ניצחון בגמר על גרמניה. יכולתו של פויול הביאה לכך שנכלל בנבחרת הטורניר.

בגביע הקונפדרציות 2009, שיחק פויול 3 מתוך 5 משחקים שספרד הייתה שותפה להם. במשחק השלישי והאחרון בשלב הבתים ענד את סרט הקפטן, בהיעדרו של הקפטן הקבוע איקר קאסיאס.

פויול היה שותף לזכייתה של נבחרת ספרד במונדיאל 2010 והוא שיחק כל דקת משחק אפשרית בטורניר, לצד חברו לקבוצה בברצלונה ג'רארד פיקה. במשחק חצי הגמר, שבו התמודדה ספרד נגד גרמניה, כבש פויול בנגיחה את השער היחיד במשחק ובכך סייע לנבחרתו להעפיל לגמר.‏[9] בגמר ניצחה נבחרת ספרד את נבחרת הולנד 1-0 בהארכה וזכתה בגביע לראשונה בתולדותיה. ימים בודדים לאחר הזכייה ההיסטורית של ספרד בגמר המונדיאל, הודיע פויול שהוא פורש מהנבחרת,‏[10] אך לאחר מספר שיחות עם מאמן הנבחרת, החליט פויול להישאר עד אחרי יורו 2012.‏[11]

פויול שיחק מספר משחקי ידידות ומוקדמות יורו נוספים בשנתיים שלאחר מכן, אך בסופו של דבר, החמיץ את יורו 2012 בגלל פציעה בברכו הימנית מהמשחק נגד אספניול, בתחילת חודש מאי של אותה השנה. הפציעה חייבה ניתוח בברך וזמן הבראה של כ-6 שבועות.‏[12]

פויול שיחק את הופעתו ה-100 והאחרונה במדי נבחרת ספרד ב-6 בפברואר 2013, כקפטן הנבחרת, בניצחון נבחרתו 1-3 במשחק ידידות נגד אורוגוואי, שנערך בדוחא, קטאר.

פויול לא נכלל בסגל ספרד לגביע הקונפדרציות 2013.

שערים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

# תאריך אצטדיון יריבה שער תוצאת משחק מסגרת
1. 17 באפריל 2002 וינדזור פארק, בלפאסט, צפון אירלנד Ulster banner.svg  צפון אירלנד 4-0 5-0 משחק ידידות
2. 11 באוקטובר 2008 א. לה קוק ארנה, טאלין, אסטוניה Flag of Estonia.svg  אסטוניה 3-0 3-0 מוקדמות מונדיאל 2010
3. 7 ביולי 2010 מוזס מבהידה, דרבן, דרום אפריקה Flag of Germany.svg  גרמניה 1-0 1-0 מונדיאל 2010

נבחרת קטלוניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לנבחרת הלאומית של ספרד, שיחק פויול גם בנבחרת קטלוניה. משחק הבכורה שלו במדיה היה ב-22 בדצמבר 2001, בניצחון 1-0 על נבחרת צ'ילה, משחק שנערך בקאמפ נואו.

עוד משחק שפויול שיחק בנבחרת זו היה ב-22 בדצמבר 2009, נגד נבחרת ארגנטינה. במשחקו הלפני האחרון במדי הנבחרת, בדצמבר 2010 נגד הונדורס, נפצע פויול והוחלף על ידי מארק ברטרה. משחקו האחרון היה בינואר 2013, בתיקו מול ניגריה. סך הכול שיחק פויול בשישה משחקים במדי הנבחרת הקטלוני.

סגנון ואופי המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

פויול במהלך אימון

פויול ידוע כאתלט חזק מאוד ויוצא דופן. על כך העיד הרופא הראשי של המועדון: "פויול הוא שחקן סולידי, דינאמי, בעל תגובות מהירות ביותר וכוח מתפרץ אדיר".‏[13] מיגל אנחל נאדל, אשר שיחק עם פויול תקופה קצרה, אמר: "קרלס משחק בבגרות, בעל יכולת מיקום טובה מאוד. יש בו גאווה רבה למועדון בו הוא משחק".‏[13] למרות גובהו הממוצע (1.78 מטרים), הצליח פויול להתגבר במאבקים אוויריים רבים, הן בהגנה והן בהתקפה. פויול תואר כשחקן קשוח שמשחק באינטנסיביות ובריכוז גבוהים לאורך כל המשחק, בעל יכולת תיקול מדויקת מאוד. יכולתו במדי ברצלונה ובמדי ספרד הביאו לכך שאנשים וגופים רבים החשיבו אותו לאחד משחקני ההגנה הטובים ביותר בתקופתו.‏[14][15][16]

פויול ידוע כשחקן שמסור לקבוצתו, לעתים קרובות נשאר פויול להתאמן לאחר סיומם של אימונים, או במהלך חופשים.‏[17] בשנת 2010 אמר: "אין לי את הטכניקה של רומאריו, את הקצב של מארק אוברמארס או את הכוח של פטריק קלויברט, אבל אני עובד קשה יותר מאחרים. אני כמו התלמיד שאינו חכם, אך לומד ומשקיע, ובסוף - מצליח".‏[13] קרלס פויול לעתים מתואר כמו הלב של ברצלונה.

