גרמניה המערבית במשחקים האולימפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גרמניה המערבית במשחקים האולימפיים
גרמניהגרמניה
קוד הוועד האולימפי הלאומי FRG
שם הוועד האולימפי הלאומי התאחדות ענפי הספורט האולימפיים הגרמנית
קודי הוועד האולימפי הלאומי בעבר GER ‏(1952, 1972 ו-1976); ALE ‏(1968)
מדליות קיץ
דירוג: 21
זהב
56
כסף
67
ארד
81
סך הכול
204
מדליות חורף
דירוג: 17
זהב
11
כסף
15
ארד
13
סך הכול
39
השתתפות במשחקי הקיץ אפור: לא השתתפה)

1896190019041908191219201924192819321936194819521956196019641968197219761980198419881992199620002004200820122016

השתתפות במשחקי החורף אפור: לא השתתפה)

1924192819321936194819521956196019641968197219761980198419881992199419982002200620102014

גרמניה המערבית השתתפה בכל המשחקים האולימפיים שנערכו בין 1968 ל-1988, למעט אולימפיאדת מוסקבה (1980), אז הצטרפה לחרם שהובילה ארצות הברית על המשחקים, במחאה על הפלישה הסובייטית לאפגניסטן.

עד מלחמת העולם השנייה הייתה גרמניה מאוחדת, ויוצגה בידי משלחת אחת. לאחר חלוקת גרמניה והקמתן של גרמניה המזרחית וגרמניה המערבית ב-1949, סירב הוועד האולימפי הבינלאומי להכיר בוועד האולימפי של גרמניה המזרחית ודרש כי שתי המדינות ייוצגו במשלחת משותפת. גרמניה המזרחית סירבה לכך, ובאולימפיאדת הלסינקי (1952) השתתפה רק גרמניה המערבית, תחת השם "גרמניה". לאחר מכן התרצתה גרמניה המזרחית, ובין 1956 ל-1964 התחרו ספורטאים משתי המדינות במשלחת משותפת, המשלחת הכלל-גרמנית. ב-1965 הוכר הוועד האולימפי של גרמניה המזרחית, ומאולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) התחרו שתי המדינות בנפרד. ב-1990 אוחדה גרמניה, והחל מאולימפיאדת ברצלונה (1992) שוב מיוצגת גרמניה במשלחת אחת.

הספורטאים המערב-גרמנים הגיעו להישגים גבוהים באולימפיאדות בהם השתתפו, ובכולן דורגה גרמניה המערבית בין 8 המדינות הראשונות בטבלת המדליות. בסך הכל צברה גרמניה המערבית 204 מדליות, מהן 56 מדליות זהב, וערב אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) היא מדורגת במקום ה-21 בטבלת המדליות של כל הזמנים. הענפים בהם בלטה במיוחד היו אתלטיקה (43 מדליות, מהן 12 מדליות זהב), רכיבה (25 מדליות, מהן 11 מדליות זהב; הישג המקנה לגרמניה המערבית את המקום השישי בטבלת המדליות של כל הזמנים, אחרי גרמניה המאוחדת, שוודיה, צרפת, ארצות הברית ובריטניה), וסיף (14 מדליות, מהן 7 מדליות זהב).

גם במשחקי החורף השתתפה גרמניה המערבית בין 1968 ל-1988. במשחקים אלה צברה 39 מדליות, מהן 11 מדליות זהב. הענף הבולט ביותר היה סקי אלפיני, עם 9 מדליות, מהן 3 מדליות זהב.

בכל האולימפיאדות בהן השתתפו הן גרמניה המערבית והן גרמניה המזרחית, הגיעה דווקא האחרונה, הקטנה יותר, להישגים גבוהים יותר. מאוחר יותר התברר כי בקרב הספורטאים המזרח-גרמנים נעשה שימוש נרחב ומאורגן בסטרואידים אנאבוליים.

אירוח המשחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמניה המערבית אירחה פעם אחת את המשחקים האולימפיים, באולימפיאדת מינכן (1972). מינכן הועדפה אז על פניהן של מדריד, מונטריאול ודטרויט.

שתי ערים מערב-גרמניות הגישו את מועמדותן לארח את אולימפיאדת החורף, אך לא נבחרו. גרמיש-פרטנקירכן, שאירחה את המשחקים האולימפיים ב-1936, הגישה את מועמדותה לארח את אולימפיאדת החורף של 1960, אך דורגה במקום השלישי, אחרי סקוו ואלי ואינסברוק. ברכטסגדן הגישה את מועמדות לארח את המשחקים של 1992, אך דורגה במקום השביעי והאחרון, אחרי אלברוויל, סופיה, פאלון, לילהאמר, קורטינה ד'אמפצו ואנקורג'.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 1964[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד מלחמת העולם השנייה השתתפה גרמניה ברוב האולימפיאדות שנערכו מאז חידושם של המשחקים האולימפיים באולימפיאדת אתונה (1896), והיא אף אירחה את המשחקים פעם אחת (אולימפיאדת ברלין (1936)). לאחר תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם, היא נותרה שטח כבוש בידי בעלות הברית, ולא השתתפה באולימפיאדת לונדון (1948).

