אני האגדה
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על |
אני האגדה (רומן)  |
|---|---|
| בימוי |
פרנסס לורנס |
| הופק בידי |
עקיבא גולדסמן דייוויד היימן ג'יימס לסיטר ניל ה. מוריץ טרייסי טורם |
| תסריט | עקיבא גולדסמן ומארק פרוטוסביץ', על פי הרומן "אני אגדה" מאת ריצ'רד מת'סון |
| עריכה |
ויין ואהרמן |
| שחקנים ראשיים |
ויל סמית' אליס בראגה דאש מיהוק סאלי ריצ'רדסון |
| מוזיקה |
ג'יימס ניוטון הווארד |
| צילום |
אנדרו לסני |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה |
האחים וורנר, אוברברוק בידור, Village Roadshow Pictures, Original Film, Heyday Films |
| חברה מפיצה | האחים וורנר |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 14 בדצמבר 2007 |
| משך הקרנה |
100 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט פוסט-אפוקליפטי, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט פעולה, סרט דרמה, סרט ערפדים, סרט אימה |
| תקציב | 150 מיליון דולר |
| הכנסות באתר מוג'ו | iamlegend |
| פרסים | פרס סאטורן |
|
iamlegend | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
אני האגדה (באנגלית: I Am Legend) הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 2007 מסוגת מותחן מדע בדיוני ואימה, בבימויו של פרנסיס לורנס ובכיכובו של ויל סמית'. הסרט הוא העיבוד הקולנועי השלישי לרומן של ריצ'רד מתיסון "אני האגדה" משנת 1954, וקדמו לו "האיש האחרון על פני כדור הארץ "משנת 1964 בכיכובו של וינסנט פרייס, ו"איש האומגה" משנת 1971 בכיכובו של צ'רלטון הסטון. הקרנת הבכורה של "אני האגדה" בארצות הברית נערכה ב-11 בדצמבר 2007.
בסרט מגלם סמית' את רוברט נוויל, וירולוג החסין לנגיף מעשה ידי אדם שנועד לרפא סרטן, אך עבר מוטציה וגרם לפריצת מגפה קשה, במנהטן הפוסט-אפוקליפטית של שנת 2012. נוויל מנסה למצוא תרופה לנגיף בעודו מתגונן מפני בני אדם אשר נפגעו ממנו גנטית. משחקו בסרט זיכה את סמית' בפרס סאטורן בקטגוריית השחקן.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2009, נגיף חצבת שהונדס גנטית בידי ד"ר אליס קריפין (אמה תומפסון) במטרה לרפא סרטן, עבר מוטציה וגרם לפריצת מגפה קשה. בדצמבר 2009 הורה נשיא ארצות הברית על הטלת הסגר על האי מנהטן. במהלך המהומות שפרצו עקב כך, ניסה הווירולוג הצבאי לויטננט קולונל רוברט נוויל (ויל סמית') לחלץ את אשתו זואי (סאלי ריצ'רדסון) ובתו מארלי (וילו סמית') מן האי, תוך שהוא מתעקש להישאר כדי לנסות למצוא תרופה לנגיף. בסדרת פלאשבקים מתגלה כי נוויל הצליח להעביר את משפחתו למסוק צבאי, אך ברגע שזה המריא, התנגש בו מסוק אחר אשר יצא מכלל שליטה בגלל המהומות.
כשלוש שנים לאחר מכן, בספטמבר 2012, נוויל הוא בן האנוש האחרון בעיר ניו יורק. את שגרת יומו מעביר נוויל בשיטוט ברחבי מנהטן הנטושה עם כלבתו סמנתה (סאם) ובציד חיות המתרוצצות ברחובות ההרוסים. מדי יום רוברט משדר ברדיו קריאה לכל ניצול לפגוש בו במזח, בו הוא מחכה בשעה קבועה מדי יום, ומוכן לספק מזון ומקלט בטוח. נוויל מתקשה להתמודד עם הבדידות. הוא משוחח עם כלבתו כאילו הייתה ילדה אנושית, צופה בסרטי וידאו לפי סדר מחנות השכרה, בה עמל וסידר בובות ראווה כדי ש"יארחו לו לחברה", ומשוחח עמן כאילו היו בשר ודם. הוא עובר בין הבתים בעיר, אוסף מצרכים וחושף את חלונות הבית לאור. על ביתו שלו מגן נוויל באדיקות. הוא משריין את כל פתחי הבית בלוחות מתכת כבדים, אותם הוא מגיף מדי ערב, לקראת שקיעת השמש, ואוגר בביתו נשק רב.
