רפאל נדאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רפאל נדאל
Rafael Nadal volley cropped.jpg
מדינה ספרד
תאריך לידה: 3 ביוני 1986 (בן 28)
מקום לידה מיורקה, ספרד
גובה 1.85 מטר
יד חובטת: שמאל
מקצוען משנת: 2001
סה"כ פרסים שצבר/ה: 70,704,129 דולר

מקום 2 בכל הזמנים

יחידים
דירוג שיא: 1 (18 באוגוסט 2008)
זכיות בטורנירים: 64
זוגות
דירוג שיא: 26 (8 באוגוסט 2005)
זכיות בטורנירים: 8
שיאי גראנד סלאם
זכיות: 14
אליפות אוסטרליה הפתוחה זכייה (2009)
אליפות צרפת הפתוחה זכייה (2005-2008, 2010-2014)
וימבלדון זכייה (2008, 2010)
אליפות ארצות הברית הפתוחה זכייה (2010, 2013)
מאזן מדליות
טניס
המשחקים האולימפיים
זהב בייג'ינג 2008 טורניר היחידים

רפאל נדאל פרירהקטלאנית: Rafael "Rafa" Nadal Parera; (ידוע בכינויו "רפא", ו"השור"). נולד ב-3 ביוני 1986) הוא טניסאי ספרדי המדורג במקום שני בעולם (נכון ליולי 2014).

נדאל זכה ב-14 תארי גראנד סלאם בקריירה שלו ובמדליית זהב באולימפיאדת בייג'ינג (2008). נדאל הוא הטניסאי השני בהיסטוריה של ה-ATP (בנוסף לאנדרה אגאסי) שהשלים במהלך הקריירה "גולדן סלאם" - זכייה בכל ארבעת טורנירי הגראנד סלאם ובמדליית זהב אולימפית. נדאל הוא גם שיאן הזכיות בטורניר גראנד סלאם אחד, כשבאמתחתו 9 זכיות באליפות צרפת הפתוחה (2005 - 2014 למעט 2009). הוא גם שיאן הזכיות בטורנירים מסדרת "המאסטרס 1000" כאשר זכה ב-27 כאלה בכל הקריירה.

תחילת הקריירה של נדאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נדאל נולד ב-3 ביוני 1986 במנקור, מיורקה. בצעירותו רצה להמשיך את דרכו של דודו, שחקן הכדורגל, מיגל אנחל נדאל. הוא לא הצליח בענף ספורט זה ופנה לטניס. הוא התחיל לשחק בגיל צעיר תחת הדרכתו של דוד אחר שלו, טוני נדאל. טוני (מאמנו עד היום) גילה פוטנציאל בידו השמאלית של נדאל כשהיה צעיר והחליט שישחק ביד שמאל, על-אף העובדה שנדאל ימני. נדאל הצליח בתחום זה ואף זכה באליפות ספרד ובאליפות אירופה לגילאי 12. כעבור שנתיים, בגיל 14, הציעה לו ההתאחדות הספרדית לטניס לעבור לאקדמיית הטניס בברצלונה, שם למד בעבר קרלוס מויה, גיבור הילדות של נדאל. הוריו לא רצו לשלוח אותו למקום מרוחק זה ואביו החליט לממן את אימוניו במיורקה.

סגנון משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנדאל סגנון די הגנתי, הוא לא מרבה לעלות לחבטות יעף, ובדרך כלל מחכה לשגיאה של יריבו. הוא מכה את הכדורים בספין (סיבוב) עמוק מאוד בחבטת הפורהנד שלו, מכה הגורמת לכדור לקפוץ גבוה יותר כאשר הוא נוחת על המגרש וכך הוא מקשה על יריבו. ההתמחות של נדאל היא משטח החימר, עליו גדל. ההצלחה שלו על משטח זה עצומה, והוא זכה 9 פעמים באליפות צרפת הפתוחה. בתחילת הקריירה שלו הייתה חבטת ההגשה (הסרב) נקודת התורפה שלו, אך במשך השנים הוא שיפר אותה מאוד. אחת החבטות שנדאל מצליח להפיק ברמה גבוהה משל כל שחקני הסבב, היא חבטת ההעברה. הוא מצליח להעביר כדורים מאוד קשים שנחשבים עבור רוב שחקני הסבב לאבודים.