דגל המשלחת הכלל-גרמנית

ב-1949 הוקמה גרמניה המערבית, וחודשים ספורים מאוחר יותר הוקם בה ועד אולימפי. ב-1951 הוקם ועד אולימפי גם בגרמניה המזרחית, אך הוועד האולימפי הבינלאומי לא הכיר בו, ודרש ששתי המדינות ישלחו משלחת אחת לאולימפיאדת הלסינקי. גרמניה המזרחית סירבה, וגרמניה המערבית השתתפה לבדה, תחת השם "גרמניה". נוסף למשלחת המערב-גרמנית, השתתפה באותם משחקים גם משלחת נפרדת מחבל הסאר, שהיה אז חבל אוטונומי בשליטת צרפת.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המשלחת הכלל-גרמנית

באולימפיאדת מלבורן (1956) הסכימה גרמניה המזרחית לשלוח ספורטאים במשלחת משותפת עם גרמניה המערבית - המשלחת הכלל-גרמנית (Gesamtdeutsche Mannschaft). משלחת זו, שלוותה בדגל ובהמנון מיוחדים, זכתה להישגים גבוהים, ובאולימפיאדות רומא (1960) וטוקיו (1964) דורגה במקום הרביעי בטבלת המדליות.

אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968)[עריכת קוד מקור | עריכה]

החותר יוכן מייסנר, שזכה במדליית כסף במקסיקו סיטי

לפני אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) הכיר הוועד האולימפי הבינלאומי בוועד האולימפי של גרמניה המזרחית, ושתי המדינות יוצגו בידי משלחות נפרדות. גרמניה המערבית השיגה 26 מדליות, מהן 5 מזהב, והיא דורגה במקום השמיני בטבלת המדליות. מבחינת מספר המדליות הכולל, דורגה במקום הרביעי.

באתלטיקה זכו המערב-גרמנים ב-8 מדליות. במדליית הזהב היחידה זכתה אינגריד בקר, בקרב חמש. בתחרות המקבילה לגברים, קרב עשר, זכה האנס-יואכים ואלדה במדליית כסף, וקורט בנדלין זכה במדליית ארד. ליזל וסטרמן זכתה במדליית כסף בזריקת דיסקוס, קלאוס שיפרובסקי זכה במדליית כסף בקפיצה במוט, ובמדליית כסף נוספת זכה גרהרד הניגה, בריצת 400 מטר משוכות. הניגה היה שותף גם לזכייתה של נבחרת השליחים המערב-גרמנית במדליית ארד בריצת 400X4 מטר. במדליית ארד נוספת זכה בודו טימלר, בריצת 1500 מטר.

הקיאקיסטיות רוזוויתה אסר ואנמריה צימרמן זכו במדליית זהב במקצה הזוגות ל-500 מטר, רנטה ברוייר זכתה במדליית כסף במקצה היחידות. חותר הקאנו דטלף לווה זכה במדליית כסף במקצה ל-1,000 מטר. נבחרת הדרסאז' המערב גרמנית זכתה במדליית הזהב, ושניים מחבריה זכו גם במדליות אישיות, יוזף נקרמן בכסף וריינר קלימקה בארד. בקפיצות, זכתה הנבחרת המערב-גרמנית במדליית ארד. הקלע ברנד קלינגנר זכה במדליית זהב בירי משלושה מצבים, היינץ מרטך זכה במדליית כסף בירי באקדח, וקונרד וירנהיר זכה במדליית ארד בסקיט. במדליית הזהב החמישית זכתה שמיניית החותרים המערב-גרמנית. חותר נוסף, יוכן מייסנר, זכה במדליית כסף.

שייטי ההולנדי המעופף אולריך ליבור ופטר נאומן זכו במדליית כסף, וכך גם נבחרת רוכבי האופניים במרוץ המרדף הקבוצתי. בשחייה, זכה מיכאל הולטהאוס במדליית ארד במשחה ל-400 מטר מעורב אישי, ונבחרת השליחות ל-100X4 מטר מעורב זכתה אף היא במדליית ארד. במדליות ארד נוספות זכו המתאגרף גינתר מאייר והמתאבק וילפריד דיטריך, לו הייתה זו מדליה אולימפית חמישית בארבע אולימפיאדות. נבחרת ההוקי שדה סיימה במקום הרביעי, לאחר הפסידה בחצי הגמר 1-0 לפקיסטן, ובמשחק על מדליית הארד הפסידה 2-1 לנבחרת הודו.

