קרב תל סאקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרב תל-סאקי
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
Tel Saki.JPG
תאריך התחלה: 6 באוקטובר 1973
תאריך סיום: 8 באוקטובר 1973
משך הסכסוך: 3 ימים
מקום: מוצב תל סאקי
32°51′59″N 35°49′50″E / 32.8664887°N 35.8305095°E / 32.8664887; 35.8305095
תוצאה: המוצב כותר אך נשאר בידיים ישראליות
הצדדים הלוחמים

ישראלישראלישראל

סוריהסוריהסוריה

כוחות

כוח נח"ל מוצנח וכוח שריון

חטיבה ממוכנת 132

אבידות

35 הרוגים


קרב תל סאקי נערך בדרום רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים בין כוחות חי"ר ושריון של צה"ל לבין צבא סוריה. הקרב קיבל את שמו מהאזור ההררי תל סאקי שבו הוא התרחש.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצב תל סאקי הוא מוצב תצפית שערב המלחמה לא היה מאויש באופן רציף אלא שימש בדרך כלל לתצפיות לילה. ב-2 באוקטובר 1973, ארבעה ימים לפני פרוץ המלחמה תפסו את הקו באזור תל סאקי שתי פלוגות מגדוד הנח"ל המוצנח. בבוקר יום כיפור, 6 באוקטובר 1973, הוכרזה כוננות ספיגה ברמת הגולן. חמישה לוחמי הנח"ל ונהג מילואים מגדוד הנח"ל המוצנח, בפיקוד מפקד מחלקה 2 בפלוגה א' של הגדוד סגן מנחם אנסבכר, נשלחו על גבי נגמ"ש לאייש את עמדת התצפית על תל סאקי במטרה לדווח למפקדת הגדוד על תנועות הסורים. כוח התצפית התמקם במוצב בשעה 12:00 לערך.

מעט לפני השעה 14:00 פרצה מלחמת יום הכיפורים בהתקפה סורית ארטילרית כבדה על כל מוצבי רמת הגולן ובהפצצה של מטוסי תקיפה סוריים. שלוש דיוויזיות חי"ר סוריות בכוח של מאות טנקים ואלפי חיילי חי"ר פרצו את גדר הגבול וחדרו לרמת הגולן. חיילי התצפית דווחו בשעה 16:00 על ריכוז כוח שריון סורי גדול של כ-60 טנקים באזור רפיד ועל מסוקי סער שמנחיתים כוחות חי"ר. בשעה 22:00-24:00 דיווחה התצפית על כוחות סוריים שממוקמים מצפון לתל סאקי.

רב-סרן יורם יאיר, שהיה עם פרוץ המלחמה חניך במכללה לפיקוד ומטה, התנדב לעלות לרמת הגולן ולקחת פיקוד על גדוד 50 של הצנחנים, שמפקדו אושפז בבית חולים מספר ימים קודם לכן.

בסוף יום המלחמה הראשון, עם הצטברות ידיעות על חדירות כוחות סוריים לדרום רמת הגולן ומבלי שהיה ברור גודלם הוחלט לתת פקודת נסיגה למוצבים ולישובים בדרום רמת הגולן.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתגובה לידיעות על כוח סורי שממוקם מצפון לתל סאקי נשלח כוח על גבי נגמ"ש להציב מארב במבואות הצפוניים של רמת מגשימים. נגמ"ש נוסף נשלח לתגבור בשעה 5:00 לפנות בוקר. לאחר שמפקד התצפית ביקש סיוע ודיווח על פצוע קשה, נשלח על ידי יאיר הכוח ששהה במארב שמנה 14 לוחמים, בפיקוד חנני, לחלץ את חיילי התצפית. במהלך תנועתו אל התל ובמרחק כ-400 מ' ממנו נפתחה עליו אש רימונים נגד טנקים ממארב סורי שהתמקם לצד הדרך. בשלב זה הלוחמים פרקו מנגמ"שים במטרה להסתער אך נפגעו מאש כבדה של המארב הסורי. בתום הקרב נותרו בחיים שני חיילים ישראלים בלבד. בתצפית תל סאקי לא הבחינו בקרב שהיה בשטח שאינו מתוצפת ובמפקדה לא נודע גורלו של כוח חנני. לצורך חילוץ החיילים שבמוצב התצפית, שהיו בו בשלב זה הרוג ומספר פצועים, נשלח כוח נוסף בפיקוד סגן כנען. כשהתקרב כוח החילוץ השני אל התל הוא הותקף באש סורית הכבדה. בתגובה פתח הכוח הישראלי באש מהמקלע שעל סיפון הנגמ"ש לחיפוי תוך כדי המשך נסיעתו כאשר הלוחמים משיבים באש ונעים לצידו. תנועת הנגמ"ש הישראלי נצפתה מהתל והלוחמים שבו פתחו במקביל באש על הכוחות הסוריים. כשהגיע הנגמ"ש כמעט לראש התל פסק המקלע מלפעול והנגמ"ש הדרדר ונתקע על סלע. כאשר נתרבו הנפגעים ומשנצפו טנקים סוריים מתקדמים החליט מפקד הכוח על נסיגה מהתל אך בשלב זה נפגע הנגמ"ש פגיעה ישירה משני פגזי טנקים סוריים שהשמידו אותו. רק חמישה חיילים נותרו מהכוח, חלקם פצועים והם חילצו את עצמם מערבה.

יצחק נגרקר והאלוף גבי אשכנזי באתר תל סאקי, 2004

במקביל, הגיעו למוצב 28 לוחמי שריון מחטיבה 188 ומחטיבה 7, שרידי הקרבות באזור. החיילים נותרו בבונקר ללא אספקה וללא תחמושת משמעותית, אך עדיין היה להם קשר עם מפקדת הגדוד, והם הצליחו להעביר דיווחים מודיעיניים משמעותיים.

