חיל המשלוח הירדני במלחמת יום הכיפורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חיל המשלוח הירדני במלחמת יום הכיפורים היה חיל משלוח דיוויזיוני שנשלח על ידי חוסיין מלך ירדן לסוריה במהלך מלחמת יום הכיפורים. כוח זה השתלב בקרבות השריון שהתנהלו בשטח סוריה כנגד כוחות צה"ל וסייע בעצירת תנופת ההתקדמות של צה"ל מזרחה לעומק סוריה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת ההכנות של מצרים וסוריה למלחמת יום הכיפורים, קיימו מדינאים ואנשי צבא מצרים וסוריים סדרה של מפגשים עם עמיתיהם במדינות ערב, בהם פנו אליהם סיוע כאשר תפרוץ המלחמה בינן לבין ישראל. רבות ממדינות ערב נעתרו לבקשת הסיוע והתחייבו להעמיד לרשות מצרים או סוריה חילות משלוח מסוגים שונים ובגדלים שונים.

לעומתם, הייתה נטייתו של חוסיין מלך ירדן שלא להצטרף למלחמה באופן פעיל בטרם יהיו סוריה ומצרים ערוכות כראוי כנגד עוצמתו של צה"ל. לפני המלחמה הכריז חוסיין כי לא יקריב אפילו חייל ירדני אחד במלחמה שתוצאותיה כישלון ודאי ואפילו שואה לערבים.

לירדן באותה העת לא היה מערך הגנה אווירית מספק, עצמת גייסותיה המשוריינים הייתה קטנה, וגבולה עם ישראל היה הארוך ביותר והקשה ביותר להגנה. מסיבות אלה לא הייתה מעוניינת ירדן בהסלמה בגבול עם ישראל אם וכאשר תפרוץ מלחמה. בוועדות הפסגה הערביות של שנת 1973 הסכימה ירדן ליטול על עצמה את התפקיד של ריכוז כוחות בגבול עם ישראל לצורך ריתוק מירב כוחות צה"ל להגנה, אך זאת מבלי להגיע לכלל התנגשות.

הלחץ שהופעל על מלך ירדן לקחת חלק במלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי המלחמה הראשונים, כאשר היה נראה שצבאות ערב נוחלים הצלחה וכובשים חלקים מסיני ומרמת הגולן, סחפה התלהבות רבים בעולם הערבי, שהתגייס לעזרת סוריה ומצרים במטרה לקחת חלק בניצחון על ישראל. בשונה ממנהיגי ערב האחרים הגיב המלך חוסיין בזהירות ודבק בעמדתו שלפני המלחמה. המלך חזר וטען באמצעי התקשורת כי משימת הצבא הירדני היא קיום מערך הרתעה לאורך גבולה הארוך של הממלכה עם ישראל וריתוק מירב עתודות צה"ל לאורך הגבול.

החל מהיום השלישי למלחמה, משהחל צה"ל להתאושש ולהשמיד כוחות סוריים, פנו נשיא סוריה חאפז אל-אסד ונשיא מצרים אנואר סאדאת למלך ירדן בבקשה שיסייע במלחמה. בנוסף פנו נשיא עיראק אחמד חסן אל-בכר ופייסל מלך ערב הסעודית למלך ירדן בבקשה שיאפשר לכוחות המשלוח מטעמן לעבור דרך ירדן לחזית רמת הגולן. כאשר נוכח נשיא לוב מועמר קדאפי באבדות צבא מצרים קרא גם הוא למלך ירדן להצטרף ללחימה. לאחר מכן החל לגדף אותו ולקרוא לעם הירדני להתקומם ולהצטרף על דעת עצמו למלחמה.

בנוסף ללחץ שהופעל על המלך מבחוץ פנו אליו מספר קצינים בכירים שביקשו גם הם לקחת חלק בלחימה כנגד ישראל. חוסיין מצידו ניסה ככל יכולתו להדוף את הלחץ עליו בנימוקים שונים. ב-11 באוקטובר, יומה השישי של המלחמה הפכו דרישות סוריה לעזרה לתקיפות יותר לנוכח הבקעת כוחות צה"ל לשטחה. לנוכח הלחץ המתמשך החליט בשלב זה חוסיין לשלוח עוצבה לחזית רמת הגולן ולהכפיף אותה לצבא סוריה.

