תוכנית מתאר מקומית 2000 ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכנית מתאר מקומית ירושלים 2000 היא תוכנית מתאר מקומית שהוכנה עבור העיר ירושלים על ידי צוות שהחל את עבודתו בשנת 2000 בתקופת כהונתו של אהוד אולמרט כראש עיריית ירושלים, והוצגה בפני הציבור במסיבת עיתונאים בספטמבר שנת 2004. התוכנית מתווה קווים מנחים לתכנון ופיתוח אורבני של העיר ירושלים עד לשנת 2020 תוך התחשבות בגורמים היסטוריים, חברתיים, כלכליים, וסביבתיים.‏[1]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית המתאר ירושלים 2000 מחליפה את תוכנית המתאר המקומית מס' 62 לירושלים שהוכנה במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 ואושרה בשנת 1959. פרק הזמן הארוך שעבר מאז הצגת תוכנית 62 והשינויים רחבי ההיקף שעברו על ירושלים הפכו את התוכנית ללא רלוונטית. השינוי המהותי ביותר - סיפוח מזרח ירושלים אל העיר המערבית בשנת 1967, הביא לכך שחלקים גדולים מאוד של העיר שצורפו אליה או נבנו בה אחרי 1967, כלל לא נכללו בתוכנית המתאר מספר 62.

בשנת 1968 הוכנה תוכנית אב שעוררה ויכוח מקצועי חריף, גרמו לכך לא רק תוכנה וצורתה של התוכנית כי אם גם חריפותן של בעיות התכנון שהתעוררו לאחר קביעת הגבולות המוניציפליים החדשים של ירושלים (הקו הכחול). תוכנית מתאר 1978 שאושרה על ידי הוועדה מקומית לתכנון ולבנייה באפריל 1974 מעולם לא קיבלה תוקף חוקי.

מטרות תוכנית המתאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרק הראשון של תוכנית המתאר מציין את מטרות התוכנית והחזון שעומד ברקע ‏[2]. בסך הכל מונה התוכנית 12 נקודות, כנקודה ראשונה מציבה התוכנית את ביסוס מעמדה והמשך פיתוחה של העיר כבירת מדינת ישראל, כמרכז לעם היהודי וכעיר מקודשת לשלוש הדתות המונותיאיסטיות. וכנקודה שנייה את שימור ערכיה האורבניים וצביונה המיוחד של העיר ירושלים והגנה על המורשת התרבותית הבנויה. כן מציינת התוכנית כי היא רוצה להעצים את מעמדה הכלכלי- חברתי של ירושלים ולהעלות את איכות החיים והסביבה הכוללת של תושביה.

עיקרי תוכנית המתאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניה למגורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית המתאר, על פי תחזיות צמיחה וגידול אוכלוסייה המוערכת ב-950,000 תושבים בירושלים בשנת 2020, מתווה יעדים ליצירת מלאי דירות בהיקף הנדרש לתחזית גידול האוכלוסייה.

פיתוח בשכונות המגורים הקיימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • באזורי מגורים שאינם רגישים מבחינה היסטורית או תכנונית, תוגדל צפיפות הבנייה על ידי תוספת יחידות דיור במגרשים המבונים, הוספת קומות, הוספת אגפים ומבנים במגרשים, על ידי הגדלת זכויות הבניה.
  • עידוד בניה גבוהה במגרשים גדולים.
  • טיפוח המרחבים הציבוריים, על ידי תוספת שטחים פתוחים, שדרות, גנים וכיכרות.

הרחבת שכונות מגורים ובניית שכונות חדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת לפתח אזורים נוספים לבניה מצביע התוכנית על שטחים לא בנויים בשולים שכונות מגורים קיימות - שטחים הנושקים לשטחים פתוחים בהם ניתן להרחיב שכונות קיימות. על פי מסמך תוכנית המתאר ‏[3] השטחים הראויים לבניה הם ללא איכויות ראויות לשמירה וללא חשיבות תפקודית. הבנייה באזורים אלו מתוכננת כבניה בצפיפות גבוהה, בהתאמה לתנאי הסביבה. פיתוח אזורים אלו בצמוד לשכונות הקיימות אמור לספק את שרותי הציבור החסרים ומתוך תקווה לחזק את כוח המשיכה של השכונות הקיימות.

