ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים שנוצרו באנציקלופדיה היהודית/טבילת מנהג בשבת
שאלת טבילת גברים בשבת במקווה נידונה בהרחבה מהגמרא ועד לאחרונים, בין לעניין טבילה מחמת דיני טומאה וטהרה ותקנת עזרא, ומאוחר יותר לעניין טבילה לתוספת טהרה בשבת. הפוסקים חילקו בין רחיצה במים חמים, רחיצה במים קרים וטבילה במקווה.
הפוסקים הספרדים נוטים להקל ברחיצה בצונן, ואילו הפוסקים האשכנזים מחמירים, אך מקילים בטבילה במקווה.
רחיצה במים חמים[עריכת קוד מקור]
במסכת שבת[1] הביאה הגמרא שמדאורייתא מותר לאדם לרחוץ גופו בשבת אף במים חמים, אך למעשה חז"ל גזרו את "גזירת הבלנים" האוסרת לרחוץ את כל הגוף במים חמים אפילו אם חיממו את המים מערב שבת, והתירו לרחוץ פנים, ידיים ורגליים, אך לא את רוב הגוף. כדברי הגמרא נפסק להלכה בשלחן ערוך[2].
טעם הגזירה היא מפני שרבו מקרים בהם הבלנים, שהיו אחראים על בתי המרחץ, חיממו את המים בשבת עצמה, וטענו בפני הציבור שהמים הוחמו מבעוד יום.
רחיצה במים צוננים[עריכת קוד מקור]
לעניין רחיצה בשבת, כבר בגמרא מובאת מחלוקת בין 3 תנאים:
- רבי מאיר סובר שאסור לרחוץ בחמים[3] ואף בצונן אסור, שמא יבוא לרחוץ במים חמים
- רבי שמעון סובר שמותר לרחוץ הן במים צוננים והן בחמים
- רבי יהודה סובר אמנם אסור לרחוץ בחמים אך בצוננים מותר
הרי"ף[4] והרא"ש[5] פסקו להלכה כדעת רבי יהודה שאסור לרחוץ במים חמים ואילו בצוננים מותר, וכן הביא הלכה למעשה השלחן ערוך[6]. למרות הפסיקה, לא נתבאר בגמרא ובפוסקים מהי הטמפרטורה בה נחשבים המים כ"מים חמים" שאסורים, ומהן "מים קרים" שמותרים. ומצאנו בכך כמה דעות באחרונים:
- ערוך השולחן[7] קבע בפשטות שמים שנקראים בפני אנשים "מים חמים" הם שייחשבו לחמים שבהם אסור, ולכן לשיטתו אין הכרח להגיע לחום ש"היד סולדת בו"[8] בכדי שהמים יאסרו ברחיצה בשבת וכן פסקו האגרות משה[9], האור לציון[10] ושמירת שבת כהלכתה[11].
- דעת יחיד היא של רבי חיים נאה[12] הפוסק שהאיסור הוא רק מחום של "יד סולדת", שהוא כ-40 מעלות, אך פחות מכן מותר.
להלכה כתבו פוסקים ספרדים לעניין קילוח בצונן להקל., כך פסקו האור לציון[13] והילקוט יוסף:
מותר להתקלח בשבת במים צוננים, ואפילו כל גופו, ובלבד שיזהר שלא יבוא לידי סחיטת השיער והמגבת, ולפיכך נכון שימתין מעט קודם שיתנגב במגבת, כדי שינטפו המים מעליו, וינגב בנחת. וכן לא יסחוט את המים שבשער הראש והזקן.
— ילקוט יוסף, סימן שכו, סעיף ד'
דעת הפוסקים האשכנזים[עריכת קוד מקור]
אף שמ"דינא דגמרא" התבאר שמותר לרחוץ בצונן בשבת, פוסקים אשכנזים רבים, ובראשם המהרי"ל[14] ותרומת הדשן[15] כתבו שהמנהג שלא לרחוץ בשבת אפילו בצונן ופרטו מספר סיבות לכך:
- סחיטה - במסכת שבת[16] מובא כי אם יולדת צריכה שמן בשבת, מותר לחברתה להביא לה אותו דרך רשות הרבים כאשר הוא נתון בשערהּ. הגמרא מקשה כיצד מותר - הרי יש לחשוש לסחיטה בהוצאתו עבור היולדת? ומתרצת שמכיוון שהשמן לא נבלע בשיער ממש, אין בכך סחיטה. הרמב"ם פסק להלכה כדברי הגמרא שאין בכך איסור דאורייתא אך[17] איסור דרבנן יש, ובנידון הגמרא התירו איסור דרבנן לצורך היולדת. מכאן למדו שחוששים לסחיטת השיער[18] ואסור להתקלח גם במים קרים. כך הביאו להלכה ערוך השולחן[19], שולחן ערוך הרב[20], וכן המגן אברהם והמשנה ברורה שם.
