קרב תל סאקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרב תל-סאקי
מערכה: קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
Tel Saki.JPG
תאריך התחלה: 6 באוקטובר 1973
תאריך סיום: 8 באוקטובר 1973
משך הסכסוך: 3 ימים
מקום: מוצב תל סאקי
32°51′59″N 35°49′50″E / 32.8664887°N 35.8305095°E / 32.8664887; 35.8305095
תוצאה: ניצחון סורי חלקי
הצדדים הלוחמים

ישראלישראלישראל

סוריהסוריהסוריה

כוחות

חיילים מגדוד הנח"ל המוצנח של חטיבת הצנחנים ומגדודים של חטיבה 7 ו-188 של חיל השריון

חטיבה ממוכנת 132

אבדות

35 הרוגים ושבוי אחד

קרב תל סאקי נערך בדרום רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים בין כוחות חי"ר ושריון של צה"ל לבין צבא סוריה. הקרב קיבל את שמו מהאזור ההררי תל סאקי שבו הוא התרחש.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצב תל סאקי הוא מוצב תצפית שערב המלחמה לא היה מאויש באופן רציף אלא שימש בדרך כלל לתצפיות לילה. ב-2 באוקטובר 1973, ארבעה ימים לפני פרוץ המלחמה תפסו את הקו באזור תל סאקי שתי פלוגות מגדוד הנח"ל המוצנח של חטיבת הצנחנים (באותה עת הגדוד היה שייך לחטיבת הצנחנים).

בבוקר יום כיפור, 6 באוקטובר 1973, הוכרזה כוננות ספיגה באזור רמת הגולן. חמישה לוחמי צנחנים בסדיר ונהג מילואים מגדוד הנח"ל המוצנח, בפיקוד מפקד מחלקה 2 מפלוגה א' של הגדוד סגן מנחם אנסבכר, נשלחו על גבי נגמ"ש לאייש את עמדת התצפית על תל סאקי במטרה לדווח למפקדת הגדוד על תנועות הסורים. כוח התצפית התמקם במוצב בשעה 12:00 לערך.

מעט לפני השעה 14:00 פרצה מלחמת יום הכיפורים בהתקפה סורית ארטילרית כבדה על כל מוצבי רמת הגולן ובהפצצה של מטוסי תקיפה סוריים. שלוש דיוויזיות חי"ר סוריות בכוח של 900 טנקים ואלפי חיילי חי"ר פרצו את גדר הגבול וחדרו לרמת הגולן. בשעה 16:00 דווחו חיילי התצפית על ריכוז כוח שריון סורי גדול של כ-60 טנקים באזור רפיד ועל מסוקי סער שמנחיתים כוחות חי"ר. בשעה 22:00-24:00 דיווחה התצפית על כוחות סוריים שנעים לכיוון התל וממוקמים מצפון לתל סאקי.

רב-סרן יורם יאיר, שהיה עם פרוץ המלחמה חניך במכללה לפיקוד ומטה, התנדב לעלות לרמת הגולן ולקחת פיקוד על גדוד הנח"ל המוצנח, שמפקדו אושפז בבית חולים מספר ימים קודם לכן.

בסוף יום המלחמה הראשון, עם הצטברות ידיעות על חדירות כוחות סוריים לדרום רמת הגולן ומבלי שהיה ברור גודלם הוחלט לתת פקודת נסיגה למוצבים ולישובים שבאזור דרום רמת הגולן.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתגובה לידיעות על כוח סורי שממוקם מצפון לתל סאקי נשלח כוח מגדוד הנח"ל המוצנח על גבי נגמ"ש להציב מארב במבואותיה הצפוניים של רמת מגשימים. נגמ"ש נוסף נשלח לתגבור בשעה 5:00 לפנות בוקר.

