פיוטי הושענות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פיוטי הושענות הם פיוטים הנאמרים במהלך ההושענות בתפילת שחרית או בתפילת מוסף של שבעת ימי חג הסוכות. בכל יום של ההושענות אומרים פיוט אחר (או מספר פיוטים). הפיוטים מבוססים על כינויים מליציים שונים למושאי התפילה, לעתים לפי אקרוסטיכון, ובסוף כל שורה חוזרות המילים "הושע נא".

ישנם חילוקי מנהגים באשר לסדר הפיוטים, כלומר איזה פיוט יש לומר בכל יום. ישנם מנהגים סבוכים יחסית בנושא התולים את הסדר לפי היום בשבוע שבו חל סוכות, וישנם מנהגים אשר קובעים סדר אחיד ללא שינוי בין השנים. ביום הושענא רבא נוהגים לפי כל המנהגים לומר את כל הפיוטים, פיוט אחד בכל הקפה, ומוסיפים פיוטים מיוחדים ליום הושענא רבא עצמו.

פיוטי ההושענות זכו בשנת 2015 לחשיפה נדירה בציבור הישראלי עם עיבוד פופולרי של אמנית הקול ויקטוריה חנה לפיוטים "אדון המושיע" ו"אדם ובהמה".

מקור סדרי ההושענות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שלושה מנהגים עיקריים של אמירת פיוטי הושענות:

סדר ההושענות לפי מנהג אשכנז[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני הפיוט היומי אומרים תפילה קבועה: 'הושע נא למענך אלהינו הושע נא' ושוב עם המילים 'למענך בוראנו', 'למענך גואלנו', 'למענך דורשנו'. נהוג שהחזן אומר פסוק והקהל חוזר אחריו.

לפי מנהג אשכנז המזרחי :(ארצות מזרח אירופה וארץ ישראל) (כל פיוט נקרא על שם שורת הפתיחה)

כאשר יום טוב ראשון של סוכות (ט"ו בתשרי) חל ביום: ביום טוב ראשון (ט"ו בתשרי) אומרים: ביום א' דחול המועד (ט"ז בתשרי) אומרים: ביום ב' דחול המועד (י"ז בתשרי) אומרים: ביום ג' דחול המועד (י"ח בתשרי) אומרים: ביום ד' דחול המועד (י"ט בתשרי) אומרים: ביום ה' דחול המועד (כ' בתשרי) אומרים:
שני למען אמיתך אבן שתייה אערוך שועי אום אני חומה אל למושעות אום נצורה
שלישי למען אמיתך אבן שתייה אערוך שועי אל למושעות אום נצורה אדון המושיע
חמישי למען אמיתך אבן שתייה אום נצורה אערוך שועי אל למושעות אדון המושיע
שבת אום נצורה למען אמיתך אערוך שועי אבן שתייה אל למושעות אדון המושיע

לפי מנהג אשכנז המערבי (ארצות מערב אירופה) הסדר פשוט יותר: אערוך שועי, אל למושעות, אום אני חומה, אבן שתייה, אדמה מארר. בשבת אומרים אום נצורה והוא דוחה ביום אחד את הפיוטים הבאים אחריו.

לאחר הפיוט השייך לאותו היום אומרים בכל יום את הפיוט כהושעת אלים.

הושענא רבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום הושענא רבא נאמרים שבעת הפיוטים הבאים: למען אמיתך, אבן שתייה, אום אני חומה, אדון המושיע, אדם ובהמה, אדמה מארר, למען איתן הנזרק בלהב אש. לאחר מכן נאמרים פיוטים המיוחדים ליום הושענא רבא, ובסיומם חובטים את הערבה.

כל הפיוטים במנהג זה הולכים אך ורק לפי אקרוסטיכון אלפביתי.

סדר ההושענות לפי מנהג איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במנהג איטליה הקדום כנראה שלא נהגו לומר פיוטי הושענות כלל. כך עולה מדברי ר' צדקיה בן אברהם הרופא (מחשובי רבני איטליה הראשונים) בספרו שבולי הלקט "וכן מנהג קדמון בידינו שאין הושענא, בין בשבת, בין בחול".

