לדלג לתוכן

כריסטיאנה פלשרינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף כריסטיאנה פ.)
פירוש נוסף ערך זה עוסק בחייה של כריסטיאנה פלשרינו. אם התכוונתם לסרט על התמכרותה להרואין, ראו אני, כריסטיאנה פ. (סרט).
כּריסטיאנֶה פֶלְשֵׁרִינוֹ
Vera Christiane Felscherinow
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 20 במאי 1962 (בת 62)
המבורג
מדינה גרמניה
מקום מגורים ברלין
כינויים נוספים Christiane f., Christiane X., Christiana
ידועה בשל ספר הביוגרפיה (1978) וסרט קולנוע (1981) על התמכרותה להרואין והידרדרותה לזנות בגיל 14.
מקצוע זמרת רוק ושחקנית
f-foundation.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כּריסטיאנֶה פֶלְשֵׁרִינוֹ (בגרמנית: Christiane Felscherinow‏, נולדה ב-20 במאי 1962) שנודעה בשם המקוצר כריסטיאנה פ', היא ידוענית גרמנייה שהתפרסמה והייתה לאייקון תרבות בעקבות ספר הביוגרפיה שנכתב על התמכרותה להרואין והידרדרותה לזנות בהיותה נערה צעירה (1978), והסרט המבוסס על הביוגרפיה (1981). הספר והסרט נקראים בשפת המקור "אנחנו הילדים מתחנת הרכבת של גן החיות" (בגרמנית: Wir Kinder Vom Bahnhof Zoo), והם שופכים אור על נגע הסמים והזנות בקרב בני נוער במערב ברלין בשנות ה-70 של המאה ה-20.

במחצית הראשונה של שנות ה-80 ניסתה פלשרינו את כוחה כזמרת רוק, והופיעה כשחקנית בשני סרטי גל חדש, אך הקריירה שלה הייתה קצרת-ימים.

במשך השנים הייתה פלשרינו למרואיינת מבוקשת, והעיתונות ממשיכה להזכיר אותה ולעקוב אחר קורותיה. היא נתנה ראיונות רבים בשנת 2013, עם צאת הספר השני שהיא כתבה יחד עם העיתונאית סוניה ווקוביץ', על-אודות אי יכולתה להיגמל מסמים. הספר נקרא "החיים השניים שלי" (בגרמנית: Mein Zweites Leben; באנגלית: My Second Life)[1].

בחודש יולי 2017 נמסר על פיתוח סדרת טלוויזיה גרמנית כעיבוד של סרט הקולנוע. הסדרה שתכלול שמונה פרקים, היא הפקה משותפת של חברת "סרטי קונסטנטין" שהפיקה את הסרט בשנת 1981, ושל חברת "Amazon Prime Video" שרכשה את זכויות ההפצה.

פרטים בערך זה, אודות שנות ילדותה והתמכרותה להרואין, מבוססים על התרגום העברי של הביוגרפיה.

שנות ילדותה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שכונת גרופיוסשטאט, רובע נויקלן, מקום מגוריה של כריסטיאנה כילדה בברלין.
(תצלום משנת 2011)
חזית הכניסה לדיסקוטק "סאונד", 1974
הכניסה האחורית של תחנת הרכבת ברלין גן החיות, רחוב יֶבֶּנְס (2017).
במקום זה נהגו כריסטיאנה, חבריה וחברותיה, לשדל לזנות ולקנות הרואין.

פלשרינו נולדה באזור כפרי בהמבורג בשם ורה כריסטיאנה פלשרינו (Vera Christiane Felscherinow)[2], ולה אחות בשם אָנֶט הצעירה ממנה בשנה[3][4]. אמה הייתה בת 19 כאשר כריסטיאנה נולדה[5][6]. בשנת 1968, בהיות כריסטיאנה בת שש, עברה המשפחה למערב ברלין. בתחילה, שכרו דירת 6 חדרים בשכונת קרויצברג, ואב המשפחה, דיטר פלשרינו (שם מלא בגרמנית: Klaus Dieter Felscherinow)[7] תכנן לפתוח בשלושה מחדרי הדירה סוכנות שידוכים. לאחר שהוא לא הצליח לגייס את ההון הדרוש, ירד הרעיון מעל הפרק, האב היה מובטל ומצבה הכלכלי של המשפחה הלך והידרדר, עד שנאלצו לעבור לדירה קטנה ששכנה ברחוב יואכים גוטשאלק 10[8][9] בשכונת גרופיוסשטאט (Gropiusstadt) שברובע נויקלן[10]. דיטר פלשרינו היה אדם אלים והרבה להשתכר, ובהתפרצויות הזעם שלו נהג להכות את אשתו ושתי בנותיו[11]. על רקע המצב בבית ואחרי גירושי הוריה בשנת 1973, והיא בת 12, החלה כריסטיאנה לבלות במועדון "מרתף הנוער" (בגרמנית: Jugendkeller) שפעל במרכז הקהילתי השכונתי "בית המרכז" (Haus der Mitte) מייסודה של הכנסייה האוונגלית. מתוך רצון להתקבל אצל בני הנוער בשכונה, היא החלה לעשן חשיש, מריחואנה ואת שרף צמח הקנאביס שאותו כינו הנערים "Shit", השתמשה בסמים ממריצים וסמי הרגעה שהיה אפשר לקנות בבית מרקחת ללא מרשם רופא: אפדרין, ואליום, מאנדרקס, קפטגון וקפאין, ואחר כך גם ב-LSD. בהיותה בת 13, היא התחילה לבלות באופן קבוע בדיסקוטק "סאונד" (גר'), שנחשב בזמנו לחדיש ביותר באירופה[12], כשהיא מתחזה לבת 16 (באמצעות נעילת נעלי עקב ששאלה מאמה, לבישת חזייה גדולה מכפי מידתה, ואיפור). בבילוייה במועדון היא התרועעה עם חבורת בני נוער שהיו מכורים להרואין ועסקו בזנות כדי לממן את הסם, ורוב פעילותם התרחשה בתחנות הרכבת ברלין גן החיות וקורפירסטנדאם שהיו בזמנן בין מוקדי זירת הסמים בברלין. כריסטיאנה התאהבה באחד מהם, דטלף, וכדי להתקבל לחבורה ולהתקרב לדטלף, שבהמשך היה בן-זוגה, היא החלה להשתמש בהרואין (בערב בו נכחה בהופעה של דייוויד בואי), ובעקבות התמכרותה החלה לעסוק בזנות בטרם מלאו לה 14.

