משיחת שאול למלך

שמואל מושח את שאול למלך

משיחת שאול למלך הוא אירוע תנכ"י המתואר בספר שמואל, המתאר את המלכת שאול למלך. שמואל הנביא ממליך את שאול למלך על פי ציווי ה', לאחר בקשת זקני ישראל משמואל הנביא כי ימליך עליהם מלך. שמואל הנביא, שואל בעצת ה' שאשואל את אלוהים.

תחילה נמלך על ידי שמואל בסתר, ולאחר שבעה ימים הומלך על ידו שנית ב'מצפה' לעיני כל עם ישראל, בטקס שכלל הטלת גורלות, כששאול הוא זה שעלה בגורל.

על פי הכרונולוגיה המקובלת בחקר המקרא מלך שאול בערך בשנים 1025–1005 לפנה"ס, או מעט קודם לכן.

רקע

בספר שמואל א', פרק ח' מסופר שבעת ששמואל הנביא הזקין, זקני ישראל פנו אליו בבקשה להמליך עליהם מלך כפי שיש לכל העמים האחרים. שמואל שואל בקול אלוהים ונענה כי עליו לשמוע בקול הזקנים: ”שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם”.

אמנם אלוהים מצווה את שמואל שקדום המלכת המלך, יצווה עליהם את כל דיני המלוכה:

זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. יב וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ. יג וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת. יד וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו. טו וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו. טז וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ. יז צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים.

שאול והאתונות

שמואל הנביא ושאול המלך

בפרק ט' מגולל הנביא את סיבת פגישת שאול עם שמואל הנביא, בעקבות כך שלאביו קיש, נאבדו אותנות, ושאול נשלח בפקודת אביו, יחד עם אחד ממשרתי אביו, לחפש את האתונות שאבדו. לאחר מסע ארוך וכושל באזור נחלת בנימין, שאול מתייאש מהחיפוש, ומעוניין לשוב לביתו על מנת שאביו לא ידאג לו: ”וַיַּעֲבֹר בְּהַר אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ שָׁלִשָׁה וְלֹא מָצָאוּ וַיַּעַבְרוּ בְאֶרֶץ שַׁעֲלִים וָאַיִן וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ יְמִינִי וְלֹא מָצָאוּ. הֵמָּה בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ לְכָה וְנָשׁוּבָה פֶּן יֶחְדַּל אָבִי מִן הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָנוּ.”

הנער שהתלווה לשאול הציע לשאול ללכת לשמואל הנביא, על מנת שיתנבא עבורם היכן נמצאים האותנות שאבדו. שאול, שהיה סבור ששמואל יבקש שכר עבור גילוי האותנות, מיאן ללכת, מאחר שלא היה להם דבר מה לתת לשמואל, וגם הלחם אזל מהם. הנער בתגובה הציע לתת 'רבע שקל כסף' מכספו לנביא. שאול התרצה והם הלכו יחד לעירו של שמואל הנביא.

בכניסה לעיר שאלו קבוצת נערות היכן ביתו של הנביא, והם אכן כיוונו אותם לביתו של שמואל. הפסוק מתאר אריכות גדולה בתשובת הנערות לשאול ולנער, ובתלמוד אמרו חז"ל שהנערות היו חפצות להביט בשאול מחמת יופיו ולכך האריכו בדברים איתו.

נבואת שמואל

שאול פוגש את שמואל הנביא

כאמור, שאול והנער, הולכים לשמאול הנביא לשאול בעצתו לגבי האותונות. כשהתקרבו שאול והנער לביתו של שמואל ראו אותו יוצא מביתו לקראתם. בנביא מתואר, ששמואל התנבא כבר יום קודם לכן, שבאותה יום יבוא אליו איש מבנימין, והוא ימשח אותו למלך על עם ישראל:

כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מִיַּד פְּלִשְׁתִּים כִּי רָאִיתִי אֶת עַמִּי כִּי בָּאָה צַעֲקָתוֹ אֵלָי.

— ספר שמואל א', פרק ט', פסוק ט"ז

באותו זמן ששמואל רואה את שאול, הוא מתנבא, שכוונת אלוהים אמש, הייתה למשוח את שאול. שאול שלא הכיר את שמואל שואל אותו היכן ביתו של הנביא, ושמואל עונה 'אנכי הרואה', ומזמינם לאכול עמהם, ולישון בביתו ומחר ימשיכו לדרכם, כשהוא מוסיף "כל אשר בלבבך אגיד לך".

כששמע שואל את דברי שמואל הנביא כי הוא מיועד למלוכה, הוא טוען שאינו מתאים לכך:

וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹכִי מִקַּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה.