במהלך הסרט מתגלה כי הווירוס הקטלני מועבר גם באוויר או מדם לדם. והרג 90% מאוכלוסיית העולם. כ-1% בלבד, לרבות נוויל עצמו, היה מחוסן. תשעת האחוזים הנותרים הפכו ליצורים אחרים, תת־אנושיים המזכירים זומבים. הם חזקים ותוקפניים, חסרי שיער, חיוורים ותזזיתיים ובעלי עיניים אדומות. אותם יצורים, המכונים בסרט "האפלים" (Darkseekers), רודפים אחר דם טרי ונפגעים בקלות מאור שמש ומאור אולטרה סגול. נוויל מאמין כי הם פראים שאיבדו כל צלם אנוש, אינטליגנציה ואף אינסטינקטים בסיסיים.
נוויל ממשיך לחקור ולנסות למצוא תרופה לנגיף במעבדה ממוגנת בביתו. הוא מבצע ניסויים על חולדות המודבקות בנגיף כדי לבדוק חיסונים שונים שפיתח. כשאחד מהם מראה סימני החלמה, הוא תופס אחת מ"האפלים", לאחר שפיתה אותה בעזרת דם טרי למלכודת, אשר נכרכת על רגליה באמצעות מכונית המשמשת כמשקולת. כאשר הוא לוכד את "האפלה" מופתע נוויל לראות "אפל" זכר יוצא אל השמש ושואג לעברו. נוויל מפרש התנהגות זו כאובדן אינסטינקט הישרדות בסיסי.
נוויל מנסה במעבדתו את אחד מחיסוניו על "האפלה" שלכד אך ללא הועיל. אמנם ניכר שיפור בהתחלה, אך נסיגה חלה במהירות והוא חושב שסביר יותר שהחיסון יהרוג אותה. הוא מנסה לקרר את גופהּ לתקופה ארוכה בתקווה שבעזרת הורדת הטמפרטורה החיסון יפעל טוב יותר. למחרת הוא יוצא לסיורו הקבוע עם כלבתו, אך מופתע לגלות את אחת מבובות הראווה שבחנות הדיסקים, מספר רחובות הרחק ממיקומה הרגיל. נוויל נתקף בהיסטריה ומאיים על הבובה בנשק, הוא שואג שתגיד לו אם היא אמיתית וזזה בכוחות עצמה. בחמת זעם הוא יורה על הבובה, וכשזו נהרסת כליל הוא מאבד עשתונותיו, חושש שמישהו בוחן אותו ויורה לכל עבר. כאשר הוא דורך על השלולית במרכזה ניצבה הבובה, רגלו נכרכת במלכודת דומה לזו שבעזרתה תפס את "האפלה". נוויל נתלה מרגלו באוויר, חוטף מכה בראשו ומתעלף.
הוא מתעורר שעות לאחר מכן, כשהשמש כבר קרובה לשקיעה, ומבין את הסכנה. הוא שולף סכין וחותך את החבל שנכרך סביב רגלו, אך כשהוא נופל לקרקע הסכין ננעצת ברגלו. נוויל זוחל בחזרה לרכבו יחד עם סאם, אך עם השמש הגוועת מגלה כי אותו "האפל" זכר אשר שאג אליו קודם, מחכה לו בבניין צמוד, צופה בו מתוך האפלה. "האפל" משחרר שלושה כלבים הנגועים בנגיף הרודפים אחריו. הם תוקפים את נוויל ואת סאם. נוויל מנסה להתגונן מפניהם, במחיר פציעות קשות. בעוד נוויל היה מחוסן להעברת הנגיף, כלבתו סאם הייתה מוגנת רק מהשפעות הווירוס באוויר, ולאחר שנפצעה מהכלבים הנגועים, הוא מבין שנדבקה בנגיף. הוא ממהר למעבדתו, בעודו פצוע, כדי לנסות ולרפאה. החיסון לא מצליח, סאם במהרה הופכת לתוקפנית כלפיו ונוויל נאלץ לחנוק אותה במו ידיו כשהוא ממרר בבכי.
אכול זעם וכאב, קובר נוויל את כלבתו ויוצא למשימת התאבדות אל מול "האפלים". הוא מציב בובה במזח בו הוא מחכה וממתין לשקיעה כדי שאלו יבואו בניסיון לתקפו. כשזה קורה מתחיל נוויל לדרוס אותם. אותו "אפל" זכר מוביל את האחרים במתקפה ושולח אותם בקבוצות. כשלבסוף הם מצליחים לשתק את רכבו של נוויל, זה ניגש אליו ועומד להורגו, אך הבזק אור אולטרה סגול מופיע לפתע ומבריח אותם.
