קרלו רוביה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרלו רוביה
Carlo Rubbia
Carlo Rubbia 2012.jpg
לידה 31 במרץ 1934 (בן 85)
גוריציה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (22 בנובמבר 1984)
  • פרס נובל לפיזיקה (1984)
  • קצין בלגיון הכבוד (1989)
  • מדליית דיראק (1989)
  • הרצאת בייקר (1985, 1985)
  • honorary doctor of the China University of Mining and Technology (2011)
  • חבר זר של החברה המלכותית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קרלו רוביהאנגלית: Carlo Rubbia; נולד ב-31 במרץ 1934) הוא ד"ר לפיזיקת חלקיקים, וזוכה פרס נובל לפיזיקה, יחד עם סימון ואן דר מיר, על עבודתם במרכז לחקר פיזיקת חלקיקים CERN שהובילה לגילוי בוזוני Z ו-W המשמשים נושאי הכוח החלש ומהווים חלקיקים אלמנטריים במודל הסטנדרטי. בשנת 1989 רוביה החל את כהונתו כמנכ"ל המרכז לחקר פיזיקת חלקיקים-CERN וכהונתו נמשכה 5 שנים.

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרלו רוביה למד הנדסה באוניברסיטת פיזה לאחר שלא התקבל ללימודי פיזיקה ב-Scuola Normale. לאחר כמה חודשים בלימודי ההנדסה קיבל רוביה הזדמנות ללמוד פיזיקה ב-Scuola Normale בעקבות פרישתו של מועמד אחר. רוביה סיים את מחקרו בנושא קרניים קוסמיות יחד עם מרצ'לו קונוורסי בשנת 1957 וקיבל את הדוקטורט שלו ב-1958.[1]

קרירה ומחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קבלת הדוקטורט נסע רוביה לארצות הברית לעשות מחקר פוסט-דוקטורט במשך שנה וחצי באוניברסיטת קולומביה. במהלך תקופה זו רוביה ביצע ניסויים החוקרים מיואונים. ב-1960 חזר רוביה לאירופה בעקבות עינינו הגדול במרכז החדש לחקר חלקיקים CERN, שם עסק בניסויים בנושא הכוח החלש. כאשר נפתח ב-CERN מתקן חדש, רוביה ושותפיו עשו ניסויים במתקן שאפשר להם לגרום לאלומות של פרוטונים להתנגש זו עם זו, מטרת ניסוים אלו הייתה לחקור את הכוח החלש. ותוצאתם המרכזית היא ההבחנה בבראיונים המכילים קווארק קסום. ניסויים אלו היו בעלי חשיבות רבה והובילו לפיתוח משמעותי של טכניקות שעזרו במציאת חלקיקים נוספים בניסויים נוספים שהתרחשו במאיצי חלקיקים במהלך השנים.

ב-1976 הציע רוביה להתאים את ה-SPS למאיץ שיאפשר להתנגשויות בין פרוטונים לאנטי פרוטונים להתרחש. בעזרת סימון ואן דר מיר ופיתוחיו הטכנולוגיים, המאיץ החל לעבוד ב-1981 וכבר ב-1983 קבוצת פיזיקאים אשר נקראה קבוצת ה-UA1 שבראשה עמד רוביה, הבחינה בבוזונים W ו-Z אשר נושאים את הכוח החלש וגילויים תרם תרומה עצומה לתאוריות של פיזיקת חלקיקים. על גילוי זה קיבלו קרלו רוביה וסימון ואן דר מיר פרס נובל בפיזיקה. רוביה היה אחד מהמובילים של שיתוף הפעולה עם מתקן מחקר בהרי גראן סאסו (LNGS) שמטרתו לחקור דעיכה של פרוטונים.[1]

הוראה בהרווארד[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך 18 שנים רוביה לימד באוניברסיטת הרווארד, סמסטר אחד בשנה, כאשר בשאר השנה עשה ניסוים ב-SPS שב-CERN. בשנת 1970 קיבל רוביה תואר פרופסור מאוניברסיטת הרווארד וב-1987 הפסיק ללמד בהרווארד בעקבות תפקידו החדש כמנכ"ל CERN.[1]

כהונה כמנכ"ל CERN[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 בדצמבר 1987 חברי מועצת CERN החליטו למנות את קרלו רוביה למנכ"ל CERN. ב-1 בינואר 1989 החל רוביה בכהונתו כמנכ"ל CERN, בתפקיד זה שרת במשך 5 שנים.[2][1]

פעולתו לפתרון משבר האנרגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוביה היה פעיל מאוד בנושא משבר האנרגיה שעתיד לבוא. רוביה הציע רעיונות לניצול משאבים לייצור אנרגיה גרעינית בשימוש בטכנולוגיות המאיצים. רעיונותיו נלמדים היום ברחבי העולם במטרה לייעל כורים גרעיניים ולייצר אנרגיה מתוריום ואורניום. ב-2013 אף הציע לבנות תחנות כוח קטנות הפועלות על אנרגיה המופקת מתוריום. רוביה כיהן כנשיא ENEA. בזמן כהונתו שנמשכה 4 שנים חקר ופיתח טכנולוגיות בתחום האנרגיה הסולרית. בנוסף, רוביה היה היועץ המדעי הראשי של CIEMAT (ספרד) בנושא לוחות סולריים, מחברי קבוצת הייעוץ של האיחוד האירופי בנושא שינויי אקלים דרסטים, במועצת המתקן לחקר אנרגיה ב-IMDEA ויועץ בוועדת ECLAC של האו"ם. רוביה מונה גם למנכ"ל מדעי של המתקן למחקר ולימוד מדעי קיימות בפוטסדאם גרמניה.[1]

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרלו רוביה נשוי למורה לפיזיקה בתיכון בשם מריסה ויש לו שני ילדים: בת רופאה בשם לורה ובן בשם אנדרה שממשיך בעקבותיו, הוא פרופסור לפיזיקה במכון הטכנולוגי של ציריך ומתמחה בחקר נייטרינו.[1]

פרסים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרלו רוביה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Carlo Rubbia Biographical, The Noble Prize
  2. ^ RUBBIA CARLO, Gran Sasso Science Institute