הונג שיוצ'ואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הונג שיו-צ'ואן
洪秀全
Hong Xiuquan.jpg
דיוקן
לידה 1 בינואר 1814
גואנגדונג, אימפרית צ'ינג הגדולה שושלת צ'ינג (1862–1889)שושלת צ'ינג (1862–1889)
נרצח 1 ביוני 1864 (בגיל 50)
נאנג'ינג, אימפרית צ'ינג הגדולה שושלת צ'ינג (1862–1889)שושלת צ'ינג (1862–1889)
מדינה שושלת צ'ינג, Taiping Heavenly Kingdom עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מורה, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
דת סוגדי אלוהים
המלך השמיימי של ממלכת טאיפינג (במסגרת מרד טאיפינג, ללא הכרה של שושלת צ'ינג)
11 בינואר 18511 ביוני 1864
(13 שנים)
מנהיג דת בתקופה הוא עצמו
הונג טיאן-גויפו (ממלכת טאיפינג) ←
חתימה
Seal of the Taiping heavenly kingdom.svg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הוֹנְג שׁיּוּצְ'וָאןמנדרינית: 洪秀全) היה יליד משפחת האקה סינית בתקופת שלטון שושלת צ'ינג המאוחרת. הונג ראה בחזיונותיו את עצמו כבן אלוהים ואחי ישו ונושא האחריות להפיל את השלטון ה"מושחת" כביכול של השושלת ולנקות את סין מאופיום. לאחר שהבין חזיונות אלו החל הונג להטיף מוסר, ערכים ודעות פוליטיות בעוד איחד את תורתו ואיגד מסביבו חבר מאמינים רחב שהתנגד לשלטון הצ'ינג. ערכי "דת סוגדי האלוהים" תחת הונג היו מבוססים על ערכי הנצרות.

בשנת 1850 החלו כוחות מאמינים אלו במרד טאיפינג נגד שלטון צ'ינג. המרד, לאחר שהניסיון הראשי להפילו נכשל, החל מתפתח ברחבי דרום ומרכז סין ועם הזמן לאחד המאבקים העקובים ביותר מדם לאורך כל ההיסטוריה ולמלחמה הגדולה ביותר במהלך המאה ה-19. הרס האופיום שבוצע בידי המורדים לפי הוראתו של הונג היה גורם מרכזי לתחילתה של מלחמת האופיום השנייה ובמהלך כמה שנים היה זה נראה כי סין עמדה ליפול לידי שלטון טאיפינג.

במהלך שנות ה-60 של המאה ה-19, התערבות של מעצמות מערביות נגד המרד הביא לנפילתו הסופית בשנת 1864. הונג מת עקב אכילת פטריות רעילות, בין אם עשה זאת בכוונה או בשוגג לא ידוע. מאבקו של הונג היה קריטי לנפילתה הסופית של סין הקיסרית במהפכת שינהאי. פועלו של הונג השפיע בסופו של דבר על המפלגה הקומוניסטית של סין, אשר הביעה פעמים רבות את תמיכתה בפועלו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הונג היה בן למשפחת חקלאים ענייה מבני האקה בתת-מחוז חויי, גואנגדונג, דרום סין, דאז שושלת צ'ינג הקיסרית. הוריו ראו פוטנציאל בבנם שלמד לקרוא בגיל צעיר יחסית, יתרה מזאת, משפחות החקלאים בסביבת הכפר המקומי התפלאו ממה שכינו "אינטליגנציה על-טבעית" בילד. הונג עצמו ראה גדולה בעתידו והיה הצעיר ביותר בארבעה ילדים. הוא למד שנים בצעירותו קונפוציאניזם ודאואיזם בכדי להתקבל לבחינות הכניסה לשירות אזרחי. בני הקהילה הקרובה אספו כמה שיותר כספים בניסיון להכניס את הונג ללימודים גבוהים במטרה שיום יבוא ויעבור את מבחני הכניסה.

בתקופת ילדותו של הונג המעמדות הסיניות הוסדרו על מעמדות לכל החיים; מי אשר נולד למעמד החקלאי חי ומת במעמד החקלאי, הדרך היחידה לשנות מסלול זה הייתה דרך מבחן הכניסה לשירות האזרחי. לו הונג הצליח בבחינות היה זה מועיל לערכם של כלל מכריו והקרובים לו.

