ששון גבאי

ששון גבאי
	גבאי, 2015
לידה	24 בנובמבר 1947 (בן 76); י"א בכסלו ה'תש"ח; בגדאד, ממלכת עיראק
תאריך עלייה	1951
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1972
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
צאצאים	אדם גבאי
מספר צאצאים	5
פרסים והוקרה	4 פרסי אופיר; פרס האקדמיה האירופית לקולנוע; פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה;
	פרופיל ב-IMDb

ששון גבאי (נולד ב-24 בנובמבר 1947, י"א בכסלו ה'תש"ח) הוא שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ישראלי. זוכה ארבעה פרסי אופיר (שיא לשחקן ישראלי), פרס האקדמיה האירופית לקולנוע, פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה, פרס התיאטרון הישראלי, פרס קלצ'קין ופרס רוזנבלום.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ששון נולד בבגדאד שבעיראק כבנם הקטן של משה גבאי, ואמירה (נזימה, למשפחת אברהמי). נקרא על שם אבי אביו, ששון. סבו היה מגבאי מתחם קבר יחזקאל הנביא בעיירה אל כפל (צ'פל), ומשם נבע שם המשפחה "גבאי". אביו עבר מעיירה זו לבגדאד, שם עסק בסחר בדים והתחתן. אחיו הבכור היה הדיפלומט והמזרחן צבי גבאי.

המשפחה הייתה אמידה, וגרה בבית מרווח בשכונה החדשה "באב אל שרקי" (השער המזרחי) בבגדאד. הם חיו בצל עימותים בלתי פוסקים עם השכנים המוסלמים, ובאווירה עוינת. בפרהוד משפחת סבו וסבתו, מצד אמו, ניצלה בזכות שכניה הערבים. לאחר כ"ט בנובמבר 1947, הורע מצבם בכלל יהודי עיראק, וב-1951, לאחר שביתם הוחרם על כל תכולתו, עלתה המשפחה ארצה במבצע "עזרא ונחמיה" והתגוררה בחיפה. ב-1968 נרצח אביו במכולת שלו בחיפה, בידי ערבי-נוצרי.

את שירותו הצבאי עשה ששון במשטרה הצבאית. לאחר מכן, למד תיאטרון ופסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

עם סיום לימודיו החל לשחק בתיאטרון החאן בלהקתו של מייקל אלפרדס שם עבד עם אילן רונן, ספי ריבלין ואחרים. לאחר מכן שיחק בהצגות רבות בהבימה, בתיאטרון הקאמרי, בתיאטרון באר שבע ובתיאטרון בית ליסין, שם הוא נמנה כיום עם סגל השחקנים הקבוע. הוא הרבה לשתף פעולה על הבמה עם השחקנית יונה אליאן. בין ההצגות בהן שיחק ניתן למצוא את "משרתם של שני אדונים", "מלכוד 22", "מי מפחד מווירג'יניה וולף?", "זינגר", "אוכלים", "רוזנטה חזר משדה הקרב", "זוג פתוח", "הוצאה להורג", "זהות", "איש הגשם" ,"פילומנה","רוחל'ה מתחתנת", "מלאכת החיים" ו"אוצר יקר". גבאי שיחק גם בשנת 1989 במחזמר "פיטר פן" בתפקיד קפטן הוק ובשנת 2007 השתתף במחזמר "אוליבר", שם גילם את פייגן.

גבאי שיחק בסרטי קולנוע ישראליים וזרים רבים, בהם: "אור מן ההפקר", "סיפורי תל אביב", "לגנוב את השמיים", "צלקת", "המחצבה", "עונת הדובדבנים", עליו זכה בפרס אופיר, "רמבו 3", "המרגל הישראלי בדמשק", "הבריחה מערב הסעודית", "Made in Israel", "אביבה אהובתי", "לא בלי בתי". הוא שיחק גם בהפקות של הטלוויזיה החינוכית והכללית, בין היתר שיחק בסדרות "שכונת חיים", "ארץ מולדת", "סיטון", "סיפורים לשעת לילה מאוחרת", בדרמה "משפט קסטנר" (שם גילם את דמותו של ישראל קסטנר), כמגיש פינה ולעיתים כמגיש תוכנית בסדרה "זהו זה!", בתפקיד אורח בסדרה הקומית "קרובים קרובים", ובהפקות רבות אחרות.

בשנת 2004 השתתף גבאי בקלטת הילדים "איזה כיף בים" לצידם של שרון שחל, רבקה מיכאלי, ואורי בנאי.

בשנת 2007 כיכב גבאי בסרט עטור השבחים "ביקור התזמורת", בתפקיד עליו זכה בפרס אופיר וב"פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לשחקן הטוב ביותר" בפרס האקדמיה האירופית לקולנוע. למרות הצלחתו הבינלאומית, סרט זה לא התמודד על האוסקר לסרט הזר וזאת מנסיבות טכניות.

