אני האגדה
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על |
אני האגדה (רומן)  |
|---|---|
| בימוי |
פרנסס לורנס |
| הופק בידי |
עקיבא גולדסמן דייוויד היימן ג'יימס לסיטר ניל ה. מוריץ טרייסי טורם |
| תסריט | עקיבא גולדסמן ומארק פרוטוסביץ', על פי הרומן "אני אגדה" מאת ריצ'רד מת'סון |
| עריכה |
ויין ואהרמן |
| שחקנים ראשיים |
ויל סמית' אליס בראגה דאש מיהוק סאלי ריצ'רדסון |
| מוזיקה |
ג'יימס ניוטון הווארד |
| צילום |
אנדרו לסני |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה |
האחים וורנר, Original Film, Village Roadshow Pictures, Overbrook Entertainment, Heyday Films |
| חברה מפיצה | האחים וורנר |
| הקרנת בכורה | 14 בדצמבר 2007 |
| משך הקרנה |
100 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט פוסט-אפוקליפטי, סרט ערפדים, סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט פעולה, סרט אימה |
| תקציב | 150 מיליון דולר |
| הכנסות באתר מוג'ו | iamlegend |
| פרסים | פרס סאטורן |
|
iamlegend | |
| דף הסרט ב-IMDb | |
  | |
אני האגדה (באנגלית: I Am Legend) הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 2007 מסוגת מותחן מדע בדיוני ואימה, בבימויו של פרנסיס לורנס ובכיכובו של ויל סמית'. הסרט הוא העיבוד הקולנועי השלישי לרומן של ריצ'רד מתיסון "אני האגדה" משנת 1954, וקדמו לו "האיש האחרון על פני כדור הארץ "משנת 1964 בכיכובו של וינסנט פרייס, ו"איש האומגה" משנת 1971 בכיכובו של צ'רלטון הסטון. הקרנת הבכורה של "אני האגדה" בארצות הברית נערכה ב-11 בדצמבר 2007.
בסרט מגלם סמית' את רוברט נוויל, וירולוג החסין לנגיף מעשה ידי אדם שנועד לרפא סרטן, אך עבר מוטציה וגרם לפריצת מגפה קשה, במנהטן הפוסט-אפוקליפטית של שנת 2012. נוויל מנסה למצוא תרופה לנגיף בעודו מתגונן מפני בני אדם אשר נפגעו ממנו גנטית. משחקו בסרט זיכה את סמית' בפרס סאטורן בקטגוריית השחקן.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2009, נגיף חצבת שהונדס גנטית בידי ד"ר אליס קריפין (אמה תומפסון) במטרה לרפא סרטן, עבר מוטציה וגרם לפריצת מגפה קשה. בדצמבר 2009 הורה נשיא ארצות הברית על הטלת הסגר על האי מנהטן. במהלך המהומות שפרצו עקב כך ניסה הווירולוג הצבאי לויטננט קולונל רוברט נוויל (ויל סמית') לחלץ את אשתו זואי (סאלי ריצ'רדסון) ובתו מארלי (וילו סמית') מן האי, תוך שהוא מתעקש להישאר במקום כדי לנסות למצוא תרופה לנגיף. בסדרת פלאשבקים מתגלה כי נוויל הצליח להעביר את משפחתו למסוק, אך זה התנגש במסוק אחר אשר יצא מכלל שליטה בגלל המהומות.