בשנת 1827 הונג בן ה-13, לאחר שנים של לימודים, הלך לגואנגג'ואו לביצוע מבחן הקבלה אך בסופו הוא נכשל. מספר שנים אחר כך נכשל הונג בשנית בניסיון נוסף להתנסות בבחינה. בשנת 1837 נמסרה לו הידיעה כי נכשל בבחינת הקבלה בפעם השלישית. כאשר הגיעה אליו הידיעה, הונג נפל למצב מנטלי קשה ולדיכאון קליני שפגע בתפקודו קשות וגרם לו לצפייה בחזיונות אשר חזרו על עצמם בעת ישן.

חזיונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הונג ראה בחזיונותיו (לפי דברו) אדם מבוגר בעל זקן שהעניק לו חרב ודרש ממנו לכרות את ראשם של כל השדים הנמצאים בסין. אדם בגיר דאז הכריז עליו מטהר שדים לפני ששלח אותו חזרה לארצו. הונג, כאשר התאושש, לא ראה חשיבות בחזיונות אלה ושב לשרת כמורה בבית ספר כפרי. היה זה בשנת 1843, בעוד היה בן 29, שנכשל הונג לעבור את הבחינות לשירות האזרחי בפעם הרביעית.

זמן קצר לאחר מכן, בעת ביקור בביתו של הונג, דודו שאל אותו לגבי ספר במדף ספרים שהיה להונג. על המדף היה הספר קוּאַנְשִׁי לִינְגִּיָּאן, ספר דרשה נוצרי אשר נכתב בידי לְיַאנְג פֹּא, מיסיונר פרוטסטנטי. הספר ניתן להונג בעוד שהה בגואנגג'ואו לביצוע הבחינה והאחרון אף לא הביט בכתוב. כאשר דודו הסב את תשומת ליבו לספר, הונג החל לקרוא אותו ובפרשנות של ליאנג פא לתנ"ך הונג עצמו נתן פרשנות לחזיונותיו; המבוגר בעל הזקן היה אלוהים, זה אשר הכריז עליו מטהר שדים היה ישו וניקיון סין משדים היה קריאה של אלוהים להונג למען יצא במלחמה קדושה נגד שלטונה של שושלת צ'ינג. לפי הונג הספר הנחה אותו לכך שהוא אח ישו, בנו השני של אלוהים ובעל מנדט השמיים והלגיטימציה להיות שליט על כל סין.

איגוד מאמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שושלת צ'ינג השלטת הייתה תחת מיעוט אתני שמקורו במנצ'וריה אשר לקחו את הכוח בשנת 1644 במסגרת מלחמת מינג–צ'ינג. שלטונם המוקדם הביא לפיתוח אדיר ברחבי סין, הכפלת האוכלוסייה במהלך המאה ה-18 וכיבוש טיבט, מונגוליה, טורקסטן ועוד. עם הזמן יועצים בכירים בממשל של שושלת צ'ינג שהיו בעלי עמדות מפתח הפכו למושחתים כדוגמת השן, המשנה לקיסר סין ואלו החלו לפגוע קשות בסדרה של קופת המדינה.

האימפריה הסינית הייתה מהאומות החזקות בעולם אך מעמד זה החל להתערער כאשר האימפריה הבריטית החלה, בנואשות להחיל סחר עם הסינים, להחדיר לתוך סין את סם האופיום. כאשר האופיום הגיע לשכבות השלטון הסיניות, הממשל של הצ'ינג הבין את המתרחש והחל לפעול בניסיון לעצור את הסחר, ניסיון זה, אשר נגמר במלחמת האופיום הראשונה הביא למצב שמעצמה אירופאית הביסה את האימפריה של המזרח. מנקודה זאת של כניעת דאוגואנג, קיסר סין לבריטים והאלה, החלה בסין תקופת מאה שנות ההשפלה אשר במסגרתם המדינה ניתנה להשפעות של גורמים מחוץ ונפלה לאי שקט אזרחי שיהפוך בסוף לסדר מרידות ומהפכות.

