מערת חילזון תחתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבט מתוך מערת חילזון תחתית לעבר הנחל

מערת חילזון תחתית היא אתר ארכאולוגי-פרהיסטורי בנחל חילזון, שבגליל התחתון. במערה נחשף בית קברות מהתרבות הנאטופית המאוחרת, כ-12,000 שנים לפני זמננו, ובו עדויות למנהגי קבורה מורכבים. זהו אחד האתרים הנטופיים הבודדים שהיו בשימוש רק כבית קברות ומרכז לפעילות פולחנית. העדויות שנמצאו במערה לפעילויות 'יום-יומיות' כמו ציד, עיבוד מזון ושימוש בכלי צור וכלי אבן, היו גם הן מרוכזות לגמרי סביב הקברים ומעידות על הכנות בעבור טקסי הקבורה. המערה נהייתה מפורסמת ועוררה עניין רב, עקב פרשנות החוקרים כי הקבר המרכזי הוא של האישה השאמאנית[1] וסעודת לוויה גדולה ליוותה את קבורתה[2].

החפירות ותוצאותיהן[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקר ארכאולוגי שבוצע באזור ב-1995 העיד כי ישנם ממצאים מהתרבות הנאטופית במערה, מה שהביא לתחילת החפירות ב־1997. בחפירות במערה שנוהלו על ידי ליאור גרוסמן, מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית, התגלה בית הקברות הנאטופי בן 12,000 שנה. בית הקברות שנחשף לימד שאנשי התרבות הנאטופית השקיעו מאמצים רבים בבית קברות ובקבורה. הם הקימו בשקע שבמערה שני מבנים ושלושה בורות שאותם חפרו ברצפת המערה. בתוך המבנים התגלו שלוש קבורות ראשוניות כאשר בבורות התגלו שרידי קבורה של 25 אנשים נוספים. הממצאים הראו שהם נהגו לעשות קבורה ראשונית ולאחר מכן הם פתחו את הקברים ומתוכם הוצאו הגולגולות והעצמות הארוכות.

ממצאים ארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הקברות הנאטופי במערת חילזון תחתית

לפי תוצאות הסקר והחפירות, הממצא החומרי המשמעותי היחיד בנמצא שייך לנטופית המאוחרת. המערה הייתה מלאה בשכבות עבות של גללי עזים, כיוון ששימשה כמכלאת חורף מהתקופה הביזנטית ועד זמנים מודרניים. החפירות (1997, 2001, 2005–2006, 2008) הראו כי רק הנטופית המאוחרת מיוצגת באתר ונמצאת ישירות מתחת לשכבות הגללים.

השכבה הנטופית מרוכזת בשקע בגודל כ-30 מ"ר בסלע האם במרכז המערה. המערה שמשה כבית קברות בעבור לפחות 28 פרטים. רוב הקבורות נמצאו בתוך שלושה בורות ששימשו כבורות קבורה שיתופיים. הנפטרים הונחו בשלמותם בבורות, אך לאחר תקופה, הקברים נפתחו מחדש והוצאו מהם העצמות הארוכות והגולגולות. שתי קבורות במנח אנטומי שלם נמצאו במבני הקבורה שנחפרו אל סלע-האם. קבורה נוספת במנח אנטומי מלא נמצאה על הסלע הגבוה שבין שני המבנים והיא אירוע הקבורה האחרון שהתקיים באתר. רוב הממצאים הארכאולוגיים באתר נמצאו בהקשר ישיר עם הקבורות.

עצמות בעלי-חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכלול עצמות בעלי החיים שנמצאו במערת חילזון תחתית מורכב משלוש קבוצות מרכזיות: פרסתנים, טורפים, ובעלי-חיים קטנים. המינים המרכזיים שנמצאים באתר הם צבים וצבאים[3]. מכלול בעלי-החיים באתר דומה לאתרים אחרים מהנטופית המאוחרת באזור הים-תיכוני, אך יש לו מאפיינים ייחודיים. המכלול מראה עדויות ללפחות סעודה טקסית אחת גדולה, שנמצאה בשני המבנים, ובמהלכה נאכלו לפחות 90 צבים ו-3 פרי בר[2].

קונכיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצדפים השכיחים ביותר שנמצאו באתר הם קונכיית שן הים (דֶנְטַלִיוּם בלעז). פסולות ייצור שנמצאו באתר מעידים כי לפחות חלק מהחרוזים שנמצאו באתר יוצרו במקום[4].