בתקופה מאוחרת יותר קיבלו עליהם יהודי איטליה לומר פיוטי הושענות (הפיוטים מופיעים כבר במחזור האיטלקי הראשון שנדפס בשנת 1486), אך כנראה בשל העובדה שמדובר במנהג מאוחר יחסית, סדר ההושענות האיטלקי הוא דל למדי בכמות הפיוטים הנכללים בו בהשוואה לשאר העדות. ברומא קבלו את המנהג רק באופן חלקי ואומרים הושענות רק בהושענא רבא. הפיוטים הם של הפייטנים מן המסורת הארץ ישראלית הקדומה. ישנה חפיפה לא מבוטלת עם סדר ההושענות האשכנזי.

ההושענות נאמרות לאחר חזרת הש"ץ של תפלת מוסף (ראו להלן). בימים ראשון, שלישי וחמישי של החג אומרים את הפיוט "אנא אזון חין תאבי ישעך" (האשכנזים אומרים פיוט זה בהושענא רבא). בימים שני, רביעי ושישי אומרים את הפיוט "כהושעת אלים" (האשכנזים אומרים פיוט זה בכל יום לאחר הפיוט המיוחד באותו יום).

סדר הפיוטים בהושענא רבא, לפי סדר ההקפות: למענך אלהי האלהים, למען אמיתך, אבן שתייה, אדון המושיע, אומרים לאדרך, אדם ובהמה, אל למושעות. לאחר מכן אומרים את הפיוט "אנא אזון" ואת "כהושעת אלים" ופיוטים נוספים המיוחדים להושענא רבא.

סדר ההושענות לפי סידור רס"ג ומנהג תימן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדר הנהוג בתכלאל של יהודי תימן נלקח מן הסדר של רס"ג בסידורו. גם המתפללים בנוסח השאמי אומרים את ההושענות לפי הסדר התימני ולא לפי הסדר הספרדי, אף על פי שרובו של נוסח זה תואם את הנוסח הספרדי.

בכל יום אומרים שלושה פיוטים המתחלפים מדי יום. לפי המנהג אותו מביא רס"ג נהגו להקיף שלוש פעמים בכל יום (ראו מספר ההקפות) ובכל הקפה אמרו פיוט אחר. בתימן נהגו להקיף רק פעם אחת ולא שלוש, אך אף על פי כן נהגו לפי הסדר של רס"ג לומר שלושה פיוטי הושענא. לפי סדר זה אין אומרים הושענות בשבת לפיכך הסדר מעיקרו אינו מכיל פיוטי הושענות לשבת (ראו האם אומרים הושענות בשבת), זאת בניגוד לסדר ההושענות הספרדי שמעיקרו מכיל פיוטי הושענות לשבת, אף על פי שכיום ברוב קהילות הספרדים לא נהוג לאומרם.

הקפה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוטים המיועדים להקפה ראשונה פותחים במילה "הושענא" לפני כל פסוק (לפי סידור רס"ג רק לאחר סיום הפסקה) ולאחריהם פיוט לפי סדר אלפביתי שכל שורה בו פותחת במילה "למענך" או "למען" (למשל הפיוט הראשון פותח במילים "הושענא למענך אדיר באדירים, הושענא למענך בורא רוח ויוצר הרים). הפיוטים לפי סדר הימים: למענך אדיר באדירים, למען אב עקד בן, למען אב ידעך מבין מנאצים, למענך תקיף אלוהי קדם מעונה (פיוט זה הוא בסדר תשר"ק דהיינו אלפביתי הפוך), מארוד וארפד. הפיוט מארוד ומארפד הוא חריג שכן אין הוא פותח במילה למענך או למען, הוא אלפבית מרובע (בעיקרו). בתכלאל הסדר שונה: למענך אדיר באדירים, למען אב עקד בן, מארוד וארפד, למען אב ידעך מבין מנאצים, למענך תקיף אלוהי קדם מעונה.