אי קידום הפיתוח והתשתיות של סין עקב המשברים הפנימיים ביחד עם פיצוץ אוכלוסין הוביל לעלייה בכמות האבטלה ולאחוז גבוה של אי שקט אזרחי בקרב הרוב האתני של בני האן ומיעוטים סינים נגד שלטון מיעוט המאנצ'ו, בייחוד בקרב צעירים כגון הונג. מצב זה הוסיף להחמיר כאשר באירופה ובאמריקה החלה המהפכה התעשייתית, שהביאה לפתיחת פער גדל וגדל ביכולת המדינית, כלכלית, צבאית ועוד בין סין למערב. מצב זה של אי פיתוח השפיע במיוחד על העמים שהיגרו לסין בדורותיהם, הונג היה בן לשבט האקה שהיגר לסין לערך 800 שנה קודם לכן ועדיין ניתן לו יחס של פולש מחוץ לסין.

לאורך מאות שנים, מיסיונרים נוצרים הסתובבו ברחבי סין ובכל תקופה היה זה הקיסר הסיני שקבע את היחס אליהם עם הזמן הפך פחות ופחות נוח. המחלוקת על הטקסים הסיניים כפי שנודעה הביאה לכך שבתקופת שלטון קאנגשי, קיסר סין וצ'יינלונג, קיסר סין, כמות הנוצרים המיסיונרים בסין ירדה באלפים. לאחר מלחמת האופיום הראשונה השתנה המצב בשביל המיסיונרים ואלו החלו מסתובבים ברחבי סין בחופשיות, מטיפים מאמונתם וערכיהם ומוכרים עותקים של התנ"ך והברית החדשה. בתקופתו, הונג היה מבין מיליוני סינים אשר באותה העת ראו בפעם הראשונה את ספרי הקודש שהביאו איתם המיסיונרים.

הונג החל להטיף על ערכי הדת הנוצרית וקרא לעצמו בן האלוהים. בני כפרו חרדו מדבריו וכאשר בשנת 1844 הוא טען שקונפוציוס הוא אל שקר והרס פסל מקומי שלו, הוא פוטר מעבודתו כמורה בבית ספר. הונג דאז החליט ביחד עם חברו ותומכו פנג יושנג להפוך למטיפים נוסעים. כאשר השניים הלכו לגואנגשי רבים צפו בדרשותיהם בלעג אך הם מצאו תמיכה רבה בקרב בני האקה. עם הזמן, רבים מבני האקה החלו להתאגד מסביב להונג אשר קרא לעצמו "משיח" לכדי מצב שפנג היה יכול לארגן מתוך דרשותיהם כת דתית שבזמן אשר יידרש גם תהפוך למיליציה לוחמת. תומכיו של הונג נתנו לאמונתם את השם "בָּאִי-שָׁאנְגדִי חְווֵי" (הסוגדים לאלוהים).

הונג פעל מספר שנים בשביל להסדיר את תורתו הדתית. בשנת 1847 הוא יצר קשר עם המיסיונר הפרוטסטנטי מארצות הברית יששכר ג'ק רוברט, הקש בין השניים נשבר לאחר שהונג סירב לקבל את ערכי הסליחה והקבלה שרוברט ניסה להעביר לו והתמקד בקדושתו האישית שלו. הונג דאז חזר לגואנגשי שם הפכו מאמיניו לכת צבאית. הם עברו מיישוב ליישוב ועם הזמן התעצם זעמם על הצ'ינג בעוד ראו כמה אי-שקט ועוני אופפים מעל היישובים. עם הזמן הונג ניסח רעיונות לנטישת המעמדות החברתיים והכריז כי המאנצ'ו השלטים הם שדים עלי אדמות. הונג טען כי יבוא היום ובוא יתרחש מאבק אלוהי בין הטוב לרע וקרב זה יתקיים בסין. למעשה, הונג ראה את עצמו ואת מאמיניו כנדרשים לנוע לעבר מסע צלב היסטורי ואחרון נגד הצ'ינג. התנאים באזורים הכפריים היו מצערים, והסנטימנט נגד שליטי שושלת צ'ינג התגבר. כתוצאה מכך, הונג ופנג החלו להכין את המרידה הגדולה שלהם שהחלה לבסוף ביולי 1850.

