מבצע יקב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

מבצע יקב היה מבצע צבאי של צה"ל במלחמת העצמאות לדחיקת הכוחות הקלים המצריים שמדרום לירושלים. שמו של המבצע על שום היקב של מנזר כרמיזן הסמוך. המבצע, אם כי הביא להישגים מסויימים, נכשל ברובו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הכרזת העצמאות, הצבא המצרי פלש לארץ ישראל בשני טורים. הטור העיקרי פלש במקביל לחוף הים התיכון. טור משני, של כוחות קלים, מתנדבים סדירים למחצה, פנה להר חברון עד למבואותיה הדרומיים של ירושלים. במהלך ההפוגה השנייה הוחלט בממשלה כי האויב העיקרי של צה"ל הוא הצבא המצרי שבנגב. לשם דחיקתו מן הנגב ולשם הסרת הניתוק מן היישובים היהודיים באותו אזור, תוכנן מבצע יואב. מבצע זה נערך החל מן ה-15 באוקטובר 1948. באשר לחזית המרכז, הגישה הייתה זהירה יותר. מצד אחד, התקפה על הכוחות הקלים המצריים, בנוסף לאפשרות הרחבת השטח במבואות ירושלים אשר בידי ישראל, תסייע למבצע 'יואב', ולכל הפחות, תמנע מן הכוחות הקלים המצריים שמדרום לירושלים, לסייע לצבא המצרי שבנגב. מצד שני, היה קיים חשש כי מבצע נמרץ מדי יכניס ללחימה את הלגיון הירדני, אשר היה יחסית פסיבי בחודשים שמאז קרבות עשרת הימים.

שדב הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוונת ישראל הייתה להרחיב את פרוזדור ירושלים, כך שיכלול את מסילת הברזל לשפלה. הדבר היה כרוך בכיבוש רצועת שטח המשתרעת, בקירוב, מדיר אבן ועד בתיר. כך כרוך היה הדבר בדחיקת הערבים מרחק מה דרומה גם בחלקו העליון של נחל רפאים. חלקו המערבי, הרחוק יותר מירושלים, של תחום זה, הוקצה לחטיבת הראל, אשר ערכה את מבצע ההר במקביל למבצע יקב.

קו החזית באזור דרום ירושלים עבר, עם מעט יוצאים מן הכלל, בנחל רפאים (נתיב מסילת הברזל), פרט לחלקו העליון ביותר (קטמון, עמק רפאים), עליו שלטה ישראל משני צדדיו, ופרט לכפר ולג'ה (ששכן אז באזור עמינדב של ימינו), מצפון לערוץ הנחל, שהיה בידיים ערביות. כך, ישראל החזיקה בעת ההפוגה השנייה בעין כרם, במלחה ובהר אורה.

משה דיין במלחמת העצמאות

הכוחות המשתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבצע נערך על ידי חטיבת עציוני בפיקודו של משה דיין. חטיבה זו הפעילה במבצע את גדוד 61 (גדוד מוריה), בפיקוד זלמן מרט ואת גדוד 62 (בית חורון), בפיקודו של מאיר זורע. נוסף לאלה הפעילה החטיבה פלוגה, מוגברת בארבעה כיתות מקורס המ"כים המחוזי, מגדוד 68. כסיוע, עמדו לרשות התוקפים שתי סוללות תותחים, שתי סוללות מרגמות ומשוריינים מגדוד 64. כן עמדו לרשות מטה המבצע כוחות חי"ם לתפקידי משמר סטטיים.

מן הצד הערבי, על פי דיווחי המודיעין הישראליים, נערכו בגזרה שמדרום לירושלים, כולל בבית לחם, כ-1,000 חיילים מצרים, וכן, בכפוף אליהם, כוחות של צבא הג'יהאד הקדוש. לרשותם עמדו גם כ-15 תותחים.

תוכנית המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד 'מוריה' נועד לנוע דרומה מהר אורה, לחצות את מסילת הברזל באזור גן החיות של ימינו, ולכבוש את רכס בית ג'אלה (פסגת הר גילה בימינו). פלוגה מגדוד 'בית חורון' נועדה להתפצל מכוח זה, לכבוש את דיר כרמיזן לאחר ריכוך ארטילרי, ולהמשיך דרומה עד הגיעה לעין חנטאש, הנמצא מערבה לאזור הגשר ב'כביש המנהרות' (החלק של כביש 60 שבין גוש עציון לירושלים) של ימינו. פלוגה אחרת של גדוד 'בית חורון' נועדה לעלות מעין יאלו (כיום עין יעל) ולכבוש בהמשך את הר התעלה (כיום פארק גילה). הפלוגה המוגברת מגדוד 68 נועדה לכבוש את הכפר ולג'ה, שהיה אז באזור עמינדב של ימינו, ואת סביבתו.

