מרכבה (טנק)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טנק מרכבה סימן 3ד ב"ז במהלך תרגיל
טנק מרכבה סימן 4 ביד לשריון
מרכבה סימן 1 משופר בעת שימוש במוזיאון טנקים בצ'כיה
מרכבה סימן 2 נכנס לחניון טנקים ברמת הגולן
טנקי מרכבה סימן 3ד ב"ז באימונים

המרכבה היא סדרה של טנקי מערכה ישראליים שמהווה את עמוד השדרה של חיל השריון הישראלי. ייצור המרכבה החל מ-1980, כאשר בחלוף השנים פותחו דגמים יותר מתקדמים ומשוכללים (כל דגם מכונה "סימן"). הדגם המתקדם ביותר הוא המרכבה סימן 4 שנכנס לייצור החל משנת 2003.

הטנק פותח ומורכב בישראל, וכן רוב חלקיו מיוצרים בישראל. תפישת התכנון שלו היא הגנה מרבית לצוות ולכן השריון הקדמי עובה ובוצעה מהפכה עיצובית כשהמנוע מוצב בחזית הטנק, שלא כמו בטנקים מקבילים בעולם. המקום שהתפנה בחלקו האחורי של הטנק איפשר הוספת פתח כניסה אחורי המשמש לנשיאת לוחמי חי"ר ואף לפריקה רגלית של צוות הטנק.

הוגה פרויקט טנק המרכבה הוא ישראל טל, מאלופי צה"ל שתרם רבות לחיל השריון וממבססי דוקטרינת השריון כאגרוף מחץ, ומתכננו הוא המהנדס ישראל טילן.‏[1] לצורך מימוש הפרויקט במשרד הביטחון הוקמה מנהלת פרויקט טנק המרכבה, מנת"ק - הגוף המתאם ומנהל את הפרויקט ובחיל החימוש הוקמה הרשות לפיתוח טנקים, רפ"ט - הגוף המתכנן ומפתח מבחינה טכנית את הטנק.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אב טיפוס של מרכבה סימן 1

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-60 של המאה ה-20 שיתף צה"ל פעולה עם הצבא הבריטי בפיתוח הטנק צ'יפטיין (Chieftain). בתמורה לשיתוף הפעולה, היו אמורים הבריטים לאפשר את מכירת הטנק לישראל עם ייצורו, אולם מאוחר יותר החליטו לבטל את העסקה כתוצאה מלחץ כבד שהפעילו עליהם מדינות ערב. בישראל הוחלט להימנע מהישנות מקרה שכזה בעתיד, ואז הועלה רעיון פיתוחו של טנק ישראלי מקורי.

התכנון החל ב-1970 על בסיס לקחי מלחמת ששת הימים, ובאמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 כבר החלו לערוך ניסויים בשטח. ב-29 באוקטובר 1979 נכנס לשירות מבצעי הדגם הסדרתי הראשון - מרכבה סימן 1, שהספיק להילחם במלחמת לבנון. ב-1982 נכנס לשירות דגם משופר - מרכבה סימן 2, ומיד אחריו מרכבה סימן 2ב. במהלך תקופת שירותם הופקו לקחים מבצעים וטכנולוגיים רבים שהביאו לקפיצת דרך משמעותית במרכבה סימן 3 שנכנסה לשירות בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20. בדגם זה הוחלף התותח המחורק בקליבר 105 מ"מ בתותח חלק-קדח מודרני בקליבר 120 מ"מ תוצרת תע"ש. במהלך שנות התשעים נכנסו לשימוש טכנולוגיות חדשות המבשרות את שדה הקרב העתידי, ורובן הוטמעו במרכבה סימן 3ב ב"ז (על שם מערכת בקרת האש: ברק זוהר). מאוחר יותר נוספו לדגמי סימן 2 וסימן 3 תוספות מיגון מודולריות שנקראו "מיגון דור ד'" או "קס"ג" ונועדו להגביר את עמידות הטנקים נגד טילי נ"ט של חזבאללה. במהלך שנות ה-90 והעשור הראשון של המאה ה-21 הוסבו כל טנקי סימן 3 בשירות סדיר לסימן 3 ב"ז, אך עדיין קיימות חטיבות שריון במילואים עם מרכבה 3 רמ"ח.

מרכבה סימן 4 בתצוגת יד לשריון (חנוכת הגעת הכלי).

לקראת סוף שנות ה-90 של המאה ה-20 והעשור הראשון של המאה ה-21 תוכנן הדור הרביעי של הטנק תוך התחשבות באיומי עימות נמוך עצימות ובניסיון של ישראל מהלחימה ברצועת הביטחון ובשטחי יש"ע, תוך דגש על הטמעת טכנולוגיות חדשות ומערכות דיגיטליות מתקדמות, בהן מערכות קשר, שליטה וניהול קרב דיגיטליות של פרויקט צי"ד, ועל כן המרכבה סימן 4 היא שיפור משמעותי לעומת הדור הקודם. בשנת 2004 החל להיכנס דור זה לשירות בצה"ל. בשנת 2004 נכנסה המרכבה סימן 4 לשירות מבצעי, ולקראת סוף אותה שנה נצפו טנקי מרכבה 4 בפעילות באזור ג'נין.‏[2] ב-2005 הוסבה חטיבה 401 מטנקי מגח למרכבה סימן 4. במהלך האימונים התגלו מספר בעיות טכניות במנוע (תוצרת גרמניה) ובשסתומים המקצרות את חייו ומקדימות את הטיפול התקופתי.‏[3] בשל בעיה זו הטנק לא היה מבצעי, אך בסיום שנת 2005, על פי פרסומים בעיתונות, נפתרה הבעיה והטנק חזר בשנת 2006 לפעילות מבצעית.

דגמים מבוססי מרכבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלחת סימן 1 של הטנק הביאה לפיתוח אבות טיפוס של תותח מתנייע חדשני בשם "שולף" המבוסס על תובת המרכבה סימן 1, אך צה"ל העדיף שלא לקנותו.

בשנת 2003 החלו ניסויים גם על נגמ"ש מרכבה, הנקרא "נמרה". הוא בנוי על בסיס תובת מרכבה 3, אך במקום צריח יש לו מערכת ייעודית. בדגם הראשון שנכנס לשירות יש מנוף וכננת חילוץ ומטרתו להיות כלי חילוץ ואחזקה בגדודי השריון.