כריסטיאנה נעצרה מספר פעמים בפשיטות שעשתה המשטרה על תחנות הרכבת, ועשתה כמה ניסיונות גמילה שנכשלו. בפעם הראשונה, היא ודטלף עשו נסיגת קולד טרקי בבית אמה של כריסטיאנה. כעבור שנים, האמא סיפרה שהשניים יצאו מהבית אחרי שבוע, אך תוך שעתיים כבר היו בתחנת הרכבת, והזריקו לעצמם הרואין[13]. בפעם הבאה היא נכנסה למוסד הגמילה "נארקונון" (אנ') שנחשב למפוקפק בהיותו שייך לכנסיית הסיינטולוגיה[14], ואחר כך אישפזה את עצמה מרצון בבית חולים למחלות נפש, בכוונה לשהות בו ימים ספורים כדי להתרחק מזירת הסמים. כאשר הבינה שבכוונת המקום להחזיקה מספר חודשים בניגוד לרצונה, היא ברחה מבית החולים.

במהלך שנת 1977 מתו שלושה מחבריה של כריסטיאנה ממנת יתר של הרואין, בהם חברתה הטובה באבט "בבסי" דגה (Babette "Babsi" Döge) שמתה ב-19 ביולי 1977, בהיותה כבת 14[15][16], ואנדריאס "אטצה" ויצורק, (Andreas "Atze" Wiczorek), שהיה בן-זוגה לזמן קצר לפני דטלף. דטלף נעצר ונכלא, והקשר עם הוריה הידרדר לאחר שהם נואשו מלגמול אותה מהרואין. על הרקע הזה, היא ניסתה להתאבד בשירותים הציבוריים שבתחנת בונדספלאץ על ידי הזרקת מנת יתר, אך שרדה אחרי שילדים מצאו אותה. כאשר דטלף שוחרר על תנאי, ברחה כריסטיאנה מביתה, והשניים התגוררו אצל לקוח הומוסקסואל של דטלף, וניסו לשמש כ"דילרים" שקונים הרואין מסוחר ומוכרים אותו לבני נוער, אך נכשלו. אמה של כריסטיאנה דיווחה למשטרה שבתה נעדרת, והיא נעצרה בדירתו של ההומוסקסואל לאחר שהיא ודטלף נפגשו בדירה עם סוחר הסמים שלהם, פגישה שהסתבכה בגלל שהשניים איבדו הרואין וכסף כשנמלטו מפשיטה משטרתית. אמה באה לשחרר אותה מהמעצר, ומיד העלתה אותה בכפייה על טיסה להמבורג, מעשה שלדעת כריסטיאנה הציל את חייה אחרי ההסתבכות עם סוחר הסמים.

כריסטיאנה פלשרינו עזבה את ברלין ב-13 בנובמבר 1977, ועברה להתגורר אצל סבתה ודודתה בקלטנקירשן (Kaltenkirchen)[17](אנ') ליד המבורג. על אותו היום סיפרה אמא שלה, שכאשר התקשרו אליה מתחנת המשטרה וביקשו שתבוא לקחת את בתה, היא החליטה להרחיק את כריסטיאנה מברלין, התקשרה לגיסתה (דודתה של כריסטיאנה), הזמינה כרטיסי טיסה להמבורג, והסיעה עם בן-זוגה את כריסטיאנה לשדה התעופה טמפלהוף, תוך שהיא מרמה אותה[13]. היא הוסיפה שכריסטיאנה לא סלחה לה על כך, וסירבה לדבר איתה במשך שנים. כריסטיאנה התגוררה אצל דודתה בכפר עד גיל 18, כשהיא נקייה מסמים עד אז[13].