לאחר שמפקד התצפית ביקש סיוע ודיווח על פצוע קשה, נשלח על ידי מפקד הגדוד כוח ששהה במארב שמנה 14 לוחמים, בפיקוד חנני, לחלץ את חיילי התצפית. במהלך תנועתו אל התל ובמרחק כ-400 מ' ממנו נפתחה עליו אש רימונים נגד טנקים ממארב סורי שהתמקם לצד הדרך. בשלב זה הלוחמים פרקו מנגמ"שים במטרה להסתער אך נפגעו מאש כבדה של המארב הסורי. בתום קרב זה נותרו בחיים שני חיילים ישראלים בלבד. בתצפית תל סאקי לא הבחינו בקרב שהיה בשטח שאינו מתוצפת ובמפקדה לא נודע גורלו של כוח חנני. לצורך חילוץ החיילים שבמוצב התצפית, שהיו בו בשלב זה הרוג ומספר פצועים, נשלח כוח נוסף בפיקוד סגן כנען. כשהתקרב כוח החילוץ השני אל התל הוא הותקף באש סורית כבדה. בתגובה פתח הכוח הישראלי באש מהמקלע שעל סיפון הנגמ"ש לחיפוי תוך כדי המשך נסיעתו כאשר הלוחמים משיבים באש ונעים לצידו. תנועת הנגמ"ש הישראלי נצפתה מהתל והלוחמים שבו פתחו במקביל באש על הכוחות הסוריים. כשהגיע הנגמ"ש כמעט לראש התל פסק המקלע מלפעול והנגמ"ש הדרדר ונתקע על סלע. כאשר נתרבו הנפגעים ומשנצפו טנקים סוריים מתקדמים החליט מפקד הכוח המחלץ על נסיגה מחילוץ התצפית, אך בשלב זה נפגע הנגמ"ש פגיעה ישירה משני פגזי טנקים סוריים שהשמידו אותו. רק חמישה חיילים נותרו מכוח זה, חלקם פצועים והם חילצו את עצמם מערבה.

יצחק נגרקר וגבי אשכנזי באתר תל סאקי, 2004

במקביל, הגיעו למוצב 28 לוחמי שריון מחטיבה 188 ומחטיבה 7, שרידי הקרבות באזור. החיילים נותרו בבונקר ללא אספקה וללא תחמושת משמעותית, אך עדיין היה להם קשר עם מפקדת הגדוד, והם הצליחו להעביר דיווחים מודיעיניים משמעותיים.

לאחר הלחימה העזה וניסיונות החילוץ הכושלים ביום הראשון של המלחמה, החליט מפקד התל אנסבכר לסגת מהתל. כשיצא מהמוצב נוכח לדעת שהוא מוקף בחיילי קומנדו סוריים, שנצפו כשהם מתארגנים לעליה רגלית לכיבוש התל, ושלא ניתן להיחלץ ממנו. אנסבכר החליט להתבצר בבונקר ופקד על חייליו ועל חיילי השריון להשמיד את המפות ואת המסמכים הסודיים, ולהשאיר בידיהם רק את פנקסי השבי האישיים. במקביל אנסבכר ביקש ממפקדת הגזרה באל-על סיוע ארטילרי, ודרש שההפגזה תטווח את המוצב עצמו, כאשר כל החיילים שעל התל כבר מרוכזים בתוך הבונקר, זאת מתוך תקווה שההפגזה תמנע את עליית הכוח הסורי אל התל. הארטילריה ירתה מספר פגזים לטיווח, שפגעו היטב; אולם משביקש להמשיך בהפגזה, נאמר לו שמכסת הפגזים נגמרה.

בתוך כך המשיכו הסורים במאמציהם לכבוש את המוצב. אנסבכר פקד על החיילים להכין רימוני-יד ואף להוציא את הנצרות, כדי להכינם להטלה מיידית ברגע שייכנסו הסורים לבונקר. החיילים חילקו ביניהם מנת מים קטנה שנותרה, כשהם שותים מתוך פקק הג'ריקן. חייל בשם שייקה שנפצע קשה ואיבד את שמיעתו דרש עוד מים ולא הגיב לבקשות חבריו שישתוק. בשל החשש כי החיילים יתגלו, פקד אנסבכר לחנוק את הפצוע. החייל אביטל שלא רצה לבצע את הפקודה כלשונה, כתב הודעה על נייר סיגריות והצית גפרור בחשכה והראה לפצוע את תוכנה: "אין מים, הסורים בחוץ, שתוק". שייקה הפצוע הפסיק את זעקותיו.

