אברה מנגיסטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבֵרה מנגיסטו
אברה מנגיסטו. נמצא בשבי חמאס.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 22 באוגוסט 1986
אתיופיה
נעדר 7 בספטמבר 2014 (בגיל 28)
מדינה ישראל
תקופת הפעילות ? – 7 בספטמבר 2014 עריכת הנתון בוויקינתונים

אבֵרהם "אברה" מנגיסטו (נולד ב-22 באוגוסט 1986[1]; נעדר: 7 בספטמבר 2014) הוא אזרח ישראלי נעדר.

מנגיסטו, הלוקה בנפשו, חצה את גדר המערכת לתוך רצועת עזה, באזור חוף זיקים, ב-7 בספטמבר 2014, ומאז גורלו לא נודע. ישנן הערכות לפיהן הוא מוחזק בידי החמאס.[2] נכון לשנת 2022, הוא אחד מתוך ארבעה ישראלים נעדרים שנכנסו לרצועת עזה ואולי מוחזקים בחיים.

לטענת הפלסטינים בעזה, מנגיסטו עזב את הרצועה דרך המנהרות באזור רפיח, לכיוון מצרים.[3]

קורות חייו ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברה מנגיסטו נולד באתיופיה, וכשהיה בן חמש עלה ארצה עם הוריו ואחיו במבצע שלמה.

הוא גדל באשקלון לצד תשעה אחים ואחיות, במשך 11 שנים מבואם לאשקלון גרו כמשפחה בת 12 נפשות בדירת חדר אחד. אברה למד בבית ספר יסודי באשדוד וסיים את הלימודים בכפר הנוער הדתי בן יקיר של הסוכנות היהודית. אברה לא גויס לצה"ל מאחר שסבל ממספר בעיות בריאות שונות.[4]

אחיו הגדול של מנגיסטו, מיכאל (מסרשאו), שאליו היה מנגיסטו קרוב, סבל מאנורקסיה ונפטר ב-2011 בגיל 29.[5][6] מאז מצבו הנפשי של מנגיסטו החל להדרדר. הוא התנתק משמונת אחיו והחל להתבודד ולערוך צעדות ארוכות לבדו ברחבי ישראל. במקרה אחד לאחר שמשפחתו פנתה למשטרה והצהירה שהוא נעדר, הוא אותר לבסוף בטבריה.

ב-3 בנובמבר 2012 אושפז בבית חולים פסיכיאטרי וטופל בתרופות. ב-20 בינואר 2013 אושפז שוב בכפייה.[7] כשחזר לביתו לאחר האשפוז, התברר לו שהוריו התגרשו.

חציית הגבול לעזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 בספטמבר 2014, לאחר שהתעמת עם אמו שסירבה להעביר לו סכום כסף, יצא מנגיסטו מביתו שבאשקלון כשעל גבו תיק, וצעד לכיוון תחנת הכוח רוטנברג. משם ירד לכיוון חוף זיקים, צעד לאורכה של דרך בת כעשרה קילומטרים, ולבסוף הגיע לגדר הביטחון בין ישראל לרצועת עזה.

תצפיתניות במגדל התצפית באזור זיהו אותו והודיעו לחיילי צה"ל שהיו בסיור לאורך הגדר, על הימצאותו והתקרבותו לגדר. סמוך לגדר הביטחון קראו לו החיילים לעצור וירו באוויר ולאחר מכן לעבר רגליו, אך הוא המשיך לצעוד לעבר הגדר. לבסוף השאיר את תרמילו על הקרקע, וטיפס על הגדר הגבוהה ומעל לגדר התיל שבצידה, לעבר צידה השני – שטח רצועת עזה. לאחר מכן התיישב מנגיסטו בנינוחות בקרב דייגים עזתיים.[8]

חייל ששהה במקום סיפר כי חשב כי מנגיסטו הוא מסתנן מאפריקה שהחליט לעבור לעזה.[7][8] חיילי הסיור חשדו שהתיק שהונח לפני הגדר ממולכד ונהגו בו כחפץ חשוד. רק לאחר שהתיק נוטרל נבדקה תכולתו ולאחר שנמצאה תעודת זהות ישראלית של אברה מנגיסטו התבררה זהותו.

השאלה בדבר חציית הגבול מרצון חופשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המלצות ועדת שמגר (פדיון שבויים ונעדרים), המדינה לא צריכה לשחרר מחבלים בתמורה לשחרורם של אזרחים שחצו את הגבול מרצונם.[9] עם זאת, כשמדובר באנשים הלוקים בנפשם, רצונם אינו תמיד רצון חופשי.[10]

פעילות להשבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנודע על מעבר מנגיסטו לרצועת עזה, פנתה ישראל לחמאס ולצלב האדום בבקשה להשיבו לישראל על בסיס הומניטרי. חמאס נענה לבקשה והודיע כי בכוונתו להחזיר את "האתיופי", כפי שכינו את מנגיסטו. בחלוף שבועות אחדים תואם מפגש למסירת מנגיסטו לחיילי צה"ל שימתינו לו בגדר הגבול. לאחר המסירה, התברר שחמאס ניסה להונות את ישראל בכך שמסר מסתנן אריתראי ששהה ברצועת עזה. המתחזה האריתראי הוחזר לשטח הרצועה.

בהמשך טען חמאס כי אברה הועבר למצרים.[11] עו"ד צבי ריש שמייצג את משפחת מנגיסטו אמר שהגיע אליהם מידע שלפיו "ראו את אברה בבית חולים בסיני".[8]

בהמשך חמאס העביר מסרים שהם פועלים על פי דת האסלאם בנוגע לאסירים שהם מחזיקים, אך אין מידע ממשי לגבי אברה מנגיסטו. כמו כן, בחמאס טענו כי אברה הוא חייל, אף על פי שלא שירת כלל בצה"ל. הגדרתו כחייל מאפשרת להגדיל את התמורה שיבקש חמאס מישראל תמורת החזרתו, נוכח מדיניות העבר של ישראל בנוגע לחיילים חטופים.

משפחת מנגיסטו נסעה לז'נבה ב-2015 כדי להיפגש עם ארגוני זכויות אדם, כולל הצלב האדום וארגון אמנסטי אינטרנשיונל, על מנת לשכנע אותם להפעיל לחץ על חמאס להחזיר לישראל את מנגיסטו. המשפחה סיפקה תיעוד רפואי של מצבו הנפשי, וכן הוכיחה שלא שירת בצבא, לא נשא כל נשק, ולא הייתה לו שום מעורבות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. ישראל יצרה קשר עם נציג הצלב האדום ברצועת עזה ודרשה ממנו לסייע להחזיר את מנגיסטו לישראל.

ביולי 2015 הוסר צו איסור פרסום שהוטל על הפרשה מאז התרחשותה.[12]

יאלו מנגיסטו, אחיו של אברה, הצהיר שהוא מאוכזב מהמדינה: "זה יותר מגזענות, אני קורא לזה 'בלאקשמיות'. אני בטוח במיליון אחוז שאם הוא היה לבן לא היו מגיעים למצב כזה".[2]

באוגוסט 2015 החלה לראשונה מחאה מול כלא הדרים בשרון, במהלכה ניהלו בני משפחת מנגיסטו שיח ודברים עם בני משפחות אסירים ביטחוניים ומחבלים, וחילקו להם חומר כתוב בערבית. בדבריהם שמו דגש על ההבדל בינם, שלהם ממשלת ישראל מאפשרת ביקורים של בני משפחתם, בעוד הם לא יכולים לבקרו ולהכיר את מצבו.[13]

2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2016, במהלך משחקה של מכבי נתניה מול בני יהודה, עלה אמיה טגה, קשר מכבי נתניה, למגרש, כשהוא לבוש בחולצה שחורה שעליה הכיתובים, "אברה מנגסיטו" מלפנים ו"יוסף סלמסה" מאחור. על מעשהו זה קנסה אותו התאחדות הכדורגל בתשלום בגין מעשה פוליטי במסגרת המשחק. טגה הגיב על כך ואמר בין היתר: ”פניתי למנהלת הליגה וביקשתי שכמו במקרה של גלעד שליט, שעלינו כל שחקני הכדורגל יחד עם חולצה עם שמו עליה, כך גם נעלה כל שחקני הכדורגל, עם השם של אברה מנגיסטו. אני לא יכול שלא להתנתק מהתחושה שהעובדה שמנגיסטו הוא אתיופי, היא זו שגורמת לתקשורת ולדעת הקהל להיות פחות בעניין שלו. אני משוכנע ש-70 אחוז מהציבור הישראלי לא שמעו עליו בכלל”.[14]

בסוגיית שחרור מחבלים הבהירו בני משפחת מנגיסטו מספר פעמים שהם מתנגדים לשחרור מחבלים, ושעניינו של אברה כלל אינו קשור להיבטים אלה.[15]

ביוני 2016 מחו משפחות מנגיסטו, גולדין ושאול מול שגרירות טורקיה על כך שלא כללו את ילדיהם בהסכם הפיוס שנחתם בין ישראל לטורקיה.[16]

ביולי 2016 הפגינו בני משפחת מנגיסטו ופעילים חברתיים מול בתי כלא ביטחוניים, בניסיון למנוע את הביקורים ההומניטריים להם הם זוכים. תחילה הפגינו מול כלא אשל בבאר שבע, ולאחר מכן מול כלא הדרים בשרון, שם עיכבו משפחות מלהיכנס לכלא. יואל מרשק איש התנועה הקיבוצית ופעיל במטה המאבק אמר: ”חזרנו לכלא הדרים כדי להגיד לאימהות המחבלים עד כאן. אם לנו אין מידע על אברה מנגיסטו – נעשה הכל כדי למנוע גם מהן לקבל את המידע על הבנים שלהן. אנחנו דורשים מהאימהות, מהחמאס ומהצלב האדום הדדיות.”.[17]

2017–2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנת 2017 הצטרפה למאבק קבוצת מתנדבים בראשות ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, ובכירים נוספים במערכת הביטחון. אליהם הצטרפו גם מחבריו של הנווט רון ארד לצד בני הקהילה האתיופית.[18]

בנובמבר 2017 יצאה משפחת מנגיסטו למסע הסברה בארצות הברית על מנת להשיבו לישראל. מסעם תועד על ידי צוות צילום של תאגיד השידור.[19] בין היתר נכחו במטה האו"ם בניו יורק, ואחר כך ערכו מסיבת עיתונאים מחוץ לחדר מועצת הביטחון של האו"ם. במסעם זה נפגשו עם ראשי הארגונים היהודיים בניו יורק ובלוס אנג'לס, נציגים דיפלומטים מארצות הברית, אתיופיה, האיחוד האירופי והצלב האדום. בנוסף ביקרו בבית הלבן במפגש עם שליחו של נשיא ארצות הברית למזרח התיכון, ג'ייסון גרינבלט.[20]

במרץ 2018 הוקדש לפרשה פרק בתוכנית התחקירים עובדה.[21]

באפריל 2018 הוקם אוהל מחאה להשבתו מול מעון ראש הממשלה.[22] באותו החודש הפגינו כ-2,000 איש בהפגנות שתוכננו ברחבי הארץ על ידי צעירים בני העדה האתיופית. באחת ההפגנות נעצרו מספר מפגינים עקב ניסיון לחסימת כביש.[23][24]

במאי 2018, בטקס הממלכתי לציון יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל המתקיים ביום ירושלים, נאמו בפני העדה, נשיא המדינה ראובן ריבלין וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בו התחייבו שישראל לא תשקוט עד שתחזיר את אברה הביתה. ריבלין הוסיף כי כמה שבועות קודם לכן בביקורו באתיופיה ביקש מנשיא אתיופיה, "שיעשה כל שביכולתו לסייע למאמצים להשיב את אברה שמוחזק בשבי החמאס למשפחתו".[25]

במאי 2018 קיימה ועדת החוץ והביטחון של הכנסת דיון מיוחד בהשתתפות חברי כנסת רבים, מתאם שבויים ונעדרים במשרד ראש הממשלה, ירון בלום, ובני משפחת מנגיסטו – גשאו, אגרנש ואילן.[26][27]

ביוני 2018 קיימו המשפחה והציבור הנאבק לשחרורו הפגנת מחאה מול בית הצלב האדום בתל אביב בדרישה לקבל אות חיים ומידע על מצבו. בנוסף, דרשו שיקבל טיפול רפואי, את התנאים ההומניטריים והזכויות המינימליות על פי האמנות הבין־לאומיות.[28]

2019–2022[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־11 בספטמבר 2019 נפגשו בני משפחת מנגיסטו עם יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן. בפגישה זו שהתקיימה במוקטעה ביקשו בני המשפחה מאבו מאזן שיסייע להם במאמצים להשבת בנם הביתה. אבו מאזן בתגובה אמר שיפעל בכל הערוצים הקיימים להשבת בנם.[29]

בספטמבר 2020 הוציאו שלומי שבת ועדן אלנה את השיר מה אתה עובר שהוקדש לאברה מנגיסטו.[30] כמו כן, הזכירו הדג נחש את הצורך בשחרורו של מנגיסטו בשירם בומבה בשורה:"אולי כבר תאמר מה בדבר אברה (מנגיסטו), אולי כבר תחזיר אותו בחזרה".

ב-22 באוגוסט 2021, אימו של אברה מנגיסטו, אגרנש מנגיסטו, חגגה את יום הולדתו של אברה לבדה. סרטון שלה חוגגת את יום הולדתו הופק על ידי עיריית אשקלון.[31] הסרטון זכה לפרסום רב בתקשורת הישראלית.