אולימפיאדת מינכן (1972)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אולימפיאדת מינכן (1972)
ההלך ברנד קנברג, עם מדליית הזהב בה זכה במינכן
השחיין ורנר לאמפה (מימין), יחד עם מארק ספיץ וסטיב גנטר, לאחר חלוקת המדליות במשחה ל-200 מטר חופשי

ב-1972 אירחה גרמניה המערבית את המשחקים האולימפיים, במינכן. 36 שנים לאחר אולימפיאדת ברלין (1936), הזכורה לשמצה בשל התעמולה הנאצית שליוותה אותה, שאפה גרמניה המערבית להראות לעולם את "גרמניה האחרת", והסיסמה שנבחרה למשחקים הייתה "המשחקים השמחים". על אף שאיפה זו, זכורה אולימפיאדה זו בשל טבח הספורטאים, שבו נרצחו 11 ספורטאים ישראלים בידי מחבלים מארגון "ספטמבר השחור".

מבחינה ספורטיבית, הגיעה גרמניה המערבית להישגים נאים. ספורטאיה זכו ב-40 מדליות, מהן 13 מדליות זהב, שהקנו לה את המקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי ברית המועצות, ארצות הברית וגרמניה המזרחית.

האתלטיקה הייתה הענף המצליח ביותר, עם 11 מדליות, מהן 6 מדליות זהב. אולריקה מייפארת בת ה-16 השוותה את שיא העולם בקפיצה לגובה (1.92 מטר), והייתה לאלופה האולימפית הצעירה אי פעם בענף האתלטיקה. היידה רוזנדהל זכתה במדליית זהב בקפיצה לרוחק ובמדליית זהב נוספת עם נבחרת השליחות בריצת 100X4 מטר, וכן זכתה במדליית כסף בקרב חמש. הילדגרד פאלק קבעה שיא אולימפי בריצת 800 מטר (1:58.55 דקות) וזכתה במדליית ארד במרוץ השליחות ל-400X4 מטר. חברתה לנבחרת, ריטה וילדן, זכתה גם במדליית כסף בריצת 400 מטר. אצל הגברים, קבע קלאוס וולפרמן שיא אולימפי חדש בהטלת כידון (90.48 מטר), ברנד קננברג זכה במדליית זהב בהליכה ל-50 ק"מ, האנס באומגרטנר זכה במדליית כסף בקפיצה לרוחק ונבחרת השליחים בריצת 100X4 מטר זכתה במדליית ארד.

ברכיבה, זכתה נבחרת הקפיצות במדליית זהב. נבחרת הדרסאז' זכתה במדליית כסף, ושניים מחבריה זכו גם במדליות אישיות: ליזלוט ליזנהוף זכתה במדליית זהב, והייתה לאישה הראשונה שרושמת הישג זה, בענף שבו מתחרים גברים ונשים יחדיו, ויוזף נקרמן זכה במדליית ארד. נבחרת האיוונטינג זכתה אף היא במדליית ארד. המתאגרף דיטר קוטיש זכה במדליית זהב, ופטר הוסיג זכה במדליית ארד. במרוץ אופני מסלול זכתה נבחרת גרמניה המערבית במדליית הזהב במרוץ המרדף, ובתחרות היחידים זכה האנס לוץ במדליית ארד. בחתירה נרשם מאזן דומה: רביעיית החותרים עם הגאי זכתה במדליית זהב, ורביעיית החותרים ללא הגאי זכתה במדליית ארד. במדליית זהב נוספת זכה הקלע קונרד וירנהיר, בסקיט.

חותרי הקאנו והקיאק זכו בחמש מדליות, אך איש מהם לא זכה במדליית זהב. עיקר ההישגים הגיעו בתחרויות הסלאלום. במקצה הקיאקים לנשים זכתה גיזלה גרוטהאוס במדליית כסף, ומגדלנה וונדרליך זכתה במדליית ארד. במקצה הקאנו ליחידים זכה ריינהולד קאודר במדליית כסף, ובמקצה הקאנו לזוגות זכו וילהלם באואס והאנס-אוטו שומכר במדליית כסף. במים שטוחים, זכה חותר הקאנו דטלף לווה במדליית ארד במקצה ל-1,000 מטר.

בשחייה זכו המערב-גרמנים בארבע מדליות, אך גם כאן, אף אחת מהן לא הייתה מדליית זהב. נבחרת השליחים במשחה ל-200X4 מטר חופשי זכתה במדליית כסף, ואחד החברים בה, ורנר לאמפה, זכה במדליית ארד במשחה ל-200 מטר חופשי. נבחרות השליחות ל-100X4 מטר חופשי ול-100X4 מטר מעורב זכו שתיהן במדליות ארד.

הג'ודוקא קלאוס גלאהן זכה במדליית כסף, ופאול בארת זכה במדליית ארד. בהיאבקות נרשם מאזן דומה: האנס-יורגן פייל זכה במדליית כסף, ואדולף זגר זכה במדליית ארד. מרים המשקולות רודולף מאנג זכה במדליית כסף, ובשיט זכו שייטי ההולנדי המעופף אולריך ליבור ופטר נאומן במדליית ארד, וכך גם שייטי הסטאר וילהלם קוויידה וקרסטן מאייר.

