השואה: 1939–1941

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בשנים 19391941 התחולל שלב מכריע בתולדות השואה. בתקופה זו הוכחד חלק ניכר מיהדות אירופה על ידי כוחות גרמניה הנאצית, בעיקר בשטחי הכיבוש במזרח אירופה. השואה הייתה מסודרת בצורה כרונולוגית מלכתחילה. תחילה ביקשו הנאצים לגרום ליהודים לאבד צלם אנוש וזאת על ידי דחיסתם אל גטאות בדרך כלל ברובעי הערים הישנים, בשטח קטן בהרבה ממה שניתן להגדיר כאזור מחיה של בני אדם. לדוגמה: בדירה אחת ברובע סגור (גטו) נאלצו לחיות לעתים ארבע או אף חמש משפחות. בתנאים כאלו, כאשר אין יוצא ואין בא מתוך הגטו (הכוונה לגטו סגור, אם כי היו מספר גטאות שהיו פתוחים), הרעב, הקור והעדר תנאי הגיינה גרמו למותם של אלפים. רבים ניסו לברוח מהגטאות. ואולצו לשלם על נסיעתם למחנות ההשמדה ולמחנות העבודה.

1939[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחים רבים מסופחים לגרמניה במערב פולין – הורטלנד, שלזיה העילית והמזרחית.

1940[עריכת קוד מקור | עריכה]

1941[עריכת קוד מקור | עריכה]

גירוש 27,500–32,500 יהודים מליטא, מלטביה, מאסטוניה, מסרביה ומבוקובינה הצפונית לסיביר.

כיבוש חרקוב בידי הגרמנים.

רדיפת יהודים בגרמניה הנאצית: חלונות מנופצים לאחר ליל הבדולח בנובמבר 1938. לאחריו גברה ביתר שאת ההגירה היהודית מהמדינה
גופות של יהודים ברחוב ביאשי ברומניה בימי פרעות יאשי, יוני 1941
מלחמת העולם השנייה: לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות בשנת 1941 ביצעו יחידות איינזצגרופה נאציות מעשי רצח וטבח המוני בבורות ירי בשטחים שנכבשו

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]