בעקבות האינתיפאדה השנייה הוסבו טנקי מרכבה סימן 3 ללוחמה בשטח בנוי על ידי התקנת שיפורים ומיגונים נוספים על הכלי. בעקבות הקרבות הקשים ברצועת עזה הוסבו מספר טנקי מרכבה לאמבולנסים משוריינים, כאשר המסדרון האחורי צויד באלונקות וציוד רפואי.

בעקבות אסון הנגמ"שים ב-2004 החליטו בצה"ל על ייצור נגמ"ש כבד המבוסס על תובת מרכבה סימן 4. אב-טיפוס המבוסס על סימן 1 נכנס לשירות ניסיוני בחטיבת גבעתי עוד ב-2005 אך גרסה מבצעית המבוססת על תובת סימן 4 נכנסה לשירות מבצעי רק בסוף שנת 2008. הנגמ"ש הכבד, שנקרא "נמ"ר" (נגמ"ש מרכבה), מצויד במערכת צי"ד, בעמדת נשק "קטלנית" ואמצעים נוספים.

המרכבה במלחמת לבנון הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1982 במלחמת לבנון הראשונה טנק המרכבה (סימן 1) נלחם נגד שריון סורי ונגד מחבלים חמושים בטילי נ"ט וזקף לזכותו הצלחות. שני גדודי מרכבה מחטיבה 7, שפעלו בגזרה המזרחית, ניהלו קרב אש נגד חטיבת שריון הסורי המצוידת בטנקי T-62 ו-T-72, והצליחו להשמיד אותה. בגזרה המערבית פעלה חטיבה 211 כנגד אנשי פת"ח מצוידים ברקטות RPG-7 וטילי סאגר, והתמודדה איתם בהצלחה. טנקי המרכבה הפגינו עליונות על השאר הטנקים במלחמה, הן של צה"ל והן של הסורים, ביכולת השרידות, וזאת הודות לדגש על מיגון בעת תכנון הטנק. לפי סטטיסטיקות שאסף צה"ל, אחוז הטנקים שהושמדו מסך כל הטנקים שנפגעו היה הקטן ביותר עבור המרכבה.‏[4]

המרכבה באינתיפאדה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך האינתיפאדה השנייה טנקי מרכבה, בעיקר סימן 2 וסימן 3 ב"ז, נטלו חלק בלחימה כנגד הטרור הפלסטיני. הם שימשו בעיקר לסיור בשטחים מסוכנים ותמיכה בחיל הרגלים. ביהודה ושומרון סיפקו הטנקים כוח אש לכוחות החי"ר, בעיקר בלוחמה בשטח בנוי ובנוהל סיר לחץ, כאשר הפגיזו בתים בהם התבצרו מחבלים. ברצועת עזה הושמדו 3 טנקי מרכבה ואנשי צוותם נהרגו ממטעני גחון רבי עוצמה (ששקלו מאות ק"ג כל אחד). בעקבות השמדת שלושת הטנקים (בשנים 2002 ו-2003) נוסף לטנקים לוח מיגון לגחון, וכן הוגבר השימוש בדחפורי די-9 משוריינים לפתיחת צירים.

המרכבה במלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנקי מרכבה סימן 2 חונים בגבול הצפון בזמן מלחמת לבנון השנייה

בקיץ 2006, במלחמת לבנון השנייה, הכניס צה"ל ללבנון שלוש אוגדות משוריינות. מרבית הנפגעים באוגדות אלה היו צוותי טנק. מתוך 370 טנקי מרכבה שהשתתפו בלחימה, פגע חזבאללה ב-52 טנקים. שניים מהטנקים נפגעו ממטעני גחון וכל צוותי הטנק נהרגו. חזבאללה, שירה במהלך המלחמה כ-500 טילי נ"ט, השתמש לראשונה בטילי נ"ט עם ראש כפול מסוג טאנדם, כנראה מתוצרת רוסיה. טילים אלה מפעילים בתחילה מטען שפוגע במיגון של הטנק, ולאחר מכן הם מפעילים את המטען העיקרי על הטנק החשוף. טילים אלה - בהם הקורנט תוצרת רוסיה - פגעו בחמישה טנקים וגרמו ל-10 הרוגים. בקרבות בלבנון השתתפו המרכבות מסוגים 2,‏3 ו-4. כמעט כל הטנקים שנפגעו תוקנו לאחר המלחמה וחזרו לשירות.

לאור התוצאות של מלחמת לבנון, עלתה מחדש שאלת יעילותו של הטנק, והכדאיות הכלכלית של יצורו. אחת הטענות לטובת המרכבה היא שלמרות הפגיעות, שיעור החדירה של טילי נ"ט במלחמת לבנון היה הנמוך ביותר בתולדות מלחמות ישראל. כמו כן, נרשמה ירידה של יותר מ-50% בכמות ההרוגים יחסית למלחמת לבנון הראשונה ומלחמת יום הכיפורים. טענה נוספת היא שאם היה כשל אזי הוא היה ברמה המבצעית של החיילים, שאומנו בעיקר למשימות בשטחים ולא למלחמה מסוג זה. טענה דומה, שטוען האלוף (במיל') יצחק בן ישראל, היא שחיל השריון עצמו שפוצל ופורק וסופח למסגרות חי"ר, הופעל בניגוד לתורת הלחימה שלו עצמו, לא כמסגרת מובילה בקרב משולב, אלא כנספח באופן סטטי. עוד הוא מוסיף כי אי הפעלת מדוכות העשן בשל שיקולים תקציביים גרמה לפגיעה מיותרת.‏‏‏[5]

עתיד המרכבה לאחר מלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת שנת התקציב 2004 התנהלו דיונים לגבי המשך הכנסתם לשירות של הסימן 4 והנמ"ר מסיבות תקציביות. לבסוף הוחלט להמשיך בפרויקט המרכבה אך להאט במקצת את ההצטיידות. בסוף שנת 2004 הוחלט לבחון פרויקט של פיתוח נגמ"ש כבד על בסיס תובת מרכבה. בשנת 2005, בעקבות אסון הנגמ"שים, הושק נגמ"ש המרכבה (נמ"ר) גם בגרסת חי"ר, ואב טיפוס שלו נכנס לשירות בחטיבת גבעתי ברצועת עזה.