בקיץ שקדם לעזיבתה את ברלין, ב-27 ביולי 1977, בהיותה בת 15, חודשיים ושבוע, הוגש לבית המשפט בברלין כתב אישום נגד כריסטיאנה באשמת רכישת חומרים ותכשירים שהוגדרו כסמים משכרים, ללא אישור ממיניסטריון הבריאות. זאת בעקבות מספר מעצרים ואחרי שאמה מצאה אריזות הרואין בחפציה ופנתה למשטרה[18][19]. בין היתר, נאמר בכתב האישום שבתאריכים 1 במרץ 1976 וה-13 בו, היא נמצאה בתחנות הרכבת "ברלין גן החיות" וקורפירסטנדאם בהתאמה (שתי התחנות קרובות זו לזו), כשברשותה הרואין ארוז בנייר כסף במשקל כולל של 158.7 מיליגרם. נאמר עוד שהיא בעלת אינטליגנציה גבוהה מהממוצע, והבינה היטב את המשמעות הפלילית של מעשיה ואת היותה בת-עונשין. בכתב ההגנה הצהירה כריסטיאנה שהיא השתמשה בהרואין החל מפברואר 1976, ועסקה בזנות על מנת לממן רכישת סמים. משפטה התקיים בעיר נוימינסטר הסמוכה להמבורג, ובהכרעת הדין שניתנה ב-14 ביוני 1978, היא הורשעה בכל סעיפי האישום, כולל אי-תשלום מס על רכישת תרופות, ונידונה למאסר בבית סוהר לקטינים, אך הושמה תחת פיקוח של קצין מבחן, וביצוע המאסר נדחה. בית המשפט העריך באופן חיובי את העתיד הצפוי לה, למרות הטלת ספק בצלילות דעתה באותה עת[20].

חייה הבוגרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שעברה להמבורג, עבדה פלשרינו כמתמחה בסניף של רשת חנויות ספרים. היא הייתה אנונימית בעיר, ורק בעלי הרשת ידעו את זהותה האמיתית[4]. היא קיבלה שליש מתמלוגי הספר שעמדו על 2 מיליון מארק, מה שאיפשר לה לחיות ברווחה, אך היא בחרה לסיים את ההתמחות בחנות הספרים, והשלימה בהצטיינות את לימודיה התיכוניים[4][21]. בסצנת חיי הלילה והפאנק בהמבורג, הכירה פלשרינו את בן-זוגה באותם ימים[4], אלכסנדר האקה (אנ') בן ה-15, צעיר ממנה בשלוש שנים וכבר היה חבר בלהקת "איינשטירצנדה נויבאוטן"[22]. הם עברו לברלין, ולצד פעילות הלהקה של האקה, הופיעו השניים בהרכב רוק אלטרנטיבי בשם Sentimentale Jugend[23], וכן שיחקו יחד בשנת 1984 בסרט הסייברפאנק הגרמני Decoder[24][25][26]. כמו כן, הוציאה פלשרינו שלושה תקליטי סינגל כשבנוסף לשם שבו התפרסמה, היא השתמשה בשמות הבמה Christiane X ו-Christiana[27], ושיחקה בסרט סטודנטים בשם Neonstadt ("עיר הניאון", 1982)[28][29](גר'). פלשרינו הייתה מעורה בסצנת הרוק והפוסט-פאנק בברלין והתוודעה בין היתר לזמרים ניק קייב, בילי איידול, חברי הלהקות "דפש מוד" ו"ואן היילן"[1], לזמרת נינה האגן ולקומיקאי וצייר הקומיקס הגרמני ויקו פון-בילו (אנ')[30][31], וכן טסה עם דייוויד בואי במטוס הפרטי של "הרולינג סטונז"[1].

דניאל קיל, פטרונה של פלשרינו בציריך (צילום: מוניקה בוירר, 1999)

בין השנים 1982–1985 הכירה פלשרינו את דניאל ואנה קיל (בגרמנית: Daniel & Anna Keel), בעלי ההוצאה לאור Diogenes Verlag בציריך, שהזמינו אותה לשהות בציריך שמונה שבועות. במשך שלוש שנים היא הייתה אורחת קבועה אצל בני משפחת קיל שהתייחסו אליה כאל בת-אומנה[32], ובאמצעותם פגשה את הסופרים פרידריך דירנמאט, פטרישה הייסמית', ופטריק זיסקינד, ואת הבמאי האיטלקי פדריקו פליני. גם בציריך המשיכה פלשרינו להשתמש בסמים, ושהתה ארוכות באזור פארק פלאצשפיץ (אנ') בעיר, שבאותם ימים היה זירת סמים וזנות, ולכן נודע בכינוי "פארק המחטים" (Needle Park)[33]. על תקופה זו היא מספרת שחייה התנהלו בין אנשי ספרות להרואין[34][35].