מהלך המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולג'ה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשונה יצאה לדרכה, ב-19 באוקטובר, שעה 18:35, הפלוגה המוגברת מגדוד 68, ואליו נלווה משה דיין עצמו. עד 19:20 הכוח כבש שלוש גבעות 'הפטמות', בסמוך לכפר, האחת, עליה נמצא כיום המושב עמינדב, השניה, 'הדבשת', עליה נמצאת כיום יד קנדי וגבעה נוספת, ביניהן. הכוח העביר את הגבעות שכבש ליחידות חי"ם, ואלה הדפו התקפת נגד ערבית על 'הדבשת'. לאחר מכן פנה לכבוש את הכפר עצמו, אלא שהדבר לא עלה בידו. הכוח פנה קמעה לאחור, והכפר הופגז בתותחים, ואחר כך במרגמות עד השה 22:20. בשעה 22:40 לאחר שפסקה אש הסיוע הארטילרית, פתחו בערבים בהתקפת נגד והפלוגה, שאחד מחייליה נהרג, נסוגה. ב-00:30 הפלוגה פתחה בהתקפה נוספת על הכפר, אך נסוגה ל'פטמות', לאחר שספגה אבדות. בשעה 03:00 הדפה הפלוגה התקפת נגד ערבית נוספת.

גדוד 'מוריה'[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוח העיקרי, גדוד 'מוריה', ואיתו פלוגה מגדוד 62, יצא לדרכו מהר אורה ב-19 באוקטובר בשעה 20:30, בשורה ארוכה ומסורבלת של כ-800 לוחמים. בשעה 22.00 הגיעו למסילת הרכבת. כאשר חצו את המסילה נפתחה עליהם אש ממקלע יחיד. מאש זו נהרג חייל אחד וכמה אחרים נפצעו. לפלוגת החוד ניתנה פקודה לחסל את המקלע, אך בשל תקלה היא לא בוצעה. עקב אורכה וסירבולה של שורת הלוחמים, לא התקיימה שליטה מלאה על חלקיה השונים: חלק מן החיילים ענו באש, וחלק נמנעו מכך. חלק התקדמו וחלק עצרו. הזמן חלף והסכנה של חשיפת הכוח בדרכו ליעדו לאור יום גברה. היות שהצלחת התוכנית הייתה תלויה בביצועה באותו לילה, נתן דיין בשעה 00:30 אישור לנסיגה.

גדוד 'בית חורון'[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותו ערב, ה-19 באוקטובר, פלוגה מגדוד 62 עברה את עין יאלו, ובדרכה לכיבוש הר התעלה (פארק גילה) נתגלתה, נפתחה עליה אש, וכמה מן החיילים נפגעו. שתי מחלקות נצמדו לקרקע, אך מחלקה שלישית מן הפלוגה, המשיכה וכבשה את היעד. כמו כן, נשלחה בקשה לסיוע ארטילרי כלפי מקורות הירי שעצרו את שתי המחלקות האחרות, ואלה שותקו. אבדות הפלוגה היו ששה הרוגים ו-12 פצועים. בהמשך הלילה, בעקבות כשלון גדוד 'מוריה', הורה דיין לפלוגה לסגת.

עקב אותו כשלון, משימתה של הפלוגה שיועדה לכיבוש דיר כרמיזן בוטלה, ובמקום זאת הפלוגה הופנתה לעין יאלו, לסיוע בפינוי נפגעי הפלוגה שכבשה את הר התעלה.

תוצאות ואחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע יקב היה בעיקרו כישלון צבאי צורב. דיין נסע לבן-גוריון ופירט בפניו תוכנית חדשה לכיבוש בית ג'אלא, אך בן-גוריון לא קיבל את התוכנית באומרו כי "אם יעלה בידינו לתפוס המקום, נצטרך תחת לחץ או"ם לפנותו ולא כדאי לאבד חיי איש אחד על זה". דווקא הכוחות שצוותו למשימות המשניות השיגו את יעדיהם הצנועים יותר.

באזור ירושלים לא נערכו, מאז ועד סוף המלחמה, קרבות תנועה. כיוון שכך, קו החזית בתום מבצע יקב קבע את גבולה הדרומי של ירושלים עד מלחמת ששת הימים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]