גרמניה במשחקים האולימפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גרמניה במשחקים האולימפיים
גרמניהFlag of Germany.svg
LeichtGER 1900.jpg
אתלטים גרמנים באולימפיאדת פריז (1900)
קוד הוועד האולימפי הלאומי GER
שם הוועד האולימפי הלאומי התאחדות ענפי הספורט האולימפיים הגרמנית
מדליות קיץ
דירוג: 7
זהב
174
כסף
182
ארד
217
סך הכול
573
מדליות חורף
דירוג: 3
זהב
78
כסף
78
ארד
53
סך הכול
209
השתתפות במשחקי הקיץ אפור: לא השתתפה)

189619001904190819121920192419281932193619481952195619601964196819721976198019841988199219962000200420082012

השתתפות במשחקי החורף אפור: לא השתתפה)

1924192819321936194819521956196019641968197219761980198419881992199419982002200620102014

גרמניה השתתפה במשחקים האולימפיים שנערכו מאז חידושם בעת החדשה, באולימפיאדת אתונה (1896) ועד מלחמת העולם השנייה, למעט שתי היעדרויות: האולימפיאדות שנערכו לאחר מלחמת העולם הראשונה נערכו בבלגיה ובצרפת, שהיו חלק ממדינות ההסכמה, וגרמניה לא הוזמנה אליהן. בזמן אולימפיאדת לונדון (1948) הייתה גרמניה שטח כבוש בידי בעלות הברית, ואף בה לא השתתפה.

לאחר חלוקת גרמניה והקמתן של גרמניה המזרחית וגרמניה המערבית ב-1949 סירב הוועד האולימפי הבינלאומי להכיר בוועד האולימפי של גרמניה המזרחית ודרש כי שתי המדינות ייוצגו במשלחת משותפת. גרמניה המזרחית סירבה לכך, ובאולימפיאדת הלסינקי (1952) השתתפה רק גרמניה המערבית, תחת השם "גרמניה". באותם משחקים הייתה גם משלחת נפרדת לחבל הסאר, שמעמדו הסופי לאחר מלחמת העולם השנייה טרם נקבע. לאחר מכן התרצתה גרמניה המזרחית, ובין 1956 ל-1964 התחרו ספורטאים משתי המדינות במשלחת משותפת, המשלחת הכלל-גרמנית. ב-1965 הוכר הוועד האולימפי של גרמניה המזרחית, ומאולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) התחרו שתי המדינות בנפרד.

ב-1990 אוחדה גרמניה, והחל מאולימפיאדת ברצלונה (1992) מיוצגת גרמניה במשלחת אחת.

בכל האולימפיאדות בהן השתתפה, הגיעה גרמניה להישגים גבוהים ודורגה בין עשר המדינות הראשונות בטבלת המדליות, למעט אולימפיאדת הלסינקי (1952). באולימפיאדת ברלין (1936), אותה אירחה, אף דורגה במקום הראשון. בסך הכל, זכו הספורטאים הגרמנים ב-573 מדליות, מהן 174 מדליות זהב, וגרמניה מדורגת במקום השביעי בטבלת המדליות של כל הזמנים, אחרי ארצות הברית וברית המועצות.[1].

הענפים הבולטים ביותר הם קאנו/קיאק (63 מדליות, מהן 28 מדליות זהב; גרמניה מדורגת במקום השני בטבלת המדליות של הענף אחרי ברית המועצות), רכיבה (46 מדליות, מהן 23 מדליות זהב; בענף זה מדורגת גרמניה בראש טבלת המדליות של כל הזמנים) וחתירה (48 מדליות, מהן 21 מדליות זהב; גרמניה מדורגת בענף זה במקום הרביעי בטבלת המדליות של כל הזמנים אחרי גרמניה המזרחית, ארצות הברית ובריטניה. ענפים נוספים בהם הושג מספר נמוך יותר של מדליות, אך גרמניה מדורגת בהם בצמרת טבלת המדליות כוללים כדורעף חופים (מקום שלישי יחד עם אוסטרליה, אחרי ארצות הברית וברזיל), הוקי שדה (מקום רביעי אחרי הודו, הולנד ואוסטרליה), טניס שולחן (מקום רביעי אחרי סין, קוריאה הדרומית ושוודיה), טריאתלון (מקום רביעי אחרי שווייץ, אוסטרליה וניו זילנד וטניס (מקום חמישי, אחרי ארצות הברית, בריטניה, צרפת ודרום אפריקה.

באולימפיאדות החורף השתתפה גרמניה בין 1928 ל-1936 ומאז 1992. גם באולימפיאדות החורף מצטיינת גרמניה, ושלוש פעמים דורגה בראש טבלת המדליות: באולימפיאדת אלברוויל (1992), באולימפיאדת נאגנו (1998) ובאולימפיאדת טורינו (2006). חרף העובדה שהשתתפה רק ב-11 אולימפיאדות חורף, היא מדורגת במקום השלישי בטבלת המדליות של כל הזמנים (אחרי נורווגיה וארצות הברית). ספורטאיה זכו ב-209 מדליות, מהן 78 מדליות זהב. בשלושה ענפים מוליכה גרמניה את טבלאות המדליות של כל הזמנים: ביאתלון (45 מדליות, מהן 16 מדליות זהב), לוז' (31 מדליות, מהן 15 מדליות זהב) ומזחלות (21 מדליות, מהן 10 מדליות זהב). ענפים בולטים נוספים כוללים החלקה מהירה (38 מדליות, מהן 13 מדליות זהב; גרמניה מדורגת במקום החמישי בענף זה, אחרי הולנד, ארצות הברית, נורווגיה וברית המועצות), סקי אלפיני (26 מדליות, מהן 12 מדליות זהב; גרמניה מדורגת במקום השישי בענף) וקפיצות סקי (9 מדליות, מהן 5 מדליות זהב; מקום רביעי בענף, אחרי פינלנד, נורווגיה ואוסטריה.

אירוח המשחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי הקיץ נערכו על אדמת גרמניה פעמיים. ברלין נבחרה לארח את המשחקים ב-1936, לאחר שהועדפה על פני ברצלונה. משחקים אלה זכורים לשמצה בשל התעמולה הנאצית שליוותה אותם. משחקי 1972 נערכו במינכן, באותה העת חלק מגרמניה המערבית. מינכן הועדפה אז על פניהן של מדריד, מונטריאול ודטרויט.

ברלין הייתה אמורה לארח את המשחקים האולימפיים כבר ב-1916, אך אלה בוטלו בשל מלחמת העולם הראשונה. העיר הגישה את מועמדותה לאירוח האולימפיאדה בשנת 2000, אך הגיעה רק למקום הרביעי, אחרי סידני (שאירחה את המשחקים), בייג'ינג ומנצ'סטר.

משחקי החורף נערכו בגרמניה פעם אחת, אולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936). גרמיש-פרטנקירכן הועדפה על פניהן של מונטריאול וסנט מוריץ. ברכטסגדן הגישה מועמדות לאירוח אולימפיאדת החורף ב-1992, אך דורגה רק במקום השביעי. מינכן הגישה את מועמדותה לאירוח המשחקים בשנת 2018, אך הפסידה לפיונגצ'אנג.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדת אתונה (1896)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושה מתעמלים גרמנים שהתחרו באולימפיאדת אתונה. אלפרד פלאטו (במרכז) זכה ב-3 מדליות זהב ובמדליית כסף אחת. ב-1942 נרצח בטרזיינשטט

גרמניה הייתה אחת מ-14 המדינות שהשתתפו באולימפיאדה הראשונה, אולימפיאדת אתונה (1896). היא שלחה 19 ספורטאים שהתחרו בשישה ענפים, וזכתה ב-13 מדליות, 6 מהן מזהב. בסיום המשחקים דורגה במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית והמארחת יוון.

10 מבין 13 המדליות היו בהתעמלות מכשירים. נבחרת ההתעמלות הגרמנית זכתה בשתי מדליות זהב, בתחרויות הקבוצתיות במקבילים ובמתח, וכמה מחבריה זכו במדליות אישיות: הרמן ויינגרטנר זכה במדליית זהב במתח, במדליות כסף בסוס הסמוכות ובטבעות ובמדליית ארד בקפיצות, אלפרד פלאטו זכה במדליית זהב במקבילים ובמדליית כסף במתח, קארל שומן זכה במדליית זהב בקפיצות ופריץ הופמן זכה במדליית ארד בטיפוס על חבל. שומן והופמן זכו במדליות גם בענפים אחרים - שומן זכה במדליית זהב בהיאבקות והופמן זכה במדליית כסף בריצת 100 מטר. ספורטאי נוסף, אאוגוסט פון גדריך, זכה במדליית כסף במרוץ אופני כביש.

אולימפיאדת פריז (1900)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאולימפיאדת פריז (1900) שלחה גרמניה 78 ספורטאים. הם זכו בשמונה מדליות (מהן ארבע מזהב), וגרמניה דורגה במקום השביעי בטבלת המדליות.

נבחרת השחייה הגרמנית זכתה במדליית הזהב במשחה הקבוצתי ל-200 מטר חופשי, וארנסט הופנברג זכה גם במדליית זהב במשחה ל-200 מטר גב. בחתירה, נערכו שתי תחרויות מקבילות לצוותים של רביעיית חותרים עם הגאי. באחת מהן זכו צוותים גרמנים במקומות הראשון והשלישי, ובשנייה זכה צוות גרמני במקום השלישי. צוות שייטים גרמני זכה במדליית הזהב במקצה לסירות במשקל טון עד שני טון, ובמדליית הכסף במקצה הפתוח. מועדון הרוגבי פרנקפורט 1880 מהעיר פרנקפורט היה אחד משלושה מועדוני רוגבי שהשתתפו במשחקים. הוא קיים משחק אחד מול מועדון צרפתי והפסיד, ודי היה בכך כדי להקנות לו מדליית כסף.

בענף ההתעמלות, בו קצרה הצלחה באתונה, סיימה ללא הישגים, והגרמני הראשון דורג רק במקום ה-29. ככל הנראה, יש לכך קשר לכך שהשופטים היו צרפתים, וב-18 המקומות הראשונים זכו מתעמלים צרפתים.

אולימפיאדת סנט לואיס (1904)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטניסאי הגרמני אוטו פרויצהיים, שזכה במדליית הכסף באולימפיאדת לונדון

גרמניה הייתה בין 12 המדינות שהשתתפו באולימפיאדת סנט לואיס (1904), ובדומה ליתר המדינות האירופיות, שלחה משלחת מצומצמת ביותר, שכללה 17 ספורטאים. למעשה, הייתה זו המשלחת האירופית הגדולה ביותר. בשל מיעוט המשתתפים, נהנתה ארצות הברית מדומיננטיות רבה וזכתה במרבית המדליות. גרמניה זכתה ב-13 מדליות, מהן 4 מזהב, שהקנו לה את המקום השני בטבלת המדליות.

השחיין אמיל ראוש היה הספורטאי הבולט במשלחת. ראוש זכה במדליות זהב במשחים למייל ו-880 יארד בסגנון חופשי, ובמדליית ארד במשחה ל-220 יארד. ולטר בראק זכה במדליית זהב ב-100 יארד גב ובמדליית כסף במשחה ל-440 יארד חזה, גאורג זכריאס זכה במדליית זהב במשחה ל-440 יארד חזה ובמדליית ארד במשחה ל-100 יארד גב, וגאורג הופמן זכה במדליית כסף ב-100 יארד גב ובמדליית כסף בקפיצה למים. במדליית הארד בקפיצה למים זכה אלפרד ברונשווייגר.

בנוסף להישגים בבריכת השחייה, זכה המתעמל וילהלם ובר במדליית כסף בקרב-רב ובמדליית ארד בתחרות בשלושה מתקנים, ופאול ויינשטיין זכה במדליית ארד בקפיצה לגובה.

אולימפיאדת לונדון (1908)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאולימפיאדת לונדון (1908) שלחה גרמניה 81 ספורטאים. צברה 13 מדליות, 3 מהן מזהב, ודורגה במקום החמישי.

בקפיצה למים, דורגו שלושה קופצים גרמנים במקומות הראשונים בקפיצה מ-3 מטר: אלברט צירנר, קורט בהרנס וגוטלוב ולץ. השחיין ארנו ביברשטיין זכה במדליית זהב במשחה ל-100 מטר גב, ובמדליית הזהב השלישית זכו המחליקים האמנותיים היינריך בורגר ואנה היבלר[2]. מחליקה נוספת, אלזה רנדשמידט, זכתה במדליית כסף.

באתלטיקה זכתה נבחרת השליחים הגרמנית במדליית כסף, ואחד מחבריה, האנס בראון, זכה גם במדליית ארד בריצת 800 מטר. נבחרת רוכבי האופניים זכתה במדליית כסף במרוץ המרדף, וקארל נוימר זכה גם במדליית ארד במרוץ ל-660 יארד. הטניסאי אוטו פרויצהיים זכה במדליית כסף, ובחתירה זכו הגרמנים בשתי מדליות ארד: וילי דיסקו ומרטין שטאנקה במקצה הזוגות, וברנהרד פון גאצה במקצה היחידים.

אולימפיאדת סטוקהולם (1912)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשלחת הגרמנית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סטוקהולם

המשלחת ששלחה גרמניה לאולימפיאדת סטוקהולם (1912) הייתה הגדולה בתולדותיה עד אז, וכללה 187 ספורטאים, מהם 5 נשים. המשלחת זכתה ב-25 מדליות בשמונה ענפים שונים, 5 מהן מזהב. בניגוד לשלוש האולימפיאדות שקדמו לה, המארחת, שוודיה, לא הייתה דומיננטית בהישגיה, והמדליות חולקו בין יותר מדינות. לכן, אף ששיפרה את הישגיה, הם הספיקו לה רק למקום השישי בטבלת המדליות.

השחיינים הגרמנים זכו בשבע מהמדליות. ולטר בתה זכה בשתי מדליות זהב, במשחים ל-200 ול-400 מטר חזה. הוא קבע שיאים אולימפיים בכל אחד משלושת השלבים של שני המשחים, ובמשחי הגמר קבע את התוצאות 3:01.8 דקות ו-6:29.6 דקות, בהתאמה. במשחה ל-200 מטר חזה גם שני המדורגים אחריו היו גרמנים: וילהלם ליצוב זכה במדליית הכסף, ופאול מאליש זכה במדליית הארד. מאליש גם סיים במקום הרביעי במשחה ל-400 מטר חזה. במשחה ל-100 מטר גב זכה אוטו פאהר במדליית הכסף, ופאול קלנר זכה בארד. נבחרת השליחות הגרמנית זכתה במדליית כסף במשחה ל-100X4 מטר חופשי, ואחת מחברותיה, גרטה רוזנברג, דורגה רביעית במשחה ל-100 מטר חופשי.

בקפיצה למים, נמשכה ההגמוניה הגרמנית בקפיצה מ-3 מטר. פאול גינתר זכה בזהב, האנס לובר בכסף וקורט בהרנס בארד. אלברט צירנר זכה במדליית כסף בקפיצה מ-10 מטר. צמד הטניסאים היינריך שומבורגק ודורותיאה קרינג זכה במדליית זהב בטורניר הזוגות המעורבים. קרינג זכתה גם במדליית כסף בטורניר היחידות, וטניסאי נוסף, אוסקר קרויצר, זכה במדליית ארד בטורניר היחידים. בחתירה, זכתה רביעיית החותרים עם הגאי במדליית זהב, ושמיניית החותרים זכתה במדליית ארד.