נוויל, הוזה מפציעותיו, מתעורר לאחר מכן בדירתו ורואה לרגע את אשתו ובתו, אך מתפכחי ומבין שזו אישה זרה ועמה ילד: אנה ואיתן. הם אלן שהצילו אותו וטיפלו בפציעתו. אנה, מספרת לו כי שמעה את השדר שלו. היא מספרת לו על מושבת ניצולים בוורמונט, אך הוא מסרב להאמין. בלילה תוקפים אותם הציידים בראשות מפקדם לאחר שעקבו אחר אנה בחסות החשיכה בלילה הקודם. נוויל מפעיל את הגנות על הבית, זרקורים עוצמתיים של אולטרה סגול, ובהמשך אף מתקני נפץ במכוניות, אך המוני "אפלים" ממשיכים להגיע. לבסוף הם מצליחים לחדור לביתו, אך נוויל אנה ואיתן מצליחים לברוח למעבדה. שם הם מבחינים כי "נאפלה", ה"אפלה" שלכד, מחלימה. ה"אפלים" מנסים לפרוץ את הזכוכית המשוריינת במעבדה באמצעות הטחת גופם כנגדה. נוול מנסה לשכנעם שהוא יכול לרפא אותם, אך ההתקפות רק מתגברות. נוויל לוקח דגימת דם מ"נאפלה" ונותן אותה לאנה. הוא לוקח רימון יד מאחת המגירות, וכשהזכוכית עומדת על סף שבירה מלאה, הוא ומנהיג "האפלים" רצים אחד כנגד השני, הזכוכית מתנפצת והרימון מתפוצץ והורג את הנוכחים בחדר. בסיום הסרט נראים אנה ואיתן כשהם מגיעים למושבת הניצולים להם אנה מוסרת את דגימת הדם עם התרופה.
בגרסת במאי סצנת הסיום שונה בתכלית. נוויל מבחין ברגש אצל מנהיג "האפלים" כשזה מנסה לשחרר את "נאפלה". בנוסף, רוברט לא מתאבד אלא מתנצל על הניסויים שביצע במטרה למצוא מרפא, ובורח עם אנה ואיתן למושבת הניצולים בוורמונט.
שחקנים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ויל סמית' - רוברט נוויל
- סאלי ריצ'רדסון - ג'יני נוויל
- וילו סמית' - מארלי נוויל
- אליס בראגה - אנה
- דאש מיהוק - יצור נגוע
- אמה תומפסון - ד"ר אליס קריפין
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אני האגדה
"אני האגדה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"אני האגדה", באתר נטפליקס
"אני האגדה", באתר AllMovie (באנגלית)
"אני האגדה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"אני האגדה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "אני האגדה", באתר Metacritic (באנגלית)
- "אני האגדה", באתר אידיבי
"אני האגדה", במסד הנתונים הקולנועיים Kinopoisk.ru (ברוסית)
- I Am Legend Trailer
- מאחורי הקלעים של הסרט "אני האגדה", אתר Eonline , 26.12.07
| זוכי פרס גפן | ||
|---|---|---|
| ספר המדע הבדיוני המתורגם | תצפית עבר, אורסון סקוט קארד (1999) • חולית: בית אטראידס, בריאן הרברט וקווין אנדרסון (2000) • הצל של אנדר, אורסון סקוט קארד (2001) • פרנהייט 451, ריי ברדבורי (2002) • סולאריס, סטניסלב לם (2003) • ילד מלחמה, קארין לוואצ'י (2004) • קץ הילדות, ארתור סי. קלארק (2005) • סחרור, רוברט צ'ארלס וילסון (2006) • מלחמת האדם הזקן, ג'ון סקאלזי (2007) • אני אגדה, ריצ'רד מתיסון (2008) • בן אלמוות, רוג'ר זילאזני (2009) • כתבי אייזק אסימוב 1, אייזק אסימוב (2010) • משחקי הרעב, סוזן קולינס (2011) • משחקי הרעב - התלקחות, סוזן קולינס (2012) • מגדל הזכוכית, רוברט סילברברג (2013) • האלף בית של השטן, דריל גרגורי (2014) • לבד על מאדים, אנדי ויר (2015) • חולצות אדומות, ג'ון סקאלזי (2016) • הארץ בלהבות והארץ מתעוררת, אורסון סקוט קארד (2017) • מסע אל לב האדמה, ז'ול ורן (2018) • ארטמיס, אנדי ויר (2019) • לא הוענק (2020) • בלדה לנחשים וציפורי שיר, סוזן קולינס (2021) • לא הוענק (2022) | |