— ספר שמואל א', פרק ט', פסוק כ"ב

שמואל אינו עונה לטענות שאול, הוא מושיב אותו בראש, ומצווה על הטבח לתת לו את המנה היפה, שכבר הצטווה להכין לו מראש. לאחר הסעודה, העלה שמואל את שאול לגג הבית, על מנת לדבר איתו. לדעת רש"י דברי שמואל נסובו בענייני יראת ה'. יש שכתבו שבאותה העת גילה לו סתרי תורה ועניינים אלוקיים.

טקס משיחה ראשון

בבוקר למחרת, לקח שמואל פך שמן ויצק ממנו שמן על ראש שאול ומשחו למלך, ונישקו. לאחר משיחתו שמואל מנבא לו על שלושה דברים שיקרו לו בהמשך אותו היום:

1. בדרך חזרה לביתו יפגוש שני אנשים בקבר רחל, שיבשרו לו שנמצאו האתונות, וכעת אביו דואג לו לנער במקום לנערות.
2. באזור אלון תבור ימצא שלושה אנשים שישאו שלושה גדיים וביד אחד מהם יהיו שלושה ככרות לחם, כישפגוש אותם הם יתנו לו שתי ככרות לחם.
3. בגבעת האלוקים יפגוש קבוצת נביאים, כשלפניהם מנגנים בנבל תוף כינור וחליל, כשהם מתנבאים. רוח ה' תשרה עליך ואף אתה תתנבא עמהם, ותהפך לאיש אחר.

שמואל מצווה את שאול שלאחר כל אותן מארעות, ירד לגלגל לזבוח לה', אך ימתין לו שבעת ימים עד שאף הוא יבוא. ושם יודיע לו מהו רצון ה', שיעשה. ואכן מיד בצאתו משמואל הנביא, התגשמו כל הנבואות. העם שראו את שואל מתנבא יחד עם קבוצת הנביאים, התפלא באומרו על כך - מאורע שהוליד את האמרה "הגם שאול בנביאים"?.

טקס משיחה שני

באותו העת, כששאול מגיע למצפה, דודו של שאול - שייתכן שחשד בדבר מה- חוקר את שאול אודות מעשיו בעת חיפוש האותנות. שאול עונה שאכן הלכו לחפש את האותנות, ומשלא מצאו הלכו לשאול בעצת הנביא, שאכן בישר להם שהאתונות נמצאו. אמנם את דבר המלכתו של שאול למלך על ידי שמואל, לא סיפר. את מעשהו זה, של הסתרת דבר המלכות, שיבחו חז"ל במספר מקומות. בתלמוד בבלי במסכת מגילה מובא שזכה בשכר זה שאסתר הייתה מצאצאיו: ”בשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאה ממנו אסתר”.

בבואו של שמואל אל המצפה, הוא זימן לשם את כל העם, ולאחר שהוכיח את ישראל על שביקשו מלך, בישר להם שכעת הוא ימשח אחד מהם למלך על עם ישראל.

על אף ששמואל כבר ידע ששואל נבחר על ידי אלוקים למלך, הוא מטיל גורלות לפני העם, על מנת לבחור את המלך. ראשית הוא מטיל גורל על כל שבטי ישראל, והגורל נופל על שבט בנימין, ובגורל נוסף עולה משפחת המטרי, משפחתו של שאול. בגורל השלישי שנעשה על כל בני משפחת המטרי, יצא שאול בן קיש. שאול באותו הזמן מתחבא, והעם שמחפשו אינו מוצא אותו. אלוקים מגלה לעם את מקום מחבואו, וכי הוא "נחבא אצל הכלים", כשהכוונה היא לחדר בו הניחו כל העם את כליהם ובגדיהם. שאול נלקח משם על ידי העם, ומתייצב לפני כולם, ”וַיָּרֻ֙צוּ֙ וַיִּקָּחֻ֣הוּ מִשָּׁ֔ם וַיִּתְיַצֵּ֖ב בְּת֣וֹךְ הָעָ֑ם וַיִּגְבַּהּ֙ מִכָּל־הָעָ֔ם מִשִּׁכְמ֖וֹ וָמָֽעְלָה”.

לאחר שהובא שמואל משבח את שאול לפני כל העם בכך שאין כמהו בכל העם, ולכך נבחר על ידי אלוקים למלך, כל העם מריעים ואומרים 'ימי המלך'. לסיום מודיע שמואל לעם את כל דיני המלוכה, לירא מהמלך ולכבדו. ומצווה על כולם לשוב איש לביתו. גם שאול חוזר לביתו בליווי ”חיל, אשר נגע אלוקים בלבם”. על אף שרבים מהעם הסכימו עם מלכות שאול, הנביא מציין שהיו כמה 'בני בליעל' שביזו את שאול בטענה שאינו ראוי למלך, ואף לא העלו לו מנחה.