נבחרת הרכיבה הגרמנית זכתה במדליית כסף באיוונטינג, ואחד מחבריה, פרידריך פון רוכוב, זכה גם במדליית כסף אישית. ראבוד פון קרכר זכה במדליית כסף בקפיצות, ובתחרות הקפיצות הקבוצתית זכתה הנבחרת הגרמנית במדליית ארד. האתלט האנס בראון זכה במדליית כסף בריצת 400 מטר, והאנס לישה עשה זאת בקפיצה לגובה. בקליעה, זכה אלפרד גלדל במדליית כסף בטראפ (ענף של ירי בצלחות חרס) ובמדליית ארד עם הנבחרת הגרמנית בתחרות הקבוצתית. במדליית כסף נוספת זכה המתאבק גאורג גרשטקר.

אולימפיאדת אמסטרדם (1928)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינה ראדקה, זוכת מדליית הזהב בריצת 800 מטר באולימפיאדת אמסטרדם

גרמניה, כמו יתר מעצמות המרכז - אוסטריה, הונגריה, טורקיה ובולגריה, לא הוזמנה להשתתף באולימפיאדת אנטוורפן (1920), הראשונה שנערכה לאחר מלחמת העולם הראשונה. בעוד האחרות כבר נטלו חלק באולימפיאדת פריז (1924), גרמניה עדיין הוחרמה, והיא הצטרפה מחדש למשחקים רק ב-1928.

16 שנים לאחר השתתפותה האחרונה במשחקים האולימפיים, שבה גרמניה להשתתף באולימפיאדת אמסטרדם (1928), והגיעה לשיאים חדשים. היא שלחה משלחת גדולה של 214 ספורטאים, שזכו ב-31 מדליות ב-12 ענפים שונים, 10 מהן מזהב. בהישגיה הייתה שנייה רק לארצות הברית.

האתלטים הגרמנים זכו ב-9 מהמדליות, אך רק אחת מהם, לינה רדקה, זכתה במדליית זהב, בריצת 800 מטר, שבה גם קבעה שיא עולם חדש (2:16.8 דקות). במרוצי השליחים ל-100X4 מטר ול-400X4 מטר זכו הגרמנים במדליות כסף, ובמרוץ השליחות ל-100X4 מטר זגו הגרמניות במדליות ארד. שלושה אתלטים שהשתתפו במרוצי השליחים זכו גם במדליות ארד אישיות: גאורג לאמרס בריצת 100 מטר, הלמוט קרניג בריצת 200 מטר והרמן אנגלהארד בריצת 800 מטר. שני אתלטים נוספים זכו במדליות ארד, יואכים ביכנר בריצת 400 מטר ואמיל הירשפלד בהדיפת כדור ברזל.

הרוכב קרל פרייהר פון לנגן זכה בשתי מדליות זהב, בתחרויות הדרסאז' האישית והקבוצתית, וברונו נוימן זכה במדליית ארד באיוונטינג. שני מרימי משקולות זכו במדליות זה, קורט הלביג ויוזף שטרסברגר, ומרים משקולות נוסף, האנס ולפרט, זכה במדליית ארד. בהיאבקות, זכו ארבעה גרמנים במדליות: קורט לויכט בזהב, אדוארד שפרלינג ואדולף ריגר בכסף, וגאורג גרינג בארד. הסייפת הלנה מאייר זכתה במדליית זהב ברומח, ואולגה אלקרס זכתה בארד. סייף נוסף, ארווין קסמיר, זכה במדליית כסף. במדליית זהב נוספת זכו צמד החותרים קורט משטר וברונו מילר.

השחיינית הילדה שרדר זכתה במדליית זהב במשחה ל-200 מטר חזה, בו זכתה שרלוט מיהה במדליית ארד. בשלב חצי הגמר השוותה שרדר את שיא העולם, שעמד אז על 3:11.2 דקות. שחיין נוסף, אריך ראדמאכר, זכה במדליית כסף במשחה המקביל לגברים. ראדמאכר היה חבר גם בנבחרת הכדורמים, שזכתה במדליית הזהב לאחר שגברה במשחק הגמר 2-5 על נבחרת הונגריה. נבחרת ההוקי שדה זכתה במדליית ארד, לאחר שגברה על נבחרת בלגיה במשחק על המקום השלישי. נבחרת הכדורגל הודחה בשלב רבע הגמר, לאחר שהובסה בידי נבחרת אורוגוואי 4-1.

ספורטאים גרמנים נוספים שזכו במדליות באמסטרדם כללו את המתאגרף ארנסט פיסטולה, שזכה במדליית כסף, את רוכבי האופניים האנס ברנהרדט וקארל קתר, שזכו במדליית ארד במרוץ אופני טנדם ואת הלמוט קהל, שזכה במדליית ארד בקרב חמש מודרני.

אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטילת הכידון טילי פליישר, שזכתה במדליית ארד בלוס אנג'לס ובמדליית זהב בברלין

בשל המשבר הכלכלי העולמי של 1929, מדינות רבות, ובהן גרמניה, שלחו משלחות קטנות יחסית לאולימפיאדת לוס אנג'לס (1932). הישגיה של גרמניה פחתו בהתאם. ספורטאיה זכו באותם משחקים ב-20 מדליות, מהן רק 3 מדליות זהב, והיא דורגה במקום התשיעי, הנמוך בתולדותיה עד אז.

ארבעה מתאבקים גרמנים זכו במדליות: יאקוב ברנדל זכה במדליית זהב, וולפגנג ארל וז'אן פלדאק זכו במדליות כסף ואדוארד שפרלינג זכה במדליית ארד. רביעיית החותרים עם הגאי זכתה במדליית זהב, רביעיית החותרים ללא הגאי זכתה במדליית כסף, וכך גם צמד החותרים הרברט בוץ וגרהרד בצלן. במדליית הזהב השלישית זכה מרים המשקולות רודולף איסמאייר. האנס ולפרט שיפר את הישגו מאמסטרדם וזכה במדליית כסף, ואילו יוזף שטרסברגר איבד את תוארו וזכה במדליית ארד.

באתלטיקה זכו הגרמנים בחמש מדליות, אך אף אחת מהן לא הייתה מדליית זהב. בתחרות הנשים בהטלת כידון זכתה אלן בראומילר במדליית הכסף, וטילי פליישר זכתה בארד. נבחרת השליחים ב-100X4 מטר זכתה במדליית כסף, ואחד החברים בה, ארתור יונת, זכה גם במדליית ארד בריצת 100 מטר. במדליית ארד נוספת זכה וולראד אברלה, בקרב עשר. שלושה מתאגרפים גרמנים זכו במדליות כסף: האנס זיגלרסקי, יוזף שליינקופר ואריך קאמפה. הקלע היינריך הקס זכה אף הוא במדליית כסף, בירי באקדח אש מהירה. נבחרת הכדורמים איבדה את תוארה, וזכתה במדליית כסף, לאחר שדורגה במקום השני בבית הגמר, אחרי הונגריה.

אולימפיאדת ברלין (1936)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אולימפיאדת ברלין (1936)
האנס ולקה, האלוף האולימפי בהדיפת כדור ברזל בברלין, במהלך המשחקים
המתאגרף הרברט רונגה, בקרב הגמר מול הארגנטינאי גיז'רמו לובל
המתעמל אלפרד שוורצמן במהלך אולימפיאדת ברלין

ברלין נבחרה לארח את המשחקים האולימפיים בשנת 1931 (לאחר שגברה על ברצלונה), עוד בטרם עליית הנאצים לשלטון, אך הנאצים זיהו את הפוטנציאל התעמולתי שהם יכולים להפיק ממנו. שר התעמולה הגרמני, יוזף גבלס, ראה בה הזדמנות להעלאת המוראל בקרב העם הגרמני, ולהוכחת עליונות הגזע הארי. במהלך המשחקים גם צולם הסרט "אולימפיה", בבימויה של לני ריפנשטאהל.

המשחקים היוו גם חלון ראווה למשטר הנאצי, וזה היה מעוניין להציג מראית עין של תקינות פוליטית. לרגל המשחקים, הוסרו שלטים ברחבי העיר האוסרים על כניסת יהודים, והמשטרה קיבלה הוראה שלא לאכוף חוקים נגד יהודים והומוסקסואלים ממדינות זרות. עם זאת, יהודים לא נכללו במשלחת הגרמנית, ובהם שיאנית גרמניה בקפיצה לגובה, גרטל ברגמן.

מבחינה ספורטיבית, היו המשחקים הצלחה גדולה מבחינת המשלחת הגרמנית. היא דורגה במקום הראשון בטבלת המדליות, הישג אותו לא הצליחה לשחזר מאז. ספורטאיה זכו ב-89 מדליות, מהן 33 מדליות זהב, 26 מדליות כסף ו-30 מדליות ארד, ב-18 ענפים שונים.

האתלטים הגרמנים זכו ב-16 מהמדליות, וחמישה מהם זכו במדליות זהב. טילי פליישר שיפרה את הישגה מלוס אנג'לס, כשזכתה במדליית הזהב בהטלת כידון, עם שיא אולימפי חדש - 45.18 מטר. סגניתה הייתה אף היא גרמנייה, לואיזה קריגר. גיזלה מאוארמאייר קבעה אף היא שיא אולימפי, בזריקת דיסקוס, 47.63 מטר. במדליית הארד בתחרות זו זכתה פאולה מולנהאואר. אני שטויר זכתה במדליית כסף בריצת 80 מטר משוכות, קתרינה קראוס זכתה במדליית ארד בריצת 100 מטר ואלפרידה קאון זכתה במדליית ארד בקפיצה לגובה. קארל היין קבע שיא אולימפי ביידוי פטיש (56.49 מטר) וסגנו היה ארווין בלאסק. האנס ולקה קבע אף הוא שיא אולימפי, בהדיפת כדור ברזל, 16.20 מטר. זוכה מדליית הארד בתחרות זו, גרהרד שטק, זכה גם במדליית הזהב בהטלת כידון. שתי נבחרות השליחים הגרמניות, ב-100X4 מטר וב-400X4 מטר, זכו במדליות ארד, ובמדליית ארד נוספת זכה אלפרד דומפרט, בריצת 3000 מטר מכשולים. בקפיצה לרוחק, זכה לוץ לונג במדליית כסף. לונג היה אחד המועמדים הבולטים לזכייה בתחרות זו. בשלב המוקדמות שבר את השיא האולימפי, בעוד האמריקני ג'סי אוונס, שזכה קודם לכן במדליית הזהב בריצת 100 מטר, נפסל בשתי הקפיצות הראשונות שלו ונותר לו ניסיון קפיצה אחד. לוץ ניגש אליו, והמליץ לו להתחיל את הקפיצה מנקודה אחרת. אוונס קיבל את המלצתו, והעפיל לשלב הגמר. בשלב הגמר, השיגו לוץ ואוונס תוצאה זהה של 7.87 מטר. בניסיון הקפיצה האחרון שלו, קפץ אוונס למרחק של 8.06 מטר, וזכה בזהב, בעוד לונג נותר עם מדליית הכסף. חרף הפסדו, שמח לוץ בשמחתו של אוונס, וחגג איתו את ניצחונו, למגינת לבם של השלטונות הנאצים. בשל הגינותו הספורטיבית, הוענקה ללוץ לאחר מותו מדליית פייר דה קוברטן, הראשונה שהוענקה אי פעם.

בענף ההתעמלות שלטו הגרמנים ללא עוררין, עם 13 מדליות, בהן 6 מתוך 9 מדליות הזהב האפשריות. שתי הנבחרות הגרמניות, גברים ונשים, זכו במדליות הזהב בתחרויות הקבוצתיות. תחרויות אישיות נערכו לגברים בלבד. קונרד פריי זכה במדליות זהב במקבילים ובסוס הסמוכות, במדליית כסף במתח ובמדליות ארד בקרב-רב ובקרקע. אלפרד שוורצמן זכה במדליות זהב בקרב-רב ובקפיצות, ובמדליות ארד במתח ובמקבילים. מתיאס וולץ זכה במדליות ארד בטבעות ובקפיצות.

ברכיבה זכו הגרמנים ב-7 מדליות, בהן כל 6 מדליות הזהב האפשריות. היינץ פולאי ניצח בדרסאז', ופרידריך גרהרד זכה במדליית הכסף. לודוויג שטובנדורף ניצח באיוונטינג וקורט האסה ניצח בקפיצות. כולם זכו גם במדליות הזהב בשלוש התחרויות הקבוצתיות. בחתירה זכו הגרמנים ב-7 מדליות, בהן 5 מתוך 7 מדליות הזהב האפשריות. גוסטב שפר זכה במדליית הזהב במקצה היחידים, וילי אייכהורן והוגו שטראוס זכו במדליית זהב במקצה הזוגות, ובמדליות זהב נוספות זכו צמד החותרים עם הגאי, רביעיית החותרים עם הגאי ורביעיית החותרים ללא הגאי. וילי קאידל ויואכים פירש זכו במדליית כסף, ובמדליית ארד זכתה שמיניית החותרים.

הקיאקיסט ארנסט קרבס זכה במדליית הזהב במקצה ל-10,000 מטר, ופאול ופרס ולודוויג לנדן זכו במדליית הזהב במקצה המקביל לזוגות. במקצה במסלול מתפתל זכו וילי הורן ואריך האניש במדליית כסף, ובמקצה המקביל ליחידים זכה קסאוור הרמן במדליית ארד. במקצה היחידים ל-1,000 מטר זכה הלמוט קמרר במדליית כסף, והישג דומה רשמו במקצה הזוגות אוואלד טילקר ופריץ בונדרויט. במקצה הקאנו ל-1,000 מטר זכה אריך קושיק במדליית ארד. באיגרוף, זכו חמישה גרמנים במדליות. וילי קייזר והרברט רונגה זכו בזהב, מיכאל מוראך וריכרד פוגט זכו בכסף, ויוזף מינר זכה בארד. במרוץ אופני מסלול, ניצח טוני מרקנס במקוץ הספרינט, וארנסט איהבה וקארל לורנץ ניצחו במרוץ אופני טנדם. רודולף קארש זכה במדליית הארד במרוץ נגד השעון.

מרים המשקולות יוזף מנגר זכה במדליית זהב. רודולף איסמאייר, שקרא את השבועה האולימפית בטקס הפתיחה של המשחקים, איבד את תוארו וזכה במדליית כסף. אאוגן דויטש זכה אף הוא במדליית כסף, וקארל יאנסן ואדולף וגנר זכו במדליות ארר. הקלע קורנליוס פון אוידן זכה במדליית הזהב בירי באקדח אש מהירה, והדיח את היינריך הקס, שהסתפק במדליית הכסף. אריך קרמפל זכה במדליית כסף בירי באקדח. שייטי הסטאר פטר בישוף והאנס-יואכים וייזה זכו במדליית זהב, שייט האו-יולה ורנר קרוגמן זכה במדליית הכסף, וצוות שייטי ה-8 מטר זכה במדליית ארד. אלוף אולימפי גרמני נוסף הוכתר בקרב חמש מודרני, גוטהרד הנדריק.

