אברהם קאהאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אברהם כהאן)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם קאהאן בשנת 1913

אברהם (אייב) קאהאןיידיש: אב. קאַהאַן; באנגלית: Abraham "Abe" Cahan;‏ 7 ביולי 186031 באוגוסט 1951) היה עיתונאי, סופר ומנהיג פועלים יהודי-אמריקאי ממוצא ליטאי. ידוע בעיקר בתור העורך-המייסד של העיתון היידי האמריקני "פֿאָרווערטס", שתפוצתו ב-1924 הגיעה לכרבע מיליון קוראים, ובכך היה לעיתון המצליח ביותר בארצות הברית בשפה שאינה אנגלית, ולעיתון היידי המוביל בעולם כולו.

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאהאן נולד בשנת 1860 בעיירה פּוֹדְברזה (פול') (ביידיש: פּאָדבערעזע)[1] שבפלך וילנה של האימפריה הרוסית (מאז פירוק ברית המועצות בליטא), כ-30 ק"מ מצפון לווילנה, בן למשפחה יהודית אורתודוקסית ענייה. סבו, יענקל'ה, היה רב בוִוידז, ויטבסק, ואביו היה מורה לעברית ולתלמוד. אמו לימדה בנות קרוא וכתוב. כילד למד קאהאן ב'חדר' בישיבה ובבית ספר עממי רוסי-יהודי. משפחתו האדוקה עקרה בשנת 1866 לעיר ווילנה, ובאוטוביוגרפיה שכתב, "דפים מחיי", הוא מתאר כיצד בגיל 3 הוא ראה לראשונה בעלי אדמות פולנים שהוצאו להורג בתלייה לאחד שהואשמו במרד נגד האימפריה הרוסית והעומד בראשה, הצאר ניקולאי. במקביל הוא מתאר את מגפיהם המצוחצחים של חיילי הצאר, הצועדים נמרצות לקול תרועת החצוצרות ואת הפחד שהוא ומשפחתו חשו כשחיילי הצאר הגיעו לעיירה על מנת לחטוף  צעירים יהודים לטובת שירות בצבא הצאר. את המעבר לווילנה הוא מתאר בעצב ובגעגוע לעיירה הקטנה שהשאירו מאחור. בוילנה, העיר הגדולה, התקיימה המשפחה בדוחק והוא מתאר היטב את חיי הקהילה היהודית במקום: ערבי שישי, חגים יהודיים, שירה משותפת, בני משפחה וחברים. הוא מתאר בפרוטרוט ארוחת שבת, שבה אביו דיבר בהתרגשות על החשיבות בתרומה לטובת הקהילה, עשיר כעני וכותב, כי בשנים מאוחרות יותר, כשהפך לסוציאליסט, מילותיו של אביו הדהדו במוחו אף שהוא כותב בהומור כי, "אבי היה רחוק מסוציאליזם כפי שהיה רחוק מאלגברה".[2]

בזיכרונותיו הוא מתאר את לימודיו ואת מוריו, שלרוב היו קרובי משפחתו ואת העובדה שלמרות עונייה של משפחתו וחיי הדוחק בעיר, לא ויתרו על השכלתו, כך שבגיל 17 התקבל לבית מדרש למורים, אך במקביל נמשך להשכלה החילונית. קאהאן החל לראות את וילנה עירו של הגאון מווילנה, כמרכז ההשכלה האירופית, שהייתה מרכז פוליטי, חינוכי, כלכלי ותרבותי של ליטא. בנוסף, וילנה הייתה מרכז ספרות ועיתונות ביידיש ועברית, כולל ספרות חרדית ביידיש. בין המפרסמים בעיתוני העיר היו הוגה הדעות הלל צייטלין והסופרים יצחק דב ברקוביץ ודוד פרישמן.[3] קאהאן נפעם מהשפה העברית ומהיידיש, והחל בנוסף ללמוד בעצמו בחשאי את השפה הרוסית. לבסוף, בשנת 1878, שכנע את הוריו לשולחו לסמינר למורים של וילנה, שם סיים את לימודיו ב-1881. באותה שנה מונה למורה בבית-ספר יהודי ממשלתי בעיירה השכנה וֶלִיז' (Велиж); ואפילו פרסם את מאמרו הראשון בשפה הרוסית בשבועון היהודי בשפה הרוסית "רוסקי ייבריי" (Русский Еврей; היהודי הרוסי) שעסק בצורך בבית ספר טכני בווליז' – ידיעה לא חשובה בעליל, אך היא גרמה לשמועות וחשדנות בעיר על "המורה היהודי קאהאן, שכותב עבור עיתונים רוסיים".[4]