מרד טאיפינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מרד טאיפינג
פסל של הונג באתר הנצחה בג'ינטיאנג.

דבריו של הונג החלו להגיע לאוזני המושלים של הצ'ינג ואלו החלו להורות על תקיפות של סוגדי האלוהים במטרה לעצור את התפשטות הכת, פועלם הביא להפך הגמור מרצונם וביולי 1850, כאשר תקפו מיליציה של סוגדי האלוהים, תומכיו של הונג ברחבי גואנגשי לקחו נשק והחלו למרוד רשמית בשלטון הצ'ינג. בינואר 1851 צעדו 10,000 מסוגדי האלוהים אל העיר ג'ינטיאנג וכבשו אותה באכזריות.

ב-11 בינואר נפלה העיר לגמרי לידי הסוגדים לאלוהים, הונג נכנס בשעריה ועוד באותו היום הכריז על הקמתה של ממלכת טָאיפּינְג השמימית (בשמה המלא העברי "הממלכה השמימית של השלום הגדול") ועל עצמו כמלכה השמימי ולמעשה קיסר סין בעוד תומכו פנג יושנג הוכתר בתור מלך הדרום. בכך הונג הכריז רשמית על הלגיטימיות שלו למנדט השמיים וקרא תיגר על נכונותו של שיאנפנג, קיסר סין משושלת צ'ינג לשליטה על סין. באותו היום החל מרד טאיפינג. תוך זמן קצר החלה פלישה של כוחות צבא טאיפינג אל עבר נהר היאנגצה.

הונג צעד תחילה עם 10,000 מאמינים, עקב הניצחון בג'ינטיאנג נראה היה כי אכן ניתנה לו לגיטימציה שלטונית לכתר הסיני ותוך מספר חודשים גדל צבא תומכיו ליותר ממיליון חיילים. הונג קרא להילחם בצ'ינג, תמך באנשיו להאריך שיער, פעולה שעליה הוצאו להורג תחת חוק צ'ינג, הותיר לנשים להיכנס לדרגות צבאו וקרא לכל סין להרים נשקה. ניצחונות מוקדמים העניקו להונג מומנטום שהביא לכך שערים נכבשו ללא כל מאבק. בשנת 1852 הכוחות פשטו על צ'אנגשה שהייתה תחת הגנה כבדה וביצעו איגוף וכיבוש מלא של ווצ'אנג. הונג יצר קשרים עם האויגורים ובני החווי המוסלמים והבטיח להם שבתמורה לכך שילחמו בצ'ינג הוא יעניק להם מדינה ריבונית בטורקסטן. הבטחות אלו הביאו לעלייתו של מרד דונגאן במערב סין.

נאנג'ינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחמי הטאיפינג החלו בהתנהלות ברוטלית על כל אשר כבשו. מי שלא הסכים עם דרשותיהם הדתיים נטבח. כל החיילים של צבא שושלת צ'ינג אשר נתפסו הוצאו להורג באופן מיידי וכל המאנצ'ורים אשר נמצאו בדרכם פגשו גורל אכזר. בשנת 1853 התקרבו לוחמי הטאיפינג אל נאנג'ינג (הבירה הדרומית), העיר אשר ישבה על גדות היאנגצה הייתה קריטית למעבר אספקה כגון תבואה אל הבירה בייג'ינג (הבירה הצפונית) דרך התעלה הגדולה של סין, כאשר נאנג'ינג נפלה היה זה רק עניין של זמן עד אשר ממשל הצ'ינג בבייג'ינג ייפול. לוחמי טאיפינג הבעירו באש את הרובע המאנצ'ורי בפאתי העיר.

ב-10 במרץ, עם כיבוש העיר הכריז עליה הונג כבירה כפי שהייתה בתקופת שושלת מינג. בנקודה זאת רוב דרום סין נפלה לידי הטאיפינג, אך מתקפת נגד של כוחות הצ'ינג אשר מקורה באזור גואנגג'ואו פגעה קשות בגדה הדרומית של המרידה.