פלשרינו התגוררה זמן-מה בניו יורק, ארצות הברית, אך גורשה משם לצמיתות לאחר שנעצרה בעוון החזקת הרואין ואופיום, גרה ביוון שש שנים עם בן-זוג מקומי, וחזרה לגרמניה ב-1993. בשנת 1996 ילדה את בנה, יאן-ניקלאס פיליפ (בגרמנית: Jan-Niklas Philip), לגבר שהיה צעיר ממנה בעשר שנים ומובטל, ועברה להתגורר בעיר טלטו (אנ'), מחוז פוטסדאם-מיטלמארק (אנ'), ברנדנבורג. היא נכנסה לתוכנית גמילה מסמים באמצעות מתדון[6], אך חזרה והידרדרה לסמים בהשפעת בן-זוגה באותם ימים, עבריין מבוקש בשם יואכים ס'. בתחילת שנת 2008 עברו השניים להתגורר באמסטרדם, אחרי שכריסטיאנה הוציאה את בנה מבית הספר באופן לא חוקי. בחודש אוגוסט באותה שנה, כאשר כריסטיאנה באה לביקור בגרמניה, רשויות הרווחה הוציאו את בנה מחזקתה, והעבירוהו לבית מחסה באופן זמני. על התקופה באמסטרדם, סיפר יואכים ס' שכריסטיאנה הייתה מסוממת ושיכורה כשיגרה, ואף פיתחה הזיות רדיפה[36][37][38][21][32]. בסוף ינואר 2011 נעצרה כריסטיאנה בתחנת הרכבת מוריצפלאץ (אנ'), במהלך פשיטת המשטרה שחיפשה סוחרי סמים, אך לא נמצאו סמים ברשותה[5]. היא לא שמרה על קשר עם אבי בנה, וגם את הקשרים עם משפחתה ניתקה כמעט לחלוטין[21]. בעשורים המאוחרים של חייה, היא מתפרנסת מתמלוגי הסרט ושני הספרים, מהשתתפות בראיונות ובתוכניות אירוח ואקטואליה[39][40], וממכירת זכויות יוצרים. בשנת 2015 נכללו צילומים ישנים שלה בסרט תיעודי על אודות המוזיקאי והמפיק הבריטי מרק רידר (אנ'), וסוקר את סצנת המוזיקה בברלין משנת 1979 עד 1989[41][42], שנים שבמהלכן התגורר רידר ועבד בברלין, ופגש את פלשרינו[43][44]. ספרה השני נכשל למרות התעניינות ראשונית[45].

עקב התמכרותה להרואין ושימוש במזרקים נגועים, חלתה פלשרינו בהפטיטיס C כרונית ובשחמת הכבד, ובינואר 2014 היא הודיעה על פרישה מחיי הציבור בשל מצבה הבריאותי[46][47]. ביולי 2015 פלשרינו נעצרה אחרי שתקפה ברחוב אישה שהעירה לה על שהכתה את הכלב שלה, נשכה את האישה וכינתה אותה בכינויים גזעניים[48].

נכון לאוגוסט 2017, פלשרינו התגוררה בנויקלן, סמוך לתחנת הרכבת הרמנפלאץ[45].

הספר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באביב 1978 העידה פלשרינו במשפטו של היינץ ג., גבר שהואשם והורשע בעבירות מין ובכך שסיפק הרואין לה ולחברותיה, תמורת שירותי מין. שני עיתונאים מטעם השבועון שטרן, קאי הרמן והורסט ריק, שסיקרו את המשפט במסגרת תחקיר עיתונאי על מצב הנוער ובעיית הסמים בברלין, פגשו את פלשרינו לריאיון קצר אחרי שהעידה, אך כאשר הבינו השניים את היקף המידע שברשותה על חיי הזנות והסמים של בני נוער בברלין, הם ראיינו אותה בבית סבתה בהמבורג במשך חודשיים. את הראיונות המוקלטים עיבדו שני העיתונאים לספר עיון דוקומנטרי שיועד לצורכי חינוך. לאחר שכמה הוצאות סירבו להדפיס אותו עקב עיסוקו בזנות של ילדים וסמים, פרסמו שני העיתונאים את הספר כסדרה של מאמרים, בתקווה שפרסומם יביא לשינוי. בסופו של דבר הדפיס ה"שטרן" את הספר ב-60,000 עותקים שחולקו לבתי ספר, ו-5,000 עותקים נוספים נמסרו לבית הספר לעיתונאות שליד מערכת השבועון. הספר הוכנס לתוכנית הלימודים, אך עד מהרה עלה הביקוש על מספר העותקים שהודפסו, הוא הפך לרב-מכר, ויותר מארבעה מיליון עותקים נמכרו[21][49]. ברם, הספר הביא לתוצאה הפוכה, ובמקום להרתיע, בני נוער רבים נישבו במסתורין וברומנטיקה של חיי נערה צעירה בעולם הסמים והזנות, ופלשרינו הפכה לאייקון תרבות ומודל לחיקוי.