| ספר הפנטסיה המתורגם | חרבות ומעשי שטן, פריץ לייבר (1999) • אבק כוכבים (ספר), ניל גיימן (2000) • שערי אנוביס, טים פאוורס (2001) • סופת החרבות, ג'ורג' ר. ר. מרטין (2002) • אלים אמריקאים, ניל גיימן (2003) • עשן ומראות, ניל גיימן (2004) • השתנות (ספר), קרול ברג (2005) • בני אנאנסי, ניל גיימן (2006) • ג'ונתן סטריינג' ומר נורל, סוזאנה קלארק (2007) • בני החורין הקטנים, טרי פראצ'ט (2008) • כובע מלא שמיים, טרי פראצ'ט (2009) • אומה (ספר), טרי פראצ'ט (2010) • אלבש חצות ליל, טרי פראצ'ט (2011) • בן נפטון, ריק ריירדן (2012) • ריקוד עם דרקונים, ג'ורג' ר. ר. מרטין (2013) • מהומה רבה על לא דוור, טרי פראצ'ט (2014) • אוקיינוס בקצה המשעול, ניל גיימן (2015) • הרוצח של הליצן, רובין הוב (2016) • הארי פוטר והילד המקולל, ג'ק תורן וג'יי קיי רולינג (2017) • המסע של הליצן, רובין הוב (2018) • חוק ומסג, ברנדון סנדרסון (2019) • חוט של כסף, נעמי נוביק (2020) • עשרת אלפים הדלתות של ג'נוארי, אליקס הארו (2021) • מכשפות מאז ומעולם, אליקס הארו (2022) | |
| סיפור המדע הבדיוני או הפנטסיה הקצר הישראלי | אני וסבתא הולכות לקניות, חמוטל לוין (2002) • אניTM, גיא חסון (2003) • ביקורת דרקונים, רמי שלהבת (2004) • הנערה המושלמת, גיא חסון (2005) • קדמת עדן, חגי אברבוך (2006) • במראה, רותם ברוכין (2007) • במקום בו מאבדים ספרים, לילי דאי (2008) • כוכב ציפור האש, יעל מיכאלי (2009) • דוקטור ווטסון ומר הולמס – או הקללה של בית פנינגטון, ורד טוכטרמן (2010) • הגורגונה של הייזנברג, קרן לנדסמן (2011) • ואז היה חורף בעולם, הדס משגב + לבד, בחושך, קרן לנדסמן (2012) • "הפוך, לקחת", רותם ברוכין (2013) • וויסקי בקנקן, רותם ברוכין (2014) • "חמש ארבע שלוש שתיים אחת", הילה בניוביץ'-הופמן (2015) • "רקוויאם למתי", אביאל טוכטרמן (2016) • "אבידות ומציאות", רותם ברוכין (2017) • מכשפה, עדי לויה (2018) • הדרקון האחרון שלי, רותם ברוכין (2019) • בירה אייסברג כחולה, רותם ברוכין (2020) • לפתוח (או: האור שבחור המנעול), הילה בניוביץ'-הופמן (2021) • אבק, קרן לנדסמן (2022) | |
| ספר המדע הבדיוני או הפנטסיה הישראלי | לפעמים זה אחרת, ורד טוכטרמן (2003) • עולם הסוף, אופיר טושה גפלה (2005) • הלוויתן מבבל, הגר ינאי (2007) • המים שבין העולמות, הגר ינאי (2008) • הידרומניה, אסף גברון (2009) • החמישית של צ'ונג לוי, יואב אבני (2010) • מסופוטמיה: שתיקת הכוכבים, יהודה ישראלי ודוד רווה (2011) • הרצל אמר (ספר), יואב אבני (2012) • שדים ברחוב אגריפס, חגי דגן (2013) • כל סיפור הוא חתול פתאום, גבריאלה אביגור-רותם (2014) • שמיים שבורים, קרן לנדסמן (2015) • אגם הצללים, רוני גלבפיש (2016) • הקבוע היחידי, יואב בלום (2017) • המסע אל לב התהום, הגר ינאי (2018) • לב המעגל, קרן לנדסמן (2019) • להשביע את הדרקון, מאשה צור-גולזמן (2020) • העולם שמתחת לשטיח, לי עברון (2021) • מה שאחרים חושבים בי, יואב בלום (2022) | |
| תרגום | גילי בר-הלל סמו, על תרגום: הארי פוטר ואוצרות המוות, מאת ג'יי קיי רולינג (2008) | |
| ספר המדע הבדיוני או הפנטסיה המתורגם לילדים ונוער | הארי פוטר ואוצרות המוות, ג'יי קיי רולינג (2008) | |
| ספר הנוער המתורגם הטוב ביותר | משחקי הרעב - עורבני חקיין, סוזן קולינס (2013) • מוריס המדהים ומכרסמיו המלומדים, טרי פראצ'ט (2014) • "עוצמה מעוץ" ו"דורותי והקוסם בארץ עוץ", פרנק באום (2015) • דם האולימפוס, ריק ריירדן (2016) • האורקל הנסתר, ריק ריירדן (2017) • הנבואה האפלה, ריק ריירדן (2018) • ספינת המתים, ריק ריירדן (2019) • שירת הקוקייה, פרנסס הרדינג (2020) • ילדי דם ועצם, טומי אדיימי (2021) • קול הצללים, פרנסס הרדינג (2022) | |