איירון מיידן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בלהקת הבי מטאל. אם התכוונתם למכשיר עינויים, ראו בתולת הברזל.
| איירון מיידן | |
|---|---|
 |
|
| מקור | מזרח לונדון, אנגליה |
| שנות פעילות | 1976—היום |
| סוגה | הבי מטאל, מטאל קלאסי הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי |
| חברת תקליטים | קולומביה EMI Europe |
| חברי ההרכב | ברוס דיקינסון אדריאן סמית' סטיב האריס דייב מאריי יאניק גרס ניקו מק'בריין |
איירון מיידן (באנגלית: Iron Maiden; בתרגום: בתולת הברזל) היא להקת הבי מטאל בריטית מתנועת הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי שהחלה את דרכה בתחילת שנות השמונים. איירון מיידן היא אחת מהלהקות המייסדות של ההבי מטאל הקלאסי (המכונה "אולדסקול") ואחת מהלהקות המוערכות והמשפיעות ביותר בתחום הרוק והמטאל.
איירון מיידן הוקמה בשנת 1976 באנגליה, ביוזמתו ובהנהגתו של הבסיסט והמלחין סטיב האריס, אשר לימים נחשב בעיני מבקרים רבים לגאון מוזיקלי. האריס כתב באופן חלקי או מלא את רוב שירי הלהקה. סטיב האריס גם היחידי שנשאר מההרכב המקורי של איירון מיידן. במהלך 30 שנות קיומה (עד היום) כבשה להקה זו את קהל הרוק והמטאל ברחבי העולם עם מטאל כבד, יצירות מופת עמוקות ודמות השלד המצויר אדי, אשר מופיע על גבי עטיפות כל אלבומי הלהקה, כל פעם בצורה אחרת, ואשר הפך לסמלה המובהק של הלהקה.
היקף מכירותיה של איירון מיידן נאמד במעל ל-100 מיליון עותקים ברחבי העולם, מה שהופך אותה לאחת מלהקות הרוק והמטאל המצליחות ביותר בהיסטוריה.
[עריכה] מוזיקה, ליריקה ושירה
חברי להקת איירון מיידן יצרו מוזיקה כבדה, עמוקה ומלודית, קטעי סולו אינסטרומנטליים ארוכים והרמוניות מורכבות של גיטרות חשמליות ותופים, לרוב עם דגש חזק על גיטרה בס. הגיטריסטים של הלהקה, אשר נמנים על המוערכים ביותר בעולם, מתחלקים ביניהם בסולואים. קולו העמוק והחזק של סולן הלהקה, הזמר ברוס דיקינסון, הוא אחד הקולות המוערכים ביותר בעולם המטאל.
המוזיקה של איירון מיידן מגוונת למדי, החל משירי רוק כבד שמחים וקופצניים, המשך במטאל כבד ו"רציני", וכלה במנגינות ארוכות וקודרות ובשירים שקטים. בדומה ללהקות יוצאות דופן קודמות, כמו קווין, רבים משירי איירון מיידן נחשבים ליצירות מוזיקליות בעלות ערך אמנותי מבחינת האורך, המבנה והמורכבות המלודית וההרמונית. דיקינסון מעיד על כך, שבנעוריו העריץ את להקת המטאל הקלאסית האנגלית דיפ פרפל ושראה באיירון מיידן את דיפ פרפל המודרנית.
נושאי השירים של איירון מיידן סובבים לרוב סביב נושאים עגומים כמוות ומלחמות, כדוגמת "Run to the Hills", "Hallowed Be "Thy Name", "Die With Your Boots On" ו- "The Trooper" (שנושאו הוא הסתערות הבריגדה הקלה), וכן נושאים היסטוריים ומיתולוגיים, כדוגמת "Alexander the Great", "Flight of Icarus", "Seventh Son of A Seventh Son" ואחרים. כמו כן, שירים רבים של איירון הם שירים פוליטיים אשר עוסקים במלחמות שונות מההיסטוריה או בנושא המלחמה באופן כללי. לפירוט בנושא ראו פוליטיקה במטאל#איירון מיידן והסתערות הבריגדה הקלה.
[עריכה] אדי
כמנהג להקות המטאל בשנות השבעים והשמונים, גם איירון מיידן שיווקה עצמה באמצעות גימיקים בעלי קונוטציה שטנית, אשר המרכזי שבהם הוא שלד מפלצתי מצויר, מכוער במיוחד, אשר סטיב האריס אף טרח לתת לו שם: אדי ("Eddie"), או בשמו המלא, אדוארד הגדול ("Edward the Great"). אמנם אדי עצמו מכוער בכוונה, אך האיור נעשה ברמה גבוהה בידי המאייר דרק ריגס כאשר הדגש החזק הוא על פרספקטיבה ומשחקי אור וצל, כך שהאיור נראה כמעט תלת ממדי. אדי הפך לסמל המסחרי של הלהקה, בובה שלו מופיעה עם הלהקה, והוא מופיע על כל אחד ואחד מעשרות אלבומיה, כל פעם בצורה אחרת.
בהדפסה המחודשת משנת 1999, דיוקנו של אדי מהאלבום הראשון חולק לרצועות צרות אשר התחברו בחזרה כשכל הדיסקים הונחו, צד לצד, בסדר כרונולוגי. מארז מהודר של כל הדיסקים בתצוגה תואמת על גבי מעמד בצורת ראשו של אדי יצא במהדורה מוגבלת באותה השנה.
