ארגנטינה במשחקים האולימפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארגנטינה במשחקים האולימפיים
Flag of Argentina.svg
Argentina football team Olympics 1928.jpg
נבחרת הכדורגל של ארגנטינה באולימפיאדת אמסטרדם (1928)
קוד הוועד האולימפי הלאומי ARG
שם הוועד האולימפי הלאומי הוועד האולימפי הארגנטינאי
מדליות קיץ
דירוג: 39
זהב
18
כסף
24
ארד
28
סך הכול
70
השתתפות במשחקי הקיץ אפור: לא השתתפה)

189619001904190819121920192419281932193619481952195619601964196819721976198019841988199219962000200420082012

השתתפות במשחקי החורף אפור: לא השתתפה)

1924192819321936194819521956196019641968197219761980198419881992199419982002200620102014

ארגנטינה השתתפה לראשונה במשחקים האולימפיים באולימפיאדת אנטוורפן (1920), אף ששני ספורטאים ארגנטינאים נטלו חלק באופן עצמאי באולימפיאדות קודמות. מאז, השתתפה בכל האולימפיאדות, למעט אולימפיאדת מוסקבה (1980), אותה החרימה במחאה על הפלישה הסובייטית לאפגניסטן. בסך הכל, זכו הספורטאים הארגנטינאים ב-70 מדליות, מהן 18 מדליות זהב. נתון זה הציב את ארגנטינה במקום ה-40 בטבלת המדליות של כל הזמנים, ערב אולימפיאדת לונדון (2012). את המספר הרב ביותר של מדליות צברה ארגנטינה בענף האיגרוף.

באולימפיאדות החורף משתתפת ארגנטינה מאז אולימפיאדת סנט מוריץ (1928), אך היא נעדרה מהמשחקים שנערכו ב-1932, 1936 ו-1956. ספורטאים ארגנטינאים מעולם לא זכו במדליות באולימפיאדות החורף.

ארגנטינה לא אירחה מעולם את המשחקים האולימפיים. בואנוס איירס הגישה את מועמדותה לארח את המשחקים שלוש פעמים. ב-1956 הפסידה למלבורן על חודו של קול, ב-1968 דורגה במקום הרביעי לאחר שזכתה בשני קולות בלבד, וב-2004 דורגה במקום החמישי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני ספורטאים ארגנטינאים התחרו באולימפיאדות עוד בטרם החלה ארגנטינה להשתתף במשחקים באופן רשמי. הסייף אדוארדו קמט סיים במקום החמישי באולימפיאדת פריז (1900), ואילו המחליק הורטיו טורומה סיים במקום השביעי באולימפיאדת לונדון (1908) (באותה העת לא נערכו אולימפיאדות חורף).

נבחרת הסייף הארגנטינאית באולימפיאדת אמסטרדם

באולימפיאדה הראשונה בה שלחה ארגנטינה משלחת באופן רשמי, אולימפיאדת אנטוורפן (1920), לא זכו ספורטאיה להישגים משמעותיים, ואולם באולימפיאדת פריז (1924), זכו הספורטאים בשש מדליות, כולל מדליית זהב בפולו.

באולימפיאדת אמסטרדם (1928) הגיעה ארגנטינה להישג השיא שלה (אותו שחזרה מאוחר יותר) - 7 מדליות, מהן 3 מדליות זהב, שתיים באגרוף ואחת בשחייה. השחיין אלברטו סוריז'ה היה לשחיין הראשון מדרום אמריקה שזכה במדליית זהב אולימפית והשחיין היחידי מארגנטינה שזכה עד כה (2012) במדליית זהב אולימפית, לאחר שניצח במשחה ל-400 מטר חופשי בשיא אולימפי חדש של 5:01.6 דקות. נבחרת הכדורגל זכתה במדליית הכסף, לאחר שהפסידה לנבחרת אורוגוואי במשחק חוזר.