שבעה מתאבקים גרמנים זכו במדליות בברלין, אך איש מהם לא זכה במדליית זהב. וולפגנג ארל זכה במדליית כסף שנייה ברציפות, ופריץ שפר ולודוויג שווייקרט זכו אף הם במדליות כסף. יאקוב ברנדל איבד את תוארו מלוס אנג'לס, וזכה במדליית ארד, ובמדליות ארד נוספות זכו יוהאנס הרברט, אריך זיברט וקורט הורנפישר. בשחייה, זכתה נבחרת השליחות הגרמנית ב-100X4 מטר חופשי במדליית כסף, ואחת החברות בה, גיזלה ארנדט, זכתה גם במדליית ארד במשחה ל-100 מטר חופשי. מרתה גננגר זכתה במדליית כסף במשחה ל-200 מטר חזה, וארווין זיטאס רשם הישג דומה במקצה המקביל לגברים. הסייפת הלנה מאייר איבדה את תוארה, אך זכתה במדליית כסף. נבחרות הסייפים ברומח ובחרב זכו שתיהן במדליות ארד. בקפיצה למים, זכה הרמן שטורק במדליית ארד בקפיצה מ-10 מטר, וקתה קהלר רשמה הישג דומה בתחרות המקבילה לנשים.

בטורניר הכדוריד הראשון אי-פעם במשחקים האולימפיים, זכתה נבחרת גרמניה במדליית הזהב, לאחר שניצחה את כל הנבחרות מולן התמודדה בבית הגמר - אוסטריה, שווייץ והונגריה. נבחרת הכדורמים שוב סיימה כסגניתה של הונגריה. שתיהן סיימו את בית הגמר במאזן דומה, אך יחס השערים של הונגריה היה טוב יותר. נבחרת ההוקי שדה זכתה אף היא במדליית כסף, לאחר שהובסה בידי נבחרת הודו במשחק הגמר 8-1. בכדורגל הודחה גרמניה ברבע הגמר, לאחר הפסד 2-0 לנבחרת נורווגיה.

אולימפיאדת הלסינקי (1952)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן אולימפיאדת לונדון (1948) הייתה גרמניה שטח כבוש בידי בעלות הברית, והיא לא נטלה בה חלק. ב-1949 הוקמו גרמניה המזרחית וגרמניה המערבית, אך בתחילה הכיר הוועד האולימפי הבינלאומי רק בוועד האולימפי של גרמניה המערבית. באולימפיאדת הלסינקי (1952) הוזמנו שתי המדינות להשתתף במשלחת אחת, אך גרמניה המזרחית סירבה ורק גרמניה המערבית השתתפה בה, תחת השם "גרמניה". אף שהספורטאים היו כולם מגרמניה המערבית, נזקפים הישגיהם ממשחקים אלה לגרמניה כולה. בנוסף, שלח גם חבל הסאר, שהיה אז חבל אוטונומי בצרפת, משלחת מטעמו. עבור גרמניה, הייתה זו האולימפיאדה היחידה בתולדותיה בה לא השיגה מדליית זהב. חבל הסאר זכה להישגים חלשים, ולהישג הטוב ביותר הגיעה חותרת הקיאק תרז צנץ, שסיימה במקום התשיעי.

8 מתוך 24 המדליות בהן זכו הגרמנים הושגו באתלטיקה. נבחרת השליחות ב-100X4 מטר זכתה במדליית כסף, ואחת החברות בה, מריה זנדר, זכתה במדליית ארד בריצת 80 מטר משוכות. במדליות כסף נוספות זכו מריאנה ורנר בהדיפת כדור ברזל וקארל שטורך ביידוי פטיש. נבחרת השליחים ב-400X4 מטר זכה במדליית ארד, ואחד החברים בה, היינץ אולצהיימר, זכה גם במדליית ארד בריצת 800 מטר. במדליות ארד נוספות זכו ורנר לואג בריצת 1500 מטר והרברט שאדה בריצת 5000 מטר.

ברכיבה, זכתה נבחרת האיוונטינג במדליית כסף, ואחד החברים בה, וילהלם ביזינג, זכה גם במדליית ארד בתחרות ליחידים. פריץ תידמן זכה במדליית ארד בקפיצות, ונבחרת הדרסאז' בה היה חבר זכתה אף היא במדליית ארד. המתאגרף אדגר בזל זכה במדליית כסף וגינתר היידמן זכה במדליית ארד. המתעמל אלפרד שוורצמן בן ה-40, ש-16 שנים קודם לכן זכה בחמש מדליות באולימפיאדת ברלין, זכה במדליית כסף בתרגיל המתח. במדליית כסף נוספת זכה צמד החותרים עם הגאי. צמד חותרי הקאנו וילפריד זולטאו ואגון דרווס זכה בשתי מדליות ארד, במקצים ל-1,000 ול-10,000 מטר, וחותר הקיאק מיכאל שויר זכה במדליית ארד במקצה ל-10,000 מטר. במדליות ארד נוספות זכו הקופץ למים גינתר האזה (קפיצה מ-10 מטר), השחיין הרברט קליין (במשחה ל-200 מטר חזה) וצוות שייטי הדרגון.

נבחרת הכדורגל סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר 3-1 ליוגוסלביה, ובמשחק על מדליית הארד הפסידה 2-0 לנבחרת שוודיה. נבחרת ההוקי שדה הודחה בשלב רבע הגמר בידי נבחרת הולנד, לאחר שהפסידה 1-0.

1956 עד 1988[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל המשלחת הכלל-גרמנית
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המשלחת הכלל-גרמנית

באולימפיאדת מלבורן (1956) הסכימה גרמניה המזרחית לשלוח ספורטאים במשלחת משותפת עם גרמניה המערבית - המשלחת הכלל-גרמנית (Gesamtdeutsche Mannschaft). משלחת זו, שלוותה בדגל ובהמנון מיוחדים, זכתה להישגים רבים, ובאולימפיאדות רומא (1960) וטוקיו (1964) דורגה במקום הרביעי בטבלת המדליות.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גרמניה המזרחית במשחקים האולימפיים
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גרמניה המערבית במשחקים האולימפיים

ב-1965 הוכר הוועד האולימפי של גרמניה המזרחית, ומאז ועד אולימפיאדת סיאול (1988), התחרו שתי הנבחרות בנפרד. בכל האולימפיאדות בהן התחרו זו בזו, הגיעה גרמניה המזרחית להישגים טובים יותר, ובכלל זה באולימפיאדת מינכן (1972), שנערכה על אדמת גרמניה המערבית. עם זאת, רבים מהישגיה של גרמניה המזרחית הגיעו כתוצאה משימוש מאורגן בסמים בקרב ספורטאיה.

אולימפיאדת ברצלונה (1992)[עריכת קוד מקור | עריכה]

החותר תומאס לאנגה, שזכה במדליית זהב בברצלונה
האתלטית הייקה דרקסלר, שזכתה במדליית הזהב בקפיצה לרוחק בברצלונה ובסידני
רוכבת האופניים פטרה רוסנר, שזכתה במדליית זהב בברצלונה
הטניסאי בוריס בקר, שזכה במדליית הזהב בטורניר הזוגות בברצלונה

ב-1990 אוחדה גרמניה, והחל מאולימפיאדת ברצלונה (1992), שבה גרמניה להופיע במשלחת אחת. נושא הדגל היה החותר מנפרד קליין, שייצג את גרמניה המערבית ב-3 אולימפיאדות מאז אולימפיאדת מינכן, ואף זכה במדליית הזהב בסיאול. המשלחת הגדולה בתולדות גרמניה מנתה 486 ספורטאים, שהשיגו 82 מדליות ב-17 ענפים שונים, מהן 33 מזהב. הישגים אלה היו פחותים מהישגיה של גרמניה המזרחית לבדה באולימפיאדה סיאול, אך בשלב זה כבר הופסק השימוש המאורגן בסמים בקרב הספורטאים מהמזרח. עם זאת, הייתה זו האולימפיאדה הטובה ביותר של גרמניה מאז אוחדה, והיא דורגה במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי המשלחת המאוחדת של חבר העמים וארצות הברית.

בענף הקאנו/קיאק זכו הגרמנים ב-11 מדליות, מהן 7 מדליות זהב. הקיאקיסטים קאי בלוהם וטורסטן גוטשה זכו בשתי מדליות זהב, במקצי הזוגות ל-500 ול-1,000 מטר. חותרי הקאנו אולריך פאפקה ואינגו שפלי זכו במדליית זהב במקצה ל-1,000 מטר ובמדליית כסף במקצה לחצי המרחק. במקצה הרביעיות ל-1,000 מטר זכו הגרמנים במדליית זהב נוספת. חותר הקאנו אולף הויקרודט זכה במדליית ארד במקצה ל-500 מטר, וחותר הקיאק יוכן לטמן עשה זאת במקצה הסלאלום. אצל הנשים, ניצחה בירגיט פישר במקצה היחידות ל-500 מטר, ורמונה פורטוויך ואנקה נותנאגל עשו זאת במקצה הזוגות. שלושתן זכו גם במדליית כסף במקצה הרביעיות ל-500 מטר. אליזבת מיכלר ג'ונס ניצחה במקצה הסלאלום.

בחתירה זכו הגרמנים ב-10 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. אצל הגברים, זכו במדליות זהב תומאס לאנגה ורביעיית החותרים, במדליות כסף זכו רביעיית החותרים עם הגאי והצמד קולין פון אטינגסהאוזן ופטר הלצנביין ובמדליית ארד זכתה שמיניית החותרים עם הגאי. אצל הנשים, זכו במדליות זהב רביעיית החותרות והצמד קרשטין קפן וקתרין בורון, הצמד אינגבורג שוורצמן ושטפני ורמאייר זכה במדליית כסף, ובמדליות ארד זכו רביעיית החותרות ללא הגאית ושמיניית החותרות עם הגאית.

גם האתלטים הגרמנים צברו 10 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. בשלוש ממדליות הזהב זכו נשים: הייקה דרקסלר בקפיצה לרוחק, הייקה הנקל בקפיצה לגובה וזילקה רנק בהטלת כידון. מטילת כידון נוספת, קארן פורקל זכתה במדליית ארד, ובמדליות ארד נוספות זכו קתרין ניימקה (בהדיפת כדור ברזל) וזאבינה בראוןקרב שבע). דיטר באומן זכה במדליית הזהב בריצת 5000 מטר, והיה לאתלט הלא-אפריקאי הראשון שעושה זאת מאז אולימפיאדת מונטריאול (1976), והיחיד שעשה זאת עד היום. יורגן שולט זכה במדליית כסף בזריקת דיסקוס, שטפן פרייגנג זכה במדליית ארד בריצת מרתון ורונלד וייגל עשה זאת בהליכה ל-50 ק"מ. אתלטים גרמנים נוספים שבלטו בברצלונה כללו את שטפן ברנד (מקום חמישי בריצת 3000 מטר מכשולים), קתרין דרה (מקום חמישי במרתון), אולף טימרמן (מקום חמישי בהדיפת כדור ברזל), פלוריאן שוורטהוף (מקום חמישי בריצת 110 מטר משוכות), נבחרת השליחות ב-100X4 מטר (מקום חמישי), פגי בר (מקום שישי בקרב שבע), הרטוויג גאודר (מקום שישי בהליכה ל-50 ק"מ), ינס-פטר הרולד (מקום שישי בריצת 1500 מטר), היינץ וייס (מקום שישי ביידוי פטיש), ראלף זון (מקום שישי בקפיצה לגובה), פאול מאייר (מקום שישי בקרב עשר), נבחרת השליחות ב-400X4 מטר (מקום שישי), פטרה מאייר (מקום שביעי בהטלת כידון), אוטה פיפיג (מקום שביעי בריצת 10000 מטר), בירגיט קלריוס (מקום שביעי בקרב שבע), שטפני שטורפ (מקום שביעי בהדיפת כדור ברזל) וסוזן טידטקה (מקום שמיני בקפיצה לרוחק).

רוכב האופניים ינס פידלר זכה במדליית זהב במרוץ הספרינט. הנבחרת הגרמנית זכתה במדליית הזהב במרוץ המרדף, ואחד מחבריה, ינס להמן, זכה במדליית כסף במרוץ המרדף ליחידים. פטרה רוסנר ניצחה במרוץ המרדף לנשים ואנט נוימן זכתה במדליית הכסף במרוץ הספרינט לנשים. במרוץ אופני כביש, זכתה הנבחרת הגרמנית במדליית הזהב. נבחרת הדרסאז' הגרמנית זכתה במדליית הזהב, ושלושה מחבריה דורגו בשלושת המקומות הראשונים בתחרות היחידים: ניקול אופהוף זכתה בזהב, איזבל ורת בכסף וקלאוס בלקנהול בארד. הרברט בלקר זכה במדליית כסף באיוונטינג, ובמדליית ארד בתחרות האיוונטינג הקבוצתית. רוכב נוסף, לודגר ברבאום, זכה במדליית זהב בתחרות הקפיצות. המתאגרפים אנדראס טווס וטורסטן מאי זכו במדליית זהב, מרקו רודולף זכה במדליית כסף ויאן קוואסט זכה במדליית ארד. בסיף, זכו נבחרות הגברים בדקר וברומח במדליות זהב ונבחרת הנשים ברומח זכתה במדליית כסף. הקלע ראלף שומן זכה במדליית זהב באקדח אש מהירה, ומיכאל יקוזיץ עשה זאת בירי במטרה נעה. קלע נוסף, יוהאן רידרר, זכה במדליית ארד בירי ברובה אוויר.

השחיינים הגרמנים זכו ב-11 מדליות, אך רק אחת מהם, דגמר האזה, זכתה במדליית זהב - במשחה ל-400 מטר חופשי. האזה זכתה גם במדליות כסף במשחה ל-200 מטר גב ובמשחה השליחות ל-100X4 מטר מעורב. חברתה לנבחרת, פרנציסקה ואן אלמסיק, זכתה בנוסף לכך גם במדליית כסף במשחה ל-200 מטר חופשי, ובמדליות ארד במשחים ל-100 מטר חופשי ובמשחה השליחות ל-100X4 מטר חופשי, וכן סיימה במקום השביעי במשחה ל-100 מטר פרפר. דניאלה הונגר, שהשתתפה בשני משחי השליחות אלו, זכתה גם במדליית ארד במשחה ל-200 מטר מעורב אישי, וכן סיימה במקום השישי במשחה למרחק הכפול. שתי שחייניות נוספות זכו במדליות ארד: יאנה הנקה במשחה ל-800 מטר חופשי וקרשטין קילגאס במשחה ל-200 מטר חופשי. קילגאס סיימה גם במקום החמישי במשחה ל-400 מטר חופשי. אצל הגברים, זכה ירג הופמן במדליית ארד במשחה ל-1500 מטר חופשי, ונבחרת השליחים ל-100X4 מטר חופשי זכתה אף היא במדליית ארד. שחיינים נוספים שהעפילו למשחי גמר כללו את שטפן פפייפר (מקום רביעי ב-1500 מטר חופשי ומקום שביעי ב-400 מטר חופשי), נבחרות השליחים ב-200X4 מטר חופשי ו-100X4 מטר מעורב (מקום רביעי), כריסטיאן גסנר (מקום חמישי ב-200 מטר מעורב אישי), יאנה דרייס (מקום חמישי ב-100 מטר גב), סבסטיאן ויזה (מקום שישי ב-400 מטר חופשי), פטריק קיהל (מקום שישי ב-200 מטר מעורב אישי), זימונה אוסיגוס (מקום שביעי ב-50 מטר חופשי וב-100 מטר חופשי), טינו ובר (מקום שביעי ב-200 מטר גב), כריסטיאן טרגר (מקום שביעי ב-100 מטר חופשי), שטפן צסנר (מקום שביעי ב-200 מטר חופשי), דניאלה ברנדל (מקום שמיני ב-100 מטר גב), נילס רודולף (מקום שמיני ב-50 מטר חופשי) ודירק ריכטר (מקום שמיני ב-100 מטר גב).