[עריכה] הופעות
בניגוד ללהקות רוק אחרות, איירון מיידן כמעט ולא נראתה על מסכי הטלוויזיה, למרות זאת היקף מכירותיה לא נפל מהיקף מכירותיהן של להקות רוק רבות שכן הופיעו בה ללא הרף באותה תקופה (כמו למשל להקות השיער). לעומת זאת, הלהקה ידועה בהופעות המרהיבות שלה, שבהן חברי הלהקה רצים, קופצים ומתפרעים על הבמה תוך כדי נגינה. בעוד שלהקות רוק רבות שוברות את הגיטרה בסוף ההופעה, הנגנים של איירון מיידן זורקים למעלה את הגיטרות ותופסים אותן. שתי ההופעות הגדולות והמפורסמות של הלהקה התרחשו באנגליה (1992) ובברזיל (2002), כאשר בזו האחרונה נכחו לא פחות מרבע מיליון בני אדם.
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] הקמת הלהקה
בשנת 1976 נגן הבס סטיב האריס והגיטריסט דייב מאריי הקימו להקת רוק כבד. האריס קרא ללהקה איירון מיידן, "בתולת הברזל", על שם מכשיר עינויים מימי הביניים שהופיע בסרט האיש במסכת הברזל, בו צפה. במשך ארבע שנים הופיעה הלהקה הצעירה במועדונים ברחבי אנגליה, אך עדיין לא הוציאה אלבומים.
[עריכה] אלבום הבכורה - Iron Maiden
במשך ארבע שנות קיומה הראשונות, השתנה הרכב הלהקה מספר פעמים, וב-14 באפריל 1980, עם הרכב שונה לגמרי מהמקורי, הוציאה איירון אלבום בכורה אשר נקרא כשם הלהקה - Iron Maiden. סולן הלהקה היה הזמר פול דיאנו, אשר הגיע במקור מסצינת להקות הפאנק, אשר נוצרה באנגליה שלוש שנים קודם לכן.
סגנונו של האלבום הוא רוק כבד/מטאל קלאסי, אופייני מאוד לתקופה, ומושפע במידה מסוימת מדיפ פרפל. השירים באלבום מתמקדים בשני נושאים: רצח ומין. ברוב השירים הדובר הוא רוצח צמא דם המתרברב במעשיו. אחד השירים הכי מפורסמים מהאלבום הוא "Sanctuary", בו הדובר, הרוצח, מבקש מקלט אצל אישה זרה מפני המשטרה, ובאותה הזדמנות רוצה גם לשכב איתה. שיר מפורסם נוסף מהאלבום הוא "Running Free", שיר שמח, קליל וקליט, בו הדובר הוא נער מופרע המוצא את עצמו במעצר. כמו כן, היצירה "Phantom of the Opera", נבדלת משאר השירים באלבום באורכה, במהירותה המסחררת, במלודיה המתפתחת, וברמה הטכנית יוצאת הדופן. דיאנו משתתף רק בחלק הראשון של היצירה, בעוד החלק השני הוא אינסטרומנטלי.
האלבום "בתולת הברזל" זכה להצלחה מסחררת באנגליה ובעולם ומכר מיליוני עותקים. כבר בשנה השנייה לצאת האלבום, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות, אשר הגיע עד יפן, שם כונה "Maiden Japan"- משחק מילים המהווה מחווה לדיפ פרפל, אשר הוציאה ב-1972 אלבום הופעה חיה בשם "Made In Japan".
[עריכה] "Killers", עזיבתו של דיאנו והצטרפותו של דיקינסון
ב-2 בפברואר 1981 הוציאה איירון מיידן אלבום שני, אשר נקרא בהתאם לתדמית הלהקה, Killers ("רוצחים"). על עטיפת האלבום מופיע אדי, כשבידו גרזן, ואת חולצתו מושכות מלמטה שתי ידיים אנושיות, ידי הקורבן הגוסס. האלבום "Killers" דומה מאוד לקודמו: שמח, מהיר, לא מגוון, אך לא נופל ברמתו מהראשון, ואף כולל שני שירים אינסטרומנטליים. אף-על-פי-כן, נכשל Killers במכירות ומכר הרבה פחות מקודמו. במהלך מסע הופעות עולמי שאחרי צאת האלבום, החליטו חברי הלהקה לפטר את הסולן, פול דיאנו, כיוון שהיה עולה על הבמה כשהוא עייף ומסומם. את מקומו של דיאנו תפס הזמר ברוס דיקינסון, סולנה של להקת ההבי מטאל האנגלית סאמסון. דיקינסון התגלה כבעל קול חזק ועמוק ונוכחות חזקה על הבמה.
כשהאלבום Killers יצא לשוק בשנת 1981, הוא לא זכה לאהדת הקהל, אך, יותר מ-20 שנה מאוחר יותר, הוא אחד האלבומים המוערכים והאהובים ביותר של איירון מיידן, והוא נמכר מדי שנה במיליוני עותקים.
החל מהאלבום הזה ואילך, מפיק הלהקה היה מרטין בירץ'.
