הרברט קרמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הרברט קרמר (בשנת 2008)

הרברט קרמרגרמנית: Herbert Krömer; נולד ב-25 באוגוסט 1928) הוא פרופסור לפיזיקה ומחשוב קוונטי באוניברסיטאות קולורדו UT דאלאס וUCSB. חקר את אפקט האלקטרונים החמים, התעסק ופיתח את הטרנזיסטור HBT ופיתח את העיקרון שלפיו עובדים דיאודים לייזריים, שמאוחר יותר שימשו בקוראי דיסקים וכו'.

קרמר היה חתן פרס נובל לפיזיקה בשנת 2000 יחד עם ז'ורס אלפרוב על פיתוח טרנזיסטורים העובדים על מוליכים למחצה המשמשים במחשבים ואופטו אלקטרוניקה. במקביל ג'ק קילבי גם קיבל פרס נובל לפיזיקה.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרברט נולד בויימאר, גרמניה, הוא נולד למשפחה בורגנית, ולא היה ספק שהוריו ניסו לתת לו את החינוך והידע הטוב ביותר. אמו, במיוחד, עודדה אותו להיות הטוב ביותר בבית ספרו בלימודים, ללמוד בסדר אף פעם לא היה מספיק. לפי קרמר, הוא עבר דרך 12 שנות לימודיו ללא קשיים כמעט.[2]

תקופת האוניברסיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיים את הגמנסיה בשנת 1947

הוא הגיע לאוניברסיטת גטינגן (בהמלצת אחד הפרופסורים בג'נה)ואחרי כמה סמסטרים של השתתפות בתוכנית כלשהי, הוא נרשם לדיפלומה תאורטית אצל פרופסור סאוטר.

במהלך הלימודים אצל סאוטר קרמר נתקל בנושא שקוראים לו הטרוג'נקציה, חצאי מוליכים, נושא שנכנס עמוק לתוכו בזמן לימודיו כי הוא עוד הרבה פעמים השתמש בו בפטנטים שרשם ובדברים נוספים אחרים.

יום אחד פנה סאוטר אל קרמר, ואמר לו שהגיע הזמן לדוקטורט, קרמר הסכים עמו ועשה דוקטורט בנושא שאנו מכנים קיום אפקט האלקטרונים החמים בשכבת טעינת החלל של הטרנזיסטור, ובזכות שיטת לימודו המהירה של סאוטר, קרמר יצא עם דוקטוראט עוד לפני שמלא לו 24 שנה.[2]

תקופת העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוק העבודה של פיזיקה תאורטית באותן שנים לא היה מפותח,לא היה ביקוש רב ורבים חיפשו את התפקיד. קרמר במזל רב הצליח למצוא משרה ברשת התקשורת הגרמנית.

זמן מה לאחר הצטרפותו למעבדות  RCA (Radio Corporation of America - "תאגיד הרדיו של אמריקה") בפרינסטון ב-1954 קרמר חזר להטרוג'נקציה (המגע בין חצאי מוליכים) .התרומה העיקרית של קרמר לשדה, היו שני מסמכים תאורטיים ופיתוח הHBT, אחד מהמסמכים בביקורת הRCA ובו למעשה פירט באופן ברור את המושג של שדות חשמליים למחצה וחישב את עקרון העיצוב הבסיסי לכל הטרנזיסטורים.

השלב האחרון של עבודתו ב RCA היה כאשר היה בהרצאתו של אחד מחבריו, והרצה על ליזר מסוג חדש, חברו הציג בעיה אחת שהייתה בלייזר וקרמר מיד מצא לבעיה פתרון, כאשר לא נענה הוא רשם על כך פטנט.

למרות כתיבת הפטנט קרמר סירב למשאבים כדי לעבוד על הלייזר החדש בטענה שלא יהיו ישומים לכך. בצירוף מקרים, אפקט הגאן בדיוק התגלה, ויש לאפקט השפעות על ההתנגדות הנגטיבית של האלקטרונים החמים. וכך יצא שקרמר עבד על אפקט הגאן במשך עשר השנים הבאות, ולא השתתף במימוש הטכנולוגי של הלייזר.

קרמר עזב את וריאן בשנת 1966 ובשנת 1968 הצטרף לאוניברסיטת קולורדו. זה הרגע שבו קרמר חזר לטרנזיסטורים, ובתחילת שנות ה-70 התמודד עם תיאורית הקיזוז של הלהקה יחד עם הסטודנט שלו ביל פרסבלי, עכשיו כבר בUT דאלאס, הם היו ראשונים שעבדו על תיאורית קיזוז הלהקה. זמן קצר לאחר מכן, עכשיו כבר בUCSB, קרמר פיתח שיטה כדי לקבוע להקה ניסיונית על ידי פרופיל קיבול- מתח באמצעות הטרו-ממשק.

בסוף שנות השבעים קרמר חזר למכשיר שממנו התחיל הHBT, ההתפתחויות הטכנולוגיה שאיפשרו את לייזר הDH הציעו הבטחה גדולה גדולה גם לHBT, וקרמר הפך לחסיד נלהב של פיתוח המכשיר.[2]

פרס נובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרמר, חתן פרס נובל לפיזיקה, יחד עם ז'רוס א. אלפרדוב, בשנת 2000 קיבל את הפרס על פיתוח טרנזיסטורים העובדים על מוליכים למחצה ועקרונות הנקראים "heterostructure" המשמשים במחשבים ואופטו אלקטרוניקה. כיום, המצאה זו משמשת את הטכנולוגיות של הטלפונים הסלולריים וקשר לוויני, בדיאודות לייזרים, בעזרת ההמצאה הזאת גם מעבירים מידע ברשתות טלפון ואינטרנט, מחשבים קוראי דיסקים וכו'…

במקביל ג'ק ס. קילבי קיבל פרס נובל לפיזיקה על פיתוח המעגל המשולב.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרברט קרמר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]