וולפגנג קטרלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וולפגנג קטרלה, 2007

וולפגנג קטרלהגרמנית: Wolfgang Ketterle; נולד ב-21 באוקטובר 1957) הוא פיזיקאי גרמני ופרופסור לפיזיקה ב-MIT (המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס). זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 2001, עם אריק קורנל וקרל ויימן על הוכחת עיבוי בוז-איינשטיין. עוסק במחקר בפיזיקה אטומית. כיום מוביל קבוצת מחקר ב-MIT עם פרופ' דייב פריצ'רד.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולפגנג קטרלה נולד בהיידלברג הנמצאת במדינת באדן-וירטמברג שבגרמניה. כשהיה בן שלוש, עברה משפחתו לעיירה (כיום עיר) אפלהיים (Eppelheim) השוכנת ליד היידלברג. לקטרלה שני אחים, אח בשם גונתר הקטן ממנו בשנה ואחות בשם מוניקה הקטנה ממנו בשלוש שנים וחצי. בילדותו, קטרלה התחנך בבתי ספר יסודיים בהיידלברג ובאפלהיים. קטרלה נחשף לטכנולוגיה, אלקטרוניקה וכימיה מגיל צעיר. קטרלה למד בבית הספר התיכון בונסן גימנסיום (Bunsen-Gymnasium) בהיידלברג, שם השתתף במסלול המדעי-מתמטי. בצעירותו, קטרלה עשה מספר סוגים של ספורט ואף הרחיב את חלקם לכדי השתתפות במרתונים ובמירוצי אופניים בגיל מאוחר יותר.

לפני תחילת לימודיו באוניברסיטה של היידלברג, קטרלה קיבל מלגת הצטיינות מיוחדת מקרן גרמנית שהעניקה לו גם תוכנית לימודי קיץ שהתקיימו באיטליה.[2]

אוניברסיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולפגנג קטרלה החל ללמוד פיזיקה באוניברסיטה של היידלברג בשנת 1976. לאחר שנתיים, כאשר עבר את מבחן הביניים, הוא עבר ללמוד באוניברסיטה הטכנולוגית במינכן. בסיום לימודי התואר שלו, בשנת 1982, קטרלה כתב תזה במהלך שנה, בנושא רלקסציה של ספין בחומרים לא מסודרים, תחת השגחתו של פרופ' וולפגנג גוטזה.

לאחר כתיבת התזה, החל את הדוקטורט שלו בנושא חקירת עקבות של מוליכים למחצה באמצעות שימוש בלייזר ספקטרוסקופי. הפרויקט הזה פוקח על ידי פרופ' הרברט וולטר וד"ר הרטמוט פיגר במכון מקס-פלאנק לאופטיקה קוונטית בגרצ'ינג.

לאחר שנת עבודה, קטרלה שינה את נושא מחקרו. הוא המשיך באותה מעבדה אך הפעם התמקד בספקטרוסקופיה מולקולרית. במסגרת מחקר זה צוות המעבדה יצר מולקולות נייטרליות מעוררות על ידי העברת מטען לקבוצת יונים. בעזרת שיטה זו, קיבלו את ספקטרום הקרינה של מימן תלת-אטומי.

בסיום הדוקטורט (1986), קטרלה יישם את אותה שיטה להליום מימני. את הפוסט-דוקטורט עשה באותו מכון, שם עסק בעירור לייזר של מצב רידברג במימן תלת-אטומי והליום מימני. לאחר הפוסט-דוקטורט הצטרך קטרלה לקבוצה של ג'ורגן וולפרום באוניברסיטה של היידלברג, שם עסק בכימיה פיזיקלית והתמקד באבחון בעירה עם לייזרים, תוך שימוש בספקטרוסקופיה מולקולרית.[2]

בשנת 1990 עבר קטרלה עם משפחתו לארצות הברית, שם הצטרף לקבוצה של דייב פריצ'רד בMIT. בשנת 1993, הצטרף קטרלה לפקולטה לפיזיקה בMIT, כעוזר לפרופסור לפיזיקה. בשנת 1997, קטרלה קיבל מעמד פרופסור.[1]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1986, התחתן עם גבריאל סאוור, שהכיר מימי התיכון. להם שלושה ילדים: ג'ונאס (1986), ג'והאנה (1988) והולגר (1992). הזוג התגרש בשנת 2001.[2]

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס נובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1995, ארבעה חודשים לאחר הניסוי שביצעו אריק קורנל וקרל ויימן שהוכיח את התאוריה המתמטית של עיבוי בוז-איינשטיין, יצר קטרלה בתנאי מעבדה גז מנוון: נתרן-23, באותה שיטה תאורטית[1]. בשנת 1997 היה הראשון שהשתמש בלייזר אטום. על ההישגים האלו קיבל קטרלה פרס נובל לפיזיקה בשנת 2001 (יחד עם אריק קורנל וקארל ויימן).[3]

מחקר כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום ממשיך לחקור בקבוצה שלו ושל דייב פריצ'רד במעבדת המחקר האלקטרוני ב-MIT. בקבוצת המחקר עוסקים בפיזיקה אטומית ולייזר ספקטרוסקופי, תוך התמקדות בקירור ולכידה של אטומים. הקבוצה מביאה אטומים לטמפ' האפס המוחלט כדי ליצור מצבי צבירה חדשים ולחקור את מערכת האינטרקציות בין האטומים בהם.[4][3]

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1997 - פרס רבי לפיזיקה.[5]
  • 1999 - פרס פריץ לונדון.[6]
  • 1999 – פרס דני היינמן.[7]
  • 2000 - פרס מדליה של בנג'מין פרנקלין.[8]
  • 2002 - פרס הצלב של האביר המפקד (תג וכוכבים) של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה הגרמנית הפדרלית.[9]
  • 2004 - פרס קיליאן של הפקולטה לפיזיקה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. (MIT)[10]

יתר על כן, קטרלה מכהן בחבר הנאמנים של המרכז למצוינות בחינוך (CEE) ואקדמיות נוספות למדע.[11]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וולפגנג קטרלה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]