לאחר הלחימה העזה וניסיונות החילוץ הכושלים ביום הראשון של המלחמה, החליט המפקד אנסבכר לסגת מהמוצב. כשיצא מהמוצב נוכח שהוא מוקף בחיילי קומנדו סוריים, שניצפו כשהם מתארגנים לעליה רגלית לכיבוש התל, ושלא ניתן להיחלץ ממנו. אנסבכר החליט להתבצר בבונקר ופקד על חייליו להשמיד את המפות ואת המסמכים הסודיים, ולהשאיר בידיהם רק את פנקסי השבי האישיים. אנסבכר ביקש ממפקדת הגזרה באל-על סיוע ארטילרי, ודרש שההפגזה תכוון את המוצב עצמו, מתוך תקווה שההפגזה תמנע את עליית הכוח הסורי לתל. הארטילריה ירתה מספר פגזים לטיווח, שפגעו היטב; אולם משביקש להמשיך בהפגזה, נאמר לו שהקצבת הפגזים נגמרה.

בתוך כך המשיכו הסורים במאמציהם לכבוש את המוצב. אנסבכר פקד להכין רימוני-יד ואף להוציא את הנצרות, כדי להכינם להטלה מיידית ברגע שייכנסו הסורים לבונקר. החיילים חילקו ביניהם מנת מים קטנה שנותרה, כשהם שותים מתוך פקק הג'ריקן. חייל בשם שייקה שנפצע קשה ואיבד את שמיעתו דרש עוד מים, לא הגיב לבקשות חבריו שישתוק. בשל החשש כי החיילים יתגלו, פקד אנסבכר לחנוק את הפצוע. החייל אביטל שלא רצה לבצע את הפקודה כלשונה, כתב הודעה על ניר סיגריות והצית גפרור בחשכה והראה לפצוע את תוכנה: "אין מים, הסורים בחוץ, שתוק". שייקה הפצוע הפסיק את זעקותיו.

הסורים התקרבו אל הבונקר, הטילו רימוני-יד וירו פנימה פצצת RPG ומנשק קל. אנסבכר שהיה פצוע קשה, ביקש ממי שלא נפצע, שייצא אל הסורים ויודיע שכולם נהרגו. יצחק נגרקר, טען-קשר בכוח השריון של חטיבה 188, שהיה בין הבודדים שלא נפגע, יצא החוצה. הוא ראה שני חיילים סוריים שרמזו לו בתנועות ידיים לעבר הבונקר. נגרקר סימן להם באצבעותיו שבבונקר היו רק ארבעה חיילים מצוות טנק, שלושה מהם מתו והוא היחיד ששרד. הסורים טעו לחשוב שנגרקר הוא טייס, כנראה משום שהסרבל חסין האש שלבש דמה לסרבל טייסים. נראה שמעשה זה הציל את חייהם של החיילים בבונקר, משום שהסורים האמינו לדבריו שאין עוד חיילים חיים בבונקר; הם שבו אותו, ולא טרחו לבדוק את הבונקר[1]. מכיוון שנראה היה שהסכנה חלפה, פקד אנסבכר להחזיר את הנצרות לרימונים. אולם לא כולם מצאו את הנצרות בתוך הבונקר החשוך. אנסבכר סיפר שהשתמש בסיכת הכיפה שעל ראשו כנצרה מאולתרת.

ביום השלישי של המלחמה, במקביל להדיפת הסורים מהתל, נשלח, תחת אש, כוח חילוץ שלישי, אותו הוביל המג"ד, יורם יאיר. כוח זה הצליח להגיע למוצב, והופתע לגלות בו 28 לוחמים שהצליחו לשרוד לאחר ששהו במשך כ-30 שעות בבונקר[2]

בתחקירים שנערכו לאחר המלחמה התברר כי הסורים חשבו כי בתל מוצב כוח גדול בהרבה, ולכן לא התקדמו דרומה לעבר היישובים הישראלים בדרום רמת הגולן.

בתל סאקי הוקם אתר הנצחה ורעות לזכר הלוחמים. את האתר הקים מכון הראל בניהולו של מאיר שוורץ. באוקטובר 2012 הקימה עמותת הרעות והמורשת[3] אנדרטה לזכר הנופלים.

בשנת 2016 הוקמה ליד מוצב תל סאקי מרפאה המהווה חלק מפרויקט שכנות טובה שבה מעניק ארגון אמריקני טיפול רפואי לחולים מסוריה וזאת בחסות ישראלית[4].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט המוצב כיום בכניסה לבונקר בתל סאקי
  • משה גבעתי, "בודדים על התל - קרב תל א-סקי במלחמת יום הכיפורים", הוצאת 'רעות', 2009.
  • מנחם אנסבכר, "רסיס ממגש הכסף", דניאלה די-נור - מוציאים לאור והוצאת 'ליברוס', 2003.
  • אלישיב שמשי, בהם יותר מכול - על סוד ההצלחה של צה"ל, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2005, פרק שביעי: האדומים מנקים את השטח הירוק, עמודים 93–106.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נגרקר שהה בשבי הסורי כשמונה חודשים, במהלכם עבר חקירות ועינויים. הוא שוחרר ביוני 1974, במסגרת חילופי שבויים.
  2. ^ מנחם אנסבכר, "רסיס ממגש הכסף", דניאלה די-נור - מוציאים לאור והוצאת 'ליברוס', 2003, עמודים 137-139.
  3. ^ מאיר שוורץ, עמותת הרעות והמורשת
  4. ^ יואב לימור, ‏האור בקצה המלחמה, באתר ישראל היום, 29 דצמבר 2017


תל סאקי