השואה: 1942–1943

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ראו שיחה:השואה: 1939–1941.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.


הפתרון הסופי - יוני 1941[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפתרון הסופי, רצח שיטתי של יהודים, התחיל עם הפלישה לברית המועצות ב-22 ביוני 1941. המלחמה נגד ברית המועצות הייתה מלחמה אידאולוגית. הנאצים ראו בקומוניזם אויב אידאולוגי אותו יש להביס. היהודים נתפסו על ידי הנאצים כיוצרי הקומוניזם, לפיכך חיסול הקומוניזם דרש גם את חיסול ביהודים. הרצח השיטתי התבצע באמצעות בורות ירי ומשאיות גז. כמו כן עם הפלישה לברית המועצות, הבינו הנאצים כי עתה עליהם להתמודד עם חמישה מיליון יהודים נוספים, שחיים בשטח רוסיה, כלומר השיטות שנקטו עד עתה נגד היהודים כמו הקמת הגטאות ורעיון השמורות (הגליית כל היהודים לאפריקה לאי מדגסקר הקמת רזרוואט (Reservat, שמורה) בלובלין) לא יעילות יותר ויש לחשוב על פתרונות אחרים. ב - 20 בינואר 1942 התקיימה ועידת ונזה, כלומר ועידה שכונסה חצי שנה לאחר שהחל הפתרון הסופי, בוועידה זו הוחלט על הרחבת הרצח לכלל אירופה. המחנה הראשון, חלמנו, החל לפעול באותם הימים באזור מערב פולין. במחנה זה היהודים נרצחו באמצעות משאיות גז - אלו היו משאיות אטומות לחלוטין ולתוכן הושתל צינור הפלטה של המשאית. בזמן שזו הייתה נוסעת, היהודים היו נחנקים למוות בתוכה. אלו שלא נחנקו (לרוב תינוקות דווקא), נורו בהיגעם לקבר ההמוני שהיה במרחק נסיעה משם באזור היערות, בעיקר בחלקה 77. בעקבות "הצלחת" המחנה, הוקמו שלושה מחנות נוספים - טרבלינקה, סוביבור ובלז'ץ. לימים נקרא המבצע הזה "מבצע ריינהרד" על שמו של ריינהרד היידריך, שחוסל בצ'כוסלובקיה. במחנות אלו השיטה הייתה דומה, אך נייחת - עתה לא היה צורך במשאיות שימיתו את היהודים, אלא שהיהודים הובלו לתאים מיוחדים, אטומים, אשר אליהם הוכנס צינור פליטה ממנועים. בתוך כעשרים דקות היהודים היו מתים. תאים מיוחדים אלו, תאי הגזים, פעלו סביב השעון ברצח היהודים. במחנה הגדול אושוויץ-בירקנאו השימוש בתאי הגזים היה בגז ציקלון בה, אשר נועד במקור לחיסול מזיקים ועכברים (לאחר השואה נאסר השימוש בגז זה בגרמניה - לכל שימוש שהוא).

מיידנק הוא המחנה היחיד שנשאר שלם ואותנטי כפי ששוחרר. הוא היה המחנה הראשון ששוחרר על ידי הרוסים והגרמנים לא הספיקו להורסו בטרם עזבו אותו, כמו שקרה בבירקנאו, שם פוצצו תאי הגזים והמשרפות בטרם ברחו הגרמנים חזרה לגרמניה.

1942[עריכת קוד מקור | עריכה]

1943[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1 בינואר - איסור על יהודי הולנד להחזיק חשבונות פרטיים בבנקים וריכוז כל כספיהם בחשבון מרכזי אחד.
  • 13 במרץ - הודעה על דבר חיסול גטו קרקוב. אלפי יהודים גורשו למחנה הכפייה פלאשוב, בעוד אלפים אחרים שהיו בלתי כשירים לעבודה, הוצאו להורג.
  • 14 במרץ - שילוחם של 2,300 יהודים מקרקוב לאושוויץ-בירקנאו ורציחת 700 יהודים בקרקוב.
  • 29 במרץ - הבקעת "קו מארת" של הגרמנים והאיטלקים בידי הארמייה השמינית שבפיקודו של מונטגומרי ופריצת הדרך לתוניס.
  • 13 באפריל - הודעת הגרמנים על גילוי קבר ההמונים של קצינים פולנים בקטין.
  • 19 באפריל - המתקפה על טרנספורט ה-20 ממחנה האיסוף מכלן (בלגיה) לכיוון אושוויץ
    • עד ה-30 בחודש נערכה "ועידת ברמודה" בשאלת הפליטים - שיאם של מאמצי הפקידים הבכירים בבריטניה ובארצות הברית לסכל פעולות להצלת יהודים.
      • ביום זה החל מרד גטו ורשה. בסופו של דבר המרד הוכרע והגטו נהרס.
  • 13 במאי - כניעת כל הכוחות הגרמנים והאיטלקים בצפון אפריקה.
  • 21 ביולי - הוראת הימלר לחסל את כל הגטאות בנציבות הרייך אוסטלנד על ידי שילוח הכשירים לעבודה למחנות עבודה ורציחת כל הבלתי כשירים לעבודה.
  • 15 בספטמבר - כינון ממשלת בובות פשיסטית בחסות הנאמנים בצפון איטליה, בראשותו של מוסוליני, ששלושה ימים לפני־כן שוחרר ממעצרו על ידי הגרמנים.
  • 1 באוקטובר - מאסרים ראשונים של יהודים בדנמרק לקראת גירושם. רוב היהודים הסתתרו ובתוך שלושה שבועות הבריחו אותם הדנים בסירות לשוודיה. בסה"כ הוברחו 7,200 יהודים ו-700 קרובי משפחה לא יהודים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]