אולריך שנפט

אולריך שנפט
Ulrich Schnaft

"גבריאל זיסמן" במדי צה"ל, מתוך שבועון "במחנה"
לידה	3 באוקטובר 1923
פטירה	2013[דרוש מקור] (בגיל 89 בערך)

אוּלְרִיךְ שְׁנָפְט (בגרמנית: Ulrich Schnaft;‏ 3 באוקטובר 1923 – 2013^{[דרוש מקור]}) היה חייל אס אס גרמני שלאחר מלחמת העולם השנייה הפך לקצין צה"ל ולמרגל עבור מצרים.

חייל גרמני בוואפן אס אס

אולריך שנפט נולד בעיר קניגסברג בגרמניה בשנת 1923 לאם גרמנייה בלתי נשואה. בילדותו הושם בבית יתומים ולאחר מכן נמסר לאימוץ למשפחה גרמנית. בנערותו למד בבית ספר מקצועי והוכשר כטכנאי מכונות. הוא סיים את לימודיו בשנת 1941 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה וגויס לשורות הוואפן אס אס. הוא נשלח לחזית המזרחית, נפצע באורח קל בקרב ונשלח לבית חולים בגרמניה. לאחר שהחלים מפצעיו נשלח לחזית ביוגוסלביה. בסוף שנת 1944, בהתקרב המלחמה לסיומה, נפל שנפט בשבי הצבא האמריקאי באיטליה. הוא נשאר במחנה שבויים גם לאחר סיום המלחמה ושוחרר ממנו באמצע שנת 1947 מבלי שהועמד לדין מאחר ששוביו סברו כי כחייל פשוט לא השתתף בפשעי מלחמה.

מעפיל וקצין בצה"ל

מן השבי שב שנפט לגרמניה והתגורר בחדר שכור במינכן עם שותף יהודי. מחברו לחדר למד לדעת על ארגוני הצדקה והסעד היהודיים התומכים בניצולי השואה, שנקראו אז "עקורים". בתנאי המצוקה הכלכלית והתוהו ובוהו ששררו בגרמניה ההרוסה הכבושה על ידי בעלות הברית, ראה שנפט כמוצא לקיומו להתחזות ליהודי ולהיות נתמך על ידי ארגוני הסעד הללו. הוא הצהיר על עצמו כבן לאם גרמנייה ואב יהודי. כיהודי יצא עם קבוצת מעפילים שאורגנה על ידי המוסד לעלייה ב' לעיר הנמל מרסיי שבצרפת. בקרב קבוצת העולים החל לקרוא לעצמו בשם גבריאל זיסמן.

בדצמבר 1947 הפליגה הקבוצה בספינת מעפילים לעבר ארץ ישראל. הספינה נתפסה על ידי הצי הבריטי בלב ים, והמעפילים הועברו למחנות המעצר בקפריסין. במחנה הצטרף שנפט לארגון ההגנה. עם חיסול המחנות הגיע לקיבוץ קריית ענבים, שם עבד במשק ולמד עברית. באוגוסט 1949 התגייס לצה"ל.

בצה"ל עבר קורס מפקדי כיתות ונשלח לפי בקשתו להתיישבות במושב ליד אשקלון. בחייו האזרחיים לא ניתק את קשריו עם הצבא. הוצע לו לחזור ולהתגייס, והוא שב לצבא ועבר בהצטיינות קורס קצינים. בסיומו הוצב לחיל התותחנים והגיע בו לדרגת סגן. בשנת 1952 הגיש בקשה לשרת בצבא הקבע. בשל כך נערכה לו כמקובל בדיקה ביטחונית על ידי ביטחון שדה, שעוררה ספקות באשר לזהותו האמיתית. חבריו מסרו לחוקרים כי פעם, בהיותו שיכור, הראה להם תמונה שלו במדי אס אס. התוצאה הייתה כי שנפט נפסל מלהתקבל לצבא הקבע ושוחרר מצה"ל.

ניסיון לרגל עבור מדינה ערבית

לאחר שחרורו מצה"ל התגורר שנפט בבית ידידים, בני זוג מעולי גרמניה, באשקלון. הבעל היה קשיש ואשתו צעירה ממנו. במהרה הפך שנפט לבן זוגה של האישה, ושניהם עברו להתגורר יחד בחיפה. שנפט הושפע מהידיעות על מה שכונה "הנס הכלכלי" בגרמניה המערבית והחליט לשוב למולדתו, לפרנקפורט, שם גרה דודתו, שהייתה בעלת בית מרקחת. בני הזוג הפליגו ב-1954 לג'נובה שבאיטליה, שם פנה שנפט לקונסוליה המערב גרמנית וביקש אשרה, אך נענה בסירוב מאחר שבאותה עת לא היו לישראל יחסים דיפלומטיים עם גרמניה, ומדינת ישראל אסרה על אזרחיה להיכנס לגרמניה. משהסתבר לו הדבר, גילה שנפט לקונסול את זהותו האמיתית. כששמע הקונסול את סיפורו, הסיק כי לפניו עומד נוכל ומתחזה והמשיך בסירובו. האישה עזבה את שנפט ויצאה בעצמה לגרמניה בדרכונה הגרמני, שם המתינה לו.