המתאבק מארק בולמן זכה במדליית זהב, ושני מתאבקים נוספים זכו במדליות כסף, הייקו באלץ וריפאת יילדז. מרים המשקולות רוני ולר זכה במדליית זהב, ושניים נוספים זכו במדליות ארד, אנדראס בהם ומנפרד נרלינגר. צמד הטניסאים בוריס בקר ומיכאל שטיך זכו בטורניר הזוגות, לאחר שגברו על הדרום אפריקאים ויין פריירה ופיט נורוואל. בטורניר הנשים זכתה שטפי גראף במדליית הכסף, לאחר שהפסידה במשחק הגמר לאמריקאית ג'ניפר קפריאטי. המתעמל אנדראס וקר זכה בשלוש מדליות - מדליית כסף במתח ומדליות ארד בסוס הסמוכות ובטבעות. בנוסף, סיים במקום הרביעי בקרב-רב ובמקום השביעי בקרקע ובמקבילים. טניסאי השולחן שטפן פצלר וירג רוסקופף זכו במדליית כסף, ובמדליות ארד זכו הג'ודאים ריכרד טראוטמן ואודו קוולמאלץ והקופצת למים בריטה בלדוס (בקפיצה מ-3 מטר).

נבחרת הגברים בהוקי שדה זכתה במדליית זהב, לאחר שגברה במשחק הגמר 1-2 על נבחרת אוסטרליה. נבחרת הנשים זכתה במדליית כסף, לאחר שהפסידה במשחק הגמר באותה התוצאה לנבחרת ספרד. נבחרת הנשים בכדוריד סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר 26-25 לקוריאה הדרומית ובמשחק על מדליית הארד הפסידה 24-20 לנבחרת המשלחת המאוחדת. נבחרות הגברים בכדורסל ובכדורמים דורגו במקום השביעי.

אולימפיאדת אטלנטה (1996)[עריכת קוד מקור | עריכה]

חותר הקאנו אנדראס דיטמר, שזכה בחמש מדליות אולימפיות בין 1996 ל-2004
זורקת הדיסקוס אילקה וילודה, האלופה האולימפית באטלנטה

באולימפיאדת אטלנטה (1996) זכתה גרמניה ב-65 מדליות, מהן 20 מזהב, ודורגה במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית ורוסיה. את המדליות צברה ב-18 ענפים.

גם במשחקים אלה היה ענף הקאנו/קיאק הענף המוביל, עם 9 מדליות, מהן 5 מדליות זהב. קאי בלוהם וטורסטן גוטשה שמרו על תוארם במקצה הקיאקים ל-500 מטר, אך במקצה ל-1000 מטר הסתפקו הפעם במדליית הכסף. רביעיית הקיאקיסטים זכתה אף היא במדליית זהב, ובמקצה הסלאלום זכה במדליית הזהב אוליבר פיקס, ותומאס בקר זכה בארד. אצל אנשים, זכו בירגיט פישר ורמונה פורטוויך במדליית כסף במקצה הזוגות, והיו שותפות לזכייה במדליית הזהב במקצה הרביעיות. חותרי הקאנו אנדראס דיטמר וגונאר קירבאך זכו במדליית זהב במקצה הזוגות ל-1,000 מטר, ובמקצה הסלאלום לזוגות זכו אנדרה אהרנברג ומיכאל זנפט במדליית ארד.

באתלטיקה זכו הגרמנים ב-7 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. בשתי תחרויות זריקת הדיסקוס ניצחו גרמנים - אילקה וילודה ניצחה אצל הנשים ולארס רידל אצל הגברים. במדליית הזהב השלישית זכתה אסטריד קומברנוס, בהדיפת כדור ברזל. פרנק בוזמן זכה במדליית כסף בקרב עשר, ובמדליות ארד זכו פלוריאן שוורטהוף בריצת 110 מטר משוכות, אנדריי טיוונצ'יק (בקפיצה במוט) ונבחרת השליחות ב-400X4 מטר. אתלטים נוספים שרשמו הישגים נאים כללו את דיטר באומן (מקום רביעי בריצת 5000 מטר), פרנקה דיטש (מקום רביעי בזריקת דיסקוס), קתרין דרה (מקום רביעי במרתון), ריימונד הכט (מקום רביעי בהטלת כידון), אוליבר-סוון בודר (מקום חמישי בהדיפת כדור ברזל), בוריס הנרי (מקום חמישי בהטלת כידון), היינץ וייס (מקום חמישי ביידוי פטיש), ניקו מוטכבון (מקום חמישי בריצת 800 מטר), הייקה מייסנר (מקום חמישי בריצת 400 מטר משוכות), אלינה אסטפיי (מקום שישי בקפיצה לגובה), קארן פורקל (מקום שישי בהטלת כידון), יורגן שולט (מקום שישי בזריקת דיסקוס), שטפני שטורפ (מקום שישי בהדיפת כדור ברזל), זאבינה בראון (מקום שביעי בקרב שבע), טים לובינגר (מקום שביעי בקפיצה במוט), קתרין ניימקה (מקום שביעי בהדיפת כדור ברזל), גריט ברויר (מקום שמיני בריצת 400 מטר), סוניה קרוליק (מקום שמיני במרתון) וסילביה ריגר (מקום שמיני בריצת 400 מטר משוכות).

הרוכבים הגרמנים זכו בארבע מדליות זהב. נבחרת הדרסאז' שמרה על תוארה, ואיזבל ורת שיפרה את הישגה מברצלונה, וזכתה גם במדליית זהב אישית. אולריך קירכהוף זכה אף הוא בשתי מדליות זהב, בתחרויות הקפיצות האישית והקבוצתית. הקלע ראלף שומן שמר על תוארו בירי באקדח אש מהירה, וכריסטיאן קלס זכה במדליית זהב בירי מ-50 מטר בשכיבה. פטרה הורנבר זכתה במדליית כסף בירי ברובה אוויר וסוזאנה קירמאייר עשתה זאת בדאבל טראפ. רביעיות החותרים, גברים ונשים, זכו שתיהן במדליות זהב. שמיניית החותרים זכתה במדליית כסף, ותומאס לאנגה איבד את תוארו במקצה היחידים וזכה במדליית ארד. הג'ודוקא אודו קוולמאץ שיפר את הישגו מברצלונה וזכה במדליית זהב. ריכרד טראוטמן זכה במדליית ארד שנייה ברציפות, ובמדליות ארד נוספות זכו מרקו שפיטקה, פרנק מלר ויוהאנה האגן. במדליות זהב נוספות זכו צוות שיטי הסולינג והמתעמל אנדראס וקר, בתרגיל המתח. וקר העפיל לגמר גם בתרגיל הטבעות, ודורג חמישי.

בשחייה, צברה המשלחת הגרמנית 12 מדליות, אך איש מהשחיינים לא הצליח לזכות במדליית זהב. דגמר האזה זכתה במדליות כסף במשחים ל-400 ול-800 מטר חופשי ובמשחה השליחות ל-200X4 מטר חופשי. חברתה לנבחרת השליחות פרנציסקה ואן אלמסיק זכתה גם במדליית כסף במשחה ל-200 מטר חופשי ובמדליית ארד עם נבחרת השליחות ל-100X4 מטר חופשי, וכן סיימה במקום החמישי במשחה ל-100 מטר חופשי. בנבחרת שליחות זו שחתה גם זנדרה פלקר, שזכתה גם במדליית כסף במשחה ל-100 מטר חופשי ובמדליית ארד במשחה לחצי המרחק. שחיינית נוספת, קתלין רונד, זכתה במדליית ארד במשחה ל-200 מטר גב. משחי הגברים הניבו עבור גרמניה שלוש מדליות ארד: מארק ורנקה במשחה ל-100 מטר חזה ונבחרות השליחים ל-100X4 ו-200X4 מטר חופשי. שחיינים גרמנים נוספים שהעפילו למשחי גמר כללו את קרשטין קילגאס (מקום רביעי ב-400 וב-800 מטר חופשי), זאבינה הרבשט (מקום רביעי ב-400 מטר מעורב אישי), אנקה שולץ (מקום רביעי ב-200 מטר גב), נבחרת השליחים ל-100X4 מטר מעורב (מקום רביעי), אנטיה בוששולטה (מקום שישי ב-100 מטר גב), נבחרת השליחות ל-100X4 מטר מעורב (מקום שישי), ירג הופמן (מקום שביעי ב-400 וב-1500 מטר חופשי) וראלף בראון (מקום שביעי ב-100 מטר גב).

רוני ולר איבד את תוארו בהרמת משקולות, וזכה במדליית כסף. במדליית כסף נוספת זכה מארק הוסטר, ואוליבר קרוזו זכה במדליית ארד. בקפיצה למים, זכו שני גרמנים במדליות כסף בקפיצה מ-10 מטר, יאן המפל בתחרות הגברים ואניקה ולטר בתחרות הנשים. המתאגרף אוקטאי אורקל זכה במדליית כסף, ושלושה מתאגרפים נוספים זכו במדליות ארד: זולטן לונקה, תומאס אולריך ולואן קרנסיצ'י. בהיאבקות, זכה תומאס צנדר במדליית כסף, מארק בולמן איבד את תוארו וזכה במדליית ארד, ובמדליית ארד נוספת זכה ארוואט סבג'ייב. נבחרת הקשתיות זכתה במדליה ראשונה בענף זה, מדליית כסף, ובמדליות ארד זכו טניסאי השולחן ירג רוסקופף, צמד הטניסאים מארק-גווין גלנר ודוד פרינוזיל ונבחרת סייפות הרומח.

נבחרת הגברים בהוקי שדה סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת הולנד 3-1, ובמשחק על מדליית הארד הפסידה לאוסטרליה 3-2. נבחרת הנשים סיימה במקום השישי. נבחרת הנשים בכדוריד דורגה במקום השישי ונבחרת הגברים במקום השביעי. נבחרת הנשים בכדורעף סיימה במקום השמיני.

אולימפיאדת סידני (2000)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרוכב יאן אולריך, שזכה במדליית זהב במרוץ אופני כביש
הקיאקיסטית קטרין וגנר, שזכתה בשש מדליות אולימפיות בין 2000 ל-2012
הרוכבת איזבל ורת, שזכתה ב-8 מדליות אולימפיות בין 1992 ל-2008

באולימפיאדת סידני (2000) זכו 422 ספורטאי המשלחת הגרמנית ב-56 מדליות, מהן 13 מדליות זהב, שהקנו לה את המקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית, רוסיה, סין והמארחת אוסטרליה.

הענף הבולט במשחקים אלה היה רכיבת האופניים, בו זכו הגרמנים ב-10 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. במרוץ אופני הכביש זכה יאן אולריך במדליית הזהב, ואנדראס קלודן זכה במדליית הארד. אולריך זכה גם במדליית כסף במרוץ נגד השעון. הנקה קופפרנגל זכתה במדליית כסף במרוץ אופני הכביש לנשים. במרוץ אופני מסלול, זכתה הנבחרת הגרמנית במדליית הזהב במרוץ המרדף, ושניים מחבריה זכו בשני המקומות הראשונים גם בתחרות ליחידים, רוברט ברטקו וינס להמן. שטפן נימקה זכה במדליית כסף במרוץ הקילומטר נגד השעון, וינס פידלר זכה בשתי מדליות ארד, בספרינט ובקיירין.

גם בענף הקאנו/קיאק המשיכו הגרמנים לרשום הישגים, עם 8 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. בירגיט פישר וקטרין וגנר זכו במדליית זהב במקצה הזוגות ל-500 מטר, והיו גם שותפות לזכייתה של רביעיית הקיאקיסטיות במדליית הזהב. תומאס שמידט זכה במדליית זהב במקצה הסלאלום, רביעיית הקיאקיסטים זכתה במדליית כסף, ורונלד ראוהה וטים ויסקטר זכו במדליית ארד במקצה הזוגות ל-500 מטר. חותר הקאנו אנדראס דיטמר זכה במדליית זהב במקצה ל-1,000 מטר ובמדליית ארד במקצה ל-500 מטר. צמד חותרי הקאנו שטפן אוטס ולארס קובר זכו במדליית ארד במקצה ל-1,000 מטר.

בחתירה, זכו הגרמנים ב-6 מדליות. בשתי מדליות הזהב זכו רביעיית החותרות וצמד החותרות יאנה תימה וקתרין בורון. ואלרי ויהוף וקלאודיה בלסברג זכו במדליית כסף במקצה הזוגות בסירה קלה, ובמדליות ארד זכו רביעיית החותרים, קטרין רוטשוב במקצה היחידות ומרסל האקר במקצה היחידים. נבחרת הדרסאז' הגרמנית זכתה בתואר האולימפי בפעם השלישית ברציפות. איזבל ורת איבדה את תוארה במקצה היחידות, אך זכתה במדליית כסף, ואולה זלצגבר זכתה במדליית הארד. נבחרת הקפיצות זכתה אף היא במדליית זהב.

באתלטיקה הסתכמו הישגי הגרמנים ב-5 מדליות, מהן שתי מדליות זהב. הייקה דרקסלר השיבה לעצמה את התואר האולימפי בקפיצה לרוחק. אסטריד קומברנוס איבדה את תוארה בהדיפת כדור ברזל, וזכתה במדליית ארד, ובמדליית ארד נוספת זכתה קירסטן קלוזה, ביידוי פטיש. נילס שומאן זכה במדליית זהב בריצת 800 מטר, ולארס רידל איבד את תוארו בזריקת דיסקוס, וזכה במדליית כסף. אתלטים גרמנים נוספים שבלטו בסידני כללו את ריימונד הכט (מקום רביעי בהטלת כידון), שטפי נריוס (מקום רביעי בהטלת כידון), מיכאל שטולה (מקום רביעי בקפיצה במוט), זאבינה בראון (מקום חמישי בקרב שבע), ניקול הומברט (מקום חמישי בקפיצה במוט), אירינה מיקיטנקו (מקום חמישי בריצת 5000 מטר), קופי אמואה פראה (מקום חמישי בקפיצה לרוחק), איבון בוקסבאום (מקום שישי בקפיצה במוט), פרנקה דיטש (מקום שישי בזריקת דיסקוס), סוזן טידטקה (מקום שישי בקפיצה לרוחק), פלוריאן שוורטהוף (מקום שישי בריצת 110 מטר משוכות), נבחרת השליחות ב-100X4 מטר (מקום שישי), קארין ארטל (מקום שביעי בקרב שבע), פרנק בוזמן (מקום שביעי בקרב עשר), בוריס הנרי (מקום שביעי בהטלת כידון), אילקה וילודה (מקום שביעי בזריקת דיסקוס), דני אקר (מקום שמיני בקפיצה במוט), יירקה ארנדט (מקום שמיני בריצת 5000 מטר), אמוו מנסה (מקום שמיני בקפיצה לגובה), נאדין קליינרט-שמידט (מקום שמיני בהדיפת כדור ברזל), וולפגנג קרייסיג (מקום שמיני בקפיצה לגובה) ויורגן שולט (מקום שמיני בזריקת דיסקוס).

