הקרב בין צה"ל לשריון העיראקי ב-12 באוקטובר 1973

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקרב בין צה"ל לשריון העיראקי ב-12 באוקטובר 1973
מערכה: החזית הסורית במלחמת יום הכיפורים
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
תאריך התחלה: 12 באוקטובר 1973
תאריך סיום: 13 באוקטובר 1973
משך הסכסוך: יומיים
קרב לפני: כיבוש המובלעת הסורית
מקום: רמת הגולן הסורית
תוצאה: ניצחון ישראלי הדיפת הכוחות העיראקים
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל  ישראל

עיראקעיראק  עיראק

מפקדים

ישראלישראלדן לנר (אוגדה 210)
ישראלישראלמוטקה בן פורת (חטיבה 9)
ישראלישראלרן שריג (חטיבה 179)
ישראלישראלאורי אור (חטיבה 679)
ישראלישראליוסי פלד (חטיבה 205)

עיראקעיראקעמיד מוחמד פתחי אמין אל-כוואז
(דיוויזיה 3)
עיראקעיראקעקיד סלים שאכר אל אימאמי
(חטיבה 12)
סוריהסוריהעקיד רפיק חלאוי

כוחות

חטיבה משוריינת 12

אבידות

4 טנקים נפגעו

60 טנקים נפגעו

הקרב בין צה"ל לשריון העיראקי הוא קרב שריון שנערך ב-12 באוקטובר 1973 בשטח המובלעת הסורית, ונמשך עד בוקר המחרת. בקרב השתתפו כוחות צה"ל שכבשו את המובלעת בצפון רמת הגולן הסורית לבין חטיבת שריון עיראקית שנשלחה כחלק מחילות המשלוח שהצטרפו לסוריה במלחמת יום הכיפורים.

בסופו של יום הקרבות הצליח צה"ל להדוף את העיראקים, אך קרבות אלה העסיקו את כוחות השריון הישראלים ובכך אפשרו התארגנות מחדש של צבא סוריה ועצירה של תנופת הכיבוש הישראלית בסוריה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר ב-7 באוקטובר, יומה השני של המלחמה, החליטה ממשלת עיראק, בראשות הנשיא אחמד חסן אל-בכר, לשלוח לסוריה חיל משלוח שכלל מספר טייסות קרב ואת הדיוויזיה ה-3 המשוריינת המצוידת בטנקי T-55 ו-T-54. הכוחות הוכפפו לפיקוד סורי ולא הוקמה מפקדה עיראקית. ב-8 באוקטובר החל חיל המשלוח העיראקי בתנועה לעבר סוריה. הוחלט שהתנועה אל חזית רמת הגולן המרוחקת תיעשה ישירות מהאתרים שבהם היו פרושים היחידות על גבי מובילי טנקים, משאיות וכלי רכב אחרים שיעשו את דרכם הלוך ושוב עד להעברת כלל הכוחות.

לאחר קרבות בלימה כבדים שקיים צה"ל בארבעת ימיה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים פרצו ב-11 באוקטובר, יומה החמישי של המלחמה, אוגדה 36 ואוגדה 210 של צה"ל מעבר לקו הסגול אל צפון רמת הגולן הסורית תוך סיוע אינטנסיבי של חיל האוויר הישראלי וארטילריה. אוגדה 36, בפיקוד רפאל איתן, פעלה בצפון המובלעת והצליחה לכבוש שטח בעומק של כ-10 קילומטרים עד ליישוב מזרעת בית ג'אן, וספגה פגיעות בשני טנקים בלבד.

אוגדה 210, בפיקוד דן לנר, פרצה מדרום לאוגדה 36 באזור קוניטרה, ונתקלה במערך הגנתי סורי צפוף שגרם לה אבידות רבות. בסוף יום הלחימה הצליחה להבקיע גם אוגדה 210 לעומק של כ-10 קילומטרים לאחר שספגה 12 הרוגים, כ-50 פצועים וכ-40 טנקים פגועים, חלקם מושמדים. ביום הקרבות התגלו סימני חולשה במערך הסורי ובמטכ"ל הישראלי הוחלט ביום המחרת להתקדם ולהרחיב את המובלעת מספר קילומטרים נוספים לכוון דמשק עד ליישובים כנכר וסעסע, תוך ניצול שחיקתו של צבא סוריה בחמשת ימי הלחימה הקודמים.