עם לקיחת נאנג'ינג אלפי אירופאים נעו אל ממלכת טאיפינג לברר עם טענתם כי זוהי ממלכה של נוצרים היא אמיתית. כאשר הגיעו אל טאיפינג הם פגשו באומה הנשלטת בידי הדרג הקיצוני ביותר, תחת חוקי ממשלו של הונג נאסר על אנשים לעשן, לשתות משקאות חריפים ואפילו לרקוד. הונג דרש שיחסי מין יקוימו אך ורק לצורך הולדת ילדים כמו כן מגבר נדרש להיות נאמן לאישה אחת בלבד אך בעצמו הונג היה מוקף במספר נשים בארמונו בנאנג'ינג. הוא נחשב כנאמן אך ורק לאשתו, לָאִי שֶׁיְּיַנְג, אשר ביחד איתה נולדו לו ארבעה בנים ובת אחת:

  • הוֹנְג טִיאָנְגִ'יאוּ, הנסיכה
  • הוֹנְג טִיאָן-גוּיְפוּ, המלך השמיימי (יורש עצר)
  • הוֹנְג טְיַנְמִינְג, מלך מינג
  • הוֹנְג טִיאַנגוּאָנג, מלך גואנג
  • הוֹנְג טִיאָנְיוּ, מלך המזרח

מורו המיסיונרי לשעבר של הונג, יששכר ג'ק רוברט, מתוך תמיכה ואהדה למעשיו של תלמידו לשעבר, עבר לגור בנאנג'ינג לאחר כיבושה אך בתוך שנה עזב את מושבו לאחר שנחרד בפועלו הלא-נוצרי של הונג.

מאבק כוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנהגת טאיפינג הייתה מחולקת ל"מלכים" אשר כביכול היו כולם מקושרים עם אלוהים. לאחר שפנג יושנג נהרג במהלך הצעדה על נאנג'ינג, יַאנְג שי-קְװַאן, מלך המזרח, הפך ליד ימינו של הונג שיוצ'ואן, בפועל מילא יאנג תפקיד המקביל לראש ממשלה.

תחת הנהגתו של יאנג ועינייו הצופות של הונג הוצא לפועל תהליך מודרניזציה במהרה אשר כלל בתוכו סלילת כבישים ומסילות ברזל, קביעת מיסים והפיכת המיליציות לכדי צבא סדיר. יאנג הסדיר חוק לפיו גבר ואישה הם שווי ערך והעלים רכוש אישי. בלונדון, כתב עת קרא לתמוך במרד טאיפינג וליישר קו עם הנוצרים הסינים, הפילוסוף הגרמני קרל מרקס תמך תחילה במרד אך מאוחר יותר טען כי המרד גרוע יותר מהעבדות של הדרג החברתי הנמוך ומצדה של ממשלת טאיפינג של יאנג והונג נעשה כל שביכולתם להשיג הוקרה מצידם של האירופאים. יאנג תמך בהתערבות האירופאית וניסה לגייס אנשי עסקים בריטים, צרפתים ואמריקאים לתמוך בממשל טאיפינג במדינותיהם.

נכון לשנת 1855 השפעתו של יאנג גברה והיה כמעט שווה בסמכותו להונג. הונג בתגובה הורה למלך המערב, װַאי צְ'אנְג-חְװֵי להרוג את יאנג וכמוהו את כל תומכיו. מספטמבר 1855 לחודשיים שאחר כך כל תומכי יאנג, אזרחים, פקידים, חיילים ובני משפחתו של יאנג, כולם נטבחו. בסיום הטבח הונג הוציא להורג את וואי בעצמו בשביל למנוע את עליית כוחו של האחרון, לערך 27,000 מאזרחי נאנג'ינג נטבחו. מנקודה זאת והאלה ממשלו של הונג התבסס על נאמנות לו ורק לו ומערכת השוויון בין המעמדות התמוססה. כעת הייתה ממלכת טאיפינג דיקטטורה טוטליטרית.

אופיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת האופיום השנייה

הונג ראה את האופיום כאחת הסיבות לנפילתה של סין לעומת האירופאים. הוא הורה לחייליו להשמיד את כל האופיום אשר ימצאו, בתי עישון אופיום הועלו באש, חביות אופיום נשלחו לים ועוד. סחר האופיום עם שושלת צ'ינג היה קריטי לאיזון הכלכלה של האימפריה הבריטית, אשר בתגובה לכמות המסחר האדירה שלה בתה מסין היה עליה למכור בחזרה את האופיום.