חיפש אתונות ומצא מלוכה

ערך מורחב – חיפש אתונות ומצא מלוכה

בעקבות סיפור זה של שאול המלך, שיצא לחפש את אתונות אביו, ובמקום למצוא את האתונות נמשח למלך, נטבע הפתגם 'חיפש אתונות ומצא מלוכה'. הפתגם מתאר אדם שעסק בעניינים פעוטים ומגיע במפתיע לגדולה.

מלחמתו הראשונה של שאול

ערך מורחב – מלחמת שאול ונחש העמוני
המלחמה הראשונה של שאול לאחר שנתמנה למלך הייתה מיד לאחר משיחתו. כשנחש מלך עמון יוצא למלחמה על יבש גלעד, וכתנאי להסכם הכניעה ביניהם, דרש לבייש אותם על ידי ניקור העין הימנית של כל אחד מתושבי המקום. זקני יבש גלעד שלחו אז קריאה לעזרה לכל שבטי ישראל והשליחים הגיעו אל יישובו של שאול, גבעת שאול. כאשר שאול שמע על המאורע הוא שחט צמד בקר ושלח את נתחיו לכל שבטי ישראל באיום שכך יעשה לבקרו של מי שלא ייצא עמו למלחמה. העם התגייס בהיקף נרחב (היקף רחב בהרבה משהתגייס בכל שאר המלחמות שהיו בתקופת השופטים), יצא למלחמה, והושיע את אנשי יבש גלעד מידי העמונים.

לאחר המערכה המוצלחת, עלו קולות שקראו להמתת המתנגדים למלוכת שאול, אך שאול עצר אותם ומנע מהם לעשות כך. העם התכנס בגלגל וחידש את המלוכה בטקס הקרבת שלמים.

הדחתו של שאול מהמלוכה

בעקבות מלחמת שאול בעמלק, בה שאול המלך לא קיים את דבר ה', שמואל מבשר לשאול, שהמלוכה נלקחה ממנו. לאחר שמאס ה' במלכותו של שאול, שלח ה' את שמואל למשוח את אחד מבניו של ישי בית הלחמי למלך, בלי לפרט באיזה מהם מדובר. : ”וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ” (ספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוק א'). שמואל פונה לביתו של ישי ולאחר שעברו כל בניו לפני שמואל, הוא סירב למשוח אחד מהם למלך. לבסוף הובא דוד (שכלל לא הובא תחילה לטקס) לפני שמואל, שבחר בו ומשח אותו למלך.

שנות מלכות שאול

בפסוקי הנביא נכתב ששאול מלך שנתיים בלבד: ”בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל” (ספר שמואל א', פרק י"ג, פסוק א'). אמנם פרשני המקרא חלוקים במנין השנים:

• ברש"י כתב שאכן דברי הפסוק הן כפשוטו ושאול מלך שנתיים בלבד.
• בפירוש הרלב"ג כתב שקשה לקבל ששאול מלך שנתיים בלבד, לאור כל פועלו ומלחמתו בדוד המלך ועוד. לדעתו כוונת הכתוב שבאותו פרק זמן עליו נסוב הפסוק, היה זה לאחר שמלך שנתיים. אבל למעשה מלכותו נמשכה שנים רבות.
  • בפירושו של רבי יצחק אברבנאל הוסיף שבכוונה לא הזכיר הכתוב את מנין שנות מלכות שאול, מאחר שימי מלכותו היו 'שנות דאגה' בעקבות מלחמתו עם דוד המלך.
• בפירוש רבי ישעיה מטראני כתב, שכוונת הכתוב הוא ששאול מלך שנתיים עד שנמשח דוד למלך ”יש לפרש ששתי שנים עד שנמשח דוד, שמשעה שנמשח דוד כאילו בטלה מלכותו, ומה שמלך אחרי כן 'מלכותא בלא תגא הוא' (=מלכות בלא כתר)”.

בברית החדשה (מעשי השליחים) מובא ששאול מלך ארבעים שנה:

וַיִּשְׁאֲלוּ מֶלֶךְ וַיִּתֵּן לָהֶם אֱלֹהִים אֶת־שָׁאוּל בֶּן־קִישׁ אִישׁ מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִן אַרְבָּעִים שָׁנָה׃

— מעשי השליחים, 13;21

קישורים חיצוניים

• שמואל א פרק י - משיחת שאול למלך ושלוש האותות, באתר קסם התנ"ך | ד"ר חיה שרגא בן איון, ‏18 באוגוסט 2015
• משיחת שאול למלך | הרב נעם וידר | ספר שמואל א | פרק י פסוקים א- טז | 19, סרטון בערוץ "ישיבת ברכת יוסף אלון מורה", באתר יוטיוב (אורך: 47:05)
• משיחת שאול למלך, טקסט דיגיטלי באתר ספריא