חברו לקבוצה, ג'רארד פיקה אמר: "הוא אדם שגם אם אנחנו מנצחים 0 - 3, בשניות האחרונות הוא עדיין יצעק בקולי קולות וידרבן את כולם לשמור על ריכוז". עוד חבר לקבוצה לשעבר של פויול אמר: "אפילו אם נספוג ארבעה שערים, הוא יחשוב שאנחנו עדיין יכולים לנצח".‏[17]

בנוסף לכל אלה, פויול היה ידוע כשחקן הוגן מאוד,‏[18] כמנהיג דגול שידוע בכנותו ובנאמנותו.‏[19] במשחק מול מאיורקה בספטמבר 2005, הורחק אחד משחקני היריבה, והוא הגיב בעצבים רבים, בין היתר בסטירה לפניו של פויול - פויול נותר רגוע ושקט, ואף ניסה להרגיע את חבריו לקבוצה שבאו להגן עליו.‏[20] בגביע ז'ואן גאמפר בשנת 2010, העניק פויול את הגביע לשחקנה לשעברה של ברצלונה, רונאלדיניו, ודרש ממנו להצטרף לתמונה הקבוצתית.‏[21] בדצמבר 2011, במשחק בו ברצלונה נכנסה לפיגור מול ריאל מדריד בדקה הראשונה, פני שאר השחקנים היו נפולות, אך פויול צעק ועודד את חבריו לקום ולהמשיך. לבסוף ברצלונה הפכה את התוצאה וניצחה 3-1. בינואר 2013, לאחר שנזרק מצית על פיקה במשחק מול ריאל מדריד, פיקה החל להתלונן, אך פויול השליך את המצית החוצה ודרש ממנו להמשיך לשחק כרגיל‏[22] בהזדמנות אחרת, כאשר טיאגו אלקנטרה ודני אלבס חגגו גול בשחצנות בניצחון 7-0 על ראיו ואיקאנו, פויול הפסיק אותם מתוך כבוד ליריבה.‏[22]

קריירה כמנהל ספורטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 במאי 2014 מונה קרלס פויול לעוזר המנהל הספורטיבי של ברצלונה, אנדוני זוביזרטה.‏[23]

מעבר לכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראיונות שונים תיאר את העדפותיו לחיים שקטים, את אהבתו לקריאה ולהאזנה למוזיקה. הוא טען שהוא לא אוהב לצאת לבלות הרבה, אך הבילוי המועדף עליו הוא לשבת במסעדה עם חברים.‏[24][25]

לקראת סוף שנת 2006 נהרג אביו של פויול, ז'וזפ, בתאונת עבודה. פויול תיאר את התקופה לאחר מות אביו, שהשתלבה עם פציעה, כ"תקופה חשוכה בחייו". בביוגרפיה שלו תיאר פויול את אביו כמודל לחיקוי של עבודה והקרבה, מאפיינים שבלטו בסגנון משחקו.

שיערו הוא סימן היכר של פויול, איתו הוא הולך לאורך כל הקריירה. בזמן שלואי ואן חאל אימן את ברצלונה (כשפויול היה בן 19), הציע ואן חאל לפויול לקצץ את שערו, אך פויול עמד על שלו ולא הסתפר. פויול אף אמר כי הוא לא יוריד את שערו, לפחות עד לפרישה מכדורגל.‏[26] בשנת 2007 פויול ביצע מתיחה עם עיתון "ספורט" הספרדי, ואמר כי הוא עשה קרחת.‏[27]

ב-2010 הוציא קולקציית שעוני יד, הקרויים CP5.‏[28]

ב-25 בינואר 2014 נולדה ביתם הבכורה של פויול ושל בת זוגו ונסה לורנסו - מנואלה.