הסורים התקרבו אל הבונקר, הטילו פנימה רימוני-יד, ירו פצצות RPG וגם ירו מנשק קל. אנסבכר שהיה פצוע קשה, ביקש "מי שלא פצוע ויכול לצאת החוצה, שייצא ויגיד לסורים שאנחנו נכנעים". רב"ט יצחק נגרקר, טען-קשר מגדוד שריון של חטיבה 188, שהיה בין הבודדים שלא נפגעו, יצא החוצה. הוא ראה שני חיילים סוריים שרמזו לו בתנועות ידיים לעבר הבונקר. נגרקר סימן להם באצבעותיו שבבונקר היו רק ארבעה חיילים, שלושה מהם מתים והוא היחיד ששרד. הסורים טעו לחשוב שנגרקר הוא טייס, משום שהסרבל חסין האש שלבש דמה לסרבל טייסים. מעשה זה הציל את חייהם של החיילים בבונקר, משום שהסורים האמינו לדבריו של נגרקר שאין עוד חיילים חיים בבונקר; הם שבו אותו, ולא טרחו לבדוק את הבונקר[1]. מכיוון שנראה היה שהסכנה חלפה, פקד אנסבכר להחזיר את הנצרות לרימונים. אולם לא כולם מצאו את הנצרות בתוך הבונקר החשוך. אנסבכר סיפר שהשתמש בסיכת הכיפה שעל ראשו כנצרה מאולתרת.

ביום השלישי של המלחמה, במקביל לירידת הסורים מהתל, נשלח, תחת אש, כוח חילוץ שלישי, אותו הוביל המג"ד, יורם יאיר. כוח זה הצליח להגיע למוצב, והופתע לגלות בו 28 לוחמים שהצליחו לשרוד לאחר ששהו במשך כ-30 שעות בבונקר[2]

בתחקירים שנערכו לאחר המלחמה התברר כי הסורים חשבו כי בתל מוצב כוח גדול בהרבה, ולכן לא התקדמו דרומה לעבר היישובים הישראלים בדרום רמת הגולן, דבר שהשהה את הסתערות הסורים דרומה למשך של יותר מ-24 שעות.

בתל סאקי הוקם אתר הנצחה ורעות לזכר הלוחמים. את האתר הקים מכון הראל בניהולו של מאיר שוורץ. באוקטובר 2012 הקימה עמותת הרעות והמורשת[3] אנדרטה לזכר הנופלים.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור של גבעה 87 בסדרת הטלוויזיה שעת נעילה מבוסס בחלקו הגדול על קרב תל סאקי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט המוצב כיום בכניסה לבונקר בתל סאקי
  • משה גבעתי, "בודדים על התל - קרב תל א-סקי במלחמת יום הכיפורים", הוצאת 'רעות', 2009.
  • מנחם אנסבכר, "רסיס ממגש הכסף", דניאלה די-נור - מוציאים לאור והוצאת 'ליברוס', 2003.
  • אלישיב שמשי, בהם יותר מכול - על סוד ההצלחה של צה"ל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2005, פרק שביעי: האדומים מנקים את השטח הירוק, עמודים 93–106.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נגרקר שהה בשבי הסורי כשמונה חודשים, במהלכם עבר חקירות ועינויים. הוא שוחרר ביוני 1974, במסגרת חילופי שבויים.
  2. ^ מנחם אנסבכר, "רסיס ממגש הכסף", דניאלה די-נור - מוציאים לאור והוצאת 'ליברוס', 2003, עמודים 137-139.
  3. ^ מאיר שוורץ, עמותת הרעות והמורשת (ארכיון)