הקפה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההבדל בין הפיוטים של ההקפה הראשונה לפיוטים של ההקפדה השנייה הוא שבהקפה השנייה המענה הוא "ענה בהושענא" ולא "הושענא למען/למענך". הפיוטים הם: אתוים בשמך רצים, תאיבי (או: תואבי) ישעך שוכן שחקים (לפי סדר תשר"ק - א"ב בסדר הפוך), אוחזי ארבעה מינים (לפי סדר אתב"ש), אומני חוקה נסוכה, איומה אמרתך לוקחת.

הקפה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוטים בהקפה זו שונים מהותית מן הפיוטים בשתי ההקפות הראשונות הן מבחינת המבנה והן מבחינת כמות הפיוטים. מבנה הפיוט מתייחס ליום המסוים של החג (היום הראשון, היום השני וכן הלאה). להלן נביא לדוגמה את הפיוט של היום הראשון (ישנם שינויי נוסח רבים שלא הובאו כאן):

אנא אל אחד ושמו אחד
ומי ישיבנו והוא באחד
קרא שמים וארץ ויעמדו כאחד

הושיענו בחגיגת יום אחד

אנא זכור אב ירש את הארץ והיה אחד
הכין למורדים לב אחד ודרך אחד
לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד[1]

הושיענו בחגיגת יום אחד

אנא זכור בן יחיד היה לפני אביו אחד
שניהם בניסיון הלכו כאחד
נתת כופר תחתיו איל אחד[2]

הושיענו בחגיגת יום אחד

אנא זכור תם הוסיף חלק שכם אחד[3]
קיווה להפליט המחנה האחד[4]
אסף בניו לקבל מלכות שמים פה אחד

הושיענו בחגיגת יום אחד

אנא המשמיענו שתים בקולות וברקים כאחד
המנחילנו תורה אחת ומשפט אחד
ומי כעמך ישראל גוי אחד

הושיענו בחגיגת יום אחד

מבנה הפיוטים בהקפה השלישית נשמר באופן זה: הבית הראשון מכיל שבח לה' כבורא עולם, הבית השני מתייחס לאברהם ופותח תמיד במילים "אנא זכור אב", הבית השלישי ליצחק ופותח תמיד במילים "אנא זכור בן", הבית הרביעי ליעקב ופותח תמיד במילים "אנא זכור תם", והבית האחרון חוזר לשבח את ה' כאלהי ישראל. כל שורה חותמת במספרו של היום (אחד, שנים וכו' - תמיד בלשון זכר ללא התחשבות בחוקי הדקדוק, כך למשל ביום רביעי "הנותן נושאי כיסאו חיות ארבעה, המציב פינות ארבעה ותקופות ארבעה"). הפזמון החוזר "הושיענו בחגיגת יום אחד/ימים שנים/שלושה וכו'. תבנה ציון ברינה, והעלנו לתוכה בשמחה. יראו גוים ויבושו, ויכלמו זרים זדים. נהדרך בארבע מצוות, ונמליכך ביום זה סוכה. וכך נאמר בהגלותך מלכנו: אנא אל נא הושענא והושיעה נא". בסדר הושענות הספרדי מופיעים גם כן פיוטים אלו, אלא שאומרים בפזמון החוזר רק את הקטע "הושיענו בחגיגת יום אחד/ימים שנים/שלושה וכו'", ואין אומרים "תבנה ציון וכו'". שבהושענא רבה אומרים במקום "ונמליך ביום זה סוכה", "ונמליכך ביום זה סוכה וערבה".