משנכזבה תוחלתו של שנפט לשוב לגרמניה, ובידיו סכום כסף זעום בלבד, הוא פנה לקונסול המצרי בג'נובה והציע את שירותיו בתמורה לתשלום כספי ועזרה מצרית להשבתו למערב גרמניה. הקונסול העבירו אל הנספח הצבאי המצרי ברומא, שחקר אותו, התרשם מאמיתות סיפורו והציע לו לטוס למצרים. שנפט נענה, הפקיד את דרכונו הישראלי בידי הנספח המצרי וקיבל דרכון מצרי הנושא את השם "רוברט חייט" איתו הגיע לקהיר. שם נחקר ממושכות בידי קציני מודיעין מצרִים, ולאחר שהשתכנעו מסיפורו הציעו לו לחזור לישראל, לנסות להתגייס שוב לצבא הקבע ולפעול כסוכן סמוי בתשלום עבור המצרים. הוא קיבל מהמצרים תדרוך מפורט לגבי הנדרש ממנו, והם אף ציידו אותו בעט נובע "שיורה גז ויכול לחסל אנשים".

שנפט השיב למצרים כי הוא רוצה לשקול את הצעתם בגרמניה. בעזרת דרכון מצרי הגיע שנפט במרץ 1954 לגרמניה. בברלין חש לפגוש את אהובתו הישראלית. הוא גילה לה את זהותו האמיתית ואת הצעת המצרים. האישה סירבה לעזוב את בעלה ואילו הבעל כתב מכתב לרשויות הביטחון בישראל ובו חשף את זהותו של שנפט ואת הצעת המצרים כי יפעל כסוכן של המודיעין המצרי בישראל. מכתבו של הבעל הגיע לידי שירות הביטחון הכללי באוקטובר 1955. לאחר דיון הוחלט ליצור עמו קשר באמצעות סוכני המוסד שייצאו לאירופה בזהות בדויה וייצרו עמו קשר.

יצירת הקשר עם סוכני המוסד בברלין

הסוכנים הגיעו לפרנקפורט, שם התגורר שנפט באותה עת. הם גילו כי הוא חי שם בעוני וניוון. סוכנת מוסד יצרה איתו קשר אקראי לכאורה במועדון לילה, ולאחר בילוי משותף הציעה לו להיפגש לארוחת צהריים למחרת היום עם חבר שלה שיגלה לבטח עניין. למחרת היום נפגש שנפט עם שמואל מוריה, יליד עיראק, שהיה בשנות ה-40 מעורב במבצעים חשאיים של עלייה בלתי ליגאלית לישראל במסגרת המחתרת הציונית-חלוצית בעיראק. מוריה, המוכר בשם סמי, היה איש שב"כ שהושאל למוסד לצורך השליחות בפרנקפורט ונשא זהות בדויה של קצין עיראקי בדרגת קפטן (סרן) בשם עדנאן בן עדנאן.

כאמור, סוכנת המוסד שיצרה את הקשר הראשוני עם שנפט הפגישה אותו עם מוריה לארוחה משותפת במסעדה, ומוריה הציג עצמו כאזרח עיראקי. רק כשנסתיימה הארוחה ומוריה שלף את ארנקו לשלם עבורה, נשמטה לפתע, כאילו שלא במתכוון, תעודת הקצין של עדנאן בן עדנאן בצבא עיראק שהוכנה במעבדות המוסד. שנפט הרים את התעודה מן הרצפה וגילה כי מארחו לארוחה הוא קצין עיראקי. והוא פנה למוריה במחווה של ידידות, ובשאלה "מה שלומך, קפטן?". התפתחה שיחה, שבמהלכה גילה שנפט למוריה כי גם הוא היה סרן בצה"ל. מוריה גילה חוסר אמון, ושנפט לקח אותו לביתו ופרש לפניו עשרות צילומים שלו במדי צה"ל. מוריה השתכנע כביכול והציע לשנפט לחזור לישראל ולפעול כסוכן עבור המודיעין העיראקי. כששנפט סירב, וגילה כי הוא חושש מהמודיעין הישראלי היעיל, הציע לו מוריה להגיע לישראל בזהות חדשה ובשינויים במראהו החיצוני. שנפט נרגע ונעתר.

מוריה ושנפט יצאו לפריז. מוריה ערך לשנפט סיבוב בעיר ולקח אותו לבילוי במסעדות ובבתי קפה. בערב ראש השנה האזרחית בילה שנפט במימון של מוריה במועדון הלילה "לידו". בהעדר אישור תקציבי מהמוסד בארץ לא יכול היה מוריה להשתתף בבילוי בלידו, והמתין לו בבית קפה מייד בסיום הבילוי. למחרת ב-1 בינואר 1956 עלה שנפט על מטוס בדרכו לישראל, נושא דרכון מזויף על שם "דוד ויזברג". בשיחות עם מוריה לפני היציאה לישראל הראה שנפט למוריה את העט הנובע שקיבל מהמצרים ולטענתו "יורה גז", ואמר שהוא ידע כבר להגן על עצמו. הוא לא סיפר שקיבל את העט מהמודיעין המצרי.

