מבצע מכבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבצע מכבי
מלחמה: מלחמת העצמאות
תאריך התחלה: 8 במאי 1948
תאריך סיום: 18 במאי 1948
משך הסכסוך: 11 ימים
מקום: הדרך לירושלים
תוצאה: כישלון בפתיחת הדרך לירושלים
הצדדים הלוחמים

לוחמים מקומיים, צבא ההצלה, הצבא הבריטי

מפקדים

פאוזי אל קאוקג'י, מפקדים מקומיים

אבידות

60 הרוגים, 92 פצועים

?

שלט בשמורת המסרק אודות משלט 17 וכיבושו במבצע מכבי
משלט 16 ב"שלוחת שיירות" מעל שער הגיא
משלט 10 ב"שלוחת משלטים", המערבי ביותר. עליו נערכו התקפות כבדות של צבא ההצלה במבצע מכבי

מבצע מכבי במלחמת העצמאות נערך על ידי ארגון ההגנה בתאריכים 8 במאי 1948 - 18 במאי 1948, במטרה לפתוח את הדרך מן השפלה לירושלים. אם כי הדרך נפתחה לזמן מה, הרי בסופו של המבצע, נשארה הדרך לירושלים חסומה באזור לטרון. בכל זאת, המבצע הביא להישגים טריטוריאליים, ובמהלכו הועברה כמות מצומצמת של אספקה לירושלים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבצע נחשון, ובהמשכו, מבצע הראל, נפרצה זמנית הדרך לירושלים המנותקת. זו הפעם, בניגוד למבצעים קודמים, החזיקו כוחות ההגנה במשלטים לצידי הדרך. עקב ידיעות מודיעיניות מוטעות שהצבא הבריטי בירושלים יקדים את פינויו, חטיבת הראל נקראה בסוף אפריל לעלות לירושלים להשתתף במבצע יבוסי. החטיבה הפסיקה את מבצע 'הראל', והערבים חזרו וחסמו את חלקו המזרחי של הכביש מן השפלה לירושלים. בתחילת מאי, עם סיום מבצע 'יבוסי' הוחלט על מבצע לפתיחת הדרך מחדש. יצחק רבין מונה למפקד המבצע בו השתתפה חטיבת 'הראל', אליה צורף גדוד 51 מחטיבת גבעתי. השם מבצע מכבי נקבע לזכרו של מכבי מוצרי, קצין המנהלה של חטיבת 'הראל' שנפצע קשה ב'שיירת הראל' ב-20 באפריל 1948 ונפטר מספר ימים לאחר מכן.

תוכנית המבצע כללה שלושה שלבים:

  • בשלב א' היה על גדוד 51 של 'גבעתי' להיערך בחלק המערבי של הדרך, מחולדה עד סמוך ללטרון.
  • בשלב ב' היה על חטיבת 'הראל' להשתלט על הרכסים השולטים על הכביש מן השפלה לירושלים משער הגיא מזרחה. על הגדוד החמישי הוטל להשתלט על הרכס הצפוני (שלוחת משלטים). על הגדוד הרביעי הוטל להשתלט על הרכס הדרומי (שלוחת שיירות), כולל משלט המסרק והכפר בית מחסיר.
  • בשלב ג' היה על חטיבת 'הראל' לכבוש את דיר איוב, שמצפון לכביש ירושלים-השפלה, בין שער הגיא ללטרון, ולפגוש את גדוד 51, אשר יתקדם מזרחה לקראתה.

לערבים היו באזור רק לוחמים מקומיים אך מיד לאחר התחלת המבצע נהרו לבית מחסיר לוחמים רבים מכפרי הסביבה וב-10 במאי 1948 הגיע לגזרת לטרון - דיר איוב, גדוד של צבא ההצלה בפיקודו של הקולונל העיראקי צאלח מוחמד מהאדי. במהרה גדל כוח זה לשני גדודים עם סוללת תותחים 75 מ"מ ומשוריינים.

הגזרה המזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליל 8-7 במאי 1948 השתלט כוח מהגדוד הרביעי בפיקוד אורי בן ארי על משלט 16 המרוחק כמה מאות מטרים מצפון-מזרח ל'מסרק'. בגלל קושי להעלות למקום מרגמת דוידקה ומחשש להסתבכות בקרב יום, נתנה פקודת נסיגה. פקודה זו כללה גם את המשלטים שכבר נתפסו מצפון לכביש, וזאת כדי שלא לחשוף את יעדי המבצע. בליל 8 - 9 במאי 1948 נערך ניסיון נוסף להשתלט על הרכס הדרומי אבל בינתיים תפסו הערבים את משלט 16 ופתחו באש על הכוח. ניתנה שוב פקודת נסיגה. בעקבות זאת הורה יגאל ידין בהוראת בן-גוריון להדיח את המג"ד יוסף טבנקין, הוראה שעוררה תסיסה גדולה בלוחמי הפלמ"ח ולא בוצעה.