מאפיין ייחודי נוסף של נדאל הוא הכושר הגופני שלו, אולי הכושר הטוב משל כל שאר השחקנים, ולמאפיין זה יש חלק גדול ומשמעותי בהצלחה שלו במהלך השנים.

הפציעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך כל הקריירה שלו סבל נדאל מפציעות טורדניות בברכיים, נקודת התורפה שלו. נדאל הפסיד טורנירים בשל פציעותיו בברכיים: לדוגמה, הוא לא שיחק בטורניר ווימבלדון בשנת 2009, ואף שמט חודש מוקדם יותר את התואר "הקבוע" שלו ברולאן גארוס. לאחר מכן הוא פרש מטורניר אוסטרליה 2010 ברבע הגמר מול אנדי מארי במצב של 3:6, 6:7 ו-0:3 למארי. ב-2011 הוא הודח שוב ברבע הגמר במלבורן בגלל פציעה, אבל סיים את המשחק מתוך כבוד ליריבו דויד פרר. בחודש מרץ 2012 הוא פרש מטורניר מיאמי עוד לפני חצי הגמר מול אנדי מארי. כל אלו מצטרפים לפרישה שלו מהטורניר האולימפי האחרון, מטורניר סינסנטי, אליפות ארצות הברית ואליפות אוסטרליה הפתוחה.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 זכה נדאל בטורניר הראשון שלו. היה זה טורניר סופוט, שנערך בפולין. בדרך לגמר הוא ניצח את ויקטור האנסקו, ארנו די פסקאלה, פרנקו סקווילארי, פליקס מנטייה ובגמר את חוסה אקסוסו בשתי מערכות. בדצמבר אותה שנה זומן נדאל לנבחרת ספרד בגמר גביע דייוויס נגד ארצות הברית. רפאל נדאל שיחק במשחק השני נגד אנדי רודיק, המדורג במקום השני בעולם, והפתיע כשניצח אותו ב־4 מערכות והעלה את ספרד ליתרון 0:2 באותו המשחק, שהסתיים ב־2:3 לספרדים. בסופו של דבר זכו הספרדים גם בגביע.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הקריירה המקצוענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002 השתתף נדאל בפעם הראשונה במשחק מקצועני. המשחק נערך נגד ראמון דלגאדו מפרגוואי. נדאל ניצח במשחק, אך הודח בסיבוב השני על ידי אוליבייה רוחוס מבלגיה. את העונה הבאה פתח נדאל בהשתתפות בכמה טורנירים קטנים לפני שניסה את האתגר הגדול, טורניר המאסטרס במונטה קרלו. נדאל עבר את שני סיבובי המוקדמות וכך הוא נכנס לתחרות הגדולה. בסיבובים הראשונים הוא ניצח את קרול קוצ'רה מסלובקיה ואלברט קוסטה, בן ארצו. הפסיד בשמינית הגמר בתוצאה 6:2,7:6 לג'יזרמו קוריה מארגנטינה ונפלט מהתחרות.

2007-2005[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 זכה נדאל בתואר הגרנד סלאם הראשון שלו, באליפות צרפת הפתוחה. נדאל זכה בתואר לאחר ניצחונות על שחקנים בכירים כמו סבסטיין גרוז'אן המקומי (שמינית הגמר), דוד פרר (רבע הגמר) ורוג'ר פדרר משווייץ (חצי הגמר). בגמר ניצח נדאל את מריאנו פוארטה מארגנטינה ב־4 מערכות. בנוסף, נדאל זכה גם בארבעה טורנירים מסדרת המאסטרס - במונטה קארלו, רומא, במונטריאול ובמדריד. בסך-הכל זכה נדאל בשנת 2005 ב-11 טורנירים, והגיע למקום השני בדירוג העולמי, כשרק פדרר מקדים אותו.