[עריכה] The Number of the Beast
ב-29 במרץ 1982, ביחד עם דיקינסון, הוציאה איירון מיידן אלבום שלישי – The Number of the Beast, "המספר של החיה". דיקינסון שינה את איירון מיידן באופן משמעותי. עד להצטרפותו, איירון מיידן יצרה בעיקר שירים קלים, קצרים וקופצניים. דיקינסון אהב את איירון מיידן של דיאנו, בשל דמיונה לאגדת הרוק כבד דיפ פרפל, אשר העריץ, אך כשהצטרף בעצמו ללהקה, הביא עמו רוח חדשה ואחרת לגמרי. דיקינסון, עם קולו הגבוה והמהדהד ועם שירתו העצובה והרצינית הפך את איירון מיידן ללהקה כבדה, אשר הלחינה יצירות ארוכות, כבדות, מלנכוליות ורבות עוצמה. איירון מיידן ויתרה על תדמית ה"רחוב" השמחה וה"עבריינית" של דיאנו, ואימצה במקומה תדמית של להקה כבדה ו"שטנית".
השיר המפורסם ביותר מ"המספר של החיה" הוא שיר הנושא. לפני שהשיר מתחיל, מושמעת הקראה של הקטע מהברית החדשה, אשר אומר כי 666 הוא מספר השטן, או כמו שהוא מכונה בספר, המספר של החיה. בפזמון הקליט והסוחף של השיר, דיקינסון צועק: “666 – the number of the beast!”. השיר לווה בקליפ, אשר בו מופיע אדם מחופש ל"אדי", אשר הפעם מייצג את השטן. השיר "המספר של החיה" הוא אחד השירים האהובים ביותר של איירון מיידן, והוא הפך למעשה להמנון הלהקה, אשר מייצג אותה ומזוהה עימה יותר מכל שיר אחר.
שירים מפורסמים נוספים מהאלבום: "The Prisoner" ("האסיר") ו-"Hallowed Be Thy Name", בשניהם הדובר הוא אסיר. הראשון מבוסס על סדרת טלוויזיה האסיר, ואילו האחרון מתאר את ייסוריו הנפשיים של הנידון למוות המחכה להוצאתו להורג. כמו כן, מפורסם מאוד השיר "Run to the Hills" ("ברח אל הגבעות"), המתאר את השתלטותו האכזרית של האדם הלבן על יבשת אמריקה.
"המספר של החיה" הצליח במכירות, ואף שיחזר את ההצלחה של אלבום הבכורה.
[עריכה] Piece of Mind
בשל הצלחת "המספר של החיה", החליטו חברי הלהקה "להכות בברזל כל עוד הוא חם", ואחרי זמן קצר, ב-16 במאי 1983, הוציאו אלבום נוסף - Piece of Mind, "חתיכת מוח" (משחק מילים על משקל Peace of mind, "שקט נפשי").
האלבום מכיל שתי יצירות מאוד ארוכות ומפותחות מבחינה מלודית: "Where Eagles Dare" ("היכן שהנשרים מעיזים") ו- "Revelations" ("התגלות"). הראשון מבוסס על סרט הפעולה הקלאסי הנשרים פשטו עם שחר, בכיכובו של קלינט איסטווד. בולטים במיוחד בשיר התיפוף המהיר ורב העוצמה של ניקו מקבראיין, והשירה החזקה וקורעת הלב של דיקינסון. השני מתאר ממלכה שנמצאת במצב של מלחמה ובצורת ותושביה הגוועים מתפללים לאלוהים.
כמו כן, מכיל האלבום את הבלדה העצובה "Flight of Icarus" ("מעופו של איקרוס"), העוסק במיתוס היווני הטראגי על הנער שבנה לעצמו כנפיים וניסה לעוף. לפי השיר, ובניגוד למיתוס, אביו של איקרוס בגד בו ובכוונה שלח אותו אל מותו.
שני השירים הכי מפורסמים מהאלבום הם השירים האנטי-מיליטנטיים "The Trooper" ("הטוראי"), העוסק בהסתערות הבריגדה הקלה ו-"Die With Your Boots On" ("מות כשמגפיך עליך").
היצירה האחרונה באלבום, "To Tame A Land" ("לאלף ארץ"), מספרת על עולם עתידני, והיא מבוססת רומן המדע בדיוני חולית של הסופר פרנק הרברט.
ארבעת האלבומים הראשונים, Iron Maiden, Killers, The Number of the Beast ו- Piece of Mind, נחשבים לארבעת האלבומים האיכותיים והאהובים ביותר של איירון מיידן, אך הלהקה המשיכה לנחול הצלחה גדולה גם באלבומים הבאים, עד אמצע שנות התשעים.
[עריכה] ההרכב החדש
בעוד שבמהלך ארבע השנים הראשונות של הלהקה (החל מצאת אלבום הבכורה בשנת 1980), הרכב הלהקה התחלף לעתים תכופות, החל מהאלבום Piece of Mind ואילך נשאר הרכב קבוע במשך 6 שנים.
זהו ההרכב של איירון מיידן בשנים 1983-1988:
- ברוס דיקינסון- שירה
- דייב מוראיי- גיטרה סולו וליווי
- אדריאן סמית'- גיטרה סולו וליווי
- סטיב האריס- בס
- ניקו מקבראיין- תופים
[עריכה] Powerslave
ב-3 בספטמבר 1984 שיחררה איירון מיידן את האלבום Powerslave, אשר על עטיפתו מצויר מקדש מצרי, ופרצופו של אדי מחליף את פרצופו של הספינקס. בשיר הנושא של האלבום, הדובר הוא אל מצרי המביע תסכול על כך שהוא בן תמותה, בדיוק כמו בני האדם.