פרסום מאמרו של קאהאן גרם לו לרצות לעסוק בכתיבה ולפרסם יותר ויותר מאמרים וירד רצונו לעבוד כמורה. תסכולו המקצועי הלך וגבר לכך התווספו געגועיו לווילנה ולמשפחה שהותיר שם, והוא גמל בליבו החלטה לעזוב את וליז' ולשוב לווילנה. מכתב מוזר שקיבל מאמו לפני חג פורים עורר את חשדו. במכתב הזהירה אותו אימו שאחד מחבריו לתא היהודי-קומוניסטי בווילנה נעצר על ידי המשטרה המקומית. לאחר מספר ימים הגיעה הודעה נוספת על מעצרו של חבר נוסף, כולם נלקחו לכלא לאסירים פוליטיים בווילנה. הוא הספיק למסור במהירות את חומרי התעמולה לחברה לפני שנציגי המשטרה המקומית הגיעו לביתו. הם חיפשו בדירתו את חומרי התעמולה וערכו לו חקירה מקיפה, אך הוא הצליח להערים עליהם. לפחות כך חשב. לאחר שקיבל אזהרה מפורשת מאחד השוטרים, ולאחר שערכו חיפוש נוסף בדירתו, הפעם במשך שלוש שעות, הודיעו לו עם שחרורו שאסור לו לעזוב את העיר ושהוא נתון למעקב. קאהאן החל לחשוב על דרך מילוט. באותה העת, יותר ויותר אינטלקטואלים יהודים הבינו, כי רוסיה לא יכולה להיות עוד ביתו של העם היהודי ונוצרו שתי קבוצות: האחת דוגלת בהגירה לארץ ישראל, ביתו ההיסטורי של העם היהודי (ביל"ו), והשנייה, קבוצה בשם "עם עולם" דגלה בהתחלה חדשה והקמת מושבות חקלאיות בארצות הברית.  הוא החליט להגר לארצות הברית. רכש דרכון מזויף ועלה על הספינה Marusia בדרכו לארצות הברית.[5]

הגירתו לארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאהאן הגיע לניו יורק ביוני 1882 כחבר באחת מקבוצות 'עם עולם', שהייתה תנועת הגירה יהודית אידאולוגית לארצות הברית בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19, במסגרתה התארגנה הגירתם של כמה מאות יהודים, רבים מהם בני האינטליגנציה היהודית-רוסית. התנועה דגלה בהפיכת היהודים לחקלאים העומדים בזכות עצמם, וראתה בהגירה לאמריקה ובהתיישבות בספר כאידאל ולא רק כפתרון זמני למשבר. יוצאי "עם עולם" הקימו מספר מושבות חקלאיות בארצות הברית שלא האריכו ימים. בהמשך התפרקה התנועה, אולם שמה נותר חקוק בזיכרון ההיסטורי של יהדות ארצות הברית, בעיקר בזכות אישים בעלי שם שלקחו בה חלק כקאהאן, אלכסנדר הרכבידוד אדלשטט ועוד.[6] קאהאן החליט להשתקע בניו-יורק שם עבד לפרנסתו בייצור סיגריות ומוצרי פח. כסוציאליסט נלהב עוד מחייו ברוסיה, הקדיש כל דקה פנויה מעבודתו ומלימודיו להפיץ את רעיונותיו בקרב הפועלים היהודים בעיר, וכך נעשה לחלוץ מנהיגי הפועלים הסוציאליסטיים בקרב הקהילה והיה לראשון שנשא נאומים סוציאליסטיים ביידיש בארצות הברית.

