אמיר חצרוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אמיר חצרוני (נולד ב-6 בפברואר 1968) הוא חוקר תקשורת ישראלי ופובליציסט אשר זכה לפרסום, בין היתר, בשל סדרה של התבטאויות מעוררות מחלוקת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חצרוני נולד בתל אביב, בן יחיד לסימה (לבית קולקר) ודוד חצרוני (במקור שצגובסקי).[1] את שירותו הצבאי עשה בכתב העת "במחנה גדנ"ע". קיבל תואר ראשון בפסיכולוגיה, בקולנוע ובטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב ב-1993. בשנת 1999 השלים את לימודי הדוקטורט בחוג לתקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים. שימש מרצה לתקשורת במכללה האקדמית עמק יזרעאל בשנים 20002009, ומשנת 2009 באוניברסיטת אריאל, שם כיהן כמרצה. באוגוסט 2014 הוא פוטר, אך הושב לעבודה באוקטובר 2014 בצו בית משפט.[2] לאחר מכן הוצא לחופשה ללא תשלום עד לסיום תהליך פיטוריו ב־30 בספטמבר 2015.

בדצמבר 2013 פרסם בהוצאת ידיעות ספרים רומן בשם "פיצוחים", סיפור התבגרות ריאליסטי על רקע ישראל בשנות השמונים, ובו סממנים אוטוביוגרפיים. הרומן לא זכה להצלחה מסחרית גדולה אך זכה לשבחי הביקורת[3].

חצרוני מתגורר בכרמי יוסף לסירוגין מאז 1998. במאי 2015 עזב את ישראל ועבר להתגורר בקופנהגן שבדנמרק, לאחר מכן עבר לגור בסין,[4] ולאחר מכן שב לביתו בכרמי יוסף. בין 2015-2017 ניהל זוגיות מורכבת ומתוקשרת עם עו"ד שירין נופי, ערבייה ישראלית[5][6].

בשנת 2016 שיחק בסדרת הטלוויזיה המוקומנטרית מאת חנוך דאום "מחשב מסלול מחדש" והחל ללמד באוניברסיטת קוץ' באיסטנבול.[1][7]

בשנת 2017 החל להופיע במופעי סטנד-אפ[8].

מחקרים אקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו הראשונים עסקו בעיקר ביכולתם של פורמטים טלוויזיוניים גלובליים כמו שעשועוני טלוויזיה להתאים את עצמם לתרבות המקומית.[9] ומאוחר יותר התמקד בחקר ההשפעה של תכנים טלוויזיוניים על יחסי מין ואלימות אצל צופיהם. חצרוני אימץ את תפישת ״ההשפעות המוגבלות״ הגורסת כי השפעות המדיום על צרכניו מוגבלות ומטעם זה מתנגד לרגולציה תקשורתית.[10]

מחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דעותיו והתבטאויותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חצרוני פרסם מאמרים בעיתונים שונים וכן מרבה להביע את דעותיו באמצעות חשבון הפייסבוק שלו. בין השאר התבטא בחריפות נגד הבאת ילדים לעולם כשהמצב הכלכלי אינו מאפשר זאת,[11] נגד חוק השבות ולגבי זהותה היהודית של מדינת ישראל, נגד גיוס לצה"ל, בעד גברים המבקשים לייבא נשים מחו"ל[12] ובנוגע לרמתן הנמוכה (לטענתו) של המכללות האקדמיות.[13]

למחרת הבחירות לכנסת העשרים פרסם סטטוס בפייסבוק המאשים את חוק השבות בשלטון הימין: "אם לא היינו פותחים את הרגליים ללא סלקציה לכל מיני יהודים, וספק יהודים, וחצי יהודים ממדינות ליגה ג' [...] בוז'י היה לוקח את הבחירות בהליכה. [...] אמנם בלי עולים, הערבים היו מקבלים יותר מנדטים, אבל עדיף מיעוט גדול של אחמד טיבי על רוב של מירי רגב."[14] בעקבות זאת הוזמן עם אשת התקשורת אמירה בוזגלו לפאנל בתוכנית "יום חדש" - תוכנית הבוקר של שידורי קשת, בערוץ 2. שם אמר שחוק השבות הוא חוק גזעני, ועורר סערה תקשורתית כשבתגובה להאשמתו בידי בוזגלו בהיותו "פאשיסט, גזען, ועלוב נפש", אמר כי: "שום דבר רע לא היה קורה אם ההורים שלך היו נשארים במרוקו, ונרקבים שמה". לאחר שאמרה לו "ההבדל בינך ובין היטלר, אני לא רואה אותו כרגע" ו"מי נתן לך בכלל ללמד באקדמיה", השיב: "אני את הפרופסורה שלי קיבלתי ביושר", "לא למדתי כמוך במכללה ליגה ז". בשלב זה אמר לו מנחה התוכנית, יואב לימור, שמעולם לא התבייש כפי שהתבייש ב"ערימת ההבלים שיוצאת לך מהפה" ושמבחינתו הראיון עמו הסתיים.[15]