כשלוש שנים לאחר מכן, בספטמבר 2012, נוויל הוא בן האנוש האחרון בעיר ניו יורק ובין האחרונים בעולם. את שגרת יומו מעביר נוויל בשיטוט ברחבי מנהטן הנטושה עם כלבתו סאם ובציד של עדרי חיות קטנים השועטים ברחובותיה ההרוסים. בעזרת שדר חוזר ברדיו הוא קורא לכל ניצול נוסף אשר אולי יקלע למקום לבוא ולפגוש בו במזח, בו הוא מחכה בשעה קבועה מדי יום. נוויל מתקשה להתמודד עם הבדידות. הוא מדבר אל כלבתו ומתייחס אליה כאל ילדה, רואה סרטי וידאו לפי סדר מחנות השכרה, בה עמל וסידר בובות ראווה כדי ש"יארחו לו לחברה", אליהן הוא אף מדבר ונותן שמות. הוא עובר בית-בית ברחבי העיר, אוסף מצרכים וחושף את חלונות הבית לאור. על ביתו שלו מגן נוויל באדיקות באמצעות לוחות מתכת כבדים למראה אותם הוא מגיף מדי ערב, לקראת שקיעת השמש, בנוסף למנעולים רבים ונשק רב, אותו הוא גם נושא מחוץ למחסה. בעוד שנדמה בתחילה כי מטרת הנשק היא לציד בלבד, הרי שעם הזמן מתגלה שנוויל איננו כה לבד.
במהלך הסרט מתגלה כי הווירוס הקטלני מועבר גם באוויר וגם מדם לדם והרג 90% מאוכלוסיית העולם, וכ-1% בלבד, לרבות נוויל עצמו, היה מחוסן. תשעת האחוזים הנותרים הפכו ליצורים אחרים, המזכירים ערפדים או זומבים. הם גדולים, חזקים ותוקפניים, חסרי שיער, חיוורים ותזזיתיים ובעלי עיניים אדומות. אותם יצורים, המכונים בסרט "ציידי החושך" (Darkseekers), רודפים אחר דם טרי ונפגעים בקלות מאור שמש ומאור אולטרה סגול. נוויל מאמין כי הם פראים שאיבדו כל צלם אנוש וכל אינסטינקט או אינטליגנציה, אך עם הזמן מתברר כי אפשרות זו אינה בהכרח נכונה.
נוויל ממשיך לחקור ולנסות למצוא תרופה לנגיף במעבדה מאובזרת בביתו. הוא תופס עכברים, מדביק אותם בווירוס ואז מנסה עליהם חיסונים שונים אותם הוא ממציא. כאשר אחד מהם מראה סימני החלמה הוא תופס אחת מ"ציידי החושך", לאחר שפיתה אותה בעזרת דם טרי למלכודת, אשר נכרכת על רגליה באמצעות מכונית המשמשת כמשקולת ועוטפת אותה בבד שחור כהגנה מפני השמש. כאשר הוא לוכד את "ציידת החושך" מופתע נוויל לראות "צייד החושך" זכר יוצא אל השמש ושואג לעברו. נוויל מפרש התנהגות זו כאובדן אינסטינקט ההישרדות, אבל המשך ההתרחשויות מעידות על אפשרות אחרת.
נוויל מנסה במעבדתו את אחד מחיסוניו על "ציידת החושך" שלכד אך ללא הועיל. אמנם ניכר שיפור בהתחלה אך נסיגה חלה במהירות והוא חושב שסביר יותר שהחיסון יהרוג אותה. הוא מנסה לקרר את גופהּ לתקופה ארוכה בתקווה שבעזרת הורדת הטמפרטורה החיסון יפעל טוב יותר. למחרת הוא יוצא לסיורו הקבוע עם כלבתו אך מופתע לגלות את אחת מבובות הראווה מספר רחובות הרחק ממיקומה הרגיל. נוויל נתקף בהיסטריה ומאיים על הבובה בנשק, שואג שתגיד לו אם היא אמיתית וזזה בכוחות עצמה. בחמת זעם הוא יורה על הבובה, וכשזו נהרסת כליל הוא מאבד עשתונותיו, חושש שמישהו בוחן אותו ויורה לכל עבר. כאשר הוא דורך על השלולית במרכזה ניצבה הבובה רגלו נכרכת במלכודת דומה לזו שבעזרתה תפס את "ציידת החושך". נוויל נתלה מרגלו באוויר, חוטף מכה בראשו ומתעלף.
