יחסי בוליביה–ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי בוליביה–ישראל
בוליביהבוליביה ישראלישראל

לחצו כדי להקטין חזרה

רוסיהיפןקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתמונגוליההרפובליקה העממית של סיןטאיוואןהפיליפיניםמלזיהאינדונזיהפפואה גינאה החדשהאוסטרליהניו זילנדאיי שלמהקלדוניה החדשהפיג'יוייטנאםלאוסקמבודיהתאילנדמיאנמרבנגלדשבהוטןנפאלהודוסרי לנקהפקיסטןאפגניסטןאיראןקזחסטןאוזבקיסטןטורקמניסטןקירגיזסטןטג'יקיסטןעומאןתימןערב הסעודיתאיחוד האמירויות הערביותקטרבחרייןכוויתעיראקירדןסוריהישראללבנוןקפריסיןאזרבייג'ןארמניהגאורגיהטורקיהמצריםלובתוניסיהאלג'יריהמרוקוסהרה המערביתמאוריטניהמאליניז'רצ'אדסודאןדרום סודאןאריתריאהג'יבוטיאתיופיהסומליהקניהאוגנדההרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה המרכז-אפריקאיתקמרוןניגריהבניןטוגוגאנהבורקינה פאסוחוף השנהבליביריהסיירה לאוןגינאהסנגלגמביהכף ורדהגינאה המשווניתגבוןהרפובליקה של קונגוטנזניהבורונדירואנדהאנגולהזמביהמלאווימוזמביקמדגסקרזימבבואהבוטסואנהנמיביהאסוואטינידרום אפריקהלסוטומאוריציוספינלנדשוודיהנורווגיהנורווגיהדנמרקהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתאירלנדפורטוגלספרדצרפתצרפתאיטליהאיטליהאיטליהמלטהשווייץבלגיההולנדגרמניהפוליןבלארוסליטאלטביהאסטוניהאוקראינהמולדובהרומניהבולגריהיווןאלבניהמקדוניה הצפוניתסרביהמוטנגרובוסניה והרצגובינהקרואטיהסלובניהאוסטריהצ'כיהסלובקיההונגריהאיסלנדגרינלנדקנדהארצות הבריתארצות הבריתמקסיקוקובההקריבייםבליזגואטמלההונדורסאל סלוודורניקרגואהקוסטה ריקהפנמהקולומביהונצואלהגיאנהסורינאםגיאנה הצרפתיתברזילאורוגוואיאקוודורפרובוליביהפרגוואיארגנטינהצ'ילהאיי פוקלנדBolivia Israel Locator.svg
אודות התמונה
בוליביה ישראל
שטחקילומטר רבוע)
1,083,300 22,072
אוכלוסייה
11,673,021 9,210,100
תמ"ג (במיליוני דולרים)
83,720 317,100
תמ"ג לנפש (בדולרים)
7,172 34,430
משטר
רפובליקה דמוקרטיה פרלמנטרית
ד"ר אודיפ סוארס מוראלס מציג את כתב האמנתו בפני נשיא מדינת ישראל זלמן שזר כשגריר הבוליביאני החדש במשכן הנשיא, 29 ביוני 1967

בין המדינה הרב-לאומית של בוליביה למדינת ישראל מתקיימים יחסים דיפלומטיים לאחר חידוש היחסים בסוף 2019[1], זאת לאחר שבוליביה ניתקה את קשריה עם ישראל בשנת 2009 בעקבות מבצע עופרת יצוקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת בוליביה הכירה רשמית במדינת ישראל בפברואר 1949[2] והיחסים נכונו רשמית ב-1950. הביקור הרשמי הראשון מטעם אחת משתי המדינות היה של שר הכספים הבוליביאני קואדרו סאנצ'ו שהגיע לארץ יחד עם נגיד הבנק המרכזי של בוליביה פאז אנטזאנה מאיסטנבול בהזמנת ממשלת ישראל[3]. ב-1957 החליטה בוליביה להאמין את וולטר גוואיה-ארסה, שגרירה בפריז לציר בישראל[4]. ב-29 בנובמבר באותה השנה הגיש גוואיה-ארסה את כתב האמנתו לנשיא מדינת ישראל יצחק בן-צבי, ובכך ישראל ובוליביה מיסדו את היחסים הדיפלומטיים ביניהן[5].

בתקופת הדיקטטורות הצבאיות (1982-1964) התקיימו קשרים הדוקים בין בוליביה לישראל. ישראל מכרה לבוליביה רובי עוזי, תחמושת ומטוסים, ובתמורה תמכה בוליביה בישראל בזירה הבינלאומית[6][7]. באוגוסט 1964 ביקר בישראל מפקד הכוחות המזוינים של בוליביה, גנרל דון אלפרדו אזבגדו-קנדיד יחד עם מספר אנשי צבא בוליביאנים אחרים[8]. ב-1972 נחתם הסכם בין שתי המדינות שהותיר לישראלים להיכנס לבוליביה ללא אשרת שהייה[9].

למדינת ישראל ולבוליביה היו יחסים דיפלומטיים מלאים, אולם בעקבות מבצע עופרת יצוקה החליטה בוליביה לנתקם. נשיא בוליביה אוו מוראלס, ממפלגת השמאל הסוציאליסטית, מסר "בעקבות הפגיעה החמורה בחיי אדם, החליטה בוליביה לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל". מוראלס נחשב כבן ברית של נשיא ונצואלה לשעבר, הוגו צ'אווס שגם החליט לנתק את יחסיה הדיפלומטים עם ישראל בעקבות המבצע[10]. ב-2010 הייצוא הישראלי לבוליביה עמד על כ-6 מיליון דולר, והיבוא מבוליביה לישראל - כ-3 מיליון דולר[11].

ביולי 2014 הכריז אוו מוראלס נשיא בוליביה על ישראל כ"מדינת טרור" בעקבות פעילות צה"ל במבצע צוק איתן. עקב ההחלטה בוטל הפטור מוויזה שהיה נהוג בין המדינות, מאז הסכם שנחתם ביניהן ב-1972[12].

ב-28 בנובמבר 2019 הודיעה שרת החוץ של בוליביה קארן לונגאריק, על כוונת המדינה לחדש את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל[13]. צעד זה הגיע לאחר התפטרותו של הנשיא אוו מוראלס, שהפגין עמדות פרו-איראניות ואנטי-אמריקאיות ובכלל זה התנכרות מהעולם המערבי. כמו כן הוחלט על חידוש הפטור מוויזה לישראלים המטיילים בבוליביה.[14]

ב-4 בפברואר 2020 נפגשה משלחת מטעם משרד החוץ עם נשיאת בוליביה ז'אנין אנייס ושרת החוץ קארן לונגאריק בלה פאס.[15]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ החדשות - אחרי 11 שנים: בוליביה מחדשת את היחסים עם ישראל, mako, ‏28 בנובמבר 2019
  2. ^ בוליביה הכירה בישראל, דבר, 24 בפברואר 1949
  3. ^ הגיע שר הכספים של בוליביה, חרות, 21 בספטמבר 1955
  4. ^ בא צירה הראשון של בוליביה בישראל, דבר, 26 בנובמבר 1957
  5. ^ צירה של בוליביה הגיש כתב האמנתו לנשיא המרינה, דבר, 29 בנובמבר 1957
  6. ^ העצרת גינתה מדיניות ישראל בשטחים, דבר, 14 בדצמבר 1969
  7. ^ ב-104 קולות נגד 4 החליטה העצרת להזמין נציג אש"ף, דבר, 15 באוקטובר 1974
  8. ^ הגיע רמטכ"ל בוליביה, דבר, 17 באוגוסט 1964
  9. ^ בוליביה הכריזה על ישראל כמדינת טרור (באנגלית)
  10. ^ סוכנויות הידיעות, גם בוליביה מנתקת את היחסים עם ישראל, באתר nrg‏, 14 בינואר 2009
  11. ^ סקירה כלכלית ישראל – בוליביה, לשכת המסחר תל אביב והמרכז (ארכיון)
  12. ^ ynet, נשיא בוליביה: ישראל היא מדינת טרור, באתר ynet, 30 ביולי 2014
  13. ^ טל שלו‏, לאחר יותר מעשור: בוליביה הודיעה על חידוש היחסים עם ישראל, באתר וואלה! NEWS‏, 28 בנובמבר 2019
  14. ^ Bolivia elimina visado para ciudadanos de Estados Unidos e Israel para promover el turismo - La Razón, www.la-razon.com (ארכיון)
  15. ^ ניצן קידר, ישראל מהדקת יחסים עם בוליביה - חדשות מדיניות ופוליטיקה, ערוץ 7, ‏4 בפברואר 2020