ב-12 באוקטובר המשיך צה"ל בהרחבת שטח המובלעת. בבוקר 12 באוקטובר המשיכה אוגדה 210 להתקדם דרומה ומזרחה בתוך המובלעת. חטיבה 679, שלא קיבלה דלק ותחמושת בלילה הקודם, נעה דרומה, כבשה עד הצהריים את כפר נסג', ונעצרה לצורך חימוש ותדלוק הטנקים. חטיבות 179 ו-9 המשיכו צפון-מזרחה מנסג' וכבשו את תל מרעי, מתוך כוונה להמשיך לכנכר.

הקרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ה-12 באוקטובר התקדמה לעבר אזור הלחימה חטיבה 12 העיראקית, שהייתה החטיבה העיראקית הראשונה שהגיעה לאזור מתוך חיל המשלוח העיראקי. החטיבה נעה בשני טורים: הטור המזרחי כלל גדוד טנקים וגדוד חי"ר ממוכן ונע צפונה לאזור נסג'. הטור המערבי כלל גם כן שני גדודים (שריון וחי"ר) ונע לאזור תל מסחרה ותל אל מל. גדודי הטנקים העיראקיים כללו כ-45 טנקי T-45 כל אחת.[1]

בשעה שחטיבה 679 נפרסה להתארגנות באזור נסג', זוהה מדרום כוח שריון המעלה ענני אבק גדולים הנעים במהירות לכיוונם, כ־10 ק"מ מדרום להם. היה זה הטור המזרחי של חטיבה 12 העיראקית. מפקד אוגדה 210, דן לנר, הורה להפסיק את פעולות החימוש והתדלוק ולהיערך לקרב עם השריון המתקרב מדרום.

בשעה 15:00 לערך החל קרב שריון בין חטיבה 679 מאוגדה 210 לכוח העיראקי שכלל גדוד טנקים וגדוד חי"ר ממוכן, בטווחים של 600 עד 1,000 מטרים. הכוח העיראקי הסתייע בירי ארטילרי. משגבר הלחץ על חטיבה 679 הכניס אורי אור, מח"ט 679, גם את כוח נתי ללחימה, והחטיבה הצליחה לעצור את התקדמות הטור העיראקי.

מפקד האוגדה דן לנר, העריך את הכוח העיראקי הערכת יתר וחשש לגורל האוגדה. כתוצאה מכך הורה על נסיגה כללית לכל כוחותיו. חטיבות 179 ו-9 שכבשו את תל מרעי במאמץ רב נאלצו לסגת, וכלים רבים נתקעו באזור תל שער עקב מחסור בדלק.[2]

חטיבה 205 הועברה לאוגדה 210 בבוקר 12 באוקטובר. עם זיהוי הכוח העיראקי החליט דן לנר לשלוח את החטיבה לכיבוש תל מסחרה ותל אל-מל שנמצאו מדרום. בשעה 16:00 יצאה חטיבה 205 לדרכה מכפר ג'בא דרומה. במקביל, נע ממול לחטיבה הטור המערבי של חטיבה 12 העיראקית שנע צפונה לתל שער. בסביבות השעה 19:00 נתקלו שני הכוחות זה בזה. גדוד 125 מחטיבה 205 ניהל קרב מול הטנקים העיראקים באזור תל אל-מל בטווחים קצרים של כמה מאות מטרים. הגדוד השני של החטיבה, גדוד 94 התערבב בין הטנקים העיראקים והקשר בין הפלוגות למג"ד נותק. מאחר שלכוח העיראקי היו אמצעי ראיית לילה מצבם היה עדיף, ובקרב שהתפתח התקשה הכוחות הישראלים לזהות את טנקי העיראקים. יוסי פלד, מפקד חטיבה 205 הורה על נסיגה חזרה צפונה לג'בא. הנסיגה, שבוצעה תחת חיפוי ארטילריה ישראלית, לא הייתה מסודרת וטנקים מגדוד 94 שהתפצל חזרו באופן עצמאי לג'בא.