בשנת 2009 החל לשחק בתפקיד הראשי בסדרת הטלוויזיה "פולישוק". על תפקידו בסדרה זו זכה בפרס האקדמיה לטלוויזיה בקטגוריית השחקן הראשי הטוב ביותר בסדרה קומית.

בשנת 2011 שיחק בתפקיד הראשי בסרט הקולנוע "בוקר טוב אדון פידלמן", עליו היה מועמד לפרס אופיר, זכה בפרס השחקן בפסטיבל הודו הבינלאומי בגואה, והיה בין חמשת המועמדים לפרס האוסקר האסיאתי. באותה שנה הופיע בתפקיד הראשי בסרט "החזיר מעזה" (Le Cochon de Gaza) שהוא סרט הביכורים של הבמאי הצרפתי סילבן אסטיבל. בכורת הסרט נערכה בצרפת ובה גם זכה לביקורות חיוביות מהעיתונות הצרפתית ומקהל הצופים. הסרט לא הופץ בישראל.

בשנת 2012 שיחק בסדרת המתח של ערוץ 2 "המיוחדת", וב-2013 שיחק בסרטים "לצוד פילים" לצד מוני מושונוב ופטריק סטיוארט, ו"כידון". ב-2014 שיחק בסרט "גט - המשפט של ויויאן אמסלם", שעל תפקידו בו זכה בפרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר. באותה שנה החל לשחק ב"בתולות" בתוך האבא של שלי ומאיה. בשנת 2015 שיחק בסרט המילים הטובות של שמי זרחין, בתפקיד האב, וכן בעונה השנייה והשלישית של הסדרה שטיסל, בתפקיד נחום (נוחעם) שטיסל, אחיו של שולם שטיסל, המגולם על ידי דב גליקמן.

ב-21 במאי 2018 הודיע גבאי שיעבור לניו יורק לשחק בתיאטרון ברודוויי בגרסת התיאטרון לסרט "ביקור התזמורת".

ב-2018 השתתף בסדרת הטלוויזיה "סטוקהולם" ובסרטו של הבמאי אבי נשר, "סיפור אחר". באותה שנה השתתף גם בסרט של נטפליקס, "המלאך", בו גילם את סגן נשיא מצרים שלאחר מכן הפך לנשיא מצרים.

ב-2021 הופיע בתפקיד מאיר בסרטו של משה רוזנטל "קריוקי", עליו זכה בפרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר.

החל מנובמבר 2021 השתתף בסדרה "מנגן ושר" של YES, על תפקידו בסדרה זכה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר בסדרת דרמה בטקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה.^[1]

בינואר 2022 השתתף בתוכנית "מוזות" של תאגיד השידור כאן יחד עם בנו אדם גבאי.

בשנת 2023 שיחק בסדרה "אבירם כץ" ששודרה ב"כאן 11". בתחילת אותה שנה נודע שלוהק לעונה השלישית של "טהרן", ויגלם מדען איראני. כמו כן יככב בשנית בתפקיד נוחעם שטיסל, הפעם בתפקיד ראשי בסדרה קוגל, סדרת פריקוול של שטיסל.

באותה שנה שיחק בתפקיד הראשי בסרט בתי אהובתי. על משחקו בסרט היה מועמד לפרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבאי היה נשוי למימי ברעם, ולהם שלושה ילדים. הוא נשוי בשנית לסופרת, דפנה חלף-גבאי, ולהם שני ילדים, שאחד מהם הוא השחקן אדם גבאי, שאף משחק לצידו בהצגה בגרסת ברודוויי של "ביקור התזמורת".

מתגורר בתל אביב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ששון גבאי בוויקישיתוף