הסייפת ריטה קניג זכתה במדליית כסף בתחרות האישית ברומח ובמדליית ארד בתחרות הקבוצתית. ויראדץ' קותני זכה במדליות ארד בתחרויות האישית והקבוצתית בחרב, וראלף ביסדורף זכה במדליית כסף ברומח. שייטת המיסטרל אמלי לוקס זכתה במדליית כסף, וכך גם צוות שייטי הסולינג. שייטי הטורנדו רולנד גבלר ורנה שוואל זכו במדליית ארד. שני מרימי משקולות גרמנים זכו במדליות כסף, מארק הוסטר, בפעם השנייה ברציפות, ורוני ובר, אף הוא בפעם השנייה ברציפות, ועבורו הייתה זו גם מדליה אולימפית שלישית ברציפות. הטניסאי טומי האס זכה אף הוא במדליית כסף, לאחר שגבר בחצי הגמר על השווייצרי רוג'ר פדרר, והפסיד במשחק הגמר לרוסי יבגני קפלניקוב בחמש מערכות. בטורניר הזוגות התחרה האס עם דוד פרינוזיל. השניים העפילו לשלב רבע הגמר, והודחו בידי הצמד הקנדי דניאל נסטור וסבסטיאן לארו.

בשלושה ענפים זכו ספורטאים גרמנים במדליות אולימפיות ראשונות: לוחם הטאקוונדו פייסל אבנוטליב והטריאתלט שטפן ווצקוביץ זכו במדליות כסף, וכדורעפני החופים אקסל האגר וירג אהמן זכו במדליית ארד. הקופצים למים יאן המפל והייקו מאייר זכו במדליית ארד בקפיצה סינכרונית מ-10 מטרים, ודרטה לינדנר רשמה הישג דומה בקפיצה מ-3 מטר. במדליות ארד נוספות זכו נבחרת הקשתיות, המתאגרף סבסטיאן קבר והג'ודאית אנה-מריה גרדנטה.

בשחייה הסתכמו הישגי המשלחת הגרמנית ב-3 מדליות ארד בלבד. שטף טלוקה זכה בשתיים מהן, במשחה ל-100 מטר גב ובמשחה השליחים ל-100X4 מטר מעורב. במדליה השלישית זכתה נבחרת השליחות ל-200X4 מטר חופשי. מספר שחיינים נוספים העפילו למשחי גמר: קרשטין קילגאס (מקום רביעי ב-200 מטר חופשי), נבחרות השליחים והשליחות ב-100X4 מטר חופשי ונבחרת השליחות ב-100X4 מטר מעורב (מקום רביעי), ניקול הצר (מקום חמישי ב-400 מטר מעורב אישי), האנה שטוקבאואר (מקום חמישי ב-800 מטר חופשי ומקום שישי ב-400 מטר חופשי), זנדרה ולקר (מקום שישי ב-50 מטר חופשי), כריסטיאן קלר (מקום שישי ב-200 מטר מעורב אישי), נבחרת השליחים ב-200X4 מטר חופשי (מקום שישי), שטפן דריזן (מקום שביעי ב-100 מטר גב), יאנה הנקה (מקום שביעי ב-800 מטר חופשי), תומאס רופראת (מקום שביעי ב-100 מטר פרפר), אנטיה בוששולטה (מקום שמיני ב-200 מטר גב), סילביה גראש (מקום שמיני ב-100 מטר חזה) והייקו הל (מקום שמיני ב-1500 מטר חופשי).

נבחרת הנשים בכדורגל זכתה במדליית ארד, לאחר שהפסידה בחצי הגמר 1-0 לנורווגיה, וגברה במשחק על המקום השלישי 0-2 על ברזיל. נבחרות הגברים בכדוריד ובהוקי שדה סיימו במקום החמישי, נבחרת הנשים בכדורעף סיימה במקום השישי ונבחרת הנשים בהוקי שדה סיימה במקום השביעי.

אולימפיאדת אתונה (2004)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיאקיסט רונלד ראוהה, שזכה במדליית זהב במקצה הזוגות באתונה, יחד עם טים ויסקטר
החותרת קטרין רוטשוב, שזכתה במדליית זהב באתונה
הטניסאי ניקולאס קיפר, שזכה במדליית כסף בטורניר הזוגות, יחד עם ריינר שיטלר

באולימפיאדת אתונה (2004) זכו ספורטאי גרמניה ב-49 מדליות ב-16 ענפים שונים, מהן 13 מזהב, שהקנו לה את המקום השישי בטבלת המדליות.

ענף הקאנו/קיאק שב להיות הענף המוביל, עם 9 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. חותר הקאנו אנדראס דיטמר זכה במדליית זהב במקצה ל-500 מטר ובמדליית כסף במקצה ל-1,000 מטר, ובכך הגיע למאזן של חמש מדליות בשלוש אולימפיאדות. כריסטיאן גילה ותומאש וילנצ'ק זכו במדליית זהב במקצה הזוגות ל-1,000 מטר, וסיימו במקום החמישי במקצה לחצי המרחק. מרכוס בקר ושטפן הנצה זכו במדליית כסף במקצה הסלאלום לזוגות ושטפן פפאנמילר זכה במדליית ארד במקצה הסלאלום ליחידים. חותרי קאנו בולטים נוספים כללו את כריסטיאן בהמן ומיכאל זנפט שדורגו במקום הרביעי בסלאלום ואת תומאס שמידט שדורג במקום החמישי בסלאלום. הקיאקיסטים רונלד ראוהה וטים ויסקטר שיפרו את הישגם מסידני וזכו במדליית זהב במקצה הזוגות ל-500 מטר, ואילו רביעיית הקיאקיסטים זכתה במדליית כסף. בירגיט פישר בת ה-42 וקרולין לאונהרדט זכו במדליית כסף במקצה הזוגות ל-500 מטר והיו שותפות לזכייתה של רביעיית הקיאקיסטיות במדליית הזהב. בכך הסתכמו הישגיה האולימפיים של פישר ב-12 מדליות, מהן 8 מדליות זהב, ב-6 אולימפיאדות מאז אולימפיאדת מוסקבה (1980). קיאקיסטים בולטים נוספים כללו את קטרין וגנר, שדורגה רביעית במקצה היחידות ל-500 מטר, לוץ אלטפוסט, שדורג שישי במקצה היחידים המקביל, מרקו הרשל ויאן שפר שדורגו במקום השישי במקצה הזוגות ל-1000 מטר וביירן גולדשמידט שדורג שמיני במקצה היחידים.

בחתירה, כל ארבע המדליות הושגו בידי נשים. רביעיית החותרות זכתה במדליית זהב, וכך גם קטרין רוטשוב. במדליות כסף זכו פגי ולסקה ובריטה אופלט במקצה הזוגות, ודניאלה ריימר וקלאודיה בלסברג במקצה הזוגות בסירה קלה. הקלע ראלף שומאן השיב לעצמו את התואר האולימפי בירי באקדח אש מהירה, שהיה השלישי שלו, ומנפרד קורצר זכה אף הוא במדליית זהב, בירי במטרה נעה. כריסטיאן לוש זכה במדליית כסף בירי מ-50 מטר בשכיבה. קלע בולט נוסף, מייק אקהרדט, דורג חמישי ברובה אוויר ושישי בירי בשכיבה, והקלעית סוניה פפליישיפטר דורגה שישית הן ברובה אוויר והן בירי בשלושה מצבים.

הנבחרת הגרמנית באופני מסלול זכתה במדליית זהב במרוץ הספרינט. שניים מחבריה זכו גם במדליות אישיות - רנה וולף זכה במדליית ארד בספרינט ושטפן נימקה זכה במדליית ארד במרוץ נגד השעון. וולף דורג גם במקום החמישי בקיירין. רוכב נוסף, גידו פולשט, זכה במדליית ארד במרוץ הנקודות, וכן סיים במקום הרביעי יחד עם רוברט ברטקו במרוץ מדיסון. במרוץ אופני כביש זכתה יודית ארנדט במדליית כסף, ובמרוץ אופני הרים זכתה זאבינה שפיץ במדליית ארד. רוכבי אופניים בולטים נוספים כללו את אריק צאבל (מקום רביעי במרוץ אופני כביש), נבחרת הגברים במרוץ המרדף (מקום רביעי), מיכאל ריך (מקום חמישי במרוץ נגד השעון), קטרין מיינקה (מקום שישי בספרינט), יאן אולריך (מקום שביעי במרוץ נגד השעון), מנואל פומיץ (מקום שביעי במרוץ אופני הרים), איבונה קראפט (מקום שביעי במרוץ אופני הרים) וינס פידלר (מקום שמיני בקיירין).

נבחרת הדרסאז' שוב זכתה במדליית זהב, אולה זלצגבר זכתה גם במדליית כסף בתחרות האישית, והוברטוס שמידט דורג במקום החמישי. רוכב נוסף, מרקו קוטשר, זכה בשתי מדליות ארד בקפיצות, בתחרות האישית והקבוצתית, ונבחרת האיוונטינג סיימה במקום הרביעי. הג'ודאית איבון בניש זכתה במדליית זהב, ושלושה ג'ודאים נוספים זכו במדליות ארד: אנט בהם, מיכאל יוראק ויוליה מטיאס. המתעמלת אנה דוגונדזה זכתה במדליית זהב בטרמפולינה, והנריק שטהליק זכה במדליית ארד.

הישגי האתלטים הסתכמו הפעם בשתי מדליות כסף: נאדין קליינרט בהדיפת כדור ברזל ושטפי נריוס בהטלת כידו. אתלטים בולטים נוספים כללו את בטי היידלר (מקום רביעי ביידוי פטיש), דני אקר (מקום חמישי בקפיצה במוט), מלאני זיגר (מקום חמישי בהליכה ל-20 ק"מ), לארס ברגלינג (מקום שישי בקפיצה במוט), סוניה קסלשלגר (מקום שישי בקרב שבע), טוביאס אונגר (מקום שביעי בריצת 200 מטר), אירינה מיקיטנקו (מקום שביעי בריצת 5000 מטר), לארס רידל (מקום שביעי בזריקת דיסקוס), נבחרת השליחים ב-400X4 מטר (מקום שביעי), ראלף ברטלס (מקום שמיניבהדיפת כדור ברזל), אנדרה הנה (מקום שמיני בהליכה ל-20 ק"מ) וקרסטן קובס (מקום שמיני ביידוי פטיש).

השחיינים זכו בחמש מדליות, אך שוב, איש מהם לא זכה במדליית זהב. נבחרת השליחים במשחה ל-100X4 מטר מעורב זכתה במדליית כסף, ומקבילתה הנשית זכתה במדליית ארד, עם שיא אירופי חדש (4:00.72 דקות). נבחרת השליחות ל-200X4 מטר חופשי זכתה אף היא במדליית ארד, ובמדליות ארד אישיות זכו אנה פולסקה (200 מטר חזה) ו אנטיה בוששולטה (200 מטר גב). בוששולטה סיימה גם במקום השישי במשחה לחצי המרחק. הישגים נאים נוספים רשמו תומאס רופראת (מקום רביעי ב-100 מטר פרפר), נבחרת השליחות ב-100X4 מטר חופשי (מקום רביעי), פרנציסקה ואן אלמסיק (מקום חמישי ב-200 מטר חופשי), שרה פווה (מקום חמישי ב-100 מטר חזה), טרזה רוהמן (מקום חמישי ב-200 מטר מעורב אישי), ניקול הצר (מקום שישי ב-400 מטר מעורב אישי), נבחרת השליחים ב-200X4 מטר חופשי (מקום שישי), שטפן דריזן (מקום שביעי ב-100 מטר גב), יאנה הנקה (מקום שביעי ב-800 מטר חופשי), מרקו די קרלי (מקום שמיני ב-100 מטר גב) ונבחרת השליחים ב-100X4 מטר חופשי (מקום שמיני).

בסיף, זכתה נבחרת הנשים בדקר במדליית כסף, ונבחרת הגברים בדקר זכתה במדליית ארד. בקפיצה למים זכו טוביאס שלנברג ואנדראס ולס במדליית כסף בקפיצה סינכרונית מ-3 מטר. הטניסאים ניקולאס קיפר וריינר שיטלר זכו במדליית כסף בטורניר הזוגות, לאחר שגברו בחצי הגמר על הצמד ההודי לאנדר פאס ומאהש בופאטי, והפסידו במשחק הגמר לצמד הצ'יליאני פרננדו גונסאלס וניקולאס מאסו. שני מתאגרפים גרמנים זכו במדליות ארד, ויטלי טייברט ורוסטמהודזה רחימוב.

נבחרת הנשים בהוקי שדה הפסידה פעמיים בשלב הבתים, לנבחרות הולנד וקוריאה הדרומית, ובחצי הגמר ניצחה את נבחרת סין רק לאחר חבטות עונשין, אך במשחק הגמר גברה על נבחרת הולנד 1-2 וזכתה במדליית הזהב. נבחרת הגברים זכתה במדליית ארד, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת הולנד 3-2, וגברה על נבחרת ספרד במשחק על המקום השלישי 3-4 לאחר הארכה. נבחרת הגברים בכדוריד זכתה במדליית כסף, לאחר שגברה בחצי הגמר על נבחרת רוסיה 15-21, והפסידה במשחק הגמר לנבחרת קרואטיה 24-26. נבחרת הנשים בכדורגל זכתה במדליית ארד, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לארצות הברית 2-1 לאחר הארכה, וגברה על נבחרת שוודיה 0-1 במשחק על המקום השלישי. בירגיט פרינץ הבקיעה חמישה שערים לזכות הנבחרת, והייתה למלכת השערים של הטורניר, בצוותא עם הברזילאית כריסטיאן. נבחרת הכדורמים סיימה במקום החמישי.

ספורטאים גרמנים נוספים שרשמו הישגים נאים באתונה כללו את קים רייזנר (מקום חמישי בקרב חמש מודרני), הטריאתלט אנדראס ראלרט (מקום שישי), המתאבקות בריגיטה וגנר ואניטה שצלה (שתיהן דורגו במקום השישי), צוות שייטות היינגלינג (מקום שישי), גולשת המיסטרל אמלי לוקס (מקום שביעי), המתעמל פביאן המבוכן (מקום שביעי במתח), נבחרת הגברים בהתעמלות מכשירים (מקום שמיני), טניסאי השולחן טימו בול (הודח ברבע הגמר), כדורעפני החופים כריסטוף דיקמן ואנדראס שוירפפלוג ושטפני פוהל ואוקה ראו (שני הצמדים הודחו ברבע הגמר) ונבחרת הקשתיות (הודחה ברבע הגמר).

אולימפיאדת בייג'ינג (2008)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיאקיסט אלכסנדר גרים, שזכה במדליית זהב בבייג'ינג
השחיינית בריטה שטפן, שזכתה בשתי מדליות זהב בבייג'ינג
הטריאתלט יאן פרודנו, שזכה במדליית זהב בבייג'ינג

באולימפיאדת בייג'ינג (2008) המשיך מספר המדליות הכולל של גרמניה לרדת, והגיע ל-41, מחצית ממספרן בברצלונה, אך מספר מדליות הזהב גדל ועמד על 16. המדליות הושגו ב-19 ענפים שונים. הישג זה הקנה לגרמניה את המקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי סין, ארצות הברית, רוסיה ובריטניה.

ענף הקאנו/קיאק המשיך להוביל, עם 8 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. הקיאקיסט אלכסנדר גרים זכה במדליית זהב במקצה הסלאלום, מרטין הולשטיין ואנדראס איהלה זכו במדליית זהב במקצה הזוגות ל-1,000 מטר ורביעיית הקיאקיסטיות זכתה במדליית הזהב השלישית. אחת מהן, קטרין וגנר, זכתה גם במדליית ארד במקצה היחידות, ושתיים אחרות, פאני פישר וניקול ריינהרדט, דורגו במקום הרביעי במקצה הזוגות. רונלד ראוהה וטים ויסקטר איבדו את תוארם במקצה הזוגות ל-500 מטר, וזכו במדליית כסף, שהייתה המדליה האולימפית השלישית שלהם. קיאקיסט נוסף, מקס הוף, סיים במקום החמישי במקצה ל-1,000 מטר. חותרי הקאנו כריסטיאן גילה ותומאס וילנצ'ק איבדו את תוארם, אך זכו במדליית כסך במקצה הזוגות ל-1,000 מטר ובמדליית ארד במקצה לחצי המרחק. אנדראס דיטמר לא הצליח לשחזר את הישגיו, וסיים במקום השמיני במקצה ל-1,000 מטר.