ביום ירושלים, ה-17 במאי 2015, פורסם ראיון עם חצרוני, ובו הודיע שבעקבות "הרדיפה של האקדמיה והתקשורת נגדו", בכוונתו לשמש פה למבקשים להחרים את המדינה, ולהכפיש את שמה, בעת שעזב את המדינה לדנמרק.[16]

עימותים עם מוסדות אקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חצרוני תבע את המכללה האקדמית עמק יזרעאל, שביקשה לפטרו, והמקרה הוכרע בפשרה.[17] באפריל 2014 זומן חצרוני לשימוע לפני פיטורים מאוניברסיטת אריאל על רקע התבטאויותיו, אך בית הדין לעבודה פסק כי לא ניתן לפטרו בהליך מנהלי ויש צורך בדיון בוועדת המשמעת של האוניברסיטה.[18]

באוגוסט 2014 קיבל חצרוני הודעת פיטורים מהאוניברסיטה, עליה ערער בפני ועדת ערעורים.[19] האוניברסיטה טענה שהפיטורים הם על רקע של התבטאויות פוגעניות נגד אוכלוסיות רבות וביניהן נשים. לטענת האוניברסיטה על פי דברי חצרוני "הנשים נאבקות נגד ניצול, הטרדה ואונס רק בשל היותן לא אטרקטיביות". יוחס לו הביטוי: "אם הייתי נקלע לשריפה קטלנית והייתי יכול להציל ממוות או חתול או פמיניסטית רדיקלית אקטיביסטית, הייתי מציל את החתול". כמו כן זלזל במקצוע מדעי התקשורת אותו לימד וכינה אותו "מדעי הכלום".[20]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 מורן שריר, החיים והמוות של פרופ' אמיר חצרוני, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2016
  2. ^ אבירם זינו, ‏בית הדין לעבודה ביטל את פיטורי פרופ' אמיר חצרוני, באתר מעריב השבוע, 7 באוקטובר 2014
  3. ^ דוד רוזנטל‏, "פיצוחים" של אמיר חצרוני מתענג על האייטיז בישראל, באתר וואלה! NEWS‏, 17 בדצמבר 2013
    אבישי עברי, ביקורת ספר: אמיר חצרוני, פיצוחים, באתר מידה, 6 בדצמבר, 2013
  4. ^ רועי גולדנברג, ‏תוכנית חדשה: כך מצא את עצמו אמיר חצרוני בכלא, באתר גלובס, 24 בדצמבר 2015
  5. ^ אמיר חצרוני תובע את בת הזוג: "מנוולת ערבייה, אני גבר מוכה", אתר TMI
  6. ^ סרטון מ-2017 בדף הפייסבוק של אמיר חצרוני
  7. ^ הדף של חצרוני באתר הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת קוץ'
  8. ^ ערוץ 10 אורלי וגיא מראיינים את חצרוני על סטנדאפיסטיותו בשנת 2016
  9. ^ The Millionaire Project
  10. ^ http://www.informaworld.com/smpp/content~db=all~content=a922853299~frm=titlelink
  11. ^ אמיר חצרוני, תפסיקו ללדת ילדים עניים, באתר nrg‏, 30 בנובמבר 2009
  12. ^ אמיר חצרוני, כלות להשגה. פמיניסטיות ואלי ישי באותה הסירה, באתר ynet, 24 במרץ 2012
  13. ^ אמיר חצרוני, מי צריך מכללות?, באתר ynet, 17 באוקטובר 2006
  14. ^ השדר הפוגעני בפייסבוק לאחר הבחירות
  15. ^ צפו בפרופ' חצרוני מגורש מערוץ 2 בשל הערה גזענית דוחה, באתר גלובס, 22 במרץ 2015
  16. ^ שירות גלובס, ‏פרופ' חצרוני: "אהיה השגריר הכי טוב של החרם על ישראל", באתר גלובס, 17 במאי 2015
  17. ^ גיא לשם, בית דין לעבודה מנע פיטורי מרצה שביקר את הרמה האקדמית במכללות, באתר TheMarker‏, 21 באוקטובר 2007
  18. ^ ירדן סקופ, חצרוני יעמוד בפני ועדת משמעת ולא יפוטר בניגוד לתקנון הסגל, באתר הארץ, 27 במאי 2014
  19. ^ רויטל בלומנפלד‏, פרופ' חצרוני פוטר מאריאל: "רודפים אותי בשל דעותיי", באתר וואלה! NEWS‏, 28 באוגוסט 2014
  20. ^ חן מענית, ‏אונ' אריאל: פיטורי פרופ' חצרוני - בשל התבטאויות מזלזלות, באתר גלובס, 27 באפריל 2014