כמות הפיוטים כאן שונה מכמות הפיוטים בשאר ההקפות. בשתי ההקפות הראשונות קיימים רק חמישה פיוטים, שכן ביום שבת אין אומרים הושענות, וביום הושענא רבא אומרים את כולם יחד. בהקפה השלישית אומרים את הפיוט שמתאים למספר של אותו יום ולכן ישנם שבעה פיוטים לכל שבעת ימי החג, אך את הפיוט ששיך ליום שבו חלה שבת לא אומרים באותה שנה. למשל אם יום טוב הראשון של סוכות חל בשבת לא יאמרו באותה שנה את הפיוט "אנא אל אחד ושמו אחד", וביום השני יאמרו כבר את הפיוט השייך ליום השני ("אנא אל אחד ומבייש אומרי שנים").

לאחר כך אומרים בכל יום קטע בארמית הפותח במילים "תתפרקון ותשתיזבון".

הושענא רבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהושענא רבא ישנן שבע הקפות. בהקפה הראשונה אומרים את שני פיוטי ההושענות של יום ראשון ("למענך אדיר באדירים" ו"אתוים בשמך רצים"), אך לא את הפיוט השלישי של היום הראשון ("אנא אל אחד ושמו אחד") מלבד בהקפה השביעית בה אומרים את הקטע ליום השביעי. בהקפה השנייה אומרים את פיוטי ההושענות של יום שני וכן הלאה. ישנה תוספת הקיימת במנהג תימן שאינה בסידור רס"ג לומר בכל הקפה קטע מהפיוט "יה איום" וקטעי סליחות. תוספת זו היא ככל הנראה מן הסדר הספרדי של ההושענות, וההסבר עליה יורחב להלן (בהסבר על סדר ההושענות הספרדי).

מאחר שכאמור ישנם רק חמשה פיוטים מכל סוג חסרים פיוטים להקפה שישית ושביעית של הושענא רבה. משום כך יש קהילות (בעיקר בקרב השאמי) שהוסיפו פיוטים דומים לצורך זה.

סדר ההושענות לפי מנהג הספרדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פותחים באמירת הפסוקים "ארחץ בניקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'. לשמיע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך" (תהילים, כ"ו, ו-ז). לאחר מכן אומרים "הושענא, הושענא. למענך אלוהינו. למענך בוראנו. למענך גואלנו. למענך דורשינו" (נהוג שהחזן אומר כל קטע והקהל חוזר אחריו).

אחר כך אומרים את הפיוט למענך אדיר אדירים הלקוח מן הסדר של רס"ג (הפיוט הראשון של היום הראשון), אלא שאומרים אותו רק עד האות ל' (למענך לא יתמו שנותיו לדור דורים), אף על פי שבסידור רס"ג ובתכלאל הוא ממשיך עד סוף האלף-בית. השונה מסידור רס"ג הוא שבסדר הספרדי פיוט זה נאמר בכל יום, ואילו בסידור רס"ג הוא שייך רק ליום הראשון (ולהושענא רבא בו חוזרים על כל הפיוטים).

לאחר מכן אומרים בכל יום חמישה פיוטים שונים המתחלפים מדי יום ביומו, ובין הפיוטים אומרים עניות של הושענות (כלומר החזן אומר והקהל עונה אחריו, בניגוד לפיוט עצמו שרק החזן אומרו בקול והקהל בלחש) כפי שיפורט להלן. הפיוט הראשון הוא הפיוט היומי הנאמר בהקפה השלישית לפי סידור רס"ג (ראו לעיל בהסבר על סדר ההושענות בתכלאל ובסידור רס"ג), וכפי שנאמר לעיל המענה על פיוט זה הוא "הושיענו בחגיגת ימים שנים/שלושה וכו'". לאחר מכן אומר החזן "הושענא, הושענא" והקהל חוזר אחריו. הפיוט השני הוא תמיד פיוט עם חריזה פשוטה (חריזה בין הדלת לסוגר בלבד), ללא פזמון חוזר. הפיוט השלישי הוא לפי מבנה קבוע: כל בית פותח במילה "אנא" ומסיים במילים "היום ביום ראשון/שני וכו' הושיעה נא" והקהל עונה לאחר כל בית "אנא הושיעה נא". הפיוט הרביעי גם הוא לפי מבנה קבוע: כל בית פותח במילים "כהושעת" ומסיים "נהללך ביום ראשון/שני וכו' כן הושענא" והמענה הוא "אני והו הושיעה נא". לפיוט החמישי והאחרון אין מענה אך יש לו פזמון חוזר המשתנה בכל יום. לאחר מכן אומרים לקט פסוקים הקבוע בכל יום.

