פליקס בלוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פליקס בלוך
Felix Bloch
Felix Bloch, Stanford University.jpg
לידה 23 באוקטובר 1905
ציריך, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בספטמבר 1983 (בגיל 77)
ציריך, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה
ארצות מגורים שווייץ, ארצות הברית
מקום לימודים המכון הטכנולוגי של ציריך, אוניברסיטת לייפציג עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט ורנר הייזנברג עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת ליידן, פרויקט מנהטן, אוניברסיטת סטנפורד עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והנצחה חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1952
הערות יהודי
תרומות עיקריות
פיתוח השיטות למדידה מדויקת של המגנטיות הגרעינית והתגליות שנעשו בעזרת שיטות אלה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פליקס בלוךאנגלית: Felix Bloch; ‏23 באוקטובר 1905 - 10 בספטמבר 1983) היה פיזיקאי יהודי אמריקאי יליד שווייץ, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1952.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלוך נולד בציריך[1] והחל ללמוד הנדסה במכון הטכנולוגי של ציריך. לאחר שנת לימודים אחת עבר ללמוד מתמטיקה ופיזיקה. למד אצל ארווין שרדינגר, שלימד באותה עת במכון זה. בשנת 1927, לאחר ששרדינגר עזב את המכון, עבר בלוך ללמוד באוניברסיטת לייפציג תחת ורנר הייזנברג. שם הוא הוסמך לתואר דוקטור לפיזיקה בשנת 1928.

עבודת המחקר שלו הייתה בחלקה על מכניקת הקוונטים של אלקטרונים בגבישים ובחלקה על גילוי תיאורית ההולכה במתכות. בתקופה זו הייתה לבלוך ההזדמנות לעבוד עם כמה מחשובי הפיזיקאים כמו וולפגנג פאולי, ורנר הייזנברג, נילס בוהר ואנריקו פרמי. בלוך החל לעבוד כמרצה באוניברסיטת לייפציג[2].

עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, עזב בלוך את גרמניה ועבר לארצות הברית שם החל לעבוד באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה.

בשנת 1934, בעת עבודתו בסטנפורד, הגה את הרעיון בדבר קיומה של שיטה לקיטוב נייטרונים (באופן חלקי להפריד בין כיווני סיבוביהם החיוביים והשליליים). בשנת 1939, תוך שימוש בשיטה זו, הוא ולואי אלווארז (חתן פרס נובל לפיזיקה 1968) הצליחו למדוד את המומנט המגנטי של הנייטרון (תכונה של השדה המגנטי שלו). בתקופת מלחמת העולם השנייה, בלוך היה שותף בפרויקט מנהטן ועבד גם על אמצעי נגד למכ"ם[3].

עם תום המלחמה שב לאוניברסיטת סטנפורד והמשיך בעבודתו שהובילה אותו, ביחד עם הנסן ופאקרד, לגילוי העקרון של ההשראה הגרעינית (המוכרת בשם תהודה מגנטית גרעינית - NMR). היה זה גילוי חשוב ביותר, שכן הוא עזר לבסס את הקשר בין שדה מגנטי גרעיני, גבישים ותכונות מגנטיות של חומרים שונים.

מאוחר יותר, ההשראה הגרעינית הפכה שימושית בקביעת ההרכב והמבנה של מולקולות, והפכה לשימושית באבחון הרפואי בבתי החולים.

בעבור פיתוח השיטות למדידה מדויקת של מגנטיות הגרעינית ועל התגליות שנעשו בעזרת שיטות אלה, זכה בלוך, במשותף עם אדוארד מילס פרסל, בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1952.

בשנת 1954 מונה בלוך למנהל CERN שהוקם אז[4].

בלוך נפטר בשוויץ בספטמבר 1983[5].

קשריו עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1954 נענה בלוך להזמנה לכהן בחבר הנאמנים של מכון וייצמן למדע[6], ובשנת 1955 הוא הגיע לביקור בישראל[7]. במאי 1958 הוא השתתף בחנוכת המכון הגרעיני של מכון וייצמן[8]. בתחילת 1960 הוא הגיע כמרצה אורח לסמסטר באוניברסיטה העברית[3]. בפברואר 1962 הוא הוכתר בתואר ד"ר לשם כבוד על ידי האוניברסיטה העברית[9].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פליקס בלוך בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]