שליחת חיל המשלוח הירדני לסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 באוקטובר בשעה 11:00 הודיע המשטר הירדני ברדיו כי הוחלט לשגר לסוריה כוח צבאי מובחר. במקביל הוכנסה ירדן למצב חרום: הוטלה האפלה, בוטלו הלימודים, תחנות הדלק הופקעו לטובת צבא ירדן ועוד. בזמן זה הייתה כבר החטיבה המשוריינת ה-40 (80 טנקים) בדרכה צפונה לסוריה.

ב-14 באוקטובר נערכה החטיבה באזור שיח מסכין שבסוריה. בהמשך אותו היום החלה החטיבה בתנועה מאובטחת לאזור הקרבות. למחרת היום נעשו פעולות תאום בין הצבאות והוחלט להכפיף את הכוחות הירדניים לכוחות העיראקיים שכבר ניהלו קרב ראשון כנגד כוחות צה"ל.

ב-16 באוקטובר בבוקר נדרש חיל המשלוח לתקוף את כוחות צה"ל שבמובלעת שנכבשה על ידם יחד עם כוחות עיראקיים וכוחות סוריים. התקפה הירדנית לא הייתה מתואמת עם זו הסורית והעיראקית. הכוחות הירדנים שהתקדמו לתל אל חרה הותקפו בטעות על ידי כוחות עיראקיים בשל היותם מצוידים בטנקים דומים לאלה של צה"ל. לאחר מכן ספגו מכת אש כבדה מכוחות אוגדה 210. לאחר שנפגעו לירדנים כ-20 טנקים הם נסוגו.

חטיבה 40 התארגנה מחדש ביומיים הבאים ובינתיים הטילה ירדן כוחות נוספים אל החזית הסורית. ב-18 באוקטובר הגיע המלך חוסיין לבקר את חיל המשלוח בסוריה.

ב-19 באוקטובר נתבקש הכוח הירדני שוב להצטרף להתקפה מתואמת סורית-עיראקית-ירדנית. הכוח הירדני תקף אך ספג אבידות כבדות, לאחר שנפגעו לירדנים כ-17 טנקים הם נסוגו להתארגנות מחדש.

לאחר קרב זה החליטה ירדן לתגבר עוד יותר כוחותיה ולהגיע לכוח דיווזיוני בסוריה. תגבור הכוחות הסתיים ב-22 באוקטובר והכוחות הגדולים והרעננים היו ערוכים להתקפה מחודשת על כוחות צה"ל שבמובלעת.

הכוחות הסוריים, העיראקיים והירדניים תכננו לצאת למתקפה רחבה ב-23 באוקטובר, אך בשל הפסקת האש תוכנית זו לא יצאה לפועל והכוח הירדני לא השתתף עוד בקרבות.

לאחר הפסקת האש שיחררו הירדנים בהדרגה כוחות מילואים ויצבו קו הגנה מדרום למובלעת שכבש צה"ל.

ב-1 בינואר 1974 הוחזר חיל המשלוח הירדני לארצו.

תיחקור הקרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חזרתו של חיל המשלוח תיחקרו הירדנים את הקרבות והגיעו למסקנה כי הצבא הירדני עם ציודו הנוכחי לא רק שלא יוכל לעמוד בפני צה"ל, אלא אף לא יוכל לעמוד בפני הצבא העיראקי או הצבא הסורי. כתוצאה ממסקנה זו החליט המשטר על ארגונו מחדש של הצבא הירדני וציודו באמצעי לחימה מערביים ומודרניים (בעיקר אמל"ח אמריקאי) תוך שיפור רמת הניידות של כוחות הקרקע.

מאוחר יותר יטען המלך חוסיין כי הוא עשה 2 טעויות מול ישראל: האחת שיצא למלחמת ששת הימים והשנייה שלא יצא למלחמה עם ישראל ביום הכיפורים.[דרוש מקור]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]