שניים מהשירים המפורסמים מהאלבום הם השיר המהיר והסוחף "Aces High" וכן השיר "2 Minutes to Midnight" ("2 דקות לחצות"). שניהם מדברים על מלחמה, בעוד הראשון רק מתאר אותה, השני מוקיע אותה. שיר נוסף ראוי לציון הוא היצירה "Rime of the Ancient Mariner" ("הכפור של הימאי הקדמון"), המספר על ספינה שאבדה בים כי רבצה עליה קללה. מילות היצירה מבוססות על שירו של המשורר סמיואל טיילור קולרידג'. אורכה של יצירה זו הוא מעל ל-13 דקות, וזו היצירה הארוכה ביותר של איירון מיידן ואחת מהיצירות הארוכות שנכתבו בז'אנר המטאל.
[עריכה] Live After Death
בשנת 1985 התקיימה הופעה גדולה של איירון מיידן בלונג ביץ' שבארצות הברית. הופעה זו הוקלטה לאלבום בשם "Live After Death", אשר יצא ב-14 באוקטובר באותה שנה.
[עריכה] Somewhere in Time
ב-29 ביוני 1986 הוציאה איירון מיידן את האלבום Somewhere in Time ("היכנשהו בזמן"). השירים הכי מפורסמים מהאלבום הם "Wasted Years" ("שנים מבוזבזות") והיצירה "Heaven Can Wait" ("גן עדן יכול לחכות"), אשר הדובר בה מרגיש כי הוא גוסס אך מסרב לוותר על החיים. היצירה האחרונה והארוכה ביותר באלבום היא "Alexander the Great" ("אלכסנדר הגדול"), המתארת את קורות חייו ומלחמותיו של אלכסנדר מוקדון.
"היכנשהו בזמן" מתאפיין בצליל גיטרות מיוחד במינו שמלווה את השירים השונים באלבום- אפקט chorus בשילוב distortion אשר משרה אווירה מסתורית.
[עריכה] Seventh Son of a Seventh Son
ב-11 באפריל 1988 הוציאה איירון מיידן את האלבום Seventh Son of a Seventh Son ("הבן השביעי של הבן השביעי"), אשר עוסק באגדה, לפיה היה מלך ולו 7 בנים. גם לבנו השביעי היו 7 בנים, והשביעי שבהם נועד להיות נביא זעם ופורענות עוד לפני שנולד. מבחינה רעיונית, השיר "The Prophecy" ("הנבואה"), אשר ממוקם אחרי שיר הנושא, הוא למעשה שיר המשך לשיר הנושא. הדובר בשיר הוא הבן השביעי, הנביא, אשר זועק לבני עירו שיקשיבו לו. המוטיב של נביא אמת שנוא, המוכיח את בני עירו על חטאיהם ומנבא פורענות, ובני העיר מסרבים להקשיב לו - מקורו בתנ"ך, בסיפורו של הנביא ירמיהו.
השירים המפורסמים ביותר מהאלבום הם "Can I Play With Madness", "The Evil That Men Do" ("הרשע שאנשים עושים") ו-"The Clairvoyant" ("מגדת העתידות"). מבחינה מוזיקלית, "הבן השביעי" הוא אלבום שקט יחסית, איטי ועדין בהרבה מקודמיו. רבים מייחסים לאלבום זה את התואר האלבום המורכב המושקע והמתוחכם ביותר של איירון מיידן.
[עריכה] חילופי גיטריסטים
אחרי יציאת "הבן השביעי" עזב הגיטריסט אדריאן סמית' את הלהקה אחרי שמונה שנים של שיתוף פעולה ופנה לקריירת סולו, במסגרתה הוא השתתף בפרויקטים של אומנים אחרים. את מקומו תפס גיטריסט חדש בשם יאניק גרס, אשר ידוע כוירטואוז על הגיטרה, שנוהג לקפוץ ולהתפרע על הבמה, תוך כדי פעלולים עם הגיטרה, כגון נגינה בעזרת הרגליים וכדומה. גרס הגיע מלהקת הליווי של יאן גילן, סולנה האגדי של דיפ פרפל- מה שהביא את המבקרים להשוות פעם נוספת את איירון מיידן לדיפ פרפל.
[עריכה] No Prayer For Dying
ב-1 באוקטובר 1990 הוציאה איירון את האלבום No Prayer For Dying ("אין תפילה עבור המתים"), לראשונה בלי סמית' מאז אלבום הבכורה. שיר הנושא הוא שיר פילוסופי מבחינת הליריקה, ואיטי ושקט מבחינת המלודיה.
השיר הכי מפורסם מהאלבום הוא השיר השטני השמח "Bring Your Daughter…To The Slaughter" ("הבא את בתך... אל השחיטה"), שהיה לשיר הרוק הכבד הראשון אי פעם שהגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים הבריטי. שיר בולט נוסף מהאלבום הוא "Mother Russia" (אמא רוסיה), המפאר את עוצמתה של ברית המועצות, אך בשורה האחרונה, מברך על שחרור העם מידי השלטון הטוטליטרי.