קאהאן ייסד, ערך או השתתף כמעט בכל העיתונים הסוציאליסטים שהתפרסמו באמריקה ביידיש. כשנה לאחר בואו כבר שלט בשפה האנגלית ואף לימד מהגרים אנגלית בקורסי ערב. בשנת 1886 ניסה לראשונה, ללא הצלחה, להוציא עיתון סוציאליסטי ביידיש. ב-1890 השתתף בעריכת 'ארבייטער צייטונג', היומון הסוציאליסטי הסדיר הראשון שראה אור בניו-יורק, וב-1891 כבר היה נציגם של הסוציאליסטים האמריקנים בקונגרס של האינטרנציונל הסוציאליסטי שהתכנס בבריסל.[7] בהמשך, בשנים 1893–1897 ערך את 'צוקונפט', הירחון המדעי-ספרותי של הסוציאליסטים היהודים בניו-יורק.

עם הקמת העיתון 'פארווערטס' באפריל 1897, נבחר להיות העורך הראשי, אך פרש מתפקידו לאחר ארבעה חודשים בלבד, ובחמש השנים הבאות כתב בעיתונים שונים בשפה האנגלית כעיתון ה Sun של ניו יורק, ובהמשך הועסק למספר שנים בעיתון Commercial Advertiser (אנ'), עיתון ניו-יורקי א-מפלגתי ושמרני יחסית, שעסק רבות בסדרי המנהל הלא תקינים שאפיינו את העיר באותה תקופה. ב-1903, לאחר שקיבל משותפיו ל'איגוד הפארווערטס'[8]את הלגיטימציה להיות העורך הראשי והכוחני של העיתון, וכפי שתיאר זאת בזיכרונותיו,[9] 'absolute full power', הסכים לשוב ל'פארווערטס', והיה מאז ועד סמוך למותו הדמות הדומיננטית בחיי העיתון בפרט ובחיי הציבור היהודי בכלל, במשך קרוב לחצי מאה. תפוצתו של עיתון הפאָרווערטס בשנת ב-1924 הגיעה לכרבע מיליון קוראים, ובכך היה לעיתון הלא-דובר אנגלית המצליח ביותר בארצות הברית, ולעיתון היידי המוביל בעולם כולו.

עבודתו בעיתון "פארווערטס"[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם קאהאן ב-1910

גיליונו הראשון של ה"פֿאָרווערטס" (קדימה), ראה אור בניו יורק ב-22 באפריל 1897.[10] בשבע שנותיו הראשונות תפוצתו הייתה נמוכה ­ועמדה על כמה אלפי עותקים ליום ­והוא עמד בסכנת התמוטטות פיננסית. לאחר שובו של קאהאן למערכת העיתון ב­שנת 1903,[11] ממנה נעדר כחמש שנים, ועם התגברותה של ההגירה, החלה תפוצת העיתון לגדול בצעדי ענק. העיתון הכיל מדורים של דיווחים חדשותיים, לצד מאמרי דעה, פרסומי שירה וספרות, מדור סטירי, מוסף תצלומים שבועי ומסות בנושאים מגוונים מאוד: מחשבת ישראל, ספרות, היסטוריה יהודית, סוציולוגיה, כלכלה ועוד. בין הכותבים המרכזיים והחשובים שפרסמו בעיתון ניתן למנות: יצחק בשביס-זינגר (שפרסם רבות מיצירותיו על גבי העיתון בהמשכים), י.י. זינגר, אברהם ליסין, אברהם רייזן, זלמן שניאור, אלתר קציזנה ועוד.[12] 

בשנת ­1906 נמכר ה'פארווערטס' ביותר מ-­70 אלף עותקים ליום, וב-1915 נמכר בכ-200,000 עותקים ליום.[13]בהתבסס על ההנחה שעל כל קונה היו לפחות שלושה קוראים, ניתן להסיק שבין 1906 ל-­1917  עמדו תחת השפעה ישירה של ה'פארווערטס' בין 200,000 ל-­600,000 יהודים בניו יורק ומחוצה לה.[14]