בניה למגורים במזרח העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזה שנים סובל אזור מזרח ירושלים מבעיות ייחודיות שעיקרם נובע משנים של הזנחה, תשתיות לא מפותחות והעדר רישום והסדר מקרקעין מביאים לתוהו תכנוני ואורבאני מצב המוחמר על ידי בנייה בניגוד לחוק התכנון והבנייה ללא פיקוח או תכנון. הבנייה במזרח ירושלים היא בעלת אופי מיוחד ושונה מהבנייה במערב העיר. חלק גדול של אזורי המגורים הוא בבנייה בעלת מאפיינים כפריים. מאפיין נוסף במזרח ירושלים עליו אין לתוכנית המתאר כל השפעה אך מהווה גורם חשוב בשטח - היא גדר ההפרדה המבתרת את התחום עליו חלה התוכנית.

תוכנית המתאר מתווה קווים להגדלת קיבולת הבנייה למגורים הן על ידי ציפוף השכונות הקיימות והן על ידי עיבוין. התוכנית מעלה כאפשרות לשיפור מצב המגורים במזרח העיר את שיקום מחנה הפליטים שועפאט ומעלה אפשרות לשלב בין משאבים ישראליים למשאבים של הקהילייה הבינלאומית. במקביל, מציעה תוכנית המתאר ביצוע הפרויקטים של פיתוח התשתיות במזרח העיר מתקציב המדינה, על פי החלטות ממשלה קיימות.

בנייה לגובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדוקטרינות של תכנון ערים נהוג להשתמש בבניה לגובה ככלי של התחדשות עירונית וכלי המאפשר שימוש יעיל יותר בקרקע. בירושלים קיים מזה שנים ויכוח בנוגע לבנייה לגובה וכלל ניתן לומר כי מבחינה היסטורית ירושלים היא עיר שמאופיינת בבניה נמוכה. תוכנית המתאר חורגת מתפיסה זו וממליצה על בנייה לגובה באזורים מסוימים בעיר.

העיר העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – העיר העתיקה

כל תוכנית בירושלים מחייבת התייחסות לעיר העתיקה הכוללת בהגדרתה גם את סביבתה ההיסטורית והאתרים הדתיים שמקיפים את החומות. התוכנית קובעת עקרונות להבטחת שימור מורשת התרבות המשתקפת בבניינים ובצידה קיום מערכות חיים אזרחיות ומוסדיות על מנת לשפר את איכות החיים של תושבי העיר העתיקה. התוכנית גם מרכזת מאמצים לפיתוח התיירות והצליינות המהווים חלק בלתי נפרד מהיום יום של אזור.

התוכנית קובעת כי יש לשמר את קו הרקיע המסורתי- הקיים ולהגביל את גובה הבניה בעיר העתיקה ובסמוך לחומות ירושלים. בתוך החומות, קובעת התוכנית כי יש לשמור על ההירארכיה של הרחובות והסמטאות. ולמנוע פריצת דרכים חדשות. בנוגע לבניה חדשה קובעת התוכנית כי יש לשמר את המבנים הקיימים. בניה חדשה תיעשה בקנה-מידה מתאים תוך שמירה על אופייה של הבניה המסורתית ותוך הימנעות מבניה בחצרות הפנימיות. במקביל מציינת התוכנית דרך לשדרוג הדרגתי של מערכות התשתית המיושנות בעיר.

איכות סביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית המתאר נותנת מקום וחשיבות לנושא איכות הסביבה בירושלים. התפיסה המקובלת כיום בתכנון עירוני מכירה בממצאים מצטברים של מחקרים הקובעים כי מפגעים סביבתיים פוגעים באיכות החיים של התושבים. ירושלים - ככל עיר מודרנית -סובלת מבעיות סביבתיות רבות, בין היתר, זיהום אוויר, רעש, השלכת פסולת, וקרקעות מזוהמות.

