ג'ון קרופר
 | |
| ד"ר ג'ון קרופר במדי קצין רפואה בריטי במהלך מלחמת העולם הראשונה | |
| לידה | 17 בספטמבר 1864 |
|---|---|
| נהרג | 21 בנובמבר 1916 (בגיל 52) |
| ענף מדעי | רפואה, מיקרוביולוגיה |
| מקום מגורים | האימפריה הבריטית, ארץ ישראל |
| פרסים והוקרה | אנדרטה לזכר טביעת בריטניק בבית הקברות הצבאי הבריטי במִיקְרָה (Mikra) בסמוך לסלוניקי שביוון. לוחית זיכרון בכנסייה בקראנט (Caerwent) שבוויילס[1][2] |
| תרומות עיקריות | |
| חלוץ המחקר הרפואי בתחום המחלות הזיהומיות בארץ ישראל | |
ד"ר ג'ון קְרוֹפֶּר (באנגלית: John Cropper, 17 בספטמבר 1864 - 21 בנובמבר 1916) היה רופא ומיקרוביולוג אנגלי, חלוץ המחקר הרפואי בארץ ישראל בתחום המחלות הזיהומיות בכלל ומחלת המלריה בפרט[3].
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנותיו הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרופר נולד בכפר גִּיסְבּוֹרוֹ (Guisborough) שבמחוז יורקשייר ב-17 בספטמבר 1864 לאדוארד ותאודוסיה קרופר. גדל והתחנך בליברפול שבמחוז מרזיסייד ולאחר סיום לימודיו בבית הספר צ'רטרהאוס, שבמחוז סארי, התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטת קיימברידג'. בשנת 1891, לכשסיים את לימודי הרפואה, פנה להתמחות באופתלמולוגיה[4][5].
פעילותו במסגרת החברה המיסיונרית הכנסייתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1896, במסגרת החברה המיסיונרית הכנסייתית האנגלית, יצא קרופר לשליחות מיסיונרית-רפואית בארץ ישראל. בשנת 1900, בתום תקופת השליחות הראשונה, חזר לבריטניה לפרק זמן של כשנה וחצי. באמצע שנת 1901 יצא לתקופת שליחות שנייה בארץ ישראל שנמשכה כ-7 שנים. בשנת 1908, בתום תקופת השליחות השנייה, חזר לבריטניה והחל לפעול למען הקמת שלוחות של ארגון הצלב האדום ברחבי אנגליה. בסך הכל שהה ופעל קרופר בארץ ישראל, להוציא חופשות מולדת, במשך 12 שנה[4].
פרט לשליחותו המיסיונרית-רפואית בארץ ישראל, נשלח קרופר גם לטורקיה, סודאן ואוגנדה[5].
פעילותו בארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1896, במסגרת תקופת שליחותו הראשונה, הגיע קרופר לעיר עכו וניהל במשך 3.5 שנים את המרכז הרפואי שהפעילה החברה המיסיונרית הכנסייתית האנגלית. במהלך תקופת שליחותו השנייה, בין השנים 1901 - 1908, פעל במוסדות החברה המיסיונרית בשכם וברמאללה ולעיתים תכופות גם בירושלים במרפאה של החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים, אשר פעלה בעיר העתיקה[3].
ג'ון קרופר התכונן היטב לשליחותו בארץ ישראל. במסגרת הכנותיו התמחה באופתלמולוגיה, שכן שיעור היארעות מחלות העיניים היה גבוה מאוד במזרח התיכון. כמו כן למד ערבית על מנת שיוכל לתקשר ולבוא במגע בצורה מיטבית עם האוכלוסייה המקומית. בשנת 1906 הצטרף לתאולוג וחוקר המקרא, בנג'מין ויזנר בייקון (Benjamin Wisner Bacon), מאוניברסיטת ייל, למסע בעבר הירדן[6].