עם העלייה בתפוצת העיתון כך גדלה עוצמתו הכלכלית והשפעתו על קוראיו. מקרה בוחן לעוצמתו של העיתון והאנשים שעומדים מאחוריו, ובראשם אייב קאהאן, ניתן לראות במקרה הבא, כשקאהאן ותומכיו ב'איגוד הפארווערטס', ­החליטו להקים לרגל חגיגות יובל ה-­10 לעיתון במרכז ה'לואר ­איסט­סייד', שהיה מרכז החיים הציבוריים של המהגרים היהודיים,­ בניין מערכת בן 10 קומות. חברים אחרים ב'איגוד' הביעו התנגדות למיזם, בטענה שבניין צנוע בן 3 קומות יספק את צרכיו של העיתון. קאהאן ראה את הדברים אחרת. 10 קומות לא היו לצרכים פונקציונליים בלבד, אלא מסר בפני עצמו: ה'פארווערטס' כאן, וכאן יישאר. בשנת 1912  הושלמה מלאכת הבנייה והעיתון עבר למשכנו הקבוע.

ההגבלות שהטילו האמריקאים על המשך ההגירה, והתערותם של המהגרים שעברו לצרוך תקשורת באנגלית, הובילו לירידה בתפוצת העיתון למן שנות ה-40 ואילך. אך גם בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה המשיך פארווערטס להיות עיתון חשוב ומשפיע, והיווה את אחת הבמות המרכזיות של הקהילה היהודית בארצות הברית. בשנות ה-80 העיתון הפך מיומון לשבועון, והוא ממשיך לצאת עד היום, במהדורה באנגלית לצד מהדורה ביידיש.

פעילותו הציבורית של קאהאן והסוציאליזם כ"דת סנטימנטלית"[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם קאהאן בוחן כתבות המיועדות לדפוס בדסק החדשות של עיתון ה "פארווערטס" / World Telegram & Sun photo, 1937

הקונפליקט בין קאהאן לחברי "האיגוד המקצועי" כפי שהשתקף בפער בהשקפתם לגבי בניית הבניין, החל כבר בשנותיו הראשונות של העיתון, בהן התנהל מאבק במערכת העיתון על דרכו הרצויה, כאשר חברים רבים ראו בפארווערטס כעיתון סוציאליסטי רציני והיו מוכנים להשיג יעד זה גם במחיר ירידה בתפוצתו, אך קאהאן חלק עליהם. את מדיניותו המועדפת תיאר בזיכרונותיו באמצעות מטפורה פדגוגית: הוא טען ש"כדי להרים את הילד", כלומר הציבור, אל עבר הסוציאליזם, יש "להתכופף אליו".[15] כלומר לנקוט בצעדים מגבירי תפוצה, כגון עיסוק בכרוניקה יומית מעט רכילותית, הצגת סנסציות, סיפורים בהמשכים, איורים, קריקטורות, בדיחות, סאטירה, והצגת תחושת הזדהות אמיתית וכנה עם חיי המהגרים והתמודדויותיהם המורכבות בארץ החדשה אליה הגיעו והבעיות מבית, כפי שהתבטא במדור הייעוץ הפופולרי 'א בינטל בריעף', שנוסד ב 1906[16] וזכה לפרסום רב. "א בינטל בריעף" (צרור מכתבים) החל להופיע בעיתון בשנת 1906 ובמסגרתו התפרסמו פניות של קוראים בענייני יומיום אופייניים. כך, למשל, פועלת בסדנת יזע התייעצה כיצד לנהוג ב"בוס" המטריד שלה, ואייב קאהאן, יעץ לה להפיץ ברבים את הדבר ולבייש את האיש. צעיר אחר שאל אם לעזוב את לימודיו כדי לסייע בפרנסת המשפחה; העיתון יעץ לו שלא לוותר על לימודים והתקדמות בארץ החדשה. אישה אחרת שאלה אם להתגרש מבעלה שנישאה לו בשידוך בעולם הישן, והעיתון השיב שאין לפרק משפחה יהודית. "פארווערטס", ככל עיתוני יידיש, היה עיתון לכל בני המשפחה, והדגיש את חשיבות המשפחה. הוא גינה גברים שנטשו את נשותיהם ונעלמו, ואף הגדיל לעשות ופרסם את תמונותיהם במדור קבוע.[17] עניין יחסו של קאהאן לחשיבות התפוצה עלה בקנה אחד עם תפיסת הסוציאליזם שלו, כלומר הצורך "לגבש" את נשמתו של הפועל. במונחיו של אריווינג האו, קהאהן רצה שפארווערטס ישנה את הסוציאליזם מ"פוליטיקה לסנטימנט".[18]

עם הגידול בתפוצתו היה פארווערטס לגורם מרכזי בחיי המהגרים בכלל ובקרב תנועת הפועלים היהודית בפרט. בניין המערכת שימש מטה פעיל ומעורב לשביתות וקופת העיתון נתנה להן "גב פיננסי", בחדריו התנהלו משאים ומתנים בין הפועלים ומעסיקיהם, והעיתון תמך במועמדי המפלגה הסוציאליסטית אמריקנית.[7] בנוסף, העיתון השפיע רבות על דעת הקהל בנושאים יהודיים וכלליים, שכן המאמרים שהתפרסמו בו היו מגוונים ועסקו בנושאים רבים כמדע, ספרות, תיאטרון וקולנוע, שילוב בין "העולם הישן" של המהגרים בשפה שבה פורסם, בתרבות, ואף שיתוף בעיותיהם האישיות של המהגרים ובין העולם החדש אליו הגיעו, מעין תחליף חדש-ישן לדת ולאתוס שהשאירו המהגרים הרחק מאחור בבית הישן.

יצירתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"היסטאריע פון די פעראייניגטע שטאאטען"', 1910 ניו יורק. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 7

בעוד שיצירתו של קאהאן בשפת היידיש הוגבלה בעיקר לתחום התעמולה, יצירתו הספרותית באנגלית הייתה תיאורית בעיקרה; ספק אם היה מי שהשתווה לו בארצות הברית בתיאור ה"גטו" היהודי הניו־יורקי שבו חי ופעל במשך למעלה מעשרים שנה. כבר ב-1884 פרסם ה"ניו יורק סאן" את סיפורו הראשון. סיפור קצר נוסף פרי עטו, A Providential, Match שיצא לאור בספר Short Stories ב-1895.[19]וב- 1896 יצא לאור הרומן הראשון שלו, Yekl: A Tale of the New York Ghetto, (וכשמונים שנה מאוחר יותר, ב-1975, יצא  לאקרנים כסרט בשם "Hester Street" (אנ')). התיאור הגרפי של המהגר היהודי-רוסי ש" עובר תהליך אמריקניזציה" משך אליו תשומת-לב רבה, וזכה לביקורות אוהדות הן בתקשורת האמריקנית והן בזו הבריטית. ויליאם דין הוולס (W.D. Howells) השווה (בעיתון New York World, ‏ 26 ביולי 1896) את יצירתו של קאהאן לזו של סטיבן קריין (Stephen Crane), וחזה לו עתיד ספרותי מזהיר. ספרו הבא של קאהאן, "The Imported Bridegroom, and Other Stories" שיצא לאור ב-1898, זכה גם הוא לביקורת טובה בקרב מבקרי הספרות בעיתונים השונים. מבין פרסומיו הקצרים יותר, בולטת הכתבה אודות המהגרים היהודים-הרוסיים בארצות הברית, שפורסמה בעיתון "The Atlantic Monthly" בחודש יולי 1898. הרומן החשוב ביותר פרי עטו באנגלית: The Rise Of David Levinsky, (עלייתו של דיויד לוינסקי), יצא לאור ב-1917.[20] רומן זה היווה את שיא הקריירה הספרותית שלו. יצירתו המשמעותית האחרונה הייתה האוטוביוגרפיה שלו, שמתוך מודעות לסיומה הדרמטי של "ההגירה הגדולה" ועמה תחילת הקץ של השלב היידי בתולדות יהודי אמריקה, החליט לפרסמה דווקא בשפת המהגרים, בחמישה כרכים, שכותרתה "בלעטער פון מיין לעבן" (Bleter fun maynLeben; יידיש: "דפים מחיי"). שלושת הכרכים הראשונים תורגמו לאנגלית תחת הכותרת "The Education of Abraham Cahan"[21]

ביקורו בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק יציב, ברל כצנלסון, אייב קאהאן, דוד בן-גוריון, זלמן רובשוב ואברהם הרצפלד, בביקורו של קאהאן בארץ ב-1925

עד 1917 היה יחסו של הפארווערטס לציונות שלילי. טענתו העיקרית של הפארווערטס נגד הציונות הייתה שתנועה זו, שסיכויי הגשמתה אפסיים מסיבות שונות, מסיטה את תשומת הלב משאלת יהודי אירופה, שהיא היא הבעיה האמיתית. את התמורה ביחס של הפארווערטס לציונות ניתן לראות כתהליך הדרגתי שנבע מצירופם של מספר גורמים: סיומה של מלחמת העולם הראשונה, תחילתן של שיחות השלום בוורסאי, והמשכו בהתפתחויות שחלו ברוסיה, בתנועה הציונית, בארץ–ישראל ובסוציאליזם היהודי. להבדיל מהתקופה הקודמת, שנמשכה מאז הקמת פארווערטס בשנת 1897 ועד 1917, הפעם עקב פארווערטס אחר ההתפתחויות הקשורות בציונות בארץ ישראל באופן ענייני וחיובי יותר, כאשר רגע היסטורי חשוב במיוחד היה המסע של קאהאן לארץ ישראל בשנת 1925, מסע שנמשך כמה חודשים, ולווה בפעילות ענפה ויחסי ציבור נרחבים בפארווערטס ומחוצה לו שנמשכו כארבעה שבועות שלמים. במסגרת מסע יחסי הציבור פורסמו ידיעות על דבר המסע במשך כחודש ימים בעיתונים החשובים בניו יורק כניו–יורק טיימס ולוס-אנג'לס הראלד, חולקו אלפי עלוני הסברה, בנוסף התפרסם המסע בקרב מועדונים וארגונים של יהודים פרוגרסיבים, חלוקת 100,000 קופסאות גפרורים ועליהן פרסומות בערים הגדולות, פרסום קבוע בטיימס סקוור משך כל זמן הביקור, ועוד. וכך, גיליון יום א' של 8 בדצמבר 1925 שבר 'שיאים של כל הזמנים' בתולדות פארווערטס, והופץ ב– 220,000 עותקים.[22]

ביקורו של קאהאן בארץ ישראל נמשך כעשרה שבועות, כאשר במהלכם כתב כתבות רבות, שלוּו בצילומים שצילם הצלם היהודי-פולני אלתר קציזנה, שהתלווה אליו לביקור. את השלב האחרון של ביקורו בארץ ייחד קאהאן למפגש עם מנהיג תנועת העבודה והעיתון שלה "דבר", שנוסד שלושה חודשים לפניכן, ונפגש גם עם דוד בן- גוריון. בשנת 1929 הגיע קאהאן לביקור נוסף בארץ ישראל, ובדומה לביקורו בשנת 1925 , גם בביקור זה ראה קאהאן במפגש עם ראשי תנועת הפועלים חשיבות רבה. קאהאן שוב סייר בארץ לאורכה ולרוחבה, ויחד עם מאמציו להבין את הסכסוך היהודי–ערבי ייחד תשומת לב מרובה לעשייה החלוצית, ונפגש שוב עם מנהיגי היישוב כדוד בן- גוריון, ברל כצנלסון ואחרים. את דוד בן-גוריון, תיאר כ "מנהיג פועלים אמיתי ... אדם בעל אופי חזק". במהלך ביקורו, הוא התפעל מהישגיהם של החלוצים החקלאים, וכשביקר בכותל המערבי ביום הכיפורים, התרגש עד דמעות.[23] אם בשנת 1920 הוא עדיין טען ש'שאלת פלשתינה תאפיל על השאלה היהודית', ביקורו בה תרם לגיבוש סופי של נוסחה חדשה: 'הציונות היא שאלה יהודית ואילו הסוציאליזם הוא שאלה עולמית ולכן אין ניגוד ביניהם'. ובהמשך ישיר לפולמוס שניהל ארבע שנים לפני כן, הצהיר קאהאן: 'פלשתינה היא חלק מלבי'. הצהרות ונוסחאות אלה חוללו פולמוס שנמשך מספר חודשים, פולמוס שזכה לתיאור היסטוריוגרפי פרי עטו של יעקב גולדשטיין, המציג תמונה מלאה של העימות האידאולוגי, כפי שזה בא לידי ביטוי בפולמוס שהתעורר בקרב הסוציאליסטים היהודים בארצות–הברית תוך כדי מסעו של קאהאן לארץ–ישראל ואחריו.[24] לביקוריו בארץ, כמו גם דיווח בגוף ראשון ממסעותיו הייתה השפעה רבה בקרב הציבור היהודי באמריקה ובעיצובה וניסוחה של השאלה היהודית בפני ציבור המהגרים.[25]

אחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב 1946, בגיל 86 לקה קאהאן בשבץ, ונמנע ממנו להוסיף ולתפקד כעורך הראשי של העיתון. הוא נפטר ב-31 באוגוסט 1951, בגיל 91 כתוצאה מכשל לבבי, ללא צאצאים. בצוואתו לא הורה במפורש להקצות סכום כלשהו מהונו, (89 אלף דולר), לטובת מטרה או ארגון סוציאליסטי כלשהו בארצות–הברית. באופן מפתיע למדי הסכימו אחייניותיו, בהמלצת שותפיו לדרך, לתרום כשליש מן הסכום הזה להסתדרות העובדים העברים בארץ–ישראל.[26]

מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ביוגרפיה שכתב סת' ליפסקי על אברהם קאהאן: Lipsky, Seth. The Rise of Abraham Cahan Schocken, 2013
  • יעקב גולדשטיין, פולמוס קהן (1925–1926): הציונות וארץ-ישראל בהגותם של הסוציאליסטים היהודים בארצות-הברית, ירושלים: מרכז דינור, 1999.
  • אהוד מנור, עיתון למען האנושות – הפארווערטס: מהגרים, סוציאליזם ופוליטיקה יהודית בניו יורק 1890–1917, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.
  • יונתן פרנקל, נבואה ופוליטיקה-סוציאליזם, לאומיות ויהודי רוסיה, 1917-1862, תל אביב 1989, עמ' 519–520.
  • גור אלרואי, המהפכה השקטה, הוצאת מרכז זלמן שזר, 2008.
  • חסיה טורטל, תנועת "עם עולם", העבר, חוברת י', הוצאת אלתירא, 1963
  • אהוד מנור 1960:   אייבקאהאן כ"מתקן עולם" : "עיון בדרכו הפוליטית והעיתונאית של עורך ה'פארווערטס'", בתוך קשר, 32 (2002), עמ' 65–74.
  • אהוד מנור, סוציאליזם שמרני?- פארווערטס והקואליציה הפלוטוקרטית-רדיקלית, ניו-יורק 1897–1917
  • אהוד מנור, "הם כמו הבונד-כיצד ומדוע הפך בשנות העשרים הפארווערטס לאוהד הציונות", עיונים בתולדות ישראל (כרך 16), 2006
  • גדעון שפיגל , 'דאגה בלב איש - ישיחנה : "הלכי רוח והווי חיים יהודי באמריקה של ראשית המאה על פי "א-בינטלבריוו", מדור הייעוץ של ה"פארווערטס", 1906-1966', קשר, 19 (מאי 1996), עמ' 64–81.
  • Cahan, Abraham. Yekl and The imported bridegroom, and other stories of the New York ghetto. Courier Corporation, 1970.
  • Irving Howe, World of Our Fathers: The Journey of the East European Jews to America and the Life They Found and Made, New York 1976, p. 359
  • Melech Epstein Profiles of Eleven, Detroit, MI 1965, pp. 83-109
  • Moses Rischin, ’The Promised Land in 1925: America, Palestine, and Abraham Cahan’, YIVO Annual, 22 (1995), p. 102
  • The Education of Abraham Cahan." Translation of Bleter Fun Mein Leben, Volumes I and II by Leon Stein, Abraham Conan, and Lynn Davison. Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1969.
  • The Rise of David Levinsky. Harper Torch Books (1917; 1945; 1960).
  • Blumenthal, Helen E. "New Odessa Colony of Oregon, 1882-1886." Western States Jewish Historical Quarterly 14 (July 1982): 321-22.

 קישורים חיצוניים [עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו גם Paberže, באתר Jewish Gen (באנגלית).
  2. ^ The Education of Abraham Cahan." Translation of Bleter Fun Mein Leben, Volumes I and II by Leon Stein, Abraham Conan, and Lynn Davison. Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1969, p. 15-27 
  3. ^ ירושלים דליטא- סיפורה של הקהילה היהודית בליטא באתר יד ושם
  4. ^ The Education of Abraham Cahan." Translation of Bleter Fun Mein Leben, Volumes I and II by Leon Stein, Abraham Conan, and Lynn Davison. Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1969, p. 169-171.
  5. ^ The Education of Abraham Cahan, P. 171-189.
  6. ^ Am Olam באתר The Oregon Encyclopedia
  7. ^ 7.0 7.1 אהוד מנור, סוציאליזם שמרני?- פארווערטס והקואליציה הפלוטוקרטית-רדיקלית, ניו-יורק 1897-1917.
  8. ^ הגוף שבבעלותו היה העיתון ושהורכב מחברי איגודים מקצועיים וחברי המפלגה הסוציאליסטית.
  9. ^ בבלעטער פון מיין לעבען, ד, ניו–יורק  .1930בתרגומו של ד"ר אהוד מנור בספרו "עיתון למען האנושות – הפארווערטס: מהגרים, סוציאליזם ופוליטיקה יהודית בניו יורק 1890–1917", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.
  10. ^ יונתן פרנקל, נבואה ופוליטיקה-סוציאליזם, לאומיות ויהודי רוסיה, 1917-1862, תל אביב 1989, עמ' 520-519.
  11. ^ 1903 נחשבת כשנת מפנה בחייו של אייב קהאהן. בשנה זו שב למערכת העיתון משום הזעזוע שעוררו בו מאורעות קישינב, על כך כתב גם בזיכרונותיו בבלעטערפון מיין לעבען, ד, ניו–יורק,1930.
  12. ^ הפארווערטס ואברהם קאהאן באתר עיתונות יהודית היסטורית
  13. ^ אהוד מנור, 1960:  אייב קאהאן כ"מתקן עולם" : "עיון בדרכו הפוליטית והעיתונאית של עורך ה'פארווערטס'", בתוך קשר, 32 (2002), עמ' 65-74.
  14. ^ אהוד מנור, עיתון למען האנושות – הפארווערטס: מהגרים, סוציאליזם ופוליטיקה יהודית בניו יורק 1890–1917, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.
  15. ^ בבלעטערפון מיין לעבען, ד, ניו–יורק 1930, בתרגומו של ד"ר אהוד מנור בספרו "עיתון למען האנושות – הפארווערטס: מהגרים, סוציאליזם ופוליטיקה יהודית בניו יורק 1890–1917", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.
  16. ^ גדעון שפיגל , 'דאגה בלב איש - ישיחנה : "הלכי רוח והווי חיים יהודי באמריקה של ראשית המאה על פי "א-בינטלבריוו", מדור הייעוץ של ה"פארווערטס", 1906-1966', קשר, 19 (מאי 1996), עמ' 81-64.
  17. ^ רחל רוז'נסקי: "אורות השוויון על גשר מנהטן", באתר "הארץ", 27 ביולי 2007.
  18. ^ Irving Howe, World of Our Fathers: The Journey of the East European Jews to America and the Life They Found and Made, New York 1976, p. 359
  19. ^ From The Imported Bridegroom and Other Stories Boston: Houghton, Mifflin and Company,1898
  20. ^ The Rise Of David Levinsky. Harper Torch Books (1917; 1945; 1960)
  21. ^ The Education of Abraham Cahan." Translation of Bleter Fun Mein Leben, Volumes I and II by Leon Stein, Abraham Conan, and Lynn Davison. Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1969.
  22. ^ Moses Rischin, ’The Promised Land in 1925: America, Palestine, and Abraham Cahan’, YIVO Annual, 22 (1995), p. 102
  23. ^ Lipsky, Seth. The Rise of Abraham CahanSchocken, 2013
  24. ^ יעקב גולדשטיין, פולמוס קהן (1925–1926): הציונות וארץ-ישראל בהגותם של הסוציאליסטים היהודים בארצות-הברית, ירושלים: מרכז דינור, 1999.
  25. ^ אהוד מנור, "הם כמו הבונד-כיצד ומדוע הפך בשנות העשרים הפארווערטס לאוהד הציונות", עיונים בתולדות ישראל (כרך 16), 2006, עמ' 499-535.
  26. ^ Melech Epstein Profiles of Eleven, Detroit, MI 1965, pp. 83-109