הספר נכתב בגוף ראשון ומתאר את חייה של פלשרינו מגיל 6 עד אחרי המעבר להמבורג. תרמו לו עדויות, אף הן כתובות בגוף ראשון, של אמא של כריסטיאנה, של מנהלו לשעבר של המרכז הקהילתי "בית המרכז" בגרופיוסשטאט, של אנשי רשויות שטיפלו במגפת הסמים במערב ברלין באותן שנים, ושל מתבגרים שתרמו לספר את שמותיהם ותמונותיהם, מתוך רצון לשבור את השתיקה שנבעה מבושה. הספר תורגם ל-21 שפות, יצא לאור ב-35 מדינות[50], שהה במשך 95 שבועות בראש רשימת רבי המכר של השבועון "דר שפיגל" ובכך היה לספר התיעודי הגרמני המצליח ביותר בתקופת גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה[51]. בישראל הוא תורגם מגרמנית על ידי גדעון טורי, ויצא בשם "אני, כריסטיאנה פ."[52].

בפברואר 2013 ראה אור בארצות הברית תרגום חדש לאנגלית לנוער של הספר, בשם "תחנת גן החיות - סיפורה של כריסטיאנה פ." (Zoo Station – The Story of Christiane F). במהדורה זו, מופיע השם christiane f כמחברת, בעוד ששמותיהם של הרמן וריק, שהיו חתומים על הספר המקורי כמחבריו, לא מופיעים כלל. הספר נשמר בספריית הקונגרס תחת מספר 2012936083[53].

הסרט

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אני, כריסטיאנה פ. (סרט)

בשנת 1981 יצא לבתי הקולנוע סרט המבוסס על הביוגרפיה, בהפקתו של ברנד אייכינגר ובבימויו של אולריך אדל. התסריט נכתב על ידי הרמן ויגל בשיתוף העיתונאים ריק והרמן. כותרת הסרט בגרמנית הייתה כריסטיאנה פ. - אנחנו הילדים מתחנת הרכבת של גן החיות (Christiane F. – Wir Kinder vom Bahnhof Zoo), ובתרגום לאנגלית הוא נקרא "Christiane F" בלבד. בישראל נקרא הסרט כשם הספר בתרגום לעברית. כריסטיאנה שימשה יועצת להפקה, אבל לא הופיעה בסרט בעצמה. אפיזודות נרחבות צולמו באתרי התרחשות אותנטיים בסביבות גרופיוסשטאט, תחנת הרכבת "ברלין גן החיות" ודיסקוטק "סאונד". דייוויד בואי, הזמר האהוב על כריסטיאנה בשנות העלילה, תרם לסרט הופעת קמע כמחווה לפלשרינו, בהיותו מכור לסמים בעצמו בשנים ההן. בואי גם סיפק את פסקול הסרט הכולל תשעה שירים שלו, מהם שמונה מתקליטים שהקליט בשנות שהותו בברלין (1980-1976) יחד עם המפיק בראיין אינו, וגרסה גרמנית לשיר "Heroes", שכתבה זמרת הליווי הגרמניה אנטוניה מאאס.

פלשרינו הייתה אנונימית עד צאת הסרט לבתי הקולנוע. זהותה נחשפה כאשר נסעה לארצות הברית לקדם את ההפצה, מכיוון שהשחקנית נָטְיָה בּרוּנְקְהוֹרסט שגילמה את דמותה, הייתה צעירה מדי[5]. בסרט צפו כחמישה מיליון איש[54].

סדרת טלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ינואר–פברואר 2021 צפויה לצאת סדרת טלוויזיה גרמנית בת שמונה פרקים, המבוססת על הביוגרפיה של כריסטיאנה פלשרינו, ונושאת את שמו המקורי של הספר: "אנחנו הילדים מתחנת הרכבת של גן החיות" (גר'). אורכו של כל פרק יהיה 60 דקות[55]. שלב הצילומים, שהתקיים בפראג ובאתרים אותנטיים בברלין[56][57] החל באמצע יולי 2019 והסתיים ב-6 בפברואר 2020[57][58]. תקציב ההפקה מוערך ב-25 מיליון אירו, סכום שיא בגרמניה לסדרת טלוויזיה[56].

הסדרה הוקרנה לקהל קַניינים במסגרת אירועי "MIPCOM" באוקטובר 2020[57]. היא תופץ תחילה למדינות דוברות גרמנית באירופה (גרמניה, אוסטריה ושווייץ) באמצעות "Amazom Prime Video" (אנ'), שירות הזרמת המדיה של חברת "אמזון", ואת ההפצה הבינלאומית תעשה "פרימנטל" (אנ'), חברה בריטית להפקה והפצה של תכנים לטלוויזיה[56][59][57].