מפקד הכוח העיראקי החליט להמשיך את תנופת ההתקפה, ולמרות חוסר בקציני קישור סורים לסיוע בהתמצאות המשיך להתקדם צפונה באיטיות בחשכה.[3]

בשעות הלילה התכנסו המפקדים הישראלים להכנת תוכנית להמשך המתקפה בבוקר יום המחרת. במקביל, רוכזו ארבע חטיבות האוגדה במארב באזור צומת מעץ-תל שער כהכנה למתקפה המתקרבת, כמו גם לצורך אספקה ותדלוק. ארבע החטיבות נערכו במעין ח' אוגדתית והמתינו לכוח העיראקי. ההוראה הייתה לפתוח באש רק באור ראשון ולאחר הבחנה ברורה בטנקים התוקפים.

הכוח העיראקי הראשון זוהה עם עלות השחר על ידי חטיבה 9 כשהוא מתקדם צפונה מכיוון תל אל-מל. כשהגיע הרק"ם העיראקי לטווח של כמה מאות מטרים פתחה החטיבה באש משני כיוונים, וכ-15 טנקים נפגעו. כוח עיראקי נוסף זוהה על ידי חטיבה 205 באזור תל מסחרה. בשעה 7:00 לערך החל הכוח העיראקי לסגת, וחטיבות האוגדה החלו להתקדם בעקבותיו. חטיבה 9 כבשה מחדש את כפר נסג', בעוד חטיבה 205 (יחד עם גדוד 75 מחטיבה 7 אשר הועבר לאוגדה בעקבות זיהוי חיל המשלוח העיראקי) כבשה את תל מסחרה.[4]

לעיראקים הושמדו בסך הכל כ-60 טנקים ולצה"ל נפגעו ארבעה טנקים. בקרב השתתפו בסך הכל כ-150-200 טנקים עיראקים וכ-170 טנקים מאוגדות 36 ו-210.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעת חיל המשלוח העיראקי הרענן מדרום אילצה את צה"ל לעבור למיגננה, ולא אפשרה להמשיך במתקפה נגד הכוחות הסוריים הבלתי מאורגנים באזור כנכר. תנופת המתקפה של יום הקרבות הקודם נעצרה. כתוצאה מהצורך לבלום את מתקפת הנגד העיראקית נכבשו על ידי כוחות צה"ל שטחים מצומצמים יחסית בסוריה. בין היתר בגלל הצורך לפנות חלק מהשטחים שנכבשו קודם לכן, כדי להיערך לבלימת השריון העיראקי. הכוח העיראקי הוכה ונסוג, אך אילץ את חטיבות צה"ל לנהל קרב שריון נוסף ברצף במהלך הלילה ועד לבוקר 13 באוקטובר, לאחר יום הקרבות כנגד הכוחות הסוריים. האחריות להתמוטטות הכוח המגן הסורי בגזרת ההתקפה של שתי האוגדות הצה"ליות הוטלה על המפקד הדרוזי של חטיבה 68 מדיוויזיה 7, עקיד (אל"ם) רפיק חלאוי והוא נידון למוות והוצא להורג בדמשק עוד במהלך המלחמה. הקרב היה הראשון מבין ארבעה קרבות גדולים שבהם השתתף השריון העיראקי ונחשב על ידי העיראקים כמוצלח בהם, מאחר שבו "נלקחה" מצה"ל היוזמה ההתקפית ומאז אותו קרב לא השיג עוד צה"ל השגי כיבוש משמעותיים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דני אשר, הסורים על הגדרות: פיקוד הצפון במלחמת יום הכיפורים, תל אביב: מערכות, 2008
  • אורי אור, אלה האחים שלי, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003
  • אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל: עשור שלישי, ירושלים: כרטא, 1983 (עמ' 59-60)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דני אשר, "הסורים על הגדרות - פיקוד הצפון במלחמת יום הכיפורים, עמ' 247-248.
  2. ^ דני אשר, "הסורים על הגדרות - פיקוד הצפון במלחמת יום הכיפורים, עמ' 248.
  3. ^ אשר, עמ' 248-249.
  4. ^ אשר, עמ' 250.