הושענות לשבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדר ההושענות הספרדי מכיל הושענות לשבת, אף על פי שכיום בקהילות ספרדיות רבות לא נהוג לאומרן. כאשר שבת חלה באחד מימי החג אומרים את ההושענות לשבת במקום ההושענות לאותו יום ואז באותה שנה אין אומרים כלל את ההושענות השייכות ליום שחל בשבת. למשל אם החג הראשון של סוכות חל ביום חמישי אז שבת חלה ביום השלישי של החג. לכן לא יאמרו באותה שנה את ההושענות של היום השלישי. הנוהגים לומר הושענות לשבת יאמרו הושענות לשבת באותו יום ואלו שאין אומרים הושענות לשבת לא יאמרו כלום. ביום ראשון בשבוע יאמרו (לפי שני המנהגים) את ההושענות של היום הרביעי.

מבחינת הסידור התוכני של הפיוטים - הוא זהה למבנה של שאר הימים פרט להבדל אחד: הפיוט הראשון של ההושענות הוא "אום נצורה" ולא הפיוט המזכיר את מספר היום ("הושיענו בחגיגת יום אחד/ ימים שנים/שלושה וכו').

הושענא רבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהושענא רבא ישנן שבע הקפות. לפני ההקפה הראשונה (ואך ורק לפניה) אומרים את הקטעים שנאמרים בכל יום (ארחץ בניקיון כפי וכו'). בכל הקפה אומרים את הבתים מן הפיוט הלקוח מסידור רס"ג המתאימים למספר ההקפה (למשל בהקפה הרביעית אומרים את הפיוט "אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה" שהובא לעיל), אלא שבמקום "הושיענו בחגיגת יום אחד" אומרים "הושיענו בהקפת פעם אחת", במקום "הושיענו בחגיגת ימים שנים" אומרים "הושיענו בהקפת פעמים שנים" (בפיוט זה כל המספרים הם בלשון זכר בלבד, בניגוד לדקדוק), וכן הלאה. בהקפה שביעית אומרים "הושיענו בחגיגת ימים שבעה ובהקפת פעמים שבעה".

לאחר מכן אומרים בית מן הפיוט "יה איום" שהוא פיוט על סדר שבעת כורתי ברית (אברהם, יצחק, משה, אהרון, פינחס (יוסף) ודוד). מקור המושג "שבעה כורתי ברית" הוא במסכת דרך ארץ זוטא פרק א'. כל הקפה היא כנגד אחד משבעה כורתי הברית (הקפה ראשונה כנגד אברהם, הקפה שנייה כנגד יצחק וכן הלאה), ובה נאמר הקטע מן הפיוט המתייחס לאותו "כורת ברית". הפזמון החוזר הוא "זכרנו ה' ברצון עמך". מוסיפים גם קטעי סליחות (בקטעים מהסליחות המתייחסות לכורתי הברית בוחרים רק את הקטעים המתייחסים לאותו "כורת ברית"). במספר קהילות נהוג שכל הקפה נאמרת על ידי אדם ששמו כשם כורת הברית שקשור לאותה הקפה. למשל את ההקפה הראשונה אומר אדם ששמו אברהם, את השנייה אדם ששמו יצחק וכן הלאה. בסיום כל הקפה אומרים פסוק אחד מאנא בכח.

