מבצע שמואל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מבצע שמואל היה מבצע צבאי במלחמת העצמאות שמטרתו הייתה תקיפת כלי רכב ערביים בכביש רמאללה - לטרון, כתגובה להתקפות שנערכו על אוטובוסים יהודים. המבצע נכשל ועלה בחייהם של 16 לוחמים.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושב עטרות היה ליד שדה תעופה בריטי (קלנדיה), 11 ק"מ צפונית לירושלים. הוא היה מבודד ומוקף בכפרים ערביים גדולים. הערבים התנכלו לכלי הרכב היהודים בכביש המוביל למושב בהתקפות והנחות מוקשים, במטרה לשבש את החיים בשני היישובים היחידים שהיו אז מצפון לירושלים, עטרות ונווה יעקב.

ב-21 בדצמבר 1947 יצאה יחידה צבאית של גדוד מוריה מחטיבת עציוני מעטרות ופגעה באוטובוס ערבי על כביש רמאללה - לטרון. בפעולה נהרגו ארבעה ערבים. בעקבות פעולה זו הגיעו אנשי עבד אל-קאדר אל-חוסייני ומתנדבים עיראקים והשתכנו בכפרי הסביבה.

ב-2 במרץ 1948 יצאה הוראה מטעם המטה הכללי של ההגנה תחת הכותרת מבצע שמואל, לפגוע באוטובוס המוביל מדי בוקר פועלים ערבים מרמאללה ללטרון. המטרה הייתה להבהיר לאויב המתנכל לתחבורה היהודית כי יש לכוח היהודי יד ארוכה החודרת לאזורים ערביים.

תחילה הטיל הפיקוד העליון בראשות יגאל ידין את המשימה על חטיבת הראל של הפלמ"ח אך יצחק רבין השיב כי: הפקודה אינה הגיונית ואינה ניתנת לביצוע. ידין ביקש מדוד שאלתיאל להורות למפקד הגדוד השישי של הפלמ"ח צבי זמיר לבצע את הפעולה. זמיר העביר את הפקודה דרך צינורות הפלמ"ח ליצחק רבין שחזר על דבריו שהפקודה אינה ניתנת לביצוע. לפיכך הטיל שאלתיאל את המבצע על גדוד "מוריה" של חטיבת עציוני שהיה נתון לפיקודו הישיר. מפקד הגדוד זלמן מרט וסגנו צבי סיני ניסו לשכנע את שאלתיאל לבטל את הפעולה באמרם כי "אסור להכות פעמיים באותו מקום. הערבים בסביבה התחזקו מאז התקרית במקום ב-21 בדצמבר וכי: פעם ראשונה-הפתעה; פעם שנייה-התאבדות". שאלתיאל הודיע כי קיבל פקודה ועליו לבצעה.

הפעולה הוטלה על פלוגה ג' של הגדוד בפיקודו של נועם גרוסמן. גרוסמן היה בן 21, מפקד הפלוגה הצעיר ביותר בחטיבה. לאחר שבפברואר 1948 היו לפלוגתו מספר כשלונות. הוא שאף להוכיח את הצלחת הפלוגה בפעולה זו.

ב-3 במרץ 1948 הגיעו גרוסמן ואנשיו לעטרות ועדכנו את מגיני המושב על הפעולה. מגיני עטרות שלחו מיד שליח לשאלתיאל שעידכן אותו על התגבורות הערביות שהגיעו לכפרי הסביבה וכי אין סיכוי לחזור באור יום מביתוניא לעטרות. שאלתיאל הרשה להתקשר באלחוט לגרוסמן ולהודיע לו שמותר לו לדחות את הפעולה לפי שיקול דעתו אבל מכשיר הקשר התקלקל וההודעה לא הגיעה. אנשי עטרות ניסו לשכנע את גרוסמן לא לצאת לפעולה אך הוא אמר: "כמו שנגיע כך נחזור. זאת לא הפעולה הראשונה שלנו ולא האחרונה. אין ספק שנצליח".

הכוח תירגל השתלטות על אוטובוס. התרגול נערך על האוטובוס של המושב עטרות, אותו הם נהגו לאבטח.

המארב ותוצאותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 1:00 אור ליום כ"ג באדר א' (4 במרץ 1948) חודש הקשר עם עטרות ונאמר לגרוסמן כי לפי הוראות הפיקוד העליון עליו לבצע את הפעולה. אז העירו את החיילים, שהלכו לישון שלוש שעות קודם לכן.