טנק מרכבה סימן 4מ עם מערכת "מעיל רוח" באימון חטיבה 401

ב-28 בספטמבר 2006 דיווח העיתון גלובס שבצה"ל הוחלט לסגור תוך 4 שנים את פס הייצור של המרכבה.‏[6] לעומת זאת, בצה"ל הכחישו את הכוונה ובתוכנית החומש "תפן 2007" הכריזו על כוונתם להמשיך להצטייד בדגמי מרכבה סימן 4 עם מערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח (Trophy)" ולהצטייד במאות נגמ"שי מרכבה.‏[7] ב-2009 הותקנה לראשונה המערכת "מעיל רוח" על מחלקת טנקים באחת מחטיבות חיל השריון הישראלי[8] וב-2012 הותקנה על כל טנקי חטיבה 401.‏[9]

טנקי המרכבה הם חלק מהכלים בהם משתמש צה"ל בפעילות הבט"ש בגבול ובתוך רצועת עזה. למרות המגמה להחליף את צי הטנקים הקיים במרכבות סימן 4, צי הטנקים של חיל השריון מבוססים עדיין במידה רבה על דורות ישנים יותר: מרכבה סימן 3 (עוצבת ברק ויחידות מילואים), מרכבה סימן 2 (חטיבה 7 ויחידות מילואים) ואף מרכבה סימן 1ב (מילואים), לצד המגחים המשרתים במילואים בלבד. מערכת צי"ד והמענ"ק מותקנות בהדרגה בדורות קודמים של טנקי המרכבה במערך הסדיר‏[10] ובעתיד גם במערך המילואים.

ב-2010 הפכה מערכת "מעיל רוח" למבצעית. ב-2011 הועבר גדוד של טנקי מרכבה סימן 4 המצוידים במערכת לסיורי בט"ש על גבול רצועת עזה. ב-1 במרץ 2011 יירטה "מעיל רוח" לראשונה רקטה נגד טנקים ששוגרה לעבר טנק מרכבה סימן 4 סמוך לניר עוז. היה זה היירוט המבצעי הראשון בעולם של נשק נ"ט על ידי מערכת הגנה אקטיבית.‏[11][12] מספר שבועות לאחר מכן, יירטה המערכת גם טיל נ"ט מדגם קורנט E, שנחשב לאחד מטילי הנ"ט המסוכנים והמתקדמים בעולם.‏[13]

ב-2012 בעקבות משבר תקציבי בצה"ל נשקלה האפשרות להקפיא רכישת טנקים חדשים, נגמ"שי נמ"ר חדשים וחלקי חילוף. בעיתונות אף הועלו השערות בדבר סגירת פס הייצור של המרכבה. ראש התאחדות התעשיינים אמר שפרויקט המרכבה מספק עבודה לאלפי עובדים, רובם בפריפריה, ושסגירתו תגרום נזק רב לכלכלה.‏[14]

ב-13 באוגוסט 2013 הודיע שר הביטחון משה יעלון על המשכת ייצור טנק המרכבה ועל רכישת טנקי מרכבה סימן 4מ חדשים לצה"ל.‏[15] כמו כן, החלו בצה"ל להסב את חטיבה 7 מטנקי מרכבה סימן 2 לטנקי מרכבה סימן 4מ החדשים.‏[16]

ביוני 2014 החליט משרד הביטחון לראשונה על מכירת טנקי מרכבה סימן 4 למדינה אחרת, במחיר של 4.5 מיליון דולר לטנק.‏[17]

מפרט טכני[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימה מקוצרת של הדגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרכבה סימן 1 (1978)
    • מרכבה סימן 1ב (שדרוג לרמה של מרכבה סימן 2 למעט מערכת בקרת אש, אמצעי ראיית לילה ומנוע)
  • מרכבה סימן 2 (1982)
    • מרכבה סימן 2ב
    • מרכבה סימן 2ד (מרכבה סימן 2ב עם מיגון דור ד')
  • מרכבה סימן 3 (1990)
    • מרכבה סימן 3 רמ"ח (מערכת ירי משופרת רמ"ח = ראש מראה חשמלי)
    • מרכבה סימן 3ב ב"ז (1996, מערכת ירי משופרת ב"ז = ברק זוהר)
    • מרכבה סימן 3ד ב"ז קס"ג (מרכבה סימן 3ב ב"ז עם מיגון דור ד')
    • מרכבה סימן 3 LIC (מרכבה סימן 3ד ב"ז קס"ג עם התאמות ללש"ב)
  • מרכבה סימן 4 (2003)
  • נגמ"ש מרכבה (נמ"ר)
    • נמ"ר טנק חילוץ (נמר"ה) - דגם ניסיוני
    • נמ"ר נגמ"ש חי"ר
    • נמ"רבולנס (נגמ"ש אמבולנס)
    • נמ"ר הנדסי - ניסיוני
  • דגמים נוספים