הוא מתעורר שעות לאחר מכן, כאשר השמש כבר קרובה לשקיעה ומבין את מצוקתו הרבה. הוא שולף סכין וחותך את החוט שנכרך סביב רגלו, אך כאשר הוא נופל לקרקע הסכין ננעצת ברגלו ופוצעת אותה. נוויל זוחל בחזרה לרכבו יחד עם סאם, אך עם השמש הגוועת מגלה כי אותו "צייד החושך" זכר אשר שאג אליו קודם לכן מחכה לו בבניין צמוד, צופה בו מתוך האפלה. "צייד החושך" משחרר שלושה כלבים הנגועים בנגיף הרודפים אחריו. הם תוקפים את נוויל ואת סאם. נוויל מנסה להתגונן מפניהם, במחיר פציעות קשות. בעוד נוויל היה מחוסן להעברת הנגיף גם מדם לדם, כלבתו סאם הייתה מחוסנת רק מהשפעות הווירוס באוויר, ולאחר שנפצעה מהכלבים הנגועים, הוא מבין שעתה נדבקה בנגיף וממהר למעבדתו, בעודו פצוע, כדי לנסות ולרפאה. החיסון לא מצליח, סאם במהרה הופכת לתוקפנית כלפיו ונוויל נאלץ להרגה, כשהוא חונק אותה במו ידיו, ובוכה באותה עת.
אכול זעם וכאב קובר נוויל את כלבתו ויוצא למשימת התאבדות אל מול "ציידי החושך". הוא מציב בובה במזח בו הוא מחכה וממתין לשקיעה כדי שאלו יבואו בניסיון לתקפו. כשזה קורה מתחיל נוויל לדרוס אותם. אותו צייד החושך זכר מוביל את האחרים במתקפה ושולח אותם בקבוצות. כאשר הם לבסוף מצליחים לשתק את רכבו של נוויל זה ניגש אליו ועומד להורגו, אך אור אולטרה סגול מופיע לפתע ומבריח אותם.
נוויל, הוזה מפציעותיו, מתעורר לאחר מכן בדירתו ורואה לרגע את אשתו ובתו, רק כדי להבין שאלה אישה וילד זרים - אנה ואיתן - אשר הצילו אותו אמש, וכי פציעתו טופלה. אנה, מספרת לו כי שמעה את השדר שלו. נוויל מתקשה להתמודד עם החזרה של בני אנוש לעולם. אנה מזמינה את נוויל שיבוא עמה ועם איתן למושבה של ניצולים בצפון הקר, אשר לפי טענתה הווירוס לא שרד בו, אך נוויל אינו מאמין לה ומראה לה את המטופלת שלו. בלילה תוקפים אותם הציידים בראשות מפקדם לאחר שעקבו אחר אנה בחסות החשיכה. נוויל מפעיל הגנות על הבית כמו פנסי אולטרה סגול ומתקני נפץ במכוניות אך הם ממשיכים להגיע ובסוף חודרים לבית. המפקד של הרודפים תוקף את נוויל אבל זה מצליח לברוח ממנו עם אנה ואיתן למעבדה, בה הם מבחינים כי "ציידת החושך" מחלימה וכי העור שלה מבריא. כאשר מפרידה ביניהם רק זכוכית משוריינת, בעוד "ציידי החושך" מטיחים עצמם בעוצמה כנגד הזכוכית במטרה לשבור אותה, מנסה נוויל לשכנעם שהוא יכול לרפא אותם. המנהיג שלהם מגיע וסודק בנגיחות חוזרות ונשנות את הזכוכית. נוויל שולח את אנה ואיתן להסתתר בכספת המצויה במעבדה, לוקח דגימת דם מ"ציידת החושך" ונותן אותה לאנה. הוא לוקח רימון יד מאחת המגירות, וכשהזכוכית עומדת על סף שבירה מלאה, הוא ומנהיג "ציידי החושך" רצים אחד כנגד השני, הזכוכית מתנפצת והרימון מתפוצץ והורג את הנוכחים בחדר. בסיום הסרט נראים אנה ואיתן כשהם מגיעים למושבת הניצולים בה אנה מוסרת את דגימת הדם המכילה את התרופה לווירוס.