סטטיסטיקות קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פויול במדי נבחרת קטלוניה
מועדון עונה ליגה גביע1 אירופה אחר סך הכל
הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים
ברצלונה אתלטיק 1996/1997 1 1 0 0 0 0 0 0 1 1
1997/1998 42 3 0 0 0 0 0 0 42 3
1998/1999 38 2 0 0 0 0 0 0 38 2
1999/2000 8 0 0 0 0 0 0 0 8 0
סך הכל 89 6 0 0 0 0 0 0 89 6
ברצלונה 1999/2000 24 0 5 0 8 0 0 0 37 0
2000/2001 17 0 2 0 5 0 0 0 24 0
2001/2002 35 2 1 0 15 0 0 0 51 2
2002/2003 32 0 0 0 0 0 0 0 46 0
2003/2004 27 0 4 0 7 0 0 0 38 0
2004/2005 36 0 1 0 8 0 0 0 45 0
2005/2006 35 1 3 0 12 0 2 0 52 1
2006/2007 35 1 7 0 8 1 5 0 55 2
2007/2008 30 0 7 0 10 1 0 0 47 1
2008/2009 28 1 6 0 11 0 0 0 45 1
2009/2010 32 1 2 0 9 0 5 0 48 1
2010/2011 17 1 3 0 8 0 0 0 28 1
2011/2012 26 3 7 2 9 0 2 0 44 5
2012/2013 13 1 5 1 4 0 0 0 22 2
2013/2014 5 1 6 1 1 0 0 0 12 2
סך הכל 392 12 58 4 129 2 14 0 593 18
סך הכל בקריירה 481 18 58 4 129 2 14 0 682 24
  1. כולל גביע המלך הספרדי והסופר קאפ הספרדי.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת שנה סך הכל
הופעות שערים
ספרד 2000 1 0
2001 4 0
2002 10 1
2003 8 0
2004 10 0
2005 10 0
2006 10 0
2007 5 0
2008 14 1
2009 8 0
2010 14 1
2011 4 0
2012 1 0
2013 1 0
סך הכל בקריירה 100 3

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברצלונה

נבחרת ספרד

אישיים

עיטורים נוספים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרים ודפים של פויול[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות ומאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ¿Quién no quería a Puyol en el Barça?, בספורט הקטלוני, 4 באוקטובר 2012
  2. ^ 10 key moments for Carles Puyol, באתר הרשמי של מועדון הכדורגל ברצלונה, 22 בינואר 2013
  3. ^ 3.0 3.1 Knee surgery for Barca captain Puyol, ‏ ESPN,‏ 31 במאי 2011
  4. ^ Carles Puyol, cuando el quirófano es el salón de casa, עיתון sport,‏ 18 ביוני 2013 (בספרדית)
  5. ^ פויול כינס מסע"ת והודיע: "עוזב את ברצלונה בתום העונה" מערכת אתר וואלה!
  6. ^ קרלס פויול פורש: "חייתי את החלום של מיליוני ילדים" מערכת אתר וואלה!
  7. ^ Puyol: "I came here as a boy and I leave with a family", האתר הרשמי של ברצלונה, 15 במאי 2014
  8. ^ Infográfico: La trayectoria de Carles Puyol, al detalle באתר הרשמי של ברצלונה (בספרדית)
  9. ^ ספרד ניצחה 0:1 את גרמניה; תפגוש את הולנד בגמר עמית בן מנחם, אתר Mako
  10. ^ לפרוש בסטייל: פויול החליט לסיים דרכו בנבחרת מערכת אתר ONE
  11. ^ פויול החליט לא לפרוש מנבחרת ספרד מערכת אתר וואלה! ספורט
  12. ^ פויול נפגע בברך ויחמיץ את היורו ואת גמר הגביע מערכת אתר ONE
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 Puyol anchors Spanish defense with combination of hard work, grit, בן לייטון, ספורטס אילוסטרייטד, 9 ביולי 2010
  14. ^ פרופיל השחקן ב-ESPN בספרדית
  15. ^ Puyol agiganta su leyenda, אתר אופ"א, 13 בנובמבר 2000
  16. ^ "En esta Eurocopa, Puyol me recuerda a Maldini", מאת חואקין מרוקו, אס הספרדי, 24 ביוני 2008
  17. ^ 17.0 17.1 Puyol returns to give Barcelona lift and leadership, סיד לואו, הגארדיאן, 29 באפריל 2008
  18. ^ Ronaldo: "Puyol epitomises fair play in football", מארקה, 5 במרץ 2014
  19. ^ Puyol is one of Spain's greatest ever, says Hierro,‏ MSN Sport, ‏ 12 במרץ 2014
  20. ^ דיווח המשחק באתר elmundo.es
  21. ^ Ronaldinho: "I love Barça", באתר הרשמי של ברצלונה, 25 באוגוסט 2010
  22. ^ 22.0 22.1 Carles Puyol dio una lección de 'fair play' a Gerard Piqué, אס הספרדי, 31 בינואר 2013
  23. ^ קרלס פויול מונה לעוזר המנהל הספורטיבי של ברצלונה, אתר וואלה!
  24. ^ Manchester United v Barcelona: Live, הטלגרף, 27 במאי 2009
  25. ^ Carles Puyol On Life, Leadership And Trophies At Barcelona, באתר goal.com,‏ 15 במרץ 2009
  26. ^ מעצב שיער: קרלס פויול - הסמל של נבחרת ספרד יעקב זיו, אתר nrg מעריב
  27. ^ מתיחה בספרד: קרלס פויול עשה קרחת מערכת אתר ONE
  28. ^ האתר הרשמי של CP5