טבלה השוואתית‏[19][עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיין סימן 1/סימן 2 סימן 3/3ב"ז סימן 4
נתונים כלליים
ייעוד טנק מערכה כבד תוצרת ישראל המיועד לצה"ל.
משקל בין 60 ל-70 טון, כל דור שוקל מעט יותר מקודמו (המשקל המדויק מסווג).
ממדים אורך כ-9 מטר, רוחב כ-4 מטר, גובה כ-2.5 מטר.
צוות הטנק 4 - מפקד, נהג, תותחן, טען-קשר.
ניידות והנעה
מזקו"ם ויקרס, 6 גלגלי מרכוב.
מנוע AVDS-1790-9AR דיזל מקורר אוויר בצורת V תוצרת טלדיין ארצות הברית מנוע דיזל GD 883 בן 12 צילינדרים בתצורת V מבוקר מחשב ומקורר מים תוצרת MTU גרמניה בשיתוף עם ג'נרל דיינמיקס (כיום נקראת חברת L-3 קומיוניקשיין) ארצות הברית.
הספק 900 כ"ס 1200 כ"ס 1500 כ"ס
תמסורת (מאפיינים) חשמלית-אוטומטית עם גיבוי מכני-ידני, 4 הילוכים חשמלית-אוטומטית עם גיבוי מכני-ידני, 5 הילוכים
תמסורת (דגם) אליסון CD850-6BX חצי אוטומטית אוטומטית, 4 הילוכים תוצרת עשות אשקלון רנק RK325 אוטומטית, 5 הילוכים - מיוצר ברישיון על ידי עשות אשקלון
מתלים קפיצים סליליים, עמדות כפולות ‏ קפיצים סליליים, עמדות בודדות (מתלה לכל מרכוב)
דלק 3 מכלי חזית ו-2 מכלים אחוריים מכילים 1400 ליטר סולר.
מהירות מרבית 50 קמ"ש 60 קמ"ש 64 קמ"ש
טווח פעולה 500 ק"מ בשטח מישורי.
נשק וחימוש
תותח 105 מ"מ סלילי - M68 L7 בריטי 120 מ"מ חלק קדח -דגם MG251 ,תע"ש 120 מ"מ חלק קדח דור שני - דגם MG253 ,תע"ש
נשק משני 3 מקלעי מאג (כולל מקלע מקביל), מקלע (0.5), מרגמה 60 מ"מ ו-12 מדוכות עשן. 2 מקלעי מאג (כולל מקלע מקביל), מקלע (0.5), מרגמת 60 מ"מ (פנימית) סולתם דור ב', ו-12 מדוכות עשן.
כמות תחמושת 54 פגזים, 6 במארז זמין.‏[20] 46 פגזים, 5 במארז זמין כ-50 פגזים, 10 במארז זמין
סוגי תחמושת פגז נפיץ פלסטי, חלול, חץ-ח"ש, זרחן, פלאשט ורקפת (APAM-MP). ‏ חלולן, חוצצן, פלאשט ופגז הכלנית (APAM-MP).
בקרת אש 2 MPS, ייצוב גזרתי, אמצעי ראיית לילה תרמי, מחשב ירי דיגיטלי כולל מערכת למידה, כוונת מפקד נפרדת. כיום ב"ז (ברק זוהר) בעיקר, ייצוב נקודתי, וכל השאר משופר. ב"ז (ברק זוהר) משופר, כולל יכולת נעילה על מטרה בתנועה.
מיגון ומערכות שרידות
מיגון מיגון מודולרי, פלטות בזוקה, אפשרות למיגון גחון, אפשרות להתקנת מיגון ריאקטיבי מיוחד. שריון מרוכב מסווג, מיגון מודולרי משופר, פלטות בזוקה, אפשרות למיגון גחון, מיגון עילי לצריח, מערכת הגנה אקטיבית מעיל רוח ומערכות נוספות.
בקרת צריח הידראולית‏ חשמלית
מיזוג אוויר מאווררים מזגן לקירור משולב במערכת הגנת אב"כ מיזוג משולב במערכת הגנת אב"כ.
מערכות שליטה ובקרה מערכת מענ"ק המשולבת בצי"ד לניהול דיגיטלי של שדה הקרב, אפשרות לתקשורת עם שאר הטנקים, החפ"ק ומזל"טים.‏[21]

מרכבה סימן 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכבה סימן 1
טנק מרכבה סימן 1
מידע כללי
סוג טנק מערכה
מדינה מייצרת Flag of Israel.svg  ישראל
משתמשים עיקריים IDF new.png  צה"ל
שנת ייצור 1979
דגם קודם אין
דגם עוקב מרכבה סימן 2
מערכה מרכזית מלחמת לבנון הראשונה
מידע טכני
אורך כ-9 מטרים
רוחב כ-4 מטרים
גובה כ-2.5 מטר
משקל בין 60 ל-70 טון
מהירות 55 קמ"ש
טווח פעולה 500 קילומטר
חימוש עיקרי תותח 105 מ"מ
חימוש משני 3 מקלעי מאג 7.62 מ"מ, מרגמה חיצונית 60 מ"מ, 12 מדוכות עשן.
מנוע דיזל, 900 כוחות סוס.
מיגון מורכב, אינו ידוע.
צוות 4

מרכבה סימן 1 הוא הדור הראשון של טנק המרכבה. כבר בטנק זה ניתן לראות את יישום העקרונות המנחים בסדרת טנקי המרכבה: המנוע ממוקם מלפנים, ומשמש כחלק מההגנה על הצוות. מחשבה רבה הושקעה בעיצוב הפנים והנדסת האנוש שלו איכותית, ביחס לטנקים בני דורו. סימן הזיהוי הבולט ביותר שלו הוא ה"חצאית" או "האוזניים" - הבליטה המעוגלת בצידי הצריח, בחיבור לתובה. מאחר שגם למרכבה סימן 2 "חצאית" דומה, קשה להבדיל ביניהם, אך אפשרי לעשות זאת לפי חוליות זחל וכבל גרירה המחוברים ל"חצאית". סממן חיצוני נוסף המאפשר זיהוי מרחוק הוא העדרם של סלי תובה (סלי חי"ר) וקיומה של מרגמה חיצונית על דופן הצריח בצד המפקד. (בשאר סימני המרכבה המרגמה היא פנימית). מרכבה סימן 1 עבר שינויים רבים בטרם הושק סימן 2. בתחילה מחשב הירי היה ללא מערכת לומדת ואמצעי ראיית הלילה הותקן רק בעמדת המפקד. תריס הפליטה לגזי המנוע היה בעל שני פתחים משני צידי הטנק והצריח היה כמעט ללא מיגון. עם השנים חלק מטנקי מרכבה סימן 1 הוסב למרכבה סימן 2. כיום, ישנם מספר גדודי מילואים שמשתמשים במרכבה סימן 1 שנערכו בו מספר שינויים: אמצעי ראיית לילה פאסיבי הותקן לתותחן ובחלק מהטנקים הותקן אף אמר"ל תרמי. מחשב הירי שודרג ומספר מערכות נוספות בתוך הצריח שופרו גם הן. מספר הפגזים המקורי, 62, הופחת ל 54 לטובת תחמושת נוספת למרגמה; זרקור הקסנון, שהיה אמצעי הכינון בלילה, הוסר. שערות שולמית הוספו וכיום ההבחנה החיצונית בין סימני 1 ו 2 היא רק על בסיס סלי חי"ר (שאינם קיימים בסימן 1), סל צריח (קטן יותר בסימן 1), כבל גרירה והמרגמה. חלק מאנשי הצוות ששירתו בשירותם הפעיל על מרכבה סימן 2 מוסבים לשירות מילואים על גבי סימני 1.

