ארנסט וולטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארנסט וולטון
Ernest Walton
1903 –‏ 1995
Ernest Walton.jpg
תרומות עיקריות
ביקוע גרעיני
נתונים נוספים
ענף מדעי פיזיקה
נולד 6 באוקטובר 1903
נפטר 25 ביוני 1995 (בגיל 91)
ארצות מגורים אירלנד
פרסים והנצחה

מדליית יוז (1938)
פרס נובל לפיזיקה (1951)

מאיץ קוקרופט-וולטון במוזיאון המדע בלונדון

ארנסט תומאס סינטון וולטוןאנגלית: Ernest Thomas Sinton Walton;‏ 6 באוקטובר 190325 ביוני 1995) היה פיזיקאי אירי וחתן פרס נובל לפיזיקה על עבודתו עם ג'ון קוקרופט בביקוע גרעין האטום באוניברסיטת קיימברידג' בשנות ה-30 המוקדמות.

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנסט וולטון נולד במחוז ווטרפורד, בדרום אירלנד. אביו ג'ון וולטון, היה כומר מתודיסטי. באותם ימים היו הכמרים נוהגים להעתיק את מקום עבודתם פעם שלוש שנים, לכן שנות ילדותו של וולטון עברו בנדודים עם משפחתו במחוזות שונים באירלנד. אימו, אנה אליזבת, נפטרה כשהיה בן שלוש שנים. אביו נישא בשנית ומנישואים אלה היה לוולטון אח למחצה. בשנת 1915 החל לימודיו בפנימייה מתודיסטית בבלפסט שם הצטיין במדעים ומתמטיקה.

בשנת 1922 וולטון זכה במלגת לימודים בטריניטי קולג', דבלין. הוא למד מתמטיקה ומדעים וסיים בטריניטי לימודי תואר ראשון בשנת 1926, ותואר שני בתחום הידרודינמיקה, בשנת 1927.[1] במהלך שנותיו בקולג' קיבל בפרסים רבים על מצוינות בפיזיקה ומתמטיקה בהם מלגת לימודים ב-1924. הוא התקבל כתלמיד מחקר בטריניטי קולג', קיימברידג', תחת פיקוחו של סר ארנסט רתרפורד, מנהל  מעבדת קבנדיש בקיימברידג'. באותה עת עבדו במעבדה ארבעה חתני פרס נובל, חמישה נוספים מן העובדים במקום, בהם וולטון וג'ון קוקרופט, קיבלו פרס נובל בשנים מאז. בשנת 1931 הוענק לוולטון תואר דוקטור והוא נשאר כחוקר במעבדה עד 1934.[2]

בתחילת שנות 1930 וולטון וקוקרופט שיתפו פעולה כדי לבנות מתקן אשר יבקע גרעיני ליתיום על ידי הפגזתם בזרם של פרוטונים אשר הואצו בשפופרת מתח גבוה. ביקוע גרעין ליתיום יצר גרעיני הליום. זה היה אישוש ניסיוני של תאוריות על מבנה האטום. תאוריות אשר נוסחו על ידי רתרפורד, ג'ורג' גאמוב, ואחרים. המתקן – סוג של מאיץ החלקיקים המכונה "מאיץ קוקרופט-וולטון"  – בישר עידן של ניסויים בעזרת מאיצי חלקיקים בפיזיקה גרעינית. הישגם של וולטון וקוקרופט הביא לפרסומם המיידי בעולם המדעי ואף להזמנה לכנס סולווה בשנת 1933. בזכות מחקר זה בקיימברידג', בתחילת שנות ה -1930, הוענק לוולטון וקוקרופט פרס נובל בפיזיקה בשנת 1951, בכך היה למדען האירי הראשון שלו מוענק פרס נובל.[2] המכשיר שאיפשר את פריצת הדרך המדעית נמצא באוסף מוזיאון המדע בלונדון.

עבודתו בדבלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום עבודתו בקיימברידג', בזכות הפרסום לו זכה, יכול היה וולטון להשתלב במספר רב של אוניברסיטאות מובילות בעולם. למרות זאת, בחר לשוב לאירלנד ולהמשיך במחקריו במכון דבלין למחקר מתקדם במשך יותר מ-40 שנה, כולל תקופות בהן כיהן בחבר הנאמנים של בית הספר לפיזיקה קוסמית ובמועצת המכון. בשנת 1952, בעקבות מותו של ג'ון נולן, ראש המכון, התמנה וולטון לתפקיד וכיהן בו עד 1960.

הוא קיבל מעמד של עמית במחלקה לפיזיקה של טריניטי קולג ' בדבלין ובשנת 1946 התמנה לפרופסור.[2] וולטון נחשב למרצה מעולה בזכות יכולתו להציג נושאים מורכבים במונחים פשוטים וקלים להבנה. למרות תקציבי מחקר מוגבלים שעמדו לרשותו הוא הצליח בשלהי שנות ה-50 את האפקט הזרחני במשקפיים, פליטה משנית של אלקטרונים ממשטחים תחת הפגזת יונים חיוביים ונושאים נוספים.

שנותיו האחרונות ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שפרש מטריניטי קולג' בשנת 1974, הוא שמר על קשריו עם המחלקה לפיזיקה שבה לימד עד שחלה בפעם האחרונה. זמן קצר לפני מותו הוא תרם את התעודה ומדליית נובל שהוענקה לו למכללה.[1] ארנסט וולטון מת בבלפסט ב-25 ביוני 1995, בגיל 91. בשנת 2003, מאה שנים לאחר הולדתו, הנפיק שירות הדואר האירי בול לזכרו. טריניטי קולג' פרסם באותה שנה אוטוביוגרפיה של וולטון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארנסט וולטון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Vincent McBrierty, Ernest Thomas Sinton Walton: Nobel Laureate
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Boylan, Henry (1998). A Dictionary of Irish Biography, 3rd Edition. Dublin: Gill and MacMillan. עמ' 262. ISBN 0-7171-2945-4.