בליל 9-10 במאי 1948 נעשה ניסיון נוסף לכבוש את המשלטים הדרומיים. הכוח תוגבר בכוח נוסף מהגדוד החמישי, בפיקודו של יששכר שדמי. נתפסו משלטים 16 ו-21 ליד 'המסרק'. כל יום 10 במאי 1948 היו הפגזות בלתי פוסקות והתקפות על המשלטים שהחזיקה 'הראל', ונגרמו אבדות כבדות לשני הצדדים. לפנות ערב הפסיקו הערבים את האש. כוח מהגדוד החמישי כבש את משלט המסרק (משלט 17) והשתלט על הכפר בית מחסיר שנמצא ריק מאנשים. בבתי הכפר נמצא ציוד רב שנבזז מהשיירות.

הגדוד הרביעי בסיוע כוח חי"ש כבש את המשלטים מצפון לכביש ועמד מספר ימים בהתקפות קשות ובלתי פוסקות של 'צבא ההצלה'. מספר משלטים עברו מיד ליד אך לבסוף נשארו בידי כוחות 'הראל'. כיבוש המשלטים משני צידי הכביש אפשר הכנסת כוח הנדסה, על מנת שיכשיר את הכביש למעבר.

ב-13 במאי כבשו כוחות 'הראל' את משלט 'הרדאר' שליד מעלה החמישה, אשר נעזב על ידי הבריטים ימים מספר קודם לכן. באותו יום, ואף ביום המחרת, היו נתונים כוחות 'הראל', במשלטים שתפסו, בהפגזות, אך כללית, כוחות 'צבא ההצלה', החלו לפנות את מרכז הארץ לקראת פלישת צבאות ערב באמצע מאי.

הגזרה המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 במאי 1948 יצאה שיירת משוריינים מגדוד 51 של חטיבת 'גבעתי' לבדוק את הדרך בגזרת לטרון-דיר איוב. ליד דיר איוב הם נתקלו במשוריינים בריטים שפתחו עליהם באש, ככל הנראה כיוון שהבריטים רצו לשמור על ציר הפינוי לטרון-רפיח. מספר משוריינים נפגעו מיד. אבידות גבעתי היו כבדות-10 הרוגים ו-20 פצועים. רוב ההרוגים נותרו בשטח.

בליל 13-12 במאי 1948, הוחלט להשתלט על מחנה המעצר בלטרון כדי להפוך אותו לבסיס לכיבוש לטרון ודיר איוב.

עם שחר 13 במאי 1948 הבחינו הערבים בכוח המרוכז במחנה ומיד פתחו עליו באש תותחים, מרגמות ומקלעים. לתוקפים מ'צבא ההצלה' הצטרפו שוב הבריטים. מספר הנפגעים במחנה עלה ובשעה 11:00 קיבל המפקד יובל נאמן פקודת נסיגה. האבידות היו כבדות - 11 הרוגים, 25 פצועים. בשטח נשארו ששה משוריינים, חמישה אוטובוסים, שתי משאיות ותותח נ"ט.

ב-13 במאי 1948 החליט הפיקוד העליון להגדיל את הכוח שיילחם על לטרון. חטיבת 'גבעתי', שעצרה לשם כך את מבצע ברק, פעלה כעת בשלושה גדודים.

בליל 14-13 במאי 1948 נכבש הכפר אבו שושה ליד קיבוץ גזר. בליל ה-14-15 במאי 1948 נכבש הכפר אל קובאב על כביש רמלה - לטרון (היום מושב משמר איילון). המטרה הייתה להמשיך, לכבוש את סלבית ויאלו ולסגור על לטרון, אך חטיבת 'גבעתי' נקראה בדחיפות לחזית הדרומית, כדי לעמוד מול פלישת הצבא המצרי. במקום הושאר גדוד 52 של 'גבעתי' שצורף לפיקוד 'הראל'.

ב-14 במאי 1948 פינו הבריטים את לטרון וב-15 במאי 1948 עזבו כוחות 'צבא ההצלה'. בין 15 במאי 1948 - 17 במאי 1948 נוצר במקום חלל ריק מכוח צבאי אך פיקוד 'הראל' לא ניצל זאת.

העברת שיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליל 15-16 במאי 1948 כבש כוח 'גבעתי' את הכפר לטרון וכוח מ'הראל' את יאלו. הכפרים נמצאו ריקים. באותו לילה הועברה משאית תחמושת אחת בדרך עפר ליד לטרון (דרך האיילות). המשאית עלתה על מוקש ומטענה הועבר למשוריינים של חטיבת 'הראל' שהגיעו למקום. שיירה זו כונתה שיירת היתום.

שיירה נוספת של 18 משאיות הועברה בליל 17-16 במאי 1948. זו הייתה השיירה האחרונה באותו מבצע. כוח של הלגיון תפס את לטרון. ניסיון להחזיר מירושלים לשפלה את המשאיות משיירות קודמות, אשר תוכנן ללילה הבא, לא עלה יפה. גדוד 52 אף הוא עזב את הגזרה והצטרף לחטיבת האם 'גבעתי'.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרך לירושלים נשארה סגורה עד להכשרת דרך בורמה בתחילת יוני. עם זאת, רוב המשלטים שנכבשו בעת המבצע נותרו בידי 'ההגנה', להוציא משלט הרדאר, שנפל בידי הלגיון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]