מרכבה סימן 1 השתתף במבצע שלום הגליל, שכלל לחימה של צבא מול צבא, לחימה של צבא מול גרילה בשטח פתוח ולחימה בשטח בנוי. בעקבות המלחמה התקבל משוב רב על ביצועי הטנקים ואלו שיפורים ותיקונים יש לבצע בהם. חלק גדול מהתיקונים והשיפורים בוצע בדגם הבא מרכבה סימן 2 וחלק אחר בוצע בדגם של שנות התשעים: מרכבה סימן 3.

מיגון הטנק שופר משמעותית כבר בעת שירותו: לטנק הוספו פלטות בזוקה (התקני מיגון המגנים על המזקו"ם): בתחילה פלטות פלדה דקות ולאחר מכן פלטות עבות בעלות מיגון מרוכב סודי בהרכבו. מיגון נוסף הוסף לצריח, ושערות שולמית, שרשראות ברזל היוזמות את הגביש הפיאזואלקטרי ברש"ק החלול, הותקנו בחלקו האחורי של הצריח, בשל הקושי למגן אזור זה.

מרכבה סימן 1
מבט מאחור

מרכבה סימן 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכבה סימן 2
טנק מרכבה סימן 2
מידע כללי
סוג טנק מערכה
מדינה מייצרת Flag of Israel.svg  ישראל
משתמשים עיקריים IDF new.png  צה"ל
שנת ייצור 1982
דגם קודם מרכבה סימן 1
דגם עוקב מרכבה סימן 3
מערכה מרכזית מלחמת לבנון הראשונה, האינתיפאדה השנייה, מלחמת לבנון השנייה, עופרת יצוקה
מידע טכני
אורך כ-9 מטרים
רוחב כ-4 מטרים
גובה כ-2.5 מטר
משקל בין 60 ל-70 טון
מהירות 55 קמ"ש
טווח פעולה 500 קילומטר
חימוש עיקרי תותח 105 מ"מ
חימוש משני 3 מקלעי מאג 7.62 מ"מ, מקלע כבד M2 בראונינג 0.5 אינץ', מרגמה פנימית 60 מ"מ, 12 מדוכות עשן.
מנוע דיזל, 900 כוחות סוס.
מיגון אינו ידוע.
צוות 4

מרכבה סימן 2 הוא הדור השני של טנק המרכבה. הטנק הוא תוצאה של לקחים מפעילות המרכבה סימן 1 במבצע שלום הגליל.

כמו לסימן 1, גם למרכבה סימן 2 יש תותח בעל קנה מחורץ בקליבר של 105 מ"מ ו"חצאית" או "אוזניים" - שתי בליטות מעוגלות בצידי הצריח, בחיבור לתובה. בעבר, סימן 2 נבדל מסימן 1 בכך שיש לו רק תריס פליטה אחד בימין הטנק ואילו לסימן 1 תריס בכל צד. עוד הבדל הוא הוספת "שערות שולמית", כדורי ברזל הקשורים בשרשראות ברזל, לחלק האחורי של הצריח.‏‏‏[22] וכן סלי חי"ר.

קפיצת המדרגה העיקרית בין סימן 1 ל סימן 2 היא במערכת בקרת האש. מחשב הירי שופר משמעותית: המחשב מתחשב ביותר נתונים בעת קביעת המסלול הבליסטי של הכדור (טמפרטורה, לחות, גובה) מעבר לנתוני החובה (סוג פגז וטווח). מסלולים בליסטיים עבור פגזים נוספים תוכנתו מראש והוספה מערכת לומדת, המתקנת את המסלול הבליסטי שחושב על ידי הוספת סטייה מסוימת המתקבלת מסכימה של סדרות שפגעו במטרה.

שיפור מהותי נוסף הוא בחטיבת הכוח. המנוע שופר מעט, אך שיפור מהותי הורגש בממסרת, האחראית על העברת הכוח בין המנוע והזחלים. לחטיבת הכוח הוספה אפשרות ה"פיבוט" המאפשרת סיבוב של זחל אחד קדימה בעוד השני מסתובב לאחור.

לסימן 2 יש אפשרות להתקין תוספת מיגון בעיקר בצדי הצריח ובגחון - מיגון קס"ג (על שם הקו הסגול, לשם היא יועדה).

כמו מרכבה סימן 1, המרכבה סימן 2 נכנס לראשונה לשימוש בגדוד "געש" של חטיבה 7.

מרכבה סימן 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכבה סימן 3
מרכבה סימן 3
מרכבה סימן 3 (אבטיפוס)
מרכבה סימן 3ד ב"ז קס"ג
מרכבה סימן 3ד ב"ז קס"ג
מידע כללי
סוג טנק מערכה
מדינה מייצרת Flag of Israel.svg  ישראל
משתמשים עיקריים IDF new.png  צה"ל
שנת ייצור 1990
דגם קודם מרכבה סימן 2
דגם עוקב מרכבה סימן 4
מערכה מרכזית האינתיפאדה השנייה, מלחמת לבנון השנייה, עופרת יצוקה
מידע טכני
אורך כ-9 מטר
רוחב כ-4 מטר
גובה כ-2.5 מטר
משקל בין 60 ל-70 טון
מהירות 60 קמ"ש בשבילים, 40 קמ"ש בשטח
טווח פעולה 500 ק"מ בשטח מישורי
חימוש עיקרי תותח 120 מ"מ חלק קדח
חימוש משני 3 מקלעי מאג 7.62 מ"מ, מקלע כבד M2 בראונינג 0.5 אינץ', מרגמה פנימית 60 מ"מ, 12 מדוכות עשן.
מנוע דיזל, 1200 כוחות סוס.
מיגון אינו ידוע
צוות 4

מרכבה סימן 3 הוא הדור השלישי של טנק המרכבה. נכנס לשירות ב-1990.‏‏[23]