בפברואר 2022, במסגרת פרק הפתיחה של העונה החמישית של היהודים באים, ביצע עידו מוסרי שיר סאטירי שחיקה את "כשתבוא" של בֹעז שרעבי. הביצוע המחודש, השווה בין הפעילות הציבורית בישראל להשבתו של רון ארד ובכללה השיר המקורי, לבין מיעוט הנוכחות של מנגיסטו בשיח הציבורי, וביקר את הפערים בין המקרים ככאלו שנגרמו על רקע אפליה עדתית.[32] הדובר בשיר הוא הציבור הישראלי, שבאמצעות שלל נימוקים מנסה להשקיט את מצפונו, ולהצדיק בפני מנגיסטו את חוסר־הפעילות להשבתו: ”מה אשמתי שהוא חצה? זה מה שהוא רצה. לכן נשאיר אותו. נשאיר אותו. נשאיר אותו.”. למרות זאת, לא עולה הדבר בידו, והוא נאלץ להיוותר עם השאלה ”עד מתי נשאיר אותו? נשאיר אותו? נשאיר אותו?”[33]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר למנויים בלבד מאור זגורי, אברה עדיין חי, באתר "ידיעות אחרונות", 8 ביוני 2017
  2. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד שירלי סיידלר, גילי כהן, צעיר ישראלי נעדר בעזה זה 10 חודשים; ישראלי נוסף מוחזק בידי חמאס, באתר הארץ, 9 ביולי 2015
  3. ^ יואב זיתון, אליאור לוי ומתן צורי, הותר לפרסום: שני ישראלים מוחזקים בעזה, באתר ynet, 9 ביולי 2015.
  4. ^ שכחו את הבן שלי בעזה, שוש מולא, 27 בינואר 2016, בעיתון ידיעות אחרונות.
  5. ^ "2 Israelis Who Entered Gaza Held Incommunicado". Human Rights Watch. 2 במאי 2017. נבדק ב-10 בדצמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ דרור פויר, ‏חמש שנים של אדישות: למה אף אחד לא מדבר על אברה מנגיסטו?, באתר גלובס, 6 בספטמבר 2019
    איתי בלומנטל, אברה עדיין בעזה: "5 שנים של שבי, 5 שנים של געגועים", באתר ynet, 9 בספטמבר 2019
  7. ^ 1 2 סרטונים נעמה פרי, עובדה, ‏תיק אברה מנגיסטו נפתח, באתר ‏מאקו‏‏, ‏7 במרץ 2018‏
  8. ^ 1 2 3 סרטונים יגאל מוסקו, ‏מי אתה אברה מנגיסטו?, באתר ‏מאקו‏‏, ‏10 ביולי 2015‏
  9. ^ מזל מועלם, פרשת אברה מנגיסטו: לא בהכרח גזענות, באתר אל-מוניטור, ‏13 ביולי 2015.
  10. ^ רמונה דורסט ואירית מרטיק, רפואה ושררה – טיפול כפוי בחולה נפש מנקודת הראות של המטפל, משפט וממשל כרך ג חוברת 1, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, תשנ״ה – 1995
  11. ^ אודי סגל, ‏פרשת מנגיסטו: ההונאה של חמאס, באתר ‏מאקו‏‏, ‏13 ביולי 2015‏
  12. ^ משפחת אברה מנגיסטו מבקשת: אסור להפקיר אותו או לשכוח אותו, אייל לוי, 13 ביולי 2015, באתר מעריב.
  13. ^ דנה ירקצי‏, משפחות האסירים למשפחת מנגיסטו: "הלוואי שיהיו חילופי שבויים", באתר וואלה!‏, 17 באוגוסט 2015
  14. ^ יניב טוכמן‏, אמייה טגה: "דינו של מנגיסטו צריך להיות כדינם של שליט וטננבאום", באתר וואלה!‏, 5 במאי 2016
  15. ^ דברי נציגת המשפחה בערוץ 2, 28 באוגוסט 2017 בתוכנית הבוקר של קשת באתר יפעת מידע תקשורתי.
  16. ^ דני אדינו אבבה, עמיחי אתאלי, איתן גליקמן, מאיר תורג'מן וישראל מושקוביץ, "תדע כל אם עברייה", באתר ynet, 28 ביוני 2016
  17. ^ משפחת מנגיסטו עיכבה משפחות מחבלים, 25 ביולי 2016, באתר הקול היהודי.
  18. ^ טל שלו‏, בני משפחת מנגיסטו יוצאים למסע מדיני בארה"ב, באתר וואלה!‏, 8 בנובמבר 2017
  19. ^ מורן שכניק, המסע של משפחת מנגיסטו מעבר לים: "צריכים כל עזרה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 16 בנובמבר 2017
  20. ^ דניאל הרץ, ‏משפחתו של מנגיסטו במסע הסברה באו"ם, באתר כיכר השבת, 20 בנובמבר 2017
  21. ^ תיק אברה מנגיסטו נפתח, מאקו
  22. ^ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם, דבר ראשון
  23. ^ המחאה למען מנגיסטו: 5 נעצרו, מאקו
  24. ^ סערה ברחובות: חמישה עצורים בהפגנה לשחרור אברה מנגיסטו, YNET (ארכיון)
  25. ^ רה"מ למשפחת מנגיסטו: "לא נשקוט עד שנחזיר את אברה הביתה", 13 במאי 2018, באתר חדשות ערוץ 10.
  26. ^ חדשות הוועדה חדשות ועדת חוץ וביטחון באתר הכנסת, 29 במאי 2018.
  27. ^ נא לא להפריע, יהל פרג' 29 במאי 2018, באתר דבר-ראשון
  28. ^ דף האירוע של ההפגנה בפייסבוק.
  29. ^ משפחת מנגיסטו נפגשה עם אבו מאזן וביקשה לפעול לשחרורו של אברה, מעריב, ‏12 בספטמבר 2019
  30. ^ YouTube play button icon (2013–2017).svg שלומי שבת ועדן אלנה - מה אתה עובר, סרטון באתר יוטיוב
  31. ^ "אם אתה חי שיהיה לך מזל טוב": אמו של אברה מנגיסטו מציינת בדמעות את יום הולדתו, כאן דרום - אשקלון, ‏2021-08-22
  32. ^ נדב מנוחין‏, העונה החמישית של "היהודים באים" מעלה את ההימור, ולפעמים גם את הווליום, באתר וואלה!‏, 27 בפברואר 2022
    סמדר שילוני, "היהודים באים": התעייפה מעט, אבל עדיין מצחיקה, באתר ynet, 27 בפברואר 2022
  33. ^ YouTube play button icon (2013–2017).svg היהודים באים עונה 5 | נשאיר אותו - מתוך פרק 1, סרטון בערוץ "כאן 11", באתר יוטיוב (אורך: 3:14)