נבחרת ההוקי שדה זכתה במדליית הזהב, לאחר שגברה בחצי הגמר 0-3 על הולנד, ובמשחק הגמר ניצחה 0-1 את האלופה היוצאת, פקיסטן. נבחרת הכדורמים דורגה במקום הרביעי בבית הגמר, אחרי נבחרותיהן של ברית המועצות, הונגריה וארצות הברית. נבחרת הכדורגל סיימה את שלב הבתים במאזן מושלם, אך בבית רבע הגמר סיימה במאזן של תיקו ושני הפסדים, והודחה. נבחרת הכדוריד סיימה במקום השישי.

אולימפיאדת מונטריאול (1976)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרוכב אלווין שוקמהלה, זוכה מדליית הזהב בקפיצות במונטריאול

גם מחוץ לגבולותיה, שמרה גרמניה המערבית על הישגים גבוהים. באולימפיאדת מונטריאול (1976) זכו ספורטאיה ב-39 מדליות, מהן 10 מדליות זהב, ושוב דורגה במקום הרביעי. אחרי ברית המועצות, גרמניה המזרחית וארצות הברית.

באתלטיקה זכו המערב-גרמנים ב-9 מדליות. האתלטית היחידה שזכתה במדליית זהב הייתה אנגרט ריכטר, שניצחה בריצת 100 מטר. ריכטר זכתה גם במדליות כסף בריצת 200 מטר ובריצת 100X4 מטר. חברתה לנבחרת השליחות אינגה הלטן זכתה גם במדליית ארד בריצת 100 מטר. מריון בקר זכתה במדליית כסף בהטלת כידון וגידו קרטשמר זכה במדליית כסף בקרב עשר. פאול-היינץ ולמן זכה במדליית ארד בריצת 1500 מטר, קלאוס-פטר הילדנברנד זכה במדליית ארד בריצת 5000 מטר, ובמדליית ארד נוספת זכו השליחים בריצת 400X4 מטר.

ברכיבה, זכתה נבחרת הדרסאז' במדליית הזהב, ובתחרות היחידים זכה הארי בולדט במדליית כסף וריינר קלימקה במדליית ארד נבחרת הקפיצות זכתה במדליית כסף, ואלווין שוקמהלה זכה גם במדליית זהב. נבחרת האיוונטינג זכתה אף היא במדליית כסף, וקארל שולץ זכה גם במדליית ארד. בסיף, זכתה נבחרת הרומח במדליית זהב ונבחרת הדקר במדליית כסף. סייפי הדקר אלכסנדר פוש והאנס-יורגן הן זכו במדליות הזהב והכסף בתחרויות היחידים. האחים השייטים ירג ואקרט דיש זכו במדליית הזהב בדגם ההולנדי המעופף, ופרנק היבנר והארו בודה זכו במדליית הזהב בדגם 470. שייטי הטורנדו ירג שפנגלר וירג שמאל זכו במדליית ארד. רוכב האופניים גרגור בראון זכה בשתי מדליות זהב, במרוצי המרדף האישי והקבוצתי. הקלע קארלהיינץ סמישק זכה במדליית זהב בירי בשכיבה, אולריך לינד היה סגנו, ואילו ורנר זייבולד זכה במדליית ארד בירי בשלושה מצבים.

החותר פטר-מיכאל קולבה זכה במדליית כסף, ושלושה צוותי חותרים זכו במדליות ארד: הצמד פטר ואן רויה ותומאס שטראוס, הצמד אדית אקבאואר ותיאה איינדר, ורביעיית החותרים עם הגאי. הג'ודוקא גינתר נויירייתר זכה במדליית כסף, והמתאבקים קארל-היינץ הלבינג ואדולף זגר זכו במדליות ארד. עבור זגר, הייתה זו מדליית ארד שנייה ברציפות. השחיין פטר נוקה זכה בשתי מדליות ארד, במשחה ל-100 מטר חופשי ובמשחה השליחים ל-100X4 מטר מעורב. המתעמל אברהארד גינגר זכה במדליית ארד בתרגיל המתח ובמדליית ארד נוספת זכה המתאגרף ריינהרד סקריצק.

נבחרת הגברים בכדוריד סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה 21-18 לנבחרת פולין במשחק על מדליית הארד. נבחרת ההוקי שדה איבדה את תוארה וסיימה במקום החמישי, ונבחרת הכדורמים דורגה במקום השישי.

אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחיין מיכאל גרוס, שזכה ב-6 מדליות אולימפיות בלוס אנג'לס ובסיאול, ובלוס אנג'לס קבע שני שיאי עולם
האתלט הראלד שמיד, שזכה במדליית ארד בריצת 400 מטר משוכות

גרמניה המערבית הצטרפה לחרם האמריקני על אולימפיאדת מוסקבה (1980) ולא נטלה בה חלק.