נבחרת הדרסאז' זכתה במדליית הזהב פעם נוספת, ושתיים מחברותיה זכו גם במדליות אישיות, איזבל ורת במדליית כסף והייקה קמר במדליית ארד. בכך, הגיע ורת למאזן של 8 מדליות אולימפיות, מהן 5 מדליות זהב, מאז אולימפיאדת ברצלונה. היינריך רומייקה זכה בשתי מדליות זהב, בתחרויות האיוונטינג האישית והקבוצתית. נבחרת הקפיצות דורגה במקום הרביעי, ומרדית מיכאלס ברבאום דורגה רביעית גם בתחרות הקפיצות ליחידים. סייף הרומח בנימין קלייברינק וסייפת הדקר בריטה היידמן זכו שניהם במדליות זהב. במרוצי האופניים, זכתה זאבינה שפיץ במדליית זהב באופני הרים. רוגר קלוגה זכה במדליית כסף במרוץ הנקודות וכן סיים במקום החמישי במרוץ מדיסון, יחד עם אולף פולק. נבחרת אופני המסלול זכתה במדליית ארד, ואחד מחבריה, מקסימיליאן לוי, סיים במקום הרביעי בספרינט. רוכבי אופניים בולטים נוספים כללו את קרסטן ברגמן, שסיים במקום החמישי בקיירין ואת יודית ארנדט, שדורגה במקום השישי במרוץ נגד השעון.

לראשונה מזה 16 שנים, זכתה שחיינית גרמנייה במדליית זהב אולימפית, והשחיינית, בריטה שטפן, אפילו זכתה בשתיים, במשחים ל-50 ול-100 מטר חופשי. בשני המשחים גם קבעה שיאים אולימפיים - 24.06 שניות ו-53.12 שניות, בהתאמה. שטפן גם סיימה במקום החמישי עם נבחרת השליחות ל-100X4 מטר חופשי. שחיין נוסף, תומאס לורץ, זכה במדליית ארד בשחייה ל-10 ק"מ במים פתוחים. אנגלה מאואר סיימה במקום הרביעי במשחה המקביל לנשים, ושחיין בולט נוסף, פאול בידרמן, סיים במקום החמישי במשחה ל-200 מטר חופשי.

הג'ודוקא אולה בישוף זכה במדליית זהב, והישגים דומים רשמו הטריאתלט יאן פרודנו, מרים המשקולות מתיאס שטיינר, ולנה שנברן בקרב חמש מודרני. הקלע ראלף שומאן איבד את תוארו באקדח אש מהירה, אך זכה במדליית כסף, שהייתה המדליה האולימפית החמישית שלו. במדליית הארד בתחרות זו זכה כריסטיאן רייץ, ובמדליות ארד נוספות זכו הקלעיות כריסטין ברינקר (בסקיט) ומונחביאר דורג'סורן (באקדח). פטריק האוסדינג וסשה קליין זכו במדליית כסף בקפיצה סינכרונית מ-10 מטר. קליין דורג גם במקום השישי ביחד עם פבלו רוזנברג בקפיצה הסינכרונית מ-3 מטר, ורוזנברג עצמו סיים גם במקום החמישי בקפיצה מ-3 מטר. אצל הנשים זכו דיטה קוציאן והייקה פישר במדליית ארד בקפיצה סינכרונית מ-3 מטר, ואנט גאם ונורה זובשינסקי סיימו במקום הרביעי בקפיצה מ-10 מטר. המתעמל פביאן המבוכן זכה במדליית ארד במתח, דורג רביעי במקבילים ובקרקע ושביעי בקרב-רב, וכן סיים במקום הרביעי ביחד עם הנבחרת הגרמנית. אוקסנה צ'וסוביטינה זכתה במדליית כסף בקפיצות. בחתירה, זכו כריסטיאנה הות ואנקטרין תילה במדליית כסף, ורביעיית החותרות זכו במדליית ארד.

נבחרת הגברים בטניס שולחן זכתה במדליית כסף. המתאבק מירקו אנגליך זכה אף הוא במדליית כסף, ומתאבק נוסף, דוד ביצ'ינשווילי, סיים במקום החמישי. שייטי ה-49er האחים האנס ויאן-פטר פקולט זכו במדליית ארד. שייטות היינגלינג סיימו במקום הרביעי ושייטי הסטאר אינגו בורקובסקי ומארק פיקל סיימו במקום השביעי. ספורטאים בענפים נוספים שרשמו הישגים בבייג'ינג כללו את לוחם הטאקוונדו דניאל מאנץ שסיים במקום החמישי, שחקנית הבדמינטון שו הוואיוון שהודחה ברבע הגמר וכדורעפני החופים דוד קלמפרר ואריק קורנג שהודחו ברבע הגמר.

נבחרת האתלטיקה הגרמנית רשמה את ההישג החלש בתולדותיה, כאשר רק מטילת הכידון כריסטינה אוברגפל זכתה במדליית ארד. אתלטים אחרים שרשמו הישגים נאים אך לא זכו במדליות כללו את רוברט הרטינג (מקום רביעי בזריקת דיסקוס), שטפי נריוס (מקום חמישי בהטלת כידון), ראול שפנק (מקום חמישי בקפיצה לגובה), נבחרות השליחות והשליחים ב-100X4 מטר (שתיהן סיימו במקום החמישי), דני אקר (מקום שישי בקפיצה במוט), קרולין הינגסט (מקום שישי בקפיצה במוט), מרכוס אסר (מקום שביעי ביידוי פטיש), אריאנה פרידריך (מקום שביעי בקפיצה לגובה), נאדין קליינרט (מקום שביעי בהדיפת כדור ברזל), זילקה שפיגלבורג (מקום שביעי בקפיצה במוט), רפאל הולצדפה (מקום שמיני בקפיצה במוט), קתרינה מוליטור (מקום שמיני בהטלת כידון), אנדרה ניקלאוס (מקום שמיני בקרב עשר), לילי שוורצקופף (מקום שמיני בקרב שבע) ונבחרת השליחות ב-400X4 מטר (מקום שמיני).

נבחרת הגברים בהוקי שדה זכתה במדליית הזהב לאחר שגברה במשחק הגמר 0-1 על נבחרת ספרד. נבחרת הנשים סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר 3-2 לנבחרת סין ובמשחק על מדליית הארד הפסידה לנבחרת ארגנטינה 3-1. נבחרת הנשים בכדורגל זכתה במדליית ארד בפעם השלישית ברציפות. הפעם הפסידה הנבחרת 4-1 לנבחרת ברזיל בחצי הגמר, וגברה על נבחרת יפן 0-2 במשחק על המקום השלישי.

אולימפיאדת לונדון (2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

חותר הקאנו סבסטיאן ברנדל, זוכה מדליית הזהב במקצה ל-1000 מטר בלונדון
רוכבות האופניים קריסטינה פוגל ומרים ולטה, שזכו במדליית זהב בלונדון
הרוכב מיכאל יונג, שזכה בשתי מדליות זהב בלונדון

באולימפיאדת לונדון (2012) זכו הגרמנים ב-44 מדליות, מהן 11 מדליות זהב - המספר הנמוך ביותר מאז איחוד גרמניה. המשלחת, שכללה 392 ספורטאים, דורגה במקום השישי בטבלת המדליות.

הענף המצליח ביותר היה גם הפעם קאנו/קיאק, עם 8 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. חותר הקאנו סבסטיאן ברנדל זכה במדליית זהב במקצה ל-1000 מטר, ופטר קרצ'מר וקורט קושלה עשו זאת במקצה הזוגות. זידריס צייאידיס זכה במדליית כסף במקצה הסלאלום. חותרות הקיאק טינה דיצה ופרנציסקה ובר זכו במדליית זהב במקצה הזוגות ל-500 מטר, ויחד עם קרולין לאונהארדט וקטרין וגנר-אאוגוסטין זכו גם במדליית כסף במקצה הרביעיות. רביעיית הגברים סיימה במקום הרביעי במקצה ל-1000 מטר. בתחרות הסלאלום, זכה האנס אייגנר במדליית ארד, ויסמין שורנברג סיימה במקום החמישי.

נבחרת הרכיבה הגרמנית זכתה במדליית הזהב, ושניים מחבריה זכו במדליות גם בתחרות היחידים: מיכאל יונג זכה במדליית זהב וסנדרה אאופארת זכתה במדליית ארד. לאחר חמש זכיות רצופות של נבחרת הדרסאז' (להן קדמו שתי זכיות נוספות של נבחרת הדרסאז' המערב-גרמנית), איבדה נבחרת גרמניה את תוארה לבריטניה, וזכתה במדליית כסף. הלן לאנגהאננברג, שהייתה חברה בה, סיימה במקום הרביעי בתחרות היחידים. בחתירה זכו הגרמנים בשתי מדליות זהב, במקצי הרביעיות והשמיניות לגברים. רביעיית הנשים זכתה במדליית כסף.

האתלטים הגרמנים זכו ב-8 מדליות, אך רק אחד מהם זכה במדליית זהב, זורק הדיסקוס רוברט הרטינג. באותה תחרות סיים אוטו ויריג במקום השישי. בקפיצה במוט זכה ביירן אוטו במדליית הכסף ורפאל הולצדפה במדליית הארד. קופץ נוסף, מאלטה מוהר, סיים במקום התשיעי. אתלט נוסף שזכה במדליית כסף היה דוד שטורל, בהדיפת כדור ברזל. כמו כן, סבסטיאן באייר סיים במקום החמישי בקפיצה לרוחק, טינו הבר סיים במקום השמיני בהטלת כידון, ובקרב עשר סיים ריקו פריימות במקום השישי ופסקל בהרנברוך במקום העשירי. לעומתם מתיאס דה צורדו, שהגיע למשחקים כאלוף העולם בהטלת כידון, כלל לא עבר את שלב המוקדמות. מטילות הכידון כריסטינה אוברגפל ולינדה שטאהל זכו במדליות הכסף והארד, ולילי שוורצקופף זכתה במדליית כסף בקרב שבע. זכייתה של בטי היידלר במדליית ארד ביידוי פטיש לוותה בשערורייה, כאשר עקב תקלה, תוצאת היידוי הטוב ביותר שלה לא נרשמה במחשב, והיא דורגה עקב כך רק במקום השמיני. ערעור שהגישה המשלחת הגרמנית התקבל, ועקב כך הוענקה להיידלר מדליית הארד, על חשבונה של הסינית ז'אנג ונסיו. גרמנייה נוספת שהשתתפה בתחרות זו, קתרין קלאס, סיימה במקום החמישי. בקפיצה במוט סיימו זילקה שפיגלבורג, מרטינה שטרוץ וליסה ריז'יך במקומות הרביעי, החמישי והשישי. אתלטיות גרמניות נוספות שבלטו בלונדון כללו את נבחרת השליחות ל-100X4 מטר (מקום חמישי), נאדין מילר (מקום חמישי בזריקת דיסקוס), קתרינה מוליטור (מקום שישי בהטלת כידון) ואנטיה מלדנר-שמידט וגטה פליציטאס קראוזה (מקומות שביעי ושמיני בריצת 3000 מטר מכשולים).

במרוצי האופניים לסוגיהם זכו הגרמנים ב-6 מדליות. במדליית הזהב היחידה זכו קריסטינה פוגל ומרים ולטה, במרוץ אופני מסלול. פוגל גם סיימה במקום הרביעי במקצה היחידות. נבחרת הגברים במרוץ אופני מסלול זכתה במדליית הארד. אחד מחבריה, מקסימיליאן לוי, זכה במדליית כסף בקיירין] וחבר נוסף, רוברט פרשטמן, סיים במקום השביעי במירוץ הספרינט ליחידים. רוגר קלוגה, שהתחרה אף הוא באופני מסלול, סיים במקום הרביעי בקיירין. במרוץ אופני כביש זכו טוני מרטין ויודית ארדנט במדליות כסף בתחרויות נגד השעון. אינה-יוקו טויטנברג סיימה במקום הרביעי.

בכדורעף חופים זכה הצמד יוליוס ברינק ויונאס רקרמן במדליית הזהב, לאחר שגבר על צמד ברזילאי. צמד הנשים סיים במקום החמישי. בג'ודו זכו הגרמנים בארבע מדליות. אולה בישוף איבד את תוארו מבייג'ינג וזכה במדליית כסף, וגם קרסטין תילה זכתה במדליית כסף. דמיטרי פטרס ואנדראס טלצר זכו במדליות ארד. המתעמל מרסל נגוין זכה בשתי מדליות כסף, בקרב-רב ובתרגיל המקבילים, וכן סיים במקום השמיני בתרגיל הקרקע. פביאן המבוכן זכה במדליית כסף בתרגיל המתח, ושניהם סיימו במקום השביעי עם נבחרת ההתעמלות הגרמנית. יאנינה ברגר ואוקסנה צ'וסוביטינה סיימו במקום הרביעי והחמישי בתחרות הקפיצות. צ'וסוביטינה בת ה-37 התחרתה עוד באולימפיאדת ברצלונה, עם המשלחת המאוחדת. מתעמלת נוספת, אליזבת זייץ, סיימה במקום השישי במקבילים המדורגים ובמקום העשירי בקרב-רב.

בסיף, זכתה בריטה היידמן במדליית כסף בדקר ונבחרת הגברים ברומח זכתה במדליית ארד. ניצחונה של היידמן בחצי הגמר על הדרום קוריאנית שין א-לאם הוכרע באופן שנוי במחלוקת, לאחר שחל בלבול בחישוב הזמן שנותר לקרב בעת שנותרה שנייה לסיום, במהלכה צברה הגרמנייה נקודה מכריעה. המשלחת הקוריאנית ערערה על התוצאה, ושין נותרה בזירה כשהיא ממררת בבכי במשך שעה ארוכה, אך הערעור נידחה.

רק שחיין גרמני אחד זכה במדליה אולימפית בלונדון, תומאס לורץ, שזכה במדליית כסף במשחה המרתון ל-10 ק"מ במים פתוחים. אנגלה מאורר סיימה במקום החמישי במשחה המקביל לנשים. בתוך בריכת השחייה איש מהשחיינים הגרמנים לא זכה במדליה, אך כמה מהם העפילו למשחי הגמר. עם שחיינים אלה נמנים בריטה שטפן (מקום רביעי ב-50 מטר חופשי), שטפן דייבלר (מקום רביעי ב-100 מטר פרפר), פאול בידרמן (מקום חמישי ב-200 מטר חופשי), הלגה מאו (מקום שישי ב-100 מטר גב), השליחים ב-100X4 מטר חופשי וב-100X4 מטר מעורב (מקום שישי), מרקוס דייבלר (מקום שמיני ב-200 מטר מעורב אישי) והשליחים ב-200X4 מטר חופשי (מקום שמיני).