מוריה צייד אותו במצלמת לייקה ונתן לו הנחיות לגבי המשימות הנדרשות ממנו מטעם המודיעין העיראקי.

תפיסתו וכליאתו

כשהגיע שנפט לנמל התעופה לוד הוא עבר את בדיקת המכס ויצא לחפש מונית לתל אביב. במקום חנתה מונית. שנפט עלה עליה והתיישב. אז זינקו למונית, שהוכנה מראש, משני צדדיה שני אנשי שב"כ כששנפט לחוץ בין שניהם והמונית זינקה. אחד משניהם פנה לשנפט בגרמנית ושאל בציניות "איך נקרא לך? גבריאל זיסמן או אולריך שנפט?".

שנפט הובא למתקן החקירה של השב"כ ביפו. בחקירה התוודה וסיפר לחוקריו את כל קורותיו, שירותו בוואפן אס אס, עלייתו לישראל בחזות של יהודי, שירותו בצה"ל, פגישתו עם קציני המודיעין המצרִים וקשריו עם עדנאן בן עדנאן מהמודיעין העיראקי. חוקריו לא גילו לו כי הקצין העיראקי היה מאנשיהם.

חוקרי השב"כ התלבטו האם להעמידו לדין רק על גילוי סודות צה"ל למצרים, או גם על הגיעו לישראל כדי לרגל עבור המודיעין העיראקי. לבסוף החליט ראש המוסד איסר הראל להעמידו לדין רק על מסירת הסודות למצרים, כדי שלא יוכל להתגונן בטענה כי עדנאן בן עדנאן היה סוכן מדיח.

אולריך שנפט הועמד לדין בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב באשמת גילוי סודות לאויב המצרי ונדון לשבע שנות מאסר. הוא ריצה את עונשו בכלא רמלה. בכלא הוא היה אסיר למופת והתמסר לקריאה בתנ"ך. הוא האמין זמן רב כי בבוא יום שחרורו הוא יוכל להגיע לפריז ולדרוש מ"הנספח הצבאי העיראקי" פיצוי על מאסרו. לאחר חמש שנות מאסר, שוחרר בשחרור מוקדם ב-1961, שב לפרנקפורט, ומאז נעלמו עקבותיו. על פי מידע לא מאומת שכתב זאב אקשטיין (רוצחו של קסטנר) בספרו "שמיכת טלאים", הפך שנפט בגרמניה לכומר לותרני ולתומך של ישראל. על פי עדותו של שמואל מוריה בספרו "נשף המסכות", שנפט התחתן בגרמניה, נולדה לו בת, והוא אף הפתיע והפך להיות מגייס כספים במגביות עבור ישראל. לפי מוריה, הוא ביקש וקיבל אישור להגיע לביקור בישראל ואף ביקר בכותל המערבי יחד עם בתו.

לקריאה נוספת

• איתן הבר ויוסי מלמן, המרגלים. הוצאת ספרי חמד, 2005. עמודים 19 - 32.
• יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר-פרשיות מודיעין וביטחון בישראל. הוצאת משרד הביטחון 1990. עמודים 43 - 54.
• איתן הבר וזאב שיף, לקסיקון לביטחון ישראל. הוצאת זמורה ביתן מודן, 1976. בעמ' 517.
• ישעיהו לויט, מלחמת הצללים: ריגול ערבי בישראל. הוצאת מוקד,1969.
• יעקב כרוז, המודיעין הערבי: השירותים החשאיים הערביים בפעולתם. הוצאת עידנים 1976.
• Ephraim Kahana, Historical Dictionary of Israeli Intelligence. publisher: Scarecrow Press, 2006
• שמואל (סמי) מוריה, נשף המסכות, הוצאת משרד הבטחון 2022 עמודים 157 - 169.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אולריך שנפט בוויקישיתוף

• מבצע "חוקן" (אולריך שנפט), מסמך באתר ארכיון המדינה
• קצין מילואים נדון למאסר על ריגול, מעריב, 18 באפריל 1958.
• אולריך שנפט, הקצין שריגל, מעריב, 18 באפריל 1958.
• איתן הבר ויוסי מלמן, הפרק על שנפט באתר ע-ברית e-vrit.
• "הנאצי, הקצין הישראלי והמרגל המצרי" - פרק על סיפור חייו של אולריך שנפט בפודקאסט "מינהר הזמן", "כאן", תאגיד השידור הישראלי
• עמית נאור, חייל אס אס, קצין בצה"ל ומרגל: סיפורו של אולריך שנפט, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 25.09.2019
• עופר אדרת, תיק "מבצע חוקן" נחשף: כך נתפס איש האס־אס שהיה קצין בצה"ל, באתר הארץ, 2 ביוני 2023