ביוני 2006, הצליח נדאל לשמור על תוארו מן העונה שעברה וזכה בפעם השנייה ברציפות באליפות צרפת הפתוחה (הרולאן גרוס), כשהוא מנצח את המדורג ראשון בעולם רוג'ר פדרר ב - 4 מערכות. במשחק הגמר השלים נדאל רצף 60 משחקים ללא הפסד על מגרשי חימר. ב-20 במאי 2007 הפסיד נדאל ליריבו המושבע פדרר בגמר טורניר המבורג ובכך בא אל סיומו רצף של 81 ניצחונות אותם השיג נדאל על משטח החימר, בתקופה של שנתיים וחודש. רצף זה נקבע אז כשיא היסטורי.

ב-10 ביוני 2007 נדאל שמר על תוארו וזכה בפעם השלישית ברצף באליפות צרפת הפתוחה, תוך כדי ניצחון על המדורג ראשון בעולם, רוג'ר פדרר. עד אז האדם היחיד שזכה באליפות צרפת הפתוחה יותר מפעמיים ברצף הוא ביורן בורג שזכה 4 פעמים ברצף (1978-1981) בטורניר זה. נדאל חזר על ההישג גם ב-2008, כשניצח שוב את רוג'ר פדרר.

ב-2007 העפיל נדאל לגמר טורניר וימבלדון בפעם השנייה ברציפות, שם הפסיד לרוג'ר פדרר בחמש מערכות שארכו כארבע שעות.

2008[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 ביולי 2008 זכה נדאל לראשונה בטורניר וימבלדון, אשר נחשב ליוקרתי ביותר בעולם, לאחר שניצח את פדרר 3:2 במשחק שנמשך 4 שעות ו-47 דקות. ב-26 ביולי 2008 זכה בטורניר המאסטרס של קנדה מסבב המאסטרס העולמי 1000 בטורונטו. ב-18 באוגוסט 2008 עלה למקום הראשון בדירוג בזכות יותר מ-30 ניצחונות רצופים ובזכות הפסדיו של המדורג ראשון, רוג'ר פדרר. בטורניר הטניס באולימפיאדת בייג'ינג (2008) זכה נדאל במדליית זהב לאחר ניצחון בגמר על הצ'יליאני פרננדו גונזלס. ב-2 בפברואר 2009 זכה באליפות אוסטרליה הפתוחה בפעם הראשונה בקריירה ובתואר גראנד סלאם שישי בקריירה וראשון על משטחים קשים, וזאת לאחר גמר ארוך של 5 מערכות בו ניצח את רוג'ר פדרר.

2009[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 במרץ 2009 זכה נדאל בטורניר אינדיאן וולס מסבב המאסטרס העולמי 1000 בפעם השנייה בקריירה.

ב-19 באפריל 2009 זכה נדאל בטורניר מונטה קרלו מסבב המאסטרס העולמי 1000 בפעם החמישית ברציפות, והפך לאדם היחידי בהיסטוריה שעשה זאת. בנוסף, ב-3 במאי 2009 זכה בטורניר רומא מסבב המאסטרס העולמי בפעם הרביעית בקריירה, והפך לשחקן הראשון שעושה זאת. זכייה זו מציבה אותו במקום השני בכל הזמנים במספר התארים מסבב המאסטרס העולמי עם 15 זכיות, אחרי אנדרה אגאסי שבמקום הראשון. ב-31 במאי 2009 הפסיד בשמינית גמר אליפות צרפת הפתוחה לרובין סודרלינג (היחיד שהצליח לנצח את נדאל ברולאן גארוס) ב-4 מערכות ובכך באו לסיומן 4 זכיות רצופות בטורניר.

2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 זכה נדאל באליפות צרפת הפתוחה, כאשר ניצח את סודרלינג משבדיה ב-3 מערכות ושב למקום הראשון בעולם, בווימבלדון כאשר ניצח ב-3 מערכות את תומאס ברדיץ' מצ'כיה ובאליפות ארצות הברית הפתוחה כשניצח ב-4 מערכות את נובאק ג'וקוביץ' מסרביה. בכך היה לטניסאי השביעי בהיסטוריה של סבב הגברים הזוכה במהלך הקריירה שלו בכל ארבעת טורנירי הגראנד סלאם, והשני בלבד (אחרי אנדרה אגאסי) המשלים "גולדן סלאם" בקריירה, מאחר שזכה גם במדליית זהב אולימפית. ב-28 בנובמבר 2010 הפסיד נדאל בגמר גביע המאסטרס לרוג'ר פדרר בתוצאה: 6-1, 3-6, 6-3.