היא שבה והשתתפה באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984), ובה הגיעה להישגים הגבוהים בתולדותיה: 59 מדליות, מהן 17 מזהב, שהקנו לה את המקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית ורומניה (במספר המדליות הכולל אף עברה את רומניה). עם זאת, להישג זה הגיעה בהיעדרן של מרבית מדינות הגוש המזרחי, ובפרט ברית המועצות וגרמניה המזרחית, שהחרימו את המשחקים. המדליות הושגו ב-17 ענפים שונים.

באתלטיקה, זכו המערב-גרמנים ב-11 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. דיטמר מגנבורג ניצח בקפיצה לגובה, ורולף דנברג ניצח בזריקת דיסקוס. ביידוי פטיש זכה קארל-האנס ריהם במדליית הכסף, וקלאוס פלוגהואס בארד. גם בקרב עשר עמדו שני מערב-גרמנים על הפודיום: יורגן הינגסן זכה בכסף, וזינגפריד ונץ זכה בארד. הראלד שמיד זכה אף הוא במדליית ארד, בריצת 400 מטר משוכות. אולריקה מייפארת זכתה במדליית הזהב בקפיצה לגובה, 12 שנים לאחר שעשתה זאת באולימפיאדת מינכן. קלאודיה לוש זכתה אף היא במדליית זהב, בהדיפת כדור ברזל. זאבינה אוורטס זכתה במדליית ארד בקרב שבע, וגם נבחרת השליחות בריצת 100X4 מטר זכתה במדליית ארד.

גם בשחייה זכו המערב-גרמנים ב-11 מדליות. מיכאל גרוס קבע שני שיאי עולם במשחקים אלה, 1:47.44 דקות ב-200 מטר חופשי ו-53.08 שניות ב-100 מטר פרפר. בנוסף, זכה במדליות כסף במשחה ל-200 מטר פרפר ובמשחה השליחים ל-200X4 מטר חופשי. במשחה השליחים הגיעו המערב-גרמנים 4 מאיות השנייה אחרי המנצחים האמריקנים, והתוצאה שהשיגו הייתה טובה משיא העולם שהיה תקף לפני המשחה. אחד השחיינים שהתחרה לצדו של גרוס במשחה השליחים, תומאס פאהרנר, זכה גם במדליית ארד במשחה ל-200 מטר חופשי. שטפן פפייפר זכה אף הוא במדליית ארד, במשחה ל-1500 מטר חופשי. במשחה השליחות ל-100X4 מטר מעורב זכו המערב-גרמניות במדליית כסף, ובמשחה ל-100X4 מטר חופשי זכו במדליית ארד. קארין זייק, שהשתתפה בשני המשחים, זכתה גם במדליית ארד ב-100 מטר פרפר, ואינה ביירמן, שהשתתפה במשחה המעורב, זכתה במדליית ארד במשחה ל-200 מטר פרפר. שחיינית נוספת, פטרה צינדלר, זכתה במדליית ארד ב-400 מטר מעורב אישי.

נבחרת סייפות הרומח זכתה במדליית זהב, וקורנליה האניש זכתה גם במדליית כסף. סייפי הדקר זכו אף הם במדליית זהב, וסייף הרומח מתיאס בהר זכה בשתי מדליות כסף, אישית וקבוצתית. ברכיבה, זכתה נבחרת הדרסאז' במדליית זהב, וריינר קלימקה זכה גם במדליית זהב אישית. נבחרות האיוונטינג והקפיצות זכו במדליות ארד. שני מרימי משקולות זכו במדליות זהב, קארל-היינץ רדשינסקי ורולף מילזר, ומרים משקולות שלישי, מנפרד נרלינגר, זכה במדליית ארד. רוכב האופניים פרדי שמידטקה זכה במדליית זהב במרוץ נגד השעון. רולף גלץ זכה במדליית כסף במרוץ המרדף האישי ובמדליית ארד במרוץ הקבוצתי, ואווה מסרשמידט זכה במדליית כסף במרוץ הנקודות. במרוץ אופני כביש זכתה זנדרה שומכר במדליית ארד.

המתאבק פסקוואלה פסארלי זכה במדליית זהב, ושניים נוספים זכו במדליות כסף, מרטין קנוספ ומרכוס שרר. רביעיית החותרים המערב-גרמנית זכתה במדליית זהב, פטר-מיכאל קולבה זכה במדליית כסף במקצה היחידים, ואלן בקר ואיריס פלקנר זכו במדליית ארד במקצה הזוגות לנשים. חותר הקאנו אולריך אייקה זכה במדליית זהב במקצה ל-1,000 מטר. הקיאקיסטית ברברה שיטפלץ זכתה במדליית כסף במקצה היחידות ל-500 מטר ובמדליית ארד במקצה הזוגות ל-1,000 מטר, יחד עם יוזפה אידם. בג'ודו, זכה פרנק וינקה במדליית זהב, ובמדליות ארד זכו ארתור שנאבל וגינתר נויירויתר. הקלעית אולריקה הולמר זכתה במדליית כסף בירי בשלושה מצבים, וכך גם שייטי הסטאר יואכים גריזה ומיכאל מרקור. המתעמלת האמנותית רגינה ובר זכתה במדליית ארד, ובמדליית ארד נוספת זכה המתאגרף מנפרד צילונקה.