בשנת 1932, החליט נשיאה החדש של ארגנטינה, אגוסטין פדרו חוסטו להקטין את התקציב עבור הנבחרת לאולימפיאדת לוס אנג'לס (1932), בגלל קשיים כלכליים שנוצרו בתקופת המשבר הכלכלי העולמי של 1929. המשלחת כללה 32 ספורטאים, שוב ללא ייצוג של נשים. הייתה זו המשלחת השנייה הכי קטנה בהיסטוריה של ארגנטינה במשחקים האולימפיים. במהלך המשחקים, התעורר סכסוך בין הספורטאים הארגנטינאים לרשויות הספורט הארגנטינאי לאחר שלא קיבלו החזר הוצאות על אימון, תחבורה ולינה. סוריז'ה, האלוף האולימפי היוצא, שהיה הספורטאי המוביל במשלחת ודוברם של הספורטאים, לאחר שלא זכה לתשובה חיובית עבור בקשותיו החליט שלא להשתתף במשחה ל-400 מטר חופשי ובאופן רשמי דיווח כי הוא היה חולה. בסופו של דבר זכתה ארגנטינה בארבע מדליות, מהן שלוש מדליות זהב (באגרוף ובאתלטיקה קלה), והיא דורגה במקום ה-11 בטבלת המדליות, דירוג השיא שלה בכל הזמנים.

באולימפיאדת ברלין (1936) זכו הספורטאים הארגנטינאים ב-7 מדליות, מהן שתי מדליות זהב. נבחרת הפולו זכתה בפעם השנייה בתולדותיה במדליית הזהב, ולראשונה זכה חותר ארגנטינאי במדליית ארד.

באולימפיאדת לונדון (1948) שחזרה ארגנטינה את הישג השיא שלה - 7 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. לראשונה זכו ספורטאים ארגנטינאים במדליות בענפי השיט והקליעה. במדליית זהב זכה דלפו קבררה בריצת המרתון לאחר שעקף את אטיין גלי מבלגיה שנכנס ראשון לאצטדיון, אך כבר היה מותש ונפל. אחריו הגיע הבריטי טום ריצ'רדס. בשארית כוחותיו ובעידוד הקהל השלים גלי את המרוץ וסיים במקום השלישי, אך הובהל לבית חולים ולא נשאר לטקס חלוקת המדליות.

באולימפיאדת הלסינקי (1952) פחת מספר המדליות ועמד על חמש, מהן רק מדליית זהב אחת, בחתירה. הייתה זו מדליית הזהב האולימפית האחרונה שהשיגה ארגנטינה ב-52 השנים הבאות. בנוסף, זכה לראשונה באולימפיאדה זו מרים משקולות ארגנטינאי במדליית ארד.

השייט קרלוס אספינולה, שזכה ב-2 מדליות כסף וב-2 מדליות ארד, בין 1996 ל-2008

באולימפיאדות הבאות לא הגיעה ארגנטינה להישגים גבוהים, ובכל המשחקים שנערכו עד אולימפיאדת מינכן (1972) לא זכו ספורטאיה ביותר משתי מדליות. בשתי האולימפיאדות הבאות בהן השתתפה, אולימפיאדת מונטריאול (1976) ואולימפיאדת לוס אנג'לס (1984), ספורטאים ארגנטינאים כלל לא זכו במדליות, ורק באולימפיאדת סיאול (1988) שבה להגיע להישגים - הטניסאית גבריאלה סבטיני זכתה במדליית הכסף, לאחר שהפסידה לשטפי גראף, ונבחרת הכדורעף זכתה במדליית הארד לאחר שגברה על נבחרת ברזיל.

באולימפיאדת ברצלונה (1992) שבה ארגנטינה לדשדש, וזכתה במדליית ארד אחת, בטניס. באותה אולימפיאדה נערכו גם תחרויות ראווה בהוקי גלגיליות (קואד), ובהן זכתה ארגנטינה במדליית הזהב. באולימפיאדת אטלנטה (1996) זכתה נבחרת הכדורגל, שבשורותיה כיכבו שחקנים כרוברטו אז'אלה, הרנן קרספו, דייגו סימאונה ואריאל אורטגה, במדליית הכסף, לראשונה מזה 68 שנים, לאחר שהפסידה במשחק הגמר לנבחרת ניגריה. הישג זה הצטרף למדליית כסף בשיט ולמדליית ארד באגרוף. באולימפיאדת סידני (2000) התבלטה ארגנטינה בענף השיט, כאשר שייט המיסטרל קרלוס אספינולה שחזר את הישגו מאטלנטה וזכה במדליית הכסף, ושייטים נוספים זכו בעוד שתי מדליות ארד. נבחרת הנשים בהוקי שדה זכתה אף היא במדליית כסף, לאחר שהפסידה במשחק הגמר לנבחרת אוסטרליה.