בענפי הכדור הקבוצתיים, בלטה נבחרת הגברים בהוקי שדה, שזכתה במדליית הזהב לאחר שגברה על הולנד. נבחרת הנשים סיימה במקום השביעי. נבחרת הגברים בכדורעף הודחה ברבע הגמר בידי נבחרת בולגריה.

בטניס שולחן זכה דמיטרי אובצ'רוב בשתי מדליות ארד, בטורניר היחידים, ויחד עם הנבחרת בטורניר הנבחרות. לוחמת הטאקוונדו הלנה פרום זכתה אף היא במדליית ארד. ספורטאים נוספים רשמו הישגים גבוהים בענפים נוספים, אף שלא זכו במדליות. עם אלה נמנים הקופץ למים פטריק האוסדינג (מקום רביעי בקפיצה מ-3 מטרים, ומקום שביעי בקפיצה הסינכרונית מ-10 מטרים, יחד עם סאשה קליין), הגולש טוני וילהלם (מקום רביעי בדגם ניל פרייד RS:X), הטניסאים סבינה ליזיקי וכריסטופר קאס (מקום רביעי בטורניר הזוגות המעורבים), הגולשת מואנה דלה (מקום חמישי בדגם ניל פרייד RS:X), שטפן גבהארדט (מקום חמישי בקרב חמש מודרני), המתאבק פרנק שטבלר (מקום חמישי), הקלע דניאל ברודמאייר (מקום חמישי בירי מ-50 מטר בשכיבה), הקלע כריסטיאן רייץ (מקום שישי בירי באקדח מ-25 מטר ומקום שביעי בירי באקדח מ-50 מטר), הקופצת למים כריסטין שטויר (מקום שביעי בקפיצה מ-10 מטרים ומקום שישי בקפיצה סינכרונית, יחד עם נורה סובשינסקי), הטריאתלט יאן פרודנו (מקום שישי), הגולש סימון גרוטלושן (מקום שישי בדגם לייזר), צוות שייטי הסטאר (מקום שישי), הקלעית ברברה אנגלדר (מקום שישי בירי בשלושה מצבים), הקלעית כריסטין ונצל (מקום שישי), הקופץ למים מרטין וולפראם (מקום שביעי בקפיצה מ-10 מטרים), צוות שייטות ה-470 (מקום שמיני), מרים המשקולות אלמיר ולאגיץ' (מקום שמיני), הטניסאית אנגליקה קרבר (הודחה ברבע הגמר בידי ויקטוריה אזרנקה), המתאגרף שטפן הרטל (רבע גמר) ושחקני הבדמינטון מיכאל פוכס ובירגיט מיכלס (רבע גמר טורניר הזוגות).

משחקי החורף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 1952[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולשת הסקי האלפיני קריסטל קרנץ, שזכתה במדליית זהב בגרמיש פרטנקירכן, במהלך המשחקים

במשחקים הראשונים בהם השתתפה גרמניה, אולימפיאדת סנט מוריץ (1928), השתתפו 44 ספורטאים גרמנים. גולשי המזחלות זכו במדליית ארד, היחידה באותם משחקים. באולימפיאדת לייק פלאסיד (1932) שחזרו גולשי המזחלות את הישגם, ונבחרת ההוקי קרח זכתה אף היא במדליית ארד. באותו טורניר השתתפו ארבע נבחרות בלבד, שהתחרו זו מול זו, וגרמניה דורגה אחרי נבחרותיהן של קנדה וארצות הברית, ולפני נבחרת פולין.

באולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936), אולימפיאדת החורף היחידה אותה אירחה גרמניה, זינקו הישגיה ל-6 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. הישג זה הספיק לה למקום השני בטבלת המדליות, אחרי נורווגיה. מרבית ההישגים הגיעו בענף הסקי האלפיני: אצל הגברים דורגו בשני המקומות הראשונים פרנץ פפניר וגוסטב לנצ'נר, ואצל הנשים דורגו בשני המקומות הראשונים קריסטל קראנץ וקתה גרסגר. בהחלקה אמנותית זכו מקסי הרבר וארנסט באייר במדליית זהב, ובאייר זכה גם במדליית כסף בתחרות היחידים.

בדומה להיעדרותה מאולימפיאדת לונדון, גם באולימפיאדת סנט מוריץ (1948) לא השתתפה גרמניה, ובאולימפיאדת אוסלו (1952), בדומה לאולימפיאדת הלסינקי, השתתפו ספורטאים מגרמניה המערבית בלבד. המשלחת הגרמנית צברה 7 מדליות במשחקים אלה, מהן 3 מדליות זהב, ודורגה במקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי נורווגיה, ארצות הברית ופינלנד. צמד גולשי המזחלות אנדראס אוסטלר ולורנץ ניברל זכו במדליית זהב, וכן היו שותפים לזכייתה של הנבחרת הגרמנית במדליית הזהב במקצה הרביעיות. במדליית הזהב השלישית זכו המחליקים האמנותיים ריה ברן ופאול פאלק במקצה הזוגות. גולשת הסקי האלפיני מירל בוכנר זכתה במדליית כסף בגלישה במורד ובמדליות ארד בסלאלום ובסלאום ענק. אוסי רייכרט זכתה במדליית כסף בסלאלום.

אולימפיאדת אלברוויל (1992)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחליקה המהירה גונדה נימן-שטירנמן, שזכתה ב-8 מדליות אולימפיות בין 1992 ל-1998, בהן שתי מדליות זהב באלברוויל

אולימפיאדת החורף הראשונה שנערכה לאחר איחוד גרמניה הייתה אולימפיאדת אלברוויל (1992). במשחקים אלה זכו הגרמנים ב-26 מדליות, מהן 10 מדליות זהב, ודורגו בראש טבלת המדליות.

הענף הבולט ביותר היה החלקה מהירה, עם 11 מדליות, מהן 5 מדליות זהב. גונדה נימן-שטירנמן זכתה במדליות זהב במרוצים ל-3000 ול-5000 מטר, וזכתה במדליית כסף במרוץ ל-1500 מטר. סגניתה בשני המרוצים בהם ניצחה הייתה הייקה ורניקה, וקלאודיה פכשטיין זכתה במדליית ארד במרוץ ל-5000 מטר והשלימה שלישייה גרמנית על הפודיום. ג'קלין ברנר הייתה המחליקה שניצחה את נימן-שטירנמן במרוץ ל-1500 מטר וזכתה בו במדליית הזהב. שתי מחליקות נוספות זכו במדליות ארד, כריסטה לודינג במרוץ ל-500 מטר ומוניק גרברגט במרוץ ל-1000 מטר. אצל הגברים, זכו שני מחליקים במדליות זהב, אווה-ינס מיי ב-500 מטר ואולף צינקה ב-1000 מטר.

בביאתלון זכו הגרמנים ב-7 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. נבחרת השליחים הגרמנית זכתה במדליית הזהב במרוץ ל-7.5X4 ק"מ, ושניים מחבריה זכו גם במדליות אישיות: מארק קירכנר זכה במדליית זהב במרוץ ל-10 ק"מ ובמדליית כסף במרוץ ל-20 ק"מ, וריקו גרוס זכה במדליית כסף במרוץ ל-10 ק"מ. אנטיה הרווי זכתה במדליית זהב במרוץ ל-15 ק"מ ובמדליות כסף במרוץ ל-7.5 ק"מ ובמרוץ השליחות ל-7.5X3 ק"מ.

בלוז' זכו הגרמנים ב-4 מדליות. בתחרות הזוגות זכו שני זוגות גרמנים במקומות הראשונים: שטפן קראוסה ויאן בהרנדט בזהב ותומאס רודולף ואיווס מנקל בכסף. גאורג האקל זכה במדליית הזהב בתחרות היחידים וסוזי ארדמן זכתה בארד ביחידות. רביעיית גולשי המזחלות זכתה במדליית כסף, ובתחרות הזוגות זכו רודולף לוכנר ומרכוס צימרמן במדליית כסף, וכריסטוף לנגן וגינתר אגר במדליית ארד. גולשת הסקי האלפיני קטיה זייצינגר זכתה במדליית ארד בסופר G.

אולימפיאדת לילהאמר (1994)[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולש הלוז' גאורג האקל, האלוף האולימפי בין 1992 ל-1998

באולימפיאדת לילהאמר (1994) זכו הגרמנים ב-24 מדליות, מהן 9 מדליות זהב. הם דורגו במקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי רוסיה, והמארחת נורווגיה.

גולשי הסקי האלפיני זכו ב-4 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. מרכוס ואסמאייר זכה ב-2 ממדליות הזהב, בסלאלום ענק ובסופר G. קטיה זייצינגר זכתה במדליית זהב בגלישה במורד, ומרטינה ארטל זכתה במדליית כסף בסלאלום ענק. נבחרת גרמניה בסקי חופשי זכתה במדליית זהב, וחבר הנבחרת ינס וייספלוג זכה גם במדליית זהב בקפיצה מגבעה גבוהה. חבר אחר בנבחרת, דיטר תומה, זכה במדליית ארד בקפיצה מגבעה רגילה.

הביאתלטים זכו ב-6 מדליות, אך רק אחת מהן הייתה מדליית זהב, בה זכתה נבחרת השליחים. שלושה מחברי הנבחרת זכו גם במדליות אישיות: ריקו גרוס זכה במדליית כסף במרוץ ל-10 ק"מ, ובמרוץ ל-20 ק"מ זכה פרנק לוק במדליית כסף, וסוון פישר זכה בארד. נבחרת השליחות זכתה במדליית כסף, ואושי דיזל זכתה גם במדליית ארד במרוץ ל-15 ק"מ. גם המחליקים המהירים זכו ב-6 מדליות, ואף הם הסתפקו במדליית זהב אחת, לעומת 5 באלברוויל. קלאודיה פכשטיין הייתה המחליקה שזכתה במדליית זהב, במרוץ ל-5000 מטר, וכן זכתה במדליית ארד במרוץ ל-3000 מטר. גונדה נימן-שטירנמן איבדה את תואריה, אך זכתה במדליית כסף במרוץ ל-5000 מטר ובמדליית ארד במרוץ ל-1500 מטר. אנקה באייר זכתה במדליית כסף במרוץ ל-1000 מטר, ופרנציסקה שנק זכתה במדליית ארד במרוץ ל-500 מטר.

בלוז' זכו הגרמנים במדליה אחת מכל סוג: גאורג האקל שמר על תוארו במקצה היחידים, סוזי ארדמן זכתה במדליית כסף במקצה היחידים, והצמד שטפן קראוסה ויאן בהרנדט איבד את תוארו וזכה במדליית ארד. במזחלות זכו רביעיות גרמנים במדליות הזהב והארד.

אולימפיאדת נאגנו (1998)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחליקה המהירה קלאודיה פכשטיין, שזכתה ב-9 מדליות אולימפיות בין 1994 ל-2006

באולימפיאדת נאגנו (1998) שבה גרמניה ותפסה את המקום הראשון בטבלת המדליות, לאחר שהספורטאים הגרמנים צברו 29 מדליות, מהן 12 מדליות זהב.

שלוש גולשות סקי אלפיני זכו יחד בשש מדליות. קטיה זייצינגר זכתה במדליות זהב בגלישה במורד ובמסלול משולב, ובמדליית ארד בסלאלום ענק. הילדה גרג זכתה במדליית זהב בסלאלום ובמדליית ארד במסלול משולב, ומרטינה ארטל זכתה במדליית כסף במסלול משולב. בלוז' זכו הגרמנים ב-5 מדליות, בהן כל שלוש מדליות הזהב האפשריות. גאורג האקל זכה בתואר האולימפי בפעם השלישית ברציפות, ובמדליית הארד זכה ינס מילר, שהיה האלוף האולימפי 10 שנים קודם לכן, כשהתחרה מטעם גרמניה המזרחית. שטפן קראוסה ויאן בהרנדט השיבו לעצמם את התואר האולימפי בזוגות, וזכו במדליה אולימפית רביעית ברציפות. זילקה קראוסהאר זכתה בתואר לנשים, וסגניתה הייתה ברברה נידרנהובר.

המחליקות המהירות מגרמניה זכו ב-6 מדליות. גונדה נימן-שטירנמן השיבה לעצמה את התואר במרוץ ל-3000 מטר, וזכתה במדליות כסף במרוצים ל-1500 ול-5000 מטר. קלאודיה פכשטיין שמרה על תוארה במרוץ ל-5000 מטר, עם שיא עולם חדש (6:59.61 דקות), ואף זכתה במדליית כסף במרוץ ל-3000 מטר. מחליקה שלישית, אני פוסטמה, זכתה במדליית ארד במרוץ ל-3000 מטר, והשלימה שלישייה גרמנית על הפודיום במרוץ זה.

בביאתלון זכו הגרמנים בחמש מדליות. שתי נבחרות השליחים זכו במדליות הזהב, ושתי ביאתלטיות זכו גם במדליות אישיות: אושי דיזל במדליית כסף במרוץ ל-7.5 ק"מ ובמדליית ארד במרוץ ל-15 ק"מ, וקטרין אפל במדליית ארד במרוץ ל-7.5 ק"מ. גולשת השלג ניקולה תוסט זכתה במדליית זהב בהאפפייפ והיידי רנות זכתה במדליית כסף בסלאלום ענק. רביעיית גולשי מזחלות גרמנית זכתה במדליית זהב, וכריסטוף לנגן ומרכוס צימרמן זכו גם במדליית ארד במקצה הזוגות. טטיאנה מיטרמאייר זכתה במדליית כסף בסקי חופשי, נבחרת הגברים בקפיצות סקי זכתה אף היא במדליית כסף, ומנדי וצל ואינגו שטויר זכו במדליית ארד בהחלקה אמנותית, המדליה הראשונה בענף זה מאז איחוד גרמניה.

אולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביאתלטית קטי וילהלם, שזכתה ב-7 מדליות אולימפיות בין 2002 ל-2010

אולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002) הייתה המוצלחת ביותר בתולדות גרמניה, עם 36 מדליות, מהן 12 מדליות זהב. היא דורגה במקום השני בטבלת המדליות, אחרי נורווגיה.

הענף הבולט ביותר היה הביאתלון, עם 9 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. נבחרת הנשים זכתה במדליית זהב במרוץ השליחות, ושלוש מהחברות בה זכו גם במדליות אישיות: קטי וילהלם זכתה במדליית זהב במרוץ ל-7.5 ק"מ ובמדליית כסף במרוץ המרדף ל-10 ק"מ, אנדראה הנקל זכתה במדליית זהב במרוץ ל-15 ק"מ, ואושי דיזל זכתה במדליית כסף במרוץ ל-7.5 ק"מ. נבחרת השליחים הגרמנים זכתה במדליית כסף, וגם כאן זכו שלושה ביאתלטים במדליות אישיות: סוון פישר זכה במדליית כסף במרוץ ל-10 ק"מ, פרנק לוק זכה במדליית כסף במרוץ ל-20 ק"מ, וריקו גרוס זכה במדליית ארד במרוץ המרדף ל-12.5 ק"מ.

בהחלקה מהירה זכו הגרמנים ב-8 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. קלאודיה פכשטיין זכתה בפעם השלישית ברציפות במרוץ ל-5000 מטר, ובדומה לנאגנו, גם הפעם קבעה שיא עולם חדש - 6:46.91 דקות. גם במרוץ ל-3000 מטר קבעה פכשטיין שיא עולם, 3:57.70 דקות. אני פרייזינגר קבעה אף היא שיא עולם, במרוץ ל-1500 מטר, 1:54.02 דקות. זאבינה פלקר זכתה במדליות כסף במרוצים ל-1000 ול-1500 מטר, ובמדליית ארד במרוץ ל-500 מטר, ומוניק גרברכט-אנפלדט זכתה במדליית כסף במרוץ ל-500 מטר. אצל הגברים זכה ינס בודן במדליית ארד במרוץ ל-5000 מטר.