לסרט יצאה גם גרסת במאי ובה סצנת הסיום שונה בתכלית: רוברט נוויל מבחין ברגש אצל מנהיג "ציידי החושך" כשזה מנסה לשחרר את אחת מציידי החושך שרוברט לכד. בנוסף רוברט אינו מתאבד עם רימון יד אלא מתנצל על הניסויים שביצע במטרה למצוא מרפא ובורח עם אנה ואיתן לורמונט אל מושבת הניצולים בצפון.
שחקנים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ויל סמית' - רוברט נוויל
- סאלי ריצ'רדסון - ג'יני נוויל
- וילו סמית' - מארלי נוויל
- אליס בראגה - אנה
- דאש מיהוק - יצור נגוע
- אמה תומפסון - ד"ר אליס קריפין
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אני האגדה
אני האגדה, ברשת החברתית myspace
"אני האגדה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"אני האגדה", באתר נטפליקס
"אני האגדה", באתר AllMovie (באנגלית)
"אני האגדה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "אני האגדה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- "אני האגדה", באתר Metacritic (באנגלית)
- "אני האגדה", באתר TV.com (באנגלית)
- "אני האגדה", באתר אידיבי
- I Am Legend Trailer
- מאחורי הקלעים של הסרט "אני האגדה", אתר Eonline , 26.12.07
| זוכי פרס גפן | ||
|---|---|---|
| ספר המדע הבדיוני המתורגם | תצפית עבר, אורסון סקוט קארד (1999) • חולית: בית אטראידס, בריאן הרברט וקווין אנדרסון (2000) • הצל של אנדר, אורסון סקוט קארד (2001) • פרנהייט 451, ריי ברדבורי (2002) • סולאריס, סטניסלב לם (2003) • ילד מלחמה, קארין לוואצ'י (2004) • קץ הילדות, ארתור סי. קלארק (2005) • סחרור, רוברט צ'ארלס וילסון (2006) • מלחמת האדם הזקן, ג'ון סקאלזי (2007) • אני אגדה, ריצ'רד מתיסון (2008) • בן אלמוות, רוג'ר זילאזני (2009) • כתבי אייזק אסימוב 1, אייזק אסימוב (2010) • משחקי הרעב, סוזן קולינס (2011) • משחקי הרעב - התלקחות, סוזן קולינס (2012) • מגדל הזכוכית, רוברט סילברברג (2013) • האלף בית של השטן, דריל גרגורי (2014) • לבד על מאדים, אנדי ויר (2015) • חולצות אדומות, ג'ון סקאלזי (2016) • הארץ בלהבות והארץ מתעוררת, אורסון סקוט קארד (2017) • מסע אל לב האדמה, ז'ול ורן (2018) • ארטמיס, אנדי ויר (2019) | |
| ספר הפנטסיה המתורגם | חרבות ומעשי שטן, פריץ לייבר (1999) • אבק כוכבים (ספר), ניל גיימן (2000) • שערי אנוביס, טים פאוורס (2001) • סופת החרבות, ג'ורג' ר. ר. מרטין (2002) • אלים אמריקאים, ניל גיימן (2003) • עשן ומראות, ניל גיימן (2004) • השתנות (ספר), קרול ברג (2005) • בני אנאנסי, ניל גיימן (2006) • ג'ונתן סטריינג' ומר נורל, סוזאנה קלארק (2007) • בני החורין הקטנים, טרי פראצ'ט (2008) • כובע מלא שמיים, טרי פראצ'ט (2009) • אומה (ספר), טרי פראצ'ט (2010) • אלבש חצות ליל, טרי פראצ'ט (2011) • בן נפטון, ריק ריירדן (2012) • ריקוד עם דרקונים, ג'ורג' ר. ר. מרטין (2013) • מהומה רבה על לא דוור, טרי פראצ'ט (2014) • אוקיינוס בקצה המשעול, ניל גיימן (2015) • הרוצח של הליצן, רובין הוב (2016) • הארי פוטר והילד המקולל, ג'ק תורן וג'יי קיי רולינג (2017) • המסע של הליצן, רובין הוב (2018) • חוק ומסג, ברנדון סנדרסון (2019) | |
| סיפור המדע הבדיוני או הפנטסיה הקצר הישראלי | אני וסבתא הולכות לקניות, חמוטל לוין (2002) • אניTM, גיא חסון (2003) • ביקורת דרקונים, רמי שלהבת (2004) • הנערה המושלמת, גיא חסון (2005) • קדמת עדן, חגי אברבוך (2006) • במראה, רותם ברוכין (2007) • במקום בו מאבדים ספרים, לילי דאי (2008) • כוכב ציפור האש, יעל מיכאלי (2009) • דוקטור ווטסון ומר הולמס – או הקללה של בית פנינגטון, ורד טוכטרמן (2010) • הגורגונה של הייזנברג, קרן לנדסמן (2011) • ואז היה חורף בעולם, הדס משגב + לבד, בחושך, קרן לנדסמן (2012) • "הפוך, לקחת", רותם ברוכין (2013) • וויסקי בקנקן, רותם ברוכין (2014) • "חמש ארבע שלוש שתיים אחת", הילה בניוביץ'-הופמן (2015) • "רקוויאם למתי", אביאל טוכטרמן (2016) • "אבידות ומציאות", רותם ברוכין (2017) • מכשפה, עדי לויה (2018) • הדרקון האחרון שלי, רותם ברוכין (2019) | |
| ספר המדע הבדיוני או הפנטסיה הישראלי | לפעמים זה אחרת, ורד טוכטרמן (2003) • עולם הסוף, אופיר טושה גפלה (2005) • הלוויתן מבבל, הגר ינאי (2007) • המים שבין העולמות, הגר ינאי (2008) • הידרומניה, אסף גברון (2009) • החמישית של צ'ונג לוי, יואב אבני (2010) • מסופוטמיה: שתיקת הכוכבים, יהודה ישראלי ודוד רווה (2011) • הרצל אמר (ספר), יואב אבני (2012) • שדים ברחוב אגריפס, חגי דגן (2013) • כל סיפור הוא חתול פתאום, גבריאלה אביגור-רותם (2014) • שמיים שבורים, קרן לנדסמן (2015) • אגם הצללים, רוני גלבפיש (2016) • הקבוע היחידי, יואב בלום (2017) • המסע אל לב התהום, הגר ינאי (2018) • לב המעגל, קרן לנדסמן (2019) | |
| תרגום | גילי בר-הלל סמו, על תרגום: הארי פוטר ואוצרות המוות, מאת ג'יי קיי רולינג (2008) | |
| ספר המדע הבדיוני או הפנטסיה המתורגם לילדים ונוער | הארי פוטר ואוצרות המוות, ג'יי קיי רולינג (2008) | |
| ספר הנוער המתורגם הטוב ביותר | משחקי הרעב - עורבני חקיין, סוזן קולינס (2013) • מוריס המדהים ומכרסמיו המלומדים, טרי פראצ'ט (2014) • "עוצמה מעוץ" ו"דורותי והקוסם בארץ עוץ", פרנק באום (2015) • דם האולימפוס, ריק ריירדן (2016) • האורקל הנסתר, ריק ריירדן (2017) • הנבואה האפלה, ריק ריירדן (2018) • ספינת המתים, ריק ריירדן (2019) | |