לגבי ההקפה השישית ישנם שלושה מנהגים. לפי המנהג הקדום הסדר של ההקפות היה שונה במקצת: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון ודוד. לפי סדר זה פינחס לא נכלל. הרמ"ע מפאנו הביא את הקטע ממסכת דרך ארץ זוטא המתייחס לשבעת כורתי הברית שאינו מזכיר את יוסף כלל אלא רק את אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, פינחס ודוד. לפיכך, טוען הרמ"ע מפאנו, יש להזכיר את פינחס ולא את יוסף, ולשם כך הוא חיבר בית נוסף לפיוט "יה איום" המתייחס לפינחס. מכאן התפצלו המנהגים לשנים: יש נוהגים להזכיר בהקפה השישית רק את פינחס כדעת הרמ"ע מפאנו (שכן יוסף אינו משבעת כורתי ברית) ויש נוהגים, כפשרה בין המנהגים, להזכיר גם את יוסף וגם את פינחס (המנהג השני נפוץ יותר).

ההקפה השביעית והאחרונה היא ארוכה במיוחד. היא פותחת בתכנים המיוחדים להקפות של הושענא רבא, ולאחר מכן הולכת לפי הסדר של ההקפות בכל יום: פיוט עם מענה "אנא הושיעה נא", פיוט עם מענה "אני והו הושיעה נא". לאחר מכן ישנם שבעה פיוטים נוספים המיוחדים להושענא רבא שלכל אחד מהם מענה ייחודי. תכנם של הפיוטים הוא בקשה לגשמי ברכה. לאחר מכן אומרים לקט פסוקים מנבואות הנחמה. בקהילות רבות נהוג לומר קדיש תענו ותעתרו הלקוח מתפילות הימים הנוראים.

באיזה קטע בתפילה אומרים הושענות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רס"ג בסידורו כותב שיש לומר את ההושענות מיד לאחר אמירת ההלל, לפני הוצאת ספר תורה (וכך נוהגים גם יהודי תימן שכן הם הולכים בסדר ההושענות לפי סידור רס"ג), אך הטור (חלק אורח חיים סימן תר"ס) מביא בשם רס"ג שאומרים אותן לאחר קריאת התורה, לפני תפילת מוסף. הטור כותב שהטעם לדברי רס"ג הוא כדי לא להוציא פעם נוספת ספר תורה לחינם, ושזהו מנהג טוב. ברם, הטור כותב שהמנהג המוכר לו הוא לומר הושענות לאחר חזרת הש"ץ של תפילת מוסף (הראשון שהזכיר מנהג זה הוא רב עמרם גאון בסידורו). גם אבודרהם מביא שאומרים הושענות רק לאחר חזרת הש"ץ ונראה שכך נהגו בזמנו יהודי ספרד.

ברם החיד"א מביא שבארץ ישראל נוהגים לומר הושענות מיד לאחר אמירת ההלל (כמו שכתב רס"ג בסידורו), ושכן דעת האר"י. מכאן התפשט המנהג לקהילות ספרדיות רבות אך יש השומרות על המנהג הקדום (למשל קהילות מערב אירופה וגאורגיה).

גם אצל האשכנזים חל שינוי כזה. בעבר נהגו כל יהודי אשכנז לומר הושענות לאחר תפילת מוסף. אך כאשר חודש נוסח ספרד אצל האשכנזים הנהיגו המתפללים בנוסח ספרד לנהוג כמנהג האר"י לומר הושענות מיד לאחר ההלל, ואילו מתפללי נוסח אשכנז שמרו על המנהג הקדום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הכוונה לאברהם אבינו שנאמר בו ספר בראשית, פרק כ"א, פסוק ל"ג ויקרא בשם ה'.
  2. ^ הכוונה ליצחק אבינו ולפסוקי עקדת יצחק.
  3. ^ הכוונה בבית זה ליעקב אבינו. שכם אחד - על פי הפסוק ספר בראשית, פרק מ"ח, פסוק כ"ב "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ".
  4. ^ על פי הכתוב בספר בראשית, פרק ל"ב, פסוק ט': "אִם־יָב֥וֹא עֵשָׂ֛ו אֶל־הַמַּחֲנֶ֥ה הָאַחַ֖ת וְהִכָּ֑הוּ וְהָיָ֛ה הַמַּחֲנֶ֥ה הַנִּשְׁאָ֖ר לִפְלֵיטָֽה".

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.