התוכנית מתווה מספר קווי פעולה ומתווים להתמודד עם סוגיית איכות הסביבה בירושלים, ובכך מבדילה עצמה מתוכניות מתאר קודמות שלא התמודדו עם סוגיה זו.

מים ושפכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גידול האוכלוסייה והשינוי בהרגלי החיים, גרמו לעליה בצריכת המים העירונית. וממול מתחולל תהליך של דלדול מקורות המים - צירוף המורכב משנים שחונות והעדר מערכת ניהול יעילה ומזיהום מים על ידי התעשייה שחלקה פולטת שפכים בלתי מטופלים. התוכנית פורשת מתווה מפורט הכולל טיפול להשבת שפכים תעשייתיים, וביתים בכל ירושלים, לרבות שפכי האגן המזרחי..

פסולת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ממצאי צוות התוכנית, אתר הטמנת הפסולת המשמש את העיר ירושלים, לא מנוהל בהתאם לתקנים סביבתיים עדכניים ויגיע למיצוי הקיבולת תוך זמן קצר מהגשת התוכנית. בעיה זו מועצמת על ידי שפיכה בלתי חוקית של עודפי עפר ופסולת בנייה שפיכה בלתי מוסדרת של פסולת בשטחים פתוחים, בכל רחבי העיר. התוכנית מורה על יישום תוכנית אב לפסולת מוצקה, בשילוב עם יישום תוכנית אב מחוזית לפסולת בנין ועודפי עפר שהוכנה על המשרד לאיכות הסביבה, משרד הפנים והרשויות המקומיות באזור ירושלים.

אזורי התעשייה בירושלים, סומנו בתוכנית כמקור פוטנציאלי להזרמת שפכים למערכת הביוב העירונית ופליטות מזהמים לאטמוספירה. האמצעים המוצעים על ידי תוכנית המתאר לטפל בכך כוללים בעיקר מערכות ניטור, אכיפה וניהול ויצירת טווח ביטחון בין תעשיות מזהמות לאזורי מגורים.

שטחים פתוחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טבע עירוני בירושלים

לאורך ההיסטוריה התכנונית של ירושלים התקיים דיאלוג בין השטח הבנוי לשטח הפתוח, וזאת בתוך מרחב גאוגרפי בעל ממד נוסף - ממד היסטורי. עד לעבודה על תוכנית המתאר המקומית 2000 היו השטחים הפתוחים פועל יוצא של המרכיבים העיקריים בתכנון העיר. כך נוצר מצב בו השטחים הפתוחים נותרו באזורים בעלי פוטנציאל נמוך לבניה.

התוכנית מציבה סדרי עדיפויות שונים המשלבים את הבנוי עם הטבע וקובעת היררכיה בשטחים הפתוחים.

תעשייה ותעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמץ להסדיר את נושא התעשייה בעיר, שילובה בחיי המסחר והתאמתה לגידול העיר מתווה תוכנית המתאר קוים מנחים לפיתוח מוקדי תעשייה ותעסוקה בירושלים. האזורים מחולקים על פי סווג מוקדם

  • אזורי תעשייה מסורתיים עתירי שטח, הממוקמים הרחק מהמרכז ומתאימים לתעשיות מסורתיות כגון מוסכים, ומרכזים לוגיסטיים.

התוכנית רואה חשיבות בהרחקת פעילות כלכלית מסוג זה מאזורי תעשייה כמו גבעת שאול, תלפיות ומרכז העיר המזרחית. כיום, אזור התעשייה עטרות הוא היחיד העונה על תנאים אלו בתחומי העיר והוא סובל מבעיות הנובעות ממרחק, בידוד ותנאים פוליטיים המונעים את מיצוי הפוטנציאל.