אי העברת ההטבות אשר סוכם עליהם לפי חוזה נאנג'ינג מהצד של שושלת צ'ינג פגע ביחס האירופאים והסינים. בנקודה מסוימת נדמה היה למספר חיילים הנאמנים לצ'ינג שהוצבו על גדות ים סין הדרומי כי ראו באופק ספינה של מורדי טאיפינג, הכוחות הסינים תקפו את הספינה ורק אז התברר להם כי הייתה זאת ספינה בריטית. התקרית הביאה להגברת ההתחממות ביחסים ותוך זמן קצר החלה מלחמת האופיום השנייה אשר במסגרתה פעלה האימפריה הבריטית ביחד עם הקיסרות הצרפתית השנייה בעוד האימפריה הרוסית סיפחה שטחים במנצ'וריה בעזרת לחץ גובר על ממשל הצ'ינג לחתום על חוזה אייגון.

באותו הזמן, נגד שלטון טאיפינג קמו "הצבאות החדשים", מיליציות אשר התנגדו לשלטון הצ'ינג כמעט כפי שהתנגדו לטאיפינג והונהגו בידי ראשי קהילות אזוריות. מיליציות אלו היו הכוחות המוצלחים ביותר במאבק נגד טאיפינג שכן היו מרוכזים על מאבק באנשיו של הונג בשונה מהצ'ינג אשר התמודדו עם הטאיפינג בדרום, החווי במערב, האירופאים בפאתי בייג'ינג והנפאלים בטיבט[1].

היחלשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1861, זמן מה לאחר סיום מלחמת האופיום השנייה וחתימת הסכם בייג'ינג של 1860, כוחות טאיפינג יצאו במערכה לכבוש את שאנגחאי שהפכה לאחת הערים החשובות ביותר בסין לאחר מלחמת האופיום הראשונה עקב רמת הפיתוח המערבי שהייתה בתוכה. הפלישה נהדפה ונכשלה אך גרמה לכאוס אזרחי בעיר אשר לבסוף שכנע את האירופאים והאמריקאים כי דבר מה צריך להיעשות בנוגע לכוחות הטאיפינג.

מומחים אירופאים החלו לאמן מגויסים לצבא הצ'ינג והעבירו כוחות משלהם נגד הטאיפינג. בפרט, צ'ארלס גורדון מטעם האימפריה הבריטית הפך למפקד העיקרי במערכה בפאתי שאנגחאי ופגע קשות בקו האש של טאיפינג. צבא צ'ינג, לאחר אימונו ולאחר מה אשר נעשה לכוחותיו בידי הברוטליות של לוחמי הטאיפינג, החל לטבוח בטאיפינג כפי שמעולם לא נעשה. כל עיירה, עיר או כפר אשר הצ'ינג כבשו הפך אפר ועוברי אורח אירופאים בחזית של מרכז סין טענו כי היה מאבק זה נדמה לתיאור סוף העולם. הצ'ינג טבחו בלוחמי הטאיפינג ולא נשארו חייבים אף לא לאזרחים. בתוך שנתיים דרום-מרכז ודרום סין בערו באש, הצבאות החדשים, הצ'ינג וטאיפינג הפכו 600 ערים לאפר ובעוד תבואה נהרסה בצורה קריטית החלו מרידות אזרחים, מגפות ורעב גדול במסגרתו מיליונים נהרגו ורובם אזרחים.

כוחות הטאיפינג הגיעו בשיא התפשטות כוחם 70 קילומטרים מבייג'ינג, אך עם הזמן הגלגל החל להתהפך נגדם. מלבד צ'ינג השושלת הקיסרית היחידה בסין שהצליחה להתגבר על מרד כה גדול בנקודה מאוחרת כל כך לפני הסוף היא שושלת טאנג במאבקה נגד מרד אן לושאן במהלך המאה ה-8.

מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1863 הגיעו כוחות הצ'ינג אל פאתי שערי נאנג'ינג והוטל מצור על העיר בעוד קווי האספקה שלה נחתכו. במאי 1864 הבירה הייתה כמעט חסרת כל הגנה, מאוגפת ומכותרת לגמרי ותושביה גוועו ברעב. ממשל צ'ינג הצליח ליצור כמות מספקת של תבואה שהובלה מסביב לנאנג'ינג בשביל למנוע רעב בבייג'ינג ובכך הם הצליחו לשרוד גם בלי השליטה בנאנג'ינג ובכלל התעלה הגדולה.

מאז הטבח בתומכי יאנג וההסדר החדש של הממשל הונג נעלם מעיני הציבור ועסקי הפוליטיקה. הוא הותיר למפקדי הצבא את כיבוש סין ואלו כאמור כשלו במשימתם. משנת 1862 כאשר מצבם של הטאיפינג החל מחמיר והאלה רבים מתומכיו ואף המלכים בממשלו קראו להונג לעזוב את הבירה נאנג'ינג ולסגת בשביל לאגד מחדש את הכוחות להמשך המאבק, לכולם ענה הונג אותו הדבר:

איש לא יעזוב. לא בעוד אלוהים לצד טָאיפּינְג.

כל צל אנושיות בדרג טאיפינג נעלם בשנת 1861, כאשר במהלך המצור על העיר אן-שינג שהייתה תחת שלטון טאיפינג הביא לפשעים נגד האנושות. למשמע דבריו של הונג נותרו הנאמנים לו בבירה ולא נסוגו גם כאשר גוועו ברעב, דבר אשר בעזרתו הביעו את נאמנותם לשלטונו. לבסוף במאי 1864 הסכים הונג לעזוב את ארמונו ולהתאגד מחדש מאוחר יותר. הונג קרא לאנשיו לאסוף מן לאכילה כפי שקרה לעם ישראל בסיני. תומכי הונג מצאו עשב ופטריות שגדלו בטבע. סיבת מותו של הונג לא ידועה לגמרי. יש המעריכים כי מת מחולי, יש הטוענים כי ביצע התאבדות אך מקובל לחשוב כי הפטריות אשר אכל היו רעילות והוא מת מאכילתם בתוך זמן קצר.

במותו של הונג הכתר עבר לבנו הבכור בן ה-14 הוֹנְג טִיאָן-גוּיְפוּ ושלושה ימים של הקרב על נאנג'ינג השיבו את העיר לידי כוחות הצ'ינג בעוד הביאו למותם של מעל 100,000 איש. המאבק בשרידי טאיפינג המשיך מאוחר יותר עד 1866 והמרד המוסלמי אשר תמך בהצתתו נמשך כמעט עד סוף שנות השבעים של המאה ה-19. קברו של הונג הוצא מארמונו ונורה לכדור מתותח בסיום המאבק.

בסך הכל, מרד טאיפינג הביא למותם של לערך 36,000,000 איש.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

"גלימת הדרקון" הקיסרית של הונג שיוצ'ואן.

היחלשות שושלת צ'ינג עקב המרד הייתה קריטית להפסדים שבאו על הצ'ינג בהמשך המאה, בהם מלחמת סין–צרפת, מלחמת סין–יפן הראשונה, מרד הבוקסרים ולבסוף התקוממות ווצ'אנג בשנת 1911, שהפכה לתוך מהפכת שינהאי שהפילה סופית את הממשל הקיסרי בסין והשליטה ממשל רפובליקני.

מאוחר יותר, מלחמת האזרחים הסינית הביאה לנפילת המפלגה הלאומית (קוומינטנג), נסיגתה לאי טאיוואן ועלייתה של הרפובליקה העממית של סין תחת המפלגה הקומוניסטית. מנהיג המפלגה, מאו דזה-דונג, נודע באהדתו לפועלו של הונג וטען כי פעמים רבות פעל לחקות אותו[2].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהרן שי, סין במאה העשרים, אוניברסיטה משודרת

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הונג שיוצ'ואן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ באותה הנקודה החלה מלחמת סין-נפאל אשר במסגרתה כוחות מממלכת נפאל פלשו אל טיבט הסינית דרך ההימלאיה.
  2. ^ מאו – הסיפור הבלתי נודע