גיאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גיאה
Gea.JPG
מחוז הדרום
מועצה אזורית חוף אשקלון
גובה ממוצע ‎54‏ מטר
תאריך ייסוד 1949
תנועה מיישבת תנועת המושבים
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2017[1]
  - אוכלוסייה 973 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎2.6%‏ בשנה עד סוף 2017

גֵּיאָה הוא מושב השייך לתנועת המושבים, שוכן במישור החוף הדרומי, 3 ק"מ מדרום-מזרח לאשקלון ובסמוך למושבים בית שקמה ותלמי יפה. מקור השם הוא בשמו של הכפר הערבי "אל-ג'יה" שעל חורבותיו הוקם המושב.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הסבורים שמקור השם גיאה ביישוב "גיא" הנזכר בתנ"ך בספר שמואל, כאשר לאחר ניצחון דוד את גולית רדפו בני ישראל אחר פלשתים עד המקום הנמוך ביותר לפני אשקלון (גיאה), ונאמר: "וַיִּרְדְּפוּ אֶת-הַפְּלִשְׁתִּים, עַד-בּוֹאֲךָ גַיְא" (שמואל א יז נב).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושב הוקם בשנת 1949 על ידי עולים ניצולי שואה, יוצאי הונגריה וצ'כוסלובקיה. במהלך השנים התווספו לו עולים יוצאי מדינות נוספות, כמו רומניה, פולין, מרוקו, אוסטריה, אירן ותימן. בשנים מאוחרות יותר הצטרפו למושב משפחות ילידות הארץ.

המתיישבים הראשונים התמודדו עם בעיות מגורים, פרנסה, חורפים קשים (לרבות שטפונות והצפות מהגשמים, שניתקו את המושב מן החוץ למשך ימים שלמים). תושבי המושב סבלו בשנים הראשונות, כמו תושבי מושבי עולים אחרים באותן שנים, מהיעדר תשתיות בסיסיות כמו מים, חשמל, גז, טלפון וכו'. שירותים היו בדרך כלל במבנה פח או עץ מחוץ למגורים, וכן ברז יחיד ששימש לכל צורכי המים לרבות רחצה ומקלחת, מחוץ למבנה. בשנות החמישים (עד מבצע סיני) סבלו התושבים, כמו תושבי יישובים אחרים בסביבה מגנבות חקלאיות (בעיקר פרות ועגלות) של מסתתנים שהגיעו מרצועת עזה. כמו כן היו אירועי פח"ע לרבות מעשי רצח וחבלה במשאבות מים של ה"פדאיון" שהגיעו משם. פעילות עוינות זו הביאה להקמת משמר אזרחי, שהורכב מחברי המושב שאומנו בנשק ויצאו כל אחד בתורו לשמירה בלילות.

בשנים 1950–1961 התקיימו בגיאה מוסדות חינוך (על אף מיעוט תושבים) גן ילדים ובית ספר ממלכתי יסודי. מייסד בית הספר היה המורה והמנהל דב אלוני, שגם לימד, חינך, פיתח את בית הספר לרבות הקמה והנחיה ישירה של חוגי מלאכה, ציור, מוזיקה, דרמה, טיולים ברחבי הארץ וכיוצא בזה, יחד עם צוות מורים מצומצם, מבוסס בעיקר על מורות חיילות. מסיבות של ייעול וחוסר תקצוב, ובעיקר מהחלטות שלטוניות, נאלץ בית הספר הממלכתי בשנת 1961 לסגור את שעריו והתלמידים הסתפחו לבתי ספר אזוריים ביישובים בסביבה כמו בנהורה ובניצנים.

המרפאה המשותפת למושבים גיאה, בית שקמה ותלמי יפה נוהלה עד סוף שנות השמונים, בידי גברת חוה דוב, שהייתה דמות דומיננטית ביישוב, שמשה כאחות המושב וישובים קרובים בסביבה והייתה וגם פעילה מרכזית בוועדת התרבות ובתחומי חברה אחרים של המושב.

מרבית המשפחות הראשונות התפרנסו בעיקר מרפתות לחלב (פרות) ולולי תרנגולות (ביצים ובשר), אך גם מענפי חקלאות נוספים כגון פרדסים ומטעים, גדולי שדה, ירקות ואף מחממות פרחים.

שלט הכניסה למושב גיאה

המושב כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום מעט מאוד משקים במושב מתפרנסים אך ורק מחקלאות, בין השאר בשל התדרדרות מצב החקלאות במדינה. רוב התושבים היום הם בנים ונכדים ממשיכים, או תושבים חדשים שהגיעו מן העיר וממשיכים בפרנסתם המקורית.

המושב נמנה עם יישובי עוטף עזה, וסבל בשנים שלפני מבצע "צוק איתן", כמו כל היישובים בסביבה מירי פצמ"רים וטילים מתוך עזה.

בגיאה פועלים מספר מוסדות-שירות לרווחת התושבים, בהם: קופת חולים, מגרש ספורט (שסגור בגלל אחד השכנים הסמוכים לאזור המגרש[דרוש מקור]), אולם ספורט, מועדון, מזכירות וצרכנייה. כמו כן, שופץ בית הכנסת במושב, ונבנו בו גן ילדים חדש, מגרש ספורט, ושכונה חדשה המכונה "ההרחבה".

המושב מהווה חלק מהמועצה האזורית חוף אשקלון, ופועלת בו תנועת הנוער בני המושבים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף 2017, למעט מועצות אזוריות, נכון לסוף 2016.