באולימפיאדת אתונה (2004) זכתה ארגנטינה במדליות זהב ראשונות מזה 52 שנים. נבחרת הכדורגל, בשורותיה שיחקו חבייר סביולה, גבריאל היינצה, קרלוס טבס ואחרים זכתה במדליית הזהב, לאחר שגברה במשחק הגמר על נבחרת פרגוואי, מבלי שספגה שער אחד בטורניר כולו. טבס, שכבש שמונה שערים לזכות נבחרתו, היה למלך השערים של הטורניר. גם נבחרת הכדורסל, שבשורותיה שיחקו כוכבי NBA כעמנואל ג'ינובילי וקרלוס דלפינו, זכתה במדליית הזהב, לאחר שהדיחה את נבחרת ארצות הברית בשלב חצי הגמר, וגברה על נבחרת איטליה במשחק הגמר. נבחרת הנשים בהוקי שדה זכתה הפעם במדליית הארד, ו-3 מדליות ארד נוספות הושגו בשחייה, בשיט ובטניס.

באולימפיאדת בייג'ינג (2008) שחזרה ארגנטינה את הישגיה מאתונה - 2 מדליות זהב ו-4 מדליות ארד. נבחרת הכדורגל, בשורותיה שיחקו ליונל מסי וחואן רומן ריקלמה שבה וזכתה במדליית הזהב, לאחר שהדיחה את נבחרת ברזיל בחצי הגמר, וגברה על ניגריה במשחק הגמר. במדליית זהב נוספת זכו רוכבי האופניים ולטר פרס וחואן קורוצ'ט. נבחרת הכדורסל הסתפקה הפעם במדליית הארד, לאחר שבחצי הגמר הפסידה לארצות הברית, ובמשחק על המקום השלישי גברה על נבחרת ליטא. נבחרת הנשים בהוקי שדה זכתה אף היא במדליית ארד בפעם השלישית ברציפות, ומדליות ארד נוספות הושגו בשיט ובג'ודו.

אולימפיאדת לונדון (2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחם הטאקוונדו סבסטיאן קריסמניץ' עם מדליית הזהב בה זכה בלונדון

אולימפיאדת לונדון (2012) נערכה על רקע המתיחות המתחדשת בין ארגנטינה לבריטניה בסוגיית הריבונות באיי פוקלנד. הרשויות בארגנטינה ניצלו את המתיחות כדי לקדם את רגשי הפטריוטיות ואת התמיכה בנבחרת, והפיקו סרטון בו נראה קפטן נבחרת ההוקי של ארגנטינה, פרננדו זילברברג, כשהוא רץ ברחובות בירת איי פוקלנד, פורט סטנלי. את הסרטון חתמה הסיסמה "כדי להתחרות על אדמה אנגלית, אנחנו מתאמנים על אדמה ארגנטינאית"‏[1]. בריטניה, מצדה, העלתה חשש שהספורטאים הארגנטינאים תנצל את המשחקים למחאה נגדה‏[2]. בסופו של דבר לא נרשמו תקריות חריגות בהקשר זה במהלך המשחקים.

במשחקים עצמם זכו הארגנטינאים בארבע מדליות, אך רק אחת מהן הייתה מדליית זהב, בה זכה לוחם הטאקוונדו סבסטיאן קריסמניץ'. נבחרת הנשים בהוקי שדה שיפרה את הישגה מהמשחקים הקודמים, וזכתה במדליית הכסף, לאחר שגברה בחצי הגמר על בריטניה והפסידה במשחק הגמר להולנד. הטניסאי חואן מרטין דל פוטרו זכה במדליית ארד, לאחר שגבר על המדורג שני בעולם, הסרבי נובאק ג'וקוביץ'. בשלב חצי הגמר הפסיד דל פוטרו למדורג ראשון רוג'ר פדרר, במשחק שנמשך 4 שעות ו-26 דקות, המשחק הארוך בתולדות המשחקים האולימפיים. במדליית ארד נוספת זכו שייטי ה-470 לוקאס קלאברסה וחואן דה לה פואנטה. נבחרת הכדורסל שוב הפסידה לארצות הברית בחצי הגמר, וסיימה במקום הרביעי לאחר שהפסידה גם לנבחרת רוסיה. שחקן הנבחרת לואיס סקולה קלע בממוצע 20.2 נקודת במשחק, ועמנואל ג'ינובילי קלע 20 נקודות בממוצע. השניים דורגו במקומות השלישי והרביעי בטבלת הקלעים של המשחקים. פאבלו פריג'יוני מסר 6 אסיסטים בממוצע למשחק, ודורג שני בקטגוריה זו.

ספורטאים ארגנטינאים נוספים שבלטו בלונדון כללו את החותרים כריסטיאן רוסו ואריאל סוארס (מקום רביעי), חותרי הקיאק מיגל קוראה ורובן רסולה (מקום חמישי במקצה ל-200 מטרים), הג'ודוקא פאולה פרטו (מקום חמישי), האתלט חרמן לאורו (מקום שישי בהדיפת כדור ברזל) והמתעמל פדריקו מולינרי (מקום שמיני בתרגיל הטבעות. נבחרת הכדורעף הודחה בשלב רבע הגמר, לאחר שהפסידה לנבחרת ברזיל.

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחיין אלברטו סוריז'ה, שזכה במדליית הזהב במשחה ל-400 מטר חופשי באולימפיאדת אמסטרדם
רוכבי האופניים ולטר פרס וחואן קורוצ'ט שזכו במדליית זהב באולימפיאדת בייג'ינג

לפי אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת הפולו של ארגנטינה באולימפיאדת פריז (1924), שזכתה במדליית הזהב הראשונה בתולדות המדינה
לוסיאנה איימאר, קפטנית נבחרת ארגנטינה בהוקי שדה שזכתה במדליית כסף באולימפיאדת לונדון
הטניסאי חואן מרטין דל פוטרו, זוכה מדליית הארד באולימפיאדת לונדון
אולימפיאדה זהב כסף ארד סה"כ
אולימפיאדת פריז (1900) 0 0 0 0
אולימפיאדת לונדון (1908) 0 0 0 0
אולימפיאדת אנטוורפן (1920) 0 0 0 0
אולימפיאדת פריז (1924) 1 3 2 6
אולימפיאדת אמסטרדם (1928) 3 3 1 7
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) 3 1 0 4
אולימפיאדת ברלין (1936) 2 2 3 7
אולימפיאדת לונדון (1948) 3 3 1 7
אולימפיאדת הלסינקי (1952) 1 2 2 5
אולימפיאדת מלבורן (1956) 0 1 1 2
אולימפיאדת רומא (1960) 0 1 1 2
אולימפיאדת טוקיו (1964) 0 1 0 1
אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) 0 0 2 2
אולימפיאדת מינכן (1972) 0 1 0 1
אולימפיאדת מונטריאול (1976) 0 0 0 0
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) 0 0 0 0
אולימפיאדת סיאול (1988) 0 1 1 2
אולימפיאדת ברצלונה (1992) 0 0 1 1
אולימפיאדת אטלנטה (1996) 0 2 1 3
אולימפיאדת סידני (2000) 0 2 2 4
אולימפיאדת אתונה (2004) 2 0 4 6
אולימפיאדת בייג'ינג (2008) 2 0 4 6
אולימפיאדת לונדון (2012) 1 1 2 4
סה"כ 18 24 28 70

לפי ענף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף זהב כסף ארד סה"כ
איגרוף אגרוף 7 7 10 24
אתלטיקה אתלטיקה קלה 2 3 0 5
כדורגל כדורגל 2 2 0 4
פולו פולו 2 0 0 2
חתירה חתירה 1 1 2 4
שחייה שחייה 1 1 1 3
כדורסל כדורסל 1 0 1 2
Cycling (road) pictogram.svg
אופניים 1 0 0 1
טאקוונדו טאקוונדו 1 0 0 1
שיט שיט 0 4 5 9
הוקי שדה הוקי שדה 0 2 2 4
טניס טניס 0 1 3 4
הרמת משקולות הרמת משקולות 0 1 1 2
רכיבה רכיבה 0 1 0 1
קליעה קליעה 0 1 0 1
סיף סייף 0 0 1 1
ג'ודו ג'ודו 0 0 1 1
כדורעף כדורעף 0 0 1 1

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


מדינות אמריקה במשחקים האולימפיים

אורוגוואיאל סלוודוראנטיגואה וברבודהאקוודורארגנטינהארצות הבריתבהאמהבוליביהבליזברבדוסברזילגואטמלהגיאנהג'מייקהגרנדהדומיניקההאיטיהונדורסונצואלהטרינידד וטובגומקסיקוניקרגואהסורינאםסנט וינסנט והגרנדיניםסנט לוסיהסנט קיטס ונוויספנמהפרגוואיפרוצ'ילהקובהקולומביהקוסטה ריקהקנדההרפובליקה הדומיניקנית

משלחות מטעם טריטוריות שאינן עצמאיות: איי הבתולה האמריקאייםאיי הבתולה הבריטייםאיי קיימןארובהברמודהפוארטו ריקו

משתתפות בעבר: איי הודו המערביתהאנטילים ההולנדיים
אמריקה