בלוז' זכו הגרמנים ב-5 מדליות. במקצה הנשים תפסו גרמניות את שלושת המקומות הראשונים: זילקה אוטו זכתה בזהב, ברברה נידרנהובר זכתה במדליית כסף שנייה ברציפות, וזילקה קרוסהאר איבדה את תוארה וזכתה במדליית ארד. בתחרות הזוגות זכו פטריק לייטנר ואלכסנדר רש במדליית הזהב. גאורג האקל איבד את תוארו לאחר שלוש זכיות ברציפות, והסתפק במדליית הכסף, שהייתה המדליה האולימפית החמישית ברציפות. גולשי המזחלות כריסטוף לנגן ומרכוס צימרמן זכו במדליית זהב, וכך גם רביעיית הגולשים. בתחרות הזוגות לנשים זכו סנדרה קיריאסיס ואולריקה הולצנר במדליית כסף, ובמדליות ארד זכו ניקול הרשמן וסוזי ארדמן, שעשתה הסבה מלוז'.

נבחרת השליחות בסקי למרחקים זכתה במדליית זהב ראשונה בענף זה. אווי זאכנבאכר זכתה גם במדליית כסף בספרינט, וויולה באואר זכתה במדליית ארד במרוץ המרדף. פטר שליקנרידר זכה במדליית כסף בספרינט, ונבחרת השליחים זכתה במדליית ארד. נבחרת קפיצות הסקי זכתה במדליית זהב, ואחד מחבריה, סוון האנאוולד, זכה גם במדליית כסף בקפיצה מגבעה רגילה. בסקי נורדי משולב, זכתה הנבחרת הגרמנית במדליית כסף, ואחד מחבריה, רוני אקרמן, זכה גם במדליית כסף בספרינט. מרטינה ארטל הייתה גולשת הסקי האלפיני היחידה שזכתה במדליה במשחקים אלו, מדליית ארד במסלול המשולב.

אולימפיאדת טורינו (2006)[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולשי המזחלות אנדרה לנגה וקווין קוסקה, שזכו בחמש מדליות אולימפיות בין 2002 ל-2010

באולימפיאדת טורינו (2006) ירדו מעט הישגיה של גרמניה, ל-29 מדליות, מהן 11 מדליות זהב, אך היא שבה ותפסה את המקום הראשון בטבלת המדליות.

הביאתלטים זכו ב-11 מדליות, מהן 5 מדליות זהב. נבחרת השליחים זכתה במדליית זהב, ושניים מחבריה זכו גם במדליות אישיות: מיכאל גרייס זכה במדליות זהב במרוצים ל-15 ול-20 ק"מ, וסוון פישר זכה במדליית זהב במרוץ ל-10 ק"מ ובמדליית ארד במרוץ המרדף ל-12.5 ק"מ. נבחרת השליחות זכתה במדליית כסף, ושלוש מהחברות בה זכו אף הן במדליות אישיות: קטי וילהלם זכתה במדליית זהב במרוץ המרדף ל-10 ק"מ ובמדליית כסף במרוץ ל-12.5 ק"מ. מרטינה גלגוב זכתה במדליות כסף במרוץ ל-15 ק"מ ובמרוץ המרדף ל-10 ק"מ, ואושי דיזל זכתה במדליית ארד במרוץ ל-12.5 ק"מ.

גולשי המזחלות זכו בכל שלוש מדליות הזהב האפשריות: אנדרה לאנגה וקווין קוסקה זכו במקצה הזוגות, והיו שותפים גם לזכייה במקצה הרביעיות. סנדרה קיריאסיס ואניה שניידרהיינצה ניצחו במקצה הזוגות לנשים. בלוז' שוב תפסו גרמניות את שלושת המקומות הראשונים: זילקה אוטו שמרה על תוארה, זילקה קראוסהאר זכתה במדליית כסף, וטטיאנה היפנר זכתה במדליית ארד. בתחרות הזוגות זכו אנדרה פלורשיץ וטורסטן ווסטליך במדליית כסף. בסקי נורדי משולב, זכה גאורג הטיך בשלוש מדליות: מדליות זהב במקצה ל-15 ק"מ, מדליית כסף עם נבחרת השליחים הגרמנית, ומדליית ארד במקצה הספרינט ל-7.5 ק"מ. נבחרת השליחות הגרמנית בהחלקה מהירה זכתה במדליית הזהב, אך האלופות האולימפיות מסולט לייק סיטי איבדו את תואריהן: קלאודיה פכשטיין זכתה במדליית כסף במרוץ ל-5000 מטר, ואני פרייזינגר זכתה במדליית ארד במרוץ ל-1000 מטר. בכך, הגיעה פכשטיין למאזן של תשע מדליות בחמש אולימפיאדות.

נבחרות השליחים והשליחות בסקי למרחקים זכו שתיהן במדליות כסף. קלאודיה נישטאד זכתה גם במדליית כסף בספרינט, וטוביאס אנגרר זכה גם במדליית ארד במרוץ ל-15 ק"מ. גולשת השלג אמלי קובר זכתה במדליית כסף בסלאלום ענק מקביל.

אולימפיאדת ונקובר (2010)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביאתלטית מגדלנה נוינר, שזכתה בשתי מדליות זהב ומדליית כסף באולימפיאדת ונקובר

באולימפיאדת ונקובר (2010) זכו הגרמנים ב-30 מדליות, מהן 10 מדליות זהב, ודורגו במקום השני בטבלת המדליות, אחרי המארחת, קנדה. בניגוד לעבר, לא היה ענף דומיננטי במיוחד, והמדליות התחלקו על פני עשרה ענפים.

בסקי אלפיני, זכו שתי גולשות גרמניות בשלוש מדליות זהב: מריה ריש זכתה במדליות זהב בסלאלום ובמסלול הסופר משולב, וויקטוריה רבנסבורג זכתה במדליית זהב בסלאלום ענק. הביאתלטיות זכו בחמש מדליות: מגדלנה נוינר זכתה במדליות זהב במרוצים ל-10 ו-12.5 ק"מ, ובמדליית כסף במרוץ ל-7.5 ק"מ, וסימונה האוסוולד זכתה במדליות ארד במרוץ ל-12.5 ק"מ, ועם נבחרת השליחות. בלוז', זכתה טטיאנה היפנר במדליית זהב ונטלי גייזנברגר זכתה במדליית ארד. במקצה היחידים זכו שני גרמנים במקומות הראשונים, פליקס לוך ודוד מלר. פטריק לייטנר ואלכסנדר רש זכו במדליית ארד במקצה הזוגות.

בסקי למרחקים זכו הגרמנים בחמש מדליות, מהן מדליית זהב אחת. אווי זאכנבאכר-שטהלה וקלאודיה נישטאד זכו במדליית זהב במרוץ הספרינט הקבוצתי, וזכו גם במדליית כסף עם נבחרת השליחות. אקסל טייכמן זכה במדליות כסף במרוץ ל-50 ק"מ, במרוץ הספרינט הקבוצתי, יחד עם טים טשארנקה. טוביאס אנגרר זכה במדליית כסף נוספת, במרוץ המרדף ל-30 ק"מ. המחליקות המהירות הגרמניות זכו בארבע מדליות. נבחרת השליחות זכתה במדליית זהב, שטפני בקרט זכתה גם במדליות כסף במרוץ ל-3000 ו-5000 מטר, וג'ני וולף זכתה במדליית כסף במרוץ ל-500 מטר.

במזחלות, שמרו אנדרה לאנגה וקווין קוסקה על תוארם במקצה הזוגות, וסגניהם היו תומאס פלורשיץ וריכרד אדיי. לאנגה וקוסקה זכו גם במדליית כסף בתחרות לרביעיות. שתי גולשות סקלטון זכו במדליות ראשונות בענף זה - קרסטין שימקוביאק זכתה במדליית כסף, ואניה הובר זכתה במדליית ארד. הנבחרת הגרמנית בקפיצות סקי זכתה במדליית כסף, ונבחרת הסקי הנורדי המשולב זכתה במדליית ארד.

אולימפיאדת סוצ'י (2014)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופצת הסקי קרינה פוגט, זוכת מדליית הזהב בסוצ'י

באולימפיאדת סוצ'י (2014) הצטמצמו הישגי המשלחת הגרמנית ל-19 מדליות, מהן 8 מדליות זהב, ההישג הנמוך ביותר מאז איחוד גרמניה. המשלחת דורגה במקום השישי, הנמוך ביותר מזה 82 שנה.

הענף הבולט ביותר היה הלוז', עם 5 מדליות, מהן כל 4 מדליות הזהב האפשריות. במקצה הנשים ניצחה נטלי גיזנברגר, וטטיאנה היפנר זכתה במדליית הכסף. במקצה הגברים ניצח פליקס לוך ובמקצה הזוגות ניצחו טוביאס ונדל וטוביאס ארטל. כל ארבעת זוכי מדליות הזהב שיתפו פעולה בתחרות הקבוצתית, שגם בה זכו במדליית זהב.

בקפיצות סקי זכו נבחרת הגברים וקרינה פוגט במדליות זהב. גולשת הסקי האלפיני מריה הפל-ריש זכתה במדליית זהב במסלול המשולב ובמדליית כסף בסופר G, וויקטוריה רבנסבורג זכתה במדליית ארד בסלאלום ענק. הנבחרת הגרמנית בסקי נורדי משולב זכתה במדליית כסף, ושניים מחבריה זכו גם במדליות אישיות: אריק פרנצל זכה במדליית זהב בגבעה רגילה ופביאן ריסלה זכה במדליית ארד בגבעה גבוהה. הביאתלט אריק לסר זכה בשתי מדליות כסף, במרוץ ל-20 ק"מ, ובמרוץ השליחים. גולשות השלג אנקה קרסטנס ואמלי קובר זכו במדליות הכסף והארד בסלאלום המקביל. המחליקים האמנותיים אליונה סבצ'נקו ורובין שלוקובי זכו במדליית ארד, וכך גם נבחרת השליחות בסקי למרחקים.

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי הקיץ:

אולימפיאדה זהב כסף ארד סה"כ הערות
אולימפיאדת אתונה (1896) 6 5 2 13
אולימפיאדת פריז (1900) 4 2 2 8
אולימפיאדת סנט לואיס (1904) 4 4 5 13
אולימפיאדת לונדון (1908) 3 5 5 13
אולימפיאדת סטוקהולם (1912) 5 13 7 25
אולימפיאדת אמסטרדם (1928) 10 7 14 31
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) 3 12 5 20
אולימפיאדת ברלין (1936) 33 26 30 89
אולימפיאדת הלסינקי (1952) 0 7 17 24 ספורטאים מגרמניה המערבית בלבד
אולימפיאדת ברצלונה (1992) 33 21 28 82
אולימפיאדת אטלנטה (1996) 20 18 27 65
אולימפיאדת סידני (2000) 13 17 26 56
אולימפיאדת אתונה (2004) 13 16 20 49
אולימפיאדת בייג'ינג (2008) 16 10 15 41
אולימפיאדת לונדון (2012) 11 19 14 44
סה"כ 174 182 217 573

משחקי החורף:

אולימפיאדה זהב כסף ארד סה"כ הערות
אולימפיאדת סנט מוריץ (1928) 0 0 1 1
אולימפיאדת לייק פלאסיד (1932) 0 0 2 2
אולימפיאדת גרמיש פרטנקירכן (1936) 3 3 0 6
אולימפיאדת אוסלו (1952) 3 2 2 7 ספורטאים מגרמניה המערבית בלבד
אולימפיאדת אלברוויל (1992) 10 10 6 26
אולימפיאדת לילהאמר (1994) 9 7 8 24
אולימפיאדת נאגנו (1998) 12 9 8 29
אולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002) 12 16 8 36
אולימפיאדת טורינו (2006) 11 12 6 29
אולימפיאדת ונקובר (2010) 10 13 7 30
אולימפיאדת סוצ'י (2014) 8 6 5 19
סה"כ 78 78 53 209

לפי ענף[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשחקי הקיץ:

ענף זהב כסף ארד סה"כ
קיאק קאנו/קיאק 28 16 19 63
רכיבה רכיבה 23 11 12 46
חתירה חתירה 21 13 14 48
אתלטיקה אתלטיקה קלה 16 24 37 77
שחייה שחייה 13 18 28 59
מרוץ אופני כביש אופניים 13 14 15 42
התעמלות התעמלות 12 11 12 35
קליעה קליעה 7 12 10 29
סיף סיף 6 8 11 25
הרמת משקולות הרמת משקולות 6 7 7 20
היאבקות היאבקות 4 11 5 20
איגרוף איגרוף 4 9 9 20
הוקי שדה הוקי שדה 4 2 2 8
שיט שיט 3 4 3 10
ג'ודו ג'ודו 3 2 12 17
קפיצה למים קפיצה למים 2 8 10 20
טניס טניס 2 5 2 9
קרב חמש מודרני קרב חמש מודרני 2 0 1 3
כדורמים כדורמים 1 2 0 3
טריאתלון טריאתלון 1 1 0 2
כדוריד כדוריד 1 1 0 2
טרמפולינה טרמפולינה 1 0 1 2
כדורעף חופים כדורעף חופים 1 0 1 2
טניס שולחן טניס שולחן 0 2 3 5
טאקוונדו טאקוונדו 0 1 1 2
קשתות קשתות 0 1 1 2
ראגבי רוגבי 0 1 0 1
כדורגל כדורגל 0 0 3 3

במשחקי החורף:

ענף זהב כסף ארד סה"כ
ביאתלון ביאתלון 16 20 9 45
לוז' לוז' 15 9 7 31
החלקה מהירה החלקה מהירה 13 15 10 38
סקי אלפיני סקי אלפיני 12 7 7 26
בובסלי מזחלות 10 5 6 21
קפיצות סקי קפיצות סקי 5 3 1 9
החלקה אומנותית החלקה אמנותית 3 2 3 8[3]
סקי למרחקים סקי למרחקים 2 9 4 15
סקי נורדי משולב סקי נורדי משולב 2 4 3 9
סנובורד גלישת שלג 1 3 1 5
סקלטון סקלטון 0 1 1 2
סקי חופשי סקי חופשי 0 1 0 1
הוקי קרח הוקי קרח 0 0 1 1

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתוני המדליות אינם כוללים את הישגי המשלחת הכלל-גרמנית, המשלחת המערב-גרמנית והמשלחת המזרח-גרמנית. המשלחת הכלל-גרמנית צברה, בשלוש האולימפיאדות בהן השתתפה, 118 מדליות (28 מדליות זהב, 54 מדליות כסף ו-36 מדליות ארד). המשלחת המערב-גרמנית צברה, ב-5 האולימפיאדות בהן השתתפה, 204 מדליות (56 מדליות זהב, 67 מדליות כסף ו-81 מדליות ארד), והמשלחת המזרח-גרמנית צברה, ב-5 האולימפיאדות בהן השתתפה, 409 מדליות (153 מדליות זהב, 129 מדליות כסף ו-127 מדליות ארד).
  2. ^ בטרם החלו משחקי החורף, נערכו תחרויות החלקה אמנותית במסגרת משחקי הקיץ
  3. ^ הנתונים כוללים את הישגי המחליקים האמנותיים באולימפיאדת לונדון (1908), שנערכה בטרם הוחל בקיומם של משחקי חורף.