2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2011 העפיל נדאל לגמר טורניר אינדיאן וולס, ונוצח בגמר על ידי נובאק ג'וקוביץ' ב-3 מערכות. באפריל 2011 העפיל נדאל לגמר טורניר מיאמי, והפסיד בו לג'וקוביץ', 6:4, 3:6, 6:7 (4:7). בהמשך החודש זכה נדאל בפעם השביעית ברציפות בטורניר מונטה קרלו, לאחר שניצח בגמר את דוד פרר 4:6, 5:7. שבוע לאחר מכן זכה בטורניר ברצלונה לאחר שניצח בגמר את דוד פרר 2-6, 4-6. במאי העפיל לגמר טורניר מדריד, והפסיד בגמר לנובאק ג'וקוביץ' בשתי מערכות. בהמשך החודש הגיע גם לגמר טורניר רומא, והפסיד בפעם הרביעית השנה במשחק גמר טורניר לג'וקוביץ. ביום הולדתו הוא עלה לשלב הגמר באליפות צרפת הפתוחה, לאחר ניצחון ב-3 מערכות על אנדי מארי מבריטניה (4 בעולם). בגמר הוא ניצח את פדרר ב-4 מערכות (7-5,7-6,5-7,6-1), וזכה בפעם השישית בתואר. ביולי 2011 הפסיד נדאל לנובאק ג'וקוביץ' בגמר טורניר וימבלדון בארבע מערכות. ובספטמבר הפסיד שוב לג'וקוביץ' בגמר אליפות ארצות הברית הפתוחה בארבע מערכות. בסה"כ נדאל הפסיד לג'וקוביץ' 6 פעמים בשנה זו, וכל ההפסדים היו במשחקי גמר. באוקטובר הפסיד בגמר טורניר טוקיו לאנדי מארי בשלוש מערכות. בהמשך החודש הודח מטורניר מאסטרס 1000 בשנחאי כבר בשמינית הגמר, לאחר שהפסיד לפלוריאן מאייר מגרמניה (23 בעולם) בשתי מערכות.

2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר העפיל נדאל לגמר אליפות אוסטרליה הפתוחה ושם הפסיד בקרב צמוד מאוד אחרי 5 שעות ו53 דקות לנובאק ג'וקוביץ'. באפריל 2012 העפיל לגמר טורניר מונטה קרלו ומולו התמודד על התואר נובאק ג'וקוביץ'. נדאל ניצח בגמר את ג'וקוביץ' לאחר שהפסיד לו שבע פעמים ברציפות, וזכה בתואר השמיני ברציפות בטורניר מונטה קרלו. ביוני נפגשו השניים שוב בגמר אליפות צרפת הפתוחה, ושוב נדאל ניצח. בכך הפך נדאל לשיאן הזכיות באליפות צרפת הפתוחה, עם 7 זכיות.

בטורניר וימבלדון, הודח נדאל כבר בסיבוב השני כשהפסיד ללוקאש רוסול (מדורג 100 בעולם) הצ'כי בתוצאה 7:6, 4:6, 4:6, 6:2, 4:6.‏‏[1] כשבוע לפני פתיחת אולימפיאדת לונדון (2012) הודיע נדאל כי לא ייקח חלק במשחקים בשל פציעה בברכו.‏[2] בעקבות הפציעה נאלץ נדאל לוותר על השתתפותו גם באליפות ארצות הברית הפתוחה שנערכה אחרי המשחקים האולמיפיים.

2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך להיעדרות שלו במחצית השנייה של שנת 2012, לא השתתף נדאל גם באליפות אוסטרליה הפתוחה (שבועיים לפני פתיחת הטורניר הודיע שלקה בוירוס בקיבה). חזרתו מהפציעה התחילה בפברואר 2013, ותוך חודש ניצח בשלושה מארבעת הטורנירים הראשונים בהם השתתף. הניצחון השלישי מביניהם היה בטורניר האינדיאן וולס, והוא כלל ניצחונות על רוג'ר פדרר ברבע הגמר, תומאס ברדיץ' בחצי הגמר וחואן מרטין דל פוטרו בגמר. לאחר מכן, בחודש יוני, כהמשך לחזרה המצוינת למגרשים, הוא זכה בפעם השמינית בטורניר הרולאן גארוס לאחר שניצח בחצי הגמר את ג'וקוביץ' בחמש מערכות ובגמר ניצח את דויד פרר בשלוש מערכות. בוימבלדון הודח בסיבוב הראשון לאחר שהפסיד בשלוש מערכות לסטיב דארסיס מבלגיה. זכה בטורניר המאסטרס במונטריאול לאחר שניצח בחצי הגמר את נובאק ג'וקוביץ ובגמר את מילוש ראוניץ' מקנדה. והוסיף את התואר ה - 9 בעונה הזאת כאשר זכה בטורניר סינסינטי לאחר ניצחון על ג'ון איסנר (ארצות הברית) בגמר. בספטמבר ניצח את ג'וקוביץ' בגמר אליפות ארצות הברית הפתוחה בארבע מערכות. באוקטובר אותה שנה הוא עלה למקום הראשון בעולם לאחר כשנתיים (הפעם האחרונה שבה דורג ראשון בעולם הייתה ב-3 ביולי 2011).

2014[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסיד בגמר אליפות אוסטרליה הפתוחה לסטאניסלאס ואוורינקה בארבע מערכות(3:6,2:6,6:3,3:6).

ב-8 ביוני 2014 זכה ברולאן גארוס בפעם ה-5 ברציפות לאחר ניצחון בגמר על נובאק ג'וקוביץ' בארבע מערכות (6:3, 5:7, 2:6, 4:6).

בוימבלדון הודח בשמינית הגמר לניק קירגיוס לאחר 4 מערכות (7-6, 5-7, 7-6, 6-3).

לפני אליפות טורונטו נפצע נדאל בשורש כף היד וכתוצאה מכך פספס את אליפות טורונטו סינסנטי ואליפות ארצות הברית הפתוחה.

היריבות בין פדרר ונדאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היריבות בין פדרר ונדאל
פדרר מגיש מול נדאל בגמר וימבלדון 2008

רוג'ר פדרר ורפאל נדאל הם שני טניסאים מקצועיים, שנפגשו מספר פעמים ברמות הגבוהות ביותר של הטניס העולמי. רבים מחשיבים את היריבות ביניהם לאחת היריבויות הגדולות בהיסטוריה של הטניס וחובבי הטניס נוהגים לכנות אותה ה'סופר קלאסיקו' של הטניס.

פדרר השווייצרי, אשר מחזיק ב-17 תארי גראנד סלאם ובשיא לסך הפרסים מטורנירי טניס (עם למעלה מ-80 מיליון דולר), החזיק במקום הראשון בעולם בדירוג ה-ATP במשך 237 שבועות רצופים, החל מפברואר 2004. נדאל הספרדי, הצעיר מפדרר בכ-6 שנים, זכה ב-14 תארי גראנד סלאם והחזיק במקום השני בעולם החל מיולי 2005 למשך 160 שבועות רצופים, עד שעקף את פדרר באוגוסט 2008. נדאל מחזיק בשיא תארי המאסטרס - 27 תארים. נכון לאוגוסט 2014 נדאל מדורג במקום השני לעומת פדרר המדורג במקום השלישי.

פדרר ונדאל נפגשו עד היום 33 פעמים, מתוכם ניצח נדאל 23 משחקים ופדרר 10. 20 מתוך המפגשים התרחשו במשחק גמר, 8 בגמר תחרות גראנד סלאם. ב-4 מפגשים בגמר אליפות צרפת הפתוחה ניצח נדאל, ב-3 גמרים בווימבלדון פדרר ניצח פעמיים ונדאל פעם אחת ובגמר אליפות אוסטרליה הפתוחה 2009 ניצח נדאל. המשחקים בין השניים, שמתארכים לעתים ל-4 או 5 מערכות, מתעלים לרמות גבוהות בדרך כלל ומספקים לקהל משחקי טניס משובחים. גמר וימבלדון 2008, שנמשך 5 מערכות והסתיים בניצחונו של נדאל, נחשב לאחד המשחקים האיכותיים שנראו בתולדות הטניס.

שני השחקנים יחדיו שלטו בעולם הטניס ביד רמה. יחד זכו השניים ב-24 מתוך 28 טורנירי הגראנד סלאם בין השנים 2004 ל-2010. בשנים 2004 - 2007, בהן שלט פדרר בטניס העולמי כמעט ללא עוררין (זכה ב-11 תארי גראנד סלאם מתוך 16 אפשריים ורשם מאזן של 315 ניצחונות לעומת 24 הפסדים בלבד) הוא עדיין החזיק במאזן שלילי במשחקיו מול נדאל (6-8 לטובת נדאל). בכך היה נדאל לשחקן היחיד באותה עת שהיה לו מאזן חיובי נגד פדרר.

שני הטניסאים מחזיקים ברצפי הניצחונות הארוכים ביותר על משטחי הטניס. לפדרר שיאים של 65 ניצחונות רצופים על דשא ו-56 ניצחונות על מגרשים קשים. לנדאל 81 ניצחונות על חימר. כל רצפי השיא המוזכרים נקטעו על ידי הפסד לשחקן השני.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפאל נדאל בטורונטו עם גביע המאסטרס של קנדה. יולי 2008

ביצועים בטורנירים לאורך הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

* נכון ליום ה - 26 באוגוסט 2014. המידע מבוסס על המידע באתר ה - ATP.

