אירלנד במשחקים האולימפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אירלנד במשחקים האולימפיים
אירלנדאירלנד
הוועד האולימפי הלאומי
קוד ייצוג IRL
שם המועצה האולימפית של אירלנד
מדליות קיץ
דירוג:
51
זהב
11
כסף
10
ארד
14
סה"כ
35
השתתפות במשחקי הקיץ אפור: לא השתתפה)
18961900190419081912192019241928193219361948195219561960196419681972197619801984198819921996200020042008201220162020
השתתפות במשחקי החורף אפור: לא השתתפה)
192419281932193619481952195619601964196819721976198019841988199219941998200220062010201420182022

אירלנד משתתפת במשחקים האולימפיים מאז אולימפיאדת פריז (1924), והיא נעדרה מאז רק מאולימפיאדת ברלין (1936). קודם לכן התחרו הספורטאים האירים במסגרת המשלחת הבריטית, שכן אירלנד הייתה חלק מבריטניה עד לעצמאותה ב-1922. לפי הסכם בין הוועדים האולימפיים של בריטניה ואירלנד, ספורטאים מצפון אירלנד רשאים לבחור האם לייצג את בריטניה או את אירלנד.

לאורך השנים זכו הספורטאים שייצגו את אירלנד ב-34 מדליות, מהן 11 מדליות זהב. למעלה ממחצית המדליות (18) הושגו באיגרוף, אך רק שלוש מהן היו מדליות זהב. יתר המדליות הושגו באתלטיקה (7 מדליות, מהן 4 מדליות זהב), שחייה (4 מדליות, מהן 3 מדליות זהב), שיט (שתי מדליות), חתירה (מדליה אחת) ורכיבה (מדליה אחת).

באולימפיאדות החורף משתתפת אירלנד מאז אולימפיאדת אלברוויל (1992), וברציפות מאז אולימפיאדת נאגנו (1998). להישג הגבוה ביותר הגיע גולש הסקלטון קליפטון רוטסלי, שסיים במקום הרביעי באולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002)/

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון פיוס בולאנד

ספורטאים אירים נטלו חלק במשחקים האולימפיים במסגרת המשלחת הבריטית מאז אולימפיאדת אתונה (1896). כזהו למשל האלוף האולימפי הראשון בטניס, ג'ון פיוס בולאנד, אירי שלימים נבחר לפרלמנט הבריטי מטעם המפלגה הפרלמנטרית האירית. לאולימפיאדת סנט לואיס (1904) בריטניה כלל לא שלחה משלחת, ושלושה ספורטאים אירים שנסעו באופן עצמאי ייצגו אותה בדיעבד.

בהופעת הבכורה של המשלחת האירית העצמאית, איש מחבריה לא זכה במדליה. הקרוב ביותר לכך היה המתאגרף פטריק דווייר, שסיים במקום הרביעי. נבחרת הכדורגל הודחה בשלב רבע הגמר, לאחר הפסד לנבחרת הולנד. באולימפיאדת אמסטרדם (1928) זכה פאט או'קלהאן במדליה האולימפית הראשונה לזכותה של אירלנד העצמאית, מדליית זהב ביידוי פטיש. או'קלהאן חזר על הישגו גם באולימפיאדת לוס אנג'לס (1932), בה זכה גם בוב טיסדול במדליית זהב, בריצת 400 מטר משוכות.

אירלנד נעדרה מאולימפיאדת ברלין, וחזרתה למשחקים, באולימפיאדת לונדון (1948), הייתה בצל מחלוקת בין אגודות אתלטיקה שונות במדינה, שמנעה את השתתפותם של כמה מהאתלטים האירים במשחקים. באולימפיאדת הלסינקי (1952) זכה ג'ון מק'נולי במדליית כסף, והיה למתאגרף האירי הראשון מבין 16 שזוכה במדליה אולימפית.