כבר בסוף יולי 2017 הודיעה חברת ההפקות הגרמנית "קונסטנטין", מפיקת סרט הקולנוע משנת 1981, שהביוגרפיה של פלשרינו תעובד לסדרת טלוויזיה. מפיקי הסדרה הם אוליבר בֶּרְבֶּן המכהן כחבר הדירקטוריון של "סרטי קונסטנטין", וסופי פון אוּסְלָר. הבמאי הוא פיליפ קאדלבך (אנ'), ועל התסריט אחראית אנט הס שעמדה בראש סדנת כתיבה שבה השתתפה בין היתר התסריטאית והבמאית הגרמניה לינדה ברידה[60][61][62][50][63]. בראיון מפברואר 2018 הסבירה הס שסדרה עלילתית מודרנית מאפשרת כיום לתאר את חיי כריסטיאנה וחבריה מזוויות מבט שונות בדיוק היסטורי מקיף וחסר רחמים, ולכן הסדרה לא תיועד להקרנה בשעות צפיית השיא בערב[47]. הס הסבירה שבסדרה יודגשו היבטים שחסרו בסרט: הזנחה מצד ההורים, תנאי החיים של ילדי גרופיוסשטאט, האלימות וצמצום מרחב המחיה שלהם[47][64], והוסיפה שהסדרה תשרטט דיוקן מוסרי של תקופה של קיצוניות, התמכרות ואיומי טרור מצד השמאל הקיצוני. לדבריה, כאז כן היום, הנוער מהווה סייסמוגרף של החברה, וגורלם של כריטיאנה וחבריה הוא אישי ואוניברסלי בעת ובעונה אחת[54].

ב-13 בפברואר 2019 הודיעה חברת "אמזון" שהחברה רכשה את זכויות ההפצה, ובכך הפכה הסדרה להפקה משותפת של "סרטי קוסנטנטין" ו"אמזון פריים וידאו". ברבן אמר בהודעה שהסדרה לא תציג את הילדים כקורבנות, אלא כחזקים, אמיצים וכובשי לב[65][50][51]. ב-10 באוקטובר 2019 פורסמו פרטים ראשונים ותצלום קבוצתי של אנסמבל השחקנים העיקרי. את דמותה של כריסטיאנה פ' מגלמת השחקנית האוסטרית-אוסטרלית יאנה מק'קינון (גר'), ודמויות נוספות מגולמות על ידימיקלאנג'לו פורטוצי ("בֶּנוֹ"), לאה דרינדה ("בבסי"), לנה אורצנדופסקי ("סטלה"), יירמיאס מאייר ("אקסל"), וברונו אלכסנדר ("מיכי"). בניגוד לסרט משנת 1981 שהתמקד בדמותה של כריסטיאנה, הסדרה תעניק התייחסות שווה לכל הדמויות בחבורה. כמו כן, בני הנוער יבואו מרקע חברתי מגוון ולכן יתמודדו עם בעיות שונות, וגורלותיהם יצטלבו בתחנת הרכבת הידועה לשמצה[51].

הבדל נוסף בין הסדרה לסרט הוא בהקשר התקופתי. בעוד שהסרט מעוגן באופן מובהק בשנות ה-70 של המאה ה-20, הסדרה מהווה פרשנות מודרנית לזכרונותיה של פלשרינו[66], אך המפיק אוליבר ברבן הסביר שהסדרה תהיה מנותקת מהגדרת זמן מסוים[51].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • כריסטיאנה פלשרינו בהוליווד, לוס אנג'לס, 1981, כפי שצולמה במהלך פגישתה עם במאי הסרט אולריך ("אולי") אדל, על ידי צלם העיתונות בראד אלטרמן.
  • כריסטיאנה פלשרינו בהמבורג, 1983. צלמת: אילסה רופרט.
  • כריסטיאנה פלשרינו בברלין, 2015. צלם: בראד אלטרמן. אתר: vice.com
  • דף לזכרה של באבט "בבסי" דגה באתר Find A Grave.

