המובלעת הסורית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפת המובלעת הסורית

המובלעת הסורית היא שטח שכבש צה"ל מידי סוריה במלחמת יום הכיפורים והחזיק בו עד למימוש הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה, כשמונה חודשים לאחר תום המלחמה. השטח, למעשה מבלט ולא מובלעת, היה מול צפון הגולן, רוחבו היה כעשרים קילומטרים, ושטחו כ-400 קמ"ר. הוא כלל כפרים סוריים רבים, תילי געש וגם את שיא החרמון. חוד המובלעת היה במרחק של כארבעים קילומטרים מדמשק. המובלעת השתרעה מבית ג'ן בצפון, דרך תל שמס (כקילומטר ממערב לסעסע), ועד לתל מרעי (כחמישה קילומטרים מדרום לכאנאכר) ותל אל מל בדרום.

כיבוש המובלעת על ידי צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור המרכזי במובלעת הסורית. משמאל, מעל המחצבות, הכפר ג'ובתא אל חשב. בקצה הימני של התמונה תל שער ומתחתיה חאן ארנבה.

ב-11 באוקטובר 1973, יומה השישי של המלחמה, עבר צה"ל למתקפה בחזית הצפון. אוגדת איתן הבקיעה את דרכה אל מעבר ל"קו הסגול" (קו הגבול לפני המלחמה) והתקדמה אל מזרעת בית ג'אן. למחרת המשיכו אוגדת איתן ואוגדת לנר בדרכן לעבר דמשק. חיל האוויר הסורי ערך בשעות הבוקר למעלה ממאה גיחות תקיפה של הכוח הישראלי במובלעת במאמץ מרוכז. התקיפות הצליחו להאט את התקדמות הכיבוש של אוגדה 36, בפיקודו של רפאל איתן, ואוגדה 210, בפיקודו של דן לנר. בקרבות אוויר ובאש נ"מ הופלו תשעה מטוסים סוריים. חיל המשלוח העיראקי שהגיע לחזית רמת הגולן יום קודם לכן, פתח במתקפה בעוצמה של שתי חטיבות על כוחות צה"ל שחזיקו במובלעת, הקרב נמשך עד בוקר המחרת וגרם לעצירת התקדמותה של אוגדת לנר, שנאלצה להפנות את כוחותיה לבלימת התקפות הנגד העיראקיות.

ב-13 באוקטובר המשיך חיל האוויר הסורי במאמץ המרוכז לבלימת הכוח הישראלי במובלעת וערך מעל מאה גיחות. בחלק מהגיחות הותקפו בטעות כוחות סוריים ועיראקיים. בקרבות אוויר הופלו 11 מטוסים סוריים. אוגדת לנר טמנה מארב לכוח העיראקי והכתה אותו בעוצמה רבה. ב-16 באוקטובר עם שחר נערכה תקיפה משולבת של כוחות סוריים, ירדניים ועיראקיים על כוחות צה"ל במובלעת. חיל משלוח עיראקי מדרום מזרח, חטיבת שריון 40 ירדנית מדרום וכוח שריון סורי מצפון. ההתקפה נהדפה על ידי צה"ל. כתוצאה מהתערבות חיילות המשלוח מעיראק ומירדן בלחימה ברמת הגולן, נאלץ הפיקוד הישראלי לזנוח את תוכניותיו להרחבת שטח המובלעת הישראלית בסוריה ולהמשך ההתקדמות לכיוון דמשק. ב-20-19 באוקטובר התייצב צה"ל במובלעת שכבש מידי הסורים, תוך לחימה בכוחות סוריה ועיראק ובכוח שנשלח מירדן.

מלחמת ההתשה במובלעת הסורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסורים, שלא השלימו עם מפלתם ועם קיומו של טריז ישראלי מול דמשק, הפרו באופן שיטתי את הפסקת האש מראשיתה כמעט מדי יום, ומאמצע חודש מרץ 1974 הפכו ההטרדות לתקריות אש רצופות, שלבשו אופי של מלחמת התשה. מלחמה זו קיבלה את הכינוי "מלחמת ההתשה במובלעת הסורית" או "מלחמת ההתשה הקטנה". הצבא הסורי הפעיל בעיקר יחידות ארטילריה אך גם יחידות שריון וחיל רגלים. הפגזות תותחים ומרגמות הפכו דבר שבשגרה.

בפברואר 1974 החל משא ומתן בין ישראל לסוריה בתיווכו של שר החוץ האמריקאי הנרי קיסינג'ר שיצא למסע דילוגים בין ירושלים ודמשק. במקביל לפתיחת המשא ומתן גברה מלחמת ההתשה ובחודשים מרץ - מאי אירעו למעלה מאלף תקריות ובכללן הפגזות כבדות על יישובי הגולן והפגזות בלתי פוסקות על כוחות צה"ל.

ב-31 במאי נחתם הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה, ולפיו נסוגה ישראל משטחי המובלעת הסורית.

סקר ארכאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר-דצמבר 1973 ערכו דן אורמן, עמוס קלונר, מאיר בן דב, צבי אילן, גבי ברקאי ועמי מזר סקר ארכאולוגי במובלעת, מטעם האגודה לסקר ארכאולוגי בישראל. בסקר נמצאו מבנים עתיקים ועשרות כתובות, רובן ביוונית[1][2].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]