אולימפיאדת מלבורן (1956) הייתה פורה במיוחד עבור המשלחת האירית. רון דלייני זכה במדליית זהב בריצת 1500 מטר, והוא אף קבע שיא אולימפי במרוץ זה (3:41.2 דקות). המתאגרף פרד טיידט זכה במדליית כסף, ושלושה מתאגרפים נוספים זכו במדליות ארד: אנתוני ביירן, פרד גילרוי וג'ון קולדוול. בעשורים הבאים הגיעו האירים להישגים מעטים, ובחמש האולימפיאדות שנערכו בין 1960 ל-1976, היה המתאגרף ג'ים מק'קורט, שזכה במדליית ארד באולימפיאדת טוקיו (1964) לאירי היחיד שעמד על הפודיום. האתלט אימון קוגלן היה קרוב לזכייה במדליה באולימפיאדת מונטריאול (1976), כשסיים במקום הרביעי בריצת 1500 מטר.

אירלנד לא הצטרפה לחרם שהובילה ארצות הברית על אולימפיאדת מוסקבה (1980) בעקבות הפלישה הסובייטית לאפגניסטן, אך בדומה ל-15 מדינות אחרות, ספורטאיה התחרו תחת הדגל האולימפי ולא תחת דגל הלאום. במשחקים אלה זכו לראשונה ספורטאים אירים במדליות בענף השיט - השייטים דייוויד וילקינס וג'יימס וילקינסון, שזכו במדליית כסף בדגם ההולנדי המעופף. ספורטאי אירי נוסף, המתאגרף יו ראסל זכה במדליית ארד. אימון קוגלן שוב סיים במקום הרביעי, הפעם בריצת 5000 מטר. אתלט נוסף, ג'ון טרייסי, סיים שביעי במרוץ זה, בעוד שבריצת 10000 מטר התמוטט 200 מטר לפני קו הסיום, לאחר שסבל מהתייבשות. באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) זכה טרייסי במדליית כסף בריצת המרתון, וכן סיים במקום התשיעי בריצת 10000 מטר.

סוניה או'סאליבן

לאחר שבאולימפיאדת סיאול (1988) רשמה המשלחת האירית הופעה חלשה, באולימפיאדת ברצלונה (1992) צברה המשלחת שתי מדליות. מייקל קארות' היה למתאגרף התשיעי שזוכה במדליה אולימפית, אך לראשון שזוכה במדליית זהב. מתאגרף נוסף, ויין מק'קולו, זכה במדליית כסף. באולימפיאדת אטלנטה (1996) ייצגה את אירלנד הספורטאית האולימפית המצליחה ביותר שלה, השחיינית מישל סמית'. סמית' זכתה ב-3 מדליות זהב, במשחים ל-400 מטר בסגנון חופשי ול-200 ול-400 מטר בסגנון מעורב אישי, וכן במדליית ארד במשחה ל-200 מטר בסגנון פרפר. באותם משחקים הציפיות היו שאלופת העולם בריצת 5000 מטר, סוניה או'סאליבן, היא שתגיע להישגים הגבוהים ביותר, אך בבוקר המירוץ תקפו אותה מיחושים בבטנה, והיא לא סיימה אותו. או'סאליבן זכתה בסופו של דבר במדליית כסף באולימפיאדת סידני (2000), אז גם דורגה במקום השישי במרוץ ל-10000 מטר.

באולימפיאדת אתונה (2004) היה הרוכב קיאן או'קונור לספורטאי הבולט ביותר. או'קונור זכה במדליית הזהב בתחרות קפיצות הראווה, אך המדליה ניטלה ממנו לאחר שנמצא כי נתן לסוסו חומרים אסורים. רביעיית החותרים בסירה קלה, דורגה במקום השישי, ובעקבות פסילתו של או'קונור היה הישגה לטוב ביותר של המשלחת האירית באתונה.

באולימפיאדת בייג'ינג (2008) חזרו המתאגרפים לבלוט. קני איגן זכה במדליית כסף, ושני מתאגרפים נוספים, דארן סאת'רלנד ופאדי בארנס, זכו במדליות ארד. ספורטאים אירים נוספים שבלטו בבייג'ינג כללו את הקיאקיסט אואן רייניש (מקום רביעי בסלאלום), האתלטית אוליב לוגניין (מקום שביעי בהליכה ל-20 ק"מ), האתלט רוברט הפרנן (מקום שמיני בהליכה ל-20 ק"מ) ונבחרת הרכיבה (מקום שמיני).