ששון גבאי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
ששון גבאי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ששון גבאי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
ששון גבאי, באתר ספר הקולנוע הישראלי
ששון גבאי, באתר AllMovie (באנגלית)
ששון גבאי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
ששון גבאי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ששון גבאי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ששון גבאי, דף שער בספרייה הלאומית
ששון גבאי, בארכיון הבימה
ששון גבאי, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
ששון גבאי, באתר "הבמה"
ליאת רון, ‏ששון גבאי | שחקן, באתר גלובס, 11 בפברואר 2010
גילי איזיקוביץ, "ששון גבאי, איך זה לגלם פוליטיקאי בינוני ולזכות על כך בפרס השחקן הקומי הטוב?", באתר הארץ, 16 ביולי 2010
ציפי שוחט, התפקיד הכפול של ששון גבאי, באתר הארץ, 29 באפריל 2011
אמיר בוגן, ששון גבאי: "אני מחפש את ששון בכל דמות", באתר ynet, 26 באוגוסט 2011
מאיה כהן, הקונצרט של ששון גבאי, באתר ישראל היום, 15 במרץ 2012
יובל אברמוביץ', ששון גבאי צד פילים, באתר ישראל היום, 13 ביולי 2013
נועה הרשקוביץ‏, "במקצוע שלי אתה תמיד חושש 'מתי זה ייגמר?'": ריאיון עם ששון גבאי לקראת "כידון", באתר וואלה!‏, 24 באוקטובר 2013
זוהר ישראל, ‏ששון גבאי: "השעון מתקתק ובני גילי יכולים להישאר בצידי הדרך", באתר ‏מאקו‏, 24 באוקטובר 2014
נעמה לנסקי, קול ששון, באתר ישראל היום, 27 במאי 2015
יואב בירנברג, משחק פוליטי, באתר "ידיעות אחרונות", 24 במאי 2017
איתי שטרן, מסעות ששון גבאי בתל אביב, סטוקהולם, ניו יורק, באתר הארץ, 15 ביולי 2018
אבנר שביט‏, המוות הכה פעמיים: ששון גבאי מדבר על האושר והטרגדיות, באתר וואלה!‏, 25 באוקטובר 2018
ציפי שמילוביץ, "לא חלמתי את החלום הזה, הוא חלם אותי", באתר "ידיעות אחרונות", 27 במרץ 2019
דותן מלאך, ‏בוקר טוב אמריקה, בעיתון מקור ראשון, 13 במאי 2019
נעמה לנסקי, "רוצים להספיק לתפוס מה שנשאר", באתר ישראל היום, 7 במאי 2020

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ 29 פרסים לכאן בטקס האקדמיה לטלוויזיה, באתר כאן-תאגיד השידור הישראלי

הקודם: 2009: צחי גראד (אמאל'ה)	פרס האקדמיה לטלוויזיה – השחקן הטוב ביותר בסדרה קומית 2010: ששון גבאי (פולישוק)	הבא: 2011: דביר בנדק (המשרד)

הקודם: 2020: עמוס תמם (מנאייכ)	פרס האקדמיה לטלוויזיה לשחקן משנה בסדרת דרמה 2021: ששון גבאי (מנגן ושר)	הבא: 2022: עמוס תמם (מנאייכ)

[1] 29 פרסים לכאן בטקס האקדמיה לטלוויזיה, באתר כאן-תאגיד השידור הישראלי

[1]

פרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר
1990–2010	משה איבגי (1990) • אריה מוסקונה (1991) • שולי רנד (1992) • שאול מזרחי (1993) • שמיל בן ארי (1994) • משה איבגי (1995) • עמוס לביא (1996) • אסי דיין (1997) • יורם חטב (1998) • ניר לוי (1999) • אקי אבני (2000) • ליאור אשכנזי (2001) • זאב רווח (2002) • אריה אליאס (2003) • שולי רנד (2004) • אורי גבריאל (2005) • אסי דיין (2006) • ששון גבאי (2007) • מיכאל מושונוב (2008) • סשה אבשלום אגרונוב (2009) • אדיר מילר (2010)
2011 ואילך	שלמה בראבא (2011) • רועי אסף (2012) • מכרם ח'ורי (2013) • זאב רווח (2014) • רועי אסף (2015) • מוריס כהן (2016) • ליאור אשכנזי (2017) • נוה צור (2018) • ערן נעים (2019) • שי אביבי (2020) • אלכס בכרי (2021) • ששון גבאי (2022) • רועי ניק (2023)

פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר
1990–1999	ששון גבאי (1991) • שרון אלכסנדר (1992) • אסטבן גוטפריד (1993) • עמוס לביא (1994) • שמואל סגל (1995) • יגאל נאור (1996) • אריה מוסקונה (1997) • עמוס לביא (1998) • מוסקו אלקלעי (1999)
2000–2009	יוסף שילוח (2000) • מוני מושונוב (2001) • איתי תורג'מן (2002) • אלון אבוטבול (2003) • משה איבגי (2004) • אסי דיין (2005) • צחי גראד (2006) • סאלח בכרי (2006) • שמיל בן ארי (2008) • זהר שטראוס (2009)
2010–2019	מיכאל מושונוב (2010) • ליאור אשכנזי (2011) • גל פרידמן (2012) • צחי הלוי (2013) • ששון גבאי (2014) • נורמן עיסא (2015) • תומר קאפון (2016) • עמי סמולרצ'יק (2017) • דב גליקמן (2018) • דובר קוסאשווילי (2019)
2020 ואילך	נועם אימבר (2020) • איהאב אליאס סלאמה (2021) • שמואל וילוז'ני (2022) • דרור קרן (2023)