בשעה 2:00 יצאו מעטרות 19 אנשי הכוח בפיקודו של נועם גרוסמן. הכוח יצא ללא מכשיר קשר. תחילה צעדו 3 ק"מ צפונה ולאחר מכן 3 ק"מ מערבה עד הגיעם לכביש רמאללה - לטרון ליד צומת אל-ג'יב, כ-7 ק"מ דרומית-מערבית לרמאללה. (סמוך למקום בו נבנתה לימים שכונת נווה מנחם ביישוב גבעת זאב). בשעה 5:00 הגיעו למקום המארב והמתינו לאוטובוס הערבי.

בשעה 6:40 הופיע האוטובוס הערבי ואנשי המארב פתחו עליו באש. הנהג נפגע אך האוטובוס לא עצר ולא ברור אם מי מנוסעיו נפגע.

לשמע היריות הגיעו כוחות ערבים מכפרי הסביבה, השתלטו על הרכסים מסביב וכתרו את גרוסמן ואנשיו. אנשי המארב מצאו עצמם מוקפים בכוחות ערבים חזקים באור יום. גם מכוניות מכביש רמאללה - לטרון, שראו את הכוח, הצטרפו למרדף. גרוסמן פקד על אנשיו לסגת במהירות לעבר עטרות, אבל לא היה להם סיכוי. הם הגיעו לעמק רחב יחסית, בו היו מוקפים מכל עבר. רק שלושה לוחמים הצליחו לטפס על רכס ממזרח לעמק והצליחו להגיע לעטרות במסלולים שונים, אך שאר חבריהם לא הצליחו לפרוץ בעקבותיהם. לפי מקורות ערבים נהרגו במקום עשרה לוחמים וששה נישבו. השבויים הובלו ברגל לרמאללה אבל לפתע הם נשכבו על הארץ ואחד מהם צעק "רימון" והטיל על הערבים רימון שלא התפוצץ. הערבים הרגו את השישה מיד. גופותיהם חוללו מיד לאחר מכן.

כשהגיעו הידיעות על הקרב התארגן כוח מגדוד מוריה לחפש את המחלקה אך מאוחר מדי. הבריטים הודיעו כי מצאו 16 גופות של הלוחמים במרכז רמאללה. בצהרים הן הובלו לבית החולים הדסה בהר הצופים. קשה היה לזהות את האנשים בגלל ההתעללות שהשחיתה את פניהם.

השישה עשר הובאו למנוחות כעבור שלושה ימים בבית הקברות סנהדריה, וכעבור שלוש שנים (ה' באלול ה'תשי"א, 6 בספטמבר 1951) הועברו גופותיהם לבית הקברות הצבאי שבהר הרצל.

אחד משישה עשר הנופלים היה נתן פרלמן, כתב של "קול מגן העברי", שהיה לכתב הצבאי הראשון שנפל במלחמת העצמאות.

ב-17 במרץ 1985, בטקס בהשתתפות המשפחות השכולות, טדי קולק והנשיא חיים הרצוג, נקרא רחוב ראשי בשכונת פסגת זאב מרכז בשם השישה עשר.

התגובות על כישלון המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כישלון המבצע זימן שאלתיאל את מפקדי הגדודים וסגניהם והסביר להם את מניעיו לתמוך בתוכנית המבצע. הוא אמר כי מבצע זה ואחרים שכמותו הם האמצעי היחיד להפסקת המצור על העיר העתיקה ועל הפגיעות בתחבורה מירושלים ואליה וכי העובדה שמבצעים כאלה כרוכים באבידות אינה צריכה להרתיע. הוא הוסיף ואמר: "אנו חייבים להיות מוכנים לאבידות אפילו בהיקף גדול יותר. המלחמה רק התחילה".

המפקדים לא קיבלו את דעתו. הם מתחו עליו ביקורת חריפה ואמרו כי שגה והאחריות כולה עליו וכי בשום מקום לא הוצג "מבצע שמואל" כחלק מתוכנית מקיפה יותר.

אגף המבצעים של המטכ"ל חקר את "מבצע שמואל" ופרסם מסקנות:

  1. אף שהיו בידי מטה החטיבה ידיעות מפורטות על עצמת האויב לא נמסר תוכנן למפקד הגדוד. אילו היו הידיעות המפורטות מועברות אליו ייתכן שהיה בוחר גזרת פעולה אחרת.
  2. צריך היה לבחור כוח גדול יותר או קטן מאוד, שיכול היה להסתנן.
  3. לא ברור מדוע יצא הכוח ללא מכשיר קשר.
  4. לא תוכנן כוח שיוכל לחלץ את היחידה הנסוגה על ידי תפיסת משלטים לאורך דרך הנסיגה.

כישלון המבצע החריף את היחסים בין סגל מפקדי גדוד מוריה ובין דוד שאלתיאל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מבצע שמואל, באתר "טל כרם" הטלוויזיה הקהילתית - בית הכרם ירושלים