- הוצאה מרשות לרשות - חשש נוסף שהעלו הפוסקים[דרוש מקור: איזה?], פחות רלוונטי לימינו בהרבה מקומות שסומכים על עירוב כסדר, הוא שאם אדם יתקלח במקום ללא עירוב ויצא לרשות הרבים כאשר יש מים על גופו, יטלטל באיסור ד' אמות ברשות הרבים.
השמירת שבת כהלכתה[21], והאגרות משה[22] פסקו להחמיר ברחיצה בצונן אלא במקום צער גדול.
ניגוב השיער[עריכת קוד מקור]
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
לעניין ניגוב השיער מצאנו מספר דעות:
- דעת החזון אי"ש[23] שמכיוון שהאדם רוצה בסחיטת המים, וכן רגילים לסחוט ביום-יום, אזי גם אם אין רואים את המים נסחטים, יש בכך איסור. וכן פסק הרב זילבר באז נדברו[24].
- הדעה המקילה ביותר היא של רבי שלמה זלמן אויערבך[25] שכל החשש הוא רק מסחיטת השיער עצמו, אבל לסחוט את השיער באמצעות מגבת אין בעיה. ונימק שמכיוון שהמים נספגים במגבת מיד ולא רואים אותם נוזלים בתוספת כך שהאיסור הוא דרבנן, אין בכך בעיה, ושכן פסקו האשל אברהם[26] והמנחת שבת[27].
מקווה בשבת[עריכת קוד מקור]
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ט, עמוד ב'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שכ"ו, סעיף א'
- ^ כאמור, מ"גזירת הבלנים"
- ^ מסכת שבת, דף יח מדפי הרי"ף, עמוד א'
- ^ פרק ג', סימן ז'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שכ"ו
- ^ סעיף קטן ג'
- ^ שיעור כ-40 מעלות צלסיוס לערך
- ^ אורח חיים, חלק ד', סימן עד
- ^ חלק ב', סימן לה'
- ^ פרק יד' הערה ג'
- ^ קלג, הערה א'
- ^ חלק ב', סימן לה'
- ^ סימן קלט'
- ^ סימן רנה'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ח, עמוד ב'
- ^ כפי שהעיר עליו המגיד משנה
- ^ בדומה לאיסור להרטיב בגד שמקפידים על רטיבותו משום חשש סחיטה
- ^ שכו, ט
- ^ סעיף קטן ו'
- ^ פרק יד סעיף א'
- ^ או"ח חלק ד', סימן עד
- ^ אורחות רבינו, חלק א', אות קלז
- ^ חלק ג', סימן י'
- ^ שמירת שבת כהלכתה, פרק יד, סעיף כב
- ^ סימן ש"כ, סעיף י"ז
- ^ סימן ו', סעיף ו'
| טומאה וטהרה ביהדות | ||
|---|---|---|
| דרגות טומאה | אבי אבות הטומאה • אב הטומאה • ולד הטומאה (ראשון • שני • שלישי ורביעי) | 
|
| דרגות קבלת טומאה | חולין • מעשר שני • תרומה • קודש • חטאת | |
| קבלת טומאה | אוהל • מגע • משא • היסט • מדרס • ביאה • בועל נידה • ביאה לבית • מדף • בליעה • עיסוק | |
| מטמאים מן התורה | מת • נבלת חיה ובהמה • נבלת עוף טהור • נבלת השרץ • בעל קרי • פולטת שכבת זרע • מטמאי משכב ומושב - נידה, יולדת, זבה, זב • צרעת (אדם, בתים, בגדים) • שכבת זרע • חטאות המטמאות • מי חטאת | |
| מטמאים מן דרבנן | ידיים • ארץ העמים • בית הפרס • כתבי הקודש • גויים • עבודה זרה • טבילה במים שאובים | |
| נטמאים | אדם • כלים (כלי מתכות, כלי עץ, כלי חרס, בגדים, כלי עור, שק, וכלי עצם) • אוכלים • משקין | |
| אחרים | טומאת מקדש וקדשיו • האיסור לכהן להיטמא למת • הכשר לקבל טומאה • טומאה רצוצה • טומאה הותרה בציבור | |
| טהרה | טבילה • פרה אדומה • מקווה • חציצה • טבול יום • מחוסר כיפורים • טהרת מצורע • טבילת עזרא | |
| סדר טהרות | כלים • אהלות • נגעים • פרה • טהרות • מקוואות • נידה • מכשירין • זבים • טבול יום • ידיים • עוקצים | |