במהלך שהותו בארץ ישראל פרסם 35 מאמרים ודוחות לכתבי עת רפואיים בריטיים, בהם The Lancet ו-British Medical Journal, המבוססים על ניסיונו הרפואי האישי במסגרת השליחות. כך, בנוסף לניתוחי העיניים, מתאר קרופר בהרחבה רבה ניתוחים שונים שבוצעו לראשונה על ידו בארץ ישראל, דוגמת: ניתוח בית חזה בנער[7], ניתוחי חלל הפה[8], ניתוח בטן בנער שנפל מגג וניקב את שלפוחית השתן[9], ניתוח היגרומה ציסטית בתינוק בן 3 שבועות[10] ורבים אחרים.
במקביל לפעולותיו הרבות בתחום הרפואה עסק במחקר על מחלת המלריה אשר הייתה נפוצה באותה התקופה ברוב חלקי הארץ. ג'ון קרופר הגיע לארץ ישראל בתקופה שבה המחקר המדעי אודות מחלת המלריה היה בראשיתו. בשנת 1900, בהיותו בבריטניה בחופשת מולדת, נחשף למספר מחקרים מלריולוגיים. הראשון, שפורסם בשנת 1897 על ידי סר רונלד רוס, הציג את אופן העברת מחלת המלריה של העופות באמצעות יתושים מהסוג אנופלס והשני, שפורסם בשנת 1899 על ידי ג'ובאני בטיסטה גרסי (Giovanni Battista Grassi), הציג את אופן העברת מחלת המלריה של בני האדם באמצעות יתושי האנופלס[3]. בינואר 1901, עם שובו לארץ ישראל, יצא קרופר למסע הסקר הראשון לקביעת תפוצת היתושים הבוגרים ושל פגיותיהם בדרום סוריה וצפון הארץ (עמק החולה ומישור החוף הצפוני)[11]. במהלך מחקריו החלוציים בדק אילו מיני אנופלס מצויים באזור הלבנט בכלל ובחלקי ארץ ישראל השונים בפרט, סימן ביצות המהוות בית גידול ליתושי האנופלס והתייחס להיבטים האקולוגיים הקשורים בתפוצת מחלת המלריה, כגון: אפיון בתי גידול ומקומות דגירה וניטור ההתנהגות היומית של יתושי האנופלס בבורות המים באזור ירושלים. פרט לכך סקר ובחן את היעילות של האמצעים האנטימלריים של תקופתו, דוגמת: אטימת בורות ובארות מים והתקנת משאבות לפתחם, שתילת עצי אקליפטוס ומתן כינין כטיפול מונע. קרופר קבע כי שיטות אלה אינן יעילות ואינן מתאימות דיין לתנאים השוררים בארץ ישראל וטען כי השיטה המעשית היחידה היא חיטוי בורות ובארות המים באמצעות תרכובות גופרית[12], או מנגד הכנסת צלופחים למאגרי המים, כפי שהיה נהוג לעשות בתקופתו בצפון אפריקה (לימים הובאו דגי הגמבוזיה המצויה בתור אמצעי לוחמה ביולוגית יעיל כנגד יתושי האנופלס). בעקבות טענה זו נחשב קרופר לראשון אשר הציע לנקוט פעולה ישירה כנגד הגורם הבלעדי להפצת מחלת המלריה, הלא הם יתושי האנופלס.
ד"ר תאופיק כנעאן, רופא ומלריולוג בעצמו, ציין שקרופר היה הראשון שהנהיג בדיקות שיטתיות של משטחי דם לאיתור גורם מחלת המלריה בארץ ישראל[13]. לשם כך החל ליישם שיטות צביעה חדישות, דוגמת צביעת רומנובסקי וגימזה. את תצפיותיו פרסם בשורה של עבודות, שבהן נעזר בכישוריו כאמן, להן צירף רישומים וציורים בצבע, המתעדים את מחזור חיי טפילי הפלסמודיום בתוך אריתרוציטים[14].
