מבצע לוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מבצע לוט היה מבצע, לוגיסטי ברובו, של חטיבת הנגב להרחבת תחומי שליטתה של ישראל במרחבי הנגב, מזרחה ודרומה מזרחה לבאר שבע, ולפתיחת הדרך היבשתית לסדום. המבצע נערך, כמעט ללא לחימה, בין ה-23 וה-27 בנובמבר 1948. כתוצאה מן המבצע, אשר השיג את מטרתו, הסתיים ניתוק סדום במלחמת העצמאות, והורחב תחום השליטה של ישראל בנגב, בצפון הערבה ובאזור ים המלח. שם המבצע מקורו בלוט התנ"כי, אשר, כמסופר בספר בראשית, התגורר בסדום עד שהוחרבה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקו המזרחי של הנגב מבאר שבע והלאה, אשר הוקצה למדינה היהודית בתוכנית החלוקה, היה שומם כמעט מתושבים, ובנוסף, ריק כמעט מכוחות צבאיים. עם כיבוש באר שבע במבצע יואב[1], שאפה ישראל לנצל את ההצלחה, ולהרחיב את תחומי שליטתה דרומה ומזרחה מבאר שבע. דחיפה לכך נתן דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, אשר שם דגש מיוחד על האחיזה במרחבי הנגב. בנוסף, לא עמד כעת שום כוח צבאי משמעותי בין צה"ל ובין סדום המנותקת, וחידוש הקשר עם סדום נראה כהמשך כמעט טבעי להצלחת מבצע 'יואב'.

כהכנה להשתלטות על שטחים אלה נערכו לאחר סיום מבצע 'יואב' סיורים אוויריים ויבשתיים באותו אזור. בין היתר, ב-3 בנובמבר 1948, יצא סיור ממנוע של הגדוד השביעי של הפלמ"ח לכיוון סדום. כוח רגלי אשר התפצל מאותו סיור פגש למחרת בראס זווירה (ראש זוהר), כוח רגלי שיצא מסדום. פגישה זו הייתה הפעם הראשונה, מאז ניתוקה, בה הגיעו ישראלים לסדום בדרך היבשה. סיור ממונע אחר, ובו שבעה סיירים ועשרים לוחמים, יצא מבאר שבע ב-14 בנובמבר, לראס זווירה, ומשם ברגל לסדום. בהמשך, חצה ברכב את ואדי פוקרה (נחל צין), והגיע ב-16 בנובמבר, בשעה 01:50, למשטרת עין חוסוב (כיום עין חצבה), שנמצאה נטושה. הסיור חזר לסדום, ועמו מידע מפורט אודות המשטרה והדרכים אליה.

מטרת המבצע הוגדרה כהרחבת הגבולות הדרומיים של ישראל לקו באר שבע-כורנוב-סדום יחד עם פתיחת דרך יבשתית בין באר שבע לסדום. ברקע עמדה השאיפה למנוע מן הלגיון הירדני להשיג אחיזה באותם שטחים.

הוחל בתכנון המבצע, כאשר הקושי העיקרי שבו היה לוגיסטי: היה צורך לפרוץ דרך לכלי רכב מבאר שבע לכורנוב (ממשית), דרך מעלה עקרבים ועין חוסוב, עד לסדום.

הכוחות המשתתפים ותוכנית המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מן הצד הישראלי השתתפו כוחות משני גדודים של חטיבת 'הנגב' של הפלמ"ח, השביעי והתשיעי. אלה יועדו לתפוס את מבני המשטרה בכורנוב ובעין חוסוב, ולקיים סיורים במרחב שייתפס. בסדום המנותקת נמצא כוח בגודל מצטבר של גדוד מופחת, בקירוב, אם כי, בשל הנסיבות, ארגונו וציודו לא היו כשל גדוד. על הכוח שבסדום הוטל לתפוס את עין בידה (כיום עין הכיכר) שבקצהו הדרומי מערבי של ים המלח. מטוס קל של חיל האוויר ליווה את הכוחות.

מן הצד הערבי לא היו כוחות קבועים בשטח האמור. עם זאת, כוחות של הלגיון ישבו בכפר א-צאפי שממזרח לסדום, בכרכ, ממזרח לים המלח, ובעקבה. אלה הוציאו מדי פעם סיורים, ומיקשו את הדרך דרומה לעקבה בעין ע'דיאן (סמוך ליטבתה של ימינו).

מהלך המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 בנובמבר 1948 יצאו סיירי הגדוד השביעי וכבשו את משטרת כורנוב ללא קרב. בהמשך, חבלנים מן הגדוד מיקשו את סביבות המשטרה. משטרת עין חוסוב נתפסה בשחר ה-24 לחודש, גם היא ללא קרב, על ידי סיירים מן הגדוד התשיעי. ב-25 בנובמבר יצאה שיירה במבצע שכונה 'מבצע דבמבם' על שם גרשון דובנבוים. השיירה ירדה דרך מעלה עקרבים לערבה. לאחר מכן המשיכה השיירה דרך נחל אמציה לסדום וחידשה את הקשר עם אנשי סדום, שהיו מנותקים מזה ששה חודשים, זו הפעם באופן קבוע. אנשי סדום תפסו, בהתאם לתוכנית, את עין בידה. כן פינו אנשי חבל סדום את המוקשים בדרך סדום-עין חוסוב. מ"מ מהגדוד התשיעי נהרג במהלך המבצע, כאשר עלה על מוקש. המבצע הסתיים ב-27 בנובמבר.

תוצאות המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימים מספר לאחר המבצע קיבל סיומו של ניתוק חבל סדום גושפנקה רשמית, עת החבל הוכפף לחזית הדרום (פיקוד דרום במושגי ימינו). בגלל בעיות העבירות, התמיד חיל האוויר בהטסת אספקה לסדום גם לאחר המבצע, עד סוף מלחמת השחרור, אם כי כמות האספקה המוטסת ירדה בהדרגה. השטחים שנכבשו במבצע לוט שימשו כקרש קפיצה להשתלטות בהמשך על יתר שטחי הנגב והערבה, עד אום רשרש (אילת) במבצע עובדה, ועל עין גדי ומצדה במבצע ייצוב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה גבעתי, בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9, תל אביב: הוצאת מערכות וההוצאה לאור של משרד הביטחון, תשנ"ד-1994, עמ' 231 - 242.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חלק זה של המבצע נקרא מבצע משה