[עריכה] Fear of the Dark
ב-11 במאי 1992 הוציאה איירון מיידן את האלבום Fear of the Dark ("פחד מהחושך"). השיר המפורסם ביותר מהאלבום הוא שיר הנושא, יצירת המופת אשר על שמה קרוי האלבום. היצירה "פחד מהחושך" כוללת קטעי שירה מלאי עוצמה של דיקינסון, קטעים אינסטרומנטליים מלודיים של גיטרות ותופים, קטעים טכניים ומהירים, ואף קטעים מיוחדים שמיועדים לקהל. הדובר בשיר הוא פרנואיד הלוקה בפוביה לחושך.
יצירה מפורסמת נוספת מהאלבום היא השיר האנטי-מיליטנטי "Afraid to Shoot Strangers" ("מפחד לירות בזרים"), אשר מביע מחאה על מלחמת המפרץ. חלקה הראשון של היצירה מורכב משירה איטית, שקטה ונוגה של דיקינסון, על רקע ליווי שקט ומינורי. החלק השני הוא אינסטרומנטלי, טכני, מהיר ורועש. סולו הגיטרה של היצירה הוא מהסולואים המפורסמים והאהובים ביותר על חובבי המטאל. שירים מפורסמים נוספים מתוך האלבום השיר הם הכבד, המהיר והרועש "Be Quick or Be Dead" ("היֵה מהיר או שתהיה מת"), וכן הבלדה העצובה "Wasting Love" ("אהבה מבוזבזת").
האלבום "פחד מהחושך" הוא האלבום המצליח ביותר של איירון מיידן, אך יש הטוענים, כי הוא מהווה ירידה ברמה לעומת האלבומים הקודמים.
[עריכה] ההופעה בדונינגטון
בשנת 1992 התקיים פסטיבל רוק ליד הטירה דונינגטון שבאנגליה. להקות רבות הגיע מארצות רבות להופיע בדונינגטון, כגון להקת השיער האמריקאית סקיד רוו, אשר סולנה, סבסטיאן באך, מעריץ את איירון מיידן. המופע המרכזי היה ההופעה של איירון מיידן, אשר היווה את גולת הכותרת של הפסטיבל.
בהופעה דיקינסון קרא כמנהגו: “Scream for me, Donington!” ("תצרחו בשבילי, דונינגטון!"), והקהל ענה בשאגה אדירה. ההופעה הוקלטה ויצאה לאור בתור אלבום לא רשמי (בוטלג) בשם Live at Donington, שבו אפשר לשמוע היטב את שאגות המעריצים המשולהבים.
בהופעה בדונינגטון היו 100 אלף צופים, והיא היוותה את השיא בקריירה של איירון מיידן; מכאן ואילך חלה ירידה בפופולריות של הלהקה, כחלק מהירידה בפופולריות של הרוק בכלל.
[עריכה] אוסף ההופעות
אחרי ההצלחה של "פחד מהחושך" ושל ההופעה בדונינגטון, החליטו חברי הלהקה לקחת הפסקה, מה שלא מנע מהם לשחרר אוסף חדש. בשנת 1993 הוציאה הלהקה שני אוספי הופעות אשר נקראים בשם הכולל "A Real Live/Dead One", ואשר כוללים מספר שירים מדונינגטון.
[עריכה] עזיבתו של דיקינסון, הצטרפותו של ביילי ו-The X-Factor
בשנת 1994, אחרי 12 שנים של הצלחה מסחררת בתור סולן אחת מלהקות הרוק והמטאל המצליחות בעולם, החליט ברוס דיקינסון לנסות את מזלו בתור זמר בודד, עזב את הלהקה ופנה לקריירת סולו. לתפקיד הסולן החדש של איירון מיידן, נבחר הזמר בלייז ביילי, סולנה של להקת המטאל האנגלית וולפסביין.
ב-2 באוקטובר 1995 הוציאה איירון מיידן אלבום ראשון עם הסולן החדש: The X-Factor. בניגוד לסגנון הקצבי והאנרגטי של דיקינסון, ביילי הביא עימו לאיירון סגנון שקט יחסית, עצוב, מאופק וסולידי. השיר המפורסם ביותר מ-The X-Factor הוא "Sign of the Cross", שיר בן יותר מ-11 דקות, העוסק ככל הנראה ביהודה איש קריות. The X-Factor נכשל במכירות ביחס לקודמיו, אם בשל אי שביעות רצון של המעריצים מהשינוי בסגנון הלהקה, אם בשל ההרגשה כי אין תחליף לדיקינסון, אם בשל ההרגשה שהלהקה מיצתה את עצמה ואם בשל הירידה הכללית בפופולריות של הרוק באמצע שנות התשעים.
[עריכה] The Best of the Beast
בשנת 1996 שיחררה איירון מיידן את האוסף הכפול The Best of the Beast, "המיטב של החיה", שכלל 27 שירים של איירון מיידן מכל התקופות. כמות העותקים של דיסק זה הוא כמאה אלף עותקים, מה שהקנה לדיסק הזה את הכינוי "דיסק האוסף הנדיר ביותר".