תרומתו של ג'ון קרופר בלטה בתחומי מיקרוביולוגיה נוספים. במהלך שהותו בארץ ישראל תיאר את המקרה הראשון של קדחת חוזרת אנדמית (קדחת המערות). תיאורו כלל גם תצפיות מיקרוסקופיות של חיידקי הסוג Borrelia, גורמי המחלה, בדם נער ירושלמי[15]. כמו כן דיווח לראשונה על המצאות חולי גחלת בארץ ישראל[16] ואבחן מחלות זיהומיות נוספות, כגון: אמביאזיס (Amoebiasis) הנגרמת כתוצאה מהדבקות בטפיל המעיים Entamoeba histolytica, שחפת הנגרמת כתוצאה מהדבקות בחיידקי Mycobacterium tuberculosis ועוד. לעיתים תכופות נהג לשלוח דגימות וממצאים מעבדתיים לאישור מומחים בבריטניה ובלבנון.
שירותו הצבאי במהלך מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התנדב קרופר לחיל הרפואה המלכותי בדרגת קפטן ונשלח לצרפת יחד עם חיל המשלוח הבריטי. בשנת 1915 הקים בכפר סַדְבְּרוּק (Sudbrook) שבוויילס, בסיוע אשתו, בית חולים לפצועי המלחמה (על סיועהּ בהקמת בית החולים התקבלה אשתו כחברה למסדר האימפריה הבריטית[5]). בשנת 1916 הוצב קרופר על סיפון אוניית בית החולים בריטניק (Britannic), ספינת פאר שנבנתה יחד עם טיטניק על ידי חברת וייט סטאר ליין, אשר פעלה לטיפול בפצועי החזית המזרח תיכונית ולפינויים לסאות'המפטון. ב-21 בנובמבר 1916, במהלך מסעה השישי טבעה בריטניק לאחר שנפגעה ממוקש ימי, או מטורפדו בסמוך לאי קיאה שביוון. לדברי הניצולים, ד"ר קרופר עלה על אחת מסירות ההצלה האחרונות שהורדו למים. אולם באותו הרגע החליט רב החובל של בריטניק להניע מחדש את המנועים על מנת לנסות להושיט את הספינה אל החוף. כתוצאה מכך נשאבו 3 סירות הצלה אל מדחפי הספינה, דבר שגרם למותם של 30 מהנוסעים[5].
מתוך 1,066 בני אדם שהיו סיפונה של בריטניק, בעת שנפגעה, ניצלו 1,036. ד"ר ג'ון קרופר היה מבין 30 הנוסעים אשר קיפחו את חייהם במהלך ניסיון השווא להציל את הספינה. בן 52 היה במותו[4].
חיים פרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1895 נישא לאן אלן ווקר (Anne Ellen Walker), בת למשפחה אמידה מהעיירה קראנט (Caerwent) שבוויילס, שם הקימו את ביתם. אשתו הצטרפה אליו לפחות לתקופת השליחות הראשונה בארץ ישראל. ממפקד אוכלוסין שנערך בשנת 1901 נראה כי ילדיהם נולדו בבריטניה, מכאן ניתן להניח כי לקראת הלידות הייתה אן אלן חוזרת לוויילס[4]. ב-5 במאי 1898 נולד בנו הבכור תומאס אנדרו קרופר (Thomas Andrew Cropper)[5].
ג'ון קרופר היה בעל כישורים מגוונים ובנוסף להיותו רופא וחוקר עסק רבות גם בפיתוח וייעול אביזרים רפואיים שונים, דוגמת: מצבט מיוחד לטיפול בגרענת[17] וסד לקיבוע עצם השכם[18]. פרט לכך היה אמן חובב שקיבל פרסים רבים על ציוריו ורישומיו וגם נהג נלהב שרכש את אחת המכוניות הראשונות במקום מגוריו. בשנת 1909 אף רשם פטנט על אמצעי לייעול תהליך הגיפור של צמיגי רכב ממונע[4].
בנו סג"ם תומאס אנדרו קרופר התגייס לחיל התותחנים המלכותי ונהרג ב-19 באפריל 1918, במהלך מתקפת האביב. הוא נטמן בבית הקברות הצבאי הבריטי בקומונת זִ'יזָנְקוּר (Gézaincourt) שבצרפת[19].
הנצחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ד"ר ג'ון קרופר טבע תוך כדי ניסיון החילוץ מבריטניק הטובעת וגופתו לא נמשתה. הודעה על מותו התפרסמה 3 שבועות לאחר טביעת בריטניק בכתבי The Lancet ו-British Medical Journal[4]. הוא מונצח באנדרטה לזכר טביעת בריטניק בבית הקברות הצבאי הבריטי במִיקְרָה (Mikra) בסמוך לסלוניקי שביוון וכן, יחד עם בנו תומאס אנדרו קרופר, בלוחית זיכרון בכנסייה בעיירת מגוריו בקראנט[20][3].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרופ' נסים לוי, יעל לוי, רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799 (מהדורה שנייה), הוצאת איתי בחור, זכרון יעקב, מרץ 2012, קרופר ג'ון - מחלוצי החוקרים של המלריה בארץ, עמוד 376.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קפטן ג'ון קרופר באתר ועדת חבר העמים לקברי מלחמה.
- ^ מתוך מה לאחות של "הטיטניק" ולהיסטוריה של הרפואה בארץ-ישראל?, מאת זלמן גרינברג, הרפואה, כרך 145, חוברת ו' (יוני 2006).
- ^ 1 2 3 4 מתוך מה לאחות של "הטיטניק" ולהיסטוריה של הרפואה בארץ-ישראל?, מאת זלמן גרינברג, הרפואה, כרך 145, חוברת ו' (יוני 2006).
- ^ 1 2 3 4 5 6 קטעי הביוגרפיה נמסרו לעורך המאמר, מה לאחות של "הטיטניק" ולהיסטוריה של הרפואה בארץ-ישראל?, מנכדו של ד"ר קרופר, ג'ון הרווי, וכן הם מבוססים על נתוני מפקד האוכלוסין הבריטי משנת 1901.
- ^ 1 2 3 4 5 הביוגרפיה של ג'ון קרופר באתר www.caerwentcc.com
- ^ Cropper J, Madaba M'Kaur and Callirrhoe. (1906). The Palestine Exploration Fund
- ^ Cropper J. (1900). Unusual ending of a case of empyema. The Lancet. 155:771
- ^ Cropper J. (1904). Crus Hospital, Nablus, Palestine. A case of closure of the jaws due to citaricial bands. The Lancet. 163:653-654
- ^ Cropper J. (1905). A case of rupture of the bladder in a young child. The Lancet. 165:639-640
- ^ Cropper J. (1906). Successful removal of a large hygroma in a child aged three weeks. The Lancet. 168:652-653
- ^ Cropper J. (1902). The geographical distribution of Anopheles and malarial fever in upper Palestine. The Journal of Hygiene. 2:47-57
- ^ קרמר מ', השבוע. השקפה, שנה שביעית, כ"ח תשרי תתל"ז (ה'תרס"ו), 27 באוקטובר 1905, עמ' 4.
- ^ Canaan T. (1934/35). Die hygienischen und sanitäeren Verhaetnisse Palaestinas vor dem Kriege. Folia Medica International Orient. 1:300-307
- ^ Cropper J. (1908). Phenomenal abundance of parasites in fatal case of pernicious malaria. The Lancet. 172:16-17+ colored plate
- ^ Cropper J. (1905). Spirillum fever in palestine. British Medical Journal. 190&420
- ^ Cropper J. (1908). Note on two cases of Anthrax untreated. The Lancet. 171:1007
- ^ Cropper J. (1908). An improved trachoma forceps. The Lancet. 171:1352
- ^ Cropper J. (1915). A useful shoulder-splint. The Lancet. 185:1246
- ^ סג"ם תומאס אנדרו קרופר באתר ועדת חבר העמים לקברי מלחמה.
- ^ קפטן ג'ון קרופר באתר ועדת חבר העמים לקברי מלחמה.