    • הערות שוליים

    [עריכת קוד מקור | עריכה]
    1. ^ 1 2 3 Jane Yager, Revisitig Seedy West Berlin with Christiane F. and Patricia Highsmith
    2. ^ Christiane F., RateYourMusic
    3. ^ - Anette Felscherinow,Christiane’s sister, heldenfureinentag (באנגלית)
    4. ^ 1 2 3 4 Wilhelm Bittorf, Irgendwas Irres muß laufen, Spiegel Online, ‏6.4.1981
    5. ^ 1 2 3 Christiane F.: Check bei Drogen-Razzia, B.Z., ‏26.1.2011
    6. ^ 1 2 Mutter: Christiane F. auf gutem Weg, B.Z., ‏20.11.2009
    7. ^ שמו הבדוי בביוגרפיה: ריכרד.
    8. ^ Oliver Ohmann. Das Leben von Christiane F. – Alles begann hier, in der Gropiusstadt. BZ Berlin, 21 Februar 2021
    9. ^ Joachim-Gottschalk-Weg 10 . Christiane-Felscherinow Blog, 31 December 2014
    10. ^ שכונת גרופיוסשטאט הוקמה כפרויקט דיור ציבורי אחרי מלחמת העולם השנייה, ובנייתה הסתיימה בשנת 1961. השכונה כוללת שיכוני בטון רבי קומות עם דירות קטנות, והייתה שכונת עוני ופשיעה. היא נקראה על שם וולטר גרופיוס, הארכיטקט והיזם.
    11. ^ Max Daly, 'I Will Die Soon; I Know That': Meeting the Real Christiane F, Vice, ‏10.12.2013
    12. ^ דיסקוטק "סאונד" (Sound) פעל ברובע טירגארטן בברלין המערבית משנת 1969, ברחוב גנטינר 26, בקומת הכניסה ובחניון תת-קרקעי שהוסב למועדון. בשנים הראשונות נקרא המקום Centrum 2000, ושמו הוחלף בשנת 1973. בנוסף לאולם הופעות וריקודים, הכיל הדיסקוטק אולם קולנוע, אולם שבו הוקרנו קליפים, ושקעים למכשירי הקלטה שאפשרו לבאי המקום להקליט מוזיקה שנוגנה שם. במשך השנים נעשו ניסיונות לסגור את הדיסקוטק בגלל שהפך למוקד סמים וזנות של נערות. המקום חדל לפעול בשנת 1988, לאחר שקומת המרתף הוצתה.
    13. ^ 1 2 3 Als ich in der von Babsis Tod las, dachte ich: Christiane ist die Nächste, B.Z., ‏27.8.2008
    14. ^ פלשרינו מספרת בביוגרפיה שזה היה מוסד הגמילה היחיד שהסכים לקבל אותה מיד וללא תנאי, כל עוד הכסף שולם מראש. מכיוון שהתמכרות ילדים להרואין בפרט, ולסמים בכלל, הייתה בזמנה תופעה חדשה בברלין, תוכניות הגמילה הממשלתיות (Drug Info ו- Synanon) לא התאימו לילדים, תנאי הקבלה והחיים במוסדות היו נוקשים והיה מחסור במקומות פנויים.
    15. ^ Babette “Babsi” Doge (1963-1977) - Find A Grave..., www.findagrave.com
    16. ^ נחשבת לצעירת קרבנות ההתמכרות להרואין בברלין.
    17. ^ Detlef Kuhlbrodt, Wir Kinder von der Lipschitzallee, Taz, ‏5.9.2012
    18. ^ Christiane f., תרגום: Christina Cartwright, Zoo Station: The Story of Christiane F., San Francisco, CA: Zest Books, 2013, עמ' 8-10, ISBN 978-1-936976-22-5
    19. ^ במסגרת המלחמה בנגע הסמים בשנות ה-70 של המאה ה-20, נקטה הממשלה הגרמנית מדיניות של "צמצום נזק", במסגרתה ניתנו לנרקומנים סמים במינונים נמוכים בסביבה מפוקחת, אך המטופלים עדיין נחשבו עבריינים ונדרשו לגמילה מוחלטת.
    20. ^ אף שלא נמצאו תימוכין, ייתכן שדחיית המאסר וחוות הדעת החיובית היו על רקע עדות שמסרה שפלשרינו באותו פרק זמן במשפטו של היינץ ג. (ראו בהמשך הערך)
    21. ^ 1 2 3 4 Christiane F – Wir Kinder vom Bahnhof Zoo, Spontis
    22. ^ Ines Montani & Walter Crasshole, Christiane’s second life, Exberliner, ‏January 22, 2014
    23. ^ Sentimentale Jugend, Discogs (באנגלית)
    24. ^ Decoder (1984), נבדק ב-2018-10-30
    25. ^ CultD, Eckhard Hammel, decoder : interview, decoder.cultd.net
    26. ^ Northwest Film Forum :: Calendar :: Decoder, nwfilmforum.org
    27. ^ Christiane F., Discogs (באנגלית)
    28. ^ Neonstadt (1982), IMDb, ‏29.1.1982
    29. ^ CINEMA online, Kino bei CINEMA: Kinoprogramm, Filme, DVDs, Stars, Trailer und mehr | cinema.de, cinema.de (בגרמנית)
    30. ^ Kathrin Klett, Ich bereue ‹Wir Kinder vom Bahnhof Zoo›, Neue Zürcher Zeitung, ‏29.11.2013
    31. ^ Katja Thimm, 'I Can't Get Clean' Christiane F. Publishes New Book on Her Life, Spiegel Online, ‏8.10.2013
    32. ^ 1 2 Heroin Chic: Christiane F., Teenage Junkie, Prostitute, Style Icon, Dangerous Minds, ‏Retrieved 8.8.2018