  • אזורי תעסוקה מעורבים בהם שימושי קרקע הכוללים מסחר, תעשייה ומשרדים ובראשם גבעת שאול בו קיים ריכוז משרדים גדול ותלפיות בו פועלים אזורי מסחר גדולים וקניונים. פעילות זו מאיימת על התחדשות מרכז העיר - פרק מרכזי בתוכנית המתאר.
  • אזורי תעשייה מתקדמת המועדפים על ידי תוכנית המתאר הרואה בהם כלי מרכזי למימוש המתווים הכלכליים. התוכנית מציעה לצור "אשכול תעסוקה" שיהיה נגישות גבוהה למרכז הארץ ורחוק ככל האפשר מקו התפר, תוך יצירת סביבה ירוקה ואיכותית השונה מאופי אזורי התעשייה המעורבים ובעלי פיתוח ושירותים ברמה גבוהה. תוכנית המתאר מציעה למקם את "אשכול התעסוקה" בין צומת הכניסה המערבית לעיר ומלחה, באזור הר חוצבים ובמתחם הדסה עין כרם.

מרכז העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לירושלים שני מרכזים עירוניים (מע"ר). שני המרכזים במצב של דלדול ודעיכה המשפיעים לרעה על הפעילות של העיר וכוחה למשוך תושבים ותיירים כאחד. תוכנית המתאר רואה בהתחדשות מרכז העיר והשבת מעמדו כמוקד ראשי לפעילות עירונית כמטרה בחשחבות גבוהה ומצביעה על הצורך לשלב השקעות ציבוריות ופרטיות בהיקפים נרחבים להשגת היפוך מגמת הדעיכה.

תוכנית המתאר מציעה שימוש במנופים שונים להיפוך המגמה :

  • יצירת ריכוז תעסוקה ראשי, המשלב פעילות של משרדים, עסקים, מסחר, מלונאות, השכלה גבוהה ומגורים.
  • תכנון מערכת הסעת המונים באופן שמרכז העיר יהפוך למוקד הפרויקט.
  • הקמת מוסדות מושכי קהל בתחום התרבות והבידור.
  • טיפוח המרחב בציבורי על ידי טיפוח הרחובות שימור ושיקום מבנים.
  • החזרת תושבים למרכז העיר על מנת להחיותו, הבטחת רמת שרות גבוהה לתושבים בתחום החינוך והשירותים הציבוריים

תחבורה ודרכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הרכבת הקלה בירושלים
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תחנת הרכבת בנייני האומה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התחנה המרכזית של ירושלים

היעד המרכזי של תוכנית המתאר בתחום התחבורה - הקמת מערך התחבורה התומך בפיתוח האורבני המוצע, העדפת תחבורה הציבורית על פני התחבורה הפרטית. יצירת מערכת דרכים פריפריאלית (טבעת מזרחית וטבעת מערבית) התוכנית מתרכזת מיזמי הרכבת הקלה תמיכתם בקווי אוטובוסים מקומיים ומערך החניונים ציבוריים, וכן פיתוח והרחבת שדה התעופה בעטרות.

מערך התחבורה הציבורית שבמרכזו הרכבת הקלה - לכשיושלם- ייצור רשת תחבורתית בין התחנה המרכזית במערב העיר, קריית הלאום, קמפוס גבעת רם, ואזור הקניות - תעסוקה- ספורט במלחה. קמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית יחובר להר הצופים ואזורי התעשייה עטרות הר חוצבים גבעת שאול ותלפיות, למרכז העיר.

במקביל לתכנון התנועה, מתוכנן הקמת מערך חניה שבסיסו חניוני חנה וסע במרכזי התחבורה ובנקודות המפגש בין רשת הכבישים הראשית לבין התחבורה הציבורית. תוכנית המתאר מקדישה תשומת לב לעניין שדה התעופה עטרות ומתווה קווים להרחבתו על ידי הארכת מסלול שדה התעופה לכוון מזרח והקמת מנחתי מסוקים.

תוכנית התחבורה לעיר וממנה, נפרשת לתקופה מינימאלית של עשר שנים ומאגדת בתוכה את כל הפרויקטים התחבורתיים כגון קו הרכבת המהיר לירושלים.