שתי נבחרות ההוקי שדה זכו במדליות כסף. הגברים גברו בחצי הגמר 0-1 על נבחרת בריטניה, והפסידו בגמר 2-1 לפקיסטן, והנשים דורגו במקום השני בבית בן שש נבחרות, אחרי הולנד. נבחרת הגברים בכדוריד זכתה אף היא במדליית כסף, אחרי הפסד 18-17 ליוגוסלביה במשחק הגמר. הנשים דורגו במקום הרביעי בבית בן שש נבחרות, אחרי נבחרות יוגוסלביה, קוריאה הדרומית וסין. נבחרת הכדורמים זכתה במדליית הארד, לאחר שדורגה שלישית בבית הגמר, אחרי נבחרות יוגוסלביה וארצות הברית. נבחרת הכדורגל הודחה ברבע הגמר לאחר שהפסידה 5-2 ליוגוסלביה. נבחרת הנשים בכדורעף דורגה במקום השישי, ונבחרת הגברים בכדורסל דורגה במקום השמיני.

אולימפיאדת סיאול (1988)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטניסאית שטפי גראף, שזכתה במדליית זהב בסיאול

אולימפיאדת סיאול (1988) הייתה האחרונה בה השתתפה גרמניה המערבית, שכן ב-1990 שבה והתאחדה עם גרמניה המזרחית. הישגיה פחתו לעומת לוס אנג'לס, אך עדיין היו גבוהים: 40 מדליות, מהן 11 מזהב, שהקנו לה את המקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי ברית המועצות, גרמניה המזרחית, ארצות הברית והמארחת דרום קוריאה.

הסייפים זכו ב-7 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. בתחרויות הרומח לנשים, הייתה השליטה המערב-גרמנית מוחלטת: הנבחרת זכתה במדליית זהב, ובתחרויות היחידות דורגו מערב-גרמניות בשלושת המקומות הראשונים: אניה פיכטל, זאבינה באו וציטה-אווה פונקנהאוזר. ארנד שמיט זכה במדליית זהב בדקר ובמדליית כסף עם נבחרת הדקר, ובמדליות כסף נוספות זכו נבחרות הגברים ברומח ובחרב.

כל שלוש נבחרות הרכיבה זכו במדליות זהב. חבר נבחרת הדרסאז' ריינר קימקה השלים בכך מאזן של 8 מדליות אולימפיות, מאז 1964. חברתו לנבחרת, ניקול אופהוף, זכתה גם במדליית זהב אישית, וקרסטן הוק זכה במדליית ארד בתחרות הקפיצות ליחידים. שמיניית החותרים המערב-גרמנית זכתה במדליית זהב, רביעיית החותרים ללא הגאי זכתה במדליית ארד, ופטר-מיכאל קולבה זכה בפעם השלישית, והשנייה ברציפות, במדליית כסף במקצה היחידים. הקלעית סילביה שפרבר זכתה במדליית זהב בירי משלושה מצבים ובמדליית כסף בירי ברובה אוויר. בתחרות הרובה אוויר לגברים זכה יוהאן רידרר במדליית ארד.

בתחרויות השחייה, זכה מיכאל גרוס במדליית הזהב במשחה ל-200 מטר פרפר, עם שיא אולימפי חדש (1:56.94 דקות). הוא גם זכה במדליית ארד עם הנבחרת המערב-גרמנית במשחה השליחים ל-200X4 מטר חופשי. שחיין נוסף, שטפן פפייפר, זכה במדליית כסף במשחה ל-1500 מטר חופשי. הטניסאית שטפי גראף זכתה במדליית זהב, לאחר שגברה במשחק הגמר על הארגנטינאית גבריאלה סבטיני. בטורניר הזוגות זכתה גראף במדליית ארד, יחד עם קלאודיה קוהדה-קילש, לאחר שהפסידו בחצי הגמר לצמד הצ'כוסלובקי יאנה נובוטנה והלנה סוקובה.

באתלטיקה זכו המערב-גרמנים בארבע מדליות, אך לראשונה בהיסטוריה, אף לא במדליית זהב אחת. דיטר באומן זכה במדליית כסף בריצת 5000 מטר, רולף דנברג איבד את תוארו בזריקת דיסקוס וזכה במדליית ארד, קלאודיה צאקייביץ זכתה במדליית ארד בריצת 100 מטר משוכות, ובמדליית ארד נוספת זכו השליחים בריצת 400X4 מטר. במרוץ אופני הכביש זכה ברנד גרנה במדליית הכסף, וכריסטיאן הן זכה בארד. במרוץ המקביל לנשים זכתה יוטה ניהאוס במדליית כסף. רוכב אופניים נוסף, רוברט לכנר, זכה במדליית ארד במרוץ אופני מסלול נגד השעון. הג'ודוקא פרנק וינקה איבד את תוארו מלוס אנג'לס, וזכה במדליית כסף. במדליית כסף נוספת זכה מארק מלינג. מרים המשקולות מנפרד נרלינגר שיפר את הישגו מלוס אנג'לס וזכה במדליית כסף. פטר אימסברגר ומרטין צאווייה זכו במדליות ארד. המתאבק גרהרד הימל זכה במדליית כסף, והמתאגרף ריינר גיס זכה במדליית ארד.