כלי עצם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-50 כלי עצם שלמים ושבורים נמצאו באתר, כולל פסולות ייצור. רוב כלי-העצם נמצאו בהקשר של הקבורות באתר[5].

כלי אבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמעט 100 כלי אבן נמצאו באתר וכוללים חלוקי-אבן חלקים, פסולות וכלי שחיקה וכתישה. אחוז גדול של כלי האבן נמצאו בקברים.2 ראויים לציון הכלי שנמצא בשימוש משני בקיר של מבנה ב' וכלי הבזלת השבור שנמצא בקבר השמאנית[6].

סעודות טקסיות וקבורת השמאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרי האתר מפרשים את הממצאים הייחודיים במערה כעדויות לסעודות קבורה ולקבורה של האישה השמאנית. עדויות מובהקות לסעודה טקסית גדולה נמצאו באתר, והם כנראה העדויות הקדומות ביותר להתנהגות/לאירועים מסוג זה. כמויות לא-רגילות של עצמות צבים ופרים נמצאו בשני המבנים באתר, ומעידים על אכילה של כמויות בשר עצומות בטווח זמן קצר. אחד המבנים כנראה נבנה במיוחד עבור אשפת הסעודה. מילוי עשיר בפסולות הסעודה נמצא גם במבנה קבורתה של השמאנית[2].

קבורת השמאנית היא כנראה התגלית המפורסמת ביותר ממערת חילזון תחתית. הקבורה נמצאה במבנה א', מבנה אובאלי שחפור אל תוך סלע האם, המחופה בטיח-בוץ ומרוצף בלוחות אבן-גיר. הקבורה היא קבורתה של אישה מבוגרת, בעלת עיוותים גופניים מולדים ועדויות למחלות הקשורות בגילה[1]. סביב גופתה הונחו כ-90 שריונות צבים, עצמות חזיר בר, דלק הסלעים, עיט, בקר הבר, נמר, שברים של כלי בזלת וכן כף רגל אנושית מאסיבית שאיננה שייכת לנקברת (כף רגל שלישית). מעל הקבורה ישנה פסולת מרובה המעידה על סעודת קבורה גדולה שנערכה בעת הטמנתה. המבנה חתום באמצעות לוח אבן גדול. מבנה הקבורה נבנה בייחוד עבור קבורתה, והושקעה בו עבודה מרובה שבוודאי דרשה עבודה משותפת של קבוצה[7]. הטיפול המיוחד במבנה הקבורה ובנקברת מעיד על ייחודה, והביא להשערה כי האישה הייתה שמאנית - מנהיגה רוחנית. ניתוח של פסולות זעירות במערה מראה כי קבורתה של השמאנית הייתה הפעילות הראשונה במערה, וכי למעשה, המקום יוסד כמקום חשוב ואף קדוש בעקבות קבורתה שם[8].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Grosman, L., Munro, N. D. and Belfer-Cohen, A. 2008. A 12,000-year-old Shaman burial from the southern Levant, PNAS, 105(46), pp. 17665–17669.
  2. ^ 1 2 3 Munro, N. D. and Grosman, L. 2010. Early evidence (ca. 12,000 B.P.) for feasting at a burial cave in Israel. Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America, 107(35), pp. 15362–15366.
  3. ^ Grosman, L. and Munro, N. D. 2007. The sacred and the mundane: domestic activities at a Late Natufian burial site in the Levant, Before Farming, 4(4), pp. 1–14.
  4. ^ Dubreuil, L., Ovadia, A. and Grosman, L. 2019. Evidence of ritual breakage of a ground stone tool at the Late Natufian site of Hilazon Tachtit cave (12,000 years ago). PloS one, 14(10), p. e0223370.
  5. ^ Klein, N., Belfer-Cohen, A. and Grosman, L. 2016. Bone Tools as the Paraphernalia of ritual Activities: A Case Study from Hilazon Tachtit Cave, Eurasian Prehistory, 13(1–2), pp. 91–104.
  6. ^ Dubreuil, L. and Grosman, L. 2013. The life history of macrolithic tools at Hilazon Tachtit Cave. In Natufian Foragers in the Levant: Terminal Pleistocene social changes in Western Asia. Edited by Bar-Yosef, O., & Valla, F. R. pp. 527-543.
  7. ^ Grosman, L. and Munro, N. D. 2016. A Natufian Ritual Event, Current Anthropology, 57(3), pp. 311–331.
  8. ^ Goldgeier, H., Munro, N. D. and Grosman, L. 2019. Remembering a sacred place – The depositional history of Hilazon Tachtit, a Natufian burial cave’, Journal of Anthropological Archaeology. 56, p. 101111.