[עריכה] Virtual XI
ב-23 במרץ 1998 הוציאה איירון מיידן אלבום שני עם ביילי- Virtual XI, אשר נעשה גם הוא בסגנונו העצוב והמאופק יחסית של הסולן החדש. אחד השירים הבולטים ביותר באלבום "The Clansman", החורג במקצת מסגנונו הכללי של האלבום לסגנון הכבד הקלאסי של איירון. השיר עוסק במאבקו לחופש של שבט החי תחת כיבוש. אחד החלקים הבולטים ביצירה הוא סולו מלודי ורב עוצמה של גיטרה חשמלית, המנוגן על ידי שני הגיטריסטים, גרס ומאריי, במקביל. בדומה ל-X Factor, גם Virtual XI לא הצליח במכירות.
[עריכה] שובם של סמית' ודיקינסון ו"Brave New World"
הזמר דיקינסון והגיטריסט סמית' הלחינו ביחד רבים מהשירים של איירון מיידן, וכאמור, זמן קצר אחרי שסמית' עזב, גם דיקינסון עזב. גם כשדיקינסון החל לשיר בתור זמר סולו (ובתור שכזה הוא הצליח הרבה פחות), סמית' הלחין ביחד איתו חלק מהשירים, ואף ניגן בהם. בשנת 1999 החליטו שניהם לחזור ללהקת האם שלהם. בלייז ביילי עזב את איירון מיידן, והלהקה הוציאה אלבום חדש ב-29 במאי 2000, בשם Brave New World. כשחזר דיקנסון ללהקה, הביא איתו את הסגנון בו התמקד בקריירת הסולו - סגנון עצוב ושקט יותר.
הסגנון של "עולם אמיץ חדש" (על שם הספר הפופולרי, שחלק מהשירים נכתבו בהשפעתו) שונה בתכלית מכל מה שאיירון עשו עד אלבום זה. האלבום מכיל 10 יצירות, ארוכות במיוחד ומפותחות מבחינה מלודית. המנגינות באלבום זה הן קודרות, עצובות, ויש אשר יאמרו מדכאות. מאפיין בולט מאוד באלבום הוא קטעים ארוכים של מוזיקה שקטה ועצובה - מאפיין שלא הופיע מעולם בשירי הלהקה. האלבום חורג לא רק מהסגנון הכללי של איירון, אלא אף מסגנון המטאל המסורתי כולו לכיוון הפרוג מטאל. גם מבחינת התוכן, זהו אלבום קודר, "מדכא" ושונה בתכלית מקודמיו: במקום שירים בנושאים היסטוריים ומיתולוגיים, המספרים על גיבורים נועזים וקרבות עקובים מדם - האלבום מכיל שירים פילוסופיים ועמוקים. שיר הנושא של האלבום הוא יצירה ארוכה, מינורית ושקטה יחסית, עם מלים "כבדות" ו"מדכאות" על משמעות החיים. בהתאם, גם העטיפה של האלבום מצוירת בצבעים קרים של כחול-סגול כהה, בניגוד לעטיפות הצבעוניות והססגוניות אשר אפיינו את האלבומים הקודמים. בציור, נראה אדי כשהוא משקיף על לונדון מבעד לעננים.
"עולם אמיץ חדש" נחשב לאלבום בוגר ולא ממוסחר, אשר כל מטרתו הייתה ליצור מוזיקה ברמה גבוהה ולא לשבות את לב הקהל. הפופולריות של איירון מיידן החלה לרדת עוד מאז השיא בהופעת דונינגטון, וחזרתם של סמית' ודיקינסון לא שינתה את המצב. גם Brave New World לא זכה להצלחה שלה זכו האלבומים משנות השמונים.
[עריכה] Rock in Rio
ההתעקשות של חברי הלהקה להוציא אלבומים נוספים בסוף שנות התשעים נראתה בעיני רבים כמאולצת ולא במקום, וחלק גדול ממעריצי הלהקה חשו שהלהקה מיצתה את עצמה ועל חבריה לפרוש.
אף על פי כן, בשנת 2001 איירון מיידן הוזמנה להופיע בפסטיבל הרוק השנתי רוק בריו בריו דה ז'ניירו, שבברזיל. בריו השיגה הלהקה המזדקנת הישג חסר תקדים, כאשר הופיעה מול 250 אלף איש. ההופעה הוקלטה לאלבום כפול בשם "Rock in Rio".
[עריכה] Dance of Death
ב-8 בספטמבר 2003 הוציאה איירון מיידן את האלבום Dance of Death ("ריקוד המוות"). בעוד שהאלבום הקודם, "עולם אמיץ חדש", היה שונה באופן משמעותי מכל קודמיו ובלט בחוסר המסחור שלו, ובמנגינות הקודרות והמינוריות, הרי שב"ריקוד המוות" ישנה חזרה ברורה אל הסגנון הישן והמוכר של איירון. בדומה לאלבומים הקלאסיים של איירון, "ריקוד המוות" הוא אלבום סוחף ומלא אנרגיה, המאופיין במוזיקה מהירה ושמחה בהרבה מ"עולם אמיץ חדש"; עם זאת, עדיין אפשר לראות באלבום "שאריות" של מלודיות עמוקות מהאלבום הקודם. אחד הדברים שמיוחדים באלבום הזה הוא השינוי העיקרי בסאונד: "הזזת" הבס והתופים לעמדות פחות מרכזיות לטובת שלוש הגיטרות.
אחת היצירות החשובות באלבום הוא יצירת הנושא הנושאת את שם האלבום- Dance of Death. זוהי יצירה עם מילים הומוריסטיות המתארות מצב מתוחכם ועצוב: אדם שיכור ומכור לאלכוהול ש"רוקד עם המוות". מבחינה מוזיקלית, היצירה מהווה שילוב בין הסגנון הקלאסי האנרגטי של איירון לסגנון הקודר של "עולם אמיץ חדש". היצירה אמנם ארוכה, מלודית ושקטה יחסית, אך יחד עם זאת סוחפת ומלאת רגש, כמיטב המסורת של הלהקה.
[עריכה] A Matter of Life and Death
ב-28 באוגוסט 2006 הוציאה איירון מיידן את האלבום A Matter of Life and Death, הדומה בסגנונו העצוב והעמוק ל-Brave New World.
[עריכה] הופעות בישראל
- 30 בספטמבר 1995 - שלוש הופעות בישראל - בירושלים, בחיפה ובתל אביב - אשר פתחו את מסע ההופעות "The X Factor Tour".
- 10-11 בנובמבר 2004 - הופעת סיום המסע "Heavy Metal Monsters 2004" של פול דיאנו בתל אביב ובחיפה. את הופעתו של דיאנו חיממו להקות ההארד רוק הישראליות קרוספייר ולאוד נ' קלייאר.
[עריכה] הרכב הלהקה כיום
- סטיב האריס- בס
- ברוס דיקינסון- שירה
- דייב מאריי- גיטרה
- יאניק גרס- גיטרה
- אדריאן סמית'- גיטרה
- ניקו מק'בריין- תופים
[עריכה] דיסקוגרפיה
[עריכה] דיאנו
- 1980 - Iron Maiden
- 1981 - Killers
[עריכה] דיקינסון
- 1982 - The Number Of The Beast
- 1983 - Piece Of Mind
- 1984 - Powerslave
- 1985 - Live after death- long beach, USA
- 1986 - Somewhere in time
- 1988 - Seventh son of seventh son
- 1990 - No prayer for dying
- 1992 - Fear of the dark
- 1993 - Live in Donington, England
- 1993 - A real live/dead one
[עריכה] ביילי
[עריכה] דיקינסון
- 2000 - Brave New World
- 2002 - Rock in Rio, Brazil
- 2003 - Dance Of Death
- 2005 - Death on the Road
- 2006 - A Matter of Life and Death
[עריכה] שירים חשובים
- Remember Tomorrow, השיר השני ב-Iron Maiden, יצא ב-1980.
- Phantom Of The Opera, השיר החמישי ב-Iron Maiden, יצא ב-1980.
- Running Free, השיר השלישי ב-Iron Maiden, יצא ב-1980.
- Killers, השיר השביעי ב-Killers, יצא ב-1981.
- Children Of The Damned, השיר השני ב-The Number Of The Beast, יצא ב-1982.
- The Number Of The Beast, השיר החמישי ב-The Number Of The Beast, יצא ב-1982.
- Run To The Hills, השיר השישי ב-The Number Of The Beast, יצא ב-1982.
- Hallowed Be Thy Name, השיר התשיעי ב-The Number Of The Beast, יצא ב-1982.
- Where Eagles Dare, השיר הראשון ב-Piece Of Mind, יצא ב-1983.
- Flight Of Icarus, השיר השלישי ב-Piece of Mind, יצא ב-1983.
- Die With Your Boots On, השיר הרביעי ב-Piece of Mind, יצא ב-1983.
- The Trooper, השיר החמישי ב-Piece of Mind, יצא ב-1983.
- To Tame A Land, השיר התשיעי ב-Piece of Mind, יצא ב-1983.
- Aces High, השיר הראשון ב-Powerslave, יצא ב-1984.
- 2 Minutes To Midnight, השיר השני ב-Powerslave, יצא ב-1984.
- Powerslave, השיר השביעי ב-Powerslave, יצא ב-1984.
- Rime Of The Ancient Mariner, השיר השמיני ב-Powerslave, יצא ב-1984.
- Wasted Years, השיר השני ב-Somewhere In Time, יצא ב-1986.
- Alexander The Great, השיר השמיני ב-Somewhere In Time, יצא ב-1986.
- Seventh Son Of A Seventh Son, השיר החמישי ב-Seventh Son Of A Seventh Son, יצא ב-1988.
- Bring Your Daughter To The Slaughter, השיר התשיעי ב-No Prayer For The Dying, יצא ב-1990.
- Afraid To Shoot Strangers, השיר השלישי ב-Fear Of The Dark, יצא ב-1992.
- Fear Of The Dark, שיר מספר 12 ב-Fear Of The Dark, יצא ב-1992.
- Lord Of The Flies, השיר השני ב-The X Factor, יצא ב-1995.
- The Wicker Man, השיר הראשון ב-Brave New World, יצא בשנת 2000.
- Brave New World, השיר השלישי ב-Brave New World, יצא בשנת 2000.
- No More Lies, השיר השלישי ב-Dance Of Death, יצא ב-2003.
- Dance Of Death, השיר החמישי ב-Dance Of Death, יצא ב-2003.
[עריכה] השפעותיה של איירון מיידן
איירון מיידן נחשבת לאחת מלהקות הרוק והמטאל המשפיעות ביותר, שהגדירו את המושג "הבי מטאל", ובפרט את ההבי מטאל הקלאסי. הלהקה זוכה להערצה גם כיום, אף בקרב בני נוער שלא נולדו עדיין בתקופה בה כתבה איירון מיידן את יצירותיה המפורסמות. עד היום נמכרים מיליוני חולצות, פוסטרים ושאר אביזרים של הלהקה ברחבי העולם. ערוץ המוזיקה VH1 דירג את איירון במקום ה-24 ברשימת "100 הגדולים ברוק הכבד".
[עריכה] מחוות לאיירון מיידן
למרות העובדה כי מאז איירון מיידן המטאל התפצל לאינספור כיוונים שונים, אשר התרחקו מרחק רב מהמטאל המסורתי של איירון, כל להקות המטאל מכל הסגנונות, מפאוור מלודי ועדין ועד בלאק כבד ואלים, רואות באיירון מקור השראה, וכמעט שאין להקת מטאל חדשה שמתפרסמת ולא עושה גרסת כיסוי (קאברים) לאיירון.
[עריכה] A Call to Irons
בשנת 1998 יצא אלבום המחווה A Call to Irons בקליפורניה, ארצות הברית, על ידי חברת Dwell Records. באלבום זה מושמעים 11 שירים של מיידן המובצעים על ידי להקות מטאל אמריקאיות צעירות. הסגנון הכללי הוא דת' מטאל ודוּם.
השנה היא 1999. חברת התקליטים האמריקאית Dwell Records לא הייתה יכולה לחכות עוד והוציאה אלבום מחווה נוסף, בעקבות הצלחת האלבום הראשון. שוב להקות מטאל אמריקאיות צעירות. בשנת 2001 איחדה חברת Dwell את שני האלבומים והחלה במכירתם המשותפת.
[עריכה] Transilvania 666
באותה שנה הופק בספרד אלבום המחווה הכפול Transilvania 666 - אלבום הצדעה ללהקת איירון מיידן, עליו עבדו חברי 16 להקות מטאל ספרדיות צעירות ולא מוכרות מאירופה, רובן הגדול להקות פאוור מטאל (מלבד להקת גראס, אשר כתבה גרסת ניו מטאל לשיר Wrathchild מהאלבום Killers). כל אחת כתבה גרסת כיסוי לאחד משירי הלהקה.
[עריכה] A Tribute To The Beast
בשנת 2002 הוציאה חברת התקליטים Nuclear Blast Records ("הקלטות פיצוץ אטומי/גרעיני") אלבום מחווה לאיירון מיידן A Tribute To The Beast ("מחווה לחיה") הכולל ביצועים של להקות מטאל מכל העולם לשירים של איירון מיידן. האלבום כולל להיטים של איירון מיידן לצד שירים פחות מוכרים. בניגוד לאלבומי המחווה הקודמים, סגנונות הלהקות ב"מחווה לחיה" נעים לכל אורך קשת סגנונות המטאל, מפאוור והבי ועד דת' ובלק. נוסף לביצועים החדשים, כולל האוסף גם את הקאבר של להקת הפאוור הספרדית טיארה סנטה לשיר Flight of Icaus, אשר מופיע בטרנסילבניה.
בשנת 2003, שנה אחת בלבד לאחר צאת אלבום המחווה A Tribute To The Beast, מוציאה חברת התקליטים Nuclear Blast Records את אלבום המחווה השני שלה לאיירון מיידן A Tribute To The Beast Vol. 2 ("מחווה לחיה, חלק 2"). באלבום התאספו להקות מטאל ידועות, כמו אגדות הת'רש אנתרקס ודסטרקשן, להקת ההבי המודרנית פרימל פייאר, להקת הפאוור איירון סייבייר, להקת המטאל סימפוני ת'ריון וזמר הרוק סבסטייאן באך.
[עריכה] Numbers From the Beast
בשנת 2005 יצא אלבום מחווה נוסף לאיירון מיידן בשם Numbers From the Beast. הפעם האומנים הם מיטב מגדולי הרוק והמטאל של שנות השמונים, אשר שרו וניגנו ביחד, בהרכבים מעורבים, גרסאות כיסוי לאיירון. בין עשרות המוזיקאים אשר השתתפו באלבום, די סניידר- הסולן של טוויסטד סיסטר, אלכס סקולניק- הגיטריסט של טסטמנט, ג'ימי ביין- הבסיסט של דיו ושל ריינבוו, מיקי די- המתופף של מוטורהד, ואף פול דיאנו בכבודו ובעצמו עשה גרסת כיסוי לשיר של עצמו- Wrathchild.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: איירון מיידן |
אתרי מעריצים:
סקירות אלבומים:
- "Iron Maiden - תקופת הזהב": ניתוחים של האלבומים באתר מטאליסט
- סקירה של האלבום Dance of Death באתר מטאליסט
- סקירה של אלבום ההופעה Death on Road באתר מטאליסט
סקירות הופעות:
פול דיאנו בישראל:
- ראיון עם פול דיאנו באתר מטאליסט לקראת הופעה בארץ
- סקירת הופעה של פול דיאנו בתל אביב באתר מטאליסט
- סקירת הופעה של פול דיאנו בחיפה באתר מטאליסט
אתרים באנגלית:
אחר
- איירון מיידן במספרים מתוך האתר מטאליסט