נבחרת הגברים בהוקי שדה שוב זכתה במדליית כסף, לאחר שגברה בחצי הגמר 1-2 על הולנד, והפסידה לבריטניה 3-1 בגמר. נבחרת הנשים סיימה במקום החמישי. נבחרת הכדורגל, בשורותיה שיחק יורגן קלינסמן, זכתה במדליית ארד, לאחר שהפסידה לנבחרת ברזיל 3-2 בבעיטות הכרעה בחצי הגמר, והביסה את איטליה 0-3 במשחק על המקום השלישי. נבחרת הכדורמים סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר 14-10 ליוגוסלביה, ובמשחק על מדליית הארד הפסידה 14-13 לברית המועצות.

באולימפיאדת ברצלונה (1992) שבה והשתתפה גרמניה כמדינה אחת בעלת משלחת אחת.

משחקי החורף[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחליק המהיר ארהרד קלר, שזכה במדליות זהב בגרנובל ובסאפורו
גולש הלוז' גאורג האקל, שזכה במדליית כסף בקלגרי

אולימפיאדת החורף הראשונה אליה שלחה גרמניה המערבית משלחת נפרדת הייתה אולימפיאדת גרנובל (1968). המשלחת צברה 7 מדליות, מהן שתי מדליות זהב, ודורגה במקום השמיני בטבלת המדליות. פרנץ קלר זכה במדליית הזהב בסקי נורדי משולב, והמחליק המהיר ארהרד קלר זכה במדליית זהב במקצה ל-500 מטר. גולשת הלוז' כריסטה שמוק זכתה במדליית כסף, ובמדליית הארד זכתה אנגליקה דינהאופט. במקצה הזוגות זכו וולפגנג וינקל ופריץ נאכמן במדליית ארד. גולשי המזחלות הורסט פלות ופפי באדר זכו במדליית כסף, וצמד המחליקים האמנותיים וולפגנג דאנה ומרגוט גלוקסהובר זכה במדליית ארד.

באולימפיאדת סאפורו (1972) זכו המערב-גרמנים בחמש מדליות, מהן שלוש מדליות זהב, והם דורגו במקום השישי בטבלת המדליות. ארהרד קלר שמר על תוארו בהחלקה מהירה ל-500 מטר, עם שיא אולימפי חדש (39.44 שניות). מוניקה פפלוג קבעה שיא אולימפי במקצה הנשים ל-1,000 מטר (1:31.40 דקות). שני צמדים גרמנים זכו במקומות הראשונים בתחרות המזחלות: וולפגנג צימרר ופטר אוצשניידר זכו בזהב, והורסט פלות ופפי באדר זכו במדליית כסף שנייה ברציפות. צימרר ואוצשניידר זכו גם במדליית ארד במקצה הרביעיות.

באולימפיאדת אינסברוק (1976) עלה מספר המדליות ל-10, מהן שתי מדליות זהב, וגרמניה המערבית דורגה במקום החמישי בטבלת המדליות, אחרי ברית המועצות, גרמניה המזרחית, ארצות הברית ונורווגיה. הספורטאית הבולטת במשלחת הייתה גולשת הסקי האלפיני רוזי מיטרמאייר, שזכתה במדליות זהב בסלאלום ובגלישה במורד, ובמדליית כסף בסלאלום ענק. גולש הלוז' יוזף פנדט זכה במדליית כסף, והאנס ברנדר ובלתזר שווארם רשמו הישג דומה במקצה הזוגות. אליזבת דמלייטנר זכתה במדליית ארד. גולשי המזחלות וולפגנג צימרר ומנפרד שומן זכו במדליית כסף במקצה הזוגות ובמדליית ארד במקצה הרביעיות. אורבן הטיך זכה במדליית כסף בסקי נורדי משולב, ובהוקי קרח זכתה הנבחרת המערב-גרמנית במדליית ארד, לאחר שדורגה אחרי נבחרות ברית המועצות וצ'כוסלובקיה.

אולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) הייתה החלשה בתולדות גרמניה המערבית, עם חמש מדליות, וללא מדליות זהב. בסקי אלפיני, זכתה כריסטה קינסהופר במדליית כסף בסלאלום, ואירנה אפלה זכתה במדליית כסף בסלאלום ענק. דגמר לורץ זכתה במדליית ארד בהחלקה אמנותית, אנטון וינקלר זכה במדליית ארד בלוז', ובמדליית ארד נוספת זכו הביאתלטים במרוץ השליחים ל-7.5X4 ק"מ.