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימור מבנים ואתרים בירושלים, חלק מההיסטוריה העשירה של העיר תמיד היה חלק מתוכניות המתאר ותוכניות האב של העיר. החשיבות הארכיטקטונית של ירושלים במישור הבינלאומי נובעת, בין היתר, מכך שיהודים, מוסלמים ונוצרים, בני לאומים שונים – גרמנים, רוסים, צרפתים, אנגלים, איטלקים, יוונים, ארמנים ואתיופים, הטביעו עליה חותם פיסי ותרמו, על פי צרכיהם ולפי סגנונם, לבניינה של העיר ולמורכבותה החזותית. תחום זה - בדומה לתחום איכות הסביבה - הוא רגיש ציבורית והעיר ידעה עימותים ציבוריים על רקע שימור מול פיתוח.

תוכנית השימור מבוססת על יצירת תמריצים כלכליים לבעלי הנכסים לשימור לקבלנים ויזמים מתוך ניסיון למצוא "שביל זהב" בסתירה בין פיתוח ובניה חדשה לבין שימור ושיקום. התוכנית מציעה כי לגבי 29 מתחמים במערב ובמזרח העיר המשתייכות יוכנו תוכניות מפורטות הכוללות הוראות שימור, והגברת הבקרה, הפיקוח והאכיפה המינהלית-משפטית על תוכניות שימור.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית - ככל תוכנית בכלל וכזו העוסקת בעיר מורכבת ובעיתית כירושלים משכה ביקורת מגופים העוסקים בתכנון ערים, תכנון מערכות תחבורה ותעשייה גופים ירוקים וגופים העוסקים בזכויות אדם.

ביקורת בתחום זכויות האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון "במקום" העוסק בתחום זכויות האדם כפי שבאות לידי ביטוי בתחום התכנון העירוני הוציא דו"ח ‏‏‏[4] העוסק בתוכנית המתאר. הארגון ברך את עיסוק התוכנית - לראשונה - באזור מרכז העיר אך מתח ביקורת על אי מתן משאבים מספיקים לתיקון שנים של הזנחה, ועל מה שמתפרש על ידי מומחי הארגון כאי מתן תשובה מספקת לצרכים של תושבי העיר המזרחית. גדר ההפרדה שאיננה מופיעה בתוכנית אך משפיעה על חיי התושבים במזרח העיר גם מוזכרת בביקורת.

הארגון קורא למציאת פתרון למגורים כולל פתרון משפטי לנושא הבנייה ללא רישיון ודורש הקצאת שטחים והגמשת הקריטריונים לבנייה במזרח ירושלים. הדו"ח טוען כי מצב איכות הסביבה הזרח העיר מפגר אחרי הטיפול בנושאים אלו במערב העיר ומצביע על מספר פתרונות אפשריים כולל טיפול יעיל יותר במים ושפכים.

ביקורת בתחום איכות הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הדגש שניתן בתוכנית לנושא איכות הסביבה ואיכות החיים של תושבי ירושלים הביעו מספר ארגונים התנגדות לסעיפים ספציפיים ודרשו תיקונים בסעיפים אחרים. ארגונים כגון החברה להגנת הטבע וארגון מקומי בשם ירושלים בת קיימא מתחו ביקורת ‏‏‏[5] על העובדה כי שטחים פתוחים בכלל ואתרים מיוחדים כגון עמק פרי הר אינם מוגנים הלכה למעשה על ידי התוכנית וקיומם תלוי בטוב לבם של יזמים והתפשטות הבניה. הארגונים גם מתחו ביקורת על ההשפעות מרחיקות הלכת של תוכנית התחבורת והסעת ההמונים על מרקמי חיים במרכז ירושלים וכן נמתחה ביקורת על שינוי המדיניות בנוגע לבנייה לגובה המאיים על אופיה האורבני המיוחד של ירושלים כעיר המאופיינת על ידי בנייה נמוכה. ביקורת נמתחת על אישורי בניה בעיר העתיקה מחשש שבנייה כזו תיצור מציאות חדשה מבלי שנבחנו ההשלכות שיכולות לגרום לנזק חסר תקנה לאגן העיר העתיקה.

פנורמה של ירושלים

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]