המתאגרפת קיטי טיילור (באדום), במהלך אולימפיאדת לונדון

באולימפיאדת לונדון (2012) זכו האירים ב-6 מדליות. בארבע מהמדליות זכו מתאגרפים. קייטי טיילור הייתה המתאגרפת האירית הראשונה שזוכה במדליה אולימפית, והייתה זו גם מדליית הזהב הראשונה לזכות אירלנד מזה 16 שנים. ג'ון ג'ו נווין זכה במדליית כסף ומייקל קונלן ופאדי בארנס זכו במדליות ארד. הרוכב קיאן אוקונור זכה במדליית ארד בתחרות הקפיצות. רוברט הפרמן, זכה במדליית ארד בהליכה ל-50 ק"מ ובמקום התשיעי בהליכה ל-20 ק"מ ספורטאים אירים נוספים שבלטו בלונדון כללו את השייטת אנליס מרפי שסיימה במקום הרביעי בדגם לייזר רדיאל) ונבחרת הרוכבים שסיימה במקום החמישי.

באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) הצטמצמו הישגי האירים לשתי מדליות כסף: השייטת אנאליז מרפי (בדגם לייזר רדיאל וצמד החותרים האחים גארי ופול או'דונובן, בסירות קלות. בתחרות המקבילה לנשים סיימו שינייד לינץ' וקלייר לאמב במקום השישי. באתלטיקה, סיים תומאס באר במקום הרביעי בריצת 400 מטר משוכות, וההלך רוברט הפרמן סיים במקום השישי בהליכה ל-50 ק"מ. נטליה קויל סיימה במקום השביעי בקרב חמש מודרני, הקופץ למים אוליבר דינגלי סיים במקום השמיני בקפיצה מ-4 מטר, ונבחרת הרכיבה רשמה הישג דומה באיוונטינג. המתאגרפים לא הצליחו לשחזר את הישגיהם מלונדון. מייקל קונלן וסטיבן דונלי הודחו בשלב רבע הגמר, ואילו האלופה האולימפית מלונדון, קייטי טיילור, הודחה כבר לאחר הקרב הראשון.

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשי
ראו גם – מדליות במשחקים האולימפיים

לפי אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדות הקיץ:[1]

אולימפיאדה זהב כסף ארד סך הכל
אולימפיאדת פריז (1924) 0 0 0 0
אולימפיאדת אמסטרדם (1928) 1 0 0 1
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) 2 0 0 2
אולימפיאדת ברלין (1936) לא השתתפה
אולימפיאדת לונדון (1948) 0 0 0 0
אולימפיאדת הלסינקי (1952) 0 1 0 1
אולימפיאדת מלבורן (1956) 1 1 3 5
אולימפיאדת רומא (1960) 0 0 0 0
אולימפיאדת טוקיו (1964) 0 0 1 1
אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) 0 0 0 0
אולימפיאדת מינכן (1972) 0 0 0 0
אולימפיאדת מונטריאול (1976) 0 0 0 0
אולימפיאדת מוסקבה (1980) 0 1 1 2
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) 0 1 0 1
אולימפיאדת סיאול (1988) 0 0 0 0
אולימפיאדת ברצלונה (1992) 1 1 0 2
אולימפיאדת אטלנטה (1996) 3 0 1 4
אולימפיאדת סידני (2000) 0 1 0 1
אולימפיאדת אתונה (2004) 0 0 0 0
אולימפיאדת בייג'ינג (2008) 0 1 2 3
אולימפיאדת לונדון (2012) 1 1 4 6
אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) 0 2 0 2
אולימפיאדת טוקיו (2020) 2 0 2 4
סך הכל 11 10 14 35

לפי ענף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בענפי הקיץ:[2]

ענף זהב כסף ארד סך הכל
אתלטיקה אתלטיקה 4 2 1 7
איגרוף איגרוף 3 5 10 18
שחייה שחייה 3 0 1 4
חתירה חתירה 1 1 1 3
שיט שיט 0 2 0 2
רכיבה רכיבה 0 0 1 1
סך הכל 11 10 14 35

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Medals by Games" [מדליות לפי משחקים]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-5 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  2. ^ "Medals by Sports" [מדליות לפי ענפי ספורט]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-5 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)