באולימפיאדת סרייבו (1984) זכו המערב-גרמנים ב-4 מדליות, מהן שתי מדליות זהב, ודורגו במקום השמיני בטבלת המדליות. הביאתלט פטר אנגרר זכה במדליית זהב במרוץ ל-20 ק"מ, במדליית כסף במרוץ ל-10 ק"מ ובמדליית ארד במרוץ השליחים ל-7.5X4 ק"מ. במדליית הזהב השנייה זכו גולשי הלוז' האנס שטנגסינגר ופרנץ ואמבאכר. נבחרת ההוקי קרח סיימה במקום החמישי.

באולימפיאדת קלגרי (1988) עלה מספר המדליות ל-8, מהן שתי מדליות זהב, וגרמניה המערבית שוב דורגה במקום השמיני בטבלת המדליות. גולשת הסקי האלפיני מרטינה קיהל זכתה במדליית זהב בגלישה במורד. כריסטה קינסהופר זכתה במדליית כסף בסלאלום ענק ובמדליית ארד בסלאלום. אצל הגברים, זכה פרנק ורנדל במדליית כסף בסלאלום. במדליית הזהב השנייה זכתה הנבחרת המערב-גרמנית בסקי נורדי משולב. נבחרת השליחים בביאתלון זכתה במדליית כסף. גולש הלוז' גאורג האקל זכה במדליית כסף, ובמקצה הזוגות זכו וולפגנג שטאודינגר ותומאס שוואב במדליית ארד. נבחרת ההוקי קרח שוב סיימה במקום החמישי.

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשחקי הקיץ:

אולימפיאדה זהב כסף ארד סה"כ
אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) 5 11 10 26
אולימפיאדת מינכן (1972) 13 11 16 40
אולימפיאדת מונטריאול (1976) 10 12 17 39
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) 17 19 23 59
אולימפיאדת סיאול (1988) 11 14 15 40
סה"כ 56 67 81 204

במשחקי החורף:

אולימפיאדה זהב כסף ארד סה"כ
אולימפיאדת גרנובל (1968) 5 11 10 26
אולימפיאדת סאפורו (1972) 13 11 16 40
אולימפיאדת אינסברוק (1976) 10 12 17 39
אולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) 10 12 17 39
אולימפיאדת סרייבו (1984) 17 19 23 59
אולימפיאדת קלגרי (1988) 11 14 15 40
סה"כ 56 67 81 204

לפי ענף[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשחקי הקיץ:

ענף זהב כסף ארד סה"כ
אתלטיקה אתלטיקה קלה 12 14 17 43
רכיבה רכיבה 11 5 9 25
סיף סיף 7 8 1 16
מרוץ אופני כביש מרוץ אופניים 4 5 5 14
חתירה חתירה 4 4 6 14
קליעה קליעה 4 4 3 11
שחייה שחייה 3 5 14 22
קיאק קאנו/קיאק 2 6 3 11
שיט שיט 2 2 3 7
הרמת משקולות הרמת משקולות 2 2 3 7
היאבקות היאבקות 1 4 4 9
ג'ודו ג'ודו 1 4 3 8
הוקי שדה הוקי שדה 1 3 0 4
איגרוף אגרוף 1 0 5 6
טניס טניס 1 0 1 2
כדוריד כדוריד 0 1 0 1
התעמלות אמנותית התעמלות אמנותית 0 0 1 1
התעמלות התעמלות מכשירים 0 0 1 1
כדורגל כדורגל 0 0 1 1
כדורמים כדורמים 0 0 1 1


במשחקי החורף':

ענף זהב כסף ארד סה"כ
סקי אלפיני סקי אלפיני 3 5 1 9
החלקה מהירה החלקה מהירה 3 0 0 3
סקי נורדי משולב סקי נורדי משולב 2 1 0 3
לוז' לוז' 1 4 5 10
בובסלי מזחלות 1 3 2 6
ביאתלון ביאתלון 1 2 2 5
החלקה אומנותית החלקה אמנותית 0 0 2 2
הוקי קרח הוקי קרח 0 0 1 1

אולימפיאדות החורף[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמניה המערבית הגיעה להישגים נאים גם באולימפיאדות החורף. כבר באולימפיאדת אוסלו (1952) זכתה גרמניה המערבית ב-7 מדליות, מהן 3 מזהב, שהקנו לה את המקום הרביעי בטבלת המדליות. בכל אולימפיאדות החורף בהן השתתפה דורגה לפחות בין שמונה המדינות הראשונות, למעט באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980), שהייתה היחידה בה לא צברה מדליות זהב.

בסך הכל צברה גרמניה המערבית 39 מדליות באולימפיאדות החורף, מהן 11 מדליות זהב. ערב אולימפיאדת ונקובר (2010), מדורגת גרמניה המערבית במקום ה-16 בטבלת המדליות של כל הזמנים. הענפים בהם התבלטה גרמניה המערבית במיוחד היו סקי אלפיני (9 מדליות מהן 3 מזהב) ולוג' (10 מדליות מהן 1 מזהב).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]