    33. ^ When Zurich was known for its ‘Needle Park’, swissinfo, ‏17.2.2015
    34. ^ Birgit Lahann, Christiane F - the real story, TeenageWildlife
    35. ^ דניאל קיל ייסד את הוצאת "דיוגנס" בשנת 1952. מאז פטירתו בשנת 2011, מנהל את בית ההוצאה בנו הצעיר פיליפ, ואילו בנו הבכור, יאקוב, משמש כיושב ראש הדירקטוריון.
    36. ^ Famous German Heroin Addict Hooked Again, Spiegel Online, ‏11.8.2008
    37. ^ Christiane F. raakte weer verslaafd in Amsterdam, Montesquieu Institute, ‏13.8.2008
    38. ^ Spurensuche am Kottbusser Tor, Stern, ‏14.8.2008
    39. ^ Menschen bei Maischberger, 2003-09-02, נבדק ב-2017-04-16
    40. ^ Le grand journal de Canal+, 2004-08-30, נבדק ב-2017-04-16
    41. ^ B-Movie: Lust & Sound in West-Berlin 1979-1989, 2015-02-08, נבדק ב-2017-04-16
    42. ^ B-Movie: סאונד ותאווה בברלין המערבית 1979–1989 | פסטיבל דוקאביב 2015, באתר www.docaviv.co.il
    43. ^ Luke Goodsell, BERLINALE REVIEW: “B-MOVIE: LUST & SOUND IN WEST BERLIN 1979-89”, lukegoodsell.wordpress.com, ‏25.2.2015
    44. ^ בכותרת מאמר הביקורת על הסרט מתנוסס צילום מסך מן הסרט, ובו נראה רידר פוגש את פלשרינו
    45. ^ 1 2 Cecilia Butini, Bahnhof Zoo's other children, Exberliner, ‏24.8.2017
    46. ^ Katja Mitic, Dieser Rückzug ist eine Konsequenz der Vernunft, Die Welt, ‏30.1.2014
    47. ^ 1 2 3 Kristina Kielblock, „Wir Kinder vom Bahnhof Zoo“: TV-Serie über Christiane F. auf Netflix?, Kino, ‏15.2.2018
    48. ^ Berlin's Most Famous Heroin Addict Was Arrested for Beating Her Dog and Biting a Woman, Vice, ‏21.7.2015
    49. ^ 'Still alive' 30 years on, German child junkie looks back, Daily Nation, ‏5.10.2013
    50. ^ 1 2 3 Amazon dreht Remake von „Wir Kinder vom Bahnhof Zoo“, Der Tagesspiegel, ‏14.2.2019
    51. ^ 1 2 3 4 Daniel Fabian, Amazon-Serie "Christiane F.": Das sind die neuen Kinder vom Bahnhof Zoo (mit Bild), FilmStars, ‏10.10.2019
    52. ^ קאי הרמן, הורסט ריק, תרגום: גדעון טורי, אני, כריסטיאנה פ., ישראל: מודן הוצאה לאור, 2002
    53. ^ Christiane F., תרגום: Christina Cartwright, Zoo Station - The Story of Christiane F., מהדורה ראשונה, San Francisco, CA: Zest Books, 2013, ISBN 978-1-936976-22-5. (באנגלית)
    54. ^ 1 2 David Hein, Constantin Television verfilmt "Wir Kinder vom Bahnhof Zoo" neu, HorizonT, ‏31.7.2017
    55. ^ Michelle Kay, BIG LITTLE GERMAN TV SERIES, Goethe Institut, ‏13.7.2019
    56. ^ 1 2 3 Amazon verfilmt „Wir Kinder vom Bahnhof Zoo“ für 25 Millionen Euro!, TVMovie, ‏10.10.2019
    57. ^ 1 2 3 4 Scott Roxborough, Amazon, Constantin Reboot German '80s Classic 'Bahnhof Zoo', Hollywood reporter, ‏October 16, 2020
    58. ^ Andreas Conrad, Christiane F. ist zurück, Der Tagesspiegel, ‏Februar 26, 2020
    59. ^ Alexander Attimonelli, "Wir Kinder vom Bahnhof Zoo": Dreharbeiten haben begonnen, Goldene Kamera, ‏10.10.2019
    60. ^ Wienerin spielt in neuer Serie Christiane F, Heute, ‏10.10.2019
    61. ^ „Wir Kinder vom Bahnhof Zoo“ Geschichte von Christiane F. wird als TV-Serie verfilmt – Quelle: https://www.berliner-kurier.de/28102176 ©2017, Berliner Kurier, ‏1.8.2017(הקישור אינו פעיל)
    62. ^ Constantin Television verfilmt „Wir Kinder vom Bahnhof Zoo“ als Serie, www.constantin-film.de (בגרמנית) (ארכיון)
    63. ^ About, Docmedia (באנגלית)
    64. ^ היבטים אלה מתוארים בהרחבה בספר.
    65. ^ Bernd Krannich, "Wir Kinder vom Bahnhof Zoo": Prime Video sichert sich Serienfassung, TV Wunschliste, ‏14.2.2019
    66. ^ Mike Kraus, Erstes Bild vom Set: “Wir Kinder vom Bahnhof Zoo” wird zur Serie, Hannoversche Allgemaine, ‏10.10.2019


    אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=כריסטיאנה_פלשרינו&oldid=39920880"