bgcolor=efefef

טורניר 2002 2003 2004 2005 2006 2007 2008 2009 2010 2011 2012 2013 2014 זכיות בטורנירים בקריירה ניצחונות/הפסדים בקריירה ניצחונות באחוזים
טורנירי גראנד סלאם
אליפות אוסטרליה הפתוחה לא השתתף לא השתתף סיבוב 3 סיבוב 4 לא השתתף רבע גמר חצי גמר זכייה רבע גמר רבע גמר גמר לא השתתף גמר 9 / 1 8-41 83%
אליפות צרפת הפתוחה לא השתתף לא השתתף לא השתתף זכייה זכייה זכייה זכייה סיבוב 4 זכייה זכייה זכייה זכייה זכייה 10 / 9 66–1 99%
ווימבלדון לא השתתף סיבוב 3 לא השתתף סיבוב 2 גמר גמר זכייה לא השתתף זכייה גמר סיבוב 2 סיבוב 1 סיבוב 4 10 / 2 39–8 83%
אליפות ארצות הברית הפתוחה לא השתתף סיבוב 2 סיבוב 2 סיבוב 3 רבע גמר סיבוב 4 חצי גמר חצי גמר זכייה גמר לא השתתף זכייה לא השתתף 10 / 2 41–8 84%
יחס זכיות 0 / 0 2 / 0 2 / 0 4 / 1 3 / 1 4 / 1 4 / 2 3 / 1 4 / 3 4 / 1 3 / 1 --
ניצחונות/הפסדים 0–0 3–2 3–2 13–3 17–2 20–3 24–2 15–2 25–1 23–3 14–2 14–1 16–2
אליפות הסבב העולמי של ה - ATP
אליפות סוף השנה לא העפיל לא השתתף חצי גמר חצי גמר לא השתתף סיבוב רובין גמר סיבוב רובין לא השתתף גמר 6 / 0 13–11 54%
טורנירים מסבב המאסטרס העולמי 1000 של ה - ATP
אינדיאן וולס לא השתתף לא השתתף סיבוב 3 לא השתתף חצי גמר זכייה חצי גמר זכייה חצי גמר גמר חצי גמר זכייה סיבוב 3 10 / 3 41–7 85%
מיאמי לא השתתף לא השתתף סיבוב 4 גמר סיבוב 2 רבע גמר גמר רבע גמר חצי גמר גמר חצי גמר לא השתתף גמר 10 / 0 34–9 79%
מונטה קרלו לא השתתף סיבוב 3 לא השתתף זכייה זכייה זכייה זכייה זכייה זכייה זכייה זכייה גמר רבע גמר 11 / 8 50–3 94%
רומא לא השתתף לא השתתף לא השתתף זכייה זכייה זכייה סיבוב 2 זכייה זכייה גמר זכייה זכייה גמר 10 / 7 45–3 94%
מדריד ׁ(חימר) לט"מ גמר זכייה גמר סיבוב 3 זכייה זכייה 4 / 9 33–5 87%
קנדה (טורונטו/מונטריאול) לא השתתף לא השתתף סיבוב 1 זכייה סיבוב 3 חצי גמר זכייה רבע גמר חצי גמר סיבוב 2 לא השתתף זכייה לא השתתף 10 / 7 26–6 81%
סינסינטי לא השתתף לא השתתף סיבוב 1 סיבוב 1 רבע גמר סיבוב 2 חצי גמר חצי גמר רבע גמר רבע גמר לא השתתף זכייה לא השתתף 9 / 1 18–8 69%
מדריד ׁ(קשה) לא השתתף סיבוב 1 סיבוב 2 זכייה חצי גמר לט"מ 6 / 2 17–5 66%
שנחאי לט"מ גמר סיבוב 3 סיבוב 3 לא השתתף חצי גמר 1 / 10 22–9 71%
פריז לא השתתף סיבוב מוקדמות לא השתתף לא השתתף לא השתתף גמר רבע גמר חצי גמר לא השתתף לא השתתף לא השתתף חצי גמר 4 / 0 12–4 75%
המבורג לא השתתף סיבוב 3 לא השתתף לא השתתף לא השתתף גמר זכייה לט"מ 3 / 1 11–2 88%
יחס זכיות 0 / 0 4 / 3 5 / 5 28 / 2 23 / 5 31 / 6 32 / 6 34 / 6 29 / 5 25 / 7 19 / 2 35 / 3
נציגות לאומית
אולימפיאדה ל"מ לא השתתף ל"מ זהב ל"מ לא השתתף ל"מ 1 / 1 6–0 100%
גביע הדייויס לא השתתף לא השתתף זכייה פלייאוף פלייאוף לא השתתף זכייה זכייה לא השתתף זכייה לא השתתף פלייאוף לא השתתף 7 / 4 1–22 95%
סטטיסטיקת קריירה
שנה 2002 2003 2004 2005 2006 2007 2008 2009 2010 2011 2012 2013 2014 קריירה % ניצחונות
טורנירים משוחקים 1 11 18 21 16 20 19 17 17 17 11 17 12 197 --
תארים 0 0 1 11 5 6 8 5 7 3 4 10 4 64 --
סגנות 0 0 2 12 6 9 10 8 9 10 5 14 7 92 --
ניצחונות/הפסדים
משטחים קשים
0–0 1–2 14–10 28–6 25–10 31–12 46–10 42–12 40–9 33–11 17–3 36–4 16–3 329–92 78%
ניצחונות/הפסדים
משטחי חימר
1–1 11–6 14–3 50–2 26–0 31–1 24–1 24–2 22–0 28–2 23–1 39–2 25–3 318–24 93%
ניצחונות/הפסדים
משטחי דשא
0–0 2–1 0–0 1–2 8–2 8–2 12–0 0–0 9–1 8–2 2–2 0–1 3–2 53–15 78%
ניצחונות/הפסדים
משטחי שטיח
0–0 0–2 2–4 0–0 0–0 0–0 0–0 יצאו משימוש 2–6 25%
ניצחונות/הפסדים
כולל
1–1 14–11 30–17 79–10 59–12 70–15 82–11 66–14 71–10 69–15 42–6 75–7 44–8 702–137
 % ניצחונות 50% 56% 64% 89% 83% 82% 88% 83% 88% 82% 88% 91% 85% 83.67%
דירוג סוף שנה 200 49 51 2 2 2 1 2 1 2 4 1 -- --

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשרת הטניסאים הטובים ביותר בסבב העולמי לגברים נכון ל-15 בספטמבר 2014
1. Flag of Serbia.svg נובאק ג'וקוביץ'

6. Flag of Canada.svg מילוש ראוניץ'

2. Flag of Spain.svg רפאל נדאל

7. Flag of the Czech Republic.svg תומאש ברדיך

3. Civil Ensign of Switzerland.svg רוג'ר פדרר

8. Flag of Japan.svg קיי נישיקורי

4. Civil Ensign of Switzerland.svg סטאניסלאס ואוורינקה

9. Flag of Croatia.svg מרין צ'יליץ'

5. Flag of Spain.svg דוד פרר

10. Flag of Bulgaria.svg גריגור דימיטרוב


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]