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרסה ראשונה בסיסית אשר משתמשת במערכת בקרת האש הדומה לזו של המרכבה סימן 2 ונקראת MPS. השם השגור בפי חיילי השריון לטנק זה הוא מרכבה סימן 3 רמ"ח (ר"ת ראש מראה חשמלי, ע"ש הטכנולוגיה). גרסה זו נכנסה לשימוש בשנת 1990.
  • גרסת ברק זוהר (ב"ז) על שם מערכת בקרת האש ברק זוהר. הגרסה נכנסה לשימוש בשנת 1995 והתאפיינה ביכולת ירי משופרת תוך כדי תנועה ונעילה על מטרה בתנועה. בשנת 1997 נכנסה לשירות גרסה נוספת של הטנק אשר מכילה מזגן המשפר את תנאי הסביבה של אנשי הצוות בימים חמים של השנה.
  • מרכבה 3 קו סגול (קס"ג) - גרסה המתאפיינת במיגון משופר ומיועדת לזירה הצפונית של ישראל. המיגון מודולרי וניתן להתקינו גם על גרסאות סימן 3 מוקדמות.
  • מרכבה סימן 3ד ב"ז - הדגם המתקדם ביותר של סימן 3. בגרסה זו נוספה מערכת בקרה ושליטה, מיגון משופר (קס"ג), תוספות שריון מודולריות, מערכת מיזוג אוויר והגנה מאב"כ ועוד. כל הטנקים המבצעיים ביחידות צה"ל הסדירות ורובם המוחלט של הטנקים המשמשים להדרכה הם מדגם זה.
  • מרכבה סימן 3 LIC - מדובר במרכבה סימן 3ד ב"ז שהוסב ללוחמה בשטח בנוי ועימות מוגבל. הוא כולל מגיני רשת נגד רימוני יד ומטעני צינור, מוטות סימון לתמרון יותר קל לנהג, מקלע כבד M2 Browning הנשלט מהצריח באמצעות פיקוד חשמלי ועמדה לצלף במסדרון האחורי.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכבה סימן 3 כבד מקודמו, הוא חמוש בתותח חלק-קדח בקליבר 120 מ"מ ומצויד בחטיבת כוח המפיקה 1200 כוחות סוס.‏[24]

התותח חלק הקדח - מדגם MG251 - פותח ומיוצר על ידי תע"ש ודומה לתותח 120 מ"מ L44 של ריינמטאל הגרמנית. התותח הוא בקליבר 120 מ"מ. התותח מיועד לירות פגזי 120 מ"מ שפותחו על ידי ישראל אך יכול גם לירות פגזי 120 מ"מ שמשמשים את מדינות ברית נאט"ו.

גם תכנון הצריח שונה, וה"אוזניים" העגולות שהיו בסימני 1 ו-2 הוסרו. מאוחר יותר, נוסף לצריח מיגון מודולרי משופע (שריון משופע) בצידי הצריח, מיגון זה נקרא קס"ג על שם הקו הסגול.

למרכבה סימן 3 עבירות גבוהה ביותר והוא נועד לעמוד בתנאי השטח הקשים של רמת הגולן. בהשוואה לטנקים מתקדמים אחרים במאה ה-21, יתרונותיו היחסיים של הסימן 3 הם:

  • דגש במיגון הכלי על שרידות הצוות. המנוע נמצא בחזית התובה מגן על הצוות מפגיעה חזיתית.
  • מזקו"ם המתוכנן להתמודדות עם שטח סלעי.
  • גישה לתא הצוות מאחור ("מסדרון אחורי") אפשרית בזכות מיקום המנוע. יכולת זו מספקת יתרון טקטי בעת שיתוף פעולה עם לוחמי חיל רגלים.
  • מרגמה פנימית בעלת יכולת ירי תחמושת מגוונת כולל פצצות תאורה.

מערכת הירי, התותח והתחמושת שווים פחות או יותר למקבילותיהן האמריקניות והאירופאיות החדישות ביותר.

חסרונות יחסיים:

  • יחס הכוח/משקל של הטנק אינו גבוה כמו של טנק כדוגמת "אברהמס M1A2" אמריקאי ולכן הוא אטי יותר ומאיץ פחות טוב. המרכבה נועד ללחימה בשטח סלעי (גולן) ואילו הטנקים האירופיים והאמריקאים נועדו לשטח פתוח/מדברי.
  • חסרון נוסף הוא העדרם של אמצעי-עזר מתקדמים - כגון מערכת ניווט לוויינית מובנת וכדומה.

בעקבות האינתיפאדה השנייה, הוסבו מספר טנקי מרכבה סימן 3 ללוחמה בשטח בנוי. השיפורים העיקריים היו הוספת מקלע כבד M2 בראונינג 0.5 קואקסיאלי (מקלע מקביל) שמתופעל כולו מתוך הצריח, מצלמות וידאו לניווט יותר טוב, עמדת צלף במסדרון האחורי ורשתות הגנה כנגד רימונים. הדגם נקרא מרכבה סימן 3 LIC. כמו כן, במבצע קשת בענן ברפיח ובמלחמת לבנון השנייה הוסבו מספר טנקי מרכבה לאמבולנסים ויכלו לפנות חיילים פצועים תחת אש.

מרכבה סימן 3ד ב"ז בירי
וידאו: מרכבה סימן 3ד ב"ז בתצוגת תכלית

מרכבה סימן 4[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכבה סימן 4
מרכבה סימן 4
מידע כללי
סוג טנק מערכה
מדינה מייצרת Flag of Israel.svg  ישראל
משתמשים עיקריים IDF new.png  צה"ל
מחיר 4.5 מיליון דולר לטנק‏[17]
שנת ייצור 2004
דגם קודם מרכבה סימן 3
דגם עוקב אין
מערכה מרכזית מלחמת לבנון השנייה, עופרת יצוקה, צוק איתן
מידע טכני
אורך 9.04 מטרים עם התותח
רוחב 3.92 מטרים כולל הפלטות
גובה 2.66 מטרים לגג הצריח
משקל בין 60 ל-80 טון (תלוי בציוד)
מהירות 64 קמ"ש
טווח פעולה 500 קילומטר
חימוש עיקרי תותח תע"ש 120 מ"מ חלק קדח
חימוש משני 2 מקלעי מאג 7.62 מ"מ, מקלע כבד 0.5 אינץ' M2 בראונינג, מרגמה פנימית 60 מ"מ סולתם דור ב', 12 מדוכות עשן דור ב'.
מנוע דיזל, 1500 כוחות סוס, תוצרת גרמניה.
מיגון שריון מרוכב מסווג, מערכת הגנה אקטיבית מעיל רוח
צוות 4

מרכבה סימן 4 הוא הדגם הרביעי והמתקדם ביותר של טנק המרכבה. המפרט הטכני ויכולותיו של 'סימן 4' עולים באופן משמעותי על אלו של קודמיו. בשנת 2003 החלה הכנסתו לצבא. בשנת 2004 החלו טנקי מרכבה 4 בפעילות מבצעית בג'נין. קיימים מספר שיפורים לסימן 4 שכבר נמצאים בפעילות מבצעית, 4ב' (2006) ו- 4מ' (2010).

שריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכבה סימן 4 הוא אחד הטנקים הממוגנים בעולם. יש לו שריון משופר בחזית הטנק, בצידיו ואפילו בגג הצריח - מקום שנחשב מסורתית לחסר מיגון. השריון עצמו מודולרי, דבר המאפשר להשמיש בקלות ובמהירות טנקים שנפגעו, מאחר שכאשר הטנק נפגע יש להחליף רק את החלק הפגוע. שריון הצריח הוא שריון משופע. כמו כן, הטנק תוכנן בצורה כזו שרכיבי הטנק (כגון מנוע ומכלי דלק) יהוו שכבת מיגון נוספת אם השריון הראשי ייחדר, יספגו את הפגיעה ובכך יגנו על אנשי הצוות. למרכבה סימן 4 יש מערכת מיזוג אינטגרלית המשולבת במערכת הגנת אב"כ. התחמושת מאוחסנת במכלים חסיני-אש.

מעיל רוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מעיל רוח (מערכת נשק)

בתערוכת LIC 2005 בישראל (מרץ 2005) נחשף שבנוסף לשריון הרגיל, המרכבה תצויד במערכת הגנה אקטיבית (APS) כנגד איומי נ"ט ששמה הוא "מעיל רוח". המערכת פותחה על ידי רפא"ל וג'נרל דיינמיקס. מכ"ם של המערכת סורק את המרחב שסביב הטנק. ברגע שהוא מזהה איום הוא מנתח אותו (קובע את סוגו, מהירותו וכיוון הגעתו) ומשגר מטען מיוחד שמפרק את האיום בעודו באוויר טרם הגיע לטנק. למערכת יש יכולת להתמודד עם מגוון רחב של איומים ומספר התקפות בו-זמנית וכן יכולת לעבוד בתנועה ובכל תנאי מזג אוויר.

ב-2009 החלה הטמעת המערכת בטנקי המרכבה של חטיבה 401 וכיום כל טנקי מרכבה סימן 4 שבשירות סדיר הם מדגם מרכבה סימן 4מ הכולל את "מעיל רוח". כל טנק מרכבה סימן 4מ שיוצא כיום מפס הייצור כולל את המערכת. ב-2011 רשמה הצלחה מבצעית ראשונה כאשר יירטה רקטה נגד טנקים שנורתה לעבר טנק מרכבה סימן 4מ ברצועת עזה. ב-2014 החלה חטיבה 7 בקליטת טנקי מרכבה סימן 4מ.

נשק וחימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכבה סימן 4 חמוש בתותח 120 מ"מ חלק-קדח תוצרת תע"ש-סולתם, מדגם MG253, דור שני ומשופר לתותח המורכב במרכבה סימן 3. התותח מיועד לירות פגזי 120 מ"מ שפותחו על ידי ישראל אך יכול גם לירות פגזי 120 מ"מ שמשמשים את מדינות ברית נאט"ו.

מערכת בקרת האש במרכבה סימן 4 היא מערכת בקרת אש מתקדמת, דור שני לברק זוהר, המאפשרת לטנק לפגוע במסוקי קרב כדוגמת ה-SA342L גאזל הצרפתי והמיל Mi-24 הינד הרוסי שנמצאים בשירות חיל האוויר הסורי.

בנוסף לתותח הראשי, הטנק חמוש בשני מקלעי מאג ולעתים גם במקלע כבד 0.5 אינץ' או מקל"ר המתופעל כולו מתוך הצריח ובכך מאפשר לאנשי הצוות לירות במקלע הכבד בלי להיחשף לאש אויב. אחד משני מקלעי המאג 7.62 מ"מ הוא מקלע מקביל המופעל על ידי התותחן, והשני מותקן על הצריח מבחוץ, ומופעל בידי מפקד הטנק. בנוסף, הטנק מצויד בדגם חדש של מרגמה 60 מ"מ תוצרת תע"ש-סולתם.

בצריח הטנק מותקן תוף המכיל עשרה פגזים (ומכאן שמו: 10 פ'). הטען יכול לבחור בלחיצת כפתור את סוג הפגז, ולטעון אותו.

בשילוב המסדרון והדלת האחוריים (הקיימים בכל דגמי המרכבה), ופגזי ה"כלנית" הרב-תכליתיים, המרכבה 4 הוא טנק שמתאים במיוחד לשיתוף פעולה עם חיל הרגלים ומכאן ללוחמה בשטח בנוי ולחימה בעצימות נמוכה.

ניידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרכבה סימן 4 ניידות משופרת, המאפשרת תנועה קלה יחסית בשדות הבזלת של רמת הגולן שמקשה על תמרון הטנקים. המזקו"ם שופר כדי לשרוד תוואי קרקע קשים ולצמצם את תופעת פריסת זחל.

את המרכבה סימן 4 מניעה חטיבת כוח עם מנוע דיזל GD 883 בן 12 צילינדרים בתצורת V מבוקר מחשב ומקורר מים המפיק 1500 כוחות סוס. המנוע הוא מבין הרכיבים המעטים של הטנק שלא מיוצרים בישראל: הוא מיוצר על ידי MTU מגרמניה בשיתוף עם ג'נרל דיינמיקס (כיום נקראת חברת L-3 קומיוניקשיין) מארצות הברית.

עוד חידוש שהותקן במרכבה היא מצלמת וידאו אחורית המיועדת לאפשר לנהג לנסוע אחורה ללא מכוון חיצוני.

מערכת צי"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיפור מהותי הוא התקנת מערכת מערכת ניהול קרב (מענ"ק) דיגיטלית המהווה חלק ממיזם צבא יבשה דיגיטלי, שמטרתו למחשב את מערכות השליטה והבקרה בקרב ולאפשר לכל הכוחות הלוחמים להיות בקשר אחד עם השני ולקבל תמונה מלאה בזמן-אמת של שדה הקרב. הפרויקט מבוצע על ידי חברת אלביט מערכות.

מערכת צי"ד מאפשרת למרכבה 4 לכוון למטרות על סמך תצלומי מזל"טים, תצפיות ו-GPS ואף לסמן מטרות למטוסי קרב, מסוקי קרב (כגון ה"שרף" (אפאצ'י לונגבו)) ואגדי ארטילריה. כמו כן, המערכת מאפשרת להקליט את מהלך הקרב על מנת לבצע תחקיר מבצעי ולנתח טעויות.

דגמים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגמ"ש מרכבה חי"ר - נמ"ר
תומ"ת "שולף" 155 מ"מ

יצרנים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך מימוש הפרויקט הוקמה במשרד הביטחון "מנהלת תוכנית הטנק", מנת"ק - הגוף המתאם ומנהל את הפרויקט ובחיל החימוש הוקמה הרשות לפיתוח טנקים, רפ"ט - הגוף המתכנן ומפתח מבחינה טכנית את הטנק. בעקבות שינויים מבניים בצה"ל הוכפפה בשנת 2006 רפ"ט למנת"ק וכיום גם היא יחידה של משרד הביטחון. ייצור רכיבי הטנק נעשה במספר רב של מפעלים וחברות תעשייה ישראליות וגם בידי מספר חברות זרות המספקות רכיבים (כגון המנוע). הטנק עצמו מורכב בידי מש"א 7000 (מפעל שיקום ואחזקה) במחנה תל השומר.

חברות ישראליות המעורבות בייצור הטנק[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברות זרות המספקות רכיבים לייצור הטנק[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה גבעתי, בידיהם חושלה הפלדה - תולדות מרכז שיקום ואחזקה 7100, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, תשנ"ח - 1997, ע"מ 181‏-210.
  • מיכאל מס ורפי לוי, Merkava Siman 4 - Merkava Mk. 4 in IDF Service, הוצאת Desert Eagle Pubilishing, ‏ 2010

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמנון ברזילי, יש עוד אבא, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2002
  2. ^ אמיר בוחבוט, המרכבה סימן ארבע יוצא לשטח, באתר nrg‏, 7 באוקטובר 2004
  3. ^ חנן גרינברג, תקלה ב"מרכבה סימן 4": פעילות הטנקים תוגבל, באתר ynet‏, 12 ביולי 2005
  4. ^ אור הופמן, אופיר ששון (בעזרת אל"מ בני מיכלסון), 30 שנה למלחמה, 30 שנה למרכבה, אתר זרוע היבשה (צה"ל), 6.6.2012.
  5. ^ יצחק בן ישראל, ‏נייר עמדה - מלחמת הטילים הראשונה, ישראל – חזבאללה, עמ' 35-37‏, אתר אוניברסיטת תל אביב
  6. ^ אמנון ברזילי, ‏מגזין G חושף: לאחר השקעה של 10 מיליארד דולר - צה"ל מודה בכישלון ועוצר את פרויקט טנק המרכבה, באתר גלובס, 28 בספטמבר 2009
  7. ^ יובל אזולאי, עמוס הראל, הרמטכ"ל אישר: מערך היבשה יחוזק במאות נגמ"שים, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2007
  8. ^ עמוס הראלצה"ל צייד מחלקת טנקים ראשונה במיגון מפני טילי נ"ט, באתר הארץ, 10 במאי 2009
  9. ^ פלורית שויחט, ‏חטיבת שריון שלמה עם "מעיל רוח": "במלחמה נגיע עמוק יותר ורחוק יותר", באתר צה"ל, 24 ביוני 2012
  10. ^ סיון פלג, 188 הטמיעה בשורותיה את הצי"ד וציינה 40 להקמתה, דובר צה"ל, 21.6.2010.
  11. ^ אליאור לוי ויואב זיתון, לראשונה: מערכת "מעיל רוח" מנעה פגיעה בטנק, באתר ynet‏, 1.3.2011
  12. ^ יירוט מבצעי ראשון ל"מעיל רוח": הישג היסטורי לצה"ל, דובר צה"ל, 2 במרץ 2011
  13. ^ The Trophy Brigade, StrategyPage,6.7.2012
  14. ^ טל ליטמן, משרד הביטחון עצר הזמנות ממפעלים המייצרים רכיבים לטנק מרכבה, באתר נענע 10, 1 בפברואר 2012
  15. ^ שלמה פיוטרקובסקי, ‏יעלון: נמשיך לייצר טנקי מרכבה, באתר ערוץ 7, 13 באוגוסט 2013
  16. ^ נועם ויטמן, ‏חטיבה 7 משתדרגת: הטנקיסטים יצוידו במרכבה סימן 4, באתר צה"ל, 9 בפברואר 2014.
  17. ^ 17.0 17.1 אודי עציון, לראשונה: טנק המרכבה יימכר לצבא זר, באתר כלכליסט, 8 ביוני 2014
  18. ^ מערכת "מעיל רוח" תבחן לראשונה בתרגיל קרב משולב, אתר דובר צה"ל.
  19. ^ מבוססת בחלקה על הטבלה שמופיעה בכתבה על המרכבה 4 ביורוסטורי 2010 באתר יד לשריון.
  20. ^ במקור היו 62 פגזים, אך 2 מארזים של 4 פגזים כ"א הוחלפו במארזים לתחמושת מרגמה.
  21. ^ מערכת המענ"ק נכנסת בהדרגה לכל המרכבות בשרות סדיר. במערך המילואים צפויה להיכנס המערכת בעתיד
  22. ^ ‏בהמשך שונו טנקי סימן 1 כך שנוספו להם "שערות שולמית" ונותר רק תריס פליטה בצד ימין.
  23. ^ http://www.mevaker.gov.il/serve/showHtml.asp?bookid=164&id=2&frompage=960&contentid=2435&parentcid=2424&filename=72.htm&bctype=2&startpage=144&sw=1280&hw=730
  24. ^ בצה"ל, מקובל לכנות בשם חטיבת